ומה שאינו חפץ לקבל עליו האחריות, בטענה שהאחריות מכביד יותר על העובד, זהו טעות. והבי׳ בזה, כי מצינו בתו׳ שמשה רבנו בקש מהקב״ה עוזרים, ואמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת וכו׳, ואמר לו הקב״ה אספה לי שבעים איש וכו׳ ואצלתי מן הרוח אשר עליך וכו׳ (במדבר י״א:י״ז), והוא תמוה, הלא כוונתו בשאלתו שיתן לו הקב״ה עוזרים, זאת אומרת, כוחות נוספות על מה שיש לו, ומה נתן לו הקב״ה? ואמנם שהוסיף לו שבעים איש, אבל לא הוסיף לו שבעים כחות נוסף על כוחותיו, כי האציל מרוחו ונתן עליהם. משל למה הדבר דומה, לכלי שמרכיבין לתוכו צנור שני, אין הכלי יתרחב על ידי זה. כן בהוספה זו לא בא יתרון באיכות, אלא אותו המדה והמשקל שעשה משה לבדו נעשתה עכשיו ע״י שבעים איש ג״כ, בלי תוספות. ונמצא שהכוחות בא להם מצד כי נגרע ממנו, כמ״ש ואצלתי וכו׳, אעפ״י שיש מ״ד שהוא כמדליק נר מנר (ספרי), אבל עכ״פ יש בזה משום אכחושי מצוה כדאשכחן בנר חנוכה (שבת כ״א), והוא תמוה, הדא כוונתו בשאלתו הי׳ על תוספות כוחות?
As for those with no desire to accept the responsibility on themselves, reasoning that the responsibility is more weight than the worker can handle, this is a mistake. We can bring a proof against this, in what we find in the Torah, that Moshe our master requested helpers from The Holy One Blessed is He, saying "I am not able to carry this burden alone etc." And The Holy One Blessed is He responded to him "Gather for me seventy men… and I will draw from the spirit which is on you etc." This is perplexing. Was it not his intention in his request that The Holy One Blessed is He give him helpers, as if to say, give additional strength from what he already has, and [in Hashem's response] what did he give him!? It is possible to answer that he supplied him seventy men, but he did not supply him with seventy additional units of power on top of his own strengths, because he drew from his Moshe's spirit and gave it to them!? What is this situation comparable to? To a vessel, compartmentalized by placing a second tube inside. The vessel is not widened by doing this. Similarly with this 'addition', it did not bring any more qualities, rather it is the measurement and weight that Moshe had on his own, just now it is made amongst seventy men as well, without increase. And we find that the power afforded them comes about through retraction from Moshe, as it writes "and I will draw…", even though there are those who say it is similar to one candle lighting another (Sifri), in any event, this is in the sense of a commandment like we find by the Chanukah lights, and he is puzzled, what was the intention of his question to add in strength?
2
אמנם צריכים אנו להבין שזה גופא בירר לו הקב״ה שיש מדה ידועה של סייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים הרוצים לעבוד ד׳ בכנופיא, וזה מוכן בעד נושא האחריות המקבל עליו לישא עולו של כל חבורת חכמים מבקשי שלימות, ולא יזכה העובד זה מצד עצמו ולא מצד מעלותיו, אלא מצד שהוא נושא אחריות, לכן בשעה שמשה רבנו. נשא לבדו קבל הוא לבד העזר השם, אבל בשעה שבקש עוזרים אמר לו הקב״ה שבהכרח יזכו גם המה מאותה מדה סייעתא דשמיא, כיון שגם המה נושאי האחריות, וז״ש ״ואצלתי מן הרוח וכו׳״.
