רבי לוי פתר קרא בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דאמר רבי לוי מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחת, והיתה עושה אלף מדות בכל שנה, והיה מוציא ממנה מאה מדות למעשרותיו, מהמותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו, בשעת מיתתו קרא לבנו, א"ל בני תן דעתך על שדה זו, כך וכך מדות היא עושה, וכך וכך אני מוציא מעשר, וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, שנה ראשונה רעה אותו הבן ועשתה אלף מדות, והוציא ממנה למעשה מאה מדות, לשנה שניה נכנס בו עין רעה, ופיחת הוא עשרה, ופיחתה היא מאה, וכן [שלישית] רביעית וחמישית, עד שעמדה על מעשרותיו, כשראו קרוביו ואוהביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים, נכנסו אצלו, אמר להם למה באתם לשמח על אותו איש שנדוה, אמר לו חס ושלום לא באנו אלא לשמח עמך, לשעבר היית בעל הבית, והקב"ה כהן אבל עכשיו הקב"ה נעשה בעל הבית, ואתה כהן, לפיכך משה מזיר את ישראל עשר תעשר.
Rabbi Levi interpreted the verse (i.e., Prov. 28:22) with reference to the person who does not take out his tithes properly. To this end Rabbi Levi told a story about someone who did take out his tithes properly. Now he had a certain field that produced a thousand measures every year. So he took a hundred measures from it for his tithes. From the remainder he and the children of his household sustained15Rt.: PRNS. Gk. pronoein (“provide for”). themselves. At the time of his death, he summoned his son. He said to him: My son, give your attention to this field. It yields such and such <a number of> measures, and I take out such and such a tithe. From it I have sustained myself all my days. When that son planted it the first year, it produced a thousand measures, and he took out a hundred measures from it a for the tithe. For the second year, an evil eye (i.e., of greed) entered within him. So he subtracted ten <measures from the tithe>, but <the field> subtracted one hundred <measures from its yield>. Similarly also [on the third, fourth, and fifth <years>, until it was reduced to its tithes. When kinfolk and friends saw <what was happening>, they put on white (i.e., festive) <tunics> and wrapped themselves in white <mantles>. <When> they came to him, he said to them: Why have you come? To rejoice over the very one who is afflicted? They said: Heaven forbid! We have only come to rejoice with you. In the past you were the owner of the house, and the Holy One was the priest; but now the Holy One has become the owner of the house, and you are the priest. For that reason Moses warned Israel (in Deut. 14:22): YOU SHALL SURELY TITHE.
רבי לוי פתר קרא בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דאמר רבי לוי מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחת, והיתה עושה אלף מדות בכל שנה, והיה מוציא ממנה מאה מדות למעשרותיו, מהמותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו, בשעת מיתתו קרא לבנו, א"ל בני תן דעתך על שדה זו, כך וכך מדות היא עושה, וכך וכך אני מוציא מעשר, וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, שנה ראשונה רעה אותו הבן ועשתה אלף מדות, והוציא ממנה למעשה מאה מדות, לשנה שניה נכנס בו עין רעה, ופיחת הוא עשרה, ופיחתה היא מאה, וכן [שלישית] רביעית וחמישית, עד שעמדה על מעשרותיו, כשראו קרוביו ואוהביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים, נכנסו אצלו, אמר להם למה באתם לשמח על אותו איש שנדוה, אמר לו חס ושלום לא באנו אלא לשמח עמך, לשעבר היית בעל הבית, והקב"ה כהן אבל עכשיו הקב"ה נעשה בעל הבית, ואתה כהן, לפיכך משה מזיר את ישראל עשר תעשר.
Rabbi Levi interpreted the verse (i.e., Prov. 28:22) with reference to the person who does not take out his tithes properly. To this end Rabbi Levi told a story about someone who did take out his tithes properly. Now he had a certain field that produced a thousand measures every year. So he took a hundred measures from it for his tithes. From the remainder he and the children of his household sustained15Rt.: PRNS. Gk. pronoein (“provide for”). themselves. At the time of his death, he summoned his son. He said to him: My son, give your attention to this field. It yields such and such <a number of> measures, and I take out such and such a tithe. From it I have sustained myself all my days. When that son planted it the first year, it produced a thousand measures, and he took out a hundred measures from it a for the tithe. For the second year, an evil eye (i.e., of greed) entered within him. So he subtracted ten <measures from the tithe>, but <the field> subtracted one hundred <measures from its yield>. Similarly also [on the third, fourth, and fifth <years>, until it was reduced to its tithes. When kinfolk and friends saw <what was happening>, they put on white (i.e., festive) <tunics> and wrapped themselves in white <mantles>. <When> they came to him, he said to them: Why have you come? To rejoice over the very one who is afflicted? They said: Heaven forbid! We have only come to rejoice with you. In the past you were the owner of the house, and the Holy One was the priest; but now the Holy One has become the owner of the house, and you are the priest. For that reason Moses warned Israel (in Deut. 14:22): YOU SHALL SURELY TITHE.