ויהי בחצי הלילה. [א] ר' תנחום דיפו בשם ר' נוניא דקיסרי' פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני (תהלים עג:טז). אמ' דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה, אבל אני, עמל היא בעיני, ולפי שאין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הוא, לפי' אמ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
And it came to pass at midnight (Ex 12:29)1. R. Tanchum of Jaffa in the name of R. Nunia of Caesaria explicated the following verse: And when I pondered how I might know this, it was wearisome in mine eyes (Ps 73:16) . David said, “No one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu . For me, [when I pondered how I might know this,] it was wearisome in mine eyes. Because no one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu, it is therefore said, “And it came to pass at midnight.”
2
[ב] ר' אחא פתח אני י"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח). אני י"י הוא שמי, אמ' ר' אחא אמ' הב"ה אני י"י הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, הוא שמי שהתניתי ביני לבין מלאכי השרת. וכבודי לאחר לא אתן (שם), ר' מנחמא אמ' בשם ר' אבין אלו השדים. ר' נחמיה בשם ר' מינא אמ' אין כל בריה יכולה להבחין בין טפה של בכור לשאינה של בכור אלא הב"ה, אבל אני, עמל היא בעיני, ולפי שאין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הוא, לפי' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
2. R. Acha explicated the following verse: I am YHWH, that is My name; and My glory will I not give to another, neither My praise to graven images. (Is 42:8) I am YHWH, that is My name. R. Acha stated: The Kadosh Baruch Hu said “I am YHWH, that is My name; it is the name that the first man called me. It is the name by which I made a stipulation with Myself. It is the name by which I made a stipulation with the ministering angels. My glory will I not give to another.” R. Menahama said in the name of R. Avin, “These [others] are the demons.” R. Nechemiah said in the name of R. Mina, “No one can distinguish between the drop of a firstborn and one that is not of a firstborn, except for the Kadosh Baruch Hu. For me, [when I pondered how I might know this,] it was wearisome in mine eyes. Because no one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu, therefore [it is said], “And it came to pass at midnight.”
3
[ג] מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם (ישעיה מד:כו). ר' ברכיה בשם ר' לוי, מי שהוא מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אין אנו יודעין שהוא אומ' לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה, אלא מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמ' לו מה שמך, ויאמ' יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל (בראשית לב:כח, כט). נגלה הקב"ה על אבינו יעקב לקיים גזרתו של אותו מלאך, ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו' (שם לה:ט, י). ירושלם שכל הנביאי' מתנבאי' שנבנית על אחת כמה וכמה. ד"א מקים דבר עבדו (ישעיה שם), זה משה, לא כן עבדי משה (במדבר יב:ז). עצת מלאכיו ישלים (ישעיה שם), זה משה, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ:טז). אמ' הב"ה למשה, לך אמור להם לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות יב:יב). הלך משה ואמ' לישראל, כה אמר י"י כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם יא:ד). אמ' הקב"ה כבר הבטחתי למשה ואמרתי לו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב:ז), יהא עבדי משה כזבן, אלא מה אמ' משה כחצי הלילה, אף אני כחצי הלילה, לפי' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
3. [God] confirmeth the word of His servant, and performeth the counsel of His messengers; that saith of Jerusalem: 'She shall be inhabited'; and of the cities of Judah: 'They shall be built, and I will raise up the waste places thereof';(Is 44:26) R. Berekiah said in the name of R Levi: Whoever confirmeth the word of His servant, and performeth the counsel of His messengers, do we not [therefore also] know that he will say of Jerusalem: 'She shall be inhabited'; and of the cities of Judah: 'They shall be built?' Rather [the apparent repetition may be understood by another text]: an angel appeared to our father Jacob and said to him, 'What is thy name?' And he said: 'Jacob.' And he said: 'Thy name shall be called no more Jacob, but Israel;(Gen 32:28-29). The Kadosh Baruch Hu appeared [afterwards] to our father Jacob to fulfill the decree of the angel [in another verse]: And God said unto him: 'Thy name is Jacob: [thy name shall not be called any more Jacob, but Israel shall be thy name'; and He called his name Israel.] (Gen 35:10) Jerusalem, of which all the prophets prophesied that it will be built, all the more so! Another interpretation: “[God] confirmeth the word of His servant” refers to Moses, [as he is called in another verse]: My servant Moses is not so. (Num 12:7) “Performeth the counsel of His messengers” refers to Moses, [as he is called in another verse]: [God] sent a messenger, and brought us forth out of Egypt. (Num 20:16) The Kadosh Baruch Hu said to Moses, “Go, tell the people Israel that I will go through the land of Egypt in that night, [and will smite all the first-born in the land of Egypt.]” (Ex. 12:12) Moses went and said to Israel, “Thus saith the LORD: About midnight will I go out into the midst of Egypt.” (Ex 11:4) The Kadosh Baruch Hu said, “Already I have made my promise to Moses, And I said of him 'My servant Moses is not so; he is trusted in all My house.' (Num 12:7) Should I make a liar out of My servant Moses? No, instead Since Moses said “About midnight,” then I will go out at midnight. So it happened that it came to pass at midnight, [that the LORD smote all the firstborn in the land of Egypt.]
4
[ד] חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קיט:סב). ר' פנחס בשם ר' אלעזר בר' מנחם, מה היה דוד עושה, נוטל נבל וכנור ונותנם מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, והיו חכמי ישראל שומעין את קולו ואומ' מה אם דוד המלך הוא עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, ונמצאו כל ישראל עסוקין בתורה. אמ' ר' לוי חלון היתה על גבי מטתו של דוד פתוחה לצפון, והיה הכנור תלוי כנגדה והיתה רוח צפונית יוצאה בחצי הלילה ומנשבת בו והיה הכנור מנגן מאליו, הה"ד והיה כנגן המנגן (מלכים ב' ג:טז), כמנגן במנגן לא נאמ', אלא כנגן המנגן, הכנור היה מנגן מאליו. והיו כל ישראל שומעין קולו ואומ', מה אם דוד המלך כן אנו על אחת כמה וכמה, נמצאו כל ישראל עוסקין בתורה. והוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נז:ט), אתעיר יקרי מן קדם יקרא דבריי, לית יקרי חשיב כלום קדם יקרא דבריי. אעירה שחר (שם), אנא מעורר שחרא ושחרא לא מעוררני. והיה יצרו הרע מרגיזו ואמ' לו, דוד דרכן של מלכים השחר מעוררן ואת אומ' אעירה שחר, דרכן של מלכים להיות ישנים עד שלש שעות ואת אומ' חצות לילה אקום להודות לך (שם קיט:סב). ומהו על משפטי צדקך (שם), על משפטים שהבאת על פרעה הרשע ועל צדקה שעשית עם שרה זקנתי, הה"ד וינגע י"י את פרעה נגעים גדולים וגו' (בראשית יב:יז). ד"א על משפטי צדקך (תהלים שם), על המשפטים שהבאת על אומות העולם, ועל צדקה שעשית עם זקני ועם זקנתי, שאלו השחיל לה קללה אחת מלמטה מהיכן הייתי עומד, אלא שנתת בלבו ברכה, ברוכה את לי"י בתי (רות ג:י). ד"א על משפטי צדקך (תהלים שם), על המשפטים אשר הבאת על המצרים במצרים, ועל צדקה שעשית עם אבתינו במצרים, שלא היו בידם מצות שיגאלו בהם אלא שתי מצות, דם פסח ודם מילה, הה"ד ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל טז:ו), בדמיך, דם פסח ודם מילה.
