אספה לי. וכי לא היו זקנים קודם לכן, והרי כתיב בהר סיני ויעל משה [וגו'] ושבעים מזקני ישראל (שמות כד ט), והפרשה הזאת אחר כך היתה, והיכן היו הזקנים, אלא בשעה שעשו ישראל אותן הדברים, שנאמר ויהי העם כמתאוננים [וגו', ותבער בם אש ה'] (במדבר יא א), נשרפו כולם באותה שעה, אלא שהיתה שריפתן כשריפת נדב ואביהוא, שאף הם הקלו ראשם בעלותם לסיני כשראו את השכינה, שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כד יא), וכי אכילה ושתיה היתה שם, למה הדבר דומה, לעבד שהיה משמש את רבו, ופרוסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו את ראשם כאוכלים ושותים, והיו ראוין באותו יום לישרף הזקנים ונדב ואביהוא, ומפני שהיה מתן תורה חביב לפני הקב"ה, לפיכך לא רצה לפגוע בהן, ולעשות בהם פירצה בו ביום, הדא הוא דכתיב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שם), מכלל שהיו ראוין לשילוח יד, אבל לאחר זמן נשרפו, נדב ואביהוא נשרפו בכניסתן לאהל מועד, והזקנים נשרפו כשנתאוו תאוה, שנמר והאספסוף אשר בקרבו וגו' (במדבר יא ד), מהו והאספסוף, ר' שמעון בן מנסיא ור' שמעון בר אבא, חד אמר אלו הגרים שעלו עמהם ממצרים הנאספים עליהם, שנאמר וגם ערב רב וגו' (שמות יב לח). וחד אמר אין אספסוף אלא סנהדרין, שנאמר אספה לי [שבעים איש]. מה כתיב שם, ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה (במדבר יא א), בקצינים שבמחנה, ומנין שאותן הזקנים שעלו להר נשרפו, שנאמר ותבער איש בעדתם (תהלים קו יח), ואין עדה אלא סנהדרין, שנאמר והיה אם מעיני העדה וגו' (במדבר טו כד), וכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו (ויקרא ד יג), וחזרו ובכו ובקשו בשר, ואם תאמר בשר היה מה שבקשו, והלא כל מה שבקשו היה המן נעשה לתוך פיהם, שנאמר ויתן להם (את) שאלתם (תהלים קו טו). ואם תאמר שלא היה להם שור ובהמה, והכתיב וגם ערב רב עלה אתם [ו]צאן ובקר (שמות יב לח), ואם תאמר אכלום במדבר, והלא כתיב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד (במדבר לב א), מיכאן אמר ר' שמעון לא בשר היה שנתאוו, שכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים עח כז), ואין שאר אלא עריות, שנאמר איש איש אל כל שא בשרו (ויקרא יח ו), הוי אומר שבקשו להתיר להם את העריות, וכן הוא אומר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו (במדבר יא י), וכשבקשו כך ויחר אף ה' (בם) מאד וגו' (שם). באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה למה הריעות לעבדך וגו' (שם שם יא), לשעבר היה עמי מי ישא במשואן של ישראל, ועכשיו אני לבדי, דכתיב לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו' (שם שם יד), ואם ככה את עושה לי וגו' (שם שם טו), באותה שעה אמר לו הקב"ה מנה זקנים אחרים תחת אותן הזקנים, [שנאמר] אספר לי שבעים איש.
