ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כו) לאלה תחלק הארץ – הכל במשמע: כהנים לוים וישראלים וגרים ונשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – יצאו כהנים: ובתוך ישראל לא ינחלו נחלה – יצאו לוים. לשמות מטות אבותם ינחלו – יצאו גרים ועבדים. ואיש לפי פקודיו – יצאו טומטום ואנדרוגינוס: ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – בשעת חילוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם – בביזה: אני חלקך ונחלתך – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: בני אע"פ שלא נתתי לך מתנה – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. וכן הוא אומר (ויקרא ו) חלקם נתתי לך מאשי, (דברים יח) אשי ה' ונחלתו יאכלו: אני חלקך ונחלתך – כ"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים: י"ב במקדש וי"ב בגבולים. ומה אלו י"ב במקדש? חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר לוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע ואיל נזיר:
(Bamidbar 18:20) "And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit, and you will not have a portion in their midst. I am your portion and your inheritance in the midst of the children of Israel.": Why is (all of) this stated? Because it is written (Bamidbar 26:53) "To these shall the land be apportioned," I would think that all are included — Cohanim, Levites, Israelites, proselytes, women, bondsmen, tumtum (those of uncertain sex) and androgynous (hermaphrodites); it is, therefore, written: "And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit" — This excludes (from inheritance) Cohanim." (Ibid. 23) "And in the midst of the children of Israel, they (the Levites) shall not inherit an inheritance" — This excludes Levites. (Ibid. 26:55) "By the names of the tribes of their fathers shall they inherit" — This excludes bondsmen and proselytes (Ibid. 54) "A man, according to his numbers shall his inheritance be given" — This excludes tumtum and androgynous. (Ibid. 18:20) "And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit" — in the division of the land. "and you will not have a portion in their midst" — ("a portion") of the spoils. "I am your portion and your inheritance" — At My table (i.e., from the sacrifices) you eat and at My table you drink. An analogy: A king gave gifts to (all of) his sons except one, saying to him: My son, I gave you a gift. At My table you eat and at My table you drink. And thus is it written (Vayikra 6:10) "Their portion have I given to them from My fire-offerings." (Devarim 18:1) "The fire-offering of the L-rd and His inheritance shall they eat." Twenty-four priestly gifts were given to the Cohanim, twelve in the sanctuary and twelve in the borders (i.e., outside of Jerusalem.) Twelve in the sanctuary: sin-offering, guilt-offering, the remnant of the log of oil of the leper, the remnant of the omer, the two loaves, the show-bread, the remnant of meal-offerings, the terumah of the thank-offering (viz. Vayikra 7:14), the terumah of breast and thigh, the shoulder of the ram of the Nazirite.
2
ומה אלו י"ב שבגבולים? תרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר. כל אלו כ"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים, חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה. שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. ר' ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר: לטובתי נשברה רגל פרתי. לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה כנגדו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכים כתיבה – כך פרשה זו נאמרה סמוך לקרח: זכרון לבני ישראל. הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים. ר' אלעזר הקפר אומר: מנין אתה אומר, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים, ושכינה מסתלקת? שנאמר: (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אין חלום אלא שיש לו פתרון: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה – זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה – אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים – אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו (עמוס ט) – ראיתי את ה' נצב על המזבח. חביבים ישראל, כשהם מכנן – אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר (ישעיה סא) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. וכשהוא מכנן – אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו – הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו – הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה. חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר (תהילים קי״ט:ס״ח) טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי, ולמדני חקיך. ואומר (תהילים קי״ט:קי״ז) סעדני ואושעה, שלא אהיה לומר תורה וסורח, שלא אהיה לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא; או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבם, ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:מ״ו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. שומע אני בשלום? – ת"ל במערות ובמצדות (תהילים נ״ז:א׳) בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:ק״ט) ונפשי בכפי תמיד:
Twelve in the borders: Terumah, terumath ma'aser, challah, bikkurim, the first of the shearing, the gifts (shoulder, cheeks, and maw), the first-born of man and the first-born of a clean beast, the firstling of an ass, charamim (renunciation of one's property), an (unredeemed) field of holding, and the theft of (i.e., what is stolen from) a proselyte (viz. Bamidbar 5:8). All these twenty-four gifts were given to the Cohanim, aside from terumah-related debts. The day when a covenant was forged with Aaron with the twenty-four gifts was a day of great joy to him. R. Yishmael says: As per the folk-proverb "My cow's leg was broken for my good." For Aaron's good did Korach come and contest the priesthood. An analogy: A king had a retainer to whom he gave a field as a gift, without recording, sealing and registering (the transaction [see above]) — wherefore, this section is juxtaposed with that of Korach. R. Elazar Hakappar says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He showed our father Yaakov the Temple built and sacrifices being offered, and Cohanim officiating, and the Shechinah reposing (there)? From (Bereshit 28:12) "And he (Yaakov) dreamed, and, behold, a ladder standing on the earth, and its top reaching to heaven, and, behold, angels of G-d ascending and descending upon it." There is no dream without a portent: "And he dreamed, and, behold, a ladder standing on the earth" — the Temple. "and its top reaching to heaven" — the offered sacrifices, their scent reaching to heaven. "and, behold, angels of G-d," — the Cohanim ministering, ascending and descending on the ramp. (13) "And, behold, the L-rd standing on it" — (Amos 9:1) "I (Amos) saw the L-rd standing on the altar." Beloved are Israel, who, when epitomized, are epitomized as "Cohanim," viz. (Isaiah 61:6) "And you, Cohanim of the L-rd shall be called; 'ministers of G-d' shall they say of you. The wealth of nations shall you eat, and in their glory shall you vaunt yourselves." Beloved are Cohanim, who are epitomized as ministering angels, viz. (Malachi 2:7) "For the lips of the Cohein shall guard knowledge, and Torah shall they seek from his mouth, for an angel of the L-rd of hosts is he." If Torah goes forth from his mouth, he is like the ministering angels. If not, he is like an animal or a beast, which does not recognize its Creator. Beloved is Torah. When David king of Israel asked (a boon of the L-rd), he asked only for Torah, viz. (Psalms 118:68) "You are good and do good — teach me Your statutes." Your goodness engulfs all who enter the world. Let Your goodness engulf me and teach me Your statutes. And it is written (Psalms, Ibid. 117) "Support me and I will be saved (and I will dwell in Your statutes always"): That I not learn Torah and forget it, that I not learn and the evil inclination not allow me to review it, that I not rule unclean what is clean or clean what is unclean and come to share in the world to come, that the nations of the land and the families of the earth ask me and I not know how to respond and be shamed before them. And thus is it written (Ibid. 46) "And I will speak of Your testimonies before kings and I will not be ashamed." And (Ibid. 54) "Songs have Your statutes been to me." I might think, in repose. It, therefore, follows "in the house of my fears, in caves and in entrapments, as in (Ibid. 56:1) "… when he fled from Saul in the cave." And (Ibid. 109:119) "My soul was always in my hand, and I did not forget Your Torah."
3
אבל משלמד דוד תורה ונתרגל, מהו אומר? (תהילים קי״ט:ע״ב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר (תהלים קלט) ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם:
But when David learned Torah and grew great (in it), what did he say? (Psalms 139:17) "And to me, how precious are Your loved ones (i.e., Torah scholars), O G-d! How mighty is their sum!" And (Ibid. 119:72) "Better to me is the Torah of Your mouth than thousands of gold and silver." For gold and silver take a man out of this world and the next, but Torah brings a man to life in the world to come.
4
שמואל ב ז זאת תורת האדם. נמצאת אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות – זכה דוד ונטלו. הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר "אלו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים – הייתי זוכה בהן ונוטלן", הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם, שכל שזוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם; וכל מי שאין זוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם. וא"ת: מי גדול משניהם? – היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: גדול הממליך או המלך? – הממליך. העושה שרים או העושה שררה? – הוי אומר העושה שררה. כל עצמו של שני כתרים, אין באים אלא מכחה של תורה! וכן הוא אומר (משלי ח) "בי מלכים ימלכו ובי שרים ישורו":
(II Samuel 7:19) "This is the Torah of man": We find that there are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood and the crown of kingdom. The crown of priesthood was merited by Aaron and he took it. The crown of kingdom was merited by David and he took it. The crown of Torah is left (vacant), so that those who enter the world be given no pretext to say: If the crown of kingdom and the crown of priesthood were left (vacant), I would merit them and take them. The crown of Torah is left (vacant) for all who enter the world. For whoever merits it, I account it to him as if all three were left (vacant) to him and he merits all of them. And whoever does not merit it, I account it to him as if all three were left (vacant) for him and he did not merit any one of them. And if you would ask: Which is the greatest of all? R. Shimon b. Elazar was wont to say: Who is greater, the crowner or the king? Certainly, the crowner. The maker of officers or the officers? Certainly, the maker of officers. All that inheres in these two crowns, comes through the power of Torah. And thus is it written (Proverbs 8:15-16) "Through me (Torah) do kings reign … Through me do princes rule." And, (in reversion to "This is the Torah of man"), (Koheleth 12:13) "The end of the matter, all has been heard. Fear G-d and do His mitzvoth. For this (Torah) is all of man."
