שם רמוז קדושת המקום קודש קדשים לפני ולפנים, ודוקא ביום כפור בקרבתם לפני ה', וכן בני אהרן בקרבתם לפני ה' כמו שכתבתי למעלה, ומיתתם היא חייהם, כי נכנסו לפני ולפנים. וענין קדושת המקום רמזתי בענין עש"ן *עולם *שנה *נפש, וסוד שחוטי חוץ ועזאזל הכל ענין אחד. גם בעריות כולם בחוץ מושבם. וביום הזה יום כפורים אנחנו בנים לה' אלהינו וכהן גדול שלנו נכנס לפני ולפנים. וסוד כל פרשת יום כפורים עבודת פנים ועבודת חוץ וחיצון הארכתי באלו העניינים מאוד ותמצאם במסכת יומא שלי, ובדרשות שבת תשובה עיין שם:
In this portion we find allusions to the sanctity of time and space, notably the Holy of Holies, also known as לפני ולפנים This site is accessible only on the Day of Atonement, and then only to the High Priest. The report of the death of the two sons of Aaron when entering this part of the Sanctuary is repeated here to underline that their very death was the commencement of their life in the World to Come. Their entry into this sacrosanct area was an expression of their closeness to G–d. I have previously mentioned that the word עשן, the smoke of the incense offering, is an acronym for the concepts עולם, שנה, נפש. The deeper reasons why sacrifices may not be offered outside the holy sites of the Sanctuary, whereas on that day an offering is made to the Azazel, away from the Sanctuary, are all closely intertwined. None of the עריות have access to holy sites either. Once a year on the Day of Atonement we are children of the Lord our G–d, and our representative the High Priest can enter His innermost sanctum. The mystical element of the Day of Atonement is all tied up with the service performed in the קדשי קדשים, Holy of Holies, and the היכל, outer part of the Sanctuary and the relationships with what we know as חיצון, the less than holy domain. I have dealt at length with all this in my tractate Yuma. It is included in my address on שבת שובה.
שם רמוז קדושת המקום קודש קדשים לפני ולפנים, ודוקא ביום כפור בקרבתם לפני ה', וכן בני אהרן בקרבתם לפני ה' כמו שכתבתי למעלה, ומיתתם היא חייהם, כי נכנסו לפני ולפנים. וענין קדושת המקום רמזתי בענין עש"ן *עולם *שנה *נפש, וסוד שחוטי חוץ ועזאזל הכל ענין אחד. גם בעריות כולם בחוץ מושבם. וביום הזה יום כפורים אנחנו בנים לה' אלהינו וכהן גדול שלנו נכנס לפני ולפנים. וסוד כל פרשת יום כפורים עבודת פנים ועבודת חוץ וחיצון הארכתי באלו העניינים מאוד ותמצאם במסכת יומא שלי, ובדרשות שבת תשובה עיין שם:
In this portion we find allusions to the sanctity of time and space, notably the Holy of Holies, also known as לפני ולפנים This site is accessible only on the Day of Atonement, and then only to the High Priest. The report of the death of the two sons of Aaron when entering this part of the Sanctuary is repeated here to underline that their very death was the commencement of their life in the World to Come. Their entry into this sacrosanct area was an expression of their closeness to G–d. I have previously mentioned that the word עשן, the smoke of the incense offering, is an acronym for the concepts עולם, שנה, נפש. The deeper reasons why sacrifices may not be offered outside the holy sites of the Sanctuary, whereas on that day an offering is made to the Azazel, away from the Sanctuary, are all closely intertwined. None of the עריות have access to holy sites either. Once a year on the Day of Atonement we are children of the Lord our G–d, and our representative the High Priest can enter His innermost sanctum. The mystical element of the Day of Atonement is all tied up with the service performed in the קדשי קדשים, Holy of Holies, and the היכל, outer part of the Sanctuary and the relationships with what we know as חיצון, the less than holy domain. I have dealt at length with all this in my tractate Yuma. It is included in my address on שבת שובה.