(Numb. 11:16:) GATHER ME <SEVENTY PEOPLE FROM THE ELDERS OF ISRAEL>. But did you not have elders before?101Tanh. Numb. 3:16 cont.; Numb. R. 15:24. Here now it is written concerning Mount Sinai (in Exod. 24:9): THEN THERE WENT UP MOSES … AND THE SEVENTY ELDERS OF ISRAEL; and this parashah (with Numb. 11:16) comes after that. So where were the<se earlier> elders? It is simply that, when Israel did those things which are stated (in Numb. 11:1): NOW THE PEOPLE WERE AS MURMURERS […. THEN THE FIRE OF THE LORD BURNED AGAINST THEM], they were all destroyed by fire at that time. It is simply that their burning was like the burning of Nadab and Abihu, for they also had acted with disrespect on ascending Sinai, when they saw the Divine Presence. It is so stated (in Exod. 24:11): THEY BEHELD GOD, AND THEY ATE AND DRANK. Was there eating and drinking there? To what is the matter comparable? To a servant who attended his master while <holding> a slice of bread in his hand and taking bites from it. Similarly had they acted with disrespect as though eating and drinking. So the elders along with Nadab and Abihu deserved to be destroyed by fire on that day; but because the giving of Torah was dear to the Holy One, he therefore did not want to harm them and bring calamity to them on that day. This is what is written (ibid.): BUT HE (the Holy One) STILL DID NOT RAISE HIS HAND AGAINST THE NOBLES OF THE CHILDREN OF ISRAEL. From this you may infer that they deserved to have a hand raised <against them>. After a time, however, they were destroyed by fire. Nadab and Abihu were destroyed by fire as they entered the tent of meeting, while the elders were destroyed by fire when they were filled with lusting, as stated (in Numb. 11:4): THEN THE RABBLE WHICH WAS IN THEIR MIDST <BECAME FILLED WITH LUST>. Who were THE RABBLE (ha'safsuf)? R. Simeon ben Menasya and R. Simeon bar Abba <differed>. One said: These were the proselytes who came up with them from Egypt and who were gathered (ne'esafim) together with them as stated (in Exod. 12:38): AND A MIXED MULTITUDE <WENT UP WITH THEM>…. But the other said: RABBLE can only be a sanhedrin, since it is stated (in Numb. 11:16:) GATHER ME [SEVENTY PEOPLE] <FROM THE ELDERS OF ISRAEL>. What <else> is written there (in vs. 1)? THEN THE FIRE OF THE LORD BURNED AGAINST THEM AND CONSUMED THEM IN THE OUTSKIRTS (qetseh) OF THE CAMP, <i.e.,> among the officers (qetsinim) in the camp. And where is it shown that those elders who went up onto the mountain were destroyed by fire? Where it is stated (in Ps. 106:18): AND FIRE BROKE OUT IN THEIR COMPANY ('edah), since COMPANY ('edah) can only be a sanhedrin as stated (in Numb. 15:24): AND IT SHALL COME TO PASS THAT IF IT WAS DONE <BY MISTAKE> AWAY FROM THE EYES OF THE CONGREGATION ('edah)….102I.e. the leaders of the congregation. So Rashi on Numb. 15:24. It is also written (in Lev. 4:13): AND IF THE WHOLE CONGREGATION ('edah) OF ISRAEL103This expression was often interpreted as denoting the Sanhedrin. So Sifra to Lev. 4:13 (42: Wayyiqra parashah 4); R. Meir in Hor. 5a; Rashi on Lev. 4:13. SHOULD ERR? Then they wept again and demanded meat. Now if you should say: What they wanted was flesh (not manna), did it not come about that the manna became whatever they wanted inside of their mouths. Thus it is stated (in Ps. 106:15): SO HE GAVE THEM WHAT THEY ASKED FOR. Again in case you should say that they did not have oxen and cattle in the desert, he caused to be written (in Exod. 12:38): AND A MIXED MULTITUDE WENT UP WITH THEM WITH FLOCKS AND HERDS. And in case you should say they ate them in the desert, is it not written (in Numb. 32:1): NOW THE CHILDREN OF REUBEN AND THE CHILDREN OF GAD HAD MUCH LIVESTOCK? From here R. Simeon said: It was not flesh for which they lusted, since it says so (in Ps. 78:27): AND HE RAINED DOWN MEAT (she'er) UPON THEM LIKE DUST. Now she'er must denote illicit intercourse since it is stated (in Lev. 18:6): NONE OF YOU SHALL APPROACH ANY CLOSE (she'er) RELATION TO HIM. Ergo, it <really> says that they desired to permit illicit intercourse for themselves; and so it says (in Numb. 11:10): NOW MOSES HEARD THE PEOPLE WEEPING FOR THEIR FAMILIES.104See Yoma 75a according to which they were weeping here because of the family relations with whom they were forbidden to have intercourse. Thus when they desired such <relations> (ibid. cont.:) THE LORD WAS VERY ANGRY…. At that time Moses said to the Holy One (in vs. 11): WHY HAVE YOU MISTREATED YOUR SERVANT …? In the past there was one with me who would bear the burden of Israel, but now I am alone. Thus it is written (in vs. 14—15): I AM NOT ABLE TO BEAR <ALL THIS PEOPLE ALONE … SO IF YOU ARE DEALING LIKE THIS WITH ME…. At that time the Holy One said to him: Appoint other elders instead of those elders. [It is so stated] (in vs. 16): GATHER ME SEVENTY PEOPLE <FROM THE ELDERS OF ISRAEL>.
