ויקח קרח. לקח טליתו והלך ליטול עצה מן אשתו, בשעה שאמר הקב"ה קח את הלוים מתו בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם וגו', והעבירו תער על כל בשרם (שם ח ו ז), מיד עשה כך לקרח, התחיל לחזר על כל ישראל, ולא היו מכירים אותו, אמרו לו מי עש לך כך, אמר להם משה, ולא עוד אלא נטלוני בידי וברגלי ומניף אותי, ואומר לי הרי אתה טהור, והביא את אהרן אחיו וקישטו ככלה, והושיבו אהל מועד, מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובניו סגני כהונה, תרומה לכהן, תרומת מעשר לכהן, כ"ד מתנות כהונה לכהן, מיד ויקהלו על משה ועל אהרן, ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר טז ג), אמר ר' לוי באותה שעה כינס קרח את עדתו ויאמר להם הרביתם עלינו משאוי יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים ולא תחת ידכם, שבכל שנה מתין ממנו חמשה עשר אלף וארבעים וחמש, וביקשו לסקלו, לפיכך וישמע משה ויפל על פניו (שם שם ד), אמר להם משה לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה, שנאמר ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (שם שם יא), אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע לא כך צויתני, ואתה הקרב אליך וגו' (שמות כח טו), והם עמדו עלינו להרגנו, א"ל בוקר ויודע ה' (במדבר טז ה), (מהיכן) [מהו כן], אמר ר' נתן אמר הקב"ה אם יתקבצו כל חרטומי העולם וביקשו להפוך את הבוקר לערב לא יוכלו, וכשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך הבדלתי אהרן להקדישו קודש קדשים, מיד וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה (שם שם יב), לא נלך ולא נבא, אין כתיב כאן, אלא לא נעלה, פי כסיל מחתה לו (משלי יח ז), פתחו פיהם בירידה, לומר שאי להם עלייה, כשם שאמרו, כך מתו, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במדבר טז לג), אמר משה הואיל ולא רצו לבוא, אני אלך אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם (שם שם כה), כשראו אותו התחילו לחרף ולגדף, שנאמר ודתן ואבירם יצאו נצבים (שם שם כז), וכי יושבין או כורעין או נופלין יוצאין בני אדם, אלא שיצאו הן מחרפין ומגדפין, נאמר כאן יציאה והצבה, ונאמר להלן בגלית הפלשתי יציאה והצבה, דכתיב ויצא איש הבינים [וגו'] ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום (ש"א יז ד טז) מה יציאה והצבה דהתם חירופין וגידופין, אף יציאה והצבה דכאן חירופין וגידופין לכך פתח משה ואמר אם כמות כל האדם וגו', ותפתח הארץ את פיה וגו' (במדבר טז כט ל), בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו, שנאמר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש (שם שם לה), אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אינן קונסין אלא מבן עשרים שנה, וב"ד של מטה מבן שלש עשרה שנה, ומחלוקתו של קרח תינוקות בני יומן נשרפו, ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב ונשיהם ובניהם וטפם (שם שם כז), וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (שם שם לג), לכך נאמר ויקח קרח.
(Numb. 16:1:) NOW KORAH < … > TOOK. <What> he took <was> his prayer shawl, when he went to get counsel from his wife.11Tanh., Numb.5:3; Numb.R. 18:4. When the Holy One said (in Numb. 8:6–7): TAKE THE LEVITES FROM AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL AND PURIFY THEM. NOW THIS IS WHAT YOU SHALL DO FOR THEM TO PURIFY THEM …, AND HAVE THEM PASS A RAZOR OVER ALL OF THEIR FLESH. He immediately did so to Korah. He began to go around all Israel, but they did not recognize him. They said to him: Who did this to you? He told them: Moses. And not only that but taking me by my hands and by my feet, they waved me (like an offering). Then he said to me: See, you are purified. Moreover, he brought his brother Aaron, adorned him like a bride, and had him sit in the tent of meeting. The enemies of Moses immediately began to incite Israel against him. So they said: Moses is king, his brother Aaron is high priest, and his children are deputy high priests! The priest has a priestly offering (terumah); the priest has a priestly offering from the tithe12See Ter. 4:1.; the priest has twenty-four priestly gifts!13See THal. 2:7-10 for a listing. Immediately (in Numb. 16:3) THEY GATHERED TOGETHER AGAINST MOSES AND AGAINST AARON, AND THEY SAID UNTO THEM: YOU HAVE GONE TOO FAR (RB), FOR ALL THE CONGREGATION ARE HOLY, EVERY ONE OF THEM, AND THE LORD IS IN THE MIDST OF THEM. SO WHY DO YOU ELEVATE YOURSELVES OVER THE COMMUNITY OF THE LORD? R. Levi said: At that very time Korah gathered his company and said to them (i.e., to Moses and Aaron): You have increased (rt.: RBH) the burden upon us to be more than the slavery of Egypt. We were better off under the Egyptians than under your authority, for in each and every year fifteen thousand and forty-five of us die.14As the yearly punishment for the sin of the spies amortized over forty years, during which a whole generation Israelites died in the desert (Numb. 14:20–24.) Now they wished to stone him; therefore (according to vs. 4), WHEN MOSES HEARD THIS, HE FELL ON HIS FACE. Moses said to them: I do not desire kingship, nor does Aaron <desire> high priesthood. Thus it is stated (in vs. 11): AND AS FOR AARON, WHAT IS HE THAT YOU SHOULD MURMUR AGAINST HIM? Moses said to the Holy One: Sovereign of the world, did you not command me thus (in Exod. 28:1): AND YOU SHALL BRING NEAR UNTO YOURSELF <YOUR BROTHER AARON AND HIS SONS ALONG WITH HIM,… TO SERVE ME AS PRIESTS>? Now they have arisen against us to kill us. He said to him (in Numb. 16:5): IN THE MORNING THE LORD WILL MAKE KNOWN <THOSE WHO BELONG TO HIM….> {From where?} [What does this mean?] R. Nathan said: The Holy One said: If all the magicians of the world gathered together and tried to turn the morning into the evening, they would be unable <to do so>; but just as I <formerly> separated the light and the darkness (in Gen. 1:4), so have I separated out Aaron to sanctify him as most holy. Immediately (in Numb. 16:12): THEN MOSES SENT TO SUMMON DATHAN AND ABIRAM, SONS OF ELIAB, BUT THEY SAID: WE WILL NOT COME UP. "We will not go" or "We will not come" is not written here, but WE WILL NOT COME UP. (Prov. 18:7:) A FOOL's MOUTH IS HIS RUIN! They opened their mouth about descending by saying that ascent was not for them. Just as they spoke, so did they die (according to Numb. 16:33): SO THEY AND ALL THAT BELONGED TO THEM WENT DOWN ALIVE TO SHEOL. Moses said: In as much as they did not want to come <to me>, I shall go to them. Perhaps they will be ashamed and repent. It is so stated (in Numb. 16:25): THEN MOSES AROSE AND WENT UNTO DATHAN AND ABIRAM. When they saw him they began to reproach and revile <him>, as stated (in vs. 27): AND DATHAN AND ABIRAM CAME OUT STANDING (rt.: NTsB). Does one go out sitting, kneeling, or lying prostrate?15The point here is that to mention that Dathan and Abiram were standing seems unnecessary and therefore implies some deeper meaning. It is simply that they went out reproaching and reviling <Moses>. Going out and standing upright (rt.: YTsB) is mentioned here. Now going out and standing upright (rt.: NTsB) is mentioned below in reference to Goliath the Philistine, where it is written (in I Sam. 17:4, 16): AND THERE WENT OUT A CHAMPION <FROM THE CAMP OF THE PHILISTINES [….] THEN THE PHILISTINE DREW NEAR AT DAWN AND IN THE EVENING, AND HE TOOK HIS STAND (rt.: YTsB) FOR FORTY DAYS. Just as going out and standing upright (rt.: NTsB) involved reproaching and reviling in that case,16The reproaching and reviling is specifically mentioned in I Sam.17:8-10. so also in this case did going out and standing upright (rt.: NTsB) involve reproaching and reviling. Moses therefore began by saying (in Numb. 16:29, 32): IF <THESE PEOPLE DIE> THE COMMON DEATH OF EVERY PERSON…. AND THE EARTH OPENED ITS MOUTH <AND SWALLOWED THEM>…. Come and see how harmful dissension must be! Whenever anyone foments dissension, the Holy One eradicates his memory. Thus it is stated (in Numb. 16:35): AND A FIRE WENT FORTH FROM THE LORD AND CONSUMED THE TWO HUNDRED AND FIFTY MEN <COFFERING THE INCENSE>. R. Berekhyah said: How harmful dissension must be! An emissary of the court on high only imposes a penalty17QNS; cf. Lat.: censere, which can mean “to tax.” <on people> from the age of twenty years, while the court below <only imposes a penalty > from the age of thirteen years. In the case of Korah's dissension, however, one-day-old babies were burned and swallowed up in nethermost Sheol. Thus it is written (in Numb. 16:27, 33): <AND DATHAN AND ABIRAM CAME OUT STANDING AT THE ENTRANCE OF THEIR TENTS <WITH THEIR WIVES, THEIR CHILDREN, AND THEIR LITTLE ONES <….> SO THEY AND ALL THAT BELONGED TO THEM WENT DOWN ALIVE TO SHEOL. It is therefore stated (Numb. 16:1): NOW KORAH < … > TOOK.