4. At midnight I will rise to give thanks unto Thee because of Thy righteous ordinances. (Ps 119:62) Rabbi Pinchas said in the name of R. Elazar bar Menachem: What would David do? He would take up a harp and lyre and put them by his head [before he went to sleep], then at midnight he would get up and play them . When the scholars of Israel heard the music, they would say, “Well, if King David is engaged in Torah study [at this this hour], then we should be all the more so!” [Soon,] all of Israel could be found engaging in Torah study. Rabbi Levi said: There was a window above David's bed open to the south. He would hang the harp across from the window and when the southern wind blew at midnight, it would whirl through the strings of the harp and play it. As it is written: when the instrument played (2Ki 3:15). It does not say “the instrument was played,” but “the instrument played,” as in, “the instrument played itself.” So it was that all of Israel heard the music [and knowing that king David was awake and studying] would say, “Well, if King David is doing so, then we should be all the more so!” [Soon,] all of Israel could be found engaging in Torah study. So it was that David said, “Awake, my glory; awake, harp and lyre; I will awake [at] dawn.” (Ps 57:9) [By this he means to say,] “I will awaken my honor before the honor of the One who created me. The importance of my honor is nothing compared to the honor of the One who created me. [Do not read], “I will awake [at] dawn.” Rather, [read it as] “I will wake the dawn, the dawn will not wake me.” His evil impulse would pester him and say to him, “David, It is the custom of kings to awaken (no sooner than) dawn, but you say 'I will wake the dawn?' It is the custom of kings to sleep in until the third hour of the day, but you say “At midnight I will rise to give thanks unto Thee [because of Thy righteous ordinances.]” (Ps 119:62) What is meant by “because of Thy righteous ordinances”? [David meant] For the ordinances that You enforced against the wicked Pharaoh, and for the righteousness that You did for Sarah my elder. As it is written: And the LORD plagued Pharaoh and his house with great plagues [because of Sarai Abram's wife.] (Gen 12:17) Another interpretation: because of Thy righteous ordinances. [David meant] for the ordinances that You enforced against the peoples of the world, and for the righteousness that You have done with my two elders, [Boaz and Ruth]. For if he had entered her [when she came to him, or] cursed her at once from below , from whence would I have arisen? Instead, You put a blessing into his heart; [and he said:] “Blessed be thou of the LORD.” (Ruth 3:10)Another interpretation: because of Thy righteous ordinances. For the ordinances that You enforced against the Egyptians in Egypt, and for the righteousness that You have done with our elders in Egypt, even though they had no mitzvot to save themselves except for two; the blood of Passover and the blood of circumcision. As it is written: And when I passed by thee, and saw thee wallowing in thy bloods, I said unto thee: In thy bloods, live; [yea, I said unto thee: In thy bloods, live.] (Ez 16:6) Bloods : The blood of Passover and the blood of circumcision.
5
[ה] תני ר' שמעון בן יוחאי משה לא היה יודע לא עתותיו ולא רגעיו ולא זמניו של לילה לפי' אמ' כחצות הלילה (שמות יא:ד), אבל הב"ה הוא יודע עתותיו ורגעיו וזמניו של לילה לפי' הוא נכנס בו כחוט שערה. ומי חלקו, ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו. רבותינו אמרו יוצרו חלקו. הכא את אומ' ויהי בחצי הלילה (שם יב:כט), ולהלן את אומ' ויחלק עליהם לילה (בראשית יד:טו), אמ' ר' תנחומא אביכם יצא עמי בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות. ורבנן אמרי, אמ' הב"ה אביכם יצא עמי מאמש עד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות עד הבקר. אמ' ר' יוחנן אין שרן של מצרים נופל אלא ביום. ומה טעמ', ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עוזה וגו' (יחזקאל ל:יח). ואומ' ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת וגו' (ישעיה יט:יח). ואלו הן חמש ערים, ר' חלקיה בשם ר' סימון אומ', נוא ונוף ותחפנחס ועיר ההרס ועיר שמש. נוא אליסכנדריא, ונוף מנפוס, תחפנחס חופנייס, ועיר ההרס סרקאני, ועיר שמש אילופילוס. אמ' ר' יוחנן בן זכאי מצינו שהיום והלילה קרויין יום, דכתי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א:ה). ר' יהושע בר' נחמיה שמע לה מן הדא, גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום תאיר כחשיכה כאורה (תהלים קלט:יב), חשיכה שהיא אורה לפני, ולילה לתשמישן של בריות. הוי בו ביום מתו בכוריהם של מצרים. הא כיצד, לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרין כל הלילה ומתים ביום. ומה טע', כלנו מתנו אין כתו' כאן אלא כלנו מתים (שמות יב:לג), מייתי' ואזלין. הה"ד ביום הכותי כל בכור (במדבר ג:יג), ולהלן את אומ' ביום הקדשתי לי כל בכור (עיין שם ח:יז), אמור מעתה ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור.