5
גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לדוד: אהרן זכה לבנים – צדיקים ורשעים. ודוד זכה לצדיקים, ולא לרשעים, וכן הוא אומר "אם ישמרו בניך את בריתי" וגו' ואומר (קהלת י״ב:י״ג) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם": ולבני לוי. מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה – כך ברית כרותה ללוים. כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני, וזו בתחילה נאמר לו, דברי רבי נחמיה. רבי יונתן אומר: אף זו בשמחה נאמרה, שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, אין "הנה" אלא שמחה, שנאמר שמות ד וגם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. כל מצות כהונה קנאו לשם, ונתנו לכהונה חלף עבודתם, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: אף זו קנאה השם ונתנה ללוים, שנאמר (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ, ואומר ולבני לוי הנה נתתי את מעשר בישראל לנחלה: מה נחלה אין משתנה ממקומה – אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו: חלף עבודתם – הרם עובדיה: אם עבד – יטול, ואם לא עבד – לא יטול: ולא יקרבו עוד בני ישראל – אזהרה: לשאת חטא למות – עונש. ועבד הלוי הוא – למה נאמר? לפי שהוא אומר חלף עבודתם, שומע אני: רצה – יעבוד, לא רצה – לא יעבוד? – ת"ל "ועבד הלוי הוא" – בעל כרחו. ועוד למה נאמר? לפי שהוא אומר "ולבני לוי הנה נתתי" אין לי אלא שנים שהמעשרות נוהגות בהם. שמטות ויובלות מנין? ת"ל ועבד הלוי הוא. רבי נתן אומר: הרי שלא היה שם לוי, שומע אני יעבוד כהן? והדין נותן: ומה אם במקום שלא כשרו לוים כשרו כהנים, כאן שכשרו לוי אינו דין שיכשרו כהנים? – ת"ל ועבד הלוי. אמרת: ישראל לא ישאו עון לוים, אבל כהנים ישאו עון לוים? – ת"ל והם ישאו את עונם: חקת עולם לדורותיכם. שינהוג הדבר לדורות: ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כ״ו:נ״ג) לאלה תחלק הארץ, שומע אני אף הלוים במשמע? – תלמוד לומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה: מאת מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה לה'. קראו המקום תרומה עד שיוצא ממנו תרומת מעשר. ד"א בא הכתוב ללמדך, שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר – רשאי. מכאן אתה דן לתרומה: מה אם מעשר הקל, והרי הוא נוהג בכל – תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! ד"א ומה אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז – הרי הוא נוהג בכל, תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה – הרי הוא נוהג בכל; תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! נתתי ללוים לנחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי, אין לי אלא בפני הבית. שלא בפני הבית מנין? ת"ל "לנחלה". מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית – אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית: על כן אמרתי להם. למה נאמר? לפי שהוא אומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, מה ת"ל על כן אמרתי? שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו? ת"ל על כן אמרתי. ד"א על כן אמרתי. למה נאמר? לפי שנאמר (דברים ז) ונשל גוים רבים מפניך, אבל קני וקנזי וקדמוני לא שמענו – ת"ל "על כן". על כן – להזהיר ב"ד על כך:
Greater is the covenant forged with Aaron than that forged with David. Aaron merited (priesthood) for his sons — whether righteous or wicked, and David merited (kingdom only) for the righteous, but not for the wicked, viz. (Psalms 132:12) "If your children will keep My covenant … (they will sit on the throne for you.") (Bamidbar 18:19) "It is a covenant of salt … (21) and to the sons of Levi." Scripture hereby apprises us that just as the covenant is forged with the priesthood, so, is it forged with the Levites. And just as the mitzvah of the priesthood was stated at Mount Sinai, so, that of the Levites. And just as the mitzvah of the priesthood was stated with joy, so, that of the Levites, as it is written "and to the sons of Levi, behold, I have given, etc." "Behold" connotes joy, as in (Shemot 5:14) "And, behold, he goes out to meet you, and when he sees you, he will rejoice in his heart." (Bamidbar, Ibid.) "in exchange for their service": All the mitzvoth of the priesthood (i.e., the twenty-four priestly gifts) were acquired by the L-rd and given to the Cohanim; and these (the mitzvoth of the Levites), "in exchange for their services of the tent of meeting." These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This, too, was acquired by the land and given to the Levites, as it is written (Vayikra 27:30) "And all the tithe of the land … is the L-rd's; it is holy to the L-rd." "And to the sons of Levi I have given all the