In truth, we need to understand that this itself was being made clear to Moshe by The Holy One Blessed is He, that there is a known amount of help from Heaven that is given over to those of the masses who desire to serve Hashem in his wings, and this prepares one to carry the responsibility accepted upon himself, to carry the yoke of all the groups of the wise who seek perfection, and the servant doesn't merit this by himself or through his own greatness, but only commiserate to the burden he carries. Therefore, at the time Moshe, our master, carried the responsibility by himself, he, himself, received exclusively the help of Hashem, but when he requested for assistance, The Holy One Blessed be He said to him “perforce, these men will also benefit from this degree of Heavenly assistance, since they are also carrying the responsibility. This is what is meant when it said “And I will draw from the spirit…
3
ונמצא לפי זה שאותו הטעם שרוצה על ידו להקל מעליו משאו, הוא גורם שעי״ז מגרע כוחו, ואדרבה. בזה שמקבל עליו כל האחריות זה גופא גורם שיהי׳ נקל אצלו, כי הנתינה היא קבלה, אשר על כן צריך העובד לעמוד על משמרתו ולא יפרוק מעליו עול האחריות, כי יזכה עי״ז לכל הסייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים להצילם מכל נסיון, הן בחומר והן ברוח, הן בכח והן במח, ואל יאמר העובד לא אוכל שאת לבדי, כי ראוי לו לדעת אשר כל מה שנשא עד עכשיו לא בכוחו ועוצם ידו נשא, כי אם על ידי עזר השם. א״כ בשעה שהוא רוצה לסלק חלק מן האחריות אז מפסיד כפלים, הא׳ הכנת לבו ומסירת נפשו במה שנכנס תחת עול הזה, אשר עי״ז זוכה לעזר השם, והב׳, העזר השם הניתן ממרומים שיכול לישא עול הרבים.
We discover through this, that within the very reason for the request, that being that he desired the outcome to lighten his load, it actually causes, that through this, it detracted from his strength. And the opposite is true, with any acceptance of responsibility, that itself will cause that it will be easier on him, because the giving of one's energy is the source of additional acceptance [of divine help], through which the servant needs to be able to withstand his duties so as not to remove from himself the yolk of burden, for he will merit through this all the Heavenly assistance that is given over to the masses to save them from any challenges, whether they be material or spiritual, physical or intellectual. So the servant should not say “I am not able to carry this alone”, for it is fitting for him to realize that anything he carried until now was not carried with his own strength or actual hands, but only through the assistance of Hashem.
4
וכן מראה הנסיון אשר כל רבים מבקשי השלימות עומדת על ניסים רצופים ואין לך מקום יותר נגלה השגחה פרטית כמו שם. כמה פעמים יארע שאלות דוחקות את השעה אשר כלתה כח ההשערה לפותרן עד שנדמה שאין דרך להמלט הן בחמר והן ברוח, ואח״כ אנו רואים בחוש, כי מזה גופא צמח הישועה ונפתח מפת תקוה, ממש כמו יש מאין. והעובד הנושא בעול וסובל כל השאלות העומדות על הפרק, ועומד על משמרתו בבטחון חזק זוכה ורואה בישועתו של הקב״ה, יש לו היכולת לעמוד ברבים גדול, גם בשעה שתנאי הזמן קשים ביותר והאדם המסרב עצמו מלקבל אחריות הוא סובר כי להקל מצבו מכוון, אבל תמיד ישאר דבר טפל ולא יכול לישא כלל. וז״ש במדרש, שבשביל שאמר איכה אשא לבדי נענשו ואמרו איכה ישבה בדד וכו׳, ורק המקבל עליו אחריות, הגם שתחלתו מר, אבל סופו מתוק שזוכה לראות רבים מבקשי השלימות עומדת על סייעתא דשמיא בכל מקום, בכל עת ובכל שעה.
Therefore, the moment he wants to remove a part of his responsibilities, his loss will be twofold. The first, the mental preparation and the self sacrifice with which he entered into this burden, through which afforded him the Heavenly assistance, and secondly, the help of Hashem which gives him elevation to be able to carry the burden of the masses. And so it appears, the challenges, which encounter any community seeking perfection, are overcome through continuous miracles, and no other situation reveals Divine Influence as this does. How many times do questions arise, of pressing time, which, with all the power of conjectured answers, still appear to have no route to salvation, whether they be material or spiritual, and yet after that we see with flair, that the issue itself sprouted the resolution and opens us to a sliver of hope, actually something from nothing. The worker who carries the burden and bears all the issues associated with this topic, and stands firm in his duties, with firm trust, will merit and see the salvation of The Holy One Blessed is He. He will be able to uphold large communities, even during moments when times are increasingly difficult. And the person who recuses himself from accepting responsibility, thinking he will lighten himself of the situation, he will always remain non relevant, unable to carry anything. And this is what the Midrash says “that because Moshe said “How will I carry this alone”, they were punished, destined to say “Woe, how she (Yerushalayim) sits alone.” It is only through accepting upon yourself responsibility, even though the beginning is bitter, however, the end will be sweet, for you will merit to see the communities who seek perfection lifted up through Heavenly assistance, in any place, at any time, at any moment.