5. R. Shimon Ben Yochai taught: Moses could not have known the exact moment, nor the approximate minute, nor the general time at night. This is why he said “About midnight.” (Ex 11:4) However, the Kadosh Baruch Hu knew the exact moment, and the approximate minute, and the general time at night. That is why God entered [without being early or late] by a hair's breadth. So who was it that divided [the hours of the night]? R. Benjamin bar Jafet in the name of R. Yohanan, the night divided itself. Our Rabbis say that the Creator divided it. Here it says, “And it came to pass at midnight” (Ex 12:29) and elsewhere it says, “And he divided the night against them.” (Gen 14:15) Rabbi Tanchuma said: Your father set out with Me at midnight, and I will set out with his children and midnight. The Rabbis said: the Kadosh Baruch Hu said, “your father set out with Me from last night until midnight, and I will set out with his children from midnight until the morning.” R. Yonatan said: The angel guarding over Egypt cannot fall except during the day. What is the reasoning? [From the verse] At Tehaphnehes also the day shall withdraw itself, when I shall break there the yokes of Egypt, and the pride of her power shall cease in her; [as for her, a cloud shall cover her, and her daughters shall go into captivity.](Ez 30:18) [Elsewhere it also] says, In that day there shall be five cities in the land of Egypt that speak the language [of Canaan, and swear to the LORD of hosts; one shall be called the city of destruction. ] (Is 19:18) Which five cities are these? R. Hilkiah said in the name of R. Simon: Noa, Noph, Tehaphnehes, the City of Destruction, and the City of the Sun; Noa is Alexandria, Noph is Memphis, Tehaphnehes is Hophnias, the City of Destruction is Sharakani, and the City of the Sun is Heliopolis. R. Yohanan ben Zakkai said: We have found both night and day referred to as “day,” as it is written: And there was evening and there was morning, one day. (Gen 1:5) R. Joshua bar R. Nechamah understood [the same claim] from this: Even the darkness is not too dark for Thee, but the night shineth as the day; the darkness is even as the light.(Ps 139:12) Darkness is [the same as] lightness to Me, and [only] human beings consider it night. This is what is meant [by saying] it was on the day that the firstborn of Egypt died [although it was midnight]. This is how [it happened]: They were afflicted with the deadly curse in evening time, then their bodies shook all night, and then they died in the day time. What is the reasoning? [Because] It is not written “All of us have all died,” but rather “All of us are dying ” (Ex 12:33) Then they went and died . As it is written: On the day that I struck down all the first-born [of the Land of Egypt] (Num 3:13), and further on it says, on the day that I sanctified all the firstborn to Me (paraphrase of Num 8:17 ). On this basis one may conclude that it was on the very same day that the firstborn of Egypt died, which [God said], “on this day I have sanctified to me the firstborn [of the Israelites].”
6
[ו] וי"י הכה כל בכור בארץ מצרים (שמות יב:כט). בכור, כל בכור, בכור לאיש בכור לאשה, בכור לזכר בכור לנקבה. הא כיצד, איש אחד בא על עשר נשים והיו יולדות עשרה בנים נמצאו כלם בכורי נשים. עשרה אנשים באים על אשה והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כלם בכורי אנשים. הגע עצמך בית שאין שם בכור לאיש ולא לאשה מה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת (שם שם ל), אמ' ר' אבא בר אחא אפטרופוס של בית היה מת, כד"א שמרי הראש כי לא היה בכור וישימהו אביהו לראש (ד"ה א כו:י). תני בשם ר' נתן ביום שהיה בכורו של אחד מהם מת היה צר איקונין שלו בתוך ביתו, ואותו היום היתה נידקת ונשחקת ונזרת והיה קשה עליו כאלו אותו היום קברו. אמ' ר' יודן לפי שהיו המצרים קוברים בתוך בתיהם והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין את הבכורות מבין המתים ומתעתעים בהם, והיה קשה עליהם כאלו אותו היום קברום.
6. That God struck down all the firstborn of the Land of Egypt (Ex 12:29). [The text does not simply read] “the firstborn,” [but rather] “all the firstborn.” [The word “all” is meant to include both] the firstborn of man and the firstborn of woman, [that is,] the firstborn of [each] male and the firstborn of [each] female. This is how [it can be illustrated]: [In the case of] a single man who came to ten women and they gave birth to ten sons, each one would turn out to be a firstborn of a woman. [On the other hand, in the case of] ten men who all came to a [single] woman and they fathered ten sons, each one would turn out to be a firstborn of a man. You might imagine a house in which there was neither a firstborn of a man nor of a woman [and think, in such a case]“how could I fulfill the verse: for there was no house in which no one had died (Ex 12:30)?” Rabbi Abba bar Acha said: [in such a case,] the trustee of the household would die, as it is written, “ Shimri the chief – for though he was not the firstborn, yet his father made him chief. (I Ch 26:10)” A Tanna said in the name of R. Nathan: On the day that the firstborn of one of [the Egyptians] would die, [the Egyptian] would carve an icon of him and place it in the house. On that day, [the icon] was crushed, pulverized, and scattered, and it was as hard on the [Egyptian] as if he was burying his son again. R. Yudan said: Since the Egyptians would entomb [their dead] in their own houses, [on that day] the dogs went into the catacombs, pulled out the [bodies of] the firstborn from their tombs, and tore into them. It was as hard on [each Egyptian] as if he was burying his son again.
7
[ז] מבכור פרעה (שמות יב:כט), מכאן שפרעה היה בכור. נתכנסו כל הבכורו' אצל אבתיהם, אמ' להם בגין דאמ' משה ומת כל בכור (שם יא:ה), כל מה דאמ' על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עברייא מביניכון ואי לא הליך עמא מייתין. אמרו, י' בנים לחד מננא ימות חד מנהון ולא תקום על אלין עבריא. אמרין, כל סמא דמילתא ניזיל גבי פרעה דהוא בוכרא, דלמא הוא חייס על נפשיה ונפיק אילין עיבריא מבינינן. הלכו להם אצל פרעה, אמרו לו, בגין דאמ' משה ומת כל בכור בארץ מצרים, וכל דאמ' על הליך עמא אתא עליהון, אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עמא מייתין. אמ' צאו וקפחו שוקיהם של אלו, אנא אמר נפשי או נפשהון דאילין עבראי, ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורות והרגו באבתיהם ששים רבוא, הה"ד למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קלו:י), למכה מצרים במצרים אין כתו' כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, הבכורות הרגו באבתיהם ששים רבוא. ר' אבון בשם ר' יהודה בן פזי אמ' בתיה בת פרעה בכורה היתה, ובזכות מה היתה נצולת, בתפלתו של משה, דכתו' טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה (משלי לא:יח), ליל כתו', כד"א ליל שמורים הוא לי"י (שמות יב:מב).
