ספר הישר 1

השער הראשון - סוד בריאת העולם.

CHAPTER I The Mystery of the Creation of the World

מן הידוע, כי כל מבוקש יעיד על מבקשיו, וכל מעשה מעיד על תכונת עושהו, ועל כן ראוי לכל משכיל להתעסק במבחר העסקים, למען יהיה לאות על שכלו. ומזה ידענו, כי אין העסק הנבחר מכל העסקים והמעשה הנכבד מכל המעשים כי אם עבודת האל יתעלה, כי הוא יעיד על רוב שכל האדם ועל שלימותו. וכל חכמי העולם יאמינו וישכילו, כי השכל לא יוכל להשיג לבד משני דברים. האחד - הבורא והשני - הנברא, ואין עוד זולתם. וכן יאמינו, כי הבורא הקדמון, והנברא מחודש, וכי הבורא אין לו תחילה ולא תיכלה, ולכל נברא יש תחילה ותיכלה. וכן יאמינו, כי אין לבורא צורך לדבר בעבור כי כל נצרך הוא חסר לדבר שהוא צריך לו ובו יהיה שלם, והבורא שלם, על כן אין לו צורך לדבר. ואחרי אשר אין לו צורך לדבר, נלמד מזה כי הוא לא ברא עולמו לצורך, ואחרי אשר לא בראו לצורך, נוכל לדעת כי בראו נדבה לגמול טוב לזוכים לו, כאשר אמר (ישעיה מג) ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. והראיה על זה מדרך הכתוב בבריאת העולם, כי במעשה בראשית הוא אומר על המאורות (בראשית א) ״ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ״. ולא אמר ״להאיר על השמים״ ולא ״לשמים״, כי אם ״על הארץ״, אם כן נדע כי לא נבראו המאורות לתועלת הבורא ולא להאיר לשמים, כי אם להאיר לארץ ויושביה. ועוד נכיר, כי אילו יהיה הנברא לתועלת הבורא היה קדמון כמוהו, כי תועלתו לא נפרדה ממנו, רק היתה מצויה עמו תמיד. ואחרי אשר נדע כי העולם מחודש ואינו קדמון, נדע כי טרם היות העולם לא נצרך הבורא אליו, וכאשר לא נצרך אליו טרם היותו, כן לא נצרך אליו אחר היותו, רק כל כוונתו בבריאתו העולם היתה לתועלתנו.

It is obvious that anything that is desired testifies to the nature of him who desires it and that every deed testifies to the nature of him who performs it. It is, therefore, fitting for every intelligent person to engage in the choicest of occupations so that this will be a sign of his intelligence. From this we know that there is no occupation more choice and no deed more honored than the service of God, may He be exalted. For this testifies to the degree of intelligence that a man possesses and to his perfection. All the wise men of the world believe and understand that the intellect is able to grasp only two concepts: first, the Creator and second, that which was created. There is nothing else besides these. They thus believe that the Creator is first¹See Bahya Ibn Paquda, Hovat La-Levavot (Duties of the Heart), Book 1:10, (Jerusalem: Eshkol, 1969-5729), p. 75. and that that which was fashioned is created ex nihilo, that the Creator is without a beginning and an end, and that every living thing has a beginning and an end. They thus believe that the Creator has no need of anything. For one who is in need lacks the thing of which he is in need, and by securing the thing which he needs, he becomes complete. But since the Creator is perfect, He has no need of anything at all. Since. He has no need of anything, it follows that He did not create the world to fill any need of His. Since He did not create the world for any need of His, we can deduce that He created it as a loving act to reward the good who merit such reward. Even as it is said (Isaiah 43:7), “Everyone that is called by My name, [And whom I have created for] My glory, I have formed him.” Proof of this is in the way Scripture describes the Creation of the world. In the act of the Creation concerning the lights, it says (Genesis 1:17), “And God set them in the firmament of the heaven to give light upon the earth”, and it does not say, “to give light to the heavens” or “toward the heavens,” but “upon the earth.” If this is so, we know that the luminaries were not created for any use of the Creator and not to give light to the heavens, but to give light to the earth and its inhabitants. We can also recognize logically that if that which was created was for the benefit of the Creator, then it would be just as eternal as He, for His benefit would not be separated from Him, but would be found with Him always. But since we know that the world is created and not eternal, we know that before there was a world the Creator did not have any need of it. Just as He had no need of it before it came into being, so did He have no need of it after it came into being; but all of His intent in His creation of the world was for our benefit.

ועוד נדע ונבין כי העולם לא בראו הבורא בעבור הרשעים והמכעיסים אותו, כי זה לא יחייב אותו השכל, ואולם בראו בעבור החסידים היודעים אלהותו והעובדים אותו כראוי, וכל כוונתו היתה לברוא החסידים, אך נבראו הרשעים מכח טבע הבריאה. וכאשר יש לפרי קליפה והמבחר הוא מה שבתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאת העולם, והרשעים הם כמו הקליפות. וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח החיטה לבדה, אבל כח הצמח יוציא עם החיטה באשה, ועם השושנה מיני קוצים, כך כוונת הבורא לברוא החסידים, אבל כח הבריאה יוציא עם החסידים רשעים, כי אין דבר נברא שלא יהיה ממנו שלושה חלקים: חלק נבחר וברור, כמו הסולת, וחלק הרפש והפיגולים והמותרות כמו התבן או הפסולת, וחלק בינוני, וכן תמצא בבני האדם חלק נבחר וזך והם החסידים, שהם הסולת או מבחר הפרי וחלק גרוע ומאוס והם הרשעים, אשר הם כמו הפסולת או התבן. ועל כן נאמר, כי לא נברא העולם בעבור הרשעים, כי אם בעבור החסידים, כאשר האילן לא נטעהו בעליו ולא יגע בעבור הקליפה, אלא בעבור מבחר הפרי אשר יתן.

