מה אקוב לא קבה אל (במדבר שם ח). בשעה שהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, בשעה שנכנס יעקב לקבל את הברכות, דכתיב ואת עורות גדיי העזים וגו' (בראשית כז טז), אמר לו אביו מי אתה (שם שם יח), א"ל אנכי עשו בכורך (שם שם יט), המוציא בפיו שקר אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך, שנאמר גם ברוך יהיה (שם שם לג), והיאך אני מקללו לא קבה אל.
(Numb. 23:8:) HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED? When they deserved to be cursed, they were not cursed. When Jacob went in to receive the blessings, as written (in Gen. 27:16): THEN <SHE CLOTHED HIS ARMS AND THE HAIRLESS PART OF HIS NECK> WITH THE SKINS OF GOAT KIDS. His father said to him (in Gen. 27:18): WHO ARE YOU? He said to him (in vs. 19): I AM ESAU, YOUR FIRST-BORN. Does not the one who puts forth a lie with his mouth deserve to be cursed? Yet not only <was he not cursed>, but he was blessed, as stated (in Gen. 27:33): HE SHALL ALSO BE BLESSED. So how do I curse (in the words of Numb. 23:8) WHOM GOD HAS NOT CURSED?
2
ד"א [מה אקוב לא קבה אל]. בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך חייב מיתה, ואלו כפרו ומרדו בו ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), לכך לא היו ראויין לכללותן אפילו באותה שעה, לא זז מחיבתן אלא לווה עליהם ענני כבוד, ולא מנע מהם המן והבאר, וכן הוא אומר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו', ואתה ברחמיך הרבים לא (עשיתם כלה) [עזבתם במדבר וגו'] ומנך לא מנעת מפיהם (נחמיה ט יח יט כ), והיאך אני יכול לקללם, זש"ה מה אקוב לא קבה אל.
Another interpretation (of Numb. 23:8): [HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED?] According to universal custom, when a legion67Lat.: legio. rebels against the king, it incurs the penalty of death. Now since these denied and revolted against him, when they said to the calf (in Exod. 32:4): THIS IS YOUR GOD, O ISRAEL, did they not, therefore, deserve to have him destroy them at that time? <Still> he did not cease to cherish them. Instead he had clouds of glory accompany them. Nor did he withhold from them the manna and the well. And so it says (in Neh. 9:18–20): EVEN THOUGH THEY HAD MADE THEMSELVES A MOLTEN CALF …, YOU IN YOUR GREAT MERCIES DID NOT {UTTERLY DESTROY THEM) [ABANDON THEM IN THE DESERT…. ] AND YOU DID NOT WITHHOLD YOUR MANNA FROM THEIR MOUTH. How can I curse them? This <question> is related (to Numb. 23:8): HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED?
3
[ד"א מה אקוב לא קבה אל]. בשעה שהיה מצווה אותם על הברכות ועל הקללות, בברכות היה מזכירן, שנאמר אלה יעמדו לברך את העם וגו' (דברים כז יב), ובקללות לא היה תובען, שנאמר ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל (שם שם יג), ועוד כשהן חוטאין ואומרין להביא עליהן קללה, אינו כתיב שהוא מביאן, אלא בברכות הוא מברכן, שכן הוא אומר והיה אם שמוע תשמע (שם כח א), ונתנך ה' אלהיך עליון (שם שם ב), יצו ה' אתך את הברכה (שם שם ח), ובקללות והיה אם לא תשמע [וגו'] ובאו עליך (שם שם טו), מעצמן, הוי מה אקוב לא קבה אל.
[Another interpretation (of Numb. 23:8): HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED?] When he commanded them concerning the blessings and the curses, he mentioned them (as THE PEOPLE) in connection with the blessings where it is stated (in Deut. 27:12): THESE SHALL STAND <ON MOUNT GERIZIM> FOR BLESSING THE PEOPLE; but he did not claim them in connection with the curses. Thus it is stated (in vs. 13): AND THESE SHALL STAND ON MOUNT EBAL FOR THE CURSE. Moreover, when they sin and say they have brought a cursed state upon themselves, it is not written that he himself is bringing them (i.e., the individual curses); but with respect to the blessings, he <himself> is blessing them, for so it says (in Deut. 28:1): AND IT SHALL COME TO PASS THAT, IF YOU DILIGENTLY OBEY <…>, THE LORD YOUR GOD WILL SET YOU HIGH <OVER ALL THE NATIONS OF THE EARTH>. (vs. 8:) THE LORD WILL COMMAND THE BLESSING TO BE WITH YOU. With respect to the curses (according to Deut. 28:15): AND IT SHALL COME TO PASS THAT, IF YOU DO NOT OBEY […], THEN <ALL THESE CURSES> SHALL COME UPON YOU, <i.e.,> of their own accord. Ergo (in Numb. 23:8): HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED?
