וידבר ה' אל משה ואהרן זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, ופורט בתחלה וכולל בסוף, וזו כללה בתחלה וכללה בסוף. שמות יט ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל פרט אלה הדברים כלל. שמות יב זאת חקת הפסח כלל. כל בן נכר לא יאכל בו פרט. זאת חקת התורה כלל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה פרט. כלל ופרט – אין בכלל אלא מה שבפרט: זאת חקת התורה. ר' אליעזר אומר נאמר כאן חקה ונאמר להלן (ויקרא טז) חקה. מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר, אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: באיזו כלים פרה נעשית? אמר להם בבגדי זהב. אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן! אמר להם אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי שכחתי כך, ק"ו למה שלמדתי! וכל כך למה? כדי לחדד את התלמידים. וי"א הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי: ויקחו. מתרומת הלשכה: אליך. שתהא גזבר לדבר, וכשם שהיה משה גזבר לדבר כך היה אהרן גזבר לדבר. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה: פרה אדומה. ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. ר' מאיר אומר אף בת חמש כשרה. זקנה כשרה, אלא שלא ממתינים לה שמא תשחיר שלא תיפסל: פרה. שומע אני שחורה או לבנה – תלמוד לומר תמימה. תמימה באדמות או תמימה במומים? כשהוא אומר אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול – הרי מומים אמורים; הא מה תלמוד לומר תמימה – שתהא תמימה באדמות. אשר אין בה מום – למה נאמר? הא עד שלא נאמר יש לי בדין: מה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם – מום פוסל בהם; פרה, שמלאכה פוסלת בה – אינו דין שיהא מום פוסל בה?! לא: אם אמרת במוקדשים, שעשיתן בטהרה – לפיכך מום פוסל בהם; תאמר בפרה, שעשיתה בטומאה – לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! הרי פסח יוכיח, שעשיתו בטומאה ומום פוסל בו, והוא יוכיח לפרה: אע"פ שעשיתו בטומאה – שיהא מום פוסל בה! לא: אמרת בפסח שיש לו זמן קבוע, לפיכך מום פוסל בו; תאמר בפרה שאין לה זמן קבוע, לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! ת"ל אשר אין בה מום. איסי בן עקביא אומר: אשר אין בה מום למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: ומה מוקדשים, שאין נפסלים בשחור ולבן, מום פוסל בהם – פרה, שנפסלת בשחור ולבן, אינו דין שיהא מום פוסל בה? אם זכיתי מן הדין, מה ת"ל אשר אין בה מום? שהיה בדין לעגלה ערופה שתפסל במומים: ומה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם, מום פוסל בהם – עגלה ערופה, שמלאכה פוסלת בה, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר "אשר אין בה מום". בה אין מום, הא אם יש מום בעגלה הרי זו כשרה. ור' יהודה בן בתירה אומר: ומה חטאת העוף, שמקריביה טהורים – אין מום פוסל בה; פרה, שמקריביה טמאים, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר "אשר אין בה מום". בה אין מום, הא אם יש בעובדיה הרי זו כשרה. אמר ר' יאשיה: נאמתי לפני ר' יהודה בן בתירה: כיצד המום בעובדיה? והראני בין שתי אצבעותיו יוצא, ולו ב' זנבות: אשר לא עלה עליה עול. בעול שלא לעובדה הכתוב מדבר. ואם תאמר בעול של עובדה – אמרת ק"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עול פסל בה – פרה, שהמום פוסל בה, אינו דין שיהא העול פוסל בה?! הרי מוקדשים יוכיחו, שהמום פוסל בהם, ואין עול פוסל בהם; והן יוכיחו לפרה, שאף על פי שהמום פוסל בה – לא יהיה עול פוסל בה! לא: אם אמרת במוקדשים, שאין נפסלים בשחור ובלבן – לפיכך אין העול פוסל בהם; תאמר בפרה, שנפסלת בשחור ובלבן – לפיכך יהיה עול פוסל בה! ת"ל אשר לא עלה עליה עול, בעול שאינו של עבודה הכתוב מדבר. מנין לעשות שאר עבודה כעול? אמרת ק"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל, אינו דין שנעשה שאר מלאכה כעול?! חילוף הן הדברים: ומה פרה, שהמום פוסל בה, לא עשה שאר מלאכה כעול – עגלה, שאין המום פוסל בה, אינו דין שלא נעשה בה שאר מלאכה כעול?! ת"ל (דברים כא) אשר לא עבד בה. דנתי וחלפתי בטל או חלוף זכיתי כבתחלה: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל בה, דין הוא שנעשה בה שאר מלאכה כעול!