8
[ח] ועד בכור השפחה (שם יא:ה). רב הונא ור' אחא בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אפי' שפחות המכודנות לריחים היו אומרות רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן. אמ' ר' יודה בן פזי מסורת אגדה היא סרח כד ירדה למצרים כדנוה לרחים.
9
[ט] וכל בכור בהמה (שם שם). אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא המצרים משתחוים לטלאים, שלא יהו המצרים אומרי' יראתנו הביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה לעצמה, קשה יראתינו שלא שלטה בה פורענות.
10
[י] ר' הונא ור' יהושע בר אבין חתניה דר' לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. ממי את למד מן איוב, ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם (איוב א:יד). מאי ואתונות רועות על ידיהם, אמ' ר' חמא נעשה לו דוגמא מעין העולם הבא, כד"א ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע (עמוס ט:יג). אמ' ר' אבא בר כהנא יצאו מכפר קרינוס והלכו את כל האובלין כלן וכיון שהגיעו למגדל צבעייא מתו שם. אמ' ר' חמא רק (איוב א:טז), מיעוט, אף הוא משובר ומלוקה היה. אמ' ר' יודן מן לבדי עד להגיד לך (שם), אף הוא כיון שהגיד בשורתו מיד מת, הה"ד עוד זה מדבר וזה בא (איוב א:יח). כיון ששמע איוב כן התחיל מגייס עליהם חיילותיו למלחמה, הה"ד כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם ולא אצא פתח (שם לא:לד). אמ' איוב אומה בזויה מכל האומות, הן ארץ כשדים זה העם לא היה וגו' (ישעיה כג:יג), ולואי לא היה, סבור ליתן אימתו עליי, כיון שאמרו לו אש אלהים נפלה מן השמים (איוב א:טז), אמ' אם מן השמים הוא מה אני יכול לעשות, מיד, ואדום לא אצא פתח (שם לא:לד). ואחר כך, ויקח לו חרש להתגרד בו וגו' (שם ב:ח). אף במחלון וכליון בתחלה מתו סוסיהם וגמליהם וחמוריהם, ואחר כך מת הוא, שנ' וימת אלימלך איש נעמי (רות א:ג). ואחר כך מתו שני בניו, וימותו גם שניהם מחלון וכליון (שם שם ה). ואחר כך מתה היא. ואף בנגעים הבאים על האדם כן, בתחלה הוא מתחיל בביתו, אם חזר בו טעונין חליצה, וחלצו את האבנים (ויקרא יד:מ). אם לא חזר בו טעונין נתיצה, ונתץ את הבית (שם שם מה). ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו, אם חזר בו טעונין קריעה, וקרע אותו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב (שם יג:נו). אם לא חזר בו טעונין שריפה, ושרף את הבגד (שם שם נב). ואחר כך הוא מתחיל בגופו, אם חוזר בו יוצא ובא לו, ואם לא חוזר בו, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (שם יג:מו). ובמצרים כן, בתחלה נגעה מדת הדין בממונם, ויך גפנם ותאנתם (תהלים קה:לג), ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (שם עח:מח), ואחר כך ויך כל בכור במצרים (שם שם נא).
11
[יא] ר' לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה בטכסיס מלכים בא עליהם. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ואחר כך הביא עליהם קלנים, ואחר כך ירה בהם חצים, ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ואחר כך הביא עליהם דרולמסייא, ואחר כך רמה בהם נפט, ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ואחר כך חבשן בפלקיות, ואחר כך הוציא הגדול שבהם והרגו. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ויהפוך לדם יאוריהם (שם שם מד). ואחר כך הביא עליהם קלנים, צפרדעים, אמ' ר' יוסי בר חנינא קרקורן היה קשה להן יותר מהן. ואחר כך ירה בהם חצים, כנים. ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ערוב. ואחר כך נתן להם דורמסיות, דבר כבד מאד (שמות ט:ג). ואחר כך רמה בהם נפט, שחין. ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ברד. ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ארבה. ואחר כך חבשן בפולקיות, חשך. ואחר כך הוציא הגדול גדול שבהם והרגו, מכת בכורות. ר' לוי חתניה דר' זכריה בשם ר' ברכיה אמ', כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישעיה כג:ה). אמ' ר' אליעזר כל צור מלא במקר' בצור המדינה הכתו' מדבר, וכל צר חסר במקרא ברומי הרשעה הכתו' מדבר. ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא מי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרנים. מה מצרים דם אף אדום כן, ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן (יואל ג:ג). מה מצרים צפרדעים אף אדום כן, קול שאון מעיר קול מהיכל קול י"י משלם גמול לאויביו (ישעיה סו:ו). מה מצרי' כנים אף אדום כנים, ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בוערה (ישעיה לד:ט), והך את עפר הארץ (שמות ח:יב). מה מצרים ערוב אף אדום כן, וירשוה קאת וקיפוד וגו' (ישעיה לד:יא). מה מצרים דבר אף אדום כן, ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחזקאל לח:כב). מה מצרים שחין אף אדום כן, וזאת תהיה המגפה אשר יגוף י"י וגו' (זכריה יד:יב). מה מצרים ברד אף אדום כן, וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' (יחזקאל לח:כב). מה מצרים ארבה אף אדום כן, ואתה בן אדם כה אמר י"י לצפור כל כנף בשר גבורים תאכלו ואכלתם בשר ושתיתם דם ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם וגו' (שם לט:יז-יט). מה מצרי' חשך אף אדום כן, ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו (ישעיה לד:יא). מה מצרי' הגדול גדול שבהם הרגו אף אדום כן, וירדו ראמים עמם ופרים וכו' (עיין שם שם ז). אמ' ר' מאיר וירדו רומיים עמם.
12
[יב] כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח י"י וכבודו עליך יראה (ישעיה ס:ב). ר' אחא בר כהנא אמ' חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשת ימים. ומה טעם, ויהי חשך אפלה וגו' (שמות י:כב). אבל תוהו ובהו לא שמשו בעולם הזה. ואיכן עתידין לשמש, בכרך גדול של רומי, ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו (ישעיה לד:יא). רבנין אמרין אומות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומ' כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (ישעיה ס:ב), אבל ישראל שקבלו אותה מתוך החשך עליהם הוא אומ' ועליך יזרח י"י וכבודו עליך יראה (שם).
ויהי בחצי הלילה.
