[א] "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא" – במי הוא מדבר? אם במיתתם – הרי מיתתן אמור (ויקרא יא, לא), אם באבר מן המת – הרי אבר מן המת אמור למטן (שם, לה). הא אינו מדבר אלא באבר מן החי. הלא דין הוא! מה אם בהמה – שלא עשה דמה כבשרה – אבר מן החי ממנה מטמא, שרץ – שעשה דמו כבשרו – אינו דין שיהיה אבר מן החי ממנו מטמא?! לא! אם אמרת בבהמה – שהיא מטמאה במשא! תאמר בשרץ שאינו מטמא במשא! הואיל ואינו מטמא במשא – לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא! תלמוד לומר "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא" – לרבות אבר מן החי.
1) (Vayikra 11:32) "And all (vessels) upon which there falls of them (sheratzim) in their death shall be tamei." Of what is this verse speaking? If of their death, this has already been stated (Vayikra 11:31). If of ever min hameth (a limb of a dead animal), this is stated below (Vayikra 11:35). It must be speaking, then, of ever min hechai (a limb of a living animal, [and "in their death" signifies the death of the limb]). (But why is a verse needed for this?) Is it not derivable a fortiori? viz.: If a beast, whose blood was not equated with its flesh (to confer tumah), ever min hechai of it confers tumah, then a sheretz, whose blood was equated with its flesh, how much more so should ever min hechai of it confer tumah! (Why, then, is the verse needed?) No, if this is so with a beast, it may be so because it confers tumah by being carried. Would you, then, say the same for a sheretz, which does not confer tumah by being carried, (but only by being touched)? Since it does not confer tumah by being carried, (I would say that) ever min hechai of it does not confer tumah. It must, therefore, be written "And all (vessels) upon which there falls of them (sheratzim) in their death shall be tamei" — to include ever min hechai.
[א] "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא" – במי הוא מדבר? אם במיתתם – הרי מיתתן אמור (ויקרא יא, לא), אם באבר מן המת – הרי אבר מן המת אמור למטן (שם, לה). הא אינו מדבר אלא באבר מן החי. הלא דין הוא! מה אם בהמה – שלא עשה דמה כבשרה – אבר מן החי ממנה מטמא, שרץ – שעשה דמו כבשרו – אינו דין שיהיה אבר מן החי ממנו מטמא?! לא! אם אמרת בבהמה – שהיא מטמאה במשא! תאמר בשרץ שאינו מטמא במשא! הואיל ואינו מטמא במשא – לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא! תלמוד לומר "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא" – לרבות אבר מן החי.
1) (Vayikra 11:32) "And all (vessels) upon which there falls of them (sheratzim) in their death shall be tamei." Of what is this verse speaking? If of their death, this has already been stated (Vayikra 11:31). If of ever min hameth (a limb of a dead animal), this is stated below (Vayikra 11:35). It must be speaking, then, of ever min hechai (a limb of a living animal, [and "in their death" signifies the death of the limb]). (But why is a verse needed for this?) Is it not derivable a fortiori? viz.: If a beast, whose blood was not equated with its flesh (to confer tumah), ever min hechai of it confers tumah, then a sheretz, whose blood was equated with its flesh, how much more so should ever min hechai of it confer tumah! (Why, then, is the verse needed?) No, if this is so with a beast, it may be so because it confers tumah by being carried. Would you, then, say the same for a sheretz, which does not confer tumah by being carried, (but only by being touched)? Since it does not confer tumah by being carried, (I would say that) ever min hechai of it does not confer tumah. It must, therefore, be written "And all (vessels) upon which there falls of them (sheratzim) in their death shall be tamei" — to include ever min hechai.