ומה שאינו חפץ לקבל עליו האחריות, בטענה שהאחריות מכביד יותר על העובד, זהו טעות. והבי׳ בזה, כי מצינו בתו׳ שמשה רבנו בקש מהקב״ה עוזרים, ואמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת וכו׳, ואמר לו הקב״ה אספה לי שבעים איש וכו׳ ואצלתי מן הרוח אשר עליך וכו׳ (במדבר י״א:י״ז), והוא תמוה, הלא כוונתו בשאלתו שיתן לו הקב״ה עוזרים, זאת אומרת, כוחות נוספות על מה שיש לו, ומה נתן לו הקב״ה? ואמנם שהוסיף לו שבעים איש, אבל לא הוסיף לו שבעים כחות נוסף על כוחותיו, כי האציל מרוחו ונתן עליהם. משל למה הדבר דומה, לכלי שמרכיבין לתוכו צנור שני, אין הכלי יתרחב על ידי זה. כן בהוספה זו לא בא יתרון באיכות, אלא אותו המדה והמשקל שעשה משה לבדו נעשתה עכשיו ע״י שבעים איש ג״כ, בלי תוספות. ונמצא שהכוחות בא להם מצד כי נגרע ממנו, כמ״ש ואצלתי וכו׳, אעפ״י שיש מ״ד שהוא כמדליק נר מנר (ספרי), אבל עכ״פ יש בזה משום אכחושי מצוה כדאשכחן בנר חנוכה (שבת כ״א), והוא תמוה, הדא כוונתו בשאלתו הי׳ על תוספות כוחות?
As for those with no desire to accept the responsibility on themselves, reasoning that the responsibility is more weight than the worker can handle, this is a mistake. We can bring a proof against this, in what we find in the Torah, that Moshe our master requested helpers from The Holy One Blessed is He, saying "I am not able to carry this burden alone etc." And The Holy One Blessed is He responded to him "Gather for me seventy men… and I will draw from the spirit which is on you etc." This is perplexing. Was it not his intention in his request that The Holy One Blessed is He give him helpers, as if to say, give additional strength from what he already has, and [in Hashem's response] what did he give him!? It is possible to answer that he supplied him seventy men, but he did not supply him with seventy additional units of power on top of his own strengths, because he drew from his Moshe's spirit and gave it to them!? What is this situation comparable to? To a vessel, compartmentalized by placing a second tube inside. The vessel is not widened by doing this. Similarly with this 'addition', it did not bring any more qualities, rather it is the measurement and weight that Moshe had on his own, just now it is made amongst seventy men as well, without increase. And we find that the power afforded them comes about through retraction from Moshe, as it writes "and I will draw…", even though there are those who say it is similar to one candle lighting another (Sifri), in any event, this is in the sense of a commandment like we find by the Chanukah lights, and he is puzzled, what was the intention of his question to add in strength?
אמנם צריכים אנו להבין שזה גופא בירר לו הקב״ה שיש מדה ידועה של סייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים הרוצים לעבוד ד׳ בכנופיא, וזה מוכן בעד נושא האחריות המקבל עליו לישא עולו של כל חבורת חכמים מבקשי שלימות, ולא יזכה העובד זה מצד עצמו ולא מצד מעלותיו, אלא מצד שהוא נושא אחריות, לכן בשעה שמשה רבנו. נשא לבדו קבל הוא לבד העזר השם, אבל בשעה שבקש עוזרים אמר לו הקב״ה שבהכרח יזכו גם המה מאותה מדה סייעתא דשמיא, כיון שגם המה נושאי האחריות, וז״ש ״ואצלתי מן הרוח וכו׳״.
In truth, we need to understand that this itself was being made clear to Moshe by The Holy One Blessed is He, that there is a known amount of help from Heaven that is given over to those of the masses who desire to serve Hashem in his wings, and this prepares one to carry the responsibility accepted upon himself, to carry the yoke of all the groups of the wise who seek perfection, and the servant doesn't merit this by himself or through his own greatness, but only commiserate to the burden he carries. Therefore, at the time Moshe, our master, carried the responsibility by himself, he, himself, received exclusively the help of Hashem, but when he requested for assistance, The Holy One Blessed be He said to him “perforce, these men will also benefit from this degree of Heavenly assistance, since they are also carrying the responsibility. This is what is meant when it said “And I will draw from the spirit…
ונמצא לפי זה שאותו הטעם שרוצה על ידו להקל מעליו משאו, הוא גורם שעי״ז מגרע כוחו, ואדרבה. בזה שמקבל עליו כל האחריות זה גופא גורם שיהי׳ נקל אצלו, כי הנתינה היא קבלה, אשר על כן צריך העובד לעמוד על משמרתו ולא יפרוק מעליו עול האחריות, כי יזכה עי״ז לכל הסייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים להצילם מכל נסיון, הן בחומר והן ברוח, הן בכח והן במח, ואל יאמר העובד לא אוכל שאת לבדי, כי ראוי לו לדעת אשר כל מה שנשא עד עכשיו לא בכוחו ועוצם ידו נשא, כי אם על ידי עזר השם. א״כ בשעה שהוא רוצה לסלק חלק מן האחריות אז מפסיד כפלים, הא׳ הכנת לבו ומסירת נפשו במה שנכנס תחת עול הזה, אשר עי״ז זוכה לעזר השם, והב׳, העזר השם הניתן ממרומים שיכול לישא עול הרבים.
We discover through this, that within the very reason for the request, that being that he desired the outcome to lighten his load, it actually causes, that through this, it detracted from his strength. And the opposite is true, with any acceptance of responsibility, that itself will cause that it will be easier on him, because the giving of one's energy is the source of additional acceptance [of divine help], through which the servant needs to be able to withstand his duties so as not to remove from himself the yolk of burden, for he will merit through this all the Heavenly assistance that is given over to the masses to save them from any challenges, whether they be material or spiritual, physical or intellectual. So the servant should not say “I am not able to carry this alone”, for it is fitting for him to realize that anything he carried until now was not carried with his own strength or actual hands, but only through the assistance of Hashem.
וכן מראה הנסיון אשר כל רבים מבקשי השלימות עומדת על ניסים רצופים ואין לך מקום יותר נגלה השגחה פרטית כמו שם. כמה פעמים יארע שאלות דוחקות את השעה אשר כלתה כח ההשערה לפותרן עד שנדמה שאין דרך להמלט הן בחמר והן ברוח, ואח״כ אנו רואים בחוש, כי מזה גופא צמח הישועה ונפתח מפת תקוה, ממש כמו יש מאין. והעובד הנושא בעול וסובל כל השאלות העומדות על הפרק, ועומד על משמרתו בבטחון חזק זוכה ורואה בישועתו של הקב״ה, יש לו היכולת לעמוד ברבים גדול, גם בשעה שתנאי הזמן קשים ביותר והאדם המסרב עצמו מלקבל אחריות הוא סובר כי להקל מצבו מכוון, אבל תמיד ישאר דבר טפל ולא יכול לישא כלל. וז״ש במדרש, שבשביל שאמר איכה אשא לבדי נענשו ואמרו איכה ישבה בדד וכו׳, ורק המקבל עליו אחריות, הגם שתחלתו מר, אבל סופו מתוק שזוכה לראות רבים מבקשי השלימות עומדת על סייעתא דשמיא בכל מקום, בכל עת ובכל שעה.
Therefore, the moment he wants to remove a part of his responsibilities, his loss will be twofold. The first, the mental preparation and the self sacrifice with which he entered into this burden, through which afforded him the Heavenly assistance, and secondly, the help of Hashem which gives him elevation to be able to carry the burden of the masses. And so it appears, the challenges, which encounter any community seeking perfection, are overcome through continuous miracles, and no other situation reveals Divine Influence as this does. How many times do questions arise, of pressing time, which, with all the power of conjectured answers, still appear to have no route to salvation, whether they be material or spiritual, and yet after that we see with flair, that the issue itself sprouted the resolution and opens us to a sliver of hope, actually something from nothing. The worker who carries the burden and bears all the issues associated with this topic, and stands firm in his duties, with firm trust, will merit and see the salvation of The Holy One Blessed is He. He will be able to uphold large communities, even during moments when times are increasingly difficult. And the person who recuses himself from accepting responsibility, thinking he will lighten himself of the situation, he will always remain non relevant, unable to carry anything. And this is what the Midrash says “that because Moshe said “How will I carry this alone”, they were punished, destined to say “Woe, how she (Yerushalayim) sits alone.” It is only through accepting upon yourself responsibility, even though the beginning is bitter, however, the end will be sweet, for you will merit to see the communities who seek perfection lifted up through Heavenly assistance, in any place, at any time, at any moment.