[א] ר' תנחום דיפו בשם ר' נוניא דקיסרי' פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני (תהלים עג:טז). אמ' דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה, אבל אני, עמל היא בעיני, ולפי שאין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הוא, לפי' אמ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
And it came to pass at midnight (Ex 12:29)1. R. Tanchum of Jaffa in the name of R. Nunia of Caesaria explicated the following verse: And when I pondered how I might know this, it was wearisome in mine eyes (Ps 73:16) . David said, “No one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu . For me, [when I pondered how I might know this,] it was wearisome in mine eyes. Because no one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu, it is therefore said, “And it came to pass at midnight.”
[ב] ר' אחא פתח אני י"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח). אני י"י הוא שמי, אמ' ר' אחא אמ' הב"ה אני י"י הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, הוא שמי שהתניתי ביני לבין מלאכי השרת. וכבודי לאחר לא אתן (שם), ר' מנחמא אמ' בשם ר' אבין אלו השדים. ר' נחמיה בשם ר' מינא אמ' אין כל בריה יכולה להבחין בין טפה של בכור לשאינה של בכור אלא הב"ה, אבל אני, עמל היא בעיני, ולפי שאין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הוא, לפי' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
2. R. Acha explicated the following verse: I am YHWH, that is My name; and My glory will I not give to another, neither My praise to graven images. (Is 42:8) I am YHWH, that is My name. R. Acha stated: The Kadosh Baruch Hu said “I am YHWH, that is My name; it is the name that the first man called me. It is the name by which I made a stipulation with Myself. It is the name by which I made a stipulation with the ministering angels. My glory will I not give to another.” R. Menahama said in the name of R. Avin, “These [others] are the demons.” R. Nechemiah said in the name of R. Mina, “No one can distinguish between the drop of a firstborn and one that is not of a firstborn, except for the Kadosh Baruch Hu. For me, [when I pondered how I might know this,] it was wearisome in mine eyes. Because no one can stand on the [moment of] midnight except for the Kadosh Baruch Hu, therefore [it is said], “And it came to pass at midnight.”
[ג] מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם (ישעיה מד:כו). ר' ברכיה בשם ר' לוי, מי שהוא מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אין אנו יודעין שהוא אומ' לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה, אלא מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמ' לו מה שמך, ויאמ' יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל (בראשית לב:כח, כט). נגלה הקב"ה על אבינו יעקב לקיים גזרתו של אותו מלאך, ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו' (שם לה:ט, י). ירושלם שכל הנביאי' מתנבאי' שנבנית על אחת כמה וכמה. ד"א מקים דבר עבדו (ישעיה שם), זה משה, לא כן עבדי משה (במדבר יב:ז). עצת מלאכיו ישלים (ישעיה שם), זה משה, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ:טז). אמ' הב"ה למשה, לך אמור להם לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות יב:יב). הלך משה ואמ' לישראל, כה אמר י"י כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם יא:ד). אמ' הקב"ה כבר הבטחתי למשה ואמרתי לו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב:ז), יהא עבדי משה כזבן, אלא מה אמ' משה כחצי הלילה, אף אני כחצי הלילה, לפי' ויהי בחצי הלילה (שמות יב:כט).
3. [God] confirmeth the word of His servant, and performeth the counsel of His messengers; that saith of Jerusalem: 'She shall be inhabited'; and of the cities of Judah: 'They shall be built, and I will raise up the waste places thereof';(Is 44:26) R. Berekiah said in the name of R Levi: Whoever confirmeth the word of His servant, and performeth the counsel of His messengers, do we not [therefore also] know that he will say of Jerusalem: 'She shall be inhabited'; and of the cities of Judah: 'They shall be built?' Rather [the apparent repetition may be understood by another text]: an angel appeared to our father Jacob and said to him, 'What is thy name?' And he said: 'Jacob.' And he said: 'Thy name shall be called no more Jacob, but Israel;(Gen 32:28-29). The Kadosh Baruch Hu appeared [afterwards] to our father Jacob to fulfill the decree of the angel [in another verse]: And God said unto him: 'Thy name is Jacob: [thy name shall not be called any more Jacob, but Israel shall be thy name'; and He called his name Israel.] (Gen 35:10) Jerusalem, of which all the prophets prophesied that it will be built, all the more so! Another interpretation: “[God] confirmeth the word of His servant” refers to Moses, [as he is called in another verse]: My servant Moses is not so. (Num 12:7) “Performeth the counsel of His messengers” refers to Moses, [as he is called in another verse]: [God] sent a messenger, and brought us forth out of Egypt. (Num 20:16) The Kadosh Baruch Hu said to Moses, “Go, tell the people Israel that I will go through the land of Egypt in that night, [and will smite all the first-born in the land of Egypt.]” (Ex. 12:12) Moses went and said to Israel, “Thus saith the LORD: About midnight will I go out into the midst of Egypt.” (Ex 11:4) The Kadosh Baruch Hu said, “Already I have made my promise to Moses, And I said of him 'My servant Moses is not so; he is trusted in all My house.' (Num 12:7) Should I make a liar out of My servant Moses? No, instead Since Moses said “About midnight,” then I will go out at midnight. So it happened that it came to pass at midnight, [that the LORD smote all the firstborn in the land of Egypt.]
