אלו המצות הם הזדככות טהרת הנפש והגוף. חלה כתיב (דברים ח, ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. והארכתי במקום אחר (עי' שער האותיות אות ק' ריש הל' מאכ"א - קדושת האכילה ד"ה ודבר זה מצאתי) בשם האר"י ז"ל שהפסוק זה מבאר חקירת החוקרים מה זה שמכח המאכל נשאר הנשמה דביקה בגוף, הלא אין בהנשמה אכילה. אלא הענין כי המאכל הוא גופני ורוחני, כי אין דבר מלמטה שאין בו שפע רוחני מלמעלה המוציאו לפועל ואומר לו גדל, וכמו שיש דביקות במאכל רוחני וגופני, כן נשאר דביקות נשמה בגוף על ידי המאכל, והנשמה נהנה מהרוחניות, והגוף מהגופניות. זהו שאמר לא על הלחם לבדו, כלומר מצד הגופניות שבו שאתה רואה, מזה יחיה האדם, אלא מצד מוצא פי ה' שהוא הרוחני הנשפע בו שאמר לו גדל. על כן ציותה התורה לעורר כח הקדושה שבלחם ולהפריש חלה, והיא חלק גבוה שזכה לכהן שהוא קדוש שיאכל אותה, ואז העיסה מזכך גוף ונפש האוכל. גם אדם הראשון היה חלתו של עולם, והיה שלם בגוף ונפש, וכשקלקל גרם לקוץ ודרדר תצמיח ובזיעת אפך תאכל לחם (בראשית ג, יט). ובהרמת חלה ונתינה להכהן שהוא קודש, אז נתקדש הלחם להיות לחם לבב אנוש יסעד שורה עליו הטהרה:
These commandments concern themselves with the refinement of body and soul. Concerning חלה, i.e. bread, the Torah tells us in Deut. 8,3: that "man does not live by bread alone, rather on all that emanates from the mouth of G–d." I have explained at length elsewhere in the name of the Arizal, that this verse explains the efforts made by scientists to find out how it is that through the intake of certain foods the soul remains attached to the body, although the soul by definition does not need to eat. The answer to this problem is that food is both something physical as well as something spiritual. There simply is nothing on this earth that does not contain some spiritual input from the "higher" regions. Heavenly forces cause that spiritual potential to be activated down here on earth. This is why the soul can also benefit from those spiritual ingredients in food, just like the body derives strength from the nutrients in the food consumed. Because of this, the soul remains attached to the body as long as the body receives sufficient food of the right kind. This is what is meant by the above quoted statement that man does not live by bread alone. It means that the body is maintained by the physical composition of the food, i.e. bread, as one can see. Over and above that, life is maintained, i.e. the soul is kept going, by the invisible spiritual elements in food, i.e. G–d's command, מוצא פי ה', for those spiritual elements to become active within the person in question. The Torah therefore commanded us to set aside the חלה, the portion to be given to the priest; by fulfilling this commandment the spiritual element in the bread should be "awakened" and contribute its share to maintaining our souls. Since the priest represents holiness, he is given this "holy" part of the bread. Since, ideally, this חלה is set aside when the bread has not yet been baked but is merely dough, it is a method of refining our bread by adding sanctity to it before it is even baked. The bread thereby acts as a refining agent for both body and soul. The first man, Adam was considered as the חלה of the universe (Jerusalem Talmud Shabbat 2). He was perfect in mind and body until he sinned and caused the curse, and the Torah said concerning the earth קוץ ודרדר תמציח לך, ובזיעת אפך תאכל לחם "It will sprout thorns and thistles for you,…. by the sweat of your brow will you eat bread." The net effect on the bread after Challah has been set aside and has been given to the כהן, is for a person to qualify for the blessing inherent in the verse "ולחם לבב אנוש יסעד, bread will sustain man's life" (Psalms 104,15).
אלו המצות הם הזדככות טהרת הנפש והגוף. חלה כתיב (דברים ח, ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. והארכתי במקום אחר (עי' שער האותיות אות ק' ריש הל' מאכ"א - קדושת האכילה ד"ה ודבר זה מצאתי) בשם האר"י ז"ל שהפסוק זה מבאר חקירת החוקרים מה זה שמכח המאכל נשאר הנשמה דביקה בגוף, הלא אין בהנשמה אכילה. אלא הענין כי המאכל הוא גופני ורוחני, כי אין דבר מלמטה שאין בו שפע רוחני מלמעלה המוציאו לפועל ואומר לו גדל, וכמו שיש דביקות במאכל רוחני וגופני, כן נשאר דביקות נשמה בגוף על ידי המאכל, והנשמה נהנה מהרוחניות, והגוף מהגופניות. זהו שאמר לא על הלחם לבדו, כלומר מצד הגופניות שבו שאתה רואה, מזה יחיה האדם, אלא מצד מוצא פי ה' שהוא הרוחני הנשפע בו שאמר לו גדל. על כן ציותה התורה לעורר כח הקדושה שבלחם ולהפריש חלה, והיא חלק גבוה שזכה לכהן שהוא קדוש שיאכל אותה, ואז העיסה מזכך גוף ונפש האוכל. גם אדם הראשון היה חלתו של עולם, והיה שלם בגוף ונפש, וכשקלקל גרם לקוץ ודרדר תצמיח ובזיעת אפך תאכל לחם (בראשית ג, יט). ובהרמת חלה ונתינה להכהן שהוא קודש, אז נתקדש הלחם להיות לחם לבב אנוש יסעד שורה עליו הטהרה:
These commandments concern themselves with the refinement of body and soul. Concerning חלה, i.e. bread, the Torah tells us in Deut. 8,3: that "man does not live by bread alone, rather on all that emanates from the mouth of G–d." I have explained at length elsewhere in the name of the Arizal, that this verse explains the efforts made by scientists to find out how it is that through the intake of certain foods the soul remains attached to the body, although the soul by definition does not need to eat. The answer to this problem is that food is both something physical as well as something spiritual. There simply is nothing on this earth that does not contain some spiritual input from the "higher" regions. Heavenly forces cause that spiritual potential to be activated down here on earth. This is why the soul can also benefit from those spiritual ingredients in food, just like the body derives strength from the nutrients in the food consumed. Because of this, the soul remains attached to the body as long as the body receives sufficient food of the right kind. This is what is meant by the above quoted statement that man does not live by bread alone. It means that the body is maintained by the physical composition of the food, i.e. bread, as one can see. Over and above that, life is maintained, i.e. the soul is kept going, by the invisible spiritual elements in food, i.e. G–d's command, מוצא פי ה', for those spiritual elements to become active within the person in question. The Torah therefore commanded us to set aside the חלה, the portion to be given to the priest; by fulfilling this commandment the spiritual element in the bread should be "awakened" and contribute its share to maintaining our souls. Since the priest represents holiness, he is given this "holy" part of the bread. Since, ideally, this חלה is set aside when the bread has not yet been baked but is merely dough, it is a method of refining our bread by adding sanctity to it before it is even baked. The bread thereby acts as a refining agent for both body and soul. The first man, Adam was considered as the חלה of the universe (Jerusalem Talmud Shabbat 2). He was perfect in mind and body until he sinned and caused the curse, and the Torah said concerning the earth קוץ ודרדר תמציח לך, ובזיעת אפך תאכל לחם "It will sprout thorns and thistles for you,…. by the sweat of your brow will you eat bread." The net effect on the bread after Challah has been set aside and has been given to the כהן, is for a person to qualify for the blessing inherent in the verse "ולחם לבב אנוש יסעד, bread will sustain man's life" (Psalms 104,15).