(Bamidbar 19:1-2) "And the L-rd spoke to Aaron and to Moses saying: This is the statute of the Torah, which the L-rd has commanded, saying: Speak to the children of Israel and let them take unto you a red heifer, complete, which does not have a blemish, upon which a yoke has not come." There are sections (of the Torah), which are general in the beginning and particular at the end, and (others), which are particular in the beginning and general at the end: (Shemot 19:3) "Thus shall you say to the house of Jacob and declare to the children of Israel" — particular; (Ibid. 6) "These are the things, etc." — general. (Ibid. 12:43) "This is the statute of the Pesach" — general; (Ibid.) "Every stranger shall not eat of it" — particular. (Bamidbar 19:2) "This is the statute of the Torah" — general; (Ibid.) "and let them take for you a red heifer, complete" — particular. General-Particular. (The rule is:) There exists in the general only what is found in the particular. R. Eliezer says: It is written here "statute" and (relative to the Yom Kippur service, Vayikra 16:34) "statute." Just as there, (the Cohein ministers) in the white vestments; here, too, in the white vestments. R. Yochanan b. Zakkai was asked by his disciples: In which vestments was the red heifer processed? He: In the golden vestments. They: But did our master not teach us (that it was processed) in the white vestments? He: If I have forgotten what my eyes have seen and what my hands have ministered, how much more so, what I have taught! And why all this? To strengthen the disciples (in application to their learning). Others say: It was Hillel the Elder, but (not being a Cohein), he could not have said "what my hands have ministered." "and let them take": from the Temple treasury. "unto you": that you be appointed over it. And just as Moses was appointed over it, so, was Aaron. Similarly, in respect to the oil for lighting, (Shemot 21:20) "and let them take unto you" — that you be appointed over it. "a red heifer (parah)": R. Eliezer says: "eglah" signifies of the first year; "parah" signifies of the second year. The sages say: "eglah" — of the second year; "parah" — of the third or fourth year. R. Meir says: One of the fifth year, too, is valid. An old one is valid, but it is not waited for lest it sprout black hairs and become unfit. "parah": I understand black or white; it is, therefore, written "red." "whole": in redness or in (absence of) blemishes? "which does not have a blemish" accounts for blemishes. How, then, am I to understand "whole"? That it be "whole" in redness. "which does not have a blemish": Why need this be stated? Even if it were not stated, I would know it a fortiori, viz.: If offerings, which are not invalidated by work (having been done with them), are invalidated by a blemish, then the heifer, which is invalidated by work, how much more so should it be invalidated by a blemish! — No, this may be true of offerings, which must be processed (by the Cohein) in a state of cleanliness, wherefore a blemish invalidates them, as opposed to the heifer, which may be processed in a state of tumah (i.e., when the Cohein is a tvul yom), wherefore a blemish would not invalidate it. (So that the verse is needed to tell us otherwise.) — (No,) this is refuted by (the instance of) the Paschal lamb, which though it may be processed in a state of tumah, a blemish invalidates it, and this would indicate of the heifer that even though it is processed in tumah, a blemish invalidates it. (Why, then, is a verse needed to tell us this?) — No, this may be true of the Paschal lamb, which must be sacrificed at a fixed time, wherefore it is invalidated by a blemish, as opposed to the heifer, which, not having a fixed time (for its processing), should not be invalidated by a blemish. It must, therefore, (to tell us otherwise) be written "which does not have a blemish." Issi b. Akiva says: "which does not have a blemish": Why need this be stated? Even if it were not stated, I would know it a fortiori, viz.: If offerings, which are not invalidated by black or white (hairs), are invalidated by a blemish, then the heifer, which is invalidated by black or white, how much more so should it be invalidated by a blemish"! If I know this a fortiori, why need it be stated "which does not have a blemish"? To exclude (from invalidation by a blemish) the heifer of the broken neck (eglah arufah [viz. Devarim 21:4]). For it would follow (if not for this verse) that blemishes should invalidate the eglah arufah, viz.: If offerings, which are not invalidated by work, are invalidated by a blemish, then eglah arufah, which is invalidated by work, how much more so should it be invalidated by a blemish! It is, therefore, written (in respect to the red heifer), "which does not have a blemish" — It (the red heifer) is invalidated by a blemish, but the eglah arufah is not invalidated by a blemish. R. Yehudah b. Betheira says: If the sin-offering of a bird, whose offerers must be tahor, is not invalidated by a blemish, then the red heifer, whose processors may be tamei (tvul yom), how much more so should it not be invalidated by a blemish! (The verse, then, is needed to tell us that it is invalidated by a blemish.) — No, this may be true of the sin-offering of a bird, which is valid if either