ותזנח משלום נפשי. אמר ר' אבהו זה הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה א"ר ירמיה זה בית המרחץ, רבי חיא בר אבא א"ר יוחנן זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, רבי יצחק נפחא אמר מטה נאה וכלים נאים שעליה, רבי אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמיד חכם. טוב לגבר ישא עול בנעוריו, עול תורה עול אשה עול מלכות:
2
זכר עניי וגו'. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע זכר עניי ומרודי שמרדתי בך, לענה וראש שהשקיתני, ותפוק דא בדא:
3
זכור תזכור. תני ר' חייא משל למלך שהלך לחמת גרר ונטל בניו עמו, פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאינו נוטלן והיה נזכר להם ובוכה ואומר הלואי יהוון בני עמי אע"פ שמקניטים אותי, הדא הוא דכתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה. אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה:
“Remember, you shall remember”. Rabbi Chiyya taught [a parable]: This is like a king who went to the hot springs of Gerar and took his children with him. On one occasion they provoked him, and he swore that he would not take them along. Yet, he would remember them, weep, and say: “If only my children were with me, even though they provoke me.” This is as it is written: “Oh, that I were in the wilderness, in a lodging place of wayfaring men” (Jeremiah 9:1). The Holy One, Blessed be He, said: “If only my children were with me just as they were in the wilderness, when they grumbled against me.” And similarly: “When the house of Israel dwelt in their own land, they defiled it” (Ezekiel 36:17). The Holy One, Blessed be He, said: “If only my children were with me in Eretz Yisrael, even though they defile it”.
4
ותשוח עלי נפשי. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע יודעת אני שאתה נזקק לעובדי האלילים ופורע להם כל מה שיעשו אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, מתלא אמר עד דשמינא אכחש כחישא מאית. א"ר אבין השביעני במרורים בליל פסח של יו"ט הראשון. הרוגי לענה, בט"ב מה שהשביעני בליל יו"ט של פסח הרוגי בליל ט"ב לענה:
5
חלקי ה' אמרה נפשי. רבי אבהו בשם ר' יוחנן משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואפרכיסין ואסטרטליטין, הדין אמר דוכוס פלן אנא נסיב לגבי כו', וחד אמר אנא נסיב אסטרטליטין לגבי, היה שם פקח אחד ואמר אני איני לוקח אלא המלך עצמו דכולא מתחלפין ומלכא לא מתחליף, כך עובדי אלילים אלו עובדים לחמה אלו ללבנה ואלו לעץ ואלו לאבן, אבל הקב"ה בגורלן של ישראל הוא. הה"ד חלקי ה' אמרה נפשי כמ"ד ה' מנת חלקי וגו':
ותזנח משלום נפשי. אמר ר' אבהו זה הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה א"ר ירמיה זה בית המרחץ, רבי חיא בר אבא א"ר יוחנן זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, רבי יצחק נפחא אמר מטה נאה וכלים נאים שעליה, רבי אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמיד חכם. טוב לגבר ישא עול בנעוריו, עול תורה עול אשה עול מלכות:
זכר עניי וגו'. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע זכר עניי ומרודי שמרדתי בך, לענה וראש שהשקיתני, ותפוק דא בדא:
זכור תזכור. תני ר' חייא משל למלך שהלך לחמת גרר ונטל בניו עמו, פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאינו נוטלן והיה נזכר להם ובוכה ואומר הלואי יהוון בני עמי אע"פ שמקניטים אותי, הדא הוא דכתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה. אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה:
“Remember, you shall remember”. Rabbi Chiyya taught [a parable]: This is like a king who went to the hot springs of Gerar and took his children with him. On one occasion they provoked him, and he swore that he would not take them along. Yet, he would remember them, weep, and say: “If only my children were with me, even though they provoke me.” This is as it is written: “Oh, that I were in the wilderness, in a lodging place of wayfaring men” (Jeremiah 9:1). The Holy One, Blessed be He, said: “If only my children were with me just as they were in the wilderness, when they grumbled against me.” And similarly: “When the house of Israel dwelt in their own land, they defiled it” (Ezekiel 36:17). The Holy One, Blessed be He, said: “If only my children were with me in Eretz Yisrael, even though they defile it”.
ותשוח עלי נפשי. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע יודעת אני שאתה נזקק לעובדי האלילים ופורע להם כל מה שיעשו אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, מתלא אמר עד דשמינא אכחש כחישא מאית. א"ר אבין השביעני במרורים בליל פסח של יו"ט הראשון. הרוגי לענה, בט"ב מה שהשביעני בליל יו"ט של פסח הרוגי בליל ט"ב לענה:
חלקי ה' אמרה נפשי. רבי אבהו בשם ר' יוחנן משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואפרכיסין ואסטרטליטין, הדין אמר דוכוס פלן אנא נסיב לגבי כו', וחד אמר אנא נסיב אסטרטליטין לגבי, היה שם פקח אחד ואמר אני איני לוקח אלא המלך עצמו דכולא מתחלפין ומלכא לא מתחליף, כך עובדי אלילים אלו עובדים לחמה אלו ללבנה ואלו לעץ ואלו לאבן, אבל הקב"ה בגורלן של ישראל הוא. הה"ד חלקי ה' אמרה נפשי כמ"ד ה' מנת חלקי וגו':