ויקח קרח. לקח טליתו והלך ליטול עצה מן אשתו, בשעה שאמר הקב"ה קח את הלוים מתו בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם וגו', והעבירו תער על כל בשרם (שם ח ו ז), מיד עשה כך לקרח, התחיל לחזר על כל ישראל, ולא היו מכירים אותו, אמרו לו מי עש לך כך, אמר להם משה, ולא עוד אלא נטלוני בידי וברגלי ומניף אותי, ואומר לי הרי אתה טהור, והביא את אהרן אחיו וקישטו ככלה, והושיבו אהל מועד, מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובניו סגני כהונה, תרומה לכהן, תרומת מעשר לכהן, כ"ד מתנות כהונה לכהן, מיד ויקהלו על משה ועל אהרן, ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר טז ג), אמר ר' לוי באותה שעה כינס קרח את עדתו ויאמר להם הרביתם עלינו משאוי יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים ולא תחת ידכם, שבכל שנה מתין ממנו חמשה עשר אלף וארבעים וחמש, וביקשו לסקלו, לפיכך וישמע משה ויפל על פניו (שם שם ד), אמר להם משה לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה, שנאמר ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (שם שם יא), אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע לא כך צויתני, ואתה הקרב אליך וגו' (שמות כח טו), והם עמדו עלינו להרגנו, א"ל בוקר ויודע ה' (במדבר טז ה), (מהיכן) [מהו כן], אמר ר' נתן אמר הקב"ה אם יתקבצו כל חרטומי העולם וביקשו להפוך את הבוקר לערב לא יוכלו, וכשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך הבדלתי אהרן להקדישו קודש קדשים, מיד וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה (שם שם יב), לא נלך ולא נבא, אין כתיב כאן, אלא לא נעלה, פי כסיל מחתה לו (משלי יח ז), פתחו פיהם בירידה, לומר שאי להם עלייה, כשם שאמרו, כך מתו, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במדבר טז לג), אמר משה הואיל ולא רצו לבוא, אני אלך אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם (שם שם כה), כשראו אותו התחילו לחרף ולגדף, שנאמר ודתן ואבירם יצאו נצבים (שם שם כז), וכי יושבין או כורעין או נופלין יוצאין בני אדם, אלא שיצאו הן מחרפין ומגדפין, נאמר כאן יציאה והצבה, ונאמר להלן בגלית הפלשתי יציאה והצבה, דכתיב ויצא איש הבינים [וגו'] ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום (ש"א יז ד טז) מה יציאה והצבה דהתם חירופין וגידופין, אף יציאה והצבה דכאן חירופין וגידופין לכך פתח משה ואמר אם כמות כל האדם וגו', ותפתח הארץ את פיה וגו' (במדבר טז כט ל), בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו, שנאמר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש (שם שם לה), אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אינן קונסין אלא מבן עשרים שנה, וב"ד של מטה מבן שלש עשרה שנה, ומחלוקתו של קרח תינוקות בני יומן נשרפו, ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב ונשיהם ובניהם וטפם (שם שם כז), וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (שם שם לג), לכך נאמר ויקח קרח.
(Numb. 16:1:) NOW KORAH < … > TOOK. <What> he took <was> his prayer shawl, when he went to get counsel from his wife.11Tanh., Numb.5:3; Numb.R. 18:4. When the Holy One said (in Numb. 8:6–7): TAKE THE LEVITES FROM AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL AND PURIFY THEM. NOW THIS IS WHAT YOU SHALL DO FOR THEM TO PURIFY THEM …, AND HAVE THEM PASS A RAZOR OVER ALL OF THEIR FLESH. He immediately did so to Korah. He began to go around all Israel, but they did not recognize him. They said to him: Who did this to you? He told them: Moses. And not only that but taking me by my hands and by my feet, they waved me (like an offering). Then he said to me: See, you are purified. Moreover, he brought his brother Aaron, adorned him like a bride, and had him sit in the tent of meeting. The enemies of Moses immediately began to incite Israel against him. So they said: Moses is king, his brother Aaron is high priest, and his children are deputy high priests! The priest has a priestly offering (terumah); the priest has a priestly offering from the tithe12See Ter. 4:1.; the priest has twenty-four priestly gifts!13See THal. 2:7-10 for a listing. Immediately (in Numb. 16:3) THEY GATHERED TOGETHER AGAINST MOSES AND AGAINST AARON, AND THEY SAID UNTO THEM: YOU HAVE GONE TOO FAR (RB), FOR ALL THE CONGREGATION ARE HOLY, EVERY ONE OF THEM, AND THE LORD IS IN THE MIDST OF THEM. SO WHY DO YOU ELEVATE YOURSELVES OVER THE COMMUNITY OF THE LORD? R. Levi said: At that very time Korah gathered his company and said to them (i.e., to Moses and Aaron): You have increased (rt.: RBH) the burden upon us to be more than the slavery of Egypt. We were better off under the Egyptians than under your authority, for in each and every year fifteen thousand and forty-five of us die.14As the yearly punishment for the sin of the spies amortized over forty years, during which a whole generation Israelites died in the desert (Numb. 14:20–24.) Now they wished to stone him; therefore (according to vs. 4), WHEN MOSES HEARD THIS, HE FELL ON HIS FACE. Moses said to them: I do not desire kingship, nor does Aaron <desire> high priesthood. Thus it is stated (in vs. 11): AND AS FOR AARON, WHAT IS HE THAT YOU SHOULD MURMUR AGAINST HIM? Moses said to the Holy One: Sovereign of the world, did you not command me thus (in Exod. 28:1): AND YOU SHALL BRING NEAR UNTO YOURSELF <YOUR BROTHER AARON AND HIS SONS ALONG WITH HIM,… TO SERVE ME AS PRIESTS>? Now they have arisen against us to kill us. He said to him (in Numb. 16:5): IN THE MORNING THE LORD WILL MAKE KNOWN <THOSE WHO BELONG TO HIM….> {From where?} [What does this mean?] R. Nathan said: The Holy One said: If all the magicians of the world gathered together and tried to turn the morning into the evening, they would be unable <to do so>; but just as I <formerly> separated the light and the darkness (in Gen. 1:4), so have I separated out Aaron to sanctify him as most holy. Immediately (in Numb. 16:12): THEN MOSES SENT TO SUMMON DATHAN AND ABIRAM, SONS OF ELIAB, BUT THEY SAID: WE WILL NOT COME UP. "We will not go" or "We will not come" is not written here, but WE WILL NOT COME UP. (Prov. 18:7:) A FOOL's MOUTH IS HIS RUIN! They opened their mouth about descending by saying that ascent was not for them. Just as they spoke, so did they die (according to Numb. 16:33): SO THEY AND ALL THAT BELONGED TO THEM WENT DOWN ALIVE TO SHEOL. Moses said: In as much as they did not want to come <to me>, I shall go to them. Perhaps they will be ashamed and repent. It is so stated (in Numb. 16:25): THEN MOSES AROSE AND WENT UNTO DATHAN AND ABIRAM. When they saw him they began to reproach and revile <him>, as stated (in vs. 27): AND DATHAN AND ABIRAM CAME OUT STANDING (rt.: NTsB). Does one go out sitting, kneeling, or lying prostrate?15The point here is that to mention that Dathan and Abiram were standing seems unnecessary and therefore implies some deeper meaning. It is simply that they went out reproaching and reviling <Moses>. Going out and standing upright (rt.: YTsB) is mentioned here. Now going out and standing upright (rt.: NTsB) is mentioned below in reference to Goliath the Philistine, where it is written (in I Sam. 17:4, 16): AND THERE WENT OUT A CHAMPION <FROM THE CAMP OF THE PHILISTINES [….] THEN THE PHILISTINE DREW NEAR AT DAWN AND IN THE EVENING, AND HE TOOK HIS STAND (rt.: YTsB) FOR FORTY DAYS. Just as going out and standing upright (rt.: NTsB) involved reproaching and reviling in that case,16The reproaching and reviling is specifically mentioned in I Sam.17:8-10. so also in this case did going out and standing upright (rt.: NTsB) involve reproaching and reviling. Moses therefore began by saying (in Numb. 16:29, 32): IF <THESE PEOPLE DIE> THE COMMON DEATH OF EVERY PERSON…. AND THE EARTH OPENED ITS MOUTH <AND SWALLOWED THEM>…. Come and see how harmful dissension must be! Whenever anyone foments dissension, the Holy One eradicates his memory. Thus it is stated (in Numb. 16:35): AND A FIRE WENT FORTH FROM THE LORD AND CONSUMED THE TWO HUNDRED AND FIFTY MEN <COFFERING THE INCENSE>. R. Berekhyah said: How harmful dissension must be! An emissary of the court on high only imposes a penalty17QNS; cf. Lat.: censere, which can mean “to tax.” <on people> from the age of twenty years, while the court below <only imposes a penalty > from the age of thirteen years. In the case of Korah's dissension, however, one-day-old babies were burned and swallowed up in nethermost Sheol. Thus it is written (in Numb. 16:27, 33): <AND DATHAN AND ABIRAM CAME OUT STANDING AT THE ENTRANCE OF THEIR TENTS <WITH THEIR WIVES, THEIR CHILDREN, AND THEIR LITTLE ONES <….> SO THEY AND ALL THAT BELONGED TO THEM WENT DOWN ALIVE TO SHEOL. It is therefore stated (Numb. 16:1): NOW KORAH < … > TOOK.