אספה לי. וכי לא היו זקנים קודם לכן, והרי כתיב בהר סיני ויעל משה [וגו'] ושבעים מזקני ישראל (שמות כד ט), והפרשה הזאת אחר כך היתה, והיכן היו הזקנים, אלא בשעה שעשו ישראל אותן הדברים, שנאמר ויהי העם כמתאוננים [וגו', ותבער בם אש ה'] (במדבר יא א), נשרפו כולם באותה שעה, אלא שהיתה שריפתן כשריפת נדב ואביהוא, שאף הם הקלו ראשם בעלותם לסיני כשראו את השכינה, שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כד יא), וכי אכילה ושתיה היתה שם, למה הדבר דומה, לעבד שהיה משמש את רבו, ופרוסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו את ראשם כאוכלים ושותים, והיו ראוין באותו יום לישרף הזקנים ונדב ואביהוא, ומפני שהיה מתן תורה חביב לפני הקב"ה, לפיכך לא רצה לפגוע בהן, ולעשות בהם פירצה בו ביום, הדא הוא דכתיב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שם), מכלל שהיו ראוין לשילוח יד, אבל לאחר זמן נשרפו, נדב ואביהוא נשרפו בכניסתן לאהל מועד, והזקנים נשרפו כשנתאוו תאוה, שנמר והאספסוף אשר בקרבו וגו' (במדבר יא ד), מהו והאספסוף, ר' שמעון בן מנסיא ור' שמעון בר אבא, חד אמר אלו הגרים שעלו עמהם ממצרים הנאספים עליהם, שנאמר וגם ערב רב וגו' (שמות יב לח). וחד אמר אין אספסוף אלא סנהדרין, שנאמר אספה לי [שבעים איש]. מה כתיב שם, ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה (במדבר יא א), בקצינים שבמחנה, ומנין שאותן הזקנים שעלו להר נשרפו, שנאמר ותבער איש בעדתם (תהלים קו יח), ואין עדה אלא סנהדרין, שנאמר והיה אם מעיני העדה וגו' (במדבר טו כד), וכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו (ויקרא ד יג), וחזרו ובכו ובקשו בשר, ואם תאמר בשר היה מה שבקשו, והלא כל מה שבקשו היה המן נעשה לתוך פיהם, שנאמר ויתן להם (את) שאלתם (תהלים קו טו). ואם תאמר שלא היה להם שור ובהמה, והכתיב וגם ערב רב עלה אתם [ו]צאן ובקר (שמות יב לח), ואם תאמר אכלום במדבר, והלא כתיב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד (במדבר לב א), מיכאן אמר ר' שמעון לא בשר היה שנתאוו, שכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים עח כז), ואין שאר אלא עריות, שנאמר איש איש אל כל שא בשרו (ויקרא יח ו), הוי אומר שבקשו להתיר להם את העריות, וכן הוא אומר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו (במדבר יא י), וכשבקשו כך ויחר אף ה' (בם) מאד וגו' (שם). באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה למה הריעות לעבדך וגו' (שם שם יא), לשעבר היה עמי מי ישא במשואן של ישראל, ועכשיו אני לבדי, דכתיב לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו' (שם שם יד), ואם ככה את עושה לי וגו' (שם שם טו), באותה שעה אמר לו הקב"ה מנה זקנים אחרים תחת אותן הזקנים, [שנאמר] אספר לי שבעים איש.