[ד] חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קיט:סב). ר' פנחס בשם ר' אלעזר בר' מנחם, מה היה דוד עושה, נוטל נבל וכנור ונותנם מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, והיו חכמי ישראל שומעין את קולו ואומ' מה אם דוד המלך הוא עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, ונמצאו כל ישראל עסוקין בתורה. אמ' ר' לוי חלון היתה על גבי מטתו של דוד פתוחה לצפון, והיה הכנור תלוי כנגדה והיתה רוח צפונית יוצאה בחצי הלילה ומנשבת בו והיה הכנור מנגן מאליו, הה"ד והיה כנגן המנגן (מלכים ב' ג:טז), כמנגן במנגן לא נאמ', אלא כנגן המנגן, הכנור היה מנגן מאליו. והיו כל ישראל שומעין קולו ואומ', מה אם דוד המלך כן אנו על אחת כמה וכמה, נמצאו כל ישראל עוסקין בתורה. והוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נז:ט), אתעיר יקרי מן קדם יקרא דבריי, לית יקרי חשיב כלום קדם יקרא דבריי. אעירה שחר (שם), אנא מעורר שחרא ושחרא לא מעוררני. והיה יצרו הרע מרגיזו ואמ' לו, דוד דרכן של מלכים השחר מעוררן ואת אומ' אעירה שחר, דרכן של מלכים להיות ישנים עד שלש שעות ואת אומ' חצות לילה אקום להודות לך (שם קיט:סב). ומהו על משפטי צדקך (שם), על משפטים שהבאת על פרעה הרשע ועל צדקה שעשית עם שרה זקנתי, הה"ד וינגע י"י את פרעה נגעים גדולים וגו' (בראשית יב:יז). ד"א על משפטי צדקך (תהלים שם), על המשפטים שהבאת על אומות העולם, ועל צדקה שעשית עם זקני ועם זקנתי, שאלו השחיל לה קללה אחת מלמטה מהיכן הייתי עומד, אלא שנתת בלבו ברכה, ברוכה את לי"י בתי (רות ג:י). ד"א על משפטי צדקך (תהלים שם), על המשפטים אשר הבאת על המצרים במצרים, ועל צדקה שעשית עם אבתינו במצרים, שלא היו בידם מצות שיגאלו בהם אלא שתי מצות, דם פסח ודם מילה, הה"ד ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל טז:ו), בדמיך, דם פסח ודם מילה.
4. At midnight I will rise to give thanks unto Thee because of Thy righteous ordinances. (Ps 119:62) Rabbi Pinchas said in the name of R. Elazar bar Menachem: What would David do? He would take up a harp and lyre and put them by his head [before he went to sleep], then at midnight he would get up and play them . When the scholars of Israel heard the music, they would say, “Well, if King David is engaged in Torah study [at this this hour], then we should be all the more so!” [Soon,] all of Israel could be found engaging in Torah study. Rabbi Levi said: There was a window above David's bed open to the south. He would hang the harp across from the window and when the southern wind blew at midnight, it would whirl through the strings of the harp and play it. As it is written: when the instrument played (2Ki 3:15). It does not say “the instrument was played,” but “the instrument played,” as in, “the instrument played itself.” So it was that all of Israel heard the music [and knowing that king David was awake and studying] would say, “Well, if King David is doing so, then we should be all the more so!” [Soon,] all of Israel could be found engaging in Torah study. So it was that David said, “Awake, my glory; awake, harp and lyre; I will awake [at] dawn.” (Ps 57:9) [By this he means to say,] “I will awaken my honor before the honor of the One who created me. The importance of my honor is nothing compared to the honor of the One who created me. [Do not read], “I will awake [at] dawn.” Rather, [read it as] “I will wake the dawn, the dawn will not wake me.” His evil impulse would pester him and say to him, “David, It is the custom of kings to awaken (no sooner than) dawn, but you say 'I will wake the dawn?' It is the custom of kings to sleep in until the third hour of the day, but you say “At midnight I will rise to give thanks unto Thee [because of Thy righteous ordinances.]” (Ps 119:62) What is meant by “because of Thy righteous ordinances”? [David meant] For the ordinances that You enforced against the wicked Pharaoh, and for the righteousness that You did for Sarah my elder. As it is written: And the LORD plagued Pharaoh and his house with great plagues [because of Sarai Abram's wife.] (Gen 12:17) Another interpretation: because of Thy righteous ordinances. [David meant] for the ordinances that You enforced against the peoples of the world, and for the righteousness that You have done with my two elders, [Boaz and Ruth]. For if he had entered her [when she came to him, or] cursed her at once from below , from whence would I have arisen? Instead, You put a blessing into his heart; [and he said:] “Blessed be thou of the LORD.” (Ruth 3:10)Another interpretation: because of Thy righteous ordinances. For the ordinances that You enforced against the Egyptians in Egypt, and for the righteousness that You have done with our elders in Egypt, even though they had no mitzvot to save themselves except for two; the blood of Passover and the blood of circumcision. As it is written: And when I passed by thee, and saw thee wallowing in thy bloods, I said unto thee: In thy bloods, live; [yea, I said unto thee: In thy bloods, live.] (Ez 16:6) Bloods : The blood of Passover and the blood of circumcision.
[ה] תני ר' שמעון בן יוחאי משה לא היה יודע לא עתותיו ולא רגעיו ולא זמניו של לילה לפי' אמ' כחצות הלילה (שמות יא:ד), אבל הב"ה הוא יודע עתותיו ורגעיו וזמניו של לילה לפי' הוא נכנס בו כחוט שערה. ומי חלקו, ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו. רבותינו אמרו יוצרו חלקו. הכא את אומ' ויהי בחצי הלילה (שם יב:כט), ולהלן את אומ' ויחלק עליהם לילה (בראשית יד:טו), אמ' ר' תנחומא אביכם יצא עמי בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות. ורבנן אמרי, אמ' הב"ה אביכם יצא עמי מאמש עד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות עד הבקר. אמ' ר' יוחנן אין שרן של מצרים נופל אלא ביום. ומה טעמ', ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עוזה וגו' (יחזקאל ל:יח). ואומ' ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת וגו' (ישעיה יט:יח). ואלו הן חמש ערים, ר' חלקיה בשם ר' סימון אומ', נוא ונוף ותחפנחס ועיר ההרס ועיר שמש. נוא אליסכנדריא, ונוף מנפוס, תחפנחס חופנייס, ועיר ההרס סרקאני, ועיר שמש אילופילוס. אמ' ר' יוחנן בן זכאי מצינו שהיום והלילה קרויין יום, דכתי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א:ה). ר' יהושע בר' נחמיה שמע לה מן הדא, גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום תאיר כחשיכה כאורה (תהלים קלט:יב), חשיכה שהיא אורה לפני, ולילה לתשמישן של בריות. הוי בו ביום מתו בכוריהם של מצרים. הא כיצד, לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרין כל הלילה ומתים ביום. ומה טע', כלנו מתנו אין כתו' כאן אלא כלנו מתים (שמות יב:לג), מייתי' ואזלין. הה"ד ביום הכותי כל בכור (במדבר ג:יג), ולהלן את אומ' ביום הקדשתי לי כל בכור (עיין שם ח:יז), אמור מעתה ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור.