מה אקוב לא קבה אל (במדבר שם ח). בשעה שהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, בשעה שנכנס יעקב לקבל את הברכות, דכתיב ואת עורות גדיי העזים וגו' (בראשית כז טז), אמר לו אביו מי אתה (שם שם יח), א"ל אנכי עשו בכורך (שם שם יט), המוציא בפיו שקר אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך, שנאמר גם ברוך יהיה (שם שם לג), והיאך אני מקללו לא קבה אל.
(Numb. 23:8:) HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED? When they deserved to be cursed, they were not cursed. When Jacob went in to receive the blessings, as written (in Gen. 27:16): THEN <SHE CLOTHED HIS ARMS AND THE HAIRLESS PART OF HIS NECK> WITH THE SKINS OF GOAT KIDS. His father said to him (in Gen. 27:18): WHO ARE YOU? He said to him (in vs. 19): I AM ESAU, YOUR FIRST-BORN. Does not the one who puts forth a lie with his mouth deserve to be cursed? Yet not only <was he not cursed>, but he was blessed, as stated (in Gen. 27:33): HE SHALL ALSO BE BLESSED. So how do I curse (in the words of Numb. 23:8) WHOM GOD HAS NOT CURSED?
ד"א [מה אקוב לא קבה אל]. בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך חייב מיתה, ואלו כפרו ומרדו בו ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), לכך לא היו ראויין לכללותן אפילו באותה שעה, לא זז מחיבתן אלא לווה עליהם ענני כבוד, ולא מנע מהם המן והבאר, וכן הוא אומר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו', ואתה ברחמיך הרבים לא (עשיתם כלה) [עזבתם במדבר וגו'] ומנך לא מנעת מפיהם (נחמיה ט יח יט כ), והיאך אני יכול לקללם, זש"ה מה אקוב לא קבה אל.
Another interpretation (of Numb. 23:8): [HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED?] According to universal custom, when a legion67Lat.: legio. rebels against the king, it incurs the penalty of death. Now since these denied and revolted against him, when they said to the calf (in Exod. 32:4): THIS IS YOUR GOD, O ISRAEL, did they not, therefore, deserve to have him destroy them at that time? <Still> he did not cease to cherish them. Instead he had clouds of glory accompany them. Nor did he withhold from them the manna and the well. And so it says (in Neh. 9:18–20): EVEN THOUGH THEY HAD MADE THEMSELVES A MOLTEN CALF …, YOU IN YOUR GREAT MERCIES DID NOT {UTTERLY DESTROY THEM) [ABANDON THEM IN THE DESERT…. ] AND YOU DID NOT WITHHOLD YOUR MANNA FROM THEIR MOUTH. How can I curse them? This <question> is related (to Numb. 23:8): HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED?
[ד"א מה אקוב לא קבה אל]. בשעה שהיה מצווה אותם על הברכות ועל הקללות, בברכות היה מזכירן, שנאמר אלה יעמדו לברך את העם וגו' (דברים כז יב), ובקללות לא היה תובען, שנאמר ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל (שם שם יג), ועוד כשהן חוטאין ואומרין להביא עליהן קללה, אינו כתיב שהוא מביאן, אלא בברכות הוא מברכן, שכן הוא אומר והיה אם שמוע תשמע (שם כח א), ונתנך ה' אלהיך עליון (שם שם ב), יצו ה' אתך את הברכה (שם שם ח), ובקללות והיה אם לא תשמע [וגו'] ובאו עליך (שם שם טו), מעצמן, הוי מה אקוב לא קבה אל.
[Another interpretation (of Numb. 23:8): HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED?] When he commanded them concerning the blessings and the curses, he mentioned them (as THE PEOPLE) in connection with the blessings where it is stated (in Deut. 27:12): THESE SHALL STAND <ON MOUNT GERIZIM> FOR BLESSING THE PEOPLE; but he did not claim them in connection with the curses. Thus it is stated (in vs. 13): AND THESE SHALL STAND ON MOUNT EBAL FOR THE CURSE. Moreover, when they sin and say they have brought a cursed state upon themselves, it is not written that he himself is bringing them (i.e., the individual curses); but with respect to the blessings, he <himself> is blessing them, for so it says (in Deut. 28:1): AND IT SHALL COME TO PASS THAT, IF YOU DILIGENTLY OBEY <…>, THE LORD YOUR GOD WILL SET YOU HIGH <OVER ALL THE NATIONS OF THE EARTH>. (vs. 8:) THE LORD WILL COMMAND THE BLESSING TO BE WITH YOU. With respect to the curses (according to Deut. 28:15): AND IT SHALL COME TO PASS THAT, IF YOU DO NOT OBEY […], THEN <ALL THESE CURSES> SHALL COME UPON YOU, <i.e.,> of their own accord. Ergo (in Numb. 23:8): HOW SHALL I CURSE WHOM GOD HAS NOT CURSED?