tithe of Israel as an inheritance": Just as an inheritance does not change from its place, so, first tithe, (which is given to the Levite), does not change from its place, (unlike second tithe, which in the third and sixth years converts to poor-tithe.) "in exchange for the service which they perform": If he serves, he takes (the tithe); if not, he does not. (Ibid. 22) "And the children of Israel shall no more draw near": the exhortation. "to bear sin, to die": the punishment (at the hands of Heaven.). (Ibid. 23) "And the Levite shall serve — he": Why is this written? From "in exchange for their service" I might understand, if he wishes, he serves, and if he does not wish, he does not serve; it is, therefore, written "And the Levite shall serve — he" — perforce. Variantly: Why is this written? From "And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe in Israel (in exchange for their service, etc.") This tells me only (that they must serve) only in the years that the tithes obtain. Whence do I derive (that they must also serve) on shemitoth and yovloth, (when the tithes do not obtain)? From "And the Levite shall serve — he" (in any event). R. Nathan says: If no Levite were there, I might think that a Cohein may serve. And this would follow a fortiori, viz.: If in a place (i.e., the priestly service), where Levites are not kasher, Cohanim are kasher, then, in a place (i.e., the Levitical service), where Levites are kasher, how much more so should Cohanim be kasher! It is, therefore, written "And the Levite shall serve — he." "and they (the Levites) will bear their sin (of not guarding property)": And others (the Israelites, who, [being unguarded, enter the sanctuary]) will not bear their (the Levites') sin. This is to say that Israelites do not bear the sin of the Levites, but the Cohanim, (who enter where they should not), do bear their (the Levites') sin. It is, therefore, written "and they (the Levites) will bear their sin (of improper guarding)," and not the Israelites or the Cohanim (who, as a result, enter where they should not.) "a statute forever for your generations": It obtains for all succeeding generations. And in the midst of the children of Israel, they shall not inherit an inheritance": Why is this written? For, since it is written (Ibid. 26:53) "To these shall the land be apportioned," I would think that the Levites, too, are included; it is, therefore, written "And in the midst of the children of Israel, they shall not inherit an inheritance." (Ibid. 24) "For the tithe of the children of Israel which they set apart for the L-rd as terumah": Scripture refers to it as terumah until he separates terumath ma'aser from it, whereby it teaches that if he wishes to make it terumah for other (untithed) produce, he may do so. "have I given to the Levites as an inheritance": Why is this written? Because it is written "And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe in Israel in exchange for the service, etc.", I would think (that first-tithe is given to the Levites) only when the Temple, (in which service is performed), exists. Whence do I derive (that it is given) even when the Temple does not exist? From "as an inheritance." Just as "inheritance" obtains whether or not the Temple exists, so, first-tithe. "Therefore, I have said to them that in the midst of the children of Israel they shall not inherit an inheritance": Why is this written? Is it not already written (23) "And in the midst of the children of Israel they shall not inherit an inheritance"? I might think that this applies only at the time of the apportionment of the land; but after the apportionment each tribe sets aside from its portion (a parcel of land for Levi). It is, therefore, written "Therefore, I have said, etc." Variantly: "Therefore, I have said": Why is this written? Because it is written (Devarim 7:1) "And He will cast out many nations from before you, the Chitti, the Girgashi, etc.", but Keini, Kenizi, and Kadmoni are not mentioned, (so that we might think that when they are conquered, Levi can have inheritance in their land); it is, therefore, written "Therefore, I have said, etc." — forever (are they not to have inheritance). Variantly: (It is written) to exhort beth-din to this end (of their not receiving inheritance).
ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כו) לאלה תחלק הארץ – הכל במשמע: כהנים לוים וישראלים וגרים ונשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – יצאו כהנים: ובתוך ישראל לא ינחלו נחלה – יצאו לוים. לשמות מטות אבותם ינחלו – יצאו גרים ועבדים. ואיש לפי פקודיו – יצאו טומטום ואנדרוגינוס: ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – בשעת חילוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם – בביזה: אני חלקך ונחלתך – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: בני אע"פ שלא נתתי לך מתנה – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. וכן הוא אומר (ויקרא ו) חלקם נתתי לך מאשי, (דברים יח) אשי ה' ונחלתו יאכלו: אני חלקך ונחלתך – כ"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים: י"ב במקדש וי"ב בגבולים. ומה אלו י"ב במקדש? חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר לוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע ואיל נזיר:
(Bamidbar 18:20) "And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit, and you will not have a portion in their midst. I am your portion and your inheritance in the midst of the children of Israel.": Why is (all of) this stated? Because it is written (Bamidbar 26:53) "To these shall the land be apportioned," I would think that all are included — Cohanim, Levites, Israelites, proselytes, women, bondsmen, tumtum (those of uncertain sex) and androgynous (hermaphrodites); it is, therefore, written: "And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit" — This excludes (from inheritance) Cohanim." (Ibid. 23) "And in the midst of the children of Israel, they (the Levites) shall not inherit an inheritance" — This excludes Levites. (Ibid. 26:55) "By the names of the tribes of their fathers shall they inherit" — This excludes bondsmen and proselytes (Ibid. 54) "A man, according to his numbers shall his inheritance be given" — This excludes tumtum and androgynous. (Ibid. 18:20) "And the L-rd said to Aaron: In their land you will not inherit" — in the division of the land. "and you will not have a portion in their midst" — ("a portion") of the spoils. "I am your portion and your inheritance" — At My table (i.e., from the sacrifices) you eat and at My table you drink. An analogy: A king gave gifts to (all of) his sons except one, saying to him: My son, I gave you a gift. At My table you eat and at My table you drink. And thus is it written (Vayikra 6:10) "Their portion have I given to them from My fire-offerings." (Devarim 18:1) "The fire-offering of the L-rd and His inheritance shall they eat." Twenty-four priestly gifts were given to the Cohanim, twelve in the sanctuary and twelve in the borders (i.e., outside of Jerusalem.) Twelve in the sanctuary: sin-offering, guilt-offering, the remnant of the log of oil of the leper, the remnant of the omer, the two loaves, the show-bread, the remnant of meal-offerings, the terumah of the thank-offering (viz. Vayikra 7:14), the terumah of breast and thigh, the shoulder of the ram of the Nazirite.
ומה אלו י"ב שבגבולים? תרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר. כל אלו כ"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים, חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה. שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. ר' ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר: לטובתי נשברה רגל פרתי. לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה כנגדו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכים כתיבה – כך פרשה זו נאמרה סמוך לקרח: זכרון לבני ישראל. הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים. ר' אלעזר הקפר אומר: מנין אתה אומר, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים, ושכינה מסתלקת? שנאמר: (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אין חלום אלא שיש לו פתרון: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה – זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה – אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים – אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו (עמוס ט) – ראיתי את ה' נצב על המזבח. חביבים ישראל, כשהם מכנן – אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר (ישעיה סא) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. וכשהוא מכנן – אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו – הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו – הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה. חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר (תהילים קי״ט:ס״ח) טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי, ולמדני חקיך. ואומר (תהילים קי״ט:קי״ז) סעדני ואושעה, שלא אהיה לומר תורה וסורח, שלא אהיה לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא; או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבם, ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:מ״ו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. שומע אני בשלום? – ת"ל במערות ובמצדות (תהילים נ״ז:א׳) בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:ק״ט) ונפשי בכפי תמיד:
Twelve in the borders: Terumah, terumath ma'aser, challah, bikkurim, the first of the shearing, the gifts (shoulder, cheeks, and maw), the first-born of man and the first-born of a clean beast, the firstling of an ass, charamim (renunciation of one's property), an (unredeemed) field of holding, and the theft of (i.e., what is stolen from) a proselyte (viz. Bamidbar 5:8). All these twenty-four gifts were given to the Cohanim, aside from terumah-related debts. The day when a covenant was forged with Aaron with the twenty-four gifts was a day of great joy to him. R. Yishmael says: As per the folk-proverb "My cow's leg was broken for my good." For Aaron's good did Korach come and contest the priesthood. An analogy: A king had a retainer to whom he gave a field as a gift, without recording, sealing and registering (the transaction [see above]) — wherefore, this section is juxtaposed with that of Korach. R. Elazar Hakappar says: Whence is it derived that the Holy One Blessed be He showed our father Yaakov the Temple built and sacrifices being offered, and Cohanim officiating, and the Shechinah reposing (there)? From (Bereshit 28:12) "And he (Yaakov) dreamed, and, behold, a ladder standing on the earth, and its top reaching to heaven, and, behold, angels of G-d ascending and descending upon it." There is no dream without a portent: "And he dreamed, and, behold, a ladder standing on the earth" — the Temple. "and its top reaching to heaven" — the offered sacrifices, their scent reaching to heaven. "and, behold, angels of G-d," — the Cohanim ministering, ascending and descending on the ramp. (13) "And, behold, the L-rd standing on it" — (Amos 9:1) "I (Amos) saw the L-rd standing on the altar." Beloved are Israel, who, when epitomized, are epitomized as "Cohanim," viz. (Isaiah 61:6) "And you, Cohanim of the L-rd shall be called; 'ministers of G-d' shall they say of you. The wealth of nations shall you eat, and in their glory shall you vaunt yourselves." Beloved are Cohanim, who are epitomized as ministering angels, viz. (Malachi 2:7) "For the lips of the Cohein shall guard knowledge, and Torah shall they seek from his mouth, for an angel of the L-rd of hosts is he." If Torah goes forth from his mouth, he is like the ministering angels. If not, he is like an animal or a beast, which does not recognize its Creator. Beloved is Torah. When David king of Israel asked (a boon of the L-rd), he asked only for Torah, viz. (Psalms 118:68) "You are good and do good — teach me Your statutes." Your goodness engulfs all who enter the world. Let Your goodness engulf me and teach me Your statutes. And it is written (Psalms, Ibid. 117) "Support me and I will be saved (and I will dwell in Your statutes always"): That I not learn Torah and forget it, that I not learn and the evil inclination not allow me to review it, that I not rule unclean what is clean or clean what is unclean and come to share in the world to come, that the nations of the land and the families of the earth ask me and I not know how to respond and be shamed before them. And thus is it written (Ibid. 46) "And I will speak of Your testimonies before kings and I will not be ashamed." And (Ibid. 54) "Songs have Your statutes been to me." I might think, in repose. It, therefore, follows "in the house of my fears, in caves and in entrapments, as in (Ibid. 56:1) "… when he fled from Saul in the cave." And (Ibid. 109:119) "My soul was always in my hand, and I did not forget Your Torah."
אבל משלמד דוד תורה ונתרגל, מהו אומר? (תהילים קי״ט:ע״ב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר (תהלים קלט) ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם:
But when David learned Torah and grew great (in it), what did he say? (Psalms 139:17) "And to me, how precious are Your loved ones (i.e., Torah scholars), O G-d! How mighty is their sum!" And (Ibid. 119:72) "Better to me is the Torah of Your mouth than thousands of gold and silver." For gold and silver take a man out of this world and the next, but Torah brings a man to life in the world to come.
שמואל ב ז זאת תורת האדם. נמצאת אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות – זכה דוד ונטלו. הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר "אלו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים – הייתי זוכה בהן ונוטלן", הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם, שכל שזוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם; וכל מי שאין זוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם. וא"ת: מי גדול משניהם? – היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: גדול הממליך או המלך? – הממליך. העושה שרים או העושה שררה? – הוי אומר העושה שררה. כל עצמו של שני כתרים, אין באים אלא מכחה של תורה! וכן הוא אומר (משלי ח) "בי מלכים ימלכו ובי שרים ישורו":
(II Samuel 7:19) "This is the Torah of man": We find that there are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood and the crown of kingdom. The crown of priesthood was merited by Aaron and he took it. The crown of kingdom was merited by David and he took it. The crown of Torah is left (vacant), so that those who enter the world be given no pretext to say: If the crown of kingdom and the crown of priesthood were left (vacant), I would merit them and take them. The crown of Torah is left (vacant) for all who enter the world. For whoever merits it, I account it to him as if all three were left (vacant) to him and he merits all of them. And whoever does not merit it, I account it to him as if all three were left (vacant) for him and he did not merit any one of them. And if you would ask: Which is the greatest of all? R. Shimon b. Elazar was wont to say: Who is greater, the crowner or the king? Certainly, the crowner. The maker of officers or the officers? Certainly, the maker of officers. All that inheres in these two crowns, comes through the power of Torah. And thus is it written (Proverbs 8:15-16) "Through me (Torah) do kings reign … Through me do princes rule." And, (in reversion to "This is the Torah of man"), (Koheleth 12:13) "The end of the matter, all has been heard. Fear G-d and do His mitzvoth. For this (Torah) is all of man."
גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לדוד: אהרן זכה לבנים – צדיקים ורשעים. ודוד זכה לצדיקים, ולא לרשעים, וכן הוא אומר "אם ישמרו בניך את בריתי" וגו' ואומר (קהלת י״ב:י״ג) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם": ולבני לוי. מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה – כך ברית כרותה ללוים. כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני, וזו בתחילה נאמר לו, דברי רבי נחמיה. רבי יונתן אומר: אף זו בשמחה נאמרה, שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, אין "הנה" אלא שמחה, שנאמר שמות ד וגם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. כל מצות כהונה קנאו לשם, ונתנו לכהונה חלף עבודתם, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: אף זו קנאה השם ונתנה ללוים, שנאמר (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ, ואומר ולבני לוי הנה נתתי את מעשר בישראל לנחלה: מה נחלה אין משתנה ממקומה – אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו: חלף עבודתם – הרם עובדיה: אם עבד – יטול, ואם לא עבד – לא יטול: ולא יקרבו עוד בני ישראל – אזהרה: לשאת חטא למות – עונש. ועבד הלוי הוא – למה נאמר? לפי שהוא אומר חלף עבודתם, שומע אני: רצה – יעבוד, לא רצה – לא יעבוד? – ת"ל "ועבד הלוי הוא" – בעל כרחו. ועוד למה נאמר? לפי שהוא אומר "ולבני לוי הנה נתתי" אין לי אלא שנים שהמעשרות נוהגות בהם. שמטות ויובלות מנין? ת"ל ועבד הלוי הוא. רבי נתן אומר: הרי שלא היה שם לוי, שומע אני יעבוד כהן? והדין נותן: ומה אם במקום שלא כשרו לוים כשרו כהנים, כאן שכשרו לוי אינו דין שיכשרו כהנים? – ת"ל ועבד הלוי. אמרת: ישראל לא ישאו עון לוים, אבל כהנים ישאו עון לוים? – ת"ל והם ישאו את עונם: חקת עולם לדורותיכם. שינהוג הדבר לדורות: ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כ״ו:נ״ג) לאלה תחלק הארץ, שומע אני אף הלוים במשמע? – תלמוד לומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה: מאת מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה לה'. קראו המקום תרומה עד שיוצא ממנו תרומת מעשר. ד"א בא הכתוב ללמדך, שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר – רשאי. מכאן אתה דן לתרומה: מה אם מעשר הקל, והרי הוא נוהג בכל – תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! ד"א ומה אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז – הרי הוא נוהג בכל, תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה – הרי הוא נוהג בכל; תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל! נתתי ללוים לנחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי, אין לי אלא בפני הבית. שלא בפני הבית מנין? ת"ל "לנחלה". מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית – אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית: על כן אמרתי להם. למה נאמר? לפי שהוא אומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, מה ת"ל על כן אמרתי? שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו? ת"ל על כן אמרתי. ד"א על כן אמרתי. למה נאמר? לפי שנאמר (דברים ז) ונשל גוים רבים מפניך, אבל קני וקנזי וקדמוני לא שמענו – ת"ל "על כן". על כן – להזהיר ב"ד על כך:
Greater is the covenant forged with Aaron than that forged with David. Aaron merited (priesthood) for his sons — whether righteous or wicked, and David merited (kingdom only) for the righteous, but not for the wicked, viz. (Psalms 132:12) "If your children will keep My covenant … (they will sit on the throne for you.") (Bamidbar 18:19) "It is a covenant of salt … (21) and to the sons of Levi." Scripture hereby apprises us that just as the covenant is forged with the priesthood, so, is it forged with the Levites. And just as the mitzvah of the priesthood was stated at Mount Sinai, so, that of the Levites. And just as the mitzvah of the priesthood was stated with joy, so, that of the Levites, as it is written "and to the sons of Levi, behold, I have given, etc." "Behold" connotes joy, as in (Shemot 5:14) "And, behold, he goes out to meet you, and when he sees you, he will rejoice in his heart." (Bamidbar, Ibid.) "in exchange for their service": All the mitzvoth of the priesthood (i.e., the twenty-four priestly gifts) were acquired by the L-rd and given to the Cohanim; and these (the mitzvoth of the Levites), "in exchange for their services of the tent of meeting." These are the words of R. Yoshiyah. R. Yonathan says: This, too, was acquired by the land and given to the Levites, as it is written (Vayikra 27:30) "And all the tithe of the land … is the L-rd's; it is holy to the L-rd." "And to the sons of Levi I have given all the