(Numb. 11:16:) GATHER ME <SEVENTY PEOPLE FROM THE ELDERS OF ISRAEL>. But did you not have elders before?101Tanh. Numb. 3:16 cont.; Numb. R. 15:24. Here now it is written concerning Mount Sinai (in Exod. 24:9): THEN THERE WENT UP MOSES … AND THE SEVENTY ELDERS OF ISRAEL; and this parashah (with Numb. 11:16) comes after that. So where were the<se earlier> elders? It is simply that, when Israel did those things which are stated (in Numb. 11:1): NOW THE PEOPLE WERE AS MURMURERS […. THEN THE FIRE OF THE LORD BURNED AGAINST THEM], they were all destroyed by fire at that time. It is simply that their burning was like the burning of Nadab and Abihu, for they also had acted with disrespect on ascending Sinai, when they saw the Divine Presence. It is so stated (in Exod. 24:11): THEY BEHELD GOD, AND THEY ATE AND DRANK. Was there eating and drinking there? To what is the matter comparable? To a servant who attended his master while <holding> a slice of bread in his hand and taking bites from it. Similarly had they acted with disrespect as though eating and drinking. So the elders along with Nadab and Abihu deserved to be destroyed by fire on that day; but because the giving of Torah was dear to the Holy One, he therefore did not want to harm them and bring calamity to them on that day. This is what is written (ibid.): BUT HE (the Holy One) STILL DID NOT RAISE HIS HAND AGAINST THE NOBLES OF THE CHILDREN OF ISRAEL. From this you may infer that they deserved to have a hand raised <against them>. After a time, however, they were destroyed by fire. Nadab and Abihu were destroyed by fire as they entered the tent of meeting, while the elders were destroyed by fire when they were filled with lusting, as stated (in Numb. 11:4): THEN THE RABBLE WHICH WAS IN THEIR MIDST <BECAME FILLED WITH LUST>. Who were THE RABBLE (ha'safsuf)? R. Simeon ben Menasya and R. Simeon bar Abba <differed>. One said: These were the proselytes who came up with them from Egypt and who were gathered (ne'esafim) together with them as stated (in Exod. 12:38): AND A MIXED MULTITUDE <WENT UP WITH THEM>…. But the other said: RABBLE can only be a sanhedrin, since it is stated (in Numb. 11:16:) GATHER ME [SEVENTY PEOPLE] <FROM THE ELDERS OF ISRAEL>. What <else> is written there (in vs. 1)? THEN THE FIRE OF THE LORD BURNED AGAINST THEM AND CONSUMED THEM IN THE OUTSKIRTS (qetseh) OF THE CAMP, <i.e.,> among the officers (qetsinim) in the camp. And where is it shown that those elders who went up onto the mountain were destroyed by fire? Where it is stated (in Ps. 106:18): AND FIRE BROKE OUT IN THEIR COMPANY ('edah), since COMPANY ('edah) can only be a sanhedrin as stated (in Numb. 15:24): AND IT SHALL COME TO PASS THAT IF IT WAS DONE <BY MISTAKE> AWAY FROM THE EYES OF THE CONGREGATION ('edah)….102I.e. the leaders of the congregation. So Rashi on Numb. 15:24. It is also written (in Lev. 4:13): AND IF THE WHOLE CONGREGATION ('edah) OF ISRAEL103This expression was often interpreted as denoting the Sanhedrin. So Sifra to Lev. 4:13 (42: Wayyiqra parashah 4); R. Meir in Hor. 5a; Rashi on Lev. 4:13. SHOULD ERR? Then they wept again and demanded meat. Now if you should say: What they wanted was flesh (not manna), did it not come about that the manna became whatever they wanted inside of their mouths. Thus it is stated (in Ps. 106:15): SO HE GAVE THEM WHAT THEY ASKED FOR. Again in case you should say that they did not have oxen and cattle in the desert, he caused to be written (in Exod. 12:38): AND A MIXED MULTITUDE WENT UP WITH THEM WITH FLOCKS AND HERDS. And in case you should say they ate them in the desert, is it not written (in Numb. 32:1): NOW THE CHILDREN OF REUBEN AND THE CHILDREN OF GAD HAD MUCH LIVESTOCK? From here R. Simeon said: It was not flesh for which they lusted, since it says so (in Ps. 78:27): AND HE RAINED DOWN MEAT (she'er) UPON THEM LIKE DUST. Now she'er must denote illicit intercourse since it is stated (in Lev. 18:6): NONE OF YOU SHALL APPROACH ANY CLOSE (she'er) RELATION TO HIM. Ergo, it <really> says that they desired to permit illicit intercourse for themselves; and so it says (in Numb. 11:10): NOW MOSES HEARD THE PEOPLE WEEPING FOR THEIR FAMILIES.104See Yoma 75a according to which they were weeping here because of the family relations with whom they were forbidden to have intercourse. Thus when they desired such <relations> (ibid. cont.:) THE LORD WAS VERY ANGRY…. At that time Moses said to the Holy One (in vs. 11): WHY HAVE YOU MISTREATED YOUR SERVANT …? In the past there was one with me who would bear the burden of Israel, but now I am alone. Thus it is written (in vs. 14—15): I AM NOT ABLE TO BEAR <ALL THIS PEOPLE ALONE … SO IF YOU ARE DEALING LIKE THIS WITH ME…. At that time the Holy One said to him: Appoint other elders instead of those elders. [It is so stated] (in vs. 16): GATHER ME SEVENTY PEOPLE <FROM THE ELDERS OF ISRAEL>.