אגרת רב שרירא גאון 1

וששאלתם כיצד נכתבה המשנה אם אנשי כנסת הגדולה התחילו לכתבה וכתבו מקצתה חכמי כל דור ודור עד שבא רבי וחתמה. הרי רוב סתמא היא וסתם מתניתין ר' מאיר היא. ורוב חכמי התלמוד ששמותם מפורשין בה ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון כולם תלמידי ר' עקיבא הוו. והכללות שלמדנו רז"ל בתלמוד הלכה כר' עקיבא מחבירו וכר' יוסי מחביריו וכר' מחבירו וכולן היו בסוף בית שני: ומאי טעמא שבקו רבנן קמאי רובא לבתראי וכל שכן אם לא נכתב כלום [מן המשנה] עד סוף ימיו של רבי: ועוד אם סדור הסדרים מסודר כהוגן סדר המסכתות מה טעם עשו בזה הענין. מה טעם הקדימו יומא לשקלים וסוכה ליום טוב ושתיהן לראש השנה וכן כל מסכתא שלא נסדרה עם חבירתה בענין: ותו התוספתא ששמענו שר' חייא כתבה לאחר חתימת המשנה נכתבה או בזמן אחד עמה. ומה ראה ר' חייא לכתבה. אם עשה בה תוספת דברים שהן מפרשין את עניני המשנה אמאי הניחן רבי ולא כתבן והלא משם חכמי המשנה (הם) אמורין: וכן הברייתות כיצד נכתבו. וכן התלמוד כיצד נכתב. וכן רבנן סבוראי כיצד נסדרו אחרי רבינא ומי מלך אחריהם וכמה שנים מלכו מאותו הזמן ועד עכשיו:

תשובה: הכין חזינא דודאי שיתא סדרי משנה (כולהון) רבינו הקדוש תרצינון כי היכי דגרסי להו הלכתא דבתר הלכתא אין להוסיף ואין לגרוע. והכי אמרינן בגמרא דיבמות בפ' הבא על יבמתו מתני' אימת איתקין ביומי ר'.

ודקא אמריתו מאי טעמא שבקו (רבנן) קמאי רובא לבתראי לא שבקו (להון) קמאי רובא לבתראי אלא כולהון בתראי מילי דקמאי גרסין וטעמיהון מתנו. דהא הילל הזקן כשמינוהו בני בתירא נשיא עליהן הכי קאמר להו מי גרם לכם שאהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון.

והכי הויא מילתא דראשונים לא איתידעו שמהתהון אלא [שמותן] של נשיאים ושל אבות ב"ד בלבד משום דלא הוה מחלוקת ביניהון אלא כל טעמי דאורייתא הוו ידעין להון ידיעה ברורה. ותלמודא נמי הוה ידיע להון ידיעה ברורה והוו הוויי ודקדוקי במשנתם על כל דבר ודבר דהא תנו רבנן בפ' יש נוחלין שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראויין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבנו ושלשים מהן ראויים שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון ועשרים בינוניים. גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטון שבכולן רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד לא הלכות ולא הגדות דקדודי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות ומשלי כובסים ומשלי שועלים שיחת דקלים שיחת שדים שיחת מלאכי השרת דבר גדול ודבר קטון. דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטון הויא דאביי ורבא. להודיעך דאפי' הוייא דאביי ורבא לאו מדעתייהו הוו אלא כולהו נהירן לראשונים.

וכמה דהוה בית המקדש קיים כל חד וחד מרבוואתא הוה מגמר להו לתלמידי טעמי דאורייתא ודמשנה ודתלמוד במילי דמחבר להון בשעתיה ומורו לתלמידייהו כי היכי דחזי. והוה נפישא חכמה ולא הוו צריכין לטירחי [אחריני] וההיא פלוגתא דסמיכה לחוד הוא דהות ביניהון וכד אתו שמאי והלל נמי בתלת מילי בלחוד הוא דאיפליגו דאמרינן אמר רב הונא בשלשה מקומות נחלקו שמאי והלל וכיון דחריב בית המקדש ואזילו לביתר וחריב נמי ביתר ואיתבדרו רבנן לכל צד. ומשום הנך מהומות ושמדים ושגושין שהיו באותו זמן לא שמשו התלמידים כל צרכן ונפישי מחלוקות. מן כד נחת נפשיה דרבן יוחנן בן זכאי והוה רבן גמליאל והוה נמי עדיין ר' דוסא בן הרכינס ואחריני נמי מהנך ראשונים והות פלוגתא בין בית שמאי ובין בית הלל. ואע"ג דאדחו בית שמאי ונקבעה לכל הלכה כבית הלל הות פלוגתא בדורו של רבן גמליאל בדברים אחרים בין ר' אליעזר דהוי שמותי ובין ר' יהושע דאינון תלמידי רבן יוחנן בן זכאי.

And as long as the Holy Temple (בית המקדש) stood, each and every one of the great Sages would teach his students the reasons of the Torah, the Mishnah, and the Talmud, using words he composed himself at that time, and he would instruct his students as he saw fit. Wisdom was abundant, and they did not need other exertions. The only dispute among them was regarding the laying of hands (Semichah). And when Shammai (שמאי) and Hillel (הלל) arose, they only disagreed on three matters, as Rav Huna (רב הונא) said: "In three places Shammai and Hillel disagreed." But when the Temple was destroyed, and they went to Beitar (ביתר), and Beitar was also destroyed, the Sages were scattered in every direction. Due to those tumults, persecutions, and confusions that occurred at that time, the students did not serve their masters sufficiently, and disputes multiplied. From the time Rabban Yohanan ben Zakkai (רבן יוחנן בן זכאי) passed away, and Rabban Gamliel (רבן גמליאל) arose—and Rabbi Dosa ben Harkinas (רבי דוסא בן הרכינס) and others of those early Sages were still alive—there was the dispute between the House of Shammai (בית שמאי) and the House of Hillel (בית הלל). And even though the House of Shammai was rejected and the halacha was established according to the House of Hillel, there was still a dispute in the generation of Rabban Gamliel in other matters between Rabbi Eliezer (רבי אליעזר), who was a Shammaite, and Rabbi Yehoshua (רבי יהושע), who were students of Rabban Yohanan ben Zakkai.

והוו נמי בההוא דרא ר' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור' יוחנן בן נורי ור' יוחנן בן ברוקא ור' חנינא בן תרדיון ור' אלעזר בן תרדיון ור' אלעזר חסמא ואבא חלפתא ור' יוסי בן קיסמא ולפניהם שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ורבנן [אחריני] נפישי דהוו בההוא דרא.

And there were also in that generation Rabbi Yose the Galilean (רבי יוסי הגלילי), Rabbi Elazar ben Azariah (רבי אלעזר בן עזריה), Rabbi Yohanan ben Nuri (רבי יוחנן בן נורי), Rabbi Yohanan ben Beroka (רבי יוחנן בן ברוקא), Rabbi Hanina ben Teradion (רבי חנינא בן תרדיון), Rabbi Elazar ben Teradion (רבי אלעזר בן תרדיון), Rabbi Elazar Hisma (רבי אלעזר חסמא), Abba Halafta (אבא חלפתא), and Rabbi Yose ben Kisma (רבי יוסי בן קיסמא). And before them were Shimon ben Azzai (שמעון בן עזאי) and Shimon ben Zoma (שמעון בן זומא), and many other Sages who lived in that generation.

ושנים להם שהיו תלמידיהם וחבריהם. והיו בימיהם כגון ר' עקיבא ור' אלעזר המודעי ור' יהודה בן בבא ור' ישמעאל. ועד אותה שעה היה ר' יהודה בנציבין ואע"פ שהיה ר' יהודה בנציבין בזמן הבית היה עדיין אחר חרבן הבית שם. וזמן חשוב היה שהוא אחר שקיטתן מחרבן הבית. ובאותו זמן ישבו לאחוז הלכותיהן שהיו אבודות בשגוש החרבן והשמד ומחלוקת ב"ש וב"ה.

And secondary to them were those who were their students and colleagues. They lived in their days, such as Rabbi Akiva (רבי עקיבא), Rabbi Elazar of Modi'in (רבי אלעזר המודעי), Rabbi Yehudah ben Bava (רבי יהודה בן בבא), and Rabbi Yishmael (רבי ישמעאל). Up until that time, Rabbi Yehudah (רבי יהודה) was in Nisibis (נציבין), and although he was there during the time of the Temple, he remained there even after its destruction. This was a significant period, as it was after they had settled down from the destruction of the Temple. At that time, they sat down to grasp their halachot that had been lost in the confusion of the destruction, the persecution, and the disputes between the House of Shammai and the House of Hillel.

והוו נפישין רבנן בההיא עידנא מנהון [איכא] רבוואתא דאית להו ספסלי בית מדרשא ויתבו בהו ומינהון איכא רבנן [אחריני דיתבי] קדמיהון. וביומא דאיתוקם ר' אלעזר בן עזריה אמרינן ההוא יומא איתוספו כמה ספסלי בי מדרשא ואמר ר' יוחנן פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן חד אמר ארבעה מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה וכד איתוסף הכי כמה הוה העיקר.

And the Sages were numerous at that time. Among them were great rabbis who had benches in the study hall and sat upon them, and among them were other Sages who sat before them. On the day Rabbi Elazar ben Azariah (רבי אלעזר בן עזריה) was appointed, we say that many benches were added to the study hall. Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said: Abba Yose ben Dostai (אבא יוסי בן דוסתאי) and the Rabbis dispute this; one said four hundred benches, and one said seven hundred. And if this many were added, how many must the original number have been!

ומסר ר' עקיבא את עצמו [להריגה] אחר שנפטר ר' יוסי בן קיסמא. ונהרג ר' חנינא בן תרדיון ונתמעטה החכמה [אחריהם]. והעמיד [רבי עקיבא] תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא והוה סמכא דישראל על התלמידים שניים של ר' עקיבא דאמור רבנן שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת ועד אנטיפטרס וכולן מתו מפסח ועד עצרת והיה העולם שמם והולך עד שבא(ו) אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון ור' אלעזר בן שמוע והם העמידוה באותה שעה כדאיתא ביבמות.

And Rabbi Akiva (רבי עקיבא) surrendered himself to martyrdom after Rabbi Yose ben Kisma (רבי יוסי בן קיסמא) passed away. And Rabbi Hanina ben Teradion (רבי חנינא בן תרדיון) was killed, and wisdom was diminished after them. Rabbi Akiva raised many students, but there was a persecution upon the students of Rabbi Akiva, and the reliance of Israel was upon the second group of Rabbi Akiva's students. For the Sages said: Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students from Gevat to Antipatris, and all of them died between Passover and Shavuot, and the world remained desolate until he came to our Rabbis in the South and taught them: Rabbi Meir (רבי מאיר), Rabbi Yose (רבי יוסי), Rabbi Yehudah (רבי יהודה), Rabbi Shimon (רבי שמעון), and Rabbi Elazar ben Shammua (רבי אלעזר בן שמוע). And they are the ones who established the Torah at that time, as stated in Yevamot.

ור' מאיר הוה גמיר וחריף ומחדד טפי מכולהון וסמכיה ר' עקיבא ואע"ג דיניק הוי. וסמכינן לשארא בתר ר' עקיבא ר' יהודה בן בבא והדר סמכיה לר' מאיר דאמרינן אמר רב יהודה אמר רב [ברם] זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא בטלו דיני קנסות מישראל שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחום שסומכין בה תעקר מה עשה ר' יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף אף ר' נחמיה. ומקשינן והא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל האומר ר' עקיבא לא סמכו לר' מאיר אינו אלא טועה ואמרינן סמכיה ר' עקיבא ולא קבלוה דינוק הוה והדר סמכיה ר' יהודה בן בבא וקבלוה.

And Rabbi Meir (רבי מאיר) was learned, sharp, and more brilliant than all of them, and Rabbi Akiva (רבי עקיבא) ordained him, even though he was young. And the others were ordained after Rabbi Akiva by Rabbi Yehudah ben Bava (רבי יהודה בן בבא), and he then re-ordained Rabbi Meir. As we say: Rav Yehudah (רב יהודה) said that Rav (רב) said, "Indeed, may that man be remembered for good, and his name is Rabbi Yehudah ben Bava, for were it not for him, the laws of fines would have been forgotten from Israel." For once the wicked kingdom decreed a persecution against Israel: whoever ordains will be killed, whoever is ordained will be killed, a city in which they ordain will be destroyed, and the boundaries within which they ordain will be uprooted. What did Rabbi Yehudah ben Bava do? He went and sat between two great mountains, between two large cities, between Usha and Shefaram, and he ordained five elders there: Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Yose, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shammua. And Rav Avia (רב אויא) adds: also Rabbi Nehemiah (רבי נחמיה). And we raise a difficulty: But Rabbah bar bar Hana (רבה בר בר חנה) said that Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said: "Whoever says Rabbi Akiva did not ordain Rabbi Meir is nothing but mistaken." And we answer: Rabbi Akiva ordained him, but they did not accept him because he was young, and then Rabbi Yehudah ben Bava ordained him, and they accepted him.

ובהדין דרא הוי רשב"ג נשיא ועלה ר' נתן מבבל והוה אב ב"ד כדמפ' בסוף גמרא הוריות אמר ליה רשב"ג לר' נתן נהי דאהני לך קמרא דאבוך לשוויי אב ב"ד למהוי נשיא מי אהני לך. ור' מאיר היה חכם הדור כדמפרש התם (נמי) כד הוו עיילי ר' נתן ור' מאיר [לה מדרשא] הוה קיימא כלה מתיבתא מקמייהו.

And in this generation, Rabban Shimon ben Gamliel (רבן שמעון בן גמליאל) was the Nasi, and Rabbi Natan (רבי נתן) came up from Babylon and was the Head of the Court, as explained at the end of the Gemara Horayot. Rabban Shimon ben Gamliel said to Rabbi Natan: "Granted that your father's belt helped you become Head of the Court, but did it help you become Nasi?" And Rabbi Meir (רבי מאיר) was the Sage of the generation, as explained there as well, that when Rabbi Natan and Rabbi Meir would enter the study hall, the entire assembly would stand before them.

והוו נמי חכמים גדולים [בההוא דרא דרביצו אורייתא תדירא] כגון ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא ור' יהושע בן קרחא ור' אלעזר בן יהודה ור' שמעון בן יהודה ור' אלעזר בר' שמעון ור' יעקב איש כפר חיטייא ור' פרידא ור' פדה קדמאה ור' זכריה בן הקצב ור' מתיא בן חרש ור' אלעזר בן ירמיה וחנין בן פנחס ואבא חנין ופלימו וסומכוס ור' שמעון בן אלעזר ור' חנינא בן גמליאל ור' יהודה בן גמלא ור' אלעזר בן תדאי ור' פנחס בן יאיר ור' יעקב בן דוסאי ואיסי בן יהודה ור' חנינא בן חכינאי ור' ישבב הסופר ור' אלעזר הקפר ור' ראובן האיצטרובולי וחכמי שעמהם.

And there were also great Sages in that generation who constantly disseminated Torah, such as Rabbi Yishmael son of Rabbi Yohanan ben Beroka (רבי ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקא), Rabbi Yehoshua ben Karha (רבי יהושע בן קרחא), Rabbi Elazar ben Yehudah (רבי אלעזר בן יהודה), Rabbi Shimon ben Yehudah (רבי שמעון בן יהודה), Rabbi Elazar b'Rabbi Shimon (רבי אלעזר ברבי שמעון), Rabbi Yaakov of Kefar Hittaya (רבי יעקב איש כפר חיטייא), Rabbi Frida (רבי פרידא), Rabbi Peda the First (רבי פדה קדמאה), Rabbi Zecharya ben HaKatzav (רבי זכריה בן הקצב), Rabbi Matya ben Harash (רבי מתיא בן חרש), Rabbi Elazar ben Yirmeyah (רבי אלעזר בן ירמיה), Hanin ben Pinchas (חנין בן פנחס), Abba Hanin (אבא חנין), P'limo (פלימו), Symmachus (סומכוס), Rabbi Shimon ben Elazar (רבי שמעון בן אלעזר), Rabbi Hanina ben Gamliel (רבי חנינא בן גמליאל), Rabbi Yehudah ben Gamla (רבי יהודה בן גמלא), Rabbi Elazar ben Taddai (רבי אלעזר בן תדאי), Rabbi Pinchas ben Yair (רבי פנחס בן יאיר), Rabbi Yaakov ben Dosai (רבי יעקב בן דוסאי), Issi ben Yehudah (איסי בן יהודה), Rabbi Hanina ben Hakinai (רבי חנינא בן חכינאי), Rabbi Yeshevav the Scribe (רבי ישבב הסופר), Rabbi Elazar HaKappar (רבי אלעזר הקפר), Rabbi Reuven the Astrobolite (רבי ראובן האיצטרובולי), and the Sages who were with them.

