292. LET animosity vanish on the appearance of the excuse.
2
ואמר אין טוב לתפוס על מי שהתנצל:
293. It is ungenerous to chide him who craves our pardon, and to harbour resentment against him who apologizes.
3
ואמר מי שאינו נושא עון ומקבל התנצלות אל תבקש חבורתו:
294. Avoid the friendship of those who will neither forgive, nor accept an apology.
4
ואמר כשיתנצל לך אוהבך מקצורו [באמת או] באמתלא או בהודאה אל תתפס עליו ומחול לו. כי המחילה ממדות הנדיבות:
295. Let reconciliation crown the apology and confession, however laconic, for forgiveness is the attribute of the philanthropist.
5
ואמר כי אדם אחד התנצל לאוהבו ואמר לו אוהבו. כבר לא הצריכך הבורא אל ההתנצלות. כי דננו אותך לזכות. ולא הוצרכנו לחשוב עליך רע באהבתנו אותך:
296. The following reply was made by a friend to whom an apologetic appeal was addressed: Thy Creator never demanded from thee this justification; neither do my favourable sentiments and disinterested love for thee admit the very least idea of malice.
6
ואמר איש אחד לאוהבו אל יתעכב עמי עונך אלא עדי התנצלות אף על פי שהאחד ברור לי והשני ספק. כדי שתהיה לי [יד] אצלך ותקום טענתי עליך:
297. Man should remember grievances only until some justification is offered, though the first may be certain and the second doubtful, so that the aggrieved may retain some influence over him for a fitting opportunity.
7
ואמר מי העצל שבבני אדם? מי שמתעצל מקנות האוהבים. ויותר עצל מי שבאו לידו ואבדם:
298. Who may be denominated the indolent amongst mankind? He who neglects to gain friends; but the greatest sluggard of all is he who possessed friends, but neglected to retain them.
8
ואמר קבל התנצלות ממי שיבא להתנצל לפניך אם אמת אם שקר. כי מי שמרצה אותך בגלוי מוקירך. ומי שממרה אתך בסתר מכבדך:
299. Reject no justification from whomsoever it may emanate; regard not whether it be sincere or feigned, for he who appeases thee publicly esteems thee highly, and he who intrigues against thee secretly still respects thee.
אמר החכם כשתראה אמתלת ההתנצלות. יסור הרחוק:
292. LET animosity vanish on the appearance of the excuse.
ואמר אין טוב לתפוס על מי שהתנצל:
293. It is ungenerous to chide him who craves our pardon, and to harbour resentment against him who apologizes.
ואמר מי שאינו נושא עון ומקבל התנצלות אל תבקש חבורתו:
294. Avoid the friendship of those who will neither forgive, nor accept an apology.
ואמר כשיתנצל לך אוהבך מקצורו [באמת או] באמתלא או בהודאה אל תתפס עליו ומחול לו. כי המחילה ממדות הנדיבות:
295. Let reconciliation crown the apology and confession, however laconic, for forgiveness is the attribute of the philanthropist.
ואמר כי אדם אחד התנצל לאוהבו ואמר לו אוהבו. כבר לא הצריכך הבורא אל ההתנצלות. כי דננו אותך לזכות. ולא הוצרכנו לחשוב עליך רע באהבתנו אותך:
296. The following reply was made by a friend to whom an apologetic appeal was addressed: Thy Creator never demanded from thee this justification; neither do my favourable sentiments and disinterested love for thee admit the very least idea of malice.
ואמר איש אחד לאוהבו אל יתעכב עמי עונך אלא עדי התנצלות אף על פי שהאחד ברור לי והשני ספק. כדי שתהיה לי [יד] אצלך ותקום טענתי עליך:
297. Man should remember grievances only until some justification is offered, though the first may be certain and the second doubtful, so that the aggrieved may retain some influence over him for a fitting opportunity.
ואמר מי העצל שבבני אדם? מי שמתעצל מקנות האוהבים. ויותר עצל מי שבאו לידו ואבדם:
298. Who may be denominated the indolent amongst mankind? He who neglects to gain friends; but the greatest sluggard of all is he who possessed friends, but neglected to retain them.
ואמר קבל התנצלות ממי שיבא להתנצל לפניך אם אמת אם שקר. כי מי שמרצה אותך בגלוי מוקירך. ומי שממרה אתך בסתר מכבדך:
299. Reject no justification from whomsoever it may emanate; regard not whether it be sincere or feigned, for he who appeases thee publicly esteems thee highly, and he who intrigues against thee secretly still respects thee.