פרשת בהעלותך היא נגד מחנה ישראל. כי רמז הכתוב (במדבר ח, ו) קח את הלוים מתוך בני ישראל, כי הלוים נתנו כפרה תחתיהם, על כן סמכו ישראל את ידיהם על הלוים. והם היו מכפרים על עון העגל שעשו ישראל, כמו שהביא רש"י בשם רבי משה הדרשן. נמצא קדושת הלוים היא גורמת להיות ישראל קדושים. על כן הוזכרו ישראל בפסוק (שם יט) ואתנה את הלוים נתונים וגו' חמשה פעמים, נגד חמשה חומשי תורה כמו שכתב רש"י, ומהם נמשך חמשה מדריגות הנשמה שזכרתי בפרשת נשא (ד"ה ג' כשורש קטן) נפש רוח נשמה חיה יחידה. והלוים הם שלוחים של ישראל, ושליח של אדם כמותו (ברכות פ"ה מ"ה):
This Parshah deals primarily with the camp of the Israelites. This is strongly suggested by the statement in 8,6: קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם, "Take the Levites from amongst the Israelites, and purify them." Since the Levites acted as the atonement for the Israelites, they were commanded to place their hands on them (8,10). They were then able to atone for the sin of the golden calf which Israel had made and which the firstborn had worshipped, as Rashi points out on verse 7 in the name of Rabbi Moshe Hadarshan. It follows that the sanctity of the Levites caused a degree of sanctity to be bestowed on the Israelites. This is why the Israelites are mentioned five times in 8,19. Rashi explains that this number corresponds to the five books of the Torah and that it underlines how beloved the Israelites were in the eyes of G–d. This quintuple belovedness refers to the five parts of the soul of the Jewish people, i.e. the נשמה, רוח, נפש, חיה, יחידה, that we discussed in Parshat Nasso. The Levites are perceived as the messengers or agents of the Israelites, and we have a halachic ruling that a man's messenger has equal standing in law to the man who has appointed him as such.
פרשת בהעלותך היא נגד מחנה ישראל. כי רמז הכתוב (במדבר ח, ו) קח את הלוים מתוך בני ישראל, כי הלוים נתנו כפרה תחתיהם, על כן סמכו ישראל את ידיהם על הלוים. והם היו מכפרים על עון העגל שעשו ישראל, כמו שהביא רש"י בשם רבי משה הדרשן. נמצא קדושת הלוים היא גורמת להיות ישראל קדושים. על כן הוזכרו ישראל בפסוק (שם יט) ואתנה את הלוים נתונים וגו' חמשה פעמים, נגד חמשה חומשי תורה כמו שכתב רש"י, ומהם נמשך חמשה מדריגות הנשמה שזכרתי בפרשת נשא (ד"ה ג' כשורש קטן) נפש רוח נשמה חיה יחידה. והלוים הם שלוחים של ישראל, ושליח של אדם כמותו (ברכות פ"ה מ"ה):
This Parshah deals primarily with the camp of the Israelites. This is strongly suggested by the statement in 8,6: קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם, "Take the Levites from amongst the Israelites, and purify them." Since the Levites acted as the atonement for the Israelites, they were commanded to place their hands on them (8,10). They were then able to atone for the sin of the golden calf which Israel had made and which the firstborn had worshipped, as Rashi points out on verse 7 in the name of Rabbi Moshe Hadarshan. It follows that the sanctity of the Levites caused a degree of sanctity to be bestowed on the Israelites. This is why the Israelites are mentioned five times in 8,19. Rashi explains that this number corresponds to the five books of the Torah and that it underlines how beloved the Israelites were in the eyes of G–d. This quintuple belovedness refers to the five parts of the soul of the Jewish people, i.e. the נשמה, רוח, נפש, חיה, יחידה, that we discussed in Parshat Nasso. The Levites are perceived as the messengers or agents of the Israelites, and we have a halachic ruling that a man's messenger has equal standing in law to the man who has appointed him as such.