ספר הישר 6

השער השישי - בפירוש הדברים המסייעים על עבודת האל, יתעלה, והמעכבים אותה.

CHAPTER VI An Explanation Of The Things Which Help In The Worship Of God May He Be Extolled And The Things Which Hinder

דע, כי כל מי שיתעסק בעבודת האל, יתעלה, צריך שידע כי העבודה היא כמו הרפואה, כי כחות העבירות אשר בנפשות כמו החליים בגוף, ותיקון המעשים הרעים הוא כמו הרפואה אשר תתקן מזג הגוף ותסיר הליחות הרעות עד אשר יהיה בריא. והרפואה היא משני דברים: מהרכבת רפואה מדברים מועילים, וממנוע את החולה מדברים המוסיפים בחליו, וכן תיקון המעשים הרעים הוא להסיר הרעים ולעשות הטובים. ועל כן נזכור עתה הענינים העוזרים על העבודה, ומנין הדברים המבטלים העבודה ותיקון כל אחד.

Know that everyone who occupies himself in the worship of God, may He be extolled, must know that the worship of God is like a healing. That the powers of the sins which are within the souls are like diseases in the body, and that the correction of evil deeds is like the healing which corrects the composition of the body and removes the bad humors until the body is well. And the healing comes from two things: from compounding a healing medication of beneficial things, and from restraining the sick person from things which would add to his sickness. And thus, the correction of evil deeds is to remove the evil and to do the good. Therefore, we shall now call to mind those matters which help in the worship of God, and enumerate those things which hinder in the worship of God, and consider how each ill may be corrected.

דע, כי עבודת הבורא יתברך, יש ענינים רבים מבטלים אותה, והם: התאוה. והכעס, והחנופה, והעזות, והעצלות, ומאורעות העולם, וחברת מתי רשעים, ורוע האמונה, ולעג הלועגים, והחכמות הרעות, והקנאה, והפתיות, ולקוץ בעבודה מפני שלא יראה שכרה, והכילות, ושלא יאמין ביום הדין. והנני מפרש כל אחד מאלה הענינים, ואומר בתחילה:

Know that in the worship of the Creator, blessed be He, there are many matters which nullify that worship, and these are lust, anger, flattery, impudence, laziness, happenings in the world, the companionship of wicked people, a faulty faith, the derision of the scoffers, evil wisdoms, jealousy, folly, and impatience with worship, because the person does not see any reward in it, and greed, and if the person does not believe in the day of judgment. And now, I shall explain each one of these matters.

התאוה - היא ראש ושורש לכל המעשים הרעים, וכשיתן אדם רשות לתאוותו, לא יישאר מעשה מן המעשים הרעים אשר לא יעשה אותם. והתאוה היא מצויה בעשרה דברים: במאכל, ובמשתה, בנשים, בעושר, ובשררה, ובעסקים, ובמלבוש, ובמרכב, ובתענוגי הגוף ובשאר מיניהם, ועל כן צריך אדם לכבוש אותה ולרפא זה החלי, כי כל חלי לא יתרפא אלא ברפואה אשר היא כנגדו, כאדם שיש לו קדחת חמה יתרפא ברפואות קרות, ואם הוא חלי קר יתרפא ברפואות חמות, ועם הרפואות צריך לישמר מכל דבר מוסיף על חליו. וכן אנו צריכים לדעת התאוה וכחה וכל עניניה, ונעשה לה רפואה היפך ממנה. ואני אומר, כי כח התאוה תקום מכל אחד מעשרה דברים אשר זכרנו. ונאמר, כי הפך תאוות המאכל והמשתה הוא ברוב התעניות ולהמעיט רוב האכילה והשתיה, והפך תאוות הנשים חברת מתי יושר והחכמים, והפך תאוות העושר להתחבר לעניים ולמרודים, והפך השררה להתחבר לשפלים ונמוכים, והפך רוב העסקים לחשוב במות אשר ישבית ויכלה כל העסקים וכל המעשים, והפך תאוות המלבוש שק ואפר ותחת תאוות המרכבה ללכת רגלי תמיד ולהכניע לבו, והפך תאוות העידון להרחיק המעדנים. וכל הרוצה לרפא חלי התאוה, ירגיל נפשו באלה הדברים, ואם תהיה התאוה חזקה עליו, יעביר על לבו כי במותו יעזוב הכל, וטוב שיעזבנו ברצון נפשו כדי להשיג רצון האל, יתעלה, משיעזבנו בעל כרחו וימצא חרון האל, יתעלה. ואם יתחיל להתעסק בזה ויראה כי התאוה תתקפהו, צריך להרגיל נפשו בכל אחד מעט מעט, ויוסיף בכל יום ובכל שבוע, וכאשר יקוץ בהם אל יתייאש, וידע כי אחרי אשר יעמוד על רשעתו ימים, אז יכיר הרעות אשר עשה, כי הכעיס אלהיו מהתחילו דבר ולא הוציאו לאור. ועל כן, בהעביר כל זה על לבו, מיד יחזור ויינחם מרעתו.

Lust is the pinnacle and the root of all evil deeds. Should a man permit his lust to do whatever it wishes, not a single vile deed will remain undone. Lust is found in nine things: in food, in drink, in women, in wealth, in political power, in business matters, in dress, in chariots, in the pleasures of the body, and in similar things. Therefore a man ought to conquer and subdue lust, and heal this sickness. Now, no sickness can be healed except through a healing which is its opposite. Just as a man who has a burning fever can heal himself with cold medications, while if he has a cold illness, he can heal himself with warm medications. But with these healings, it is necessary that he guard himself from anything which might add to his sickness. Thus, we must know what lust is, the nature of its power and all matters pertaining to it, and we must make for it a remedy that will be the opposite of it. The power of lust arises from each one of the nine things which we have mentioned. And we say that the opposite of the lust for eating and drinking is to observe many periods of fasting and to reduce the amount of food and drink that one takes. The opposite of the lust for women is the companionship of righteous men and sages. The opposite of the lust for wealth is to seek the companionship of the poor and the downtrodden. The opposite of the lust for political power is to seek the companionship of the lowly and the downcast. The opposite of the lust for many business ventures is to think about death, which will put an end to all sorts of occupations and deeds. The opposite of the lust for fine dress is sackcloth and ashes. In place of the lust for a fine chariot, a man ought to go by foot always and humble his heart. The opposite of the lust for luxury is to set all luxurious things at a distance. And everyone who wishes to heal himself from the sickness of lust should accustom his soul to do these things. And if his lust grows stronger, then he should contemplate in his heart that in his death he will leave all things, and it is better for him to leave it with the will of his own soul in order to attain the will of God, may He be extolled, than to leave it under compulsion and find the wrath of God, may He be extolled. If he begins to occupy himself with these matters and cures, and he sees that the lust is too mighty for him, then he should accustom his soul to battle each one a little. He should add to it each day and each week. If he grows impatient, he should not despair, but he should know that after he withstands his wicked state for some time, he will finally come to recognize the evil things that he has done; that he has angered his God, by beginning a thing which he did not finish, and therefore when he considers all this in his heart, he will quickly turn back and repent of his evil.

ואם ירצה להרגיל נפשו, אל יכביד עליה בתחילה, אך ישים עליה עול המצוות מעט מעט, כפי אשר תוכל לסבול ולא תבול. וזה המעט אשר יחזיק בו, יישבע לבל יניחנו, ואל ירף ממנו כפי חצי שעה, ואחרי אשר ידע כי ישקוד עליה ולא יחסיר ממנה, אפשר שיוסיף בה. וכאשר ירצה אדם לעשות דברים העוזרים אותו על עבודת הבורא יתברך, צריך שיזכור יום המות ודין אלהיו וענשו, וצריך שיזכור חיי העולם הבא, ומנוחת הצדיקים ונועם גמולו עמם אם ישמור חוק אלהיו.

If he wishes to accustom his soul to these disciplines, let him not place too heavy a burden upon it at first, but let him place upon his soul the yoke to the commandments little by little, to bear and not to wither. As to this little which he clings to, let him swear that he will not abandon his fight against his lust and stand off from it for at least half an hour. After he knows that he is diligent in his struggle and is not remiss in keeping his oath, it is possible that he can add to the time and power of his restraint. If a man wishes to do things which help him in this worship of the Creator, blessed be He, then he should remember the day of death, the judgment of His God, and His punishment. He should remember the life in the world to come and the rest of the righteous ones, and the pleasantness of his reward with them if he guards the law of his God.

וצריך שיקנא ברשעים החוזרים בתשובה, בראותו כי הוא משכיל מכולם, ויזכו למעלה גדולה, והוא לא יזכה, וצריך לחשוב, כי בעת הצרות והתלאות אז ייכנע לבבו הערל וישוב לאלהיו בעל כרחו, ועל כן טוב לו לשוב בעודנו במרחב. ואל ידמה לרשעים הפתאים, כי צריך לדעת כי ההפרש אשר בין הרשע הפותה והרשע המשכיל, כי הרשע הפותה לא יעשה תשובתו אלא בעת רעתו, והרשע המשכיל יקדים מעשים טובים בטרם תבוא אליו הרעה, כדי שיהיו לו למנוס ולעזרה בעתות בצרה. ואין כוונתי באמרי ״משכיל״ לחכמים ומבינים בכל חכמה רעה ובכל עסקים רעים ובדרך ארץ, רק המשכיל הוא מי שיראה האחרונות ויכירן בטרם בואן, וידע סוף העולם, ויחשוב באחריתו.

And he should envy the wicked who are truly repentant, when he sees that though he has an intellect superior to all of them, they merit a great level of perfection while he does not. He should think about this: that when a time of troubles and hardships comes upon him, his uncircumcised heart will be humbled, and he will return to his God under compulsion. Therefore, it is better for him to repent while he is still in comfortable circumstances. And let him not be like the foolish wicked, for he should know the difference between a foolish wicked man and an intelligent wicked man. The foolish wicked man does not repent except at a time when things are bad for him, but the intelligent wicked man prepares some good deeds before evil comes upon him. He knows that each good deed will be a refuge and a help for him in times of trouble. When I use the word, “intelligent,” I do not mean the wise men and those who understand every evil wisdom and all the evil occupations and established custom. In using that word, I mean only one who sees the things that are in the future and recognizes them before they come, one who knows that the end of the world will come and thinks about its latter end.

והמידה השנית - הכעס. היא מן המידות הרעות אשר ישחיתו העבודה כי כל מי שיש לו כעס לא תתיישב העבודה בלבו, בשעת כעסו לא ישים אל לבו לכל מה שיעשה, רק ירבה שבועות, ויחלל שם שמים ויהרוג לרעהו, ויזיק לחבירו, ואפשר בעלות חרון אפו ילך ויעבוד עבודה זרה או יהרוג נפשו, ועל כן לא יבטח האדם בעבודתו, אם לא יוכל לכבוש כעסו. ורפואת הכעס היא, שנדע מה הם הכחות אשר יעוררו הכעס ונהפוך אותם. ונאמר, כי סיבת הכעס תהיה ממיעוט יישוב הדעת. ומסכלות הכועס ומחסרון חברת החכמים והמשכילים אשר יורוהו לכבוש כעסו, ומרוב התחברותו אל הכסילים והרשעים, ומפני אשר לא יכיר כמה מידה מגונה יש בכעס ולא יכיר כמה מידות טובות יש בסבל ואורך אף, כי כל מאריך אפו לעולם לא יתחרט ולא יצטרך לעשות דבר אשר כל שומעו יחסרהו, רק כל מעשיו הם בשובה ונחת, כאשר אמר (משלי טז) ״טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר״.

The second quality which interferes with the true worship of God is anger. It is one of the evil qualities which can destroy the worship of God. For the worship of God cannot dwell in the heart of one who is wrathful. At the time of his anger he pays no attention to anything he does, but instead he multiplies oaths, profanes the name of Heaven, kills his friend, and harms his companion. It is possible that as his wrath grows fierce, he will go and worship idols or commit suicide. Therefore, a man ought not to trust his worship of God if he cannot subdue his wrath. The healing of wrath is this: We should know the forces that stir up wrath and we should reverse them. And we say that the causes of wrath are too little reflection, the folly of the one who is angry, the lack of companionship of the wise and the intelligent, who could teach him to subdue his anger, and the companionship of fools and wicked men. He does not recognize what an ugly quality anger is. Nor does he recognize how many good qualities there are in forbearance and patience. For no one who is patient will ever regret it, nor will he need to do anything for which everyone who hears of it will reproach him and shame him, but let all of his deeds be in quietness and gentleness, just as it is said (Proverbs 16:32), “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that ruleth his spirit better than he that taketh a city.”

ודע, כי החכמים החסידים בתחילת תנאי עבודתם יקחו לנפשם זה התנאי לכבוש כעסם, ולא יכעסו ולא ישטמו, אך לבם רחב לקבל מעשה אדם אם טוב ואם רע, ואם יזיק להם אדם נבזה, תיקר נפשם מלחלל כבודם עמו ולהשיב לו גמולו, ואם יזיק להם אדם נכבד, יסבלו דבריו ויתאפקו. ועל כן ברצות עובד אלהים להסיר כעס מלבו, הוא צריך להרגיל נפשו בהכנעת קושי לבו, ויישבע לבל יכעס, וישים בין עיניו זכרון מעלתו, וכי הוא עפר ואפר, ואז ייכנע לבבו. ואם יזיק לו אדם, ירחיקהו במענה רך, או ישים הדמי רסן לפיו, ויחשוב כי לא ייקרא המשכיל ״משכיל״, אם לא יהיה מושל ברוחו. וכשיביא נפשו במסורת ברית ושבועה לבל יכעס ימים מספר, יהיה לו כמו רפואה מרה כלענה, אשר ידע כי תמנענו ממחלה קשה ועזה ונשבע לאכול תמיד ממנה. וכשיעשה זה הדבר אפילו שני חדשים, ויראה כל מיני הכעס אשר עברו עליו, וסבל הכל בסבר פנים יפות, יכיר בעצמו כי הוא גבור ומשכיל.

Know that the pious sages would, at the very outset of the conditions of their worship, put upon their souls this condition: to subdue their anger and not to be wrathful or hate, but that their mind would be broad enough to accept the deeds of man whether they be good or bad. If a vile person were to injure them, their soul should be too precious to profane their honor by entering into a dispute with him and repaying him according to his desserts. If an honored person were to injure them, they would patiently bear his words and restrain themselves. Therefore, if a true servant of God wishes to remove wrath from his heart, he must accustom his soul to subdue the hardness of his heart, and he should swear not to be angry, and he should place between his eyes the symbol of his nobler quality and the remembrance that he, himself, is but dust and ashes. Then his heart will be humble. If a man should injure him, he will avoid a quarrel with him by a soft answer, or he will make silence a bridle for his mouth and consider that a person cannot be called intelligent if he cannot govern his spirit. When he brings his soul into a sincere covenant and oath that he will not be angry for a certain number of days, it will be for him like a healing, bitter as wormwood, which he knows will restrain him from a difficult and formidable disease. Let him, therefore, swear always to eat of this bitter medication. If he does this thing for only two months, he will see all sorts of occasions for anger that passed him by, yet he bore them all with a pleasant countenance, and he will recognize in himself that he will be strong and intelligent.

המידה השלישית - החנופה. זאת היא מן המידות הרעות אשר לא תתקיים בה עבודת האל, יתעלה, כי כל איש חנף יוסיף בעבודתו לעיני בני עמו, ובהיותו לבדו יחליפנה או יגרע ממנה, כאילו עבודתו לבני אדם ולא לבורא. וזה ייקרא ״משתף״, כי יחביר בעבודתו בין בני אדם ובין הבורא עבודתו לשניהם. ועל כן ציוה הכתוב והזהיר (דברים א) ״לא תגורו מפני איש״. ורפואת המידה הזאת לחשוב בלבו, כי כל היגיעה תהיה לריק, ואין לו מיגיעתו שכר כי אם חרון הבורא. כי הבורא יכיר, כי עבודתו היא להראות לבני אדם ואין לבורא חלק בה, ועל כן תפילתו תהיה לחטאה, ועוד, כי כל חנף הוא כסיל, בעבור שיעלה על לבו, כי כאשר יוכל לרמות לבני אדם כן ירמה האל וזה יהיה מסכלות גמורה, ועל כן צריך לדעת, כי טוב הוא שיגלה רשעו בגלוי, משיעלימהו מבני אדם כדי לרמותם ולמען יקראוהו ״חסיד״, ואם המידה הזאת תהיה בעובד אלהים, צריך להרגיל נפשו בהפכה. וישים על נפשו נדר לבל יוסיף על עבודתו לעיני בני אדם אלא מה שידע כי לא יחסיר ממנו בסתר, ואם יוכל לתקן זו המידה, אז ידע כי ישיג רצון האל.

The third quality is flattery. This is one of the evil qualities, which makes the worth of the worship of God, may He be extolled, incapable of lasting worth. For every flatterer adds to his worship when it is before the eyes of the people, but when he is alone, he alters the worship or detracts from it, as though his worship was for men and not for the Creator. Such a man can be called a polytheist, for he joins in his worship the worship of men and the Creator, making the worship the same for both of them. And, therefore, Scripture has commanded us and warned us (Deuteronomy 1:16), “Ye shall not be afraid of the face of any man.” The healing of this quality is to think in one’s heart that every exertion in this direction will be to no avail, and he will have no reward for his exertion except the wrath of the Creator. For the Creator will recognize that his service is for show, that is to say, to show his piety before people, and the Creator has no share in this type of service, and therefore, his prayer is a sin. Moreover, every flatterer is a fool because he permits himself to think that just as he can deceive men, so can he deceive God, and this, of course, is complete folly. Therefore, he should know that it would be better for him to reveal his wickedness publicly than to conceal it from people in order to deceive them and so that they will call him pious. If this quality is found in a servant of God, it is necessary to accustom his soul in the opposite. That is to say, he should place upon his soul a vow not to add to his worship before the eyes of the people anything except that which he knows he will not omit from his worship when he prays privately. If he is able to correct this quality, then he will know that he has attained the will of God.

המידה הרביעית - העזות. דע, כי מידת העזות תבטל רוב העבודה, כמו שאמר הנביא (ירמיהו ו׳:ט״ו) ״גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו״. ומי שלא ייכלם מבני אדם ממעשיו, לא תדבק בו העבודה, כי הכתוב אומר (שמואל א ב) ״וטוב גם עם ה׳ וגם עם אנשים״. וכל מי שיהיה עניו לבורא, יהיה עניו לכל אדם. אם כן נאמר, שכל מעיז פניו לבני אדם מעיז פניו לבורא. ועל כן צריך אדם להכניע יצרו במידה הזאת ולזכור הרעה שיש בה. ושיקנא בענוים כראותו אותם וכשמעו תהילתם מלשון כל איש. וכאשר ירצה להסיר זאת המידה, ירגיל להכניע נפשו ולהתבייש מכל בני אדם, וילך בקומה כפופה ועיניו לארץ, ויזכור כי העזות תשחית כל עבודתו.

The fourth quality is impudence. Know that the quality of impudence nullifies most of the worship of God, just as the prophet, Jeremiah, said (6:15), “They are not at all ashamed, neither know they how to blush.” For him who cannot be ashamed of his deeds before Him, the worship of God will not cleave to such a one, as Scripture says (1 Samuel 2:26), “And he increased favour both with the Lord and also with men.” Everyone who is modest before the Creator will be modest before every man. If this is so, then we can say that everyone who is impudent to men will also be impudent to the Creator. Therefore, every man must subdue his inclination to harbor this quality and remember the evil which exists in it. Let him be envious of the truly modest ones when he sees them or when he hears their praise on the tongue of every man. And if he wishes to remove this quality, let him accustom himself to humble his soul and be ashamed before all the children of man, and let him walk with bowed figure and with his eyes to the ground, and let him remember that impudence will destroy all of his service to God.

המידה החמישית - העצלות. היא מידה רעה תבטל העבודה, כי כל אדם עצל לא ישלים עסק מעסקיו, ועל כן לא תושלם עבודת העצל, כי יתעצל להשלים תנאיה. ודע, כי העצלה תבוא מן הסכלות, ומחולשת הלב, וממיעוט הדעת, מפני שלא ידע מה התועלת הבאה אליו מעבודת האל, יתעלה, וממיעוט קנאתו בזריזים המתעסקים בעבודה. ועל כן צריך כל משכיל להיזהר ממנה ולבקש תחבולות להסיר אותה, ויקנא בחבריו היגעים יום ולילה בעבודת האל, יתעלה, כי כל מי שלא יהיה זריז, לא ישיג תועלת, וכל מתרפה במלאכתו ישחיתנה, כאשר אמר (משלי יח) ״גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית״.

The fifth quality is laziness. This is an evil quality which nullifies the worship of God. For the lazy man does not complete any of his tasks, and therefore the worship of a lazy person is not complete, for he is too lazy to fulfill all of the conditions of the service to God. And know that laziness comes from folly, and from weakness of the will, and from little knowledge, because the man does not know what benefit will come to him from the worship of God, may He be extolled. Laziness may afflict him because of his lack of envy for the alert ones who occupy themselves with the worship of God. Therefore, every intelligent person should guard himself against this quality and seek ways of removing it from his being. And let him envy his companions who exert themselves day and night in the service of God, may He be extolled. For no one who is not alert in his worship will attain benefit from it. Anyone who is slack in his work will destroy it, as it is said (Proverbs 18:9), “Even one that is slack in his work is brother to him that is destroyer.”

המידה השישית - הקורות והתלאות הבאות על בני אדם. כגון חידושים רעים או טובים, או שיהיה במצור, או יעלה למעלה גדולה, או ירויח הון, או שיקחוהו בשבי, או יאבד לו ממון, או יחלה הוא או אחד מבני ביתו, או יהיה גולה מארצו, או חבוש בבית הסוהר, או ימות אחד מאוהביו. כל אלה החידושים ורבים כהם יטרידו לב בני אדם מעבודת האל, וישכיחוהו אותה, ויסירוה מלבו. אך בעת הזאת ידע וייבחן שכל כל משכיל, החזק הוא הרפה כי אם יהיה חזק ואמונתו קיימת, לא יוכלו כל החידושים לחסר מעבודתו. כאשר לא יוכלו הרוחות החזקות לעקור ההר הגדול ולהמישו ממקומו, כן השכל החזק והאמונה העיקרית לא ימישום כל אלה המאורעות. וצריך האדם ליזהר בעת הזאת, וידע כי על זה התנאי בא בברית עם אלהיו, ואחרי אשר התנה על נפשו לעבוד אותו, צריך להשלים נדרו ולקיים אסרו, וצריך לו להכין לב חזק ואמיץ לקבל המאורעות, ויחשוב בהם בטרם בואם, וימתינם בכל יום ובכל שעה ובכל חודש, ויאמר בלבו, אם לא יבואו היום המאורעות יבואו למחר, ואם לא יבואו למחר יבואו לאחר מחר. וכשיעשה זה, ויהיו עיניו ולבו בהם כשיבואו המאורעות, לא יטרידוהו ולא ישכיחוהו העבודה, כי ימצאוהו מזומן לקבל אותם. וזה מעשה הצדיק, כי יחשוב וידע, כי העולם נוה התלאות, ועל כן עיניו ולבו בהם בכל רגע, ועל כן לא יטרידוהו כשיבואו ולא יחרידוהו. אך יחרידו למי שהוא בטוח בעולם, ויאמר כי לא תבוא עליו צרה וכי שלותו תעמוד עליו, ועל כן, כשיבוא עליו הפך מאשר חשב, יחריד, ותאבד דעתו, ואמונתו, ועבודתו. וצריך למשכיל לשמור נפשו תמיד, ואל יבטח בטובת העולם רגע, רק ידע כי התלאות מזומנות לבוא, ובזה יצליח ותתקיים עבודתו.

The sixth quality consists of the happenings and the troubles that come upon people, for example, new events, evil or good. If one is in distress or has risen to a great position, or has gained much wealth, or has been taken in captivity, or has lost his money or is sick, or a member of his family is ill, or is exiled from his land, or is imprisoned in the dungeon, or one of his dear friends dies, all these new circumstances and many like them trouble the hearts of men and dissuade them from the worship of God, and make them forget it, and remove it from their heart. It is in such a time that the reason of the rational man is proved. Is it strong or is it weak? For if it is strong and his faith endures, none of these new circumstances will cause him to be deficient in his service to God. Just as mighty winds cannot uproot a great mountain and move it from its place, so can all these happenings not remove strong reason and well-founded faith. A man should be careful at such a time and know that on this condition has he come into a covenant with his God. And since he has covenanted with his soul to serve Him, he must complete his vow and fulfill his pledge, and he must prepare a strong and courageous heart to accept these happenings, and he must think about such happenings before they come upon him. He should anticipate them every day, every hour, every month, and say in his heart, “If these happenings do not come today, they will come tomorrow.” If he does this and his eyes and his heart are intent upon them, then when the happenings do come, they will not confuse him, and they will not cause him to forget the service to God, for these happenings will find him ready to accept them. This is the conduct of the righteous man: he knows that the world is an abode of troubles, and his eyes and his heart consider them every moment, and therefore these troubles do not confuse him when they come, nor do they terrify him. But they do terrify one who is secure in his world and says that no trouble will come upon him and that his tranquility will remain. Therefore, when there comes upon him the opposite of what he had thought, he fears his mind is lost and his faith and his worship, also. A rational person must guard his soul always and not trust in the goodness of the world even for a moment, but he must know that the troubles are ready to come. If he has this attitude, he will be fortunate and his worship of God will endure.

המידה השביעית - חברת מתי רשע. דע, כי זאת המידה תשחית כל העבודה, ואף על פי שיהיה העובד שלם בכל מידותיו, אם יתחבר לאנשי רשע תשחית עבודתו, ואלה פירושם. אם יתחבר למלכים, ימשכוהו לגאות ולבקש שררה, ואם יתחבר לנערים, ימשכוהו לתענוגים, ואם יתחבר לנשים ימשכוהו למעשה זימה, ואם יתחבר לאפיקורסים ישחיתו אמונתו, ואם יתחבר לכסילים יאבד חכמתו ושכלו וישכח חוק אלהיו ויימשך אחר מעשיהם, ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל תמשכהו נפשו אליהם לאט ולא ידע כי בנפשו הוא, ואם יתחבר לשוטים ישתטה עמהם, ואם יתחבר לגרועים ונבזים ילמד מעשים בזויים. ועל כן צריך לרחוק תמיד מכל אלה החברים ולדעת כי כפי רחקו מהם כן תהיה קרבתו אל הבורא יתברך, וכפי קרבתו אליהם כן ירחק מהבורא יתברך. ואם לא ידע איך ייפרד מהם, כי גבר עליו היצר, יתחבר להפכם, ואז יכיר מומם, ובהכירו מומם, אז יוכל להתרחק מהם. כי אם יתחבר למלכים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לעניים ולמרודים, ואז ימאס הגאות וגובה הלב, ואז אפשר להתרחק מהם בלאט. וכשירצה לרחוק מחברת הנערים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לזקנים, ואז ישמע דבריהם ושכלם וחידותם, ויכיר הכבוד אשר ישיג בחברת הזקנים והישישים, וההפרש אשר ישיג בחברת הזקנים בין חברתם וחברת הנערים, ואם יתחבר לנשים ולא יוכל להיפרד מהן, יתחבר לאנשי יישוב ושכל, ואז יכיר החמודות אשר בם, אשר הם הפך מעניני הנשים. ואם יתחבר לאפיקורסים והשחיתו אמונתו, יתחבר לתמימים החסידים המופלגים בחכמה והם יורוהו באותות ובמופתים על ביטול דעת האפיקורסים, ואם יתחבר לכסילים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר למשכילים. ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לאנשי אמונה, ואז יראה איך הם נזהרים, ואם יתחבר לגרועים ולא יוכל להיפרד מהם יתחבר לנכבדים ויקרים וילמד מעשיהם.