5. R. Shimon Ben Yochai taught: Moses could not have known the exact moment, nor the approximate minute, nor the general time at night. This is why he said “About midnight.” (Ex 11:4) However, the Kadosh Baruch Hu knew the exact moment, and the approximate minute, and the general time at night. That is why God entered [without being early or late] by a hair's breadth. So who was it that divided [the hours of the night]? R. Benjamin bar Jafet in the name of R. Yohanan, the night divided itself. Our Rabbis say that the Creator divided it. Here it says, “And it came to pass at midnight” (Ex 12:29) and elsewhere it says, “And he divided the night against them.” (Gen 14:15) Rabbi Tanchuma said: Your father set out with Me at midnight, and I will set out with his children and midnight. The Rabbis said: the Kadosh Baruch Hu said, “your father set out with Me from last night until midnight, and I will set out with his children from midnight until the morning.” R. Yonatan said: The angel guarding over Egypt cannot fall except during the day. What is the reasoning? [From the verse] At Tehaphnehes also the day shall withdraw itself, when I shall break there the yokes of Egypt, and the pride of her power shall cease in her; [as for her, a cloud shall cover her, and her daughters shall go into captivity.](Ez 30:18) [Elsewhere it also] says, In that day there shall be five cities in the land of Egypt that speak the language [of Canaan, and swear to the LORD of hosts; one shall be called the city of destruction. ] (Is 19:18) Which five cities are these? R. Hilkiah said in the name of R. Simon: Noa, Noph, Tehaphnehes, the City of Destruction, and the City of the Sun; Noa is Alexandria, Noph is Memphis, Tehaphnehes is Hophnias, the City of Destruction is Sharakani, and the City of the Sun is Heliopolis. R. Yohanan ben Zakkai said: We have found both night and day referred to as “day,” as it is written: And there was evening and there was morning, one day. (Gen 1:5) R. Joshua bar R. Nechamah understood [the same claim] from this: Even the darkness is not too dark for Thee, but the night shineth as the day; the darkness is even as the light.(Ps 139:12) Darkness is [the same as] lightness to Me, and [only] human beings consider it night. This is what is meant [by saying] it was on the day that the firstborn of Egypt died [although it was midnight]. This is how [it happened]: They were afflicted with the deadly curse in evening time, then their bodies shook all night, and then they died in the day time. What is the reasoning? [Because] It is not written “All of us have all died,” but rather “All of us are dying ” (Ex 12:33) Then they went and died . As it is written: On the day that I struck down all the first-born [of the Land of Egypt] (Num 3:13), and further on it says, on the day that I sanctified all the firstborn to Me (paraphrase of Num 8:17 ). On this basis one may conclude that it was on the very same day that the firstborn of Egypt died, which [God said], “on this day I have sanctified to me the firstborn [of the Israelites].”
[ו] וי"י הכה כל בכור בארץ מצרים (שמות יב:כט). בכור, כל בכור, בכור לאיש בכור לאשה, בכור לזכר בכור לנקבה. הא כיצד, איש אחד בא על עשר נשים והיו יולדות עשרה בנים נמצאו כלם בכורי נשים. עשרה אנשים באים על אשה והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כלם בכורי אנשים. הגע עצמך בית שאין שם בכור לאיש ולא לאשה מה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת (שם שם ל), אמ' ר' אבא בר אחא אפטרופוס של בית היה מת, כד"א שמרי הראש כי לא היה בכור וישימהו אביהו לראש (ד"ה א כו:י). תני בשם ר' נתן ביום שהיה בכורו של אחד מהם מת היה צר איקונין שלו בתוך ביתו, ואותו היום היתה נידקת ונשחקת ונזרת והיה קשה עליו כאלו אותו היום קברו. אמ' ר' יודן לפי שהיו המצרים קוברים בתוך בתיהם והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין את הבכורות מבין המתים ומתעתעים בהם, והיה קשה עליהם כאלו אותו היום קברום.
6. That God struck down all the firstborn of the Land of Egypt (Ex 12:29). [The text does not simply read] “the firstborn,” [but rather] “all the firstborn.” [The word “all” is meant to include both] the firstborn of man and the firstborn of woman, [that is,] the firstborn of [each] male and the firstborn of [each] female. This is how [it can be illustrated]: [In the case of] a single man who came to ten women and they gave birth to ten sons, each one would turn out to be a firstborn of a woman. [On the other hand, in the case of] ten men who all came to a [single] woman and they fathered ten sons, each one would turn out to be a firstborn of a man. You might imagine a house in which there was neither a firstborn of a man nor of a woman [and think, in such a case]“how could I fulfill the verse: for there was no house in which no one had died (Ex 12:30)?” Rabbi Abba bar Acha said: [in such a case,] the trustee of the household would die, as it is written, “ Shimri the chief – for though he was not the firstborn, yet his father made him chief. (I Ch 26:10)” A Tanna said in the name of R. Nathan: On the day that the firstborn of one of [the Egyptians] would die, [the Egyptian] would carve an icon of him and place it in the house. On that day, [the icon] was crushed, pulverized, and scattered, and it was as hard on the [Egyptian] as if he was burying his son again. R. Yudan said: Since the Egyptians would entomb [their dead] in their own houses, [on that day] the dogs went into the catacombs, pulled out the [bodies of] the firstborn from their tombs, and tore into them. It was as hard on [each Egyptian] as if he was burying his son again.
[ז] מבכור פרעה (שמות יב:כט), מכאן שפרעה היה בכור. נתכנסו כל הבכורו' אצל אבתיהם, אמ' להם בגין דאמ' משה ומת כל בכור (שם יא:ה), כל מה דאמ' על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עברייא מביניכון ואי לא הליך עמא מייתין. אמרו, י' בנים לחד מננא ימות חד מנהון ולא תקום על אלין עבריא. אמרין, כל סמא דמילתא ניזיל גבי פרעה דהוא בוכרא, דלמא הוא חייס על נפשיה ונפיק אילין עיבריא מבינינן. הלכו להם אצל פרעה, אמרו לו, בגין דאמ' משה ומת כל בכור בארץ מצרים, וכל דאמ' על הליך עמא אתא עליהון, אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עמא מייתין. אמ' צאו וקפחו שוקיהם של אלו, אנא אמר נפשי או נפשהון דאילין עבראי, ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורות והרגו באבתיהם ששים רבוא, הה"ד למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קלו:י), למכה מצרים במצרים אין כתו' כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, הבכורות הרגו באבתיהם ששים רבוא. ר' אבון בשם ר' יהודה בן פזי אמ' בתיה בת פרעה בכורה היתה, ובזכות מה היתה נצולת, בתפלתו של משה, דכתו' טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה (משלי לא:יח), ליל כתו', כד"א ליל שמורים הוא לי"י (שמות יב:מב).