male or female, as opposed to a heifer, (where only a female is valid.) Why, then, need it be stated "which does not have a blemish"? (lit., "when there is no blemish in it") When the blemish is in it (it is invalid), but when it has passed, it is valid. R. Yoshiyah Numithi asked before R. Yehudah b. Betheira: What is a blemish which has passed, in which instance it is valid? And he showed me between his two fingers — when(flesh) protrudes or when it has two tails. "upon which a yoke has not come": Scripture speaks of a yoke not in (the time of its) working. And if you would say, a yoke in (the time of its working), would you say that? It follows a fortiori, viz.: If eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, is invalidated by a yoke (in its time of working), then the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should it be invalidated by a yoke (in the time of its working!) — (No,) this is refuted by the offerings, which are invalidated by a blemish, but not by a yoke (in the time of working), and they would indicate about the red heifer that even though it is invalidated by a blemish, it should not be invalidated by a yoke (in the time of its working). — No, this may be true of offerings, which are not invalidated by black and white hairs, wherefore a yoke does not invalidate them, as opposed to the red heifer, which is invalidated by black and white, wherefore a yoke (in the time of its working) should invalidate them. What, then, is the intent of "upon which a yoke has not come"? A yoke not in the time of its working. Whence is it derived that other labors are equated with a yoke (to invalidate the red heifer)? It follows a fortiori, viz.: If (in the instance of) eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, other labors are equated with a yoke, (viz. Devarim 21:3 "which has never been worked, which has never pulled under a yoke"), then (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should other labors be equated with a yoke! — But perhaps it should be transposed, viz.: If (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, other labors were not equated with a yoke, then (in the instance of) eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, how much more so should other labors not be equated with a yoke! It is, therefore, written "which has never been worked." I have reasoned a fortiori and I have transposed. The transposition has been refuted and I have emerged with the original a fortiori argument, viz.: If (in the instance of) the eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, other labors are equated with a yoke, then (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should other labors be equated with a yoke!
2
ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. בא הכתוב ולימד על הפרה שנעשית בסגן, תדע שכן הוא, שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה. ונתתם אותה זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות נעשות בכהן גדול, דברי ר' מאיר. ר' יוסי ברבי יהודה ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים: זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות – בין בכ"ג ובין בכהן הדיוט: והוציא אותה. ולא שיוציא אחרת עמה. מכאן אמרו שאם לא היתה פרה רוצה לצאת – אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה, ושלא יאמרו שתים שחטו. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משנאמר והוציא אותה, לבדה: אל מחוץ למחנה. להר המשחה: ושחט אותה. בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה. ושחט אותה – מגיד שלא נתנבלה בשחיטתה פסולה. ושחט אותה – מכאן אמרו אין עושים שתי פרות כאחת: ושחט אותה לפניו – שיהיה אחד שוחט ואלעזר רואה. ולקח אלעזר הכהן – עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, ומה ת"ל ולקח אותה אלעזר הכהן? – בכיהונו: מדמ' באצבעו – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. שהיה בדין: הואיל ולוג שמן מכשיר, ודם פרה מכשיר, אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! אתה דן מלוג שמן ואני אדון מלוג האשם, משם האשם: אמרת הפרש לוג שמן כשר ומוכשר להכשיר. אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! וממקום שבאת: אי מה להלן מכלי ליד – אף כאן מכלי ליד? ת"ל "מדמה באצבעו" – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. אצבעו – ימנית שבידו. אתה אומר ימנית, או כל אצבעות? ת"ל (ויקרא יד טז) וטבל הכהן את אצבעו הימנית. הואיל ונאמרו אצבעות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהם, שאינה אלא ימנית – אף פורטני כל אצבעות שבתורה, שלא יהו אלא ימנית, המיומנת שבימין, הרגילה שבאצבעו: והזה אל נכח פני אהל מועד – שיהא מתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם. והזה אל נכח פני אהל מועד – שאם לא הוקם המשכן או אם קיפלה הרוח את היריעה לא היתה פרה נעשית חטאת. והזה אל נכח פני אהל מועד למה נאמר? והלא כבר נאמר מדמה באצבעו, ומה ת"ל מדמה? לפי שהוא אומר שבע פעמים, שומע אני שבע הזיות וטבילה אחת? ת"ל "מדמה שבע פעמים". מגיד שחוזר לדם ז' פעמים: שבע פעמים – שיהו מעכבות זו את זו. שהיה בדין, הואיל ונאמרו הזיות בפנים ונאמרו הזיות בחוץ, אם למדתי לפנימיות שהם מעכבות זו את זו – אף החיצונות יהיו מעכבות זו את זו! לא: אם אמרת בפנימיות שהם מכפרות, לפיכך מעכבות זו את זו; תאמר בחיצונות שאין מכפרות, לפיכך לא יעכבו זו את זו! ת"ל (ויקרא ד יז) שבע פעמים לפני ה', שיהו מעכבות זו את זו:
(Bamidbar 19:3) "And you shall give it (the red heifer) to Elazar the Cohein": Scripture comes to teach us about the red heifer that it is processed by the adjutant high-priest. Know this to be so, (that it is processed by the adjutant high-priest), for Aaron was alive and Elazar burned the heifer. "and you shall give it": This one was processed by Elazar, and others (after this) were processed by the high-priest. These are the words of R. Meir. R. Yossi, R. Yehudah, R. Shimon, and R. Elazer b. Yaakov say: This one was processed by Elazar, and others, either by the high-priest or by a regular Cohein. "and he shall take it (outside the encampment"): And another (heifer) should not be taken out with it — whence they ruled: If it balked at being taken out, a black one (i.e., one with black hairs) should not be taken out with it (as an incentive for it to leave), so that they not say it was the black one that they slaughtered and not the red one, (or) that both of them were slaughtered. R. Yossi says: This is not the reason, but (it is) because it is written "and he shall take it out" — alone. "outside the encampment": to the mount of anointment (i.e., the Mount of Olives, east of Jerusalem, so that its blood be sprinkled opposite the door of the tent of the sanctuary.) "and he shall slaughter it": We are hereby apprised that if it became carrion in being slaughtered, it is unfit (to serve as a red heifer). "and he shall slaughter it": — whence they ruled: Two heifers are not to be slaughtered together (with a long knife). "and he shall slaughter it before him": that another slaughters and Elazar looks on. (And) Scripture apprises us about the heifer that (preoccupation with some other) work invalidates its slaughtering. "and Elazar the Cohein shall take": Why is this written? Is it not already written "And you shall give it to Elazar the Cohein"? Why repeat it? (To stress) the Cohein in his priesthood (i.e., in his priestly vestments.) "shall take of its blood with his finger": Its mitzvah is a mitzvah of the hand (i.e., he takes its blood in his hand and he sprinkles with his finger), and it is not a mitzvah of the (sprinkling) vessel. And this would follow, viz.: Since the log of the oil effects kashruth (for the leper to be cleansed for the eating of sanctified food), and the blood of the red heifer effects kashruth (for the ashes of the red heifer to cleanse), then if I have learned that the log of oil effects kashruth only via the hand, (viz. Vayikra 14:15), only via the hand (and not via a sprinkling vessel), then it follows that the blood of the red heifer, too, should effect kashruth only via the hand. You derive it from the log of oil, and I derive it from the blood of the burnt-offering (of the leper). — Would you say that? There is a difference (between your derivation and mine.) The log of oil requires seven sprinklings and the red heifer requires seven sprinklings. If you learn about the log of oil that it is kasher only with the hand, then the blood of the red heifer should be kasher only with the hand. But, where you are coming from, if there (vis-à-vis the guilt-offering) it is kasher only (by spilling the blood) from a vessel to the hand, then here, too, (it should be kasher only) from a vessel to the hand. It is, therefore, written "from its blood with his finger." Its mitzvah is a mitzvah of the hand, and it is not a mitzvah of the (sprinkling) vessel. "with his finger": the right finger (i.e., the index finger) of his right hand. You say the index finger of his right hand, but perhaps all of the fingers are valid. It is, therefore, written (Vayikra 14:16) "Then the Cohein shall dip his right finger, etc." Since "fingers" are written in the Torah unqualified, and in one instance Scripture specifies that it is only the "yemanith" of the "yemanith," so, all "fingers" of the Torah are "yemanith" — the most skillful ("meyumeneth") of the right hand (i.e., the index finger), which is more adapted for sprinkling than all of the other fingers. "and he shall sprinkle of its blood opposite the tent of meeting": that he direct his gaze to the door of the sanctuary when he sprinkles the blood. "and he shall sprinkle … opposite the tent of meeting": If the sanctuary were not set up or if the wind had furled the curtains the red heifer was not processed. "and he shall sprinkle of its blood opposite the tent of meeting": Why is this repeated? Is it not already written (Ibid.) "of its blood with his finger"? From (Ibid.) "seven times," I might understand seven sprinklings from one dipping. It is, therefore, written "of its blood seven times" — he returns to the blood seven times. "seven times": They (the sprinklings) are mutually inclusive (i.e., in the absence of one, the others are invalid.) For it would follow: Since "sprinklings" are written within (the sanctuary, on Yom Kippur), and "sprinklings" are written (re the red heifer), then just as I have learned of the inner sprinklings that they are mutually inclusive, so, the outer sprinklings should be mutually inclusive. — No, this may be true of the inner sprinklings, which effect atonement, wherefore they are mutually inclusive, as opposed to the outer sprinklings, which do not effect atonement, wherefore they should not be mutually inclusive. It is, therefore, written (here) "seven times," and there (of the inner sprinklings) "seven times before the L-rd." Just as there, they are mutually inclusive, here, too, they are mutually inclusive.
וידבר ה' אל משה ואהרן זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, ופורט בתחלה וכולל בסוף, וזו כללה בתחלה וכללה בסוף. שמות יט ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל פרט אלה הדברים כלל. שמות יב זאת חקת הפסח כלל. כל בן נכר לא יאכל בו פרט. זאת חקת התורה כלל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה פרט. כלל ופרט – אין בכלל אלא מה שבפרט: זאת חקת התורה. ר' אליעזר אומר נאמר כאן חקה ונאמר להלן (ויקרא טז) חקה. מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר, אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: באיזו כלים פרה נעשית? אמר להם בבגדי זהב. אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן! אמר להם אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי שכחתי כך, ק"ו למה שלמדתי! וכל כך למה? כדי לחדד את התלמידים. וי"א הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי: ויקחו. מתרומת הלשכה: אליך. שתהא גזבר לדבר, וכשם שהיה משה גזבר לדבר כך היה אהרן גזבר לדבר. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה: פרה אדומה. ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. ר' מאיר אומר אף בת חמש כשרה. זקנה כשרה, אלא שלא ממתינים לה שמא תשחיר שלא תיפסל: פרה. שומע אני שחורה או לבנה – תלמוד לומר תמימה. תמימה באדמות או תמימה במומים? כשהוא אומר אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול – הרי מומים אמורים; הא מה תלמוד לומר תמימה – שתהא תמימה באדמות. אשר אין בה מום – למה נאמר? הא עד שלא נאמר יש לי בדין: מה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם – מום פוסל בהם; פרה, שמלאכה פוסלת בה – אינו דין שיהא מום פוסל בה?! לא: אם אמרת במוקדשים, שעשיתן בטהרה – לפיכך מום פוסל בהם; תאמר בפרה, שעשיתה בטומאה – לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! הרי פסח יוכיח, שעשיתו בטומאה ומום פוסל בו, והוא יוכיח לפרה: אע"פ שעשיתו בטומאה – שיהא מום פוסל בה! לא: אמרת בפסח שיש לו זמן קבוע, לפיכך מום פוסל בו; תאמר בפרה שאין לה זמן קבוע, לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! ת"ל אשר אין בה מום. איסי בן עקביא אומר: אשר אין בה מום למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: ומה מוקדשים, שאין נפסלים בשחור ולבן, מום פוסל בהם – פרה, שנפסלת בשחור ולבן, אינו דין שיהא מום פוסל בה? אם זכיתי מן הדין, מה ת"ל אשר אין בה מום? שהיה בדין לעגלה ערופה שתפסל במומים: ומה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם, מום פוסל בהם – עגלה ערופה, שמלאכה פוסלת בה, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר "אשר אין בה מום". בה אין מום, הא אם יש מום בעגלה הרי זו כשרה. ור' יהודה בן בתירה אומר: ומה חטאת העוף, שמקריביה טהורים – אין מום פוסל בה; פרה, שמקריביה טמאים, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר "אשר אין בה מום". בה אין מום, הא אם יש בעובדיה הרי זו כשרה. אמר ר' יאשיה: נאמתי לפני ר' יהודה בן בתירה: כיצד המום בעובדיה? והראני בין שתי אצבעותיו יוצא, ולו ב' זנבות: אשר לא עלה עליה עול. בעול שלא לעובדה הכתוב מדבר. ואם תאמר בעול של עובדה – אמרת ק"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עול פסל בה – פרה, שהמום פוסל בה, אינו דין שיהא העול פוסל בה?! הרי מוקדשים יוכיחו, שהמום פוסל בהם, ואין עול פוסל בהם; והן יוכיחו לפרה, שאף על פי שהמום פוסל בה – לא יהיה עול פוסל בה! לא: אם אמרת במוקדשים, שאין נפסלים בשחור ובלבן – לפיכך אין העול פוסל בהם; תאמר בפרה, שנפסלת בשחור ובלבן – לפיכך יהיה עול פוסל בה! ת"ל אשר לא עלה עליה עול, בעול שאינו של עבודה הכתוב מדבר. מנין לעשות שאר עבודה כעול? אמרת ק"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל, אינו דין שנעשה שאר מלאכה כעול?! חילוף הן הדברים: ומה פרה, שהמום פוסל בה, לא עשה שאר מלאכה כעול – עגלה, שאין המום פוסל בה, אינו דין שלא נעשה בה שאר מלאכה כעול?! ת"ל (דברים כא) אשר לא עבד בה. דנתי וחלפתי בטל או חלוף זכיתי כבתחלה: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל בה, דין הוא שנעשה בה שאר מלאכה כעול!
(Bamidbar 19:1-2) "And the L-rd spoke to Aaron and to Moses saying: This is the statute of the Torah, which the L-rd has commanded, saying: Speak to the children of Israel and let them take unto you a red heifer, complete, which does not have a blemish, upon which a yoke has not come." There are sections (of the Torah), which are general in the beginning and particular at the end, and (others), which are particular in the beginning and general at the end: (Shemot 19:3) "Thus shall you say to the house of Jacob and declare to the children of Israel" — particular; (Ibid. 6) "These are the things, etc." — general. (Ibid. 12:43) "This is the statute of the Pesach" — general; (Ibid.) "Every stranger shall not eat of it" — particular. (Bamidbar 19:2) "This is the statute of the Torah" — general; (Ibid.) "and let them take for you a red heifer, complete" — particular. General-Particular. (The rule is:) There exists in the general only what is found in the particular. R. Eliezer says: It is written here "statute" and (relative to the Yom Kippur service, Vayikra 16:34) "statute." Just as there, (the Cohein ministers) in the white vestments; here, too, in the white vestments. R. Yochanan b. Zakkai was asked by his disciples: In which vestments was the red heifer processed? He: In the golden vestments. They: But did our master not teach us (that it was processed) in the white vestments? He: If I have forgotten what my eyes have seen and what my hands have ministered, how much more so, what I have taught! And why all this? To strengthen the disciples (in application to their learning). Others say: It was Hillel the Elder, but (not being a Cohein), he could not have said "what my hands have ministered." "and let them take": from the Temple treasury. "unto you": that you be appointed over it. And just as Moses was appointed over it, so, was Aaron. Similarly, in respect to the oil for lighting, (Shemot 21:20) "and let them take unto you" — that you be appointed over it. "a red heifer (parah)": R. Eliezer says: "eglah" signifies of the first year; "parah" signifies of the second year. The sages say: "eglah" — of the second year; "parah" — of the third or fourth year. R. Meir says: One of the fifth year, too, is valid. An old one is valid, but it is not waited for lest it sprout black hairs and become unfit. "parah": I understand black or white; it is, therefore, written "red." "whole": in redness or in (absence of) blemishes? "which does not have a blemish" accounts for blemishes. How, then, am I to understand "whole"? That it be "whole" in redness. "which does not have a blemish": Why need this be stated? Even if it were not stated, I would know it a fortiori, viz.: If offerings, which are not invalidated by work (having been done with them), are invalidated by a blemish, then the heifer, which is invalidated by work, how much more so should it be invalidated by a blemish! — No, this may be true of offerings, which must be processed (by the Cohein) in a state of cleanliness, wherefore a blemish invalidates them, as opposed to the heifer, which may be processed in a state of tumah (i.e., when the Cohein is a tvul yom), wherefore a blemish would not invalidate it. (So that the verse is needed to tell us otherwise.) — (No,) this is refuted by (the instance of) the Paschal lamb, which though it may be processed in a state of tumah, a blemish invalidates it, and this would indicate of the heifer that even though it is processed in tumah, a blemish invalidates it. (Why, then, is a verse needed to tell us this?) — No, this may be true of the Paschal lamb, which must be sacrificed at a fixed time, wherefore it is invalidated by a blemish, as opposed to the heifer, which, not having a fixed time (for its processing), should not be invalidated by a blemish. It must, therefore, (to tell us otherwise) be written "which does not have a blemish." Issi b. Akiva says: "which does not have a blemish": Why need this be stated? Even if it were not stated, I would know it a fortiori, viz.: If offerings, which are not invalidated by black or white (hairs), are invalidated by a blemish, then the heifer, which is invalidated by black or white, how much more so should it be invalidated by a blemish"! If I know this a fortiori, why need it be stated "which does not have a blemish"? To exclude (from invalidation by a blemish) the heifer of the broken neck (eglah arufah [viz. Devarim 21:4]). For it would follow (if not for this verse) that blemishes should invalidate the eglah arufah, viz.: If offerings, which are not invalidated by work, are invalidated by a blemish, then eglah arufah, which is invalidated by work, how much more so should it be invalidated by a blemish! It is, therefore, written (in respect to the red heifer), "which does not have a blemish" — It (the red heifer) is invalidated by a blemish, but the eglah arufah is not invalidated by a blemish. R. Yehudah b. Betheira says: If the sin-offering of a bird, whose offerers must be tahor, is not invalidated by a blemish, then the red heifer, whose processors may be tamei (tvul yom), how much more so should it not be invalidated by a blemish! (The verse, then, is needed to tell us that it is invalidated by a blemish.) — No, this may be true of the sin-offering of a bird, which is valid if either male or female, as opposed to a heifer, (where only a female is valid.) Why, then, need it be stated "which does not have a blemish"? (lit., "when there is no blemish in it") When the blemish is in it (it is invalid), but when it has passed, it is valid. R. Yoshiyah Numithi asked before R. Yehudah b. Betheira: What is a blemish which has passed, in which instance it is valid? And he showed me between his two fingers — when(flesh) protrudes or when it has two tails. "upon which a yoke has not come": Scripture speaks of a yoke not in (the time of its) working. And if you would say, a yoke in (the time of its working), would you say that? It follows a fortiori, viz.: If eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, is invalidated by a yoke (in its time of working), then the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should it be invalidated by a yoke (in the time of its working!) — (No,) this is refuted by the offerings, which are invalidated by a blemish, but not by a yoke (in the time of working), and they would indicate about the red heifer that even though it is invalidated by a blemish, it should not be invalidated by a yoke (in the time of its working). — No, this may be true of offerings, which are not invalidated by black and white hairs, wherefore a yoke does not invalidate them, as opposed to the red heifer, which is invalidated by black and white, wherefore a yoke (in the time of its working) should invalidate them. What, then, is the intent of "upon which a yoke has not come"? A yoke not in the time of its working. Whence is it derived that other labors are equated with a yoke (to invalidate the red heifer)? It follows a fortiori, viz.: If (in the instance of) eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, other labors are equated with a yoke, (viz. Devarim 21:3 "which has never been worked, which has never pulled under a yoke"), then (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should other labors be equated with a yoke! — But perhaps it should be transposed, viz.: If (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, other labors were not equated with a yoke, then (in the instance of) eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, how much more so should other labors not be equated with a yoke! It is, therefore, written "which has never been worked." I have reasoned a fortiori and I have transposed. The transposition has been refuted and I have emerged with the original a fortiori argument, viz.: If (in the instance of) the eglah arufah, which is not invalidated by a blemish, other labors are equated with a yoke, then (in the instance of) the red heifer, which is invalidated by a blemish, how much more so should other labors be equated with a yoke!
ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. בא הכתוב ולימד על הפרה שנעשית בסגן, תדע שכן הוא, שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה. ונתתם אותה זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות נעשות בכהן גדול, דברי ר' מאיר. ר' יוסי ברבי יהודה ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים: זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות – בין בכ"ג ובין בכהן הדיוט: והוציא אותה. ולא שיוציא אחרת עמה. מכאן אמרו שאם לא היתה פרה רוצה לצאת – אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה, ושלא יאמרו שתים שחטו. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משנאמר והוציא אותה, לבדה: אל מחוץ למחנה. להר המשחה: ושחט אותה. בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה. ושחט אותה – מגיד שלא נתנבלה בשחיטתה פסולה. ושחט אותה – מכאן אמרו אין עושים שתי פרות כאחת: ושחט אותה לפניו – שיהיה אחד שוחט ואלעזר רואה. ולקח אלעזר הכהן – עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, ומה ת"ל ולקח אותה אלעזר הכהן? – בכיהונו: מדמ' באצבעו – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. שהיה בדין: הואיל ולוג שמן מכשיר, ודם פרה מכשיר, אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! אתה דן מלוג שמן ואני אדון מלוג האשם, משם האשם: אמרת הפרש לוג שמן כשר ומוכשר להכשיר. אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! וממקום שבאת: אי מה להלן מכלי ליד – אף כאן מכלי ליד? ת"ל "מדמה באצבעו" – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. אצבעו – ימנית שבידו. אתה אומר ימנית, או כל אצבעות? ת"ל (ויקרא יד טז) וטבל הכהן את אצבעו הימנית. הואיל ונאמרו אצבעות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהם, שאינה אלא ימנית – אף פורטני כל אצבעות שבתורה, שלא יהו אלא ימנית, המיומנת שבימין, הרגילה שבאצבעו: והזה אל נכח פני אהל מועד – שיהא מתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם. והזה אל נכח פני אהל מועד – שאם לא הוקם המשכן או אם קיפלה הרוח את היריעה לא היתה פרה נעשית חטאת. והזה אל נכח פני אהל מועד למה נאמר? והלא כבר נאמר מדמה באצבעו, ומה ת"ל מדמה? לפי שהוא אומר שבע פעמים, שומע אני שבע הזיות וטבילה אחת? ת"ל "מדמה שבע פעמים". מגיד שחוזר לדם ז' פעמים: שבע פעמים – שיהו מעכבות זו את זו. שהיה בדין, הואיל ונאמרו הזיות בפנים ונאמרו הזיות בחוץ, אם למדתי לפנימיות שהם מעכבות זו את זו – אף החיצונות יהיו מעכבות זו את זו! לא: אם אמרת בפנימיות שהם מכפרות, לפיכך מעכבות זו את זו; תאמר בחיצונות שאין מכפרות, לפיכך לא יעכבו זו את זו! ת"ל (ויקרא ד יז) שבע פעמים לפני ה', שיהו מעכבות זו את זו:
(Bamidbar 19:3) "And you shall give it (the red heifer) to Elazar the Cohein": Scripture comes to teach us about the red heifer that it is processed by the adjutant high-priest. Know this to be so, (that it is processed by the adjutant high-priest), for Aaron was alive and Elazar burned the heifer. "and you shall give it": This one was processed by Elazar, and others (after this) were processed by the high-priest. These are the words of R. Meir. R. Yossi, R. Yehudah, R. Shimon, and R. Elazer b. Yaakov say: This one was processed by Elazar, and others, either by the high-priest or by a regular Cohein. "and he shall take it (outside the encampment"): And another (heifer) should not be taken out with it — whence they ruled: If it balked at being taken out, a black one (i.e., one with black hairs) should not be taken out with it (as an incentive for it to leave), so that they not say it was the black one that they slaughtered and not the red one, (or) that both of them were slaughtered. R. Yossi says: This is not the reason, but (it is) because it is written "and he shall take it out" — alone. "outside the encampment": to the mount of anointment (i.e., the Mount of Olives, east of Jerusalem, so that its blood be sprinkled opposite the door of the tent of the sanctuary.) "and he shall slaughter it": We are hereby apprised that if it became carrion in being slaughtered, it is unfit (to serve as a red heifer). "and he shall slaughter it": — whence they ruled: Two heifers are not to be slaughtered together (with a long knife). "and he shall slaughter it before him": that another slaughters and Elazar looks on. (And) Scripture apprises us about the heifer that (preoccupation with some other) work invalidates its slaughtering. "and Elazar the Cohein shall take": Why is this written? Is it not already written "And you shall give it to Elazar the Cohein"? Why repeat it? (To stress) the Cohein in his priesthood (i.e., in his priestly vestments.) "shall take of its blood with his finger": Its mitzvah is a mitzvah of the hand (i.e., he takes its blood in his hand and he sprinkles with his finger), and it is not a mitzvah of the (sprinkling) vessel. And this would follow, viz.: Since the log of the oil effects kashruth (for the leper to be cleansed for the eating of sanctified food), and the blood of the red heifer effects kashruth (for the ashes of the red heifer to cleanse), then if I have learned that the log of oil effects kashruth only via the hand, (viz. Vayikra 14:15), only via the hand (and not via a sprinkling vessel), then it follows that the blood of the red heifer, too, should effect kashruth only via the hand. You derive it from the log of oil, and I derive it from the blood of the burnt-offering (of the leper). — Would you say that? There is a difference (between your derivation and mine.) The log of oil requires seven sprinklings and the red heifer requires seven sprinklings. If you learn about the log of oil that it is kasher only with the hand, then the blood of the red heifer should be kasher only with the hand. But, where you are coming from, if there (vis-à-vis the guilt-offering) it is kasher only (by spilling the blood) from a vessel to the hand, then here, too, (it should be kasher only) from a vessel to the hand. It is, therefore, written "from its blood with his finger." Its mitzvah is a mitzvah of the hand, and it is not a mitzvah of the (sprinkling) vessel. "with his finger": the right finger (i.e., the index finger) of his right hand. You say the index finger of his right hand, but perhaps all of the fingers are valid. It is, therefore, written (Vayikra 14:16) "Then the Cohein shall dip his right finger, etc." Since "fingers" are written in the Torah unqualified, and in one instance Scripture specifies that it is only the "yemanith" of the "yemanith," so, all "fingers" of the Torah are "yemanith" — the most skillful ("meyumeneth") of the right hand (i.e., the index finger), which is more adapted for sprinkling than all of the other fingers. "and he shall sprinkle of its blood opposite the tent of meeting": that he direct his gaze to the door of the sanctuary when he sprinkles the blood. "and he shall sprinkle … opposite the tent of meeting": If the sanctuary were not set up or if the wind had furled the curtains the red heifer was not processed. "and he shall sprinkle of its blood opposite the tent of meeting": Why is this repeated? Is it not already written (Ibid.) "of its blood with his finger"? From (Ibid.) "seven times," I might understand seven sprinklings from one dipping. It is, therefore, written "of its blood seven times" — he returns to the blood seven times. "seven times": They (the sprinklings) are mutually inclusive (i.e., in the absence of one, the others are invalid.) For it would follow: Since "sprinklings" are written within (the sanctuary, on Yom Kippur), and "sprinklings" are written (re the red heifer), then just as I have learned of the inner sprinklings that they are mutually inclusive, so, the outer sprinklings should be mutually inclusive. — No, this may be true of the inner sprinklings, which effect atonement, wherefore they are mutually inclusive, as opposed to the outer sprinklings, which do not effect atonement, wherefore they should not be mutually inclusive. It is, therefore, written (here) "seven times," and there (of the inner sprinklings) "seven times before the L-rd." Just as there, they are mutually inclusive, here, too, they are mutually inclusive.