The seventh quality concerns the companionship of wicked men. Know that this quality can destroy all worship of God and even though the worshiper is complete in all other qualities, if he joins the companionship of wicked men, his worship will be destroyed. And these are the particulars: if he joins the companionship of kings, they will draw him to haughtiness and to the pursuit of power and dominion. If he seeks the companionship of youth, they will draw him to pleasure. If he seeks the companionship of women, they will draw him to immoral acts. If he joins the companionship of atheists, they will destroy his faith. And if he joins the companionship of fools, he will lose his wisdom and his reason, and he will forget the statutes of his God, and he will be drawn after their deeds. If he joins the companionship of those who cheat and rob, his soul will gradually draw him to them, and he will not know that he sins against his own soul. If he joins madmen or fools, he will be mad and foolish with them. And if he joins the unworthy and the vile, he will learn their shameful deeds, and therefore it is always necessary to keep at a distance from all these types. He must know that according to his distance from them, so will be his nearness to the Creator, blessed be He. According to his nearness to these groups will be his distance from the Creator, blessed be He. If he does not know how to separate himself from them, because his evil inclination has grown strong, then he must attach himself to their opposites. Then he will recognize the faults of the evil companions. When he recognizes their faults, he will be able to stay at a great distance from them. If he enjoys the companionship of kings, and he cannot separate himself from them, let him join the companionship of the poor and the downtrodden, and then he will reject haughtiness and pride of heart, and then it will be possible for him to gradually set a distance between him and them. And if he wishes to remove himself from the companionship of youths, and he finds himself unable to separate himself from them, let him join the companionship of elders, and then he will hear their words and their intelligence and their profound attributes, and he will recognize the honor that he will attain from the companionship of elders and the venerable. He will see the difference of that which he can attain through companionship of older men rather than the companionship of youths. If he seeks the companionship of women and cannot separate himself from them, let him join the companionship of men of settled minds and reason, and then he will recognize the delights which can be found in them and which are completely opposite from the matters affecting women. If he seeks the companionship of atheists and they destroy his faith, let him join the companionship of men of perfect faith, the pious ones who are distinguished by their wisdom, and they will teach him signs and examples, rather than the lack of knowledge of atheists. If he joins the companionship of fools and he cannot separate himself from them, let him join the companionship of intelligent men. If he joins the companionship of those who cheat and rob and cannot separate from them, let him join the companionship of men of faith, and then he will see how careful they are of their conduct. And if he joins the companionship of men who are unworthy and cannot separate himself from them, let him join the companionship of the honored and well-liked and let him learn from their deeds.

והמידה השמינית - רוע האמונה. מי שאין בו אמונה, מה מאד קשה למצוא לו רפואה ולמכתו תעלה, אם האלהים ביראתו לא יריחהו ויהפוך לו לב אחר, ויסיר לב האבן מבשרו, ויפקדהו בפקודת רחמים, כי אין סיבה לתיקונו. ואם ישימו לפניו כל עניני המוסר והתוכחות, הכל הוא לו לאין, ויחשבהו ללעג, והוא כמו החולי אשר אין לו רפואה, וככלי חרס הנשבר אשר אין לו תקנה, ועל כן צריך אדם לשמור אמונתו.

The eighth quality is a fault of faith. He who has no faith—how very hard it is to find a healing for him and a cure for his plague! If God does not lure him by means of fear of Him and give him a different heart and remove the heart of stone from his flesh and remember him with the remembrance of mercy, then there is no method of correcting him. And if there were to be put before him all the matters of instruction and rebuke, all of this is to him as nothing and he would consider it only as mocking. He is like a disease which has no healing and a broken shard of pottery which cannot be repaired and therefore, a man ought to guard zealously his faith.

והמידה התשיעית - לעג הלועגים וחרפת המחרפים. אין לאדם ליכנס לעבודת האל, עד ישית עליו לבל ישית לבו ללעג הלועגים עליו וחרפתם. ואם יאמרו עליו כי הוא חנף וגונב דעת הבריות, אין לו לשים לבו לדבריהם, ויחשוב, כי לו ישימו כל בני אדם לבם ללעג הלועגים וחרפת המחרפים, לא היה אדם עושה שום טובה ולא מצוה ולא חסד, כי לא יימלט אדם מלשון הפריצים, כאשר אמר (תהלים עג) ״שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ״. וכמה לועגים, אשר לעגם מקנאה וגידופים, מפני שיכירו היתרון ולא ישיגוהו, ובעבור זה חרפוהו. ועל כן צריך אדם שיחזיק בעבודת האל, יתעלה, לידע, כי לא יחרפוהו כי אם שני אנשים, או כסיל או משכיל, ואם יהיה כסיל אין ראוי לחוש לדבריו, ואם הוא משכיל המשכיל לא יחרף אדם על עסק נכון אלא אם תהיה קנאה, מפני שאין בו המידה ההיא.

The ninth quality is the mockery of the scorners and the contempt of the revilers. A man cannot enter upon the service of God until he resolves not to pay any attention to those who may mock him and shame him. If they say of him that he is a flatterer and a hypocrite, he should pay no attention to their words but should consider that if all men were to pay heed to the scornful laughter of the mockers and to the shame of the revilers, no one would do anything good, nor fulfill a commandment, nor do an act of kindness. For no one can save himself from the language of the violent people, as it is said (Psalms 73:9), “They have set their mouth against the heavens and their tongue walketh through the earth.” How many scoffers there are whose mockery arises from jealousy and the desire to abuse. For they recognize the superiority of the one they attack, and they cannot attain his qualities, and because of this they revile him. Therefore, a man ought to take firm hold in the worship of God, may He be extolled, and know that only two kinds of people can revile him, a fool or a rational man. Now, if he is a fool, it is not proper to pay attention or to heed the sting of his words. And if he be a rational man, one should know that a man of intelligence will not revile a man in an honest matter, unless he is jealous, because he, himself, does not possess that quality.

המידה העשירית - החכמות. יש חכמות משחיתות האמונה, כגון חכמות החיצוניות, וחכמות האפיקורסים. וחכמת הפילוסופיא. כל אלה אין צריך לעובד אלהים לשקוד עליהן, רק ירחק מהן בכל כחו, כי בטרם שישיג מהן תועלת, יאבד אמונתו, וידמה למי שאבד חפץ בשביל אחר ולא השיג השני. וכמה חכמים בעיניהם חשבו כי עלו למרום החכמה, חושבים כי עלו ועמדו בסוד גדול ויעלימוהו מזולתם ולא ידעו כי רחקו מן האמונה, ולא יכירו הדבר, כמו הבריא, אשר הרגיל במאכלים רעים לאהבתו בתענוגים, ונשחת בנין אבריו והרכבת גופו, ונשתנו פניו והוא לא ירגיש, ויחשוב עצמו בריא והוא קרוב למות. וכאשר יתחבר לאפיקורוס, תשחת אמונתו מעט מעט והוא לא ירגיש, כן המתעסק בחכמת הפילוסופיא תרחיקהו מעט מעט והוא לא ידע, אך כוונת הפילוסופיא ותכונתה היא לדעת ייחוד השם וכשידענו אז יעבדנו, אבל חכמת הפילוסופיא היא כמו הים הגדול, וידמה הרוצה להתעסק בה כמי שירצה לבוא בתוך הים, כשיאמרו לו במצולתו יש פנינים ואבנים יקרות, ורבים יהרגו נפשם על הדבר הזה, כי ישחו בתוך המים, וישוטטו לבקש ולא ימצאו. וחכמת הפילוסופיא יש לה בתחילתה דברים והקדמות משבשים האמונה, ולא יבטח כל הנכנס בה שלא תאבד אמונתו, אם לא יהיה לו מלמד בקי וחסיד שיורהו וישמרהו מן המקומות אשר תחלש אמונתו, ואז יימלט האדם ממכשולות הפילוסופיא וישיג התועלת אשר הוא מבקש. אבל כשיקרא לבדו ספרי הפילוסופיא, או יקראם עם רב חכם ושאינו חסיד גמור, אין ספק כי תשחת אמונתו, ויפסיד יותר ממה שירויח. וזה הכלל הוא עמוד לכל ירא ה׳, ועל כן צריך ליזהר בו.

The tenth quality consists of the various wisdoms. There are various wisdoms which destroy faith, such as secular wisdoms, the wisdoms of the atheists, and the wisdom of philosophy. There is no necessity for the servant of God to study all these diligently. Let him rather keep at a distance from these with all his might, for before he attains any benefit from them, he will lose his faith. And he will be like one who uses up a treasure in order to obtain another treasure. He does not attain the second treasure. How many men (wise in their own eyes) think that they have attained the height of wisdom and have ascended close to a very great secret. They hide it from others and do not know that they have put a great distance between themselves and faith. They do not recognize this fact. It is like the healthy person who has accustomed himself to eat bad foods because of his love of pleasure. The structure of his limbs is destroyed and the composition of his body and his appearance is altered, but he is not aware of it, and he considers himself healthy when he is near death. So if one becomes a companion of atheists, his faith will be destroyed little by little and he will not sense it. And so it is with the one who occupies himself with the wisdom of philosophy, it will cause him to depart from faith little by little and he will not know it. Now, the evident intent of philosophy and its structure is to enable one to know the unity of God, so that when he does know this, he will serve Him, but the wisdom of philosophy is like a great ocean, and he who wishes to occupy himself with it is like one who wishes to enter into the midst of the sea. It is said that, “in its depth he will find pearls and precious stones,” but many have lost their souls because of this thing, intending to swim in the midst of the sea and wandering about to seek the treasure, and they did not find it. Now, the wisdom of philosophy at its very beginning has matters and principles that confuse faith, and no one who enters it can be confident that his faith will not be lost, unless he has a teacher who is erudite and pious, who will teach him and warn him of those places where his faith might be weakened. Only then can a man escape the stumbling blocks of philosophy and attain the benefit which he seeks. But if he reads books of philosophy by himself or if he reads them with a teacher who is wise, but not completely pious, there is no doubt that his faith will be destroyed, and he will lose more than he gains. And this general rule is a pillar to everyone who fears the Lord, and therefore it is necessary to be careful in this matter.

והמידה האחת עשרה - הקנאה. כשיראה העובד אנשים רבים פחותים ממנו מתעסקים בעסקי העולם והשיגו כבוד, יקנא בהם וישוב לבקש מעלתם, ויאמר בנפשו הנה אלה השיגו לזה הכבוד מפני שביקשוהו ואני אילו אבקשהו אמצאהו. וצריך למשכיל להישמר מזאת המידה.

The eleventh quality is jealousy. When the servant of God sees many persons who are less worthy than he occupying themselves with matters of the world and obtaining honor, he may envy them. He may turn back to seek the reason for their success and may say to himself, “Behold these people have attained this glory because they sought it, and I, if I were to seek it I would find it.” A rational man should guard himself from this quality.

והמידה השתים עשרה - הפתיות. כי עובד אלהים, בראותו אנשים עובדי האל כי עזבו עבודתם ושבו לעסקי העולם והלכו אחרי תאוותיהם, ואמר הנה פלוני עזב עבודתו אעשה כן גם אני וזוהי תכלית הפתיות.

The twelfth quality is folly. When a servant of God sees persons who serve God leave their service and return to worldly occupations and go after their lusts and says, “Such and such a one left his service to God, I will do the same”; that is the ultimate folly.

והמידה השלוש עשרה - כי יקוץ אדם כשלא יראה שכר עבודתו. יש אנשים מתעסקים בעבודה, וכאשר יבוא עליהם צער, יבטחו על צדקתם ועל תפילתם, וכאשר יראו כי לא תועיל יקוצו בה. כל שכן, אם יראה דרך רשעים צלחה והוא עומד בצער, אז יתקצף, וזה יתרון בין המשכיל והכסיל, כי הכסיל יעשה הדבר הזה, אך המשכיל לא יעשה, וישכיל כי עבודתו כאין וצדקתו כאפס. ומי יתן שיהיה בה די להינצל מעונש אלהיו, ואל יבקש עליה בעולם הזה.

The thirteenth quality is this: that a man loses patience when he sees no reward for his service. There are people who occupy themselves with the service of God, and when anguish comes upon them they trust in their righteousness and in their prayers, but when they see that this does not avail them, they grow impatient with their service, all the more so, if they see the way of the wicked prosper while they, themselves, remain standing in the midst of their anguish. Then they become wrathful. And this is the superiority of the man of intellect over the fool. For the fool will do this thing, but the man of intellect will not do it, and he will wisely know that his worship is nothing and his righteousness insignificant. He should be content if there is enough worth in his worship and his righteousness to save him from the punishment of his God, and let him not seek reward for his conduct in this world.

והמידה הארבע עשרה - הכילות, או הדומה לה מרוע הנפש וחסרון זכותה. ואולם זכרנו זאת המידה ממידות רוע הנפש בין שאר מידותיה, מפני שנראה, כי כשתהיה הנפש נדיבה, נכללות בה רוב המידות הטובות. אם כן נהפוך זאת המידה, ונאמר אם יהיה אדם כילי, אין זאת המידה הרעה בו לבדה, רק אחרות מלבד אלה, וזאת עלתה על כולנה. ועל כן אומר, כי המידה הזאת תשחית העבודה. כי כל מי שיהיה כילי, לא יעשה צדקה בעתה, ולא יעזור אביון כי אם בעל כרחו, וכל מצוה אשר יכיר בה תועלת יעשנה במשפט, ואם יכיר בה אפילו הפסד מעט מהונו, יקל בה, ויביא ראיות עליה עד שיתירנה, ויעשה בה חרטה ופשרה. כגון אם יקנה כבש. וישחטהו ונמצא טרפה, ויוכל להביא הלכות וראיות להכשיר אותו יעשה, וכן אם ייכנס עליו שבת, ויזדמן לו עסק, שאם לא יעשנו יאבד לו ממון, יביא ראיות כי הוא מותר לעשותו, וישם ראיתו (ויקרא יח) ״אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״. וכל זה יבא מכח הכילות. ועל כן אי אפשר לכילי להיות עובד אלהים בשביל רוע לבבו ועינו, אשר בשביל פרוטה יתיר כל איסור. וכל שכן בינו לבין עצמו, כי לא ישמור לא איסור ולא היתר כלל בדבר תועלת. ועל כן צריך לעובד אלהים לבל יילכד במוקש הכילות, כי ירמה אלהיו בחלק שפתיו, ויראה לו תכלית החסידות, וכשיזדמן לו שום תועלת או ריוח על מנת שיתיר איסור או יאסור מותר יעשה, וכן כשיזדמן לו איבוד ממון לא יניח עצה ותחבולה אשר לא יעשה כדי להציל הונו, והכסיל ההוא לא ימלט נפשו. ועל כן צריך לכילי להסיר עצתו מן המידה הזו, ואל ימכור עבודת אלהיו בעבור מחיר נבזה וגרוע, כי כל מי שישמור מצות אלהיו, לא ישית לבו לאיבוד ממון עליה, וכן לא ישמח בתועלת שתבוא בחילול המצוה וזה הנקרא ירא ה׳.

The fourteenth quality is avarice or that which is similar to it, occasioned by the evil of the soul or its impurities. Now, we list the evil qualities of the soul among the rest of the evil qualities because we see that when the soul is noble, there is contained within it many of the good qualities. If so, let us take the opposite of this quality and say that if a man is greedy or possessed of avarice, this evil quality does not stand by itself but with others besides this. Except that this quality of avarice is far worse than all the others. And, therefore, I say that this quality of avarice destroys the worship of God, for no one who is greedy or filled with avarice can do righteousness at the right time. He cannot help the poor except from compulsion, and every commandment in which he discerns of advantage, he will do properly. He will act according to the rule. But if he discerns in it even a slight loss of wealth, he will treat the commandment lightly and will bring proofs about it so that he permits the breaking of the commandment or has remose for fulfilling the commandment or seeks to compromise on it. For example, if he should buy a lamb and slaughter it and it is found to be trefe, if he can cite many laws and proofs to cause it to be declared kosher, he will do so. Similarly, if the Sabbath should come upon him suddenly, and it happens that if he does not do a certain thing, he will lose money, he will bring proofs that it is permitted to do it, and he will cite as his proof, “Ye shall therefore keep My statutes, and Mine ordinances, which if a man do, he shall live by them.” (Leviticus 18:5). All of this comes about because of the power of avarice. Therefore, it is impossible for an avaricious person to be a true servant of God, because of the evil in his heart and in his eye. For the sake of a penny he permits what should be forbidden, all the more so when it is a private or a personal matter. Then he pays no attention at all to what is forbidden or permitted as long as it is to his own advantage. Therefore, a true servant of God should not be caught in the trap of avarice. For the avaricious person will deceive his God with the smoothness of his lips and will show the utmost piety. But if there should chance to come to him any occasion of advantage or profit on condition that he permits what is forbidden or forbids what is permitted, he will do so. Similarly, if he should be faced with a loss of money, there is no counsel he will not accept and no scheme he will not undertake in order to save his money, but that fool will not save his soul. Therefore, an avaricious person must remove that quality from himself, and he should not sell the service of his God for a price vile and unworthy. For no one who keeps the commandment of his God will set his heart upon the loss of money which may result from his service to God. Nor will he rejoice in any advantage that may come by profaning God’s command. Such a person is called one who reveres the Lord.

אמר המחבר: אחר אשר ביארנו עיקרי העבודה ועמודיה והענינים המשחיתים אותה, צריך לבאר כל ענין מעניני העבודה, ונזכור בתחילה שמות, ואחר כן נפרש אותם כפי יכלתנו.

I say: After we have explained the principles of the service to God, its pillars and the matters which destroy it, it is necessary to explain every matter pertaining to service. We will first mention them by name, and then we will explain them as well as we can.

האחד - בהרגל אדם נפשו למצוות ולעבודת האל יתברך, ולבאר כל סודות ההרגל ופירוש דרכי התפילה איך הם, וסדר ענינו ופרישתו איך יהיה.

First, we shall discuss how a man should accustom his soul to the precepts of God and to the service of God, blessed be He. And we shall explain all of the secrets of habitual prayer and the methods of prayer and how they should be followed, and the order of its theme and how the proper separation should be made.

השני - לעשות אדם תשובה על חטא נעוריו.

Secondly, how a man should do repentance for the sins of his youth.

השלישי - ללמוד תלמוד תורה ודברי רבותינו, זכרונם לברכה, ודברי אלהים.

Third, to study the Torah and the words of our Sages, of blessed memory, and the words of God.

הרביעי - להיזהר כפי כחו מדברים המשחיתים העבודה.

Fourth, to be warned with all his strength of things which could destroy his service to God.

החמישי - לקרוא כל נוראות הבורא ונפלאותיו אשר עשה עם חסידיו, כגון נפלאות מצרים, והים, והמדבר, ומעשה מגלת אסתר, וזולתם, ולקרוא כמו כן דברי נוראותיו ועוזו ואפו על עוזביו, כגון אשר קרה לקרח ולעדתו.

Fifth, to read all the awesome deeds of the Creator and His wonders and what He has done to His pious ones; for example, the wonders in Egypt, the sea, the desert, the account in the Book of Esther, and other miracles and wonders. Similarly, to read the words of His fearful acts and His strength and His wrath against those who forsake Him; for example, that which happened to Korah and to his followers.

השישי - להישמר בתפילתו לבל ישגה וישכח, וענין תפילתו איך תהיה.

Sixth, to guard himself against making any error or against forgetting something, and how the theme of his prayer should be expressed.

השביעי - בענין תעניתו איך תהיה.

Seventh, how the matter of his fasting should be conducted.

השמיני - להסתיר עניני עבודתו מבני אדם ולהעלימם כפי יכלתו.

Eighth, to conceal the details of his service from men and to keep them a secret as much as possible and to conceal them from people who hinder his ability.

התשיעי - לשום להרגל עבודתו זמן, ואז יוכל לשקוד עליה.

Ninth, to fix the habit of his worship at a definite time; then he will be able to diligently attend to it.

העשירי - לחלק שעות היום והלילה ולסדרן.

Tenth, to divide the hours of the day and night and to set them in proper order.

האחד עשר - לסדר ענין סחורותיו ועסקיו ואומנותיו.

Eleventh, to set in proper order his business dealings, his occupations, and his craft.

השנים עשר - להתעסק בצרכי עניים ולהחזיק בידי מרודים.

Twelfth, to occupy himself with the needs of the poor and to strengthen the hands of the downtrodden.

השלושה עשר - לבקר תמיד בית הקברות, כי אז ייכנע לבבו הערל, ולעמוד על חולים בשעת מיתתם, ואז יכיר כי הכל הבל.

Thirteenth, to visit the burial ground regularly, for then his uncircumcised heart will be subdued. And let him stand near the sick at the time of their death, for then he will know that all is vanity.

הארבעה עשר - לסדר מאכליו ומשקיו ותענוגיו ומרכבתו כמשפט.

Fourteenth, to set in proper order his food, his drink, his pleasures, and his chariot³⁷. Professor Y. Dan suggested that Merchavto might possibly be read Harchavto, his nature. The word is used in an earlier sense in Lev. 15:9 "And what saddle soever he that hath the issue rideth upon shall be unclean." See also Mishnah Kelim 23:3..

החמישה עשר - להתחנן בכל תפילה מתפילותיו להצילו מיצר הרע עד יום מותו.

Fifteenth, to plead in every one of his prayers that God may save him from the evil inclination until the day of his death.

השישה עשר - אם יהיו לו בנים, איך ירגילם ואיך ילמדם מנעורותם.

Sixteenth, if he has children, how he should instruct them in good habits and teach them from their youth.

השבעה עשר - לקחת אשה אם הוא פנוי.

Seventeenth, to take unto himself a wife if he is unmarried.

השמונה עשר - לשום כוונתו בעבודתו לאהבת האל, ואהבת האל תושלם בארבעה דברים: להתחבר עם החסידים והחכמים, ולרחוק מחברת הרשעים והכסילים, ולהתעסק בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, ובכל ספר מן הספרים הקדושים, ולרחוק מחכמות חיצוניות. וכשירגיל אדם באלה הארבעה, עליו נאמר (תהלים טו) ״עושה אלה לא ימוט לעולם״.

Eighteenth, to make the love of God the intention of his service. And the love of God can be made complete in these four ways: by joining in companionship with the pious and the wise, by staying far away from the companionship of the wicked and the fools, by occupying himself with the words of our teachers, of blessed memory, and with holy books, and by keeping at a distance from the so-called secular wisdoms. Now, if a man accustoms himself to these four things, of him it can be said (Psalms 15:5), “He that doeth these things shall never be moved.”

האחד - בהרגל העבודה ודרכיה. דע, כי כל הרוצה לעבוד את אלהיו עבודה גמורה בלב שלם, לא ישיגנה כי אם ברוב השקידה, באורך הימים, ברוב ההרגל ושלא יקוץ בה, ודע, כי עובד אלהים ימצא טורח גדול בתחילת עבודתו וטעם גדול באחרית עבודתו. וכן כל מעשה אשר יעשה אדם, ימצא יגיעה בראשונה, ותסור כבדות היגיעה באחרונה. ועל כן, הרוצה לקבל עליו עול העבודה, צריך לחשוב בכל הנאותיה ולהסתכל בהן תמיד. וירגיל עצמו בראשונה לעשות המעשים הקלים ואל יטריח על עצמו, אבל כל אשר ילך יוסיף, כאשר אמר (ישעיה כח) ״והיה להם דבר ה׳ צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם״. ובראותו כי יוסיף יותר מאשר יוכל לסבול, יקל מעט ממנו, לבל תקוץ הנפש בו פתאום, ואחרי אשר יקל ממנו ויעברו עליו ימים, ישוב לקדמותו.

Now, as to the first principle of worship, which deals with accustoming oneself to prayer and its ways, know that anyone who wishes to serve his God with a complete service and with a perfect heart can attain this only with much diligence, after much time, with much practice, and without impatience. Know that the servant of God may find the habit of his worship tedious at first and delightful later. So is it with every deed that a man does. At first, he finds it wearisome, but the difficulty of the exertion vanishes towards the end. Therefore, everyone who wishes to assume the yoke of worship to God must think about all its pleasures and must always keep them in mind. Let him accustom himself at first to do the easy deed and not make it burdensome for himself, but as he goes on let him add, just as it is said (Isaiah 28:13), “And so the word of the Lord is unto them, precept by precept, precept by precept, line by line, line by line, here a little, there a little.” If he sees that he has added more than he can bear, let him lighten the burden a little in order that he may not grow impatient with it suddenly. After he has made it easier for himself and some time has elapsed, he can return to his prior state.

והנני זוכר לך דמיון בהרגל דרכי העבודה לבל תכבד עליו, כגון אדם הרוצה לענות נפשו בצומות ואין מנהגו לסבול תעניות, על כן צריך בראשונה להתענות יום אחד בחודש ויתחיל בימי הקור, כי הימים קצרים, וגופו חזק, ולא יזיק לו החום, ויעמוד על זה המנהג ימים, ואחרי כן יוסיף מעט, ותהיה תעניתו בימי החום לא בימי הקיץ, ואחר כן יוסיף מעט להתענות בימי הקיץ. ואם יצטרך להתענות יום בכל שבוע, ידע כי היגיעה שיסבול תהיה בפעם הראשונה ושניה, וקצת היגיעה תישאר בשלישית וברביעית, ומעט מזער ממנה תישאר בחמישית ובשישית, וכשיתחיל להיכנס בשביעית לא ייגע בה שום יגיעה כלל. ובראותו כי יקוץ וייגע בתעניתו או בענין עבודתו, יעביר על לבו כל הטובות והתועלות אשר יש לו מן העבודה ההיא וההיזק אשר ירחיק מעצמו בה, וידע כי הצום יכניע הלב. וצריך לכל הרוצה ללמוד ההרגל שידע, כי כל עובד עבודה, ומתעסק בשום מעשה או ייגע עצמו בדברים כבדים, צריך בראשונה לחשוב בטובה הבאה עליו בעשותו אותה וברעה הבאה עליו אם לא יעשנה, וכפי גודל הטובה הבאה עליו, כן תהיה רוב תאוותו לעשותה, כי אם ידע כי תבוא אליו הנאה גדולה ממנה, תקל בעיניו היגיעה אשר ימצא בה, כגון שכר עובד אדמה אם יתנו לו מחיר גדול, בשביל שמחתו במחיר הרב אשר ימצא ממנה לא יקוץ בה ולא ימאסנה, אך תנעם לו יגיעתו.

I bring to your attention an illustration for accustoming oneself to the ways of service so that it shall not be too hard. Let us consider a man who wishes to afflict his soul by fasting, although it is not his custom to fast. At first, he should fast one day a month, starting in the days of winter, for the days are shorter then, and his body is strong, and the heat will not harm him. Let him remain with this custom for some time, and afterwards let him add a little and fast in the days of warm weather, but not in the days of hot summer. Afterwards, let him add a little by fasting in the days of the summer. And if he needs to fast one day a week, he should know that all the weariness that he will bear will occur the first time, or the second time, and perhaps some of the weariness will remain for the third and the fourth times, and a very little bit will remain on the fifth and sixth times. But when he enters the seventh time, he will feel no weariness at all; and if he sees that he is growing weary of his fast or of some aspect of his service to God, let him review in his heart all of the good things and all of the advantages which will accrue to him from that service and the harm that he will cause to himself by departing from that service and he will know that fasting humbles the heart. Anyone who wants to learn how to make a habit of a certain practice should know that he who labors at a task or occupies himself with some deed or wearies himself with difficult things should at the very first think of the goodness which will come upon him by doing the task and the evil which will come upon him if he does not do it. According to the goodness which will accrue to him, so will be his desire to do the task. For if he knows that greater joy will come to him from the task, then the weariness that he finds in the task will grow much lighter in his eyes. For example, the reward of one that tills the soil. If he is getting a good price, he will not grow impatient with the task, and he will not reject it because of his joy in the good price he will get for it; he will find delight in his efforts.

ואולם יש אנשים אומרים, כי לא תערב היגיעה והעבודה לעובד אלא אחרי אורך ימים בעבודתו, ואז יכיר הטוב והרע, וידע כי יש לו גמול עליו, ואז יוכל לשקוד על עבודתו ולא יקוץ בה. אך בהתחלת דבקו בעבודה יקוץ בה וימאסנה פעמים רבות ויזנחנה. ועל כן אשיב עליהם ואומר, כי לא ידבק אדם בעבודה אלא בארבעה דברים. אחרי דעתו גמולו ממנה, ואחרי עמדו בה שנים רבות, ואחרי קנותו שכל טוב, ואחרי דעתו סוד התאוה והפכה בכל המעשים, כי כל מתחיל לעשות שום מעשה, אם יהיה לו במעשה ההוא שום הנאה, תיכנס בלבו התאוה, כי כן כל מעשה שיש בו שום הנאה תיכנס בלבו האהבה ראשונה, ואחר כן תסור ותיכנס בלבו השנאה, ולקץ ימים תסור, וכן יתחלפו תמיד. יסור האחד ויבוא השני. אך אם תהיה הנאת העובד בעבודתו גדולה, ויש לו שכל, תעמוד האהבה ימים רבים, והשנאה ימים מספר, ואם לא יהיה לו שכל טוב ואין לו בעבודתו הנאה גדולה, או תבוא עליו ממנה הנאה מצד אחד ומהומה מצד אחר, תעמוד האהבה ימים מועטים, והשנאה תאריך ימים. וכאשר יתחלפו פעמים רבות, אם יתחדשו לאדם חידושים טובים בעבודתו אז תוסיף האהבה ותגדל, ואם יתחדשו דברים רעים תוסיף השנאה, ואם לא תתחדש בעבודה דבר, יהיו שתיהן שוות עד שיבוא השכל ויכריע ביניהן, כי אם יהיה השכל טוב תתחזק התאוה בשביל ההנאות הבאות ממנה. ואם תחלש האהבה תחזק השנאה ותלך הלוך וגדל ותתמעט האהבה בכל יום.

But there are some people who say that his exertion and labor will grow sweet to the worker only after a length of time at his work, and then he will recognize the good and the bad, and he will know that there is a reward for him from his labor. Then he will be able to apply himself to his task diligently and not grow impatient with it. But at the beginning of his attachment to his task, he may grow impatient with it and reject it many times and abandon it, and therefore I will say concerning them that a man can attach himself to the task only by these four ways: after he knows what his reward for it will be; after he remains at this task for many years; after he acquires a good intelligence; and after he knows the secret of strong desire and its opposite as it pertains to all acts. For when one begins to do any act, if there is any pleasure for him in that act, a strong desire will enter into his heart. Similarly, if there is any enjoyment in an act one does, love will enter into the heart of the one who does it, at first. But afterwards, it will vanish and hatred will enter into his heart, and so will these conditions keep changing always. First one will depart and the second will enter. But if the joy of the one who does the service is great and he has intelligence, then love will stay for many days and hate for only a few days. But if he does not have intelligence and he finds no great enjoyment in his service, or if his service should cause him joy on the one hand and confusion on the other, then love will remain only a few days and hate will lengthen its stay. Then they change places many times. If new and good experiences come to a man from his service, then love will continue and grow, but if there should be new and evil experience as a result of this service, hate will grow. If nothing occurs from this service, then both of them will be equal until reason comes and makes a decision between them. For if reason is good, then the strong desire will grow stronger because of the pleasures which come as a result of the service, but if the love should grow weaker, then the hate will grow stronger, and it will continue to grow while the love will lessen with every passing day.

ואחרי אשר גלינו סוד האהבה והשנאה, נאמר, כי צריך לבעל העבודה להכיר בתחילת עבודתו כי האהבה והשנאה נלחמות שתיהן. פעם תגבר האחת ופעם תגבר השניה. ועל כן אין צריך בתחילת עבודתו להיות חושש אם יקוץ בה, כי זה משפט האהבה בתחילתה, כי תגיע לתכלית ידועה ותחדל, ואמר כן תשוב ותתחזק ותתחדש כנשר. ואחר כן אם תחלש האהבה ותכבד השנאה, אל יהי נואש מן העבודה, רק ידע כי לקץ ימים תחלוף. אלא אם האדם נבער מדעת ולא יכיר ההנאות שיש בעבודת הבורא, אז יאריכו ימי השנאה וימעטו ימי האהבה, וכל אשר תלך תתחזק השנאה. ועל כן צריך למשכיל בתחילת עבודתו להרגיל נפשו בלאט לבל יקוץ בעבודה, כי בהיכנס האהבה בלב לעשות דבר מצוה צריך למהר לעשותה, ובראותו כי תמעט האהבה ותתחיל השנאה, יש אנשים חכמי לבב יטריחו על נפשם ולא יניחוה להקל מעליהם עד אשר תסור השנאה, ויש אנשי סכל לא יוכלו לשבור שנאתם, ויקוצו במעשה ההוא ויניחוהו עד אשר יאבד מרשותם, ואילו יחזיקו במקצתו ולא יניחו הכל, לא יאבד מהם. ועל כן צריך המשכיל, בראותו כי תיכנס השנאה בלבו ויקוץ בעבודה, לבל יניח כל המעשה, ואל יאמר, אניח הכל עתה, ואחרי כן אחזור אליו. כי אם יניח הכל יאבד מידו, ואם יחזיק ממנו במקצתו לא יאבד. כגון מי שנגזר אבר מאבריו, אם נגזר כל האבר מן הגוף, אין לו תקנה ואין לו רפואה, ואם נשאר האבר מעורה בגוף, יש לו תקנה ויחזור לקדמותו כשירפאהו. וכן יש לבעל העבודה לעשות בכל עניני עבודתו, כגון הצומות, שאם יתחיל להתענות ימים מספר ואחר כן יקוץ בהם, אל ימנע עצמו מן הכל, רק יעשנה יום אחד בשבוע, או אפילו יום אחד בחודש. וכן אם יתחיל להתפלל ויקוץ בתפילה, יתפלל ימים בשבוע או פעם אחת ביום. ואם יתחיל ללמוד ויקוץ בה, יקרא מעט בכל שבוע. ודע, כי לא יקוץ אדם בשום מעשה רק בהתחלתו, וכשיאריך בו ימים ושנים, יהיה לו הכל מנהג ותדבק בו נפשו, ואף על פי שיש בו טורח גדול, כי כן נראה, כל המרגיל עצמו לאכול דבר שלא אכל מימיו, או דבר אשר ימאסנו, או דבר מר, אם יתנהג בו ימים אז לא יכבד עליו, ויהיה לו כמנהג וידבק בנפשו.

Now that we have revealed the secret of love and hate, we can say that the worshipper must recognize at the very beginning of his service that love and hate are at war with each other. At one time, the one will be stronger and at another time, the other. There is, therefore, no need at the beginning of one’s worship for one to fear that he may grow impatient with it. For this is the way of love at its very beginning: it reaches a certain goal and then it ceases, and afterwards it returns and renews itself and strengthens itself like the eagle. Therefore, if love grows weak and hate grows strong, let him not despair of his service, but let him know that eventually it will change. If a man is devoid of knowledge and does not discern the joys that are found in the service of the Creator, then the days of hatred will be lengthened, and the days of love will be lessened, and as this condition goes on hate will strengthen itself. Therefore, it is necessary for the intelligent man at the very beginning of his service to accustom himself slowly so that he will not grow impatient in his service. When love enters the heart to fulfill some good deed, one must hurry to do it. When one sees that love is decreasing and hate developing, there are people who are wise of heart who trouble themselves and cannot be at ease until hatred departs. There are men of folly who cannot break the forces of their hate, and they grow impatient with the deed. They abandon it until the power to alter this condition is no longer in their province. If they would cling to some part of it and not abandon it, the fulfillment of the precept would not be lost to them entirely. Therefore, when the intelligent man perceives that hatred has entered his heart and he is impatient with his service, he should not abandon the thing entirely, and he should not say, “I will lay this matter aside for the present and afterwards I will return to it.” For if he abandons everything, his power to fulfill the commandment will be lost, but if he clings to a part of it, his power to fulfill the commandment will not be lost. It is similar to a person who has one of his limbs cut off. If the limb is entirely cut off from the body, there is no remedy and there is no healing, but if the limb is still joined to the body, there is a remedy, and the limb will be restored to its former strength when they heal it. Thus should the servant do in all the matters pertaining to his service, for example, in the matter of fasting. He fasts a few days and if he then becomes annoyed with it, let him not hold himself back from all fasting, but let him fast one day a week or even one day a month. It is the same if he begins to pray and he feels uncomfortable in his prayers. Let him pray a few days in the week or once a day. If he begins to study and becomes annoyed or feels uncomfortable with it, let him read a little bit every week and know that a man does not feel uncomfortable with any task except at its beginning. As he spends days and years at his task, everything will become a habit with him, and his soul will cleave to it even though a great deal of trouble is involved. Similarly, we see that one who starts to eat something that he has not eaten before, or a thing which he would ordinarily reject, or a bitter food, if he continues with it for some time, it will not be difficult for him. It will become a habit with him, and he will persist in it.

על כן אומר, כי המרגיל נפשו בעבודה, אל יתחיל בענינים קשים כי אם בענינים קלים, ואם לא יוכל לעשותם, אף על פי שהם קלים, יעשה קצתם, וכל אשר ילך יוסיף עליהם, ובראותו כי תקוץ נפשו, ימעט מהם ויעשה קצתם, ואל יניח הכל, כמו שפירשתי. והענינים הקלים הם, כגון התפילה, ושאילת שלום, ולעזור לעניים כפי יכלתו, ולבקר חולים, וללוות מתים. אך הענינים הכבדים, כגון להתענות בצומות, ולהימנע מכל תאוה כשתזדמן לו, ולהישמר מן האונאה, והגזל, והשבועה, והכעס, והקנאה, ולאסור מותר, ולהתיר אסור יש לאדם לחנך נפשו ולהרגילה, כאשר ירגיל האב לבנו ללמד אותו דרך ארץ, כי הוא צריך בראשונה ללמד לו העסקים הקלים אשר אין בהם טורח ולא יגיעה, וכל אשר ילך יוסיף עליהם, ואז לא יקוץ בהם הבן. אך אם בתחילה ילמדהו העסקים הכבדים, יקוץ בהם, ויהיה לו סיבה למאוס הכל ולא ישוב אליו, ועל כן אין דבר אשר יוכל המשכיל לכבוש בו יצרו, כמו שיזכור לנפש הטובות וההנאות שיש בעבודת האל והרעות הבאות למי שלא יעשנה. ואם תאמר, כי יש אנשים אשר לא ישמעו ולא ייכנעו מדעתם בשמעם המידות האל ותוכחותיהם. דע, כי האנשים ההם אין לאל חלק בהם ולא בתפילתם, וראוי להעלים עינו מהם ומן תפילתם, ועליהם נאמר (יחזקאל ב) ״אם ישמעו ואם יחדלו״.

Therefore, I say that he who would accustom his soul to the service of God ought not begin with difficult matters, but with simple ones, and if he cannot do them even if they are simple, let him do a part of them, and as he continues, let him add to them. If he sees that he is annoyed or uncomfortable, let him lessen his task and do a part of them, but let him not abandon everything, as I have previously explained. The easy matters are, for example: prayer, greeting, helping the poor according to his ability, visiting the sick, accompanying the dead. It is different with difficult matters, such as: fasting, withholding oneself from all desire that happens to come to one; guarding oneself from cheating, robbery, oaths, anger, jealously, and from forbidding what is permitted and permitting what is forbidden. In these matters, a man must train and accustom himself, just as a father accustoms his son in teaching him worldly things, for he must at first teach him the easy matters that do not involve labor and exertion. As he goes on, let him add to them, and then the son will not grow impatient with him. For, if the father teaches his son difficult matters at the very beginning, the son will grow impatient with him, and this may cause him to reject everything and not to return to it. Therefore, there is nothing that the sensible man can utilize to subdue his evil inclination that compares with reminding the soul of the good things and the joys that are inherent in the service of God and the evils that come to those who do not serve God. If he will argue that there are people who will not listen and will not yield their stubborn opinion when they hear the qualities of God and the rebuke of man’s conduct, know that God has no portion in those people, nor in their prayer, and it is fitting that He hide His providence from them and from their prayer. Of them it is said (Ezekiel 2:5), “Whether they will hear or whether they will forbear.”

וכבר זכרתי לך, בכל עת נלחם היצר עם השכל, ועל כן בכל עסק מעסקי האדם, אם תעלה מלחמה בין שניהם ואם תראה האדם הולך בעסקיו בדרך מישור, דע, כי השכל גבר על היצר והכניעהו. על כן אנו צריכין וחייבין בכל עסק לעזור לשכל במלחמתו, כי השכל והיצר הם שני גבורים נלחמים, אך היצר מפני אכזריותו וקושי טבעו, ומפני נעימות השכל ודקות טבעו, היצר תקיף מן השכל. ולפעמים יהיו שוים בכח, ואם יעזור האדם לאחד מהם, יהיה חלש ונדף. ועל כן אנו צריכין לעזור לשכל אחרי אשר שניהם שוים, ועל זה נאמר (דברים ל) ״ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב״ הוא השכל, ״ואת המות ואת הרע״ הוא היצר הרע, והודיענו, כי כח זה ככח זה, ועל כן ציונו לעזור לשכל, כאשר אמר (דברים ל) ״ובחרת בחיים״. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לג) ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״, מפני שמלחמות השכל והיצר שוות, ונתן הבורא יתברך, רשות לאדם להימשך אחר מי שירצה משניהם. אבל אם ימצא האדם חן בעיני הבורא, כשירצה להימשך אחרי היצר ולעזור אותו, יזדמנו לו מונעים, או מעכבים, או דברים מטרידים, ולא יניחנו הבורא לעזור ליצר, והבורא יעשה כזה לאדם בעבור חסדי אבותיו, או בעבור אשר יכיר לבו כי הוא נאמן, או בעבור כי יכיר כי באחרונה יהיה חסיד גמור ויהיה מן הזוכים לראות פני הבורא ומן הקרובים אליו, וכשיכיר הבורא מה שעתיד להיות, ירצה שיהיה נקי בעת שישוב מדרכו הרעה ויהיה קדוש. ועל כן אנו אומרים בתפילה ״השיבנו אבינו לתורתך״, כי נתפלל לבל יזדמן לנו שטן מעכב אותנו. ואשר אין להם חן בעיני האל לעשות טוב, יניחם הבורא ללכת בשרירות לבם, ועל זה נאמר (מלכים א יח) ״ואתה הסיבות את לבם אחורנית״. ועל כן כשירצה אחד מהם לשוב מרשעתו, ויכיר הבורא כי לא ישוב בלב שלם, יזדמנו לו הדברים המונעים והמטרידים אותו, כמו שאמר (ישעיה א) ״כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי״. וזהו פירוש ״הסיבות את לבם״, כי הרשעים בעשותם עבירה, לא יזדמן להם מונע, כדי שתצא רשעתם שבלב לידי מעשה, כאשר אמר (יחזקאל יד) ״למען תפוש את בית ישראל בלבם״. ועל כן אמר הנביא, עליו השלום (ישעיה סג) ״למה תתענו ה׳ מדרכיך״. וכן הוא אומר אל נא תתענו, פן יזדמנו לנו מאורעות יעכבו אותנו מעבוד אותך.

I have already called to your attention that the evil inclination is constantly at war with the intellect, and therefore in every one of the affairs of man, if there should arise a war between the two of them, and you see a man going about his affairs in a righteous way, know that the intellect has conquered the evil inclination and subdued it. Therefore, it devolves upon us in every occupation to help the intellect in its war, for the intellect and the evil inclination are two mighty forces at war with each other. But because of the cruelty and the hardness of the evil inclination and because of the pleasantness of the intellect and the refinement of its nature, the evil inclination is mightier than the intellect. At times, they are equal in strength, and if a man helps one of them, he renders the opponent weak and easily driven out. Therefore, we must help the intellect, since both are equal in strength, and on this subject it is said (Deuteronomy 30:15), “See, I have set before thee life and good”— That is the intellect—“… and death and evil”—That is the evil inclination. Thus Scripture has informed us that the strength of one is like the strength of the other. Therefore, it commands us to help the intellect, as it is said (ibid., 30-19), “Therefore choose life.” That is why our Sages, of blessed memory, said (Berakhot 33b), “Everything is in the hands of Heaven except the fear of Heaven.” Because in the war between the intellect and the evil inclination their strength is equal. The Creator, blessed be He, has given man the power to be drawn after whichever side of the two he desires. But if a man finds favor in the eyes of the Creator, and he nevertheless wishes to be drawn after the evil inclination and help it, then restraints, obstacles, and troublesome things will occur, and the Creator will not let him help the evil inclination. The Creator will act thus to a man because of the pious deeds of his fathers, or because he sees in his heart that he is faithful, or because he discerns that in the end, this man will become a completely pious person, and will be among those who merit seeing the face of the Creator, and will be among those who are near to Him. Since the Creator recognizes what the future of this man will be, he desires that he should be pure and holy at the time that he repents of this evil conduct, and, therefore, we say in our prayer, “Cause us to return, O our Father to Thy Torah,” for in this way we pray that no adversary may chance to restrain us. As for those who do not find favor in the eyes of God by their intention to do good, the Creator allows them to go on in the stubbornness or hardness of their heart. On this subject, it is said (1 Kings 18:37), “For Thou didst turn their heart backward.” Therefore, when one of these should desire to repent of his wickedness and the Creator recognizes that he will not repent with a complete heart, things happen to him which restrain him and trouble him, as it is said (Isaiah 1:12), “When ye come to appear before Me, who hath required this at your hand to trample my courts?” This is the meaning of, “Thou didst turn their heart backward”: when the wicked desire to do away with transgression, nothing occurs to restrain them so that the wickedness which is in their heart should go forth into a deed, as it is said (Ezekiel 14:5), “… that I may take the house of Israel in their own heart.” Therefore, the prophet, of blessed memory, said (Isaiah 63:17), “O Lord, why dost Thou make us to err from Thy ways?” What he means is: “Do not cause us to err in our hearts, lest the happenings occur which will restrain us from serving thee.”

וצריך לבעל העבודה בחשבו לעשות מצוה ויוציאנה לאור מהרה, יש לו להכיר, כי מצא חן בעיני אלהיו, וכי הבורא אוהב אותו, וכשירצה לעשות עבירה ויזדמנו לו דברים מטרידים ולא תושלם לו, ידע כי מצא חן בעיני אלהיו, כמו שאמר דוד, עליו השלום (שמואל א כה) ״חי ה׳ אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אותך״. ויש לנמלט מן העבירה להכיר, כי הבורא בחר בעבודתו ובתפילתו, ועל כן ישמרהו מהתעסק במעשים מטונפים, כדי שיהא נקי וקדוש לעבוד אלהיו. ובעבור זה צריך כל אדם לעזור לשכל, ובדבר הזה יגבר השכל על היצר. ויש לאדם, בעשותו עבירה ויתגבר עליו היצר עד עשותו חפצו, הוא חייב להינחם אחר עשייתה, וידאג וישתומם. ואם יעשה כן, יהיה לאות עליו כי ייטיב מעשיו ברוב הימים. וכשיתעצב אדם באחת משלושת עתים, יש תקוה לאחריתו להיטיב מעשיו: האחת - טרם עשותו העבירה, והשניה - בעוד עשותו העבירה, והשלישית - אחרי עשותו אותה. ואשר יינחם טרם עשותו אותה הוא טוב מכולם, ואשר יינחם אחרי עשותו אותה הוא רע מכולם, וזה ידמה למי שיינחם ויעשה תשובה בשעת מיתתו, ולא זכר אלהיו בעת בריאותו ובבטחו בשלוותו, ועל כן אין בה תועלת.

The worshipper should know that when he plans to do a good deed and it comes out quickly, he should recognize that he has found favor in the eyes of his God, and that the Creator loves him. If he should wish to commit a transgression and there happen to him things which trouble him and he cannot complete the sinful act, let him know that he has found favor in the eyes of his God, as was the case with David, of blessed memory, as it is said (1 Samuel 25:34), “For in every deed, as the Lord, the God of Israel liveth, who has withholden me from hurting thee.” So one who has been spared from committing a transgression should recognize that the Creator has chosen his service and his prayer and guards him from occupying himself with filthy deeds, so that he may be pure and holy to serve his God. For this reason, every man ought to help the intellect, and in this way the intellect will be stronger than the evil inclination. If a man should commit a transgression and his evil inclination triumphs over him until he has done his desire, he should repent after he has done the deed, and he should worry and be astonished [over what he has done.] If he does this, it will be a sign that he will improve his deeds as time goes on. If a man should grieve at any one of the following three times, there is hope that in the end he will improve his deeds: First, before he commits the transgression; second, while he is still committing the transgression, and, third, after he has committed it. When one repents before he commits a transgression, that is the best of all, and when one repents after he has done the transgression, that is the worst of all. This is like one who is filled with remorse and repents at the time of his death, but who did not remember his God when he was in his full health, when he trusted in his continued tranquility, and, therefore, there is no benefit in such remorse.

השם יצילנו משאון היצר, ויישיר דרכינו, ויעזרנו להטיב מעשינו בזה ובבא. וכן יהי רצון.

May God save us from the rage of the evil inclination. And may He make our path even and may He help us to do good deeds in this world and in the next³⁸Ba-zeh U’bava is a technical phrase for "this world and the next." It was properly used in both moralistic and Hasidic literature., so may be His desire.