והזיר לה' את ימי נזרו. כל אשמות שבתורה מעכבים הכפרה חוץ מזה. ר' ישמעאל אומר אף זה מעכב שנאמר והזיר לה' אימתי והזיר בזמן שהביא כבש בן שנתו לאשם. והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר. מנין שאם אמר הריני נזיר מאה ימים נטמא יום מאה חסר אחד סותר את הכל תלמוד לומר, הימים הראשונים יפלו מי שיש לו אהרונים סותר. או אפילו נטמא יום מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר, או אפי' טמא בתחלת מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים סותר. כי טמא נזרו (שם מד) הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותר את הכל. שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל. ועוד קל וחומר אם טומאה שלא עשה בה המתטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעשה בה המתגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל. תלמוד לומר כי טמא נזרו, הטומאה סותרת הכל ואין התגלחת סותרת הכל (שם יז). אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין. ודין הוא הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון הגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים לפיכך אין עולים לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין. אמרת קל וחומר הוא אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת זוירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין. הוא הדין לימי ספרו:
(Bamidbar 6:12) "And he shall devote to the L-rd the days of his Naziritism (and he shall bring a lamb of the first-year as a guilt-offering"): What is the intent of this? Because we find in respect to all the guilt-offerings of the Torah that they are categorical (requirements for the effecting of a new condition), I might think that this (guilt-offering of the Nazirite) is also categorical (in respect to the resumption of his Naziritism), it is, therefore, written "and he shall devote … and he shall bring, etc." Though he has not yet brought (the guilt-offering), he may re-devote himself (to Naziritism). R. Yishmael the son of R. Yochanan b. Berokah says: This, too, is categorical, it being written "And he shall devote to the L-rd, etc." (the verse being understood as ) "When (shall he devote to the L-rd)?" when he has brought a lamb of the first year as a guilt-offering. "and the first days shall fall off": Whence is it derived that if one declares himself a Nazirite for a hundred days and he becomes tamei on the ninety-ninth day, he voids all (of the previous count)? From "and the first days shall fall off" — One who has later days voids (the first days). Perhaps even one who becomes tamei on the hundredth day voids all (of the previous count). It is, therefore, written "and the first days shall fall off" — One who has later days voids (the first days), but this one has no later days. Perhaps even if he becomes tamei in the beginning of the hundred (i.e., on the first day) he voids all. It is, therefore, written "and the first days shall fall off" — One who has first "days" (plural), voids, but this one does not have (them). "because his Naziritism was tamei": Tumah voids all, but shaving does not void all. For it would follow (otherwise), viz.: If tumah (i.e., making himself tamei) is forbidden and shaving is forbidden, if I have learned that tumah voids all, shaving, too, should void all. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If tumah, where the defiler (i.e., one who makes a Nazirite tamei) is not equated (for liability) with the defiled (i.e., the Nazirite who makes himself tamei), (if tumah) voids all, then shaving, where the shaver (of a Nazirite) is equated (for liability) with the shaved (i.e., the Nazirite who shaves himself), how much more so should he void all! It is, therefore, written "because his Naziritism was tamei" — Tumah voids all, but shaving does not void all, (but just the first thirty days). This (6:11 "and he shall hallow his head to that day") tells me only that the days of his tumah are not counted towards his Naziritism. Whence do I derive (the same for) the days of his confirmation (as a leper)? (i.e., If the Nazirite were a leper, and the Cohein quarantined him, and the plague-spot spread, and he were confirmed as tamei — Whence do I derive that the days of his confirmation are not counted towards his Naziritism?) And it follows (that they should not be counted, viz.: Since the days of his (Nazirite) tumah require shaving and the bringing of an offering, as do the days of confirmation (as a leper), then if I have learned about the days of his tumah that they are not counted towards his Naziritism, so should I learn about the days of his confirmation (as a leper). — No, this may be true of the days of his tumah, which void the preceding days, wherefore they are not counted towards his Naziritism. But would you say the same for the days of his confirmation, which do not void the preceding days? — wherefore they should be counted! Would you say that? It follows a fortiori (that they should not be counted), viz.: If one who undertakes Naziritism in the cemetery, whose hair is susceptible of shaving (for new Naziritism after he leaves the cemetery) — If his preceding days are not counted towards his Naziritism, then the days of his (leprosy) confirmation, when his hair is not susceptible of the shaving for Naziritism, how much more so should they not be counted. And the same (i.e., that they are not counted towards his Naziritism) is true for the days of his counting (seven days outside of his tent, Vayikra 14:8).