tithe of Israel as an inheritance": Just as an inheritance does not change from its place, so, first tithe, (which is given to the Levite), does not change from its place, (unlike second tithe, which in the third and sixth years converts to poor-tithe.) "in exchange for the service which they perform": If he serves, he takes (the tithe); if not, he does not. (Ibid. 22) "And the children of Israel shall no more draw near": the exhortation. "to bear sin, to die": the punishment (at the hands of Heaven.). (Ibid. 23) "And the Levite shall serve — he": Why is this written? From "in exchange for their service" I might understand, if he wishes, he serves, and if he does not wish, he does not serve; it is, therefore, written "And the Levite shall serve — he" — perforce. Variantly: Why is this written? From "And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe in Israel (in exchange for their service, etc.") This tells me only (that they must serve) only in the years that the tithes obtain. Whence do I derive (that they must also serve) on shemitoth and yovloth, (when the tithes do not obtain)? From "And the Levite shall serve — he" (in any event). R. Nathan says: If no Levite were there, I might think that a Cohein may serve. And this would follow a fortiori, viz.: If in a place (i.e., the priestly service), where Levites are not kasher, Cohanim are kasher, then, in a place (i.e., the Levitical service), where Levites are kasher, how much more so should Cohanim be kasher! It is, therefore, written "And the Levite shall serve — he." "and they (the Levites) will bear their sin (of not guarding property)": And others (the Israelites, who, [being unguarded, enter the sanctuary]) will not bear their (the Levites') sin. This is to say that Israelites do not bear the sin of the Levites, but the Cohanim, (who enter where they should not), do bear their (the Levites') sin. It is, therefore, written "and they (the Levites) will bear their sin (of improper guarding)," and not the Israelites or the Cohanim (who, as a result, enter where they should not.) "a statute forever for your generations": It obtains for all succeeding generations. And in the midst of the children of Israel, they shall not inherit an inheritance": Why is this written? For, since it is written (Ibid. 26:53) "To these shall the land be apportioned," I would think that the Levites, too, are included; it is, therefore, written "And in the midst of the children of Israel, they shall not inherit an inheritance." (Ibid. 24) "For the tithe of the children of Israel which they set apart for the L-rd as terumah": Scripture refers to it as terumah until he separates terumath ma'aser from it, whereby it teaches that if he wishes to make it terumah for other (untithed) produce, he may do so. "have I given to the Levites as an inheritance": Why is this written? Because it is written "And to the sons of Levi, behold, I have given every tithe in Israel in exchange for the service, etc.", I would think (that first-tithe is given to the Levites) only when the Temple, (in which service is performed), exists. Whence do I derive (that it is given) even when the Temple does not exist? From "as an inheritance." Just as "inheritance" obtains whether or not the Temple exists, so, first-tithe. "Therefore, I have said to them that in the midst of the children of Israel they shall not inherit an inheritance": Why is this written? Is it not already written (23) "And in the midst of the children of Israel they shall not inherit an inheritance"? I might think that this applies only at the time of the apportionment of the land; but after the apportionment each tribe sets aside from its portion (a parcel of land for Levi). It is, therefore, written "Therefore, I have said, etc." Variantly: "Therefore, I have said": Why is this written? Because it is written (Devarim 7:1) "And He will cast out many nations from before you, the Chitti, the Girgashi, etc.", but Keini, Kenizi, and Kadmoni are not mentioned, (so that we might think that when they are conquered, Levi can have inheritance in their land); it is, therefore, written "Therefore, I have said, etc." — forever (are they not to have inheritance). Variantly: (It is written) to exhort beth-din to this end (of their not receiving inheritance).