[ח] ועד בכור השפחה (שם יא:ה). רב הונא ור' אחא בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אפי' שפחות המכודנות לריחים היו אומרות רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן. אמ' ר' יודה בן פזי מסורת אגדה היא סרח כד ירדה למצרים כדנוה לרחים.
[ט] וכל בכור בהמה (שם שם). אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא המצרים משתחוים לטלאים, שלא יהו המצרים אומרי' יראתנו הביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה לעצמה, קשה יראתינו שלא שלטה בה פורענות.
[י] ר' הונא ור' יהושע בר אבין חתניה דר' לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. ממי את למד מן איוב, ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם (איוב א:יד). מאי ואתונות רועות על ידיהם, אמ' ר' חמא נעשה לו דוגמא מעין העולם הבא, כד"א ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע (עמוס ט:יג). אמ' ר' אבא בר כהנא יצאו מכפר קרינוס והלכו את כל האובלין כלן וכיון שהגיעו למגדל צבעייא מתו שם. אמ' ר' חמא רק (איוב א:טז), מיעוט, אף הוא משובר ומלוקה היה. אמ' ר' יודן מן לבדי עד להגיד לך (שם), אף הוא כיון שהגיד בשורתו מיד מת, הה"ד עוד זה מדבר וזה בא (איוב א:יח). כיון ששמע איוב כן התחיל מגייס עליהם חיילותיו למלחמה, הה"ד כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם ולא אצא פתח (שם לא:לד). אמ' איוב אומה בזויה מכל האומות, הן ארץ כשדים זה העם לא היה וגו' (ישעיה כג:יג), ולואי לא היה, סבור ליתן אימתו עליי, כיון שאמרו לו אש אלהים נפלה מן השמים (איוב א:טז), אמ' אם מן השמים הוא מה אני יכול לעשות, מיד, ואדום לא אצא פתח (שם לא:לד). ואחר כך, ויקח לו חרש להתגרד בו וגו' (שם ב:ח). אף במחלון וכליון בתחלה מתו סוסיהם וגמליהם וחמוריהם, ואחר כך מת הוא, שנ' וימת אלימלך איש נעמי (רות א:ג). ואחר כך מתו שני בניו, וימותו גם שניהם מחלון וכליון (שם שם ה). ואחר כך מתה היא. ואף בנגעים הבאים על האדם כן, בתחלה הוא מתחיל בביתו, אם חזר בו טעונין חליצה, וחלצו את האבנים (ויקרא יד:מ). אם לא חזר בו טעונין נתיצה, ונתץ את הבית (שם שם מה). ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו, אם חזר בו טעונין קריעה, וקרע אותו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב (שם יג:נו). אם לא חזר בו טעונין שריפה, ושרף את הבגד (שם שם נב). ואחר כך הוא מתחיל בגופו, אם חוזר בו יוצא ובא לו, ואם לא חוזר בו, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (שם יג:מו). ובמצרים כן, בתחלה נגעה מדת הדין בממונם, ויך גפנם ותאנתם (תהלים קה:לג), ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (שם עח:מח), ואחר כך ויך כל בכור במצרים (שם שם נא).
[יא] ר' לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה בטכסיס מלכים בא עליהם. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ואחר כך הביא עליהם קלנים, ואחר כך ירה בהם חצים, ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ואחר כך הביא עליהם דרולמסייא, ואחר כך רמה בהם נפט, ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ואחר כך חבשן בפלקיות, ואחר כך הוציא הגדול שבהם והרגו. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ויהפוך לדם יאוריהם (שם שם מד). ואחר כך הביא עליהם קלנים, צפרדעים, אמ' ר' יוסי בר חנינא קרקורן היה קשה להן יותר מהן. ואחר כך ירה בהם חצים, כנים. ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ערוב. ואחר כך נתן להם דורמסיות, דבר כבד מאד (שמות ט:ג). ואחר כך רמה בהם נפט, שחין. ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ברד. ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ארבה. ואחר כך חבשן בפולקיות, חשך. ואחר כך הוציא הגדול גדול שבהם והרגו, מכת בכורות. ר' לוי חתניה דר' זכריה בשם ר' ברכיה אמ', כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישעיה כג:ה). אמ' ר' אליעזר כל צור מלא במקר' בצור המדינה הכתו' מדבר, וכל צר חסר במקרא ברומי הרשעה הכתו' מדבר. ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא מי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרנים. מה מצרים דם אף אדום כן, ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן (יואל ג:ג). מה מצרים צפרדעים אף אדום כן, קול שאון מעיר קול מהיכל קול י"י משלם גמול לאויביו (ישעיה סו:ו). מה מצרי' כנים אף אדום כנים, ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בוערה (ישעיה לד:ט), והך את עפר הארץ (שמות ח:יב). מה מצרים ערוב אף אדום כן, וירשוה קאת וקיפוד וגו' (ישעיה לד:יא). מה מצרים דבר אף אדום כן, ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחזקאל לח:כב). מה מצרים שחין אף אדום כן, וזאת תהיה המגפה אשר יגוף י"י וגו' (זכריה יד:יב). מה מצרים ברד אף אדום כן, וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' (יחזקאל לח:כב). מה מצרים ארבה אף אדום כן, ואתה בן אדם כה אמר י"י לצפור כל כנף בשר גבורים תאכלו ואכלתם בשר ושתיתם דם ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם וגו' (שם לט:יז-יט). מה מצרי' חשך אף אדום כן, ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו (ישעיה לד:יא). מה מצרי' הגדול גדול שבהם הרגו אף אדום כן, וירדו ראמים עמם ופרים וכו' (עיין שם שם ז). אמ' ר' מאיר וירדו רומיים עמם.
[יב] כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח י"י וכבודו עליך יראה (ישעיה ס:ב). ר' אחא בר כהנא אמ' חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשת ימים. ומה טעם, ויהי חשך אפלה וגו' (שמות י:כב). אבל תוהו ובהו לא שמשו בעולם הזה. ואיכן עתידין לשמש, בכרך גדול של רומי, ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו (ישעיה לד:יא). רבנין אמרין אומות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומ' כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (ישעיה ס:ב), אבל ישראל שקבלו אותה מתוך החשך עליהם הוא אומ' ועליך יזרח י"י וכבודו עליך יראה (שם).