Furthermore, we know and understand that the Creator did not create the world for the sake of the wicked or those who anger Him, for reason cannot lead us to such a conclusion, but He created it for the sake of the pious, who acknowledge His divinity and serve Him properly. His intent was only to create the pious, but the wicked were created by virtue of the nature of creation. Just as a piece of fruit has a peel³This metaphor seems to be Kabbalistic, especially the use of "peel" for "evil."²This is a possible allusion to a favorite theme in Jewish Mysticism. "Evil is the Kelipah, the ‘bark’ of the cosmic tree or ‘The shell of the nut’ ". Gershom G. Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism (New York: Schocken, 1946), p. 239. and that which is choice is what is within the peel, so the pious are the fruit of the creation of the world and the wicked are the peel . Just as we see that the intent of the sower of the seed is to cause wheat alone to grow, but that the strength of the sprout brings forth evil weeds with the wheat⁴See Isaiah 5:2. and that with the rose come all sorts of thorns, thus it is the intent of the Creator to create the pious, but by the virtue of the nature of creation, the wicked are brought forth with the pious. There is nothing that is created that cannot be divided into three parts: the choice or the purest part, which is like the finest flour; the inferior part, which consists of offal and worthless parts, such as straw or rubbish, and there is the part in between⁵This refers to some kind of intermediary state between excellence and worthlessness.. Thus you find among human beings one part which is choice and pure, and these are the pious ones; they are like the fine flour or the choicest fruit. And then there is the less worthy and the rejected, and they are the wicked that are like the rubbish or straw. Therefore, we can say that the world was not created for the sake of the wicked, but for the sake of the pious. Just as in the case of a tree, its master did not plant it and labor for the sake of the peel, but for the sake of the choicest fruit that it will yield.⁶This paragraph sounds Kabbalistic, not only in the imagery but also in the idea that evil is a necessary part in the creation of the world. Theodore Friedman in his review of Ephraim E. Urbach’s The Sages—Their Concepts and Beliefs (Hebrew) Jerusalem, Magnes: 1969, in Judaism Vol. 21:4, p. 499 deals with the famous controversy between the Schools of Shammai and Hillel, whether or not it would have been better for man never to have been born (Eruvin 13b). Urbach said that the question that exercised the two Schools was whether or not it would have been better for [the wicked] never to have been born. Friedman feels "unconvinced" that such is the plain meaning of the text. It is interesting to observe that the text which Urbach uses (p. 226) taken from the Ethics of the Fathers VI: 11 "Whatsoever the Holy One, blessed be He, created in His world, He created it only for His glory", as it is written, Everything that is called by my name and that I have created, I have formed it, yea, I have made it (Isaiah 43:7) contains the very same verse which was cited by our author in the beginning of this chapter. See p. 10, lines 21-22.

ועוד אנו רואים, השמים יתנועעו, וכל מתנועע יש לתנועתו תחילה ואחרי שיש תחילה לתנועתו, נדע כי יש לו התחלה וכי הוא נברא, כי התחלת תנועתו היא התחלתו. ואחרי שנדע כי יש לו תחילה, נדע כי קודם בריאתו לא היה לבורא צורך אליו, וכאשר לא נצרך אליו קודם בריאתו, כן לא נצרך אחרי בריאתו. כי הכח אשר היה לבורא קודם בריאתו, הוא שעמד אחרי בריאתו, לא חסר ולא הוסיף ולא התחלף, וכיון שכן, נדע כי כאשר לא נצרך אליו קודם בריאתו. כן לא נצרך אליו אחר בריאתו. ואם תאמר, כי הדבר אשר חייב הבורא לברוא העולם הוא צורך הבורא לעולם, נאמר, כי כח החיוב כופה את המחוייב לעשות הדבר, וידענו כי הבורא אין כח כופהו לעשות שום מעשה, אבל כחו חייב על הנבראים לצאת ליש מאין. ואם תאמר, למה חייב עליהם? כדי להכיר אלהותו, ולהראות כבוד גדולתו, ולשמוח במעשיו, כי כשיברא הבורא אדם חסיד ישמח בו. כאשר ישמח האב בהולידו בן משכיל וחכם, אשר יכיר כבוד אביו ויכבד לאביו כראוי, ישמח בו האב ויתפאר בו, ועל זה נאמר (תהילים קד) ״ישמח ה׳ במעשיו״.

Furthermore, we see that the heavens are in motion, and every moving thing has a beginning to its motion⁷Our author seems to presuppose here Maimonides’ rejection of the Aristotelian theory that the heavenly motions are without beginning. (Guide 2, Introduction, Proposition 26). On the 26th Proposition or "Premise" see Moses Maimonides, The Guide to the Perplexed translated by Shlomo Pines, (Chicago: University of Chicago Press, 1963), pp. 240-241. . Since there was a beginning to its motion, we know that it has a beginning and that it is created, for the beginning of its motion is in fact its genesis. Since we know that it has a beginning, we know that before its creation the Creator had no need of it. Just as He had no need of it before its creation, so did He have no need of it after its creation. For the same power which the Creator had before its creation remained with Him after its creation; there was nothing lacking in it, there was nothing added to it, nor did it change it. Inasmuch as this is so, we know that just as He did not need it before its creation, so did He not need it after its creation. But if you should say that the motivation which obligated the Creator to create the world was His need for the world, we will say that the power of an obligation bends the one obligated to do the thing. With regard to the Creator, however, there is no power that can bend Him to do any act, but it was His own power that compelled the created objects to go forth from nothingness into existence. If you should ask why he obligated the created things thus, it was in order to make His divinity known and to show the glory of His greatness and to rejoice in His acts. For when the Creator creates a pious man, He rejoices in him, just as a father rejoices when he begets an intelligent and wise son, who recognizes the glory of his father and honors his father properly. [In such a case] the father rejoices and glories in him, and thus it is said (Psalms 104:31), “Let the Lord rejoice in His works!”

ואחרי אשר התבאר כי לא נברא העולם לצורך. נאמר, כי נברא לסיבה גדולה, והיא עבודת הבורא יתברך, כי כאשר המלך לא ייקרא ״מלך״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר (משלי יד) ״ברב עם הדרת מלך״. כמו כן שם הבורא לא נקרא ״בורא״ עד אשר יהיה לו נברא, ולא נקרא ״אלהים״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר (ויקרא כו) ״והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם״. ואף על פי ששם האלהות לא יחסר בחסרון בני האדם ולא יוסיף בהם, אך בבריאת העולם היה ראוי להיקרא שם הבורא ״אלהים״. הדמיון, כי המכה יכול להכות, אבל לא ייקרא ״מכה״ עד אשר יהיה לו מוכה, ואם אין לו מוכה, בשביל זה לא יחסר כח המכה, אך במוכה יהיה ראוי להיקרא ״מכה״. וכן הבורא לא יחסר כחו בטרם נברא העולם, אך בבריאת העולם הוסיף שלימות שלו. וזו היא הסיבה אשר למענה נברא העולם. אם כן נדע ונשכיל כי בריאת העולם היא שלימות שם האלהות.

Now that it has been made clear that the world was not created for any need of God, we can say that the world was created for a great reason and that that reason is the service of the Creator, blessed be He. For just as a king is not called king until he has a people, as it is said (Proverbs 14:28), “In the multitude of people is the king’s glory”, so similarly the name “Creator” cannot be applied to one unless there is something that He has created. He is not called “God’ until He has a people, as it is said (Leviticus 26:12), “And I will be your God and ye shall be My people.” Even though the Divine name does not lack anything⁸See Psalms 10:16, "The Lord is King for ever and ever; the nations are perished out of His land." M. L. Malbim in his commentary on the Psalms Kitbe Kodesh Psalms, (Vilna: Romm. 1911), p. 21 observed "although the nations are absent from His land, God is God with or without people." because of the lack of men nor does It gain by them , nevertheless, in the creation of the world, it was fitting that the name of the Creator should be “God.” For example, the smiter can smite, but he is not called “the smiter” until he has smitten something. Even if there is no smitten object, there may be nothing lacking in the strength of the smiter, yet only when there is a smitten object is it proper to call the smiter by that name. Thus with the Creator, nothing was lacking in His power before the world was created, but in the creation of the world His perfection increased. This is the cause for which the world was created. Thus we know and understand that the Creation of the world was the perfection of God’s name.

וכאשר נדע כי כל אומן אשר יעשה מלאכה, אין כוונתו לעשות כי אם מבחר המלאכות אשר הוא יודע. וכפי גודל חכמתו יהיה תיקון מלאכתו, ובעבור כי נראה כי העולם נברא בתכלית התיקון, נדע כי בראו כמו כן בתכלית החכמה. וכאשר האומן הטוב אין כוונתו כי אם לעשות המלאכה נאה וטובה, כמו היוצר הטוב המשכיל, אשר כל כוונתו לעשות כלים נאים מאד, ואם יצא אחד מהם מכוער, או עקום או שאינו מתוקן ימאסנו ולא יחברנו אל הכלים הנאים, רק ישליכהו או ישברנו, כן הבורא יתברך לא היתה כוונתו לברוא בעולמו כי אם הטובים החסידים, וכשיימצאו הרשעים ימאסם האל כי אינם מתיקון מלאכת עולמו. וכאשר האומן החכם בעשותו מלאכה נאה יתפאר בה לכל רואיו, כן הבורא יתברך, יתפאר בחסידיו, כאשר אמר (ישעיה מד) ״ובישראל יתפאר״, ואומר (ישעיהו מ״ט:ג׳) ״ישראל אשר בך יתפאר״. ויתפאר בחסידיו, מפני שהם אות גדול על תיקון מלאכתו וראיה ברורה על יושר פעולותיו. והרשעים הפך מה שאמרנו, כי הם נותנים פגם בבריאתו, והם סיבה לחלל שם כבודו, ושיאמרו כל רואיהם, כי אין פעולת הבורא יתברך, נכונה, כמו שאמר (יחזקאל לו) ״ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו״.

Just as we know that when an artisan does a task he has only one intention, to do it to the very best of his ability, and that according to the greatness of his skill will be the accuracy of his work, and since we see that the world is created with the utmost accuracy, we know that God created it with the utmost wisdom. Just as the good artisan has but one intent, to do lovely and good work, and just as a good and wise potter* whose whole intention is to fashion very beautiful vessels; if one of them should come forth unattractive, crooked or imperfect, he will reject it and he will not include it with the beautiful vessels, but he will cast it aside or will break it—so, too, the Creator, blessed be He, had only one intent, to create in His world the good and the pious. And if there exists sinners, God rejects them, for they do not perfect the work of creation. Just as the wise artisan when he produces a beautiful piece of work boasts of it to all who see him, so does the Creator, blessed be He, glory in His pious ones, as it is said (Isaiah 44:23), “And he doth glorify Himself in Israel.” And it says further (ibid., 49:3), “Israel, in whom I will be glorified.” He vaunts Himself in His pious ones, for they testify to the perfection of His work and offer clear evidence to the righteousness of His deeds. As for the wicked, they are the opposite of which we have spoken. They place a blemish on His creation. They are a cause of the profanation of His glorious name. So that those who see them say that the work of the Creator, blessed be He, is not good, as it is said (Ezekiel 36:20), “And when they came unto the nations, whither they came, they profaned My holy name; in that men said of them: These are the people of the Lord, and are gone forth out of His land.”

ואם אמור יאמר העבד איך נמשיל פעולת האל לנבראים, ואיך נקח ראיה מן האומן על הבורא יתברך, והוא נפלא ונשגב. וכאשר לא נעריך אליו ערך ותמונה מתמונות בני אדם, כן לא נעריך אליו ענין מעניניהם ולא נמשיל פעולותיו לפעולותיהם נשיב על דבריו ונאמר, הרי מצאנו החסידים ישתדלו וייגעו בכל מאודם להידמות לבורא יתברך, במעשה היושר, כמו שנאמר (תהלים יא) ״כי צדיק ה׳ צדקות אהב ישר יחזו פנימו״, ועל כן נדע כי כל מעשיו הם מעשה היושר, והם בבורא אמיתיים, ובנברא מקריים, ועל כן כל מעשה היושר אשר נמשיל אליו במעשה האדם הם בבני אדם מקריים, ובבורא אמיתיים, וכל מעשה היושר אשר בעולם הם מעשה הבורא ונקח ראיה ממעשיו הגלויים על הנסתרים הנעלמים, וכאשר יתנהג הבורא במעשה אחד במישור כן יתנהג בשאר המעשים. וכל מה שיתקן האדם ממעשיו, הוא מתדמה בהם לבורא, כי כשיהיה אדם ארך אפים ירצה להמשיל עצמו בזאת המידה לבורא, ואם יהיה גומל חסד או שופט בצדק, הוא ממשיל עצמו לפי יכלתו לבורא. וכן שאר המידות הטובות הראויות לבני אדם, וכפי קרבת האדם לבורא, יהיו מעשיו ישרים.

If the servant (of God) should ask, “How can we compare the work of God to that of His creatures, how can we take as proof the work of the human craftsman compared with the work of the Creator, blessed be He, since the work of the Creator is wonderful and exalted? Just as we cannot attribute to Him any value or image that is human, so we cannot liken unto Him any matter or deed that is human, and we cannot compare His works to theirs.” So we answer his words by saying: Behold, we have found that the pious ones strive and labor with all their might to be like the Creator, may He be blessed, in works of righteousness, as it is said (Psalm 11:7), “For the Lord is righteous; He loveth righteousness. The upright shall behold His face.” Therefore, we know that all of His works are works of righteousness and that in the case of the Creator, they are essential truths, whereas in the case of those that are created, they are accidental characteristics. Therefore, every righteous deed among the works of man which we compare to Him is with man accidental, and with the Creator essential. All the works of righteousness which are found in the universe are the work of the Creator. From His revealed deeds we can deduce His hidden, secret ones. Just as the Creator conducts Himself in one instance with righteousness, so does He conduct Himself in all instances. In every case where a man perfects his works, he imitates by these good deeds the righteous deeds of the Creator. For if a man is slow to anger, he makes himself like the Creator. If he is kind or judges with righteousness, he makes himself, as much as he can, like the Creator. Thus it is with all the other good qualities that are proper for men. The closer a man is to the Creator, the more righteous will be his deeds.

ועל כן נקח ראיה ממעשה בני אדם על מעשה הבורא ונאמר, כי אילו נמצא אומן חכם אשר יוכל לצייר כל צורה, ונשאלהו איך היה ראוי לעשות גוף האדם היה אומר לנו זאת ההרכבה והבניה אשר אנו רואים באדם לא פחות ולא יותר, כי היה אומר לנו, צריך שיהיה האדם בקומה זקופה, כדי להיות יתרון בינו ובין הבהמה. ועוד, כי הנשמה אשר בקרבו היא עליונה ואצולה מן השמים, ותמשכהו לפאת מקורה, ועל כן תעמידהו בקומה זקופה, והבהמה מפני אשר נפשה מן העפר, תמשכנה לארץ ותלך כפופה, ועוד היה אומר, כי הוא צריך אל הכבד לבשל המאכל ולהפכו לדם להשקות לגוף, ולהיות נמשכים מן הכבד גידים, ומשתרגים יהיו כמו תעלות הולכות בכל אבר מאברי הגוף להיות בהם מעבר הדם אל כל הגוף, והיה אומר, כי הוא צריך להיות לו ריאה מרחפת בכנפיה על הלב לבל יישרף ברוב עשן החמימות וידעך, והיה אומר, כי הוא צריך אל הלב להיות לו מקור החיים והרוח, להגיע ממנו אל כל האברים הרוח וכח החיים, והיה אומר, כי הוא צריך אל העינים, שיהיו לו כמו צופים לשמור אותו מכל היזק, ואזנים לשמוע הקול, ואף להריח, ופה לאכול ולטעום ולדבר, ושיצא ממנו עשן הריאה וייכנס לו אויר זך וטוב, והיה אומר, צריך להיות בפה שינים לטחון המאכל, מקצתן מחודדות לחתוך, ואחרות שטוחות לכתוש ולרכך בהן המאכל, והלשון לדבר ולהפוך המאכל, כי בהיותו שרוי, אז יהיה כתוש וטחון עד אשר דק, עד יקל על החיך לבלוע אותו, והיה אומר, כי היה צריך להיות הראש מעצם חזק ואמיץ ונבוב, כדי שיהיה למגן חזק על המוח אשר הוא מעין הנפש, ועוד מלבד עצם הראש, יאמר, כי היה צריך להיות שער על הראש, לבל ייכנס הקור בתוכו, כי עצם הראש לא יוכל לדחות מן המוח כי אם היזק גוף כמוהו, כמו הכאת אבן שנפלה על הראש, אבל היזק הקור והחום והדומה לו לא ימנעהו כי אם השער, ועל כן היה צריך לו לחמם אותו מן הקור ולהגן עליו מן החום, והיה אומר, כי היה צריך להיות לו עינים להורות לו הדרכים, והיה צריך לעפעפים להגן על העינים מכל נזק ואבק ורוח, וכל שכן בעת השינה, כי אילו לא היו לו עפעפים לא יוכל לישון, וגם אם יישן היה כל דבר מזיק להם, ויפול עליהם אבק, או ייכנסו שם רמשים או זבובים, והיה אומר, כי היה צריך להיות העינים במרום הגוף, כדי להשקיף על כל דבר ולשמור הגוף, כמו הצופה שצריך להיות עומד במרום העיר כן העינים ברום הגוף, והיה אומר, כי הוא צריך לידים לקחת ולתת ולעשות בהן העסקים והמלאכות. והיה אומר, כי אצבעות היד צריכות צפרנים, מפני רוב המלאכות והעסקים, אשר יתעסקו בהן בני אדם, וכל שכן האומנים, ולולא הצפרנים, היה מתאכל הבשר ברוב המלאכה, אך הצפרנים הן למגן ולמשען על הבשר לחזק אותו בל ימוט, והיה אומר, כי האדם צריך להיות לו ראש קטן וגוף רחב, כי הבטן והחלצים והמתנים והיריכים הם כמו בנין המגדל אשר על פני כל הארץ, ועל כן צריך להיות רחב, וראש האדם דומה לתלפיות אשר בראש המגדל, ועל כן הוא דק ומיצר, והרגלים הן כמו העמודים עליו יעמוד הבנין. והיה אומר, כי היה צריך לפה להיות מבוא למאכל ומשתה. והיה אומר, כי צריך להיות בבטן אצטומכא, שתהיה כמו שק קטן לקבל המאכל והמשתה, ושיהיו לה שני פיות. אחד למעלה לקבל, ואחד למטה דוחה הרפשים והשמרים הנשארים, וכדומה לזה ענינים רבים בבריאת אברי הגוף אשר כל משכיל ידין, כי כן היה ראוי להיות, ואילו היה באדם יכולת לברוא אדם, אי אפשר לברוא אותו כי אם בענין זה.

Thereby, we are able to prove God’s creative wisdom from the way the human body was put together, and we say, that if there could be found a skilled artist, who can paint any form, and we were to ask him how it would be most proper to make the body of a man, he would come up with the exact composition and the structure which we see in man, not less and not more. For he would say to us: It is necessary that man stand erect in order that there should be a difference between him and the animal. Moreover, since the soul that is within him is lofty and emanates from heaven and draws him towards her source, you must stand him with an erect bearing; but as for the animal, since its soul comes from the dust, it draws him to the earth, and he walks bent down. Moreover, this artist would say that man needs a liver to digest his food and to turn it into blood to nourish his body; since he needs veins that proceed from the liver which are like channels that go to every limb of the body, so that through them the blood may circulate to all the body, and he would say that man needs a lung to hover with her lobes over the heart in order that it should not overheat by reason of its great warmth and thus be quenched. He would say that man needs a heart to be a source of life and breath, so that his life and breath can reach all the limbs. He would say that man needs eyes that will be for him like watchmen to guard him from all injury. He needs ears to hear sound, and a nose with which to smell and through which the vapor of the lung shall go forth, and that through it there may enter pure and good air. He needs a mouth to eat and to drink, and to taste and to speak. He would say that man needs teeth in his mouth, teeth with which to grind the food, some of them sharp to cut the food, and other blunt to grind and crush and soften the food. Man needs a tongue with which to speak and with which to turn the food about. So that when it is moistened, it will be ground and crushed until it is properly thin. So that it will be easy for the palate to swallow it. He would say that the head must be of strong and firm bones, and yet hollow, in order that it be a protection for the brain, which is the dwelling place of the soul. Moreover, in addition to the bone needed for the head, he would say there must be hair upon the head in order that the cold may not enter. For the bony part of the head can thrust away from the brain an injury that is corporeal as itself, such as the blow of a stone which falls upon the head. The damage which comes by reason of cold or warmth or similar injuries can be prevented only by the hair. Therefore, it is necessary to warm it against injury done by the cold and to protect it from the heat. He would further say that it is necessary for man to have eyes to guide him along the paths and eyelids to protect the eyes from all damage, such as that caused by injury, dust, or wind. And certainly, at the time when he is asleep, for if he did not have eyelids, he would not be able to sleep, and even if he were able to sleep many things could injure his eyes, for dust could fall upon them or insects or flies might enter them. He would say that the eyes must be in the upper part of the body in order that they may look upon everything and guard the body. Just as a watchman needs to stand at the high point of the city, so must the eyes be in the upper part of the body. He would say that man needs hands to take and to give and to do with them all sorts of tasks and occupations. He would say that the fingers of the hand need nails, because in many of the activities and occupations with which men occupy themselves, they are used, particularly so in the case of artisans. If there were no fingernails, the flesh would be injured because of the severe labor, but the fingernails are a protection and a support to the flesh to strengthen it so that it will not easily be destroyed. He would say that man needs a small head and a wide body, for the belly, the loins, and the thighs are like the structure of a tower which we see on the face of all the earth, and therefore it is necessary that these be wide, and the head of the man is like the parapet which is on top of the tower, and therefore it is thin and narrow, and the legs are like pillars upon which the whole structure rests. He would say that man needs a mouth to be an entrance for food and drink. He would say that the belly needs a stomach that should be like a small sack to receive food and drink, and that the stomach should have two mouths, one above to receive the food, and one below to thrust forth the remaining dregs. Similarly, there are many matters that have to do with the creation of the limbs of the body, concerning which every intelligent man will admit that such is proper, and that if it were possible to create a man, it would be impossible to create him in any other fashion than that which we have stated.

ועוד נראה כי מעשה המשכן וסדר תיקונו הוא הולך על דרך השכל, ואילו אמר להם הבורא יתברך לעשות לו משכן, ולא פירש איך יעשוהו היו עושים אותו קרוב לתיקון זה, כי כאשר נדע, כשיהיה צריך לבנות ארמון למלך יעשו לו כל תיקונו כפי הראוי. ועל כן אנו רואים, כי המשכילים הם כפי כחם מתדמים לבורא במעשיו הישרים, ועל כן נקח ראיה ממעשה היושר אשר אנו עושים על מעשה הבורא כאשר נקח ראיה מקצת הדבר על כולו, וכאשר נקח ראיה מן העשן על האש, וכן הדבר הזה. ואפשר שתהיה בריאת העולם לסודות אחרים ולענינים אחרים לבד מאלה, אך זה הענין אשר נשיג בשכלנו הוא אחד מהם על כל פנים. ועל כן אנו רואים בבריאת הגוף כי הסברה אשר יסבור המשכיל בכל מעשיו היא אמיתית.

Furthermore, we see that the work of the Tabernacle⁹Dr. Seymour Siegel called my attention to the fact that the tabernacle is like man or indeed a picture of the whole world. My teacher, Professor Louis Ginzberg, The Legends of the Jews, (Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1911) Vol. 3, p. 165 observed that "the separate parts of the tabernacle had each a symbolic significance, for to all that is above there is something corresponding below." In the explanatory footnote Vol. 6, p. 67, footnote 346, he observes that "The most elaborate symbolic explanation of the tabernacle, found in rabbinic sources, is the one given by R. Shemaiah of Soisson in his treatise on the tabernacle published by Berliner in Montasschrift XIII, 225-231 and 258-264. A. Epstein, Mikkadmoniyyot (supplement), 2-4, calls attention to the close resemblance of the symbolic explanation, as given by R. Shemaiah, to that found in Tadshe and Bereshit Rabbati, all three attempting to show that man, the world, and the Sanctuary correspond to one another." Alexander Altmann in his Studies in Religious Philosophy and Mysticism, (London: Routledge and Kegan Paul, 1969), p. 26 observes "That the Sanctuary and its furniture mirror the cosmos is an old midrashic motif, particularly pronounced in Midrash Tadshe (133). The observation that creation began with the macrocosm and ended with the microcosm is already found in Philo (Opif. 82) and Abraham bar Hiyya (Hegyon Ha-Nefesh, 1b)." Altmann observes that S. Z. Netter in his supercommentary on Ibn Ezra offers a wealth of detail concerning these analogies. and the order of its composition proceeds rationally . If the Creator, blessed be He, had told man to make a Tabernacle for Him, without explaining how they should make it, they would have made it in about the same way that we have here described. For, as we know that when it is necessary to build a palace for the king, it must be built worthily. Therefore, we see that wise beings, to the degree of their power, are comparable to the Creator in His well-designed deeds. Therefore, we can find proof in the work of righteousness which we do, concerning the work which the Creator does. Just as we find proof in part of a thing concerning the whole thing and find proof in the smoke concerning fire, similarly in this matter. Now, it is possible that there should be insofar as the creation of the world is concerned many other mysteries and many other matters, aside from those which we have discussed. But this matter which we can apprehend with our reason certainly must be one of the secrets of creation, at least. Therefore, we see in the creation of the body that the opinion which the intelligent man has concerning his qualities is true.

ואחרי אשר אנו רואים כי על דרך מלאכת בני האדם ואומנותו כן היא מלאכת בריאת האל, נוכל ללמוד מן הענין הזה כי עבודת הבורא יתברך, ויראתו היא נוהגת על דרך עבודת בני האדם למלכים ויראתם אותם. כי כאשר לא תושלם מלכות המלך עד אשר יהיו עבדיו אנשי אמת ויושר, וסרים אל משמעתו, ומכבדים אותו בכל מאודם, כן מלכות הבורא יתברך, תוסיף שלימות והידור בעבודת בני האדם ויראתם ממנו. ואף על פי שלא תחסר שלימותו לחסרון עבודתם, אך כשישלים העבד רצון אדוניו, יהיה העבד בתכלית השלימות בכחו ושכלו וכל עניניו, ותהיה שלימותו לאות על שלימות אדוניו, אף על פי שאין חסרון עבודתו לאות על חסרון מעלת האדון. הנה לך ראיה ברורה, כי עבודת הבורא יתברך, ויראתו נוהגת על דרך עבודת בני האדם ועבודת העבד לאדוניו.

Since we see that in the same way as man’s work and craftsmanship proceed, so does the creation on the part of God proceed, we can learn from this matter that the service of the Creator, blessed be He, conducts itself in the same way as men serve kings and fear them. For just as the dominion of the king is not complete unless his servants are men of truth and righteousness and turn aside to do his bidding and honor him with all their might, so does the kingship of the Creator, blessed be He, take on perfection and glory by the service of men and in their fear of Him. Even though His perfection lacks nothing because of the lack of any quality in their worship, still when the servant performs completely the will of his master, the servant is in the highest degree of perfection in his power, in his intelligence, and in all matters that pertain to him. His perfection becomes a sign of the perfection of his master, even though anything lacking in his worship is no sign of anything lacking in the excellence of his master. This should be clear proof to you that the worship of the Creator, blessed be He, and the fear of Him conduct themselves in the same way as the service of men and the service of the servant to his master.

ואולם היתה כוונתנו להמשיל מלכותו למלכות המלכים, כדי להקריב מלכותו לשכלנו בדברים גשמיים, ועל כן באנו לבאר סודות מלכותו ועבודתו באלו הדמיונים, למען יתיישבו בלב הקורא, בדמיון אור הנר לאור החמה, כי בהעלותנו על מחשבותינו איש, אשר יהיה סגור במסגר תחת הארץ מיום היותו, ולא ראה אור כי אם אור הנר לבדו, והוא איש שכל ובינה, ייאמר, כי בלי ספק יוכל מכחו ומשכלו לדעת מכחות הנר כל כחות החמה אף על פי שאין כח זה ככח זה, ולא עצם זה כעצם זה. וכן נלמוד מדמיונות הכחות השפלים כח התכונות העליונות, ומן הגשמיות נקח ראיה על האלהיות. וכן נאמר, כי נוכל בראיות ברורות מן הכתוב ומן השכל לבאר סוד בריאת העולם, וסוד הנפש, וסוד העונש והגמול, כדי שניתן טענה לטוען. אך הכל שמור בלי גדר נפרץ ולא גבול נהרס.

Indeed, it was our intent to compare His kingdom with the kingdom of human kings in order to make His kingdom more understood to our intelligence by using material examples, and therefore we have come to clarify the mysteries of His kingdom and His worship with these illustrations so that they may be imprinted in the mind of the reader, as in comparing the light of a lamp to the light of the sun. For if we call to mind a man who has been locked up in a dungeon under the earth from the first day of his existence, and has never seen any light save the light of a lamp alone, if he is a man of intelligence and understanding, it could be said without doubt that he would, by his own power and his own intelligence, know from the powers of the lamp about the powers of the sun, even though the strength of the one is not like the strength of the other and the essence of one is not like the essence of the other. Thus from illustrations of the powers that are lowly, we learn the strength and the power of the established orders which are superior, and from the earthly, we find proof concerning the Godly, thus, it may be said that we can, by clear proofs from Scripture and from reason, explain the mystery of the creation of the world, the mystery of the soul, and the mystery of reward and punishment in order to provide arguments for the one who raises objections, that the order of things is firmly set without breach.

ואומר, כי סודות העולם העליון יוכל כל חכם לב וכל משכיל להבין אותם מדמיוני העולם הזה השפל, כי אנחנו מוצאים רוב עניני העולם הזה השפל דומים לעניני העולם העליון. כאשר נדע כי צורות העולם הזה מצויות בעיקר הנושא אותן, וכאשר אנו רואים כי צורות ענפי האילן ופרחיו וציציו מצויות בעיקרו תחת הארץ, ואף על פי שאינן נראות ולא נמצאות, כי אם בכח השכלי נדע כי הן בו מצויות. כי שורש אילן האגוזים לא יצמח בו תפוח ולא שקדים, מפני שאיננו נמצא בכח שרשו, רק מה שיימצא בכח שרשו הוא היוצא בענפיו, ולא תצא מהם כי אם צורת אגוזים, ואילו יהיו נמצאים בשורש התפוחים או השקדים, היו נראים בפריו כאשר עלו נראו בו צורות האגוזים, כי לא יצא בענפים אלא מה שיהיה נמצא בשורש כן נוכל להבין כי כל מה שבעולם הזה הוא בא מכח העולם העליון, כי העליון הוא כשורש, וזה כענפים. ועל כן נבין מסודות העולם השפל סודות העולם העליון.

One can properly say that every man wise of heart and every rational man can understand the mysteries of the upper world from the illustrations of this lowly world¹⁰Altmann, ibid., p. 18 in discussing the Delphic Maxim, "Know Thyself", quotes from the Zohar Hadash, where there is a coupling together of knowing oneself and knowing one’s Lord, and makes the following comment: "The text continues: "And to make himself aware who he is"—this is the question we met twice in Moses de Leon—"and how he was created; whence he comes and whither he goes"—quoting the well-known passage in Abot 3, 1 which reflects Gnostic influence, as S. Lieberman has shown (95) "and how his body has been arranged (tiqquna de-gufa he’akh ittaqen)!—This reflects a philosophical motif which will be more fully discussed below (pp. 23, 25, 27): from the arrangement of his body man can infer the wisdom of his Maker. The term "tiqquna" used in our passage has a precedent in, for example, Samuel ben Nissim Masnut’s Ma’yan Ganim (twelfth century), where the meaning of Job 19:26, "From my flesh I behold God", is explained: "From the formation of my limbs and from the arrangement of my body (we-taqqanat gufi)—contemplating them—I behold God" (ed. Buber, 61)." He also observes, ibid., p. 24-25, "Abraham bar Hiyya closely follows Bahya in interpreting Job 19:26 to mean that "from the formation of your body (literally, ‘flesh’) and the arrangement of your limbs you can see and understand the wisdom of your Creator." This theme becomes a popular topic in the twelfth and thirteenth centuries. Samuel ben Nissim Masnut, who lived in twelfth-century Aleppo, quotes Job 19:26 as meaning to say that "From the formation of my limbs and from the arrangement of my body—contemplating them—I behold God (that is, the wonders of the Creator) ; for by seeing the created, man knows the wonders of the Creator, in the way in which it is said, ‘The heavens declare …’ (Ps. 19:2), which the Targum renders, ‘Those who contemplate the heaven tell the glory of the Lord.’ " . For we find that most matters of this lowly world are similar to the matters of the world above, just as we know that the forms of this world are contained in the same principle¹¹An allusion to prime matter which is a substratum. . Just as we see that the forms of a tree’s branches, flowers, and blossoms are found mainly under the earth, and even though they cannot be seen and cannot be found except through reason, we know that they are there. For an apple will not grow on a nut-bearing tree, nor will almonds grow on it, for that is not found in its root. Only that which is found in its root can come forth in its branches. There can come forth only nuts from a nut-bearing tree. If there were such a power in the roots of the tree, such a power that would bring forth apples or almonds, it would be evident in its fruit. For as they came up from the earth, there would be seen in them the forms of nuts. For there cannot grow forth from the branches anything except that which is found in the roots. Thus, we can understand that everything which is in this world comes from the strength of the other world, for the upper world is like a root¹²A Platonic notion that the idea comes first. In Midrashic thought, Torah, the idea comes first, then God’s throne of glory, then Israel, then Olam Ha’ba, the future eternity.... . This world is like branches, and therefore, through the mysteries of the lowly world, we can understand the secrets of the upper world.

ואני אומר, כי כאשר הם בני אדם על הארץ מתעסקים בדברים עליונים מהם, ולהתחבר למלאכים, ולעשות כמעשיהם, ולהידמות אליהם, והמלאכים כאשר הם מבקשים דברים עליונים יותר מהם ויתעסקו בדעת האלהים ובדעת עניני הכוכבים והגלגלים כן גדודי מעלה, והנשמות הטהורות, והגלגלים, והכוכבים תשוקתם וכל רצונם להתאחד בכח העליון מהם, והוא הבורא יתברך, וזאת היא עבודתם, כי כל תנועתם היא לקיים רצונו בהימשכם אליו ובתשוקתם עדיו. וכל זה יהיה מכח הנפש החכמה, כי כל שפע יפצור לשוב אל יסודו.

I say that just as the children of man upon this earth occupy themselves with superior matters, things loftier than they, and seek to join the angels and to do according to their deeds and to be like them, so do the angels seek things loftier than themselves and occupy themselves with seeking to know the knowledge of God and the matters concerning the Heavenly bodies and spheres¹³According to Maimonides, the spheres have music. Sir Thomas Brown (1605-1682) said "We maintain the music of the spheres." ; so do the legions of Heaven and the pure souls and the spheres and the Heavenly bodies find their desire and all their wish to unite themselves with a power loftier than they and that is the Creator, blessed be He. This is their service, for all of their purpose and all of their motivation is to fulfill His will by being drawn to Him and by their desire toward Him. All this derives from the power of the intelligence that every outflowing seeks and strives to return to its source.

והדמיון על זה, כי כאשר נקח אבן מן הארץ ונשליכה למעלה בכח ידינו, תעלה בכח ההשלכה, ובהגיעה לתכלית עלותה בהכרח המשליך, תשוב לרדת בטבעה אל המקום אשר לוקחה משם, וכן המים, כשנזרקם למעלה יגיעו עד תכלית מה שיגיע כח הזורק, וככלות כח הזורק ישובו מיד, בטבעם למקומם למטה, וכן הרוח כשתכניסהו בנאד נפוח ותסתמהו, יהיה עצור בהכרח בעוד שיהיה סגור, וכאשר נפתח הנאד, ישוב מהרה וישוב ליסודו. וכן האש, כשתעלה שלהבת, אנו רואים השלהבת תפצור לעלות למעלה ליסודה, אך מפני שהיא קשורה בעץ הנשרף, לא תוכל לעלות לגמרי, וכאשר תיפרד ממנו, תעלה אל מקומה. כמו כן הנשמה, כי נלקחה מהשמים, ונצמדה בגוף, ודמתה לשלהבת האש הקשורה בעץ, ולא תוכל להיפרד ממנו עד כלות כחות הגוף המחזיקים הנפש, ואז תוכל הנפש לשוב ליסודה ומקומה למעלה למעלה.

An example of this is that when we take a stone from the ground and cast it upward with the power of our hand, the stone rises by the power of this throw, and when it leaves the apex of its ascent through the power of the one who threw it, it then returns, by its very nature, from the place whence it was taken. So it is with water; if we throw it upward, it will reach the maximum limit proportionate to the power of the thrower, it will then return, by its very nature, to the place below. Thus it is with air. If you cause it to enter into an inflated bag by blowing into it and you stop up the openings, it will be contained therein by force so long as the bag is closed¹⁴The term "by force" is a technical term connoting Aristotle’s notion of motion against the natural motion of a body. (Physics V: 6) . But when the bag is opened, the air will quickly rush out and return to the place of its origin. Thus it is with fire. When the flame ascends, we see the flame is striving to ascend to the heights, to its source. But when the flame is bound to the wood which is being burned, it cannot ascend completely. When the flame is able to separate itself from the wood, it goes upward to its place. Thus the soul, when it is taken from Heaven and joined to the body¹⁵The doctrine of the heavenly origin of the soul is Platonic (Phaedo) and is found in Maimonides, especially in his Ma-amar Tehiyyat ha-Maytim. Maimonides’ Treatise on Resurrection. Original Arabic and Hebrew translation by Samuel Ibn Tibbon, edited by Joshua Finkel. , is like the flame of fire that is bound to the wood and cannot separate itself from it until the strength of the body which holds life is spent. Then the soul can return to its source and to its place far above.

הנה נתבאר, כי העולם השפל כעליון, ומלאכת שוכני עולם השפל כמלאכת שוכני עולם העליון. ושתי הכיתות יפצרו להשיג המעלה העליונה מהן, ואין הפרש במלאכה, כי כל אחת משתיהן תבקש להתאחד בגבוהה ממנה. אך בעולם השפל היא המלאכה חלושה ושפלה, ובעולם העליון היא חזקה ועליונה, ואולם חולשת מלאכת השוכנים בעולם השפל באה מפני חברת הגויות לנשמות.

Behold, now it has been explained that the lowly world is like the upper world, and that the work of those who dwell in this lowly world is like that of those who dwell in the upper world, and that both groups strive to attain a height superior to their own, and that there is no distinction in this work, for each of these two parties seeks to unite itself with one higher than it. In this lowly world, the work is weak and lowly, and in the upper world, it is strong and lofty. But, of course, the weakness of the work of those who dwell in this lowly world stems from the fact that the body is joined to the soul.

ואחרי אשר התבאר מדרך השכל כי לא ברא הבורא יתברך, עולמו לצורך כי אם לעבוד אותו, נבאר אותו מדרך הכתוב. וזה שהקדמתי ראיות השכל על ראיות הכתוב, מפני שהלב יקבל אותן מהרה יותר מראיות הכתוב ויתיישבו בנפש השומע בעבור האותות והמופתים הבאים עליהן. ועל כן אומר, כי בריאת העולם מצאנו הכתוב מעיד כי לא נברא לצורך כי אם לנדבה וחסד, כמו שאמר הכתוב (תהלים פט) ״כי אמרתי עולם חסד יבנה״, עוד מצאנו, כי כל טובה שיעשה הבורא יתברך, לברואיו לא יעשה לצורך ולא לחובה, כי אם למענו, כאשר אמר (ישעיה מו) ״למעני למעני אעשה״. ועוד אמר (הושע יד) ״ארפא משובתם אוהבם נדבה״, ואומר (דברים ד) ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים״. וכבר הורנו השכל קודם זה, כי הבורא יתברך, לא ברא עולמו לצורך כי אם לעבוד אותו. אם כן הנה נתבאר מדרך הכתוב והשכל סוד בריאת העולם.

After explaining by the way of reason that the Creator created His world only that it might worship Him and not through necessity, we shall (now) explain this matter by the way of Scripture. And we have advanced the rational arguments prior to the Scriptural arguments because the mind is more likely to accept them rather than the Scriptural arguments; they are more likely to become settled convictions in the mind of whoever attends to them because they are accompanied by (probable) arguments and demonstrations. I can therefore maintain that we have Scriptural warrant for the world’s creation, not by necessity, but as an act of grace and kindness¹⁶The word "Hesed" has several meanings in Biblical Hebrew. Louis Jacobs "The Concept of Hasid in the Biblical and Rabbinic Literatures" (Journal of Jewish Studies, Vol. VIII, numbers 3 and 4, pp. 20 ff) writes that the word "Hesed" means "mercy, loving kindness, loyalty, grace or charm, according to the context in which it occurs." See Nelson Glueck Das Wort Hesed im Alttestamentlichen Sprachge-brauche; English edition, Hesed in the Bible, Cincinnati, 1967.. As it is said (Psalms 89:3), “For I have said that the world is created through kindness.” We have discovered that every good done by the Creator, (may He be praised), for the sake of His creatures is implemented for His own sake rather than out of necessity or obligation. As it is said (Isaiah 48:11), “For mine own sake will I do it.” Further it is said (Hosea 14:5), “I will heal their backsliding; I will love them freely.” It is said (Deuteronomy 4:30), “Know this day and lay it to Thy heart, that the Lord, He is God.” And even before this, reason has already taught us that the Creator, may He be praised, did not create His world by necessity, but only so that it might worship Him. Hence, we have explained the mystery of the world’s creation by the way of Scripture and that of reason.