וכל ימיו של רשב"ג גדל רבנו הקדוש בנו לתלמוד תורה דקא אמרינן כד הוו יתבי רשב"ג ור' יהושע בן קרחא אספסלי הוו יתבי קמייהו רבי ור' אלעזר בר' שמעון [והוו] מקשי ומפרקי אמרו מימיהם אנו שותים והן יושבין על גבי קרקע בנו להו ספסלי ואסקינהו ושמש רבי אותם החכמים דאמר ר' כשהיינו למדים תורה אצל ר' שמעון בתקוע וכו'. והלכתא דמתניתין מנהון גמר דאמר ר' כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר.

And all the days of Rabban Shimon ben Gamliel (רבן שמעון בן גמליאל), he raised our Holy Rabbi [Rabbi Yehudah HaNasi] (רבנו הקדוש) his son to study Torah. As we say: When Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehoshua ben Karha (רבי יהושע בן קרחא) were sitting on benches, Rabbi and Rabbi Elazar b'Rabbi Shimon (רבי אלעזר ברבי שמעון) were sitting before them on the ground, asking and answering questions. They said, "We drink their water, yet they sit on the ground!" They built benches for them and brought them up. And Rabbi served those Sages, as Rabbi said: "When we were studying Torah with Rabbi Shimon (רבי שמעון) in Tekoa..." etc. And he learned the halachot of the Mishnah from them, as Rabbi said: "When I went to study Torah with Rabbi Elazar ben Shammua (רבי אלעזר בן שמוע), his students gathered against me like the roosters of Beit Bukya, and they did not allow me to learn anything except for one thing in our Mishnah: an androgynous person—one is liable to stoning over him as a male."

וכד מלך בתר אבוה הוו בהדיה בנוהי של אותן החכמים כגון ר' ישמעאל בר' יוסי ור' יוסי בר' יהודה ור' יעקב איש כפר חיטייא ותלמידים אחרים כגון ר' חייא שעלה מבבל ור' חנינא בר' חמא ור' אפס ור' גמליאל ור' שמעון בנו של רבנו [הקדוש] ור' ינאי והן הרביצו תורה הרבה.

And when he reigned after his father, the sons of those Sages were with him, such as Rabbi Yishmael b'Rabbi Yose (רבי ישמעאל ברבי יוסי), Rabbi Yose b'Rabbi Yehudah (רבי יוסי ברבי יהודה), Rabbi Yaakov of Kefar Hittaya (רבי יעקב איש כפר חיטייא), and other students such as Rabbi Hiyya (רבי חייא) who came up from Babylon, Rabbi Hanina b'Rabbi Hama (רבי חנינא ברבי חמא), Rabbi Efes (רבי אפס), Rabbi Gamliel (רבי גמליאל) and Rabbi Shimon (רבי שמעון), the sons of our Holy Rabbi, and Rabbi Yannai (רבי ינאי). And they disseminated much Torah.

ובכל השנים הללו נתפרשו כל ההלכות שהיו תלויות בכל המדרשות מאחרי ההפסד הגדול [שהיה בחרבן הבית] והספקות שהיו להן באותן המהומות. וכל החלוקות שנולדו בשלש דורות הללו נפסקה הלכה ביניהן ונודעו ביניהן דברי היחידים ודברי המרובים בתד דטרחי רבנן [בהו] טורחי נפישי ודקו [בהו] דוקא בתר דוקא ודקדקו [הרבה] על השמועות והמשניות [לתקנן]. ולא אוסיפו על מימרא דקמאי מאנשי כנסת הגדולה אלא טרחו טרחי נפישי ודקו דקדוקי רברבי עד דאסיקו מאי דהוו אמרין הנך ראשונים ומאי דהוו עבדין עד דאיפשיטו להון כל ספקי דאית להו.

And in all these years, all the halachot that had been pending in all the study halls were clarified, following the great loss during the destruction of the Temple and the doubts they had during those tumults. And all the disputes that arose in these three generations were decided, and the words of the individuals and the words of the majority became known among them, after the Sages exerted immense effort and scrutinized them exactingly, carefully examining the traditions and the Mishnayot to correct them. They did not add a single statement to the early ones from the Men of the Great Assembly; rather, they exerted immense effort and scrutinized deeply until they concluded what those early ones were saying and what they were practicing, until all their doubts were resolved.

ולא הוה חד מן הראשונים דכתב מדעם עד סוף ימיו דרבנו הקדוש. וכן נמי לא הוו גרסי כולהי בפה אחד ולשון אחד אלא טעמייהו הוו ידעין להו. וכולהון דעת אחת [הות] בהון [ולא הוה בגרסייהו פלוגתא וידעי] מאי דאיתיה דברי הכל ומאי דאית ביה פלוגתא ומאי דאיתיה ליחיד ומאי דאיתיה לרבים. ולא היו [להם] דברים מתוקנים ומשנה ידועה שהכל שונין אותה בפה אחד [ולשון אחד] אלא אותן הטעמים [והשמועות שהיו יודעים] אע"פ שהחכמים כולן [היו] שוין בהם כל אחד ואחד היה שונה לתלמידיו באי זה חבור שירצה באי זה דרך שירצה. יש שאוחז דרך קצרה כדאמרינן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ותו אמרינן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה ואית דתני כללות ואית דתני פרטי ואית דמרווחין ופשטין דמויי דדמויי. וכל חד וחד מרבנן תני כדאתנייה רביה. האי מקדים להא מילתא והאי מאחר לה האי קייט לישניה והאי מרווח ליה. ואית נמי מאן דרביה יחיד דאמר מילתא ותני לה בסתמא אע"ג דידיע ליה דההוא יחיד הוא ואמרינן חייב אדם לומר בלשון רבו. ואיכא דתני מאי דמסתברא ליה חדא כי האי תנא [וחדא כי האי תנא]. ומשום הכי מפרשין בגמרא הא מני רבי פלוני היא. ואמרינן מאן תנא להא דתנו רבנן וכו' כמאן כי האי תנא. ואמרינן בכמה דוכתי מי ששנה זו לא שנה זו. ומדקדקינן במתניתא במילתא ומילתא מינה ומוקמינן רישא בחד תנא וסיפא בחד תנא. והנך מתנייתא כולהו מיקריין ברייתא בתר דתריץ רבי מתניתין דילנא.

And not a single one of the early ones wrote anything down until the end of the days of our Holy Rabbi (רבי). Likewise, they did not all recite with one mouth and one language, but they knew their reasons. And they were all of one mind, there was no dispute in their texts, and they knew what was universally agreed upon, what was disputed, what belonged to an individual, and what belonged to the majority. They did not have arranged texts and a known Mishnah that everyone recited with one mouth and one language; rather, those reasons and traditions that they knew, even though all the Sages were equal in them, each one would teach his students in whatever compilation he wished, in whatever manner he wished. Some took a short path, as we say: "The Mishnah of Rabbi Eliezer ben Yaakov (רבי אליעזר בן יעקב) is small but pristine." And furthermore, we say: "A person should always teach his students by a short path." Some taught general rules, some taught specifics, and some expanded and explained comparisons. Each and every Sage taught as his master taught him. This one placed a matter first, and that one placed it later; this one shortened his language, and that one expanded it. And there were also those whose master was an individual who said a matter, and he taught it anonymously, even though it was known to him that it was an individual opinion, and we say: "A person is obligated to speak in the language of his master." And there are those who taught what seemed logical to them: one like this Tanna, and one like that Tanna. And because of this, they explain in the Gemara: "Whose view is this? It is Rabbi so-and-so." And we say: "Who is the Tanna for that which our Rabbis taught? It is according to this Tanna." And we say in several places: "He who taught this did not teach that." And we analyze the texts point by point, establishing the first part according to one Tanna and the final part according to another Tanna. And all these teachings were called Baraitot after Rabbi arranged our Mishnah.

והוו אמרין דברישא תלת עשרי אנפי הוויין ביני רבנן במתניתין. [והוה רבי גמיר כולהון] כדגרסינן במס' נדרים ר' הוה גמיר תליסר אנפי הלכתא אגמריה לר' חייא שבע [מינייהו] חלש רבי ואיעקרו מיניה אהדר ר' חייא שבעי קמיה והנך שית אחריני אזדו [להו]. הוה ההוא קצרא דהוה שמע לרבי כד הוה גריס להו אזל ר' חייא וגמרינהו קמי קצרא ואתא [ר' חייא] ואהדרינהו קמי רבי וכד הוה חזי רבי לההוא קצרא אמ' ליה אתה עשית אותי ואת חייא. ואיכא דאמרי הכי אמ' ליה אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי.

And they used to say that initially there were thirteen aspects of disputes among the Sages in the Mishnah. And Rabbi (רבי) had learned all of them, as we learn in Tractate Nedarim: Rabbi had learned thirteen aspects of halacha; he taught seven of them to Rabbi Hiyya (רבי חייא). Rabbi became ill and forgot them; Rabbi Hiyya restored the seven before him, but those other six were lost. There was a certain launderer who used to listen to Rabbi when he reviewed them. Rabbi Hiyya went and learned them from the launderer, and then Rabbi Hiyya came and restored them before Rabbi. And when Rabbi saw that launderer, he said to him: "You have made me and Hiyya." And some say he said to him: "You made Hiyya, and Hiyya made me."

וכיון דחזא ר' דאיכא שינוייא כולי האי בתנויי דרבנן אע"ג דטעמייהו לחדא מילתא סלקין חש דלא נפיש ואתי פסיד מינה דמילתא הואיל וחזא דקא ממעט ליבא וקא מיסתם מעיין החכמה ונסתלקה תורה. כההיא (דאמרינן אי קמאי מלאכי אנן בני אינשי ואי קמאי בני אינשי אנן חמרי וכ)דאמר ר' יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם [ושל] אחרונים כפתחו של היכל ואמרי' [מאן] ראשונים ר' עקיבא אחרונים ר' אלעזר בן שמוע. (ואמרו טובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים.) ואחסנוהו לר' מן שמיא [דהוה ליה תורה ו]גדולה והוו כייפין ליה מכל אתרין כולהו שני כההוא דאמרינן אמר רבה בריה דרבא ואיתימא ר' הילל בריה דר' ואלס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד וכו'.

And when Rabbi (רבי) saw that there was so much variation in the teachings of the Sages—even though their reasoning culminated in the same point—he was concerned lest matters multiply and cause a loss. Since he saw that the heart was diminishing, the wellspring of wisdom was being sealed, and the Torah was departing. Just as we say: "If the early ones were angels, we are humans; if the early ones were humans, we are donkeys." And as Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said: "The heart of the early ones was like the entrance of the Ulam, and the later ones like the entrance of the Heichal." And we say: Who are the early ones? Rabbi Akiva (רבי עקיבא). The later ones? Rabbi Elazar ben Shammua (רבי אלעזר בן שמוע). And they said: "The fingernail of the early ones is better than the belly of the later ones." And it was bestowed upon Rabbi from Heaven that he had Torah and greatness, and everyone submitted to him all those years. As we say: Rabbah b'Reishei d'Rava (רבה בריה דרבא) said, and some say Rabbi Hillel b'Reishei d'Rabbi Wallas (רבי הילל בריה דרבי ואלס): "From the days of Moses until Rabbi, we have not found Torah and greatness in one place."

ושקטו רבנן ביומי דרבי מכל שמדא משום רחימותא דאיכא בין אנטונינוס ורבי ואסכים לתרוצי הילכתא כי היכי דליגרסי רבנן פה אחד [ולשון אחד] ולא ליגרוס כל חד וחד לישנא לנפשיה. משום דהנך ראשונים דקמי חרבן הבית לא (הוו) איצטריכו להכי הואיל ותורה שבעל פה היא ולא איתמרו להו טעמיהו בדברים ידועים כגון תורה דכתיבא אלא ידעי וגמרי טעמי בלבהן וכל חד וחד מגמר להון לתלמידיה כאדם המספר לחבירו ומלמדו להם באיזה לשון שירצה. וכיון דמכנפין בלשכת הגזית ובבתי מדרשות מסודרים [לאומרן] מיד וממשלתא [אית להו] בלא עקתא ובלא פחדא ומן שמיא [הוו] מסייעין להון והוו ברירן [להון] טעמי תורה כהלכה למשה מסיני ולית [להו] חלוף ולית [להו] פלוגתא. כדאמרינן (תניא) א"ר יוסי בתחלה לא היה מחלוקת בישראל אלא ב"ד של ע"א יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של כ"ג אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ושאר בתי דינין של כ"ג יושבין בערי ישראל הוצרך הדבר לשאול וכולה בריתא עד משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות. ורבנן דבתר הכי דבימי רבן גמליאל ורבן שמעון בנו אכתי קא שקלי וטרו והוו קיימין פלוגתא דתנאי [בהדי הדדי] ולא הוה אפשר להן למגרסינהו בפה אחד [ובלשון אחד]:

And the Sages rested in the days of Rabbi (רבי) from all persecution because of the friendship that existed between Antoninus (אנטונינוס) and Rabbi. And he agreed to arrange the halachot so that the Sages would recite them with one mouth and one language, and not that each one would recite a different text for himself. This was because those early ones before the destruction of the Temple did not need this, since it is an Oral Torah, and their reasons were not stated in fixed words like the Written Torah, but they knew and learned the reasons in their hearts. Each one taught his students like a person conversing with his friend, teaching them in whatever language he wished. And since they gathered in the Chamber of Hewn Stone and in arranged study halls to recite them immediately, and they had authority without distress and without fear, and Heaven assisted them, the reasons of the Torah were clear to them as a halacha given to Moses from Sinai, and they had no variance or dispute. As we say: Rabbi Yose (רבי יוסי) taught, "Initially, there was no dispute in Israel, but the court of seventy-one sat in the Chamber of Hewn Stone, and two courts of twenty-three... sat in the cities of Israel. If the matter needed to be asked..." and the whole Baraita, until the students of Shammai (שמאי) and Hillel (הלל) multiplied, who did not serve their masters sufficiently; disputes multiplied in Israel, and the Torah became like two Torahs. And the Sages afterward, in the days of Rabban Gamliel (רבן גמליאל) and Rabban Shimon (רבן שמעון) his son, were still debating and maintaining the disputes of the Tannaim among themselves, and it was impossible for them to recite them with one mouth and one language.

וביומו דרבי [בנו של רבן שמעון בן גמליאל] איסתעייא מילתיה ותרצינהו וכתבינהו והוי מילי דמתניתן כמשה מפי הגבורה אמרן וכאות וכמופת דמיין ולאו מלביה חברינהו אלא [הנהו] מילי דהוו גרסי הנהו ראשונים דלקמיה. ומנא לן מדתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים ואמרינן בגמרא מסתברא דבן זכאי דעלמא דאי ס"ד רבן יוחנן בן זכאי הכא קרי ליה בן זכאי [והכא קרי ליה רבן יוחנן בן זכאי]. ומקשינן והתניא מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים ומסקינן אלא תלמיד היושב לפני רבו [הלל] הוה ואמר מילתא ואיסתבר טעמיה לרביה וקבעוה בשמיה. דאלמא מן ההוא זמן דהלל ושמאי דתנו רבנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים תניא רבי הכי [במתניתין] ולא שנייה.

And in the days of Rabbi (רבי) [the son of Rabban Shimon ben Gamliel], his endeavor was successful, and he arranged them and wrote them down, and the words of our Mishnah are as if Moses stated them from the mouth of the Almighty, and they are like a sign and a wonder. He did not compose them from his own heart, but rather they are those matters that the early ones before him used to study. And how do we know this? From that which we learned: "An incident occurred where Ben Zakkai (בן זכאי) examined the stalks of figs." And we say in the Gemara: "It makes sense that this is a general Ben Zakkai, for if it enters your mind that it is Rabban Yohanan ben Zakkai (רבן יוחנן בן זכאי), here he calls him Ben Zakkai, and here he calls him Rabban Yohanan ben Zakkai?" And we raise a difficulty: "But it is taught in a Baraita: An incident occurred where Rabban Yohanan ben Zakkai examined the stalks of figs!" And we conclude: "Rather, he was a student sitting before his master [Hillel] and he said a matter, and his reasoning made sense to his master, and they established it in his name." Thus, from that time of Hillel (הלל) and Shammai (שמאי) when the Rabbis taught "An incident occurred where Ben Zakkai examined...", Rabbi taught it exactly this way in the Mishnah and did not change it.

ועוד מדתנן כיצד מעברין את הערים ואמר ר' איכא איניש דלשאיל לו לבני יהודה דדייקי לישנא מאברין תנן או מעברין תנן. דאלמא רבי גופיה דתרציה למתניתין מספקא ליה היכי תנן ואמר מאן דתני מאברין לא משתבש [ומאן דתני מעברין לא משתבש. מאן דתני מאברין] כגון אבר אבר מאן דתני מעברין כגון אשה עוברה. שמעינן מינה דבלשון הזה הוה אמירא קמיה דרבי איכא דתני לה הכי ואיכא דתני לה הכי:

And further, from that which we learned: "How do we extend the boundaries of the cities?" And Rabbi (רבי) said, "Is there anyone who can ask the people of Judah, who are exact in their language, whether we learn 'Mabrin' (מאברין) or 'Me'abrin' (מעברין)?" Thus, Rabbi himself, who arranged the Mishnah, was unsure how we learn it, and he said: "He who learns 'Mabrin' is not mistaken, and he who learns 'Me'abrin' is not mistaken. He who learns 'Mabrin' means like a limb (Ever); he who learns 'Me'abrin' means like a pregnant woman (Ubara)." We learn from this that in this language it was stated before Rabbi; some taught it this way, and some taught it that way.

ואף מסכייתא נמי הוו מספקן מקמי דרבי מדקאמר ליה ר' מאיר לר' נתן נימא ליה לרבן שמעון בן גמליאל פתח תני בעוקצין דלית ליה. ומעשה דר' יעקב בן קרשאי דאזל ויתיב להדי כוותא דעיליתא דהוה יתיב בה רשב"ג גריס ותנא עוקצין גרס ותנא אמר רבן שמעון בן גמליאל מאי דקמן יהיב דעתיה וגמרא.

And even the tractates were in doubt before Rabbi (רבי), since Rabbi Meir (רבי מאיר) said to Rabbi Natan (רבי נתן): "Let us say to Rabban Shimon ben Gamliel (רבן שמעון בן גמליאל), 'Open and teach in Uktzin,' which he does not know." And the incident of Rabbi Yaakov ben Korshai (רבי יעקב בן קרשאי) who went and sat by the window of the upper room where Rabban Shimon ben Gamliel was sitting, and he studied and recited Uktzin. Rabban Shimon ben Gamliel said, "What is happening before us?" He applied his mind and learned it.

ואיכא דוכתא דאוסיף בהו רבי פירושי כגון הא דתנן הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין. הכי הויא מתניא מפומא דראשונים [ואוסיף בה רבי ו]פריש בה וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה לבר מן מילי דאיתנין ביומיה וביומי דבתריה כדקאמרינן [זו] משנה ראשונה משנה אחרונה אמרו וכו'. וכ(גו)ן מס' עדיות דאיתניה ביומא דאיתוקם ר' אלעזר בן עזריה דאמרינן אף עדיות בו ביום נשנית ושנינו כל בו ביום ביומא דאותבה לר' אלעזר בן עזריה בישיבה.

And there is a place where Rabbi (רבי) added explanations, such as that which we learned: "Boys may go out with knots, and princes with bells." This is how the Mishnah was from the mouth of the early ones, and Rabbi added to it and explained: "And any person, but the Sages spoke of the usual practice," aside from matters that were taught in his days and in the days after him, as we say: "This is the first Mishnah; the later Mishnah said..." etc. And like Tractate Eduyot, which was taught on the day Rabbi Elazar ben Azariah (רבי אלעזר בן עזריה) was appointed, as we say: "Even Eduyot was taught on that day, and any place we learn 'on that day' refers to the day they sat Rabbi Elazar ben Azariah in the Yeshiva."

ותנא לן רבי בגוה בתר הכי מילי דאיתנו בימי אביו כגון ר' יוסי אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וכגון אמר ר' יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין העזרה ננעלת בחכמה וביראת חטא על כל אדם בישראל כעקביא בן מהללאל וכו'. אבל מסכייתא אחרנייתא אע"ג דטעמיהון הוו תנו להו רבנן [קמאי] רבי תרצינהו להלכתא. ואית מינייהו דהוה תני להו בלשון הראשון ואית מינייהו דהוה תני להו כדחזא:

And Rabbi (רבי) taught for us within it, afterward, matters that were taught in the days of his father, such as: "Rabbi Yose (רבי יוסי) says six things from the leniencies of the House of Shammai and the stringencies of the House of Hillel"; and such as: "Rabbi Yehudah (רבי יהודה) said, Heaven forbid that Akavya (עקביא) was excommunicated, for the Temple courtyard is not locked upon any person in Israel equal in wisdom and fear of sin as Akavya ben Mahalalel (עקביא בן מהללאל)..." etc. But regarding other tractates, even though the earlier Sages taught their reasons, Rabbi arranged them as halacha. And some of them he would teach in their original language, and some of them he would teach as he saw fit.

וסתם המשנה כר' מאיר ולאו משום דאמרן ר' מאיר מלבו אלא ההוא אורחא דגמריה דר' מאיר הוה גמירי. ובאותו דרך דהוה מתני (רבי מאיר) לתלמידיו אותה [גמרא] אחז רבי וקבעיה לאתנויי לכולי עלמא. ור"מ אחז דרך הגמרא שלו מר' עקיבא רבו ור' עקיבא [קבלה] מרבותיו הראשונים דאמרינן א"ר יוחנן סתם מתני' ר' מאיר סתם תוספתא ר' נחמיה סתם סיפרא ר' יהודה סתם ספרי ר' שמעון וכולהו אליבא דר' עקיבא.

And an anonymous Mishnah follows Rabbi Meir (רבי מאיר), and not because Rabbi Meir said it from his own heart, but it was that path of learning that Rabbi Meir had acquired. And in the way that Rabbi Meir taught his students, Rabbi (רבי) grasped that tradition and established it to be taught to everyone. And Rabbi Meir grasped his path of tradition from Rabbi Akiva (רבי עקיבא) his master, and Rabbi Akiva received it from his early masters, as we say: Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said, "An anonymous Mishnah is Rabbi Meir, an anonymous Tosefta is Rabbi Nehemiah (רבי נחמיה), an anonymous Sifra is Rabbi Yehudah (רבי יהודה), an anonymous Sifrei is Rabbi Shimon (רבי שמעון), and all of them are according to Rabbi Akiva."

והני ברייתא דתוספתא וסיפרא וסיפרי אילין ברייתא כולהון הוו תנו להו רבנן קמאי ואתו ר' יהודה ור' נחמיה ור' שמעון ולקוטינון כל חד מינייהו דיליה. סיפרא ר' יהודה תוספתא ר' נחמיה סיפרי ר' שמעון ומתניתין ר' מאיר וכולהו אליבא דר' עקיבא כי כולן תלמידי ר' עקיבא הן.

And these Baraitot of the Tosefta, Sifra, and Sifrei—all these Baraitot were taught by the earlier Sages, and Rabbi Yehudah (רבי יהודה), Rabbi Nehemiah (רבי נחמיה), and Rabbi Shimon (רבי שמעון) came and each collected his own. Sifra is Rabbi Yehudah, Tosefta is Rabbi Nehemiah, Sifrei is Rabbi Shimon, and our Mishnah is Rabbi Meir (רבי מאיר)—and all of them are according to Rabbi Akiva (רבי עקיבא), for they were all students of Rabbi Akiva.

אבל ברייתא אחרנייתא לא איכפת לן בהו משום דהני מובחרין דרבנן הוו דלקטינהו וחברינהו ואינהו הוו תלמידי חשיבי דר' עקיבא. וכך אמר ר' שמעון לתלמידיו בני שנו מדותי שמדותי תרומות הן מתרומות מדותיו של ר' עקיבא. וקא אמרינן לבן של ראשונים כפתחו של אולם [אחרונים כפתחו של היכל וקא מפרשינן ראשונים] זה ר' עקיבא. וקא מפרשי רבנן דאפי' אדם הראשון שמח בתורתו של ר' עקיבא כשהראהו הקב"ה דור דור וחכמיו וגם ר' דוסא בן הרכינס אמר לו לר' עקיבא אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו.

But other Baraitot we do not concern ourselves with, because these were the elite Sages who collected and composed them, and they were the distinguished students of Rabbi Akiva (רבי עקיבא). And thus Rabbi Shimon (רבי שמעון) said to his students: "My sons, learn my measures, for my measures are terumah (elevated offerings) from the terumah of the measures of Rabbi Akiva." And we say: "The heart of the early ones is like the entrance of the Ulam, the later ones like the entrance of the Heichal," and we explain: the early ones—this is Rabbi Akiva. And the Sages explain that even the First Man (אדם הראשון) rejoiced in the Torah of Rabbi Akiva when the Holy One, Blessed be He, showed him every generation and its Sages. And also Rabbi Dosa ben Harkinas (רבי דוסא בן הרכינס) said to Rabbi Akiva: "Are you Akiva ben Yosef whose name goes from one end of the world to the other?"

והגדול שבכל תלמידי ר' עקיבא ר' מאיר הוה דאמרי' א"ר אחא בר' חנינא גלוי וידוע לפני שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר' מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו חכמים הלכה כמותו לפי שלא עמדו חביריו על סוף דעתו שהיה אומ' על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים ומשום הכי הוה חביב ליה לר' עקיבא וסמכיה מינקותיה.

And the greatest of all the students of Rabbi Akiva (רבי עקיבא) was Rabbi Meir (רבי מאיר), as we say: Rabbi Aha b'Rabbi Hanina (רבי אחא בר חנינא) said: "It is revealed and known before the One who spoke and the world came into being that there was none like Rabbi Meir in his generation. And why did the Sages not establish the halacha like him? Because his colleagues could not fathom the depths of his mind, for he would say concerning the impure that it is pure and show proof for it, and concerning the pure that it is impure and show proof for it." And because of this, he was beloved to Rabbi Akiva, who ordained him in his youth.

ונקט ר' בהלכתא ארחא דר' מאיר והיא הות ארחא דר' עקיבא כיון דחזא [ר' באורחא דר"מ] קצרה וקרובה ללמוד ודבריה מחוברין חבור יפה כל דבר ודבר עם מה שדומה לו ומדוקדקין [דבריו] הרבה יותר מכולהו רבנן תנאי אחריני ואין בהן שפת יתר וכל מילתא ומילתא מסקא טעמא בדלא אמיר בה מילי דטופינא דלא צריכא ולא מיחסרא [ולא מייתרא] מדעם אלא בדוכתי מעיטתא [ואורחא קייטא].

And Rabbi (רבי) adopted the path of Rabbi Meir (רבי מאיר) in halacha, which was the path of Rabbi Akiva (רבי עקיבא), since Rabbi saw that Rabbi Meir's path was concise, easy to learn, and its matters were beautifully synthesized—each and every matter with what resembled it. His words were far more exact than all the other Tannaim; they contained no superfluous language, and each and every word conveyed a reason without unnecessary embellishments. It lacked nothing and added nothing extra, save in necessary places, maintaining a concise path.

ובכלל כל מלה ומלה גדולות ונפלאות ולאו כל מאן דחכים ידע [להו] לחבורי (מילי) הכי כדכתיב לאדם מערכי לב ומיי' מענה לשון. ואע"ג דכולהו רבנן שווין בטעמי ודיני כיון דר' עקיבא [הוה] רחב לב ור' מאיר תלמידיה [נמי] רחב לב הוה שפירא תריצתהון ועדיפא [מדכולהו תנאי אחריני] משום הכי לקטה ר' ואוסיף [בה] מאי דהות ביומיה ותרצה (נמי) כדחזי ופריש בה נמי כולהו תורפי ועיקרי דפלוגתא דרבנן דכיון דהוה מרבנן דשמע מרבוותא דפליגי. אי נמי דיחידים דפליגי ותנו מימרייהו סתמא אי איכא אינש דשמע להון מיטעא טעי. וכד מפרש הכי הוה מילתא מסתלק ספיקא דתנן א"ר יהודה למה הוזכרו דברי יחיד בין המרובין לבטלן שאם יאמר אדם כך [אומרים לו מניין לך שמא יאמר להן] מקובל אני כך אומרין לו שמא כדברי איש פלוני שמעת.

And generally, every single word contains great and wondrous things, and not every wise person knows how to compose words in such a way, as it is written: "To man belong the preparations of the heart, but the answer of the tongue is from the Lord." And even though all the Sages were equal in reasons and laws, since Rabbi Akiva (רבי עקיבא) had a broad heart, and Rabbi Meir (רבי מאיר) his student also had a broad heart, their arrangement was beautiful and superior to all other Tannaim. Therefore, Rabbi collected it, added what existed in his own days, arranged it as he saw fit, and also explained within it all the essential points and the cores of the disputes of the Sages. For since he was a Sage who heard from the great masters who disputed, or from individuals who disputed and stated their views anonymously, if someone heard them, they might be misled. But when he explains it this way, doubt is removed, as we learned: Rabbi Yehudah (רבי יהודה) said, "Why were the words of an individual mentioned among the majority to nullify them? Because if a person says 'Thus...,' they can say to him, 'From where did you get this?' And if he says to them, 'I received it thus,' they say to him, 'Perhaps you heard it according to the words of so-and-so.'"

וכד חזו כולי עלמא שופרא דתרצתא דמתניתן ואמתת הדברים ודוקא דמילתא שבקו (כולהון) הנך תנויי דהוו תנו ופשטין אלין הלכתא בכל ישראל והויין [שאר] הלכתא כולהו אישתביקן והוויין כגון ברייתא ומאן דמעיין בהו כמאן דמעיין בפירושי או בלישני רויחי אבל סמכא דישראל על אילין הילכתא הוה וקבלינהו ישראל כד חזינון באמונה וליכא איניש דאפליג בהון:

And when everyone saw the beauty of the arrangement of our Mishnah, the truth of its words, and the exactness of the matters, they all abandoned those texts they used to study and spread these halachot throughout all of Israel, and all the other halachot were left aside and became like Baraitot. Whoever delves into them is like one who delves into commentaries or expanded texts, but the reliance of Israel was upon these halachot. Israel accepted them when they saw them faithfully, and there was no one who disagreed with them.

על הדין ארחא תרצינהו ר' לשיתא סדרי משנה ולאו דשבקוה קמאי רובא לבתראי אלא קמאי לא הוו צריכי לחיבורי ומילי דמגרסן על פה אינון וכל חד וחד מרבנן ידעי להו בקבלה ולא הוו צרוכי לחיבורינהו ולמיכתבינהו. עד דחרוב בית המקדש וקמו תלמידיהון דהנך רבנן קמאי דלא הוו ידעי כוותהון והוו צריכין לחבורי. דהא ר' אליעזר בן הורקנוס דהוה ריש תלמידי רבן יוחנן בן זכאי כד שיילי מיניה הנך מילי דמיפרשן בפ' שני שעירי (סימן) חלה פלוני כבשה ממזר בית אשם [סימן] ולא אהדר להון [מידי] אלא דחינון. ותניא לא מפני שהפליגן בדברים אלא שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם.

In this manner, Rabbi (רבי) arranged the six orders of the Mishnah. It was not that the early ones left the majority of the work for the later ones; rather, the early ones did not need to compile texts. The matters they studied were oral, and each and every one of the Sages knew them by tradition and did not need to compile or write them down. This was true until the Temple was destroyed, and the students of those early Sages arose, who did not know as much as they did and needed to compile texts. For Rabbi Eliezer ben Hyrcanus (רבי אליעזר בן הורקנוס), who was the chief of the students of Rabban Yohanan ben Zakkai (רבן יוחנן בן זכאי), when they asked him those matters explained in the chapter 'Shnei Se'irim'—such as "A certain woman baked dough," "A certain man conquered," "A mamzer," "A house," "A guilt offering"—he did not answer them anything but pushed them off. And it is taught: It was not because he wanted to deflect them with words, but because he never said a thing he had not heard from the mouth of his master.

ולהכי איצטריך רבי לחבורי ולתרוצי שיתא סדרי משנה בתר דנח עלמא שני דורות מן ההוא שמדא [של חרבן הבית]:

And for this reason, Rabbi (רבי) needed to compile and arrange the six orders of the Mishnah, after the world had rested for two generations from that persecution of the destruction of the Temple.

ולענין מסכייתא דחזיתון דאית בהון מוקדם ומאוחר רבי כד תרצינהו למתניתין לא סדרינן למסכייתא חדא בתר חברתה אלא חדא (חדא) תנייה (תינא) באפי נפשיה. מאן דניחא ליה לאקדומי מקדים לה ומאן דניחא ליה לאחורי מאחר לה ולא ידעינן (לה) הי תני ר' ברישא. אבל הילכתא ופירקי דכל מסכתא ומסכתא הכי תרצינון ר' חדא בתר חדא דאמרינן אמר רב הונא בחדא מסכתא לא אמרינן אין סדר למשנה אבל בתרתי מסכייתא אמרינן אין סדר למשנה וכל חדא [וחדא] מינייהו איכא למימר דילמא ר' תנייה ברישא. והיכא דאשכחן סתם ואח"כ מחלוקת בחדא מסכתא אמרינן אין הלכה סתם (או מחלוקת ואח"כ סתם בחדא אמרינן הלכה כסתם משנה בחדא) אבל בתרתי מסכייתא לא אמרינן משום דאין להם סדר. ורב יוסף נמי הכי סבירא ליה ומיהו אמרינן בבי דנזיקין דכולהו חדא מסכתא נינהו:

And regarding the tractates where you saw early and late placement, when Rabbi (רבי) arranged our Mishnah, he did not order one tractate immediately after another, but rather taught each one individually. Whoever wished to place one earlier, did so, and whoever wished to place it later, did so, and we do not know which one Rabbi taught first. But the halachot and the chapters of each and every tractate, Rabbi arranged them one after another, as we say: Rav Huna (רב הונא) said, "Within one tractate we do not say 'there is no chronological order to the Mishnah,' but between two tractates we do say 'there is no chronological order to the Mishnah.'" And any one of them, one could say perhaps Rabbi taught it first. And where we find an anonymous ruling and then a dispute in one tractate, we say the halacha does not follow the anonymous ruling (or a dispute and then an anonymous ruling in one tractate, we say the halacha follows the anonymous Mishnah), but between two tractates we do not say this because they have no set order. And Rav Yosef (רב יוסף) also held this view. However, we say regarding Bava Kamma, Bava Metzia, and Bava Batra that they are all one tractate.

ודקא אמריתו מאי טעמא הקדימו יומא לשקלים אנן הכי תנינן בי רבנן שקלים ואח"כ יומא אבל ודאי סוכה קמי יום טוב תנינן ובתר הכין [ודאי] ראש השנה ואפשר דתני להו רבי בחילוף מיהו אית למימר שיש להקדים מס' שבת תחלה הואיל וחשיבה שבת טובא. ובתרה [מס' עירובין דדמי לה וחדא עניינא הוא. ובתרה מס'] פסחים שהוא ראש לכל המועדים והחגים [של כל השנה]. ובתריה שקלים שהוא מלפניו וכאחד מענייניו. ובתר שקלים תנינן יומא דדמי לשבת ועירובין משום דיומא דכפורי לשבתא דמי. ובתר סדר יומא תנינן מסכת סוכה דבתר יום הכפורים הוא וחג גדול הוא. ובתר מס' סוכה תנינן מס' יום טוב דחד ענינא הוא. ובתר יום טוב תנינן מס' ראש השנה כי היכי דליתני בתריה מס' תעניות משום דאחר ראש השנה זמן זריעה וזמן רביעה וחד ענינא דמי.

And regarding what you asked: "What is the reason they placed Yoma (יומא) before Shekalim (שקלים)?" We in the Yeshiva learn Shekalim and then Yoma. But certainly, we learn Sukkah (סוכה) before Yom Tov (יום טוב), and after that certainly Rosh Hashanah (ראש השנה). And it is possible that Rabbi (רבי) taught them in a different order. However, one can say that Tractate Shabbat (שבת) must be placed first because Shabbat is very important. And after it Tractate Eruvin (עירובין) because it is similar to it and deals with the same subject. And after it Tractate Pesachim (פסחים), because it is the first of all the appointed times and festivals of the whole year. And after it Shekalim, which precedes it and is like one of its subjects. And after Shekalim we learn Yoma, which is similar to Shabbat and Eruvin because Yom Kippur is like Shabbat. And after the order of Yoma we learn Tractate Sukkah, because it is after Yom Kippur and is a great festival. And after Tractate Sukkah we learn Tractate Yom Tov, because it is the same subject. And after Yom Tov we learn Tractate Rosh Hashanah, so that Tractate Ta'anit (תענית) can be taught after it, because after Rosh Hashanah is the time of planting and the time of rain, and it is considered one subject.

הכין רגילין רבנן למיתני ואי אית דניחא ליה לאקדומי ולאחורי הרשות בידו. ואע"ג דחזינא בשום מסכייתא דאית בהו סדר דקא אמרי' מכדי תנא ממסכת' פלונית סליק. כגון מס' סוטה דקא אמרינן בגמרא מכדי תנא ממסכת נזיר קא סליק. וכגון מס' שבועות דקאמרינן מכדי תנא ממכות קא סליק אלמא דיש להן סדר:

This is how the Sages are accustomed to teaching, and if one wishes to advance or delay them, he has permission. Even though we see in some tractates that there is an order, as we say, "Let us see, the Tanna just finished Tractate X..." For example, in Tractate Sotah we say in the Gemara, "Let us see, the Tanna just finished Tractate Nazir." And in Tractate Shevuot we say, "Let us see, the Tanna just finished Makkot," implying that they do have an order.

ולענין תוספתא דר' חייא [ודאי הוא] תרצה ולא מסיימא לן [מילתא] אי ביומיה דר' [איתרצא] או בתריה. אבל בלא ספק הלכות משנותינו איתרצו מקמי תוספתא ומילי דתוספת' ברירין דבתר מתני' אינון ועליהון תניין. ולא פשיטא לן אי ביומיה דר' נח נפשיה דר' חייא [או בתריה] דקא מתמהינן בהנושא על שצוה ר' חנינא בר חמא ישב בראש וקא אמרינן והא איכא ר' חייא דעדיף מיניה ומתרץ נח נפשיה דר' חייא. ואע"ג דמקשי' והא א"ר חייא אני ראיתי קברו של רבי והורדתי עליו דמעות ותו והא א"ר חייא כשמת ר' בטלה כהונה ותו כשחלה ר' נכנס ר' חייא לבקרו וכו' ואמרינן אי בעית אימא איפוך ואי בעית אימא (לא תיפוך) כיון דר' חייא עוסק במצוות הוה סבר לא אפגריה אלמא מספקא לן.

And regarding the Tosefta of Rabbi Hiyya (רבי חייא), he certainly arranged it, and it is not resolved for us whether it was arranged in the days of Rabbi (רבי) or after him. But without a doubt, the halachot of our Mishnah were arranged before the Tosefta, and the words of the Tosefta clearly follow our Mishnah and are based upon it. And it is not resolved for us whether Rabbi Hiyya passed away in the days of Rabbi or after him, as we wonder in the chapter "HaNose" why Rabbi instructed that Rabbi Hanina bar Hama (רבי חנינא בר חמא) should sit at the head, and we say, "But isn't there Rabbi Hiyya who is greater than him?" And we answer, "Rabbi Hiyya had passed away." And even though we object, "But Rabbi Hiyya said, 'I saw the grave of Rabbi and shed tears upon it!'" and furthermore, "When Rabbi died, the priesthood was abolished," and furthermore, "When Rabbi fell ill, Rabbi Hiyya went in to visit him..." etc. And we say, "If you want, say reverse it, and if you want, say do not reverse it, since Rabbi Hiyya was engaged in a mitzvah, he thought he would not be harmed." Thus, we remain in doubt.

מיהו אמרי רבנן דביומיה דרבי איתרצן תוספתא ומתניין מן ההוא זימנא במדרשיה דר'. ומיתחזי האי סברא מההיא מימרא דמסכ' חגיגה מהנהו אילמי דהוו בשיבבותיה דר' בני אחתיה דר' יוחנן בן גודגדא ואמרי ליה בני ברתיה דר' יוחנן בן גודגדא וכל אימת דהוו עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילין ויתבין קמיה ומרחשי שפותיהו ומניידי רישייהו בעא רחמי [רבי] עלייהו ואיתסיאו ואישתכחו דהוו ידעי הלכתא וסיפרא וסיפרי ותוספתא וכוליה תלמודא:

However, the Sages say that the Tosefta was arranged in the days of Rabbi (רבי) and was taught from that time in Rabbi's study hall. And this view appears correct from that statement in Tractate Hagigah regarding those deaf-mutes who were in Rabbi's neighborhood, the sons of the sister of Rabbi Yohanan ben Gudgada (רבי יוחנן בן גודגדא). And the sons of the daughter of Rabbi Yohanan ben Gudgada said that whenever Rabbi would enter the study hall, they would enter and sit before him, moving their lips and nodding their heads. Rabbi prayed for them and they were healed, and it was found that they knew Halacha, Sifra, Sifrei, Tosefta, and the entire Talmud.

ודאמריתו מה ראה ר' חייא לכתבה ואמאי לא כתבה רבי אילו בקש ר' לכתוב ולחבר כל מה שהיה שנוי בימיו אריכן מילי ואתעקרן. אלא עיקרי הדברי תקן [וכתב רבנו הקדוש] וכגון כללות ולישנא קייטא דאפי' מחדא מילתא מיגמר מינה כמה טעמים ותלי תלים [של הלכות גדולות ונפלאות] דבסייעתא דשמיא איתמרא מתניתן ואתא ר' חייא ופשט בברייתא פרטי ואנפי דאית להו עיקרין וכללי. ורובי דטעמי דפשיטין ומרווחין בברייתא עיקר דילהון במתניתין ועל עיקרי דמתניתין סמכינון כדאמרינן אילפא תלא נפשיה באיסקריא דספינתא אמר אי איכא איניש דשאיל מינאי מילתא בדבי ר' חייא ורבי ר' אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתניתן נפילנא מאסקריא וטבענא.

And what you asked: "What did Rabbi Hiyya (רבי חייא) see fit to write it, and why did Rabbi (רבי) not write it?" If Rabbi had wanted to write and compile everything that was taught in his days, the words would have been too lengthy and would have been forgotten. Rather, our Holy Rabbi established and wrote the core matters, such as general rules and concise language, so that even from a single matter one could learn many reasons and mounds upon mounds of great and wondrous halachot, for our Mishnah was stated with Heavenly assistance. And Rabbi Hiyya came and expanded in the Baraita the specifics and aspects that had roots and general rules. And most of the reasons that are expanded and elaborated upon in the Baraita have their roots in our Mishnah and rely upon the roots of our Mishnah, as we say: Ilfa (אילפא) hung himself from the mast of a ship and said, "If there is anyone who can ask me a matter from the school of Rabbi Hiyya and Rabbi Oshaya (רבי אושעיא) and I cannot resolve it from our Mishnah, I will fall from the mast and drown."

אלמא כל מאי דאיכא ברבי ר' חייא ור' אושיעא אית לן למיפשט ממתני'. ובא אילפא להראות חכמתו משום ההוא מעשה דיליה בהדי ר' יוחנן וכד אתא ההוא סבא תנא ליה אומר תנו שקל לבני והן ראויים לתת להם סלע וכו' הא מני ואוקמא כר' מאיר דאמ' מצוה לקיים דברי המת. ואילו אתא ר' חייא בברייתא לאפלוגיה עליה דר' אין שומעין לו כגון מילתא דחזי ר' הלכה וסתמה במתניתן אע"ג דהויא בה פלוגתא מעיקרא. וכדאיתא ר' חייא מפרש דפלוגתא היא מעיקרא אע"ג דסתמא במתני' אנן כמתני' עבדינן ולא נקטי' סוגיא דאית לן מפלוגתא דרבנן דר' מאיר ור' יוסי [כי פליגי תרווייהו] הלכה כר' יוסי והיכא דסתם רבי בר' מאיר [במתני'] כסתמה עבדינן.

Thus, everything that is in Rabbi Hiyya (רבי חייא) and Rabbi Oshaya (רבי אושעיא) we can resolve from our Mishnah. And Ilfa (אילפא) came to show his wisdom because of that incident he had with Rabbi Yohanan (רבי יוחנן), and when that elder came and taught him, "He says, 'Give a shekel to my sons,' and they are fitting to be given a sela..." etc. "Whose view is this?" He established it according to Rabbi Meir (רבי מאיר) who said, "It is a mitzvah to fulfill the words of the dead." And if Rabbi Hiyya came in a Baraita to disagree with Rabbi (רבי), we do not listen to him, such as a matter that Rabbi saw as halacha and recorded anonymously in our Mishnah, even though there was a dispute about it originally. And just as Rabbi Hiyya explains that there was a dispute originally, even though it is anonymous in our Mishnah, we act according to our Mishnah. We do not follow the general rule we have regarding the disputes of the Sages, that between Rabbi Meir and Rabbi Yose (רבי יוסי), the halacha follows Rabbi Yose; rather, where Rabbi recorded an anonymous ruling like Rabbi Meir in our Mishnah, we act according to the anonymous ruling.

אבל היכא דפריש רבי פלוגתא במתני' עבדינן כסוגיא דעלמא כגון ר' מאיר אומר כך ור' יוסי אומר כך הילכתא כר' יוסי ואי חזא ר' חייא טעמיה דר' מאיר [דהוה פליג בהדי ר' יוסי במתני'] וסתם בברייתא כר"מ לא מקבלינן מיניה. כדבעא מיניה נחום שמעיה דר' אבהו מר' אבהו סתם במתניתן ומחלוקת בברייתא מאי אמ' ליה הלכה כסתם מתניתן מפני מחלוקת במתניתן וסתם בברייתא מאי א"ל וכי אם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו משום דר' חייא תלמידיה דרבי הוה. ומאי דאגמריה הוא דהוה אמר ולית ליה לר' חייא אלא מאי דאית ליה לרבי ואפי' דוקא דמילי דמתניתן מכרע בברייתא בהדיא. כההיא [פלוגתא] דפרוץ כעומד אמרינן תיובתא דרב פפא תיובתא והילכתא כוותיה דרב פפא (ומקשינן) תיובתא והילכתא ומפרקינן אין משום דדיוקא מתני' כוותיה דקתני אלא שלא היו פרצות יתירות על הבנין:

But where Rabbi (רבי) explicitly stated the dispute in our Mishnah, we act according to the general rule, for example: Rabbi Meir (רבי מאיר) says this and Rabbi Yose (רבי יוסי) says this, the halacha follows Rabbi Yose. And if Rabbi Hiyya (רבי חייא) saw the reasoning of Rabbi Meir who disputed with Rabbi Yose in our Mishnah, and recorded it anonymously in the Baraita like Rabbi Meir, we do not accept it from him. As Nahum (נחום), the servant of Rabbi Abbahu (רבי אבהו), asked Rabbi Abbahu: "An anonymous ruling in our Mishnah and a dispute in the Baraita—what is the rule?" He said to him: "The halacha follows the anonymous ruling of our Mishnah." "Because of a dispute in our Mishnah and an anonymous ruling in the Baraita—what is the rule?" He said to him: "If Rabbi did not teach it, from where did Rabbi Hiyya get it?" Because Rabbi Hiyya was the student of Rabbi. And what he taught him is what he said, and Rabbi Hiyya only had what Rabbi had, and even the exact wording of our Mishnah decides explicitly against the Baraita. Like that dispute regarding "A breach is like a standing wall," we say, "It is a conclusive refutation of Rav Pappa (רב פפא), a conclusive refutation, but the halacha follows Rav Pappa." And we ask, "A conclusive refutation and the halacha follows him?" And we answer, "Yes, because the exact deduction of our Mishnah follows his teaching, for it teaches 'provided the breaches are not greater than the standing structure.'"

וסיפרא וסיפרי דרשי דקראי נינהו והיכן רמיזי הילכתא בקראי. ומעיקרא במקדש שני ביומיה דרבנן קמאי לפום הדין אורחא הוו תני להון. וכד חזו רבנן דברייתא [אחריני] דלא הוו מר' חייא ור' אושיעא דאית בהו שבשתא ואית בהו פרטי דדמיין לכללי דיחידים ומילי דלא דייקן והני [ברייתי] דתרצינן ר' חייא ור' אושעיא עדיפן מכולהו לקטינהו רבנן ותננהו בי רבנן ועליהון אמרי' בגמ' תנו רבנן. ואף ע"פ כן הוו שכיחי ברייתא אחרוני וגרסי רבנן להו כל חד וחד מאי דאגמריה רביה. ותנאי נמי דהוו תנו יתהון קמיהון כגון אחי תנא דבי ר' חייא ואשייאן תנא דבי ר' אמי ובר קפרא נמי תני משניות אחרות ובכמה דוכתין אמרינן כדאמר לוי במתניתין ופסקה לוי במתניתיה ודר' חייא ודר' אושעיא עדיפן מכולהו. וכל חד וחד מנהון אית להון ברייתא (מינייהו) על [כל] מסכתא ומסכתא כדאמרי' תני רב שרביא בקידושין דבי לוי והוא נמי הוה שמעיה דרבי כבר קפרא וכר' חייא וכר' אושעיא.

And Sifra and Sifrei are expositions of the verses, showing where the halachot are hinted at in the verses. Originally, in the Second Temple period in the days of the early Sages, they taught them in this manner. And when the Sages saw that there were other Baraitot that were not from Rabbi Hiyya (רבי חייא) and Rabbi Oshaya (רבי אושעיא) that contained errors, specifics that looked like individual general rules, and matters that were not exact, they recognized that these Baraitot arranged by Rabbi Hiyya and Rabbi Oshaya were superior to all of them. The Sages collected them and taught them in the Yeshiva, and regarding them we say in the Gemara "Tanu Rabanan" (Our Rabbis taught). Nevertheless, other Baraitot were common, and each of the Sages studied what his master taught him. And the Tannaim also recited them before them, such as Ahi (אחי) the Tanna of the school of Rabbi Hiyya, and Ashiyan (אשייאן) the Tanna of the school of Rabbi Ammi (רבי אמי). Bar Kappara (בר קפרא) also taught other Mishnayot, and in several places we say, "As Levi (לוי) taught in his Mishnah," and "Levi decided it in his Mishnah." But those of Rabbi Hiyya and Rabbi Oshaya were superior to all of them. And each and every one of them had a Baraita of their own on each and every tractate, as we say: "Rav Sharvya (רב שרביא) taught in Kiddushin from the school of Levi." And he was also the student of Rabbi (רבי), like Bar Kappara, Rabbi Hiyya, and Rabbi Oshaya.

ורבנן דבבל [דהוו] קמי רבנו הקדוש הוו (אית) להון מתניתא דהא הות בהון תורה [מרובה] דהוו מרביצין בדוכתא דמתיבתא דתנן א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנה וכו' ובפום בדיתא דהוה בה ר' חנינא בן אחי ר' יהושע. ות"ר הלך אחר ב"ד יפה ומפרשינן אחר ר' חנינא בן אחי ר' יהושע לגולה והוא שקראוהו גולה משום דהתם היו משיאין משואות (דבית דין התם הוה) כדתנן עד שרואה כל הגולה לפניו כמדורת אש ואמרינן עלה מאי גולה (אמר אביי) פום בדיתא.

And the Sages of Babylon who were before our Holy Rabbi (רבי) also had Mishnayot, for there was much Torah among them, and they disseminated it in the place of the Yeshiva. As we learned: "Rabbi Akiva (רבי עקיבא) said, 'When I went down to Nehardea (נהרדעא) to intercalate the year...'" etc. And in Pumbedita (פומבדיתא), where Rabbi Hanina, nephew of Rabbi Yehoshua (רבי חנינא בן אחי רבי יהושע), was. And our Rabbis taught: "Follow a good court," and we explain: "After Rabbi Hanina, nephew of Rabbi Yehoshua, to the Golah (Diaspora)." And they called it Golah because they used to light beacons of the court there, as we learned: "Until he sees the entire Golah before him like a bonfire." And we say about this: "What is Golah? Abaye (אביי) said: Pumbedita."

והלל הזקן עלה מבבל והיה נשיא בארץ ישראל. וביומי דרבי ובתריה הנהו מתנייתא דבבלאי הוו מקריין בארץ ישראל משנת ר' נתן. ומר שמואל נמי אמרינן בכמי דוכתי תנא דבי שמואל. והנך משניות דהוו תנו להו תלמידי חכמים הראשונים לא מתאמרן בשם ר' עקיבא דאמרי' בכמה דוכתי תאנא דבי ר' ישמעאל ותנא דבי אליעזר בן יעקב. והוויין נמי ברייתא לראשוני ראשונים כדאמרי' במס' עירובין תני רבה בר מרי בדבי ר' יוחנן בן זכאי. וכולהו הנך ברייתא לא מקבען למגרסינהו כולי עלמא כדאקבעו ברייתא דר' חייא ור' אושעיא ולא אמרי' בהו תנו רבנן אלא תניא ותנא תונא:

And Hillel the Elder (הלל הזקן) came up from Babylon and was Nasi in the Land of Israel. And in the days of Rabbi (רבי) and after him, those Babylonian Mishnayot were called in the Land of Israel "The Mishnah of Rabbi Natan (רבי נתן)." And regarding Mar Shmuel (מר שמואל), we also say in several places, "The Tanna of the school of Shmuel." And those Mishnayot that the early Torah scholars taught were not stated in the name of Rabbi Akiva (רבי עקיבא), as we say in several places, "The Tanna of the school of Rabbi Yishmael (רבי ישמעאל)" and "The Tanna of the school of Eliezer ben Yaakov (אליעזר בן יעקב)." And there were also Baraitot of the earliest Sages, as we say in Tractate Eruvin: "Rabbah bar Mari (רבה בר מרי) taught from the school of Rabban Yohanan ben Zakkai (רבן יוחנן בן זכאי)." And all these Baraitot were not fixed for everyone to study as the Baraitot of Rabbi Hiyya (רבי חייא) and Rabbi Oshaya (רבי אושעיא) were fixed, and we do not say about them "Tanu Rabanan," but rather "Tanya" and "Tana Tuna."

וסיפרא וסיפרי נמי לאו מתחלה פשטו רבנן בהו כמשנתינו דמשעת תיקונה פשטה בכל ארץ ישראל אלא קלי קלי כדאמרינן ראיתיו לבן פדת שיושב ודורש כמשה א"ר יוחנן לריש לקיש מפי הגבורה וא"ל [ריש לקיש] לאו דידיה היא [הא] מתניתא היא והיכא תני לה בתורת כהנים נפק ר' יוחנן תניא בתלתא יומי וסברה בתלתא ירחי.

And Sifra and Sifrei were also not spread by the Rabbis initially like our Mishnah, which spread throughout the entire Land of Israel from the moment it was established; rather, they spread little by little. As we say: "I saw Ben Pedat (בן פדת) sitting and expounding like Moses," Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said to Resh Lakish (ריש לקיש), "from the mouth of the Almighty." Resh Lakish said to him, "It is not his, it is a Baraita! And where did he learn it? In Torat Kohanim." Rabbi Yohanan went out and taught it in three days and reasoned it in three months.

ובתר הכי איקבעו סיפרא וסיפרי ותוספתא דגרסי להו כולהו רבנן ועד השתא הכין תקנתא וכדאמר התם ר' נחמן הא אנא ור' ששת דתנינא הילכתא וספרא וספרי דגרסו להו כולהו רבנן ותוספתא וכוליה תלמודא. והנך ברייתא לא אית להו קץ וסוף וכל חד [וחד] מן רבנן גריס להו מפום רביה כדאמרינן אשכחיה רב פפא בר אבא לרבה בר שאול א"ל תני מר מידי בשכיר א"ל תנינא.

And after that, Sifra, Sifrei, and Tosefta were established, and all the Sages studied them, and until now this is the established practice. As Rav Nahman (רב נחמן) said there, "Behold, I and Rav Sheshet (רב ששת), who have studied the halachot, Sifra, Sifrei"—which all the Sages studied—"and Tosefta and the entire Talmud." And these Baraitot have no end or limit, and each and every one of the Sages studied them from the mouth of his master, as we say: Rav Pappa bar Abba (רב פפא בר אבא) found Rabbah bar Shaul (רבה בר שאול). He said to him, "Has the Master taught anything regarding a hired worker?" He said to him, "I have taught..."

ורבנן אימוראי דבתר רבי הוו צריכין טובא להלין ברייתא דמינהון מינפקן כל מילי עמיקתא דאמירן במתניתן בלישנא קייטא וברמזי ובכללי ויוצאין מהן ענפים וחידושין ותולדות. כי לא חבר להון רבי (אלא) עיקרין דילהון ולא פשט דמויי [דאית להון] והוו צריכי רבנן נמי פלפולא וסברא. והוה נמי מינהון מאן דצריכא ליה מילתא וצריך לדמויי מילתא כל מאי דדמי לה ולהביאה בעיקר שלה דאמרינן רב חסדא ורב ששת כד הוו פגעי בהדי הדדי רב חיסדא מירתע ממתניתיה דרב ששת ורב ששת מירתע מפילפוליה דרב חסדא.

And the Amoraic Sages (אמוראים) who came after Rabbi (רבי) heavily needed these Baraitot, for from them emerged all the deep matters that were stated in our Mishnah in concise language, in hints, and in general rules, and branches, novelties, and derivatives emerged from them. For Rabbi only arranged their roots and did not elaborate on their comparisons, and the Sages also needed dialectics (pilpul) and reasoning (sevara). And there were also among them those who needed a matter and needed to compare a matter to everything similar to it, bringing it back to its root. As we say: When Rav Hisda (רב חסדא) and Rav Sheshet (רב ששת) would meet each other, Rav Hisda would tremble from the Mishnayot of Rav Sheshet, and Rav Sheshet would tremble from the dialectics of Rav Hisda.

ושבחו רבנן למאן דגמיר (מתניתא) טובא דמגליין [ליה] טעמי תורה דכיון [דגמיר וידע] כמה תנויי תני מילתא דקייט ליה (מר) [ומלתא ד]מרווח ליה (מר) ומלתא דעמיקא במשנה זו ברורה במשנה אחרת. כההיא דא"ר אחא בר' חנינא אר' אמי אר' אסי אר' יוחנן מאי דכתיב כי בתחבולות תעשה לך מלחמה במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות חבילות של משנה קרי רב יוסף אנפשיה ורוב תבואות בכח שור.

And the Sages praised the one who studied much Mishnah, as the reasons of the Torah were revealed to him, for since he learned and knew many teachings, he would teach a matter that one Master summarized and another Master expanded, and a matter that was deep in one Mishnah was clear in another Mishnah. As Rabbi Aha b'Rabbi Hanina (רבי אחא בר חנינא) said in the name of Rabbi Ammi (רבי אמי) in the name of Rabbi Assi (רבי אסי) in the name of Rabbi Yohanan (רבי יוחנן): "What is the meaning of the verse, 'For by wise guidance you shall make your war'? In whom do you find the war of Torah? In one who has in his hand bundles upon bundles of Mishnah." Rav Yosef (רב יוסף) applied to himself: "And abundant crops come by the strength of the ox."

ואע"ג דמאן דתני ולא ידע לפלפולי אי זה חדוש ואי זה נולד [אתי מינה] דלא תני [במתניתין] בהדיא ולא ידע לדמויי ולאפוקי עיקר דיליה [ממתניתן] אע"פ כן (הוא) עדיף ממאן דמפלפל וסביר ולא גמר מאי דתני ולא מאי דאמור. [מאי טעמא] דההוא ד[הוה] גמיר יכיל לאורויי הנהו מידהני דשמעינון הלכה למעשה וההוא דסביר לא יכיל מאי טעמא דמאן דלית ליה גמרא מהנפיקינן ליה מסברא אבל מאן דאית ביה גמרא לפום [מאי] דאמור הוא ולא מהנפקינן ליה מגמרא:

And even though someone who learns but does not know how to engage in dialectics—which novelty and derivative comes from it that is not explicitly taught in our Mishnah—and does not know how to compare or extract its core from our Mishnah, nevertheless he is better than someone who engages in dialectics and reasons but has not learned what is taught or what was said. What is the reason? Because the one who has learned can teach those matters he heard as practical halacha, while the one who only reasons cannot. What is the reason? Because for the one who lacks learning, what do we derive for him from reasoning? But the one who has learning, it is according to what was said, and we do not derive it for him from learning alone.

והיכא דפליגי אימוראי וסוגיין בעלמא כחד מינהון ותניא בברייתא כאידך עבדינן כההוא דתניא [מתניתין] כוותיה כההיא דאמרינן בשחיטת קדשים רב יצחק בריה דרב יהודה הוה שכיח קמיה דרמי בר חמא שבקיה ואזל לקמיה דרב ששת יומא חד פגע ביה א"ל רמי [בר חמא] ארקפתא נקטן ביד ריחא אתי ליה ליד א"ל משום דאזלת לך לקמיה דרב ששת [הוית לך כרב ששת] א"ל לאו משום הכי [אלא] מר כי בעינא מילתא מיניה פשיט לי מסברא ואי משכחנא מתניתא דפרכה ליה [אמרת לי אי תניא תניא ו]רב ששת כי בעינא מיניה מילתא פשיט לי ממתניתא ואי משכחנא מתניתא דפרכה ליה אמר לי מתניתא ומתניתא היא א"ל בעי מנאי מילתא ואיפשיט לך מסברא דמתניתא בעא מיניה בשל במקצת כלי טעון כל הכלי מריקה ושטיפה או אינו טעון א"ל אינו טעון (מאי טעמא) מידי דהוה אהזאה א"ל והא לא תני בברייתא הכי דתניא בשל במקצת כלי טעון כל הכלי מריקה ושטיפה מה שאין כן בהזאה א"ל אי תניא תניא.

And where the Amoraim (אמוראים) disagree, and the general course follows one of them, and a Baraita is taught like the other, we act according to the one whose teaching aligns with the Baraita. As we say in Shechitat Kodashim: Rav Yitzhak son of Rav Yehudah (רב יצחק בריה דרב יהודה) was frequently before Rami bar Hama (רמי בר חמא). He left him and went before Rav Sheshet (רב ששת). One day he met him. Rami bar Hama said to him, "The dignitary has taken us by the hand; the scent has come to his hand." He said to him, "Because you went before Rav Sheshet, you became like Rav Sheshet?" He said to him, "Not because of that, but when I need a matter from the Master, he resolves it for me from reasoning, and if I find a Baraita that refutes him, you say to me, 'If it is taught, it is taught.' But Rav Sheshet, when I need a matter from him, resolves it for me from a Baraita, and if I find a Baraita that refutes it, he says to me, 'It is one Baraita against another Baraita.'" He said to him, "Ask a matter of me, and it will be resolved for you from the reasoning of a Baraita." He asked him: "If part of a vessel was boiled in it, does the whole vessel require purging and rinsing, or does it not?" He said to him, "It does not require it." "What is the reason?" "Just as it is with sprinkling." He said to him, "But a Baraita does not teach this, for it is taught: If part of a vessel was boiled in it, the whole vessel requires purging and rinsing, which is not the case with sprinkling." He said to him, "If it is taught, it is taught."

ומשום הכי כי איבעיא להו סיני ועוקר הרים איזה מהן עדיף כדאיצטריך עלמא לרבה דהוא עוקר הרים ולרב יוסף דהוא סיני דהא אמרינן דקרי אנפשיה ורב תבואות בכח שור שלחו להו מתם סיני עדיף דהכל צריכין למרי חיטייא [דזו היא גמרא]. הכין ראה ר' חייא ותרצינון לבריתא [דיליה] דאינון השתא [הנך דר' חייא בלחוד] דמתניין בי רבנן (בלחוד) משום דהנך קמייתא כולהון הוו נפישן טרייתהון ותנייתהון ומאי דאיצטריכו (ליה) רבנן מינהון אמרינון בגמרא ודקדקו בהו והנפיקו טעמייהו ושארא אשתכח דלא צריכינן להו.

And because of this, when they asked, "Sinai (סיני) and an Uprooter of Mountains (עוקר הרים)—which of them is better?" When the world needed Rabbah (רבה), who was an Uprooter of Mountains, and Rav Yosef (רב יוסף), who was a Sinai—as we say that he applied to himself, "And abundant crops come by the strength of the ox"—they sent from there: "Sinai is better, for everyone needs the master of wheat (which is learning)." This is how Rabbi Hiyya (רבי חייא) saw it and arranged his Baraitot, which are the ones now taught exclusively in the Yeshiva, because all those early ones had too much to learn and recite, and what the Rabbis needed from them, we say in the Gemara, analyzing them and extracting their reasons, and the rest were found to be unnecessary for us.

ואע"ג דברייתא דרב ושמואל דהות בבבל דייקא ותריצא דאמרינן בסדר יומא על פר ושעיר הנעשה בחוץ אמר רבא לא משכחת מתרצתא אלא או ר' אליעזר דבי שמואל או ר' עקיבא דתוספתא ואעפ"כ אישתביקא [הא] דבי שמואל (ודזוד מיניה). וכד משכחינן (השתא) נסחי דברייתא לא סמכינן עלייהו דלא (קא) מיתניין ולא ידיענן אי קושטא אינון או לא אלא הנך דר' חייא דלחוד הוו גריסי בי רבנן. וברייתות נמי אחרות דקרי להו (רבנן) קטועות דלאו לאורויי מינייהו כגון הלכות דרך ארץ והגדות [אחרות]:

And even though the Baraitot of Rav (רב) and Shmuel (שמואל) in Babylon were exact and correct, as we say in the order of Yoma regarding the bull and goat whose blood is applied outside: Rava (רבא) said, "You only find it correct either according to Rabbi Eliezer (רבי אליעזר) of the school of Shmuel or Rabbi Akiva (רבי עקיבא) of the Tosefta," nevertheless, the one of the school of Shmuel was left aside. And when we find texts of Baraitot now, we do not rely upon them, for they are not taught, and we do not know if they are truthful or not, except those of Rabbi Hiyya (רבי חייא) alone, which were studied in the Yeshiva. And there are also other Baraitot which the Rabbis called 'truncated,' from which one does not issue rulings, such as Hilchot Derech Eretz (הלכות דרך ארץ) and other Aggadot (הגדות).

ותלמוד נמי דשאלתין עלייהו. אפי' ראשוני ראשונים הוה אית להון תלמוד דהא אמרין דהוה אית להו הילכתא דגרסין להון כדאמרינן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ואע"ג דלאו כלהון [גרסי ב]פה אחד [ולשון אחד] אבל הטעמים ידועים הם שהם שוים וכולהון חד. וכל חד וחד מתני ליה לתלמידיה חבורים משונים זה מזה כל חד וחד כדאגמריה רביה. והלכותיהם וטעמיהם שוים אע"פ שגרסתם מחולק זה מזה.

And regarding the Talmud (תלמוד) you asked about: Even the very first generations had a Talmud, for we say they had halachot that they studied, as we say, "An incident occurred where Ben Zakkai (בן זכאי) examined the stalks of figs." And even though they did not all recite it with one mouth and one language, the reasons are known to be the same, and they are all one. Each one taught his students compilations that differed from one another, each as his master had taught him. Their halachot and reasons were identical, even though their versions varied from one another.

והוו עיקרין דידהו קלים וחמורים וגזירות שוות ופנים של מדרשות. ומנהון שלש עשרה מדות שהיה ר' ישמעאל דורש. ומנהון (נמי) דברים אחרים כגון סירוס מקרא. רבויין ומיעוטין. משמעות דורשין. (דרישת) סמוכים. והקש. שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. ולמד עליון מתחתון. תפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת. דרישת טעם מקרא. גורעין ומוסיפין ודורשין. יש אם למקרא ויש אם למסורת. (לשון עגה.) נאמר כאן ונאמר להלן. מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. אין מקרא יוצא מידי פשוטו. [אין] מוקדם ומאוחר [בתורה]. דברה תורה כלשון בני אדם. רמז. דבר שנאמ' בזה ואינו ענין לו תנהו ענין לחבירו. דבר שחברו מוכיח עליו. דבר שנאמר בזה ובזה ואין ענין לו תנהו ענין לחברו. פרשה שנאמרה ונשנית [לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.] דון מינה ומינה דון מינה ואוקי באתרה. דיו לבא מן הדין להיות כנדון. ודברים הרבה כאלה כד הוו אמרי (הנך) ראשונים הילכתאתהון כל חד וחד כדגריס להון אילין מילי הוויין תלמוד דילהון לגלויי טעמי תורה. וכדאמר ר' אבהו אר' יוחנן תלמיד אחד היה לו לר' מאיר וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה מ"ח טעמי טומאה ועל כל דבר של טהרה מ"ח טעמי טהרה.

And their principles were *Kal V'Homer* (a fortiori inferences), *Gezerot Shavot* (verbal analogies), and various methods of exegesis. Among them were the thirteen rules by which Rabbi Yishmael (רבי ישמעאל) expounded. And among them were other methods, such as rearranging verses, inclusions and exclusions, meanings of expressions, juxtaposition, comparison, two verses coming as one do not teach, learning the upper from the lower, "if you grasp a little you grasp it, if you grasp much you do not grasp it," seeking the reason of the verse, subtracting, adding, and expounding, "there is a mother for reading and a mother for tradition," stated here and stated there, a verse is expounded before it and before its face, a verse does not depart from its plain meaning, there is no early and late in the Torah, the Torah speaks in the language of men, hints, a matter stated regarding one thing that is irrelevant to it, apply it to its fellow, a matter whose fellow proves its meaning, a matter stated in this and that and is irrelevant, apply it to its fellow, a section stated and repeated was only repeated for the novelty in it, derive from it and from it, derive from it and establish it in its place, it is sufficient for the derived to be like the source. And many things like these. When those early ones stated their halachot, each one as he learned them, these matters constituted their Talmud to reveal the reasons of the Torah. As Rabbi Abbahu (רבי אבהו) said in the name of Rabbi Yohanan (רבי יוחנן): "Rabbi Meir (רבי מאיר) had one student, and his name was Symmachus (סומכוס), who would state forty-eight reasons of impurity for every matter of impurity, and forty-eight reasons of purity for every matter of purity."

וכן נמי אית להו אנפא אחרת לתלמוד דידהו למחזי חידושין וענפים ותולדות היכי דיניהון והיכי אנפי דדמוייהון והיכי מהדרינן ענף לעיקר [דילהון]:

And similarly, they had another aspect to their Talmud: to see novelties, branches, and derivatives—what their laws were, what their comparisons were, and how we return the branch to its root.

ומנא לן דהוה (אית) להון תלמודא דהא על רבן יוחנן בן זכאי אמרו דעד הוויי דאביי ורבא הוה גמיר. ותנן נמי ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. ות"ר העוסק במקרא מדה שאינה מדה במשנה מדה שמקבלין עליה שכר בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו.

And how do we know they had a Talmud? For regarding Rabban Yohanan ben Zakkai (רבן יוחנן בן זכאי) they said that he had mastered even the debates of Abaye (אביי) and Rava (רבא). And we also learned: Rabbi Yehudah (רבי יהודה) says, "Be careful in Talmud, for an inadvertent error in Talmud amounts to a deliberate sin." And our Rabbis taught: "He who engages in Scripture—it is a measure that is not a measure. In Mishnah—it is a measure for which they receive reward. In Talmud—you have no measure greater than this."

ובתר ד(א) תקין ר' הלכתא [ומתניתן דידיה] הוה (אית להון) תלמודא דהוו מפרשין בה דוקא דמתניתין ופרטי וכללי וטעמי מדרשי. כדת"ר הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד. ואמרינן עלה הא גופא קשיא אמרת בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו והדר אמרת הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד א"ר יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו שבקו כולי עלמא (ל)מתנייתא ואזלו בתר תלמודא. הדר דרש להו (לעולם) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד. מאי דרש כדדרש ר' יהודה בר' אילעאי הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להן כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שאפילו זדונות נעשות להם כשגגות. והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון.

And after Rabbi (רבי) established the halacha and our Mishnah, they had a Talmud in which they explained the exactitude of our Mishnah, the specifics, the general rules, and the reasons of the exegeses. As our Rabbis taught: "Run to the Mishnah more than to the Talmud." And we say concerning this: "This itself is contradictory! You said, 'In Talmud—you have no measure greater than this,' and then you said, 'Run to the Mishnah more than to the Talmud'?" Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said: "In the days of Rabbi this Mishnah was taught: 'In Talmud—you have no measure greater than this.' Everyone abandoned the Mishnayot and went after the Talmud. He then expounded for them: 'Always run to the Mishnah more than to the Talmud.'" What did he expound? As Rabbi Yehudah b'Rabbi Ilai (רבי יהודה ברבי אילעאי) expounded: "Declare to My people their transgression, and to the house of Jacob their sins. 'Declare to My people their transgression'—these are Torah scholars whose inadvertent errors become like deliberate sins. 'And to the house of Jacob their sins'—these are the ignorant, for whom even deliberate sins become like inadvertent errors." And this is what we learned: Rabbi Yehudah says, "Be careful in Talmud, for an inadvertent error in Talmud amounts to a deliberate sin."

ותלמוד הוא חכמת הראשונים דסברי בה טעמי משנה דת"ר רבו שאמרו לא רבו שלמדו מקרא ולא רבו שלמדו משנה אלא רבו שלמדו תלמוד איכא דתני רבו שלמדו חכמה ותרוייהו חד טעמא אינון [דקא תני רבו לא רבו שלמדו מקרא ולא רבו שלמדו משנה אלא רבו שלמדו תלמוד] דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו ר' יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו ואמר רבא כגון רב סחורא דאסבר לי זומא ליסטרן:

And the Talmud is the wisdom of the early ones who deduced the reasons of the Mishnah, as our Rabbis taught: "His master who they said—not his master who taught him Scripture, and not his master who taught him Mishnah, but his master who taught him Talmud." There are those who teach, "His master who taught him wisdom," and both are the same reason. For that which teaches "his master, not his master who taught him Scripture, and not his master who taught him Mishnah, but his master who taught him Talmud," these are the words of Rabbi Meir (רבי מאיר). Rabbi Yehudah (רבי יהודה) says, "Anyone from whom the majority of his wisdom comes." Rabbi Yose (רבי יוסי) says, "Even if he only illuminated his eyes in one Mishnah, this is his master." And Rava (רבא) said, "Like Rav Sehora (רב סחורא) who explained 'zoma listran' to me."

ולא הוה להון להנן קמאי עד דאיפטר רבי חבור כתוב וגרסי ליה על פה אלא פירושי כתבו ליה דמפרשינן השתא אנחנא (וכיוצא בנו) לתלמידי דילנא [דכולהון גמרין ליה]. והאי כתיב באנפא חדא והאי כתיב באנפי אחרי (כי דחזי) הכי הוו מפרשין משנותהון וקרי להו לפירושיהון תלמוד והוה רויח ליבא ולא צריכין אלא עיקרין. וכד איסתיימא משנה ונח נפשיה דרבי אימעט ליבא ואיצטריכו למלקט תלמודהון ולמיגרסיה ואוסיפו ביה כמה אורחתא אוחרניתא ותקינו ביה הנך ראשוני ראשונים כדאמרינן מנא הני מילי דרשינן [קראי]. ותקינו ביה חידושין ותולדות מלתא מלתא כדמפרשא כי היכי דהוה בימי קדמונים. ותקינו ביה נמי מאי דלא הוו צריכין להו להנך קמאי כגון פירוש דברים עמוקים ד[הנך] קמאי שהיה לבם רחב [לא היו צריכין לפרשם] ונתמעטה אחריהן החכמה. דתנו רבנן משמת ר' אליעזר נגנז ספר תורה משמת ר' יהושע בטלה עצה [וענוה] ומחשבה ומשמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתמו מעיינות החכמה והכי נמי הוויא ביומי דר'.

And before Rabbi (רבי) passed away, they did not have a written composition that they learned by heart, but rather they wrote commentaries for it, which we (and those like us) now explain to our students who all learn it. And this one wrote in one way, and that one wrote in another way, as they saw fit; thus they explained their Mishnayot and called their commentaries 'Talmud.' The heart was broad, and they only needed the roots. But when the Mishnah was completed and Rabbi passed away, the heart diminished, and they needed to collect their Talmud and learn it by heart. They added many other ways to it, and those earliest Sages established within it, as we say, "From where do we derive these matters? We expound verses." And they established within it novelties and derivatives, matter by matter, as it is explained, just as it was in the days of the ancients. And they also established in it what the early ones did not need, such as the explanation of deep matters that the early ones, whose hearts were broad, did not need to explain, and wisdom diminished after them. As our Rabbis taught: "From the time Rabbi Eliezer (רבי אליעזר) died, the Torah scroll was hidden. From the time Rabbi Yehoshua (רבי יהושע) died, counsel, humility, and thought ceased. And from the time Rabbi Akiva (רבי עקיבא) died, the arms of Torah ceased and the wellsprings of wisdom were sealed." And this also happened in the days of Rabbi.

ותקינו בה דקדוקי אחריני מילתא דבתר מילתא למאי איתנייה ואמרי מכדי הא תנא ליה הא למה ליה למיתנה תו הא. והיכא דלא יכיל לתרוצה אומרינן כאן שנה ר' משנה שאינה צריכה ומפקינן אצרכתא ד[כל] מילתא [ו]מילתא [ואמרינן] מאי קמ"ל. ופרטין פרטי ומדמין דמויי כולהו הלין מילי כד הוו ביומי דר' הוה פריש להו פירושא דכל מילתא למאי הלכתא. ואיצטריכו למילי אחרנייתא דלא הוו צריכין להו קמאי (כגון) היכא דחזא ר' מדעם ולא חזינהו רבנן בתראי פרשוהו כי היכי דלא לסמוך עליה. כגון דסתם [רבי] דברי יחיד [משום] דאיסתבר ליה [הלכתא כוותיה] ולא איסתבר להו לרבנן בתראי. כההיא דמצות חליצה (ודזוד) משום דכדאמר יחיד מילתא וחזי רבי [טעמיה] דהלכתא כוותיה תני ליה סתמא כדאמרינן באלמנה דכתובות הא מני ר' שמעון היא ובמי שמת לענין מקנה משכיב מרע בשבת מתניתן ר' יהודה היא. ובהוציאו לו את הכף נמי מזרז סימן. ורבות כאלה דאמר לך [מני] ר' [פלוני היא ו]איתני ליה ביחידאה [אע"ג דסתמא ר'] לא עבדינן כוותיה.

And they established other deductions in it, matter after matter: Why was this taught? And they say, "Let's see, he taught this, why did he need to teach that as well?" And where they could not resolve it, we say, "Here Rabbi (רבי) taught an unnecessary Mishnah," and we derive the necessity of each and every matter, asking, "What does this come to teach us?" And they detail the specifics and compare the comparisons. All these matters, as they were in the days of Rabbi, he would explain the commentary of every matter and its practical halachic outcome. And they needed other things that the early ones did not need, such as where Rabbi saw a matter but the later Sages did not see it, they explained it so as not to rely on it. For example, where Rabbi anonymously recorded the words of an individual because the halacha seemed to follow him, but it did not seem so to the later Sages. Like the matter of the mitzvah of Halitzah, because when an individual said something and Rabbi saw that his reason was halacha, he taught it anonymously. As we say regarding the widow in Ketubot: "Whose view is this? It is Rabbi Shimon (רבי שמעון)." And regarding one who died, concerning acquisition by a terminally ill person on Shabbat: "Our Mishnah is Rabbi Yehudah (רבי יהודה)." And in "He brought him the spoon," they also eagerly give a sign. And many like these, where it tells you, "Whose view is this? It is Rabbi so-and-so," and it was taught by an individual, even though Rabbi left it anonymous, we do not follow it.

והיכא דסתים במקום מחלוקת עדיף [טפי]. כההיא דתנינן החליצה והמיאונין בשלשה דמפרשא במצות חליצה. אי נמי דתני ליה למימרא דיחידאה בלשון חכמים כי היכי דלעבדון כוותיה דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ראה רבי דבריו של ר' מאיר באותו ואת בנו ושנאן בלשון חכמים ו[ראה] דבריו של ר' שמעון בכסוי הדם ושנאן בלשון חכמים.

And where he left it anonymous in a place of dispute, it is even stronger. Like that which we learned: "Halitzah and refusals are before three," which is explained in the mitzvah of Halitzah. Alternatively, he taught the statement of an individual in the language of the Sages so that they would act according to it. As Rabbi Hiyya bar Abba (רבי חייא בר אבא) said in the name of Rabbi Yohanan (רבי יוחנן): "Rabbi saw the words of Rabbi Meir (רבי מאיר) in 'It and its offspring' and taught them in the language of the Sages, and he saw the words of Rabbi Shimon (רבי שמעון) in 'Covering the blood' and taught them in the language of the Sages."

ומהכא (נמי) גמרינן דסתם ר' מאיר לאו דיליה הוא דיחידאה הוא אלא דרבותיה הוא מר' עקיבא רביה. והילכך כדידע ר' דהאי מימרא דר' מאיר באותו ואת בנו דריבוותיה הוא קתני לה בלשון חכמים. וכי היכי דשיאור ישרף תנן חכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת ולא תנייה בשמיה [דר' מאיר] דפליג עליה דר' יהודה [כי היכי] דלא ליטעי ונימא [כי] סוגיין [דעלמא] דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה והלכה כר' מאיר. דאמר רבא מאי טעמיה דר' מאיר אין לך כל סדק וסדק מלמעלה וכו' ותניא נמי הכי.

And from here we also learn that an anonymous statement of Rabbi Meir (רבי מאיר) is not his own individual opinion, but rather that of his masters, from his master Rabbi Akiva (רבי עקיבא). Therefore, when Rabbi (רבי) knew that this statement of Rabbi Meir in 'It and its offspring' was from his masters, he taught it in the language of the Sages. And just as we learned regarding leaven that is to be burned, "The Sages say: One who eats this or that is liable to excision (Karet)," and he did not teach it in the name of Rabbi Meir, who disagrees with Rabbi Yehudah (רבי יהודה), so that people would not err and say that our general rule is that between Rabbi Meir and Rabbi Yehudah, the halacha follows Rabbi Yehudah; rather, the halacha follows Rabbi Meir. As Rava (רבא) said: "What is the reason of Rabbi Meir? There is not a single crack from above..." etc., and it is also taught thus in a Baraita.

השתא אתו רבנן אמוראי של התלמוד ומפרשין אילין מילי היכא דחזו כדחזא רבי ומגליא להו מילתא דהלכה כאותו היחיד. והיכי דלא חזו כדחזא ר' ולא מגליא להו מילתא כההיא דהמביא דמס' יום טוב אמר ר' יהודה אמר שמואל אין מביאין עיצים אלא מן המכונסין שבקרפף ומקשינן והא אנן תנן מן הקרפף ואפי' מן המפוזר תיובתא דשמואל ומפרקינן מתניתא יחידאה היא ואישתכחא לה (נמי) סיעתא מן ברייתא.

Now, the Amoraic Sages (אמוראים) of the Talmud come and explain these matters. Where they saw as Rabbi (רבי) saw, the matter is revealed to them that the halacha follows that individual. And where they did not see as Rabbi saw, and the matter was not revealed to them—like in "He who brings" in Tractate Yom Tov: Rabbi Yehudah (רבי יהודה) said in the name of Shmuel (שמואל), "One may only bring wood from what is gathered in the enclosure." And we object: "But didn't we learn: 'From the enclosure, and even from the scattered'?" This is a conclusive refutation of Shmuel! And we answer: "The Mishnah is the view of an individual, and it also found support from a Baraita."

והיכא דמשכחינן במתניתין מילתא משבשת וצריכא למיסם מינה מידי דאית בה קושיא ולא סליק אמרינן סמי מיניה כך וכך כי הנך דאותו ואת בנו דאמרינן א"ר חייא א"ר יוחנן פרת חטאת אינה משנה עגלה ערופה אינה משנה. אלמא [אי] קשיא מתניתא ולא סלקא מברייתא ואף מסברא דחינן מתניתא כולה. כי ההיא דתנן בטהרות מסרק של פשתן שניטל שיניו. ואמרינן בהחולץ ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו זו אינה משנה ולא עבדינן כוותיה ממאי דמיסיימי דווקני וכו'.

And where we find a corrupted matter in our Mishnah, and we need to remove something from it because it poses an unanswerable difficulty, we say, "Remove such and such from it." Like those of 'It and its offspring,' where we say: Rabbi Hiyya (רבי חייא) said in the name of Rabbi Yohanan (רבי יוחנן), "The Red Heifer is not a Mishnah, the Broken-Necked Heifer is not a Mishnah." Thus, if a Mishnah is difficult and cannot be resolved from a Baraita, and even from logical reasoning, we reject the entire Mishnah. Like the one we learned in Taharot: "A flax comb whose teeth were removed." And we say in HaHoleitz: "Rabbi Yohanan and Resh Lakish (ריש לקיש) both say, 'This is not a Mishnah, and we do not act according to it,' because of those who strictly mark the ends..." etc.

ואי צריכא מתניתא לחסורה מחסרינן לה [ואי צריכא לתרוצה מתרצינן לה] ואי אית בה במתניתא שבשתא וברייתא עדיפא מינה מבררינן לה למילתא. כדתנן ב"ש אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור וב"ה מתירים ואפילו גוי ואמרינן עלה בגמרא ב"ה דמתני' ר' עקיבא דברייתא היא הלכה כר' עקיבא דברייתא דאמר ר' עקיבא אפי' זרים אבל גוים לא.

And if a Mishnah needs text added, we add to it, and if it needs to be corrected, we correct it. And if there is an error in the Mishnah, and a Baraita is superior to it, we clarify the matter from it. As we learned: "The House of Shammai say: An Israelite may not be counted with a Kohen for a firstborn animal, and the House of Hillel permit, and even a non-Jew." And we say on this in the Gemara: "The House of Hillel of our Mishnah is Rabbi Akiva (רבי עקיבא) of the Baraita. The halacha follows Rabbi Akiva of the Baraita, who said: Even non-Kohanim, but not non-Jews."

ואי פליגי תנאי אמרינן במאי קמיפלגי [ואמרינן] טעמא ד[כל] חד וחד מנהון ומחפשינן על ברייתא דשכיחא לברורה למילתא או למפשט מנהון ההוא בעיא ואמרינן להו (מכל) היכא דמשכחינן להו. כההוא דהשולח במס' גיטין דאמר ליה ר' ירמיה לר' (זירא) [זריקא] פוק עיין בה במכילתיך.

And if the Tannaim (תנאים) disagree, we say, "In what do they disagree?" And we state the reason for each and every one of them, and we search for a common Baraita to clarify the matter, or to resolve that question from them, and we state them from wherever we find them. Like that of "He who dispatches" in Tractate Gittin, where Rabbi Yirmeyah (רבי ירמיה) said to Rabbi Zerika (רבי זריקא): "Go out and examine it in your collection."

ומידק דייקינן בהו ומסקינן חדא חדא לטעמיה להלכתיה וחדא חדא מאן אמרה ואליבא דמאן נינהו לבד מן פלוגתא דאמוראי. וקושייהון ושינוייהון ותיובתיהון ופירוקיהון ודחייתהון ואוקמתיהון (ואנדפתהון ואתמהתון) ולאפושי ולמיכתב אורחי דתלמודא דנפישי טובא.

And we scrutinize them meticulously, and we conclude each one according to its reason and its halacha, and each one—who said it, and according to whom they are, apart from the disputes of the Amoraim. And their difficulties, answers, refutations, resolutions, rejections, establishments, puzzlements, and wonders, and to expand and write the paths of the Talmud, which are very numerous.

והכין הוה בעדנא דרבנן קמאי כדמפרשנא [אנחנא] השתא פירושי [דילן ו]כל חד וחד מן רבוותא כדחזי ומגמר לכל חד מן תלמידה לפום [מאי] דצריך ולפום [מאי] דיכיל מנהון [איכא דאמרי להו] ראשי פרקים ועיקרין ושארה מבין מדעתו. ומנהון [איכא ד]צריכי למפשט ולמרווח להון ולדמויי להון דמויי.

And this is how it was in the time of the early Sages, just as we now explain our commentaries. Each and every one of the great masters taught each of his students according to what they needed and what they were capable of receiving. Some were given chapter headings and core principles, and the rest they understood from their own minds. And some needed them to expand, broaden, and compare comparisons for them.

והא אמרינן (ד)עד דאיפטר [רבי] גמריהון [דכולהו תלמידי] כל [חד וחד] תלמיד לפני רבו הוה וקמי דאיתריץ מתני' כל חד וחד תלמודו לפי משנתו הוה ובתר דאיתרצה כל יומי דר' לכל חד וחד פשיט [להון רבי] מתניתין וגמר להו טעמי הלכתא דיליה ובתר דנח נפשיה דר' איצטריכו למלקטיה ולמגרסיה [מ]פה אחד [ולשון אחד].

And we say that until Rabbi (רבי) passed away, the learning of all the students was each individual student before his master, and before the Mishnah was established, each one's Talmud was according to his own Mishnah. And after it was established, all the days of Rabbi, he explained our Mishnah to everyone and taught them the reasons for his halachot. And after Rabbi passed away, they needed to collect it and recite it with one mouth and one language.

ובתר רבי הוו (איכא) תנאי מן התם כגון ר' נתן ור' שמעון ור' גמליאל בניו. ומן הכא כגון ר' יאשיה דמן הוצל. מיהו לא תני מידי ממתניתין אלא ההוא דהוה תנאי קמי הכי כדמפרש בספרו של אדם הראשון רבי ור' נתן סוף משנה. והוו נמי רבנן אחריני דאיתנהו תנאי ואימוראי כגון ר' חנינא ור' ינאי (התם) ורב (הכא) דהוו תלמידי דרבי וגמרי מרבי ור' חייא. דאמרינן א"ר יוחנן נהירנא כד הוינא יתבין אחורי שבע עשרה שורין אחורי דרב ורב קמיה דרבי והוו נפקין זקוקין דנור מפומיה דר' לפומיה דרב ומפומיה דרב לפומיה דרבי ולא הוה ידענא מאי הוו קאמרי. ובכמה דוכתי אמרינן רב תנא הוא ופליג.

And after Rabbi (רבי), there were Tannaim from there, such as Rabbi Natan (רבי נתן) and Rabbi Shimon (רבי שמעון) and Rabbi Gamliel (רבי גמליאל) his sons. And from here, such as Rabbi Yoshiyah (רבי יאשיה) of Hutzal. However, they did not teach anything from the Mishnah other than what the Tannaim taught before this, as explained in the book of the First Man: "Rabbi and Rabbi Natan are the end of the Mishnah." And there were also other Sages who were both Tannaim and Amoraim, such as Rabbi Hanina (רבי חנינא) and Rabbi Yannai (רבי ינאי) there, and Rav (רב) here, who were the students of Rabbi and learned from Rabbi and Rabbi Hiyya (רבי חייא). As we say: Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said, "I remember when we were sitting seventeen rows behind Rav, and Rav was before Rabbi, and sparks of fire were flying from the mouth of Rabbi to the mouth of Rav, and from the mouth of Rav to the mouth of Rabbi, and I did not know what they were saying." And in several places we say: "Rav is a Tanna and can disagree."

ו[הוו נמי] רבנן [אחריני דהוו] אמוראי בלחוד כגון שמואל ור' שילא ורבה בר בר חנה ורב כהנא קמא ורב אסי. וביומיהם בסופם רב אדא בר אהבה ורבה בר אבוה זקיננו ומן דבית נשיאה הוא דאנחנא נקיטנא (מרבנן) בקבלה דמן בית נשיאה אנחנא ומזרעיה דרבה בר אבוה.

And there were also other Sages who were solely Amoraim (אמוראים), such as Shmuel (שמואל) and Rabbi Shila (רבי שילא) and Rabbah bar bar Hana (רבה בר בר חנה) and Rav Kahana (רב כהנא) the first and Rav Assi (רב אסי). And in their days, at their end, were Rav Adda bar Ahavah (רב אדא בר אהבה) and Rabbah bar Avuha (רבה בר אבוה) our ancestor, and he is from the House of the Nasi. It is from the Sages that we hold by tradition that we are from the House of the Nasi and from the seed of Rabbah bar Avuha.

ובתר [הכי הוה] ר' חנינא התם ור' ינאי ור' יוחנן וריש לקיש ור' יהושע בן לוי ור' אלעזר דהוה שמעיהון ושמעא דרב ושמואל בבבל ואפי' הכי חכמה בבבל הוה נפישא טפי. ובתר דריהון רב נחמן ורב יהודה ורב הונא ורב חסדא ורב ששת בבבל ורבנן אחריני דהוו סלקין ונחתין [כגון עולא ור' חייא בר אבא ור' שמואל בר נחמני. ורבנן דהתם די סליקו מהכא ר' אמי ור' אסי ובתר הכי רבה ורב יוסף בבבל. ורבנן דהוו סלקין ונחתין] כגון ר' אבא דהוא יתר (הנך) ראשונים ור' יצחק נפחא ור' זירא ור' ירמיה ור' אבהו ור' חנינא בר פפי. ובתר הכי אביי ורבא. ונפיש שמדא בארץ ישראל ואמיעיטא הוראה תמן טובא ונחית מן דהוה תמן מן בבלאי כגון רבין ורב דימי וכולהו נחותי דנחיתו להכא.

And after this was Rabbi Hanina (רבי חנינא) there, and Rabbi Yannai (רבי ינאי), Rabbi Yohanan (רבי יוחנן), Resh Lakish (ריש לקיש), Rabbi Yehoshua ben Levi (רבי יהושע בן לוי), and Rabbi Elazar (רבי אלעזר), whose teachings were heard, and the teachings of Rav (רב) and Shmuel (שמואל) in Babylon. And even so, the wisdom in Babylon was much greater. And after their generation came Rav Nahman (רב נחמן), Rav Yehudah (רב יהודה), Rav Huna (רב הונא), Rav Hisda (רב חסדא), and Rav Sheshet (רב ששת) in Babylon, and other Sages who went up and came down, such as Ulla (עולא), Rabbi Hiyya bar Abba (רבי חייא בר אבא), and Rabbi Shmuel bar Nahmani (רבי שמואל בר נחמני). And the Sages from there who came up from here were Rabbi Ammi (רבי אמי) and Rabbi Assi (רבי אסי). And after this, Rabbah (רבה) and Rav Yosef (רב יוסף) in Babylon. And the Sages who went up and came down, such as Rabbi Abba (רבי אבא)—who was greater than those early ones—and Rabbi Yitzhak Nappaha (רבי יצחק נפחא), Rabbi Zeira (רבי זירא), Rabbi Yirmeyah (רבי ירמיה), Rabbi Abbahu (רבי אבהו), and Rabbi Hanina bar Papi (רבי חנינא בר פפי). And after this, Abaye (אביי) and Rava (רבא). And persecution increased in the Land of Israel, and instruction diminished there greatly, and those Babylonians who were there came down, such as Ravin (רבין) and Rav Dimi (רב דימי), and all the 'descenders' who came down here.

ובכל דרא ודרא מן אילין דרי הוה אית להון שמעתתא דגרסי להון רבנן ומסדרין להון תדיר תדיר. כדאמרינן ר' חייא בריה דרב אבא הוה מהדר תלמודיה (קמיה דר' יוחנן) כל תלתין יומין. (ואמרינן נמי. ר' ששת מהדר תלמודיה כל תלתין יומין). ומיתלי בעברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי ליך קראי ליך תנאי. והני שמעתתא דהוו גרסי להון כולי עלמא כל רבה [ורבה] מפרש להו לתלמידה פירושי אחריני ודקדוקי יתירי ומחדשין נמי דעבדי עובדי בבעיי דבעו מיניה ושקלי וטרו [והוו להו פלוגתא] בין [כל] חד [וחד] לבר זוגיה.

And in every single generation of these generations, they had teachings that the Sages recited and constantly reviewed. As we say: Rabbi Hiyya son of Rav Abba (רבי חייא בריה דרב אבא) used to review his Talmud before Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) every thirty days. And we also say: Rav Sheshet (רב ששת) reviewed his Talmud every thirty days. He would lean on the bolt of the door and say, "Rejoice, my soul! Rejoice, my soul! For you I have read Scripture, for you I have studied Mishnah." And these teachings that everyone recited, every great master explained to his students with other explanations and extra precision. They also innovated, drawing practical conclusions from questions they were asked, and they debated among themselves, each one except his partner.

ואתא דרא אחרינא ואיתמעיט לביא והנך מילי דהוו פשיטין להון לראשונים ופרשו להון לתלמידיהו [והוו] כגון הנך פירושי דלא צריכי כולי עלמא למיגרסינהו ולמקבעינהו בגמרא הוו השתא בההיא דרא ספיקי וצריכין למקבעינהו [בגמרא ו]בגירסא ואמרין להון [יתהון] במתיבתא וקבעין ליה בגמרא וגרסי להו [כולהו] רבנן. כדאמרינן גבי עירוב שנתנו באילן יתיב ר' חייא בר אבא ור' אסי ורבה בר נתן ויתיב רב נחמן גבייהו ויתבי וקאמרי האי אילן דקאי היכא אילימא דקאי ברשות היחיד וכו' ואמרי' בסיפא אמר להו רב נחמן יישר וכן אמר שמואל אמרו ליה פתריתו [נמי] בה כולי האי אמ' להו אתון נמי (קא) פתריתו בה טובא הכי קאמינא לך קבעיתו לה נמי בגמרא.

And another generation came, and hearts diminished. Those matters that were simple to the early ones, and which they explained to their students—being the kind of explanations that not everyone needed to study and fix in the Gemara—were now, in this generation, subject to doubt. They needed to fix them in the Gemara and in recitation, and they stated them in the Yeshiva, fixed them in the Gemara, and all the Sages recited them. As we say regarding an Eruv placed in a tree: Rabbi Hiyya bar Abba (רבי חייא בר אבא), Rabbi Assi (רבי אסי), and Rabbah bar Natan (רבה בר נתן) were sitting, and Rav Nahman (רב נחמן) sat with them. They sat and were saying, "This tree that stands, where is it? If we say it stands in a private domain..." etc. And we say at the end: Rav Nahman said to them, "Excellent! And so said Shmuel (שמואל)." They said to him, "Did you interpret it this much as well?" He said to them, "You too interpreted it this much! What I mean to tell you is that you have also fixed it in the Gemara."

וכל דרא דבתר דרא ממעיט ליבא. דאמרינן אמר ר' יוחנן ואנו לבנו נקב במחט סדקית ואמר אביי ואנן כסיבתא בגודא לגמרא ואמר רבא ואנן כאצבעתא בקירא לסברא ואמר רב אשי ואנן כאצבעתא בברזא לשכחה. וכמה דאימעיט ליבא ואיתילידו ספיקא (הנך) פירושי הראשונים דלא הוו קביעין [בימיהון] מקבעין [השתא] ומגרסין ועובדי דעבדי [הנך רבנן קמאי] מיתנו [השתא בגמרא.]

And every successive generation's heart diminishes. As we say: Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said, "Our heart is like the eye of a fine needle." And Abaye (אביי) said, "And we are like a peg in a wall for the Gemara." And Rava (רבא) said, "And we are like a finger in wax for reasoning." And Rav Ashi (רב אשי) said, "And we are like a finger in a pit for forgetting." And as much as the heart diminished and doubts arose, those explanations of the early ones that were not fixed in their days were fixed now and recited, and the practical rulings of those early Sages were now taught in the Gemara.

[ו]אי כולהו מרבנן שמעוה למילתא ואמרוה כחדא וליכא [מאן] דקדים (שמעה) ואמרה מיתאמרא סתמא כגון אמר פלוני ואי חד [הוה] קדים דשמעיה ואמרה מתאמרא משמיה א"ר פלוני. דאמרינן עולא איקלע לפום בדיתא אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה זיל אמטי ליה כלכלא דפירי וחזי היכי מבדיל אזיל שדריה לאביי כי אתא א"ל המבדיל בין קדש לחול הוא דאמר אתא וא"ל לאבוה אנא לא אזלי לאביי [הוא] דשדרית ואמר [לי] המבדיל בין קדש לחול הוא דאמר אמר שררותיה דמר ורבנותיה דמר גרמא ליה למר דלא מיתאמרא הלכתא משמיה.

And if all the Sages heard a matter and said it as one, and no one preceded in hearing and saying it, it is stated anonymously, such as "so-and-so said." And if one preceded in hearing and saying it, it is stated in his name, "Rabbi so-and-so said." As we say: Ulla (עולא) visited Pumbedita. Rav Yehudah (רב יהודה) said to Rav Yitzhak (רב יצחק) his son, "Go bring him a basket of fruit, and see how he makes Havdalah." He went and sent Abaye (אביי). When he returned, he said to him, "He said 'He who distinguishes between holy and profane.'" He came and said to his father, "I did not go, I sent Abaye, and he told me he said 'He who distinguishes between holy and profane.'" He said, "The master's arrogance and haughtiness caused it that the halacha will not be stated in his name."

וכמה דדייק חכם ואמר שמעתתא מפומיה דרבה ולאו מפומיה דאחריני טפי עדיף שמעתתיה. דאמרינן אמר רבי נחמן בר יצחק קבעה עולא לשבשתיה כר' בנימין בר יפת תהי בה ר' זירא. וכי מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא. ר' חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתתא מפומיה דרביה ור' בנימין בר' יפת לא דייק. ועוד דכי אמר מפומיה דחד רבה טפי עדיף. דקאמרינן כי סליק ר' זירא אכל מוגרמתא דרב ושמואל אמרי ליה ולאו מאתריה דרב ושמואל את אמר להו מאן אמרה יוסף בר חייא. יוסף בר חייא מכולי עלמא גמיר שמע רב יוסף ואיקפד אמר [ליה] אנא מכולי עלמא גמירנא אנא מרב יהודה גמירנא דאפילו ספיקי דגברי גריס דאמר רב יהודה אמר ר' ירמיה בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה.

And the more exact a Sage is, and states a teaching from the mouth of a great master rather than from others, his teaching is superior. As we say: Rav Nahman bar Yitzhak (רב נחמן בר יצחק) said, "Ulla (עולא) fixed his error like Rabbi Binyamin bar Yefet (רבי בנימין בר יפת); let Rabbi Zeira (רבי זירא) wonder at it." And what does Rabbi Binyamin bar Yefet have to do with Rabbi Hiyya bar Abba (רבי חייא בר אבא)? Rabbi Hiyya bar Abba was exact and learned teachings from the mouth of his master, while Rabbi Binyamin bar Yefet was not exact. Furthermore, when he states it from the mouth of one great master, it is much superior. As we say: When Rabbi Zeira went up, he ate an improperly slaughtered animal of Rav (רב) and Shmuel (שמואל). They said to him, "Are you not from the place of Rav and Shmuel?" He said to them, "Who said it? Yosef bar Hiyya (יוסף בר חייא)." Yosef bar Hiyya learned from everyone. Rav Yosef heard this and became angry. He said, "Did I learn from everyone? I learned from Rav Yehudah (רב יהודה), for he recites even the doubts of great men. As Rav Yehudah said in the name of Rabbi Yirmeyah bar Abba (רבי ירמיה בר אבא)—doubtful in the name of Rav, doubtful in the name of Shmuel—three may permit a firstborn animal in a place where there is no expert."

והיכי דכולהו רבנן קא אמרי חדא מילתא אמרי ליה כדי באילין מיליא בסוף תלמוד אדרא דבתר דרא [הוה מיתמרא] דכל דרא ודרא קבעין ביה [בתלמודא] מילי מן ספיקי דמיחדשן [להו] ומעשים ובעיי [דמתבעו להו]. כי ההיא דמסכת סנהדרין דאמרינן רב כהנא ורב ספרא תנו סנהדרין בי רבה פגע בהו רמי בר חמא אמר להו ומאי אמריתו בסנהדרין דבי רבה אמרן ליה ומאי אמרינן בסנהדרין גרידתא וכוליה שמעתא.

And where all the Sages say one matter, they say it accordingly in these matters at the end of the Talmud, generation after generation. For in every generation they fix in the Talmud matters from the doubts that were renewed for them, and incidents and questions that were asked of them. Like that in Tractate Sanhedrin, where we say: Rav Kahana (רב כהנא) and Rav Safra (רב ספרא) were studying Sanhedrin in the school of Rabbah (רבה). Rami bar Hama (רמי בר חמא) met them and said to them, "And what do you say in the Sanhedrin of the school of Rabbah?" They said to him, "And what do we say in Sanhedrin itself, and the entire teaching!"

ו[דקי] נמי דוקיי והויי דמוסיפין ומחדשין רבנן בתראי ולאו (מאי) דלא הויין ידעין ליה רבנן קמאי אלא דשבקינהו לדרא [דאתי] בתריהון לאגדוריה בהו ולא איצטריך עלמא להו בימיהון. כדתנו רבנן העיד ר' יהושע בן זריז בן חמיו של ר' מאיר לפני רבי על ר' מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי בית שאן כולה על ידו חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו [לו] מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהג בו היתר דרש להו מקרא הזה וכיתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו והלא כל ע"ז שבעולם אסא ויהושפט ביערום אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אני גם כן מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו. מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזניחין אותו ואמרי לה אין מזיחין אותו ואמרי לה אין מזחיחין אותו. מאן דאמר אין מזניחין אותו דכתיב כי לא יזנח לעולם יי' ומאן דאמר אין מזיחין דכתיב ולא יזח החשן ומאן דאמר אין מזחיחין דתנן משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל:

And the later Sages added and innovated precise deductions and arguments. It is not that the early Sages did not know them, but rather they left them for the generation that came after them to distinguish themselves with them, and the world did not need them in their days. As our Rabbis taught: Rabbi Yehoshua ben Zariz (רבי יהושע בן זריז), the father-in-law of Rabbi Meir (רבי מאיר), testified before Rabbi (רבי) concerning Rabbi Meir that he ate a leaf of a vegetable in Beit She'an, and Rabbi permitted all of Beit She'an based on him. His brothers and his father's house joined against him and said to him, "A place where your fathers and your fathers' fathers practiced a prohibition, you practice a permission?" He expounded this verse for them: "'And he broke in pieces the bronze serpent that Moses had made, for until those days the children of Israel burned incense to it, and he called it Nehushtan.' Is it possible that Asa came and did not destroy it, Jehoshaphat came and did not destroy it, but did not Asa and Jehoshaphat destroy all the idolatry in the world? Rather, his ancestors left room for him to distinguish himself; for me as well, my ancestors left me room to distinguish myself." From here we learn regarding a Torah scholar who states a matter of halacha, we do not neglect him (maznihin), and some say we do not move him (mazihin), and some say we do not make him arrogant (mazhihin). He who says 'we do not neglect him'—as it is written, "For the Lord will not cast off (yiznah) forever." And he who says 'we do not move him'—as it is written, "And the breastplate shall not be loosed (yizach)." And he who says 'we do not make him arrogant'—as we learned, "When those of arrogant hearts (zehuhei) multiplied, disputes multiplied in Israel."

וזאת התשובה למאי דאמריתו מאי טעמא שבקו קמאי רובא לבתראי דאי משכחיתון דבר מופלא דאמרוהי בתראי קמאי שבקוהי להון לאתגדרי בהון ולאנפושי נמי באילין מילי דאיתוסף בה תלמוד אדרא דבתר דרא דטובא איכא. כדאמרינן (אמר ר' אמי) שבע מאה בעיי (הוה) בעא דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ואמר רבא גברותא למבעי בעיי והא בשני דרב יהודה כולה תנייה בנזיקין הוו ואלו אנן קא מתנינן ארבעה סדרי ואילו רב יהודה כד הוה מטי (גבי) האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי ליה זתים שכבשן בטרפיהון טהורים אמר הוייא דרב ושמואל קא חזינא [הכא] ואילו אנן קא מתנינן תליסר מתיבתא ואלו רב יהודה כד הוה שליף מסאניה אתי מטרא ואלו אנן קא מצערינן נפשין וליכא דמשגח בן אלא קודשא בריך הוא ליבא בעי:

And this is the answer to what you asked: "What is the reason the early ones left the majority for the later ones?" For if you find a wondrous thing that the later ones said, the early ones left it for them to distinguish themselves with it, and also to expand on these matters that were added to the Talmud generation after generation, of which there are many. As we say: Rabbi Ammi (רבי אמי) said, "Doeg and Ahithophel raised four hundred questions concerning a tower floating in the air." And Rava (רבא) said, "Is it greatness to raise questions? For in the years of Rav Yehudah (רב יהודה), all their study in Nezikin was 'A woman who preserves a vegetable in a pot,' and they would say to him, 'Olives that were preserved in their leaves are pure.' He would say, 'I see here the arguments of Rav (רב) and Shmuel (שמואל).' Yet we study thirteen tractates. And when Rav Yehudah took off his shoe, rain would come, whereas we afflict ourselves and no one pays attention to us. But the Holy One, Blessed be He, desires the heart."

ולפום הכי איתוספא הוראה דרא דבתר דרא עד רבינא ובתר רבינא איפסיקא כדחזא שמואל ירחינאה בסיפרא דאדם הראשון דהוה כתיב ביה רב אשי ורבינא סוף הוראה. ובתר הכי אע"ג דודאי הוראה לא הות הוו סבוראי דמפרשי פירושי דמקרבי להוראה. ואיקרו הני (רבואתא) רבנן סבוראי וכל מאי דהוה תלי וקאי פרשוה. כגון רב ריחומי ורבה ורב יוסף ורב אחא מבי חתים דאמרינן בהמביא גם ממדינת הים וצקלג וכו' ובי חתים היא עיר בסביבי נהרדעא. ורב רבאי מרוב כדמפרש במס' סנהדרין דאמר רבי היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה (בכוס של יין) כדי שתטרף דעתו עליו משום שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ותנא נשים יקרות שבירושלם היו מתנדבות אותן משלהן ובעינן ואם אינן מתנדבות משל מי תני רב רבאי דמן רוב מסתברא משל צבור משום שנאמר תנו. וגם רוב עירו של רב רבאי היתה בסביב ישיבות נהרדעא. ואמרי רבנן ד[רב רבאי] גאון הוה ואוריך שני טובא. וכמה סברי איקבעו בגמרא דאינון מרבנן בתראי כגון רב עינא ורב סימונא נקטינן מן קמאי דגמרא דהאשה נקנית [דתנינן ברישא מנא הני מילי וכו'] עד בכסף מנא לן. כולהו אינך קושיי ופירוקי דמתרצי בגמרא רבנן בתראי סבוראי תרצינהו וקבעינהו (ודזוד מינה נמי):

And according to this, instruction was added generation after generation until Ravina (רבינא), and after Ravina it ceased, as Shmuel Yarchina'ah (שמואל ירחינאה) saw in the book of the First Man, where it was written: "Rav Ashi (רב אשי) and Ravina are the end of instruction." And after this, even though instruction certainly ceased, there were Saboraim (סבוראים) who explained commentaries that approach instruction. And these great masters were called Rabbanan Saborai (רבנן סבוראי), and they explained everything that was left pending. Such as Rav Rihumi (רב ריחומי), Rabbah (רבה), Rav Yosef (רב יוסף), and Rav Aha of Bei Hatim (רב אחא מבי חתים), as we say in HaMevi Get: "Also from Medinat HaYam and Ziklag..." etc., and Bei Hatim is a city in the vicinity of Nehardea. And Rav Rabbai of Rov (רב רבאי מרוב), as explained in Tractate Sanhedrin: Rabbi said, "One going out to be executed, they give him to drink a grain of frankincense in a cup of wine so his mind will be confused, as it is stated: 'Give strong drink to him who is perishing, and wine to those in bitter distress.'" And it was taught: "Noble women of Jerusalem would volunteer and bring it from their own." And we ask: "And if they do not volunteer it, from whose property does it come?" Rav Rabbai of Rov taught: "It makes sense that it comes from the public funds, because it says 'Give.'" And Rov, the city of Rav Rabbai, was also in the vicinity of the Yeshivot of Nehardea. And the Sages say that Rav Rabbai was a Gaon and lived many years. And many Saboraic additions were fixed in the Gemara, for they are from the later Sages, such as Rav Eina (רב עינא) and Rav Simuna (רב סימונא). We derive from the early parts of the Gemara of "A woman is acquired" [which we teach at the beginning: "From where do we derive these matters?..." etc.] up until "From where do we derive 'with money'?" All those difficulties and answers that the Gemara resolves, the later Saboraic Sages resolved them and fixed them.

ודכתבתון כיצד נכתבה המשנה ונכתב התלמוד. תלמוד ומשנה לא איכתיבו אלא תרוצי הוו מתרצי וזהירין רבנן למגרסינהו על פה אבל לא מנוסחי דכתיבי. דאמרינן דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב שנא' [כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו'] אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות:

And regarding what you wrote: "How was the Mishnah written, and how was the Talmud written?" The Talmud and Mishnah were not written; rather, their arrangements were arranged, and the Sages were careful to recite them by heart, but not from written texts. As we say: "Things stated orally, you are not permitted to state them in writing, as it is stated: 'For by the mouth of these words I have made a covenant with you...' These you may write, but you may not write halachot."

ודבעיתון רבנן סבוראי היאך נסדרו אחרי רבינא ומי מלך אחריהן מאותו זמן ועד עכשיו. חזינא לפרושי לכון עיקרא דהא מילתא והיכי הוה רשונאתיה דישראל מקדם והיכי איפליגו תרתין מתיבתא משום דאית ביה מילתא שבשתא: [הוו יודעים ד]מעיקרא כד גלו ישראל בגלות יכניה והחרש והמסגר וכמה נביאים עמהם אייתינהו לנהרדעא ובנו (התם) יכניה מלך יהודