ספר הישר 13

השער השלושה עשר - בכל עניני העבודה.

CHAPTER XIII Concerning Service to God

כל הבא לעבוד עבודת האל ולקבל עליו עול יראתו באמת, צריך תחילה שיהיה לו ספר כולל זכרון נפלאות הבורא יתברך, יראתו ותעצומו, ולכלול בו כל העסקים אשר בם זכרון עונש הבורא יתברך, לרשעים, ונסיו לצדיקים, וסיפור גבורותיו ונוראותיו, כגון (איוב ל״ח:ג׳) ״אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני״ וכל הפסוקים אשר אחריו. וישוב עליו לחזק בשבועה לקרותו פעם אחת בשבוע בנחת וכוונה, וישים לבו לכל עניניו, כי הוא יהיה לטוטפות בין עיניו. וצריך לבעל העבודה לעשות, קודם שיקרב אל העבודה, תשובה שלמה על כל חטאותיו אשר עשה, ואז תהיה העבודה נכונה, כי מלאכת העבודה נחלקת לשני חלקים. האחד - לטהר אדם לבו מכל פשעיו וזדוניו אשר עשה, וייטיב אמונתו, ויהיה לבבו זך ונבר מכל סיגי העוונות אשר עברו. וכאשר יהיה נקי וירחץ במים טהורים ויטהר, אז ילבש בגדי קודש לשבת בקודש, ואז יוכל ללכת בדרכי החסידים ולהתקרב לאל וזהו החלק השני, אשר לא יגיע אליו עד עשותו החלק הראשון, והנה אזכור לך כל אחד מהם.

Everyone who comes to worship God and to receive upon himself the yoke of fear of Him in truth, must first have a book which contains the reminder of the wonders of the Creator, blessed be He, the fear of Him and the might of Him, and this book should also contain those matters which bring to mind the punishment of the wicked by the Creator, blessed be He, His miracles to the righteous, and the story of His mighty and awesome deeds. As, for example, when God speaks to Job and says (38:3), “Gird up now thy loins like a man; for I will demand of thee and declare thou unto me,” and all the verses which follow. He should return again and again to this book, and strengthen his will with an oath to read it once a week, quietly and with concentration. He should pay close attention to all the matters contained in it, for it will be as tefillin between his eyes. It is necessary that the worshipper, before he draws near to serve God, should completely repent of all the sins which he has committed, and then his service will be true, for the service of God is divided into two parts. The first is that a man should cleanse his heart of all its transgressions and of the willful sins he has committed. And that he improve his faith and that his heart should be pure of all the dross of sins which were committed, and when he is clean and when he washes in clear water and is cleansed, then let him put on the garments of holiness to serve in holiness, and then he will be able to walk in the paths of the pious and to draw near to God. This is the second part of the objectives of worship which no man can attain until he attains the first part. Now I will discuss each one of them.

דע, כי החלק הראשון הוא להינחם אדם ממעשיו, ולהזכיר כי חטא לאלהיו, ולהתוודות חטאיו בכל רגע, וידור נדר לבל ישוב לעשותם עוד כל ימי חייו, ואחרי אשר יתנחם ויתוודה וישים בלבבו לבל ישוב לעשותם כל ימיו, אז הוא צריך שייכנע לפני הבורא יתברך, בצום ובכי וצדקות, ולקום בחצי הלילות, ולומר דברי תחנונים, ולבקש מחילה עליהם בלב שלם וכוונה גמורה, וירגיל בזה שנה או שנתים, ובעשותו כן אז ישא פניו ממום ונסלח לו, ותהיה תשובתו מקובלת, ואז יהיה כבן יומו נקי מכל חטא, אבל לא עלה בזה למעלת החסידים. ואחרי אשר יכיר כי לבו טהור ונקי, צריך לו שיאהב הבורא לא לפחד עונש ולא לתקות שכר, אלא מפני שיכיר גדולתו וכי הוא ראוי לאהבה אותו כל מי שיכירהו, ולדעת כי כל אוהב דבר הוא ממינו, וכשיאהב אדם לבורא, הוא לאות כי נפשו אלהית ורוצה להידמות אליו במהלכיו, כי הבורא חסיד והיא תשתדל ללמוד זאת המידה ולהיות חסידה, והבורא צדיק ותשתדל להיות כן, והבורא מוחל והיא תיגע בכל כחה ללמוד זאת המידה, והבורא רחמן וכמו כן תלמד היא להיות כמוהו, והבורא מואס באנשי רשע וכן תרגיל היא למאוס אנשי רשע, והבורא טהור עינים מראות ברע - והיא ראויה להידמות אליו. ואלה הדברים הם דרכי ה׳, והוא החלק השני מעבודת האל יתברך, והוא חלק החסידים, ובו יעלה אדם למעלה העליונה.

Know that the first part is that a man should repent of his deeds, and have in mind that he has sinned before his God. He should confess his sins at every moment and take a vow that he will not return to these deeds any more all the days of his life. After he repents and confesses and places it in his heart not to do his evil deeds again all the days of his life, then it is necessary that he humble himself before the Creator, blessed be He, through fasting, weeping, and doing charity, by arising at midnight to utter prayers of petition and seek forgiveness for his sins with a complete heart and with complete concentration. Let him accustom himself to do this for a year or two, and when he does so, then God will pardon his fault and he will be forgiven. His repentance will be accepted, and then he will be like a newborn infant, clean of all sin. But having done all this, he still has not ascended to the lofty state of the pious. After he discerns that his heart is clean and pure, it is necessary for him to love the Creator, not out of fear of punishment, and not out of hope of reward, but because he recognizes His greatness and that it is fitting and proper for everyone who recognizes the greatness of God to love Him. We should know that whenever a man loves a thing, it is because it is of his kind. When a man loves the Creator⁴⁸See Maimonides’ Guide to the Perplexed (Chicago edition) Vol. 1, Chapter 39, p. 89, Vol. 3, Chapter 28, p. 512., it is a sign that his soul is godlike and that he wishes to be like God in His ways. Since the Creator is kind, the soul tries to learn this quality and to be kind. Since the Creator is just, the soul tries to be just. The Creator is forgiving, and the soul seeks with all its might to learn this quality. The Creator is merciful, and the soul seeks to be like him. The Creator rejects men of wickedness, and so the soul accustoms itself to reject men of wickedness. The Creator is pure of eyes and does not wish to see evil, and the soul seeks to be worthy like Him. These are the ways of the Lord. This is the second portion of the service of God, blessed be He. It is the portion which deals with the truly pious. Through it, a man will ascend to the loftiest height.

וצריך כל אדם הבא לעבודת האל לשמור כל אלה התנאים אשר אנכי זוכר, כי הם עיקרי העבודה. צריך שלא יעמוד יום אחד שלא יקרא בו דברי תורה ודברי רבותינו, זכרונם לברכה. כי בדברי תורה הוא אומר (יהושע א) ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״. ובהם יראה נפלאות הבורא יתברך, וכל מעשיו, ובדברי רבותינו, זכרונם לברכה, יראה כל עניני האסור והמותר, ויתנו לו סייג, ולא יניחוהו לפרוץ גדר או לעשות עבירה, כי הם מפורשים ומבוארים יותר מדברי תורה, ודברי תורה סתומים וחתומים. והוא צריך להרגיל נפשו בחברת החכמים והחסידים ולהרחיק מן האפיקורסים והלצים והפריצים, כי אם יתחבר להם תאבד אמונתו. ואם לא יוכל ליפרד מהם מפני שהוא צריך להם בצרכי מחייתו, ימעיט מחברתם. ותהיה חברתם בפיו ובשפתיו ולא בלבו, וימהר להשלים עסקו ולהרחיקם מעליו. וצריך להרגיל נפשו להסתכל כל ארבעה עשר השערים המבטלים העבודה אשר זכרנו, וצריך להרגיל נפשו ולקרוא עניני התוכחות אשר בתורה ובנביאים, ועניני עונש הבורא יתברך, ועוזו ואפו, והנסים והנפלאות אשר עשה עם עבדיו, ונוראות בריאת שמים וארץ, ויהיו כתובים לפניו במלים קצרות כוללות להביט בהן בכל עת.

Every man who comes to the service of God should keep all of these conditions mentioned, for they are the principles of the worship of God. It is essential that not even one day should occur on which he does not read the words of the Torah or the words of our Sages, of blessed memory. For concerning the words of the Torah, it is said (Joshua 1:8), “This book of the Torah shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night.” In the words of the Torah, he will see the wonders of the Creator, blessed be He, and all His deeds, and in the words of our Sages, of blessed memory, he will see all the aspects of things permitted and things forbidden, and they will provide Him with a fence, and they will not let him break it down or commit a sin. For the words of the Sages are explained and made clear even more than the words of the Torah, for the words of the Torah are obscure and concealed. A man should accustom himself to the companionship of the sages and the pious, and to keep at a great distance from atheists, scoffers, and men of violence, for if he joins the companionship of these, his faith will perish. But if he cannot separate himself from them because he needs them for his livelihood, then let him be less and less in their company. Let their relationship be a speaking acquaintance and not a matter of heart. Let him hasten to arrange his occupation so as to put them at a great distance from himself. A man should accustom himself to ponder all the fourteen causes which we have mentioned which deal with those qualities which nullify the service of God. A man should accustom himself to read those portions on reproof which are found in the Torah and in the Prophets, and those passages on punishment by the Creator, blessed be He, and His strength, His wrath, and the miracles and the wonders which He has done for His servants, and the awesome matters dealing with the creation of heaven and earth. These matters should be written before him in concise but comprehensive words so he may look at them at all times.

וצריך להרגיל נפשו להיות תפילתו בכוונה גדולה, ואם לא יוכל לפנות לבו מן המחשבות, יבקש עצה, כגון שיחשוב בעת תפילתו, כי הבורא ניצב כנגדו ומביט מוצא שפתיו, כמו שנאמר (תהלים לג) ״ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ״. וכשיאמין אדם בזה הדבר, אז יחרד ויפנה לבבו. וצריך שיסגור עיניו בתפילתו, כי זה יעזור על הכוונה. ובכל עת יהיו בגדיו לבנים, ויתכוין להיות גופו טהור ונקי מכל טומאה, ואם יקרב לאשתו ויוכל לרחוץ ולטהר גופו בכל פעם, אז ישכיל לעשות, כי נקיות הגוף יחדש נקיות הלב, וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב. ויתכוין בתפילתו להיות מן הבאים ראשונה והיוצאים באחרונה, ותהיה תפילתו בנחת רוח ובלב נשבר. ואל יהיה כמו עגור המדבר ולא ידע מה אומר, רק צריך שישמור המלות היוצאות מפיו ויתכוין לבו לעניניהן. ואל תהיה תפילתו גוף בלא נפש, כי המלות הן כמו הגוף, והענינים אשר בהן הם הנפש, וכשלא ישית המתפלל לבו אליהם הן גוף בלי נפש, והנפש אשר באדם לא תקרב לבורא במלים ריקות כי אם במלים חזקות, וצריך שיהיה בתפילתו כמלאך מתעטף בציצית ובתפילין, וכשיראה ויכיר בעצמו כי הוא דומה למלאך, אז יבז בעיניו לשלוח יד בעבירות ובמעשים רעים.

One should accustom himself that his prayer be with great intent, and if he cannot empty his heart of unworthy thoughts, let him seek a way. For example, let him think at the time of his prayers that the Creator is standing opposite him and looking at every outward expression of his lips, as it is said (Psalms 33:14), “From the place of His habitation He looketh intently upon all the inhabitants of the earth.” If a man believes this, he will have fear and will empty his heart. He should close his eyes when he prays, for this will help him in the matter of intent, and at all times let his garments be white and let him firmly intend that his body be clean and pure of all uncleanliness. If he draws near to his wife and washes and cleanses his body afterwards, he will be doing an intelligent thing. For the cleanliness of the body renews the cleanliness of the heart; and similarly, the soiling of the body soils the heart, and let him resolve that in the matter of his prayer he will be among the first to enter and among the last to leave. Let his prayer be with gentleness of spirit and with a contrite heart. Let him not be like the crane who speaks but does not know what it is saying. But he should keep watch over the words that leave his mouth and concentrate his mind on their meaning. Let his prayer not be like a body without a soul, for the words are like the body, and their meaning is like the soul. When the one who prays does not pay close attention to them, they are a body without a soul, and the soul which is within man must not approach the Creator with empty words but with meaningful words, and he should be like an angel in his prayer wrapped in his tallit and adorned with tefillin. When he sees and discerns in himself that he is like an angel, it would be shameful in his eyes to stretch forth his hand to commit sins or evil deeds.

וצריך להרגיל עצמו בתעניות, אך עם מעשים טובים וצדקות, כי המתענה ולבו מלא מרמה, אין לו מתעניותיו כי אם עינוי והרעב והצמא. ואין אדם ראוי לענות נפשו בצומות בלתי מעשים טובים, כי המעשים הטובים והצדקות הם כמו הנפש, והצומות הם כמו הגוף, כאשר זכרנו, ועל כן לא יועיל גוף בלא נפש, וירגיל עצמו לתת מעט צדקה בכל יום כפי אשר תשיג ידו, ובכל יום אשר יתן צדקה יבטח להינצל ממיתה משונה, כמו שנאמר (משלי י) ״וצדקה תציל ממות״, או להאכיל עני על שולחנו, כי בזה יכבד שולחנו, כמו שאמר חכם, כשירצה הבורא לשלוח מנחה לחסידיו, יזמין לו עני על שער ביתו.

He should accustom himself to fast, but together with good deeds and almsgiving. For if one fasts and his heart is filled with deceit, there is no benefit from his fast, but only affliction, hunger, and thirst. No man should afflict his soul with fasts unless they are replete with good deeds. For good deeds and almsgiving are like the soul, while the fasts are like the body, just as we have pointed out. Therefore, a body without a soul can avail nothing. Let him accustom himself to give some alms each day. Let him give as much as he can. Every day that he gives alms, he will be confident that he will be saved from unnatural death, as it is said (Proverbs 10:2), “But the giving of alms⁴⁹Hebrew Tsedaka. This means either righteousness or charity. delivereth from death.” Or let him feed the poor at his table, for in this way he will honor his table, just as the wise man said⁵⁰Sometimes the "wise man" means a non-Jewish philosopher. This passage is discussed in the Introduction. , “When the Creator wishes to send a present to one of his pious ones, he invites a poor man to his house.”

וצריך בעבודתו להתנהג בענוה, ויסתיר כל עניני עבודתו מבני אדם, כי אז יכפל שכרו ויינצל מלעג הלועגים, ובזה יוודע כי אינו גונב דעת הבריות, כי המגלה צדקתו ועבודתו, אין כוונתו כי אם להללו בשערים ולהיות לראש, ולבטוח בו הכסילים, כדי שיוכל למצוא חפציו מהם. ואל יהי דומה לגבר במשלי כלילא ודמנא, כי החתול כשהזקין וקצר ידו לטרוף טרף, ונעשה נזיר, ובטחו בו החיות היראות ממנו, עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותן.

In his service to God a man should conduct himself humbly and conceal his worship from men, for then his reward will be doubled, and he will be saved from the mocking of the scoffers. In this way it will be known that he does not deceive his fellow creatures. For one who reveals his righteousness and his worship has no other intent but to be publicly praised and to become a leader, so that fools will trust him in order that he will be able to derive benefits from them. Let him not be like the man mentioned in the Proverbs and parables of Kalila Vadamna . Therein it is told that the cat grew so old that he was not able to snatch his prey with his claw, and so he became a monk whereupon all the animals that had previously feared him trusted him, until they were caught in his net and he ground their bones.

וצריך לו לשקול מעשיו בכל יום ובכל חודש ובכל שנה, לראות מה שבין מעשיו בשנה זו ובין השנה שעברה, ואם יראה כי הוסיף מידות טובות, ישמח ויגיל ויכיר כי נפשו חכמה, ואם יראה כי לא הוסיף ולא החסיר, יכיר כי נפשו חלושה, וכי היא עייפה מלרדוף אחר המצוות, והוא לאות על כי איננה גמורה, ואם יראה כי החסיר בשנה זו מן המעשים הטובים שעשה בשנה שעברה, יבכה על אחריתו הרעה, וייאש מלהשיג רצון אלהיו, לבד אם תעירהו נפשו לתפור מהרה מה שקרע ולתקן את אשר עיוות. וצריך לחסר מעט מעסקי העולם ולהינזר מרוב הסחורות והעסקים.

It is necessary for one to weigh his deeds every day, every month, every year, to see what difference there is between his deeds this year and his deeds of the year that has passed. If he sees that he has added good qualities, let him be happy, rejoice, and recognize that his soul is wise. If he sees that he has added nothing or subtracted nothing from his good deeds, let him recognize that his soul is weak and that it is too weary to pursue the precepts. This is a sign that his soul is not complete. If he sees that this year there are lacking good deeds which he performed in the year before, let him weep for his evil end, and let him despair of fulfilling the will of God, unless his soul stirs him up to mend quickly what he has torn and to make straight what he has made crooked. He should engage less in worldly occupations and abstain from such trade and business affairs.

וצריך כשיבוא בימים להתפלל בכל לילה, ולערוך תחנונים, ולהימנע מגשת אל אשה, וימעט מלאכול בשר ולשתות יין, ויתעסק בצרכי עניים וחולים, וילווה מתים לקבורתם, וילך לקברות המתים בכל שבוע, ויעמוד לבדו בהם, ויזכור לנפשו את המעמד ההוא, כאשר היה עושה איש אחד שהיה בתכלית הרשע והפריצות, והיו מספרים תועבותיו לפני המלך, ויען איש אחר מהם ויאמר, אדוני המלך, דע, כי עתה הפליג לעשות מאשר עשה מימיו, ואני מעיד לפניך כי שמעתי אותו בחצי הלילה הולך לקברות לגנוב תכריכי מתים, כי ביתי בקיר החומה, ויצו המלך לשנים מנאמניו לחקור הדבר, והלכו אחריו בלילה, עד אשר ראוהו כי נכנס בקבר אחד, והוציא שלשלת של ברזל, וקשר אותה על צוארו, והיה מושך אותה בידו בחזקה, והיה אומר, אוי לך, גוף נגוף, וגויה עניה, ונשמה נשמה, ויחידה גלמודה, ושכל סכל, ואנוש אנוש, ואדם מאדמה. מה תקותך, ומה תהיה תשובתך ביום שכבך במקום הזה. ומה יהיה מענך, האויב לנפשו, העוכר רכושו. מדוע התמכרת וזדת, ובמעמד הזה לא חשבת, ועל מי בטחת. איה עוזריך, ואיה אוהביך ונאמניך, ואיה איפה מכיריך. יקומו אם יושיעוך בעת רעתך. אתה עשית ואתה תשא, אתה זרעת ואתה תקצור, אתה מאסת ואתה תהיה נמאס. היכנעי נפש אולת, אשר צורה מנבלת וכבודה מחללת, דעי יסודך והכירי שרשך, ראי ביתך והדרך גוש ורימה יכניעוך, ותולעים יחלקוך, ורשפי אש שלהבת יאכלוך. ומה תעשי בבואך במקום הזה, בית חושך וצלמות, בית פחד ושאון, בית יגון וחרון, השמים יתקדרו עליך, והשמש ייהפך לחושך והירח לדם, והכוכבים יאספו ממך נגהם, אנה תברחי, או אנה תימלטי, זה ביתך וזה מעונך, מה לך לבתי גברים והיכלים בנויים ועליות מרווחים, חשבת אותם נחלתך וירושתך, הלא ידעת, כי כאשר יצאו משם שוכניהם, כן תצאי גם את. לבי, לבי, ראה ביתך צר ואופל ואין נוגה לו, מאוריו דועכים וכוכביו נזעכים, פה תהיה כאילו לא היית, ותמות כאילו לא חיית, די לך מכל אשר עשית, ושוב לאלהיך. זכור המעמד הזה, כי אילו היית יכול להימלט ממנו היית ראוי לעשות רצונך, וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך, אבל אחרי אשר סופך למעמד הזה ופה תשכב למעצבה, דע, כי אין לעמלך תנובה, כי אם התשובה. וכאשר נשמע הדבר למלך, תמה ונפלא על תשובתו, ונכנע המלך ממעשיו הרעים, הוא ואנשים רבים מפריצי עמו.

As he ages, let him pray every night and let him arrange his prayers as petition. Let him restrain himself from approaching a woman, and let him eat less meat, and drink less wine, and let him occupy himself with the needs of the poor and the sick. Let him accompany the dead to their burial. Let him go to the graves of the dead each week, and let him stand alone among them, and let him remind his soul of that estate, just as a certain man did who was most depraved and lawless. People told of his abominable deeds in the presence of the king, and one man among them spoke up and said, “Your Majesty, know that now he has done much more evil than he has previously done, for I testify before you that I heard him in the middle of the night going to the graves to steal the shrouds of the dead, for my home is in the wall of this city.” The king commanded two of his faithful servants to search into the matter, and they followed the man in the night until they saw him enter a certain tomb, and from there he removed a chain of iron, and he bound this chain around his neck and he pulled it mightily with his hand, and he said, “Woe to you, O bruised body, O wretched substance, O desolate soul, O dejected spirit, O foolish reason, O incurable mortal, O man of earth, what is your hope, and what will your repentance be in the day that you lie down in this place and what will your answer be, you who are the enemy of His own soul, you who are the troubler of His spiritual good, why have you sold yourself to evil and dealt presumptuously, and concerning this state you did not think, and on whom did you rely, and where are your helpers, and where are those who are supposed to love you and be faithful to you, and where are your acquaintances now? Let them arise if they can help you at this evil time. You did the evil and now you must bear its consequences. You sowed and now you must reap. You rejected and now you will be rejected. Humble yourself, O foolish soul who blasphemes its Rock and profanes its glory. Know your foundation and discern your source. Behold now your home and your glory. The clod and the worm will subdue you and worms will divide you and bolts of flaming fire will devour you, and what will you do when you come to this place, a house of darkness and the shadow of death, a house of terror and confusion, a house of sorrow and wrath? The heavens will grow dark over you and the sun will be turned to darkness and the moon to blood and the stars will withhold their light from you. Whither will you flee, whither will you escape? This is your home and your dwelling place. What need have you of the houses of men and magnificent temples? You thought spacious upper chambers to be your legacy; do you not know that just as others go forth from them, so will you go forth from them? O, my heart, my heart! Behold your house, narrow and dark and without light. Its lamps are extinguished as stars are extinguished. Here you will be as though you never were. You will die as though you never lived. You have done enough! Return to your God! Keep this hour in mind, for if you were able to escape from it, you would surely do so. And I too would praise you that your right hand has been able to help you (Job 40:14), but since your end is to be in this state and here you will lie in sorrow, know that there is no fruit for your labor except repentance.” When the king heard about this matter, he was astounded, and he wondered exceedingly concerning this man’s repentance, and the king humbled himself because of his evil deeds, and he and many men among the outlaws of his people repented.

וצריך לבעל העבודה לחלק היום והלילה. והשעה הראשונה והאחרונה מן היום תהיה לתפילותיו, ומשעה שניה עד חצי היום לעסק. והשביעית והשמינית - לאכול ולישן, והתשיעית - להיות צופה הליכות ביתו וצרכי בניו ואשתו, ושאר היום לקרות דברי אלהים. וכן הוא צריך לחלק שעות הלילה, ובתחילת הלילה ילמד את מנהגו ללמוד, ואחר כן יישן עד עבור חצות הלילה, ואז יקום משנתו ברן יחד כוכבי בקר, ויעמוד בתחנונים לפני בוראו עד תפילת השחר. וכל המרגיל עצמו בזה, יוסיף לו סייג מהעבירות, ולא יהיה לו פנאי לחשוב בהן, וכל שכן להתעסק בהן.

The worshipper should divide the day and the night. The first and the last hour of the day should be devoted to his prayers. From the second hour until noon should be devoted to business; the seventh and eighth hours for eating and for sleeping. The ninth hour, to supervise the conduct of his household, and the needs of his children and his wife; and the rest of the day to reading the words of God. Thus should he divide the hours of the night. At the beginning of the night, let him study if it is his custom to study. After that let him sleep until the middle of the night is passed. Then let him arise from his sleep while the stars of the morning are singing together, and let him stand praying prayers of petition before his Creator until the time of the morning prayer. Anyone who accustoms himself to this discipline will add for himself another fence to guard him from committing sins. He will have no time to think about sins and, all the more so, to occupy himself with them.

וצריך בעל העבודה, אם יהיה מתעסק בסחורות, להישמר מן האונאה ועושק וגזילה והחנופות והרבית והשבועות, ומעשות עוול במידה ובמשקל ובמשורה, ולא ישתתף עם איש בליעל ובעל שבועות ונבהל להון. ואל יתקצף בראותו חביריו יעשירו ויצליחו. ואם יארע לו ויפסיד אל יכעס רק יחשוב כי לטובתו ולפדיון נפשו אירע לו. ואם השיגה ידו הון עתק, אל יקפוץ ידו מתת ממנו מעשר וצדקות ונדרים ונדבות, כי בנתון יהיה הנשאר שמור, ובזה החסרון תהיה שלימות הונו, כאשר ברית המילה היא חסרון קצת מאבריו ובחסרון ההוא תהיה שלימות האדם, ואם לא יחסרהו יהיה חסר כל ימיו, כן מתת הצדקה. וצריך לבל ישמח בו יותר מדאי, ולא יבטח עליו, כי לא ידע אם יישאר לו או יאבד, על כן אם יאבד לו והוא לא בטח עליו, לא ידאג על אבדו, רק יצדיק דין אלהיו, כאשר אמר איוב (איוב א׳:כ״א) ״ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך״.

If a worshipper occupies himself with business matters, he must guard himself from cheating, oppression, robbery, flattery, usury, and oaths, from doing anything dishonest, in measure, or in weight. He should not be a partner in business with a worthless man, or a man who is always swearing, or a man frantic to amass wealth. Let him not be angry when he sees his companions getting rich and prospering. If it should happen that he sustains a loss, let him not be angry, but let him think that this has happened to him for his own good and for the redemption of his soul. If he has attained great wealth, let him not close his hands from giving tithes, alms, and from fulfilling vows, and giving free-will offerings. For through what he has given, the rest of his wealth will be guarded. Through the little that is lacking, his complete fortune will be secure. Just as circumcision causes a lack in one of the members of the body, but in that lack we find the perfection of man, and were it not for this lacking, he would be lacking all the days of his life, so it is with the giving of alms. A man should not rejoice too much if he attains wealth, and he should not depend upon it, for he does not know, if it will remain with him or will be lost. Then if it should be lost and he did not depend upon it, he will not worry concerning his loss, but he will justify God’s judgment, just as Job said (1:20), “The Lord gave, and the Lord hath taken away; Blessed be the name of the Lord.”

ואם יתעסק בעבודת המלך, הוא צריך להקדים על עבודת המלך עבודת מלך מלכי המלכים. ואל יתגאה לבו בכח המלכות, ואל יזיק לבני אדם בכחו וברוב עוזריו, כאשר אמר איוב (איוב ל״א:כ״א) ״ואם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי״. ויהיה מייסר הרשעים ומכניעם, ויליץ טוב על כל אדם, ויעמוד בפרץ למטים להרג, ויצל לקוחים למות, ויעזור הדלים למען הבורא יתברך, ולא למען היות לו שם גדול.

If he should occupy himself with the service of the king, let him assume as his prior duty the service of the King of Kings. Let him not exalt himself in his heart, because of royal power. Let him not hurt his fellow men with his power and that of his cohorts, as Job said (31:21), “If I have lifted up my hand against the fatherless because I saw my help in the gate.” Let him admonish the wicked and humble them, and let him intercede in favor of every man, and let him stand in the breach of those doomed to be slain, and let him rescue those who are to be taken to death, let him help the poor. Let him do all this for the sake of the Creator, blessed be He, and not in order to attain fame.

ואם יתעסק ברפואת חולים ויש לאל ידו, אל יקבל שכר מחולה, וישמור השביל הגדול ולא יאבדהו בשביל הנקל, כי בזה יקנה חיי העולם הבא, כי הוא כמציל לקוחים למות, ואף על פי שהכל ביד הבורא יתברך, אחרי אשר כוונתו לטוב ולעזור החולה ולהצילו מרעתו, נחשב לו כאילו חילצהו ממות, ואם לא תשיג ידו די מזונו, יקח מן העשירים - כפי אשר ידע כי יספיק לו, מלקוח מן העניים, ויבקר חולים המסוכנים שלוש פעמים ביום, והבינונים פעמים ערב ובקר, וידבר על לבם ויבשרם בשלום.

If he should occupy himself with the healing of the sick⁵²Guttmann believes that our author was a physician. and it is in the power of his hand to help, let him not accept a reward from a sick person. Let him keep the high road and not destroy it for the sake of the easy path, for with this he will acquire eternal life. For he is like one who saves those who are doomed to death. Even though everything is in the hand of the Creator, blessed be He, since his intention was for good and to help the sick person and to save him from his misfortune, it is accounted to him as though he saved him from death. If he cannot earn enough for his sustenance, let him accept from the rich as much as he knows will be sufficient for him rather than accepting it from the poor. Let him visit the sick who are critically ill three times a day and those who are moderately ill, twice, evening and morning. Let him speak to them encouragingly, and give them hope of recovery.

ואם יתעסק בחכמות חיצוניות אשר מחייתו מהן, צריך לבקש עסק אחר שתהיה מחייתו ממנו, וישליך זה העסק אחרי גוו, כי יותר יהיה ההיזק הבא עליו מן התועלת אשר ירויח בו, כי כל המשחיתים אמונתם, המאבדים תקותם מן העולם הבא הם אשר דבקו בחכמות החיצוניות ואשר התחברו ללומדיהן. ואם יחשב בנפשו כי הוא חסיד וכי לא יוכלו החכמות להשחית אמונתו, אין הדבר כאשר ידמה, אבל הוא מתרחק מעט מעט מן האמונה ואינו מרגיש, כאשר אמר המשורר, נחנו בעולם הזה ככוכבים, אשר חשבו חונים והם יסעו. ויחשוב כי הוא מחזיק בתומתו והוא לא ידע כי הוא רחוק ממנה מאד. ואם כי אין כוונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת, אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו, זכרונם לברכה, והוא כמי שלא יסתפק בחלקו, וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו ולהתחבר למלכים, ויהיה סיבה לאבד ממונו וגופו, ואם יימלט אחרי צער גדול ותלאות קשות אשר יעברו עליו, ואם היה מסתפק במה שחננו אלהיו, היה עומד במנוחה. ועל כן צריך האדם לרחוק מהן לגמרי, אלא אם יהיה לו מורה שיהיו בו שתי מידות: שיהיה בתכלית החסידות, ושיהיה בקי בחכמה ההיא כי במידת החסידות ישמור לתלמידו בכל עת מן הספקות הרעים, ובעבור שהוא בקי באותה החכמה יכיר מקום המכשולות, ויזהיר לתלמידו לבל יאמין בהן, ויביא לו ראיות על ביטולן, כמו שיעשה מורה הדור לתועים יזהירם וישמרם, ובזה יוכל האדם להימלט אחרי אשר נפשו משתוקקת לזאת החכמה.

If a man occupies himself with the secular wisdoms from which he obtains his livelihood, he should seek another occupation which will enable him to earn a living. Let him reject this occupation, for greater will be the harm that comes to him than the advantage that he gains through it. All those who destroy their faith, all those who lose their hope concerning the world to come, they are the ones who cleaved to the secular wisdoms and joined the companionship of those who study them. If he should think in his soul that he is pious, and that these secular wisdoms cannot destroy his faith, the thing is not as he imagines. For he will find that he is departing from faith little by little, and he does not even sense it, just as the poet said, “We are in this world like the stars, which think they are at rest, but in reality they are traveling.” So will he think that he is clinging to his integrity, and he does not know that he is very far from it. Even though his intention is only for good, even though his intention is to know the unity of the Creator, by way of demonstration and proof, is there not enough of this in the tradition, the words of our Sages, of blessed memory? He is like one who is not satisfied with his portion and wants to seek things too great and too wonderful for him and to join the companionship of kings, and this could be a cause of losing his money and himself, and if he should escape, it would be after great pain and severe troubles which would come upon him. Whereas, if he were satisfied with what God has graciously given him, he would remain at peace. Therefore, a man should stay away completely from these secular wisdoms, unless he has a teacher who possesses two qualities: he must be of the utmost piety and he must be well-versed in that wisdom. For with the quality of piety he will guard his pupil at all times from evil doubts, and because he is well-versed in the secular wisdom, he will know the place where stumbling could occur, and he will warn his pupil not to believe in it. He will bring proofs that will nullify them, just as a teacher of the generation will do for those who err. He will warn them and guard them. In this way a man can escape though his soul thirsts for this wisdom.

ואם יהיה מתעסק בתלמוד תורה וללמד לתלמידיו אשריו, כי הוא העסק הטוב והישר, אשר אם ישגה יזהירוהו, ואם ישכח יזכירוהו, ואם יישן יעירוהו, ואם יהיה רשע - בעל כרחו יצדיקוהו. ומי שהוא מתעסק בתלמוד תורה והוא שב במקצת ומחזיק ברשעתו, דע, כי אילו היה מתעסק בענין אחר, היה רשעו כפול ורעתו פי שנים. ועל כן צריך לעסוק בתלמוד תורה להיות נזהר בחפץ ההוא אשר נתן לו הבורא, ואל יעשה ממנו כלי להשיג חפציו והנאותיו, כמו שאמרו חכמים, זכרונם לברכה (אבות פ״ד מ״ה) ״אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם״. וכאשר ילמד לזולתו או ייסר לתלמידיו, אל ישכח לייסר נפשו עמו וללמדה, כי לא נכון לאדם לייסר לזולתו במה שאינו עושה וללמד מה שאינו מאמין בו, כי כל דבר שיצא מן הלב ייכנס בלב, וכל אשר לא יצא כי אם מן הפה לא יעבור האוזן. והיה החכם אומר כשייסרני אדם, וארצה להכיר אם המוסר ההוא יבוא מן הלב, אראה אם נכנס מוסרו בלבי והתעוררה נפשי לדבריו אכיר כי בכל לבו ובכל מאודו הוא מדבר, ואם נפשי לא תשית לבה לדבריו ולא התעוררה להחזיק בם אדע כי מוסרו אינו כי אם דבר שפתים.

But if he occupies himself with the study of the Torah and teaching it to his pupils, happy is he, for this is the best and most righteous occupation. For if he should err they will warn him, and if he should forget they will remind him, and if he should sleep they will arouse him, and if he should be wicked they will consider him righteous in spite of himself. As for him who occupies himself with the study of the Torah and repents only a little and so clings to his wickedness, know that if he were to engage in any other occupation, his wickedness would be double and his evil twice as much. Therefore, one should occupy oneself with the study of the Torah and be very careful with that precious treasure which the Creator gave to him. Let him not make of it an instrument to attain his desires and his pleasures, as our Sages, of blessed memory, said (Ethics of the Fathers Chapter 4), “Do not make them a crown with which to vaunt yourself, nor a spade with which to dig.” When a man teaches someone else or admonishes his pupils, let him not forget to punish his own soul the while, and to teach it, for it is not proper for a man to instruct someone else in what he himself does not do, and to teach him what he does not believe. For anything that comes out of the heart will enter into the heart, while anything that comes out of the mouth only will not go beyond the ear. A wise man said, “Whenever a man admonishes me and I want to know if that admonishment comes from the heart, I look to see if his instruction has entered my heart and aroused my soul to pay attention to his words. If so, I recognize that he is speaking with all his heart and all his might. But if my soul does not pay attention to his words and has not aroused itself to cling to them, then I know that his rebuke is nothing but the word of his lips.”

וצריך להתעסק בצרכי העניים ולבוא לבתיהם, כי יש לו בדבר שתי טובות: הראשונה - שכר הבורא, והשניה - הכנעת גאוותו ושברון לבו. וצריך לדבר על לבם ולעזור אותם מאשר תשיג ידו, ואם אין לו כל יעזרם באמרי פיו, להליץ בעדם טוב ולהתעסק במלאכתם. וצריך לגמול טובה תחת רעה לאויביו, כשיבואו לידו לא ירצה להינקם, רק ימחול להם, וייטיב אליהם יותר מאשר היה עושה קודם לכן. וצריך בהתחילו לבוא אל עבודת אלהיו לבל יחשבנה כמלאכות, אשר אם יקוץ בהן ויניחן אין לדאוג עליו, רק הוא צריך לבל יקרב לעבודת אלהיו עד יסכים עם לבבו לשקוד עליה כל ימיו, ולהתחיל במעט ממנה כדי להוסיף בה בכל יום כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כח.) ״מעלין בקודש ולא מורידין״.

A man should occupy himself with the needs of the poor and go to their houses. For there are two good results that will come from this: the first, the reward of the Creator, and the second, the humbling of his arrogance, causing the contriteness of his heart. He should speak warmly to them and help them as much as he is able. And if he has nothing⁵³See Maimonides’ Laws of Charity. Compare Leviticus Rabbah Chapter 34:15 explaining the verse in Isaiah 58:10 "and if thou draw out thy soul to the hungry." R. Levi explained this to mean that if you have nothing to give him, console him with kind words. , let him help them with the words of his mouth, by interceding favorably for them and occupying himself with their work. He should repay good for the evil done to him by his enemies. When they come into his power let him not desire to avenge himself, but let him forgive them and do good to them, more than he would have done for them previously. When he begins to come to worship his God, he should not consider it as something which, if he wearies of it, he can put aside and not worry about it. But he should not draw near to the service of his God until he has agreed with his heart to concentrate diligently on it all of his days. And he should begin with a little in order to increase his worship every day, just as our Sages, of blessed memory, said (Berakhot 28a), “In matters of holiness one ascends rather than descends.”

וצריך לזכור לנפשו כל תנאי העבודה, ואם יכיר מלבבו כי לא יוכל לסבול כל תנאיה, יקח מהם מה שיוכל לסבול, וטוב לו המעט התמידי מן הרב אשר לא יעמוד. וצריך לו בבואו בעבודת הבורא, אם יהיה בעבודת המלכים, להסיר מעל צוארו עול עבודת בני אדם, כדי שלא יהיה לו אדון אחר, כי אם הבורא יתברך. ואשריו אם יצא מעבודת עבדים ויבוא בעבודת המלך הגדול, אשר הוא צריך להתקדש ולהישמר, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש זרות ומעשה עבירות. ובעבודת בני אדם הוא עבד עבדים, ובעבודת האל הוא חפשי, ומה טוב אמר האומר, עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה׳ הוא לבד חפשי, כי מי שיש לו עליו עול בני אדם לא יעשה דבר בעתו, לא יתפלל ולא יעשה עבודת אלהיו בעתה, וכאשר לא יהיה עליו עול אדון יהיו חפציו ברשותו, יתפלל בכל עת שירצה, ויהיה בשלוה, ולא יירא מאימת המלך ולא משוד רשעים, ויהיה לו פנאי לעסוק בעבודת אלהיו, ויהיה שפל ועניו ולבו נשבר, כי כל מתחבר למלכים ולשרים תיקר נפשו בעיניו ויתגאה ולא ייכנע יצרו לעבודת אלהיו.

He should remember in his very soul all the conditions of worship, and if he discerns in this heart that he is not able to bear all of its conditions, let him select from them that which he is able to bear. Better for him is a little but permanent rather than much which does not last. When he comes to the worship of the Creator, even though he be in the service of mortal kings, let him remove from on his neck the yoke of serving human beings, so that he will have no other master except the Creator, blessed be He. Happy is he when he goes forth from the service of slaves and comes to the service of the Great King for whom he must sanctify himself and keep guard, for one does not come to the gate of the King in the garment of strangeness and sinful deeds. For in the service of men he is the slave of a slave, but in the service of God he is free. How fittingly has it been said, “Those who serve for a set time⁵⁵This citation from Judah Ha-Levi is discussed in Guttmann’s article (Addenda 1). The allusion to "those who serve for a set time" is found in Kiddushin 22b, "for unto Me the children of Israel are servants, they are My servants and not servants of servants." are slaves of slaves⁵⁴This quotation is from the poet Judah Ha-Levi.. The servant of the Lord alone is free.” For he who bears the yoke of men upon him cannot fulfill a religious precept in its time. He cannot pray nor worship God at the proper time, but if he does not bear upon himself the yoke of a human master, then his desires are under his own control. He can pray whenever he wishes, and he can be tranquil and not fear the terror of the King or the violence of the wicked, and he will have the time to occupy himself with the service of his God, and he will be lowly and humble and of a contrite heart. For when a person is in the companionship of kings and princes, his importance grows in his eyes and he becomes proud, and his inclination does not humble itself to serve his God.

וכן הוא צריך להיזהר מדברי ליצנות ומדברי נבלות, או לתת דופי בבני אדם, ולהישמר מן השבועות, הן לשוא הן לאמת. וכן הוא צריך ללכת לבתי המתים בעת מותם, ויעמוד עליהם בשעת יציאת נשמה, ואז ייכנע לבבו הערל, בהעבירו על לבו חרדת המות. וכן צריך לו, אם יהיה עשיר לבל ילבש בגדי רקמה, כי אם בגדים בינוניים, וישים אכילתו ושמחתו וגם תענוגיו במישור ובמשפט. וצריך לו, אם יהיה לו הון עתק, לבל ירבה בנינים ולא בהמות ועבדים וסחורות, כי המרבה מכל אלה תגדל נפשו ותאוותו ותידל עבודתו. וכן הוא צריך, אם יבואו עליו צרות, או יענו אותו, או יבואו עליו שודדים, או יאסרוהו בנחושתים, או ימותו בניו או מיודעיו או אוהביו לבל יתקצף לקבל הכל בסבר פנים יפות, ואל יכעס על אלהיו, ואל יבטל ענין מעניני עבודתו, רק יחזיק בצדקתו ואל יתרפה ולא יחרף לבבו. וכן צריך לבקש רחמים בתפילתו מאלהיו להצילו מן היצר הרע ולמלטהו מלחטוא לפניו, ואל יטעהו מדרכיו, ואל תהיה יגיעתו לריק ותקוותו למפח נפש. ויזכור, כי יש אנשים ייגעו בעבודה ימים רבים, ובסוף ימיהם עמד שטן לימינם וגבר יצרם עליהם והשחיתו כל מעשיהם, ויש מהם שיצאו לעבודה זרה, ומהם שחזרו לקדמותם, ומתו ברשעתם, והיה יגיעם לריק והלכו לאבדון.

In reality he should guard himself against words of scoffing⁵⁶The classic Jewish view that better a poem in Arabic without vulgarity than a tasteless Hebrew poem. and profanity or pointing out the blemish in human beings. He should guard himself from making oaths, whether they be false or whether they be true, and he should go to the houses of the dying at the time of their dying, and he should stand near them at the time that they breathe their last, and then his uncircumcised heart will be humbled when he reflects upon the terror of death, and if he is rich he should not wear embroidered gowns, but modest garments, and let him attend to his food, his joy, and even his pleasures in balanced measure. If he has great wealth let him not multiply buildings, cattle, servants, and worldly goods, for the desire and lust of a man will grow if he amasses all of these, and his worship of God will be neglected. If troubles should come upon him or men should afflict him, or men of violence attack him, or if men should bind him with chains, or if his children or acquaintances or dear friends should die, let him not grow angry, but accept everything with a pleasant countenance, and let him not be angry with his God, and let him not abrogate or leave out a single part of his worship. But let him cling to his righteousness and let him not grow weak and let his heart not reproach him. He should seek mercy from his God in his prayer that He may save him from the evil inclination and rescue him from sinning before Him, and not cause him to stray from His path, and let not his labor be in vain, and let not his hope turn to despair. Let him remember that there are people who exerted themselves in the worship of God for a long, long time, but at the end of their days the adversary stood at their right hand, and their evil inclination was too strong for them and they destroyed all their good deeds. Some of them went forth to practice idolatry. Some of them returned to their previous evil state and died in their wickedness, and their labor was in vain and they went to their destruction.

ועל כן צריך לכל אדם לפחד על נפשו, ולהתפלל בכל יום לאלהיו להצילו מתוקף יצר הרע. וצריך להתעסק בדברי חכמים ובדברי תורה יומם ולילה. וצריך לייסר הפושעים בשבט פיו, אחרי אשר ייסר נפשו. וצריך לתת מעשר מהונו, וצריך לבל יחסיר מעבודתו, ואם יחסיר אל יבטל אותה לגמרי, בבוא עליו מאורעות רעים, ובבוא עליו חידושים טובים, ובלכתו בדרכים, ובהיותו חולה, וכי תתקפנו זקנה. וכן הוא צריך, אם יהיו לו בנים, ללמד אותם מנעוריהם לדעת את ה׳, ולהרחיקם מחברת מתי רשע ומללמדם חכמות רעות אשר ישחיתו אמונתם, ולייסרם תמיד, כדי שתהיה יראתו על פניהם. וכן הוא צריך, אם הוא פנוי, לקחת לו אשה להיות לו עזר כנגדו, ואז תיכון עבודתו ויימלט מחיצי התאוה הרעה, ואז תהיה עבודתו נקיה ותמימה. וכן הוא צריך, בבואו בעבודת אלהיו, להתחבר לאיש חסיד וילמד ממעשיו, או יקח לו חבר, ויהיו שניהם משתתפים בעבודה, ויקנא איש באחיו ויזכר איש באחיו, ובזה תגדל ותוסיף העבודה.

Therefore, every man should be fearful concerning his soul, and he should pray every day to his God to save him from the might of the evil inclination, and he should occupy himself with the words of the Sages and the words of the Torah, day and night. He should admonish sinners with the rod of his mouth after he has first admonished his own soul. He should give tithes of his wealth, and he should not omit any part of his service to God. If he should omit a part, let him not abrogate it altogether when evil happenings come upon him or when new good fortune comes to him or when he goes on journeys or when he is sick or when old age takes hold of him. If he has children, he should teach them from their youth to know the Lord, and he should keep them at a distance from the companionship of wicked people and refrain from teaching them evil wisdoms which will destroy their faith, and he should admonish them always in order that the fear of God shall always be before them. If he is unmarried, he should take a wife to himself that she may be his helpmate. Then his worship of God will be firmly established and he will be saved from the errors of evil lust, and then his worship will be pure and perfect. And he should, when he comes to the service of his God, seek the companionship of a pious man and learn from his deeds. Or let him acquire a companion and let both of them participate in worship and let them be envious of each other in the doing of good deeds. Let each man be envious of his brother and be mindful of him. In this way the worship of God will grow and increase.