2
או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין, כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין אף ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין. מכאן אמרו (שם י"ד) ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע.
Or, (perhaps we should say): Just as the days of his confirmation are not counted, so, the days of his quarantine should not be counted. And this would follow, viz.: Just as the days of his confirmation are subject to the tumah of mishkav (the couch) and moshav (the seat [of the leper]), as are the days of his quarantine, then if I have learned about the days of his confirmation that they are not counted (towards his Naziritism), so, should I learn about the days of his quarantine. — No, this may be true of the days of his confirmation, which require shaving and an offering (for his leprosy), wherefore they are not counted (towards his Naziritism). But would you say (the same for) the days of his quarantine, which do not require shaving or an offering (for his leprosy)? — wherefore they should be counted. From here they ruled: The days of the confirmation of a leper and the (seven) days of his counting are not counted (towards his Naziritism), but the days of zav and zavah (a man and a woman with a genital discharge) and the days of quarantine of a leper are counted (towards his Naziritism).
3
(וימי ספרו כיוצא בהם) הרי אלו עולים מן המנין. ועוד קל וחומר ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נוירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת (שם מ"ד) ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאה קרבן. לא אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמתטמא לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי היין יוכיח שלא עשה בו המשקה כשותה עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. (ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ"י שלא עשה המטמא כמתטמא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. הואיל וחור הדין חלילה, תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין. וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון גזירה שוה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן:
(6:6) "All the days of his Naziritism to the L-rd, (upon the soul of a dead one he shall not come."): to equate the days after his Naziritism with the days in the midst of his Naziritism until he brings the offering. (i.e., If he undertook a thirty-day Naziritism and completed it but had not yet brought an offering, he may not become tamei for the dead until he does so.) Or, perhaps he is liable for tumah only until he completes his period of Naziritism, (even if he has not yet brought the offering.) You reason (as follows): Since a Nazirite is forbidden to drink wine and to become tamei, then if I have learned re wine that the days after his Naziritism are equated with the days in the midst of his Naziritism until he brings the offering, so, re tumah. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with wine, which does not void (the count), the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism until he brings the offering, how much more so (should this obtain) with tumah, which does void the count! — No, this may be so with wine, where no act in its category (the drinking of wine) is permitted (to a Nazirite,) wherefore the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism — as opposed to tumah, where an act in its category (i.e., meth-mitzvah) is permitted — wherefore the days after the Naziritism are not to be equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. This is refuted by shaving (i.e., the shaving of a Nazirite leper on the seventh day), where an act in its category (the category of shaving) is permitted, in spite of which the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with shaving, which does not void the whole (count), the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering, then with tumah, which does void the whole, how much more so! — No, this may be so with shaving, where the shaver was equated (for liability) with the shaved one (i.e., the Nazirite who shaves himself) — wherefore this equation was made, as opposed to tumah, where the defiler was not equated (for liability) with the defiled (i.e., the Nazirite who defiles himself) — wherefore the days after the Naziritism are not to be equated with the days before the Naziritism before the bringing of the offering. — This is refuted by (the instance of) wine, where one who causes the Nazirite to drink was not equated (for liability) with the drinker (i.e., the Nazirite himself), in spite of which the equation was made. And this would indicate re tumah, that even though the defiler is not equated with the defiled, the days after the Naziritism are to be equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. —- And the argument goes round and round. It is, therefore, written (6:20) "… and then (after the offering) the Nazirite may drink wine." Now may a Nazirite drink wine? Rather, the verse is "extra" to the end of formulating an identity (gezeirah shavah ), viz.: It is written here (12) (in respect to tumah) "Nazirite," and there (20) (in respect to wine) "Nazirite." Just as there, the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering, so, there, (in respect to tumah).
והזיר לה' את ימי נזרו. כל אשמות שבתורה מעכבים הכפרה חוץ מזה. ר' ישמעאל אומר אף זה מעכב שנאמר והזיר לה' אימתי והזיר בזמן שהביא כבש בן שנתו לאשם. והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר. מנין שאם אמר הריני נזיר מאה ימים נטמא יום מאה חסר אחד סותר את הכל תלמוד לומר, הימים הראשונים יפלו מי שיש לו אהרונים סותר. או אפילו נטמא יום מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר, או אפי' טמא בתחלת מאה סותר את הכל. תלמוד לומר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים סותר. כי טמא נזרו (שם מד) הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותר את הכל. שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל. ועוד קל וחומר אם טומאה שלא עשה בה המתטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעשה בה המתגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל. תלמוד לומר כי טמא נזרו, הטומאה סותרת הכל ואין התגלחת סותרת הכל (שם יז). אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין. ודין הוא הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון הגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים לפיכך אין עולים לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין. אמרת קל וחומר הוא אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת זוירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין. הוא הדין לימי ספרו:
(Bamidbar 6:12) "And he shall devote to the L-rd the days of his Naziritism (and he shall bring a lamb of the first-year as a guilt-offering"): What is the intent of this? Because we find in respect to all the guilt-offerings of the Torah that they are categorical (requirements for the effecting of a new condition), I might think that this (guilt-offering of the Nazirite) is also categorical (in respect to the resumption of his Naziritism), it is, therefore, written "and he shall devote … and he shall bring, etc." Though he has not yet brought (the guilt-offering), he may re-devote himself (to Naziritism). R. Yishmael the son of R. Yochanan b. Berokah says: This, too, is categorical, it being written "And he shall devote to the L-rd, etc." (the verse being understood as ) "When (shall he devote to the L-rd)?" when he has brought a lamb of the first year as a guilt-offering. "and the first days shall fall off": Whence is it derived that if one declares himself a Nazirite for a hundred days and he becomes tamei on the ninety-ninth day, he voids all (of the previous count)? From "and the first days shall fall off" — One who has later days voids (the first days). Perhaps even one who becomes tamei on the hundredth day voids all (of the previous count). It is, therefore, written "and the first days shall fall off" — One who has later days voids (the first days), but this one has no later days. Perhaps even if he becomes tamei in the beginning of the hundred (i.e., on the first day) he voids all. It is, therefore, written "and the first days shall fall off" — One who has first "days" (plural), voids, but this one does not have (them). "because his Naziritism was tamei": Tumah voids all, but shaving does not void all. For it would follow (otherwise), viz.: If tumah (i.e., making himself tamei) is forbidden and shaving is forbidden, if I have learned that tumah voids all, shaving, too, should void all. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If tumah, where the defiler (i.e., one who makes a Nazirite tamei) is not equated (for liability) with the defiled (i.e., the Nazirite who makes himself tamei), (if tumah) voids all, then shaving, where the shaver (of a Nazirite) is equated (for liability) with the shaved (i.e., the Nazirite who shaves himself), how much more so should he void all! It is, therefore, written "because his Naziritism was tamei" — Tumah voids all, but shaving does not void all, (but just the first thirty days). This (6:11 "and he shall hallow his head to that day") tells me only that the days of his tumah are not counted towards his Naziritism. Whence do I derive (the same for) the days of his confirmation (as a leper)? (i.e., If the Nazirite were a leper, and the Cohein quarantined him, and the plague-spot spread, and he were confirmed as tamei — Whence do I derive that the days of his confirmation are not counted towards his Naziritism?) And it follows (that they should not be counted, viz.: Since the days of his (Nazirite) tumah require shaving and the bringing of an offering, as do the days of confirmation (as a leper), then if I have learned about the days of his tumah that they are not counted towards his Naziritism, so should I learn about the days of his confirmation (as a leper). — No, this may be true of the days of his tumah, which void the preceding days, wherefore they are not counted towards his Naziritism. But would you say the same for the days of his confirmation, which do not void the preceding days? — wherefore they should be counted! Would you say that? It follows a fortiori (that they should not be counted), viz.: If one who undertakes Naziritism in the cemetery, whose hair is susceptible of shaving (for new Naziritism after he leaves the cemetery) — If his preceding days are not counted towards his Naziritism, then the days of his (leprosy) confirmation, when his hair is not susceptible of the shaving for Naziritism, how much more so should they not be counted. And the same (i.e., that they are not counted towards his Naziritism) is true for the days of his counting (seven days outside of his tent, Vayikra 14:8).
או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין, כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין אף ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין. מכאן אמרו (שם י"ד) ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע.
Or, (perhaps we should say): Just as the days of his confirmation are not counted, so, the days of his quarantine should not be counted. And this would follow, viz.: Just as the days of his confirmation are subject to the tumah of mishkav (the couch) and moshav (the seat [of the leper]), as are the days of his quarantine, then if I have learned about the days of his confirmation that they are not counted (towards his Naziritism), so, should I learn about the days of his quarantine. — No, this may be true of the days of his confirmation, which require shaving and an offering (for his leprosy), wherefore they are not counted (towards his Naziritism). But would you say (the same for) the days of his quarantine, which do not require shaving or an offering (for his leprosy)? — wherefore they should be counted. From here they ruled: The days of the confirmation of a leper and the (seven) days of his counting are not counted (towards his Naziritism), but the days of zav and zavah (a man and a woman with a genital discharge) and the days of quarantine of a leper are counted (towards his Naziritism).
(וימי ספרו כיוצא בהם) הרי אלו עולים מן המנין. ועוד קל וחומר ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נוירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת (שם מ"ד) ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאה קרבן. לא אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמתטמא לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי היין יוכיח שלא עשה בו המשקה כשותה עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. (ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ"י שלא עשה המטמא כמתטמא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. הואיל וחור הדין חלילה, תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין. וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון גזירה שוה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן:
(6:6) "All the days of his Naziritism to the L-rd, (upon the soul of a dead one he shall not come."): to equate the days after his Naziritism with the days in the midst of his Naziritism until he brings the offering. (i.e., If he undertook a thirty-day Naziritism and completed it but had not yet brought an offering, he may not become tamei for the dead until he does so.) Or, perhaps he is liable for tumah only until he completes his period of Naziritism, (even if he has not yet brought the offering.) You reason (as follows): Since a Nazirite is forbidden to drink wine and to become tamei, then if I have learned re wine that the days after his Naziritism are equated with the days in the midst of his Naziritism until he brings the offering, so, re tumah. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with wine, which does not void (the count), the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism until he brings the offering, how much more so (should this obtain) with tumah, which does void the count! — No, this may be so with wine, where no act in its category (the drinking of wine) is permitted (to a Nazirite,) wherefore the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism — as opposed to tumah, where an act in its category (i.e., meth-mitzvah) is permitted — wherefore the days after the Naziritism are not to be equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. This is refuted by shaving (i.e., the shaving of a Nazirite leper on the seventh day), where an act in its category (the category of shaving) is permitted, in spite of which the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. And, furthermore, it follows a fortiori, viz.: If with shaving, which does not void the whole (count), the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering, then with tumah, which does void the whole, how much more so! — No, this may be so with shaving, where the shaver was equated (for liability) with the shaved one (i.e., the Nazirite who shaves himself) — wherefore this equation was made, as opposed to tumah, where the defiler was not equated (for liability) with the defiled (i.e., the Nazirite who defiles himself) — wherefore the days after the Naziritism are not to be equated with the days before the Naziritism before the bringing of the offering. — This is refuted by (the instance of) wine, where one who causes the Nazirite to drink was not equated (for liability) with the drinker (i.e., the Nazirite himself), in spite of which the equation was made. And this would indicate re tumah, that even though the defiler is not equated with the defiled, the days after the Naziritism are to be equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering. —- And the argument goes round and round. It is, therefore, written (6:20) "… and then (after the offering) the Nazirite may drink wine." Now may a Nazirite drink wine? Rather, the verse is "extra" to the end of formulating an identity (gezeirah shavah ), viz.: It is written here (12) (in respect to tumah) "Nazirite," and there (20) (in respect to wine) "Nazirite." Just as there, the days after the Naziritism are equated with the days in the midst of the Naziritism before the bringing of the offering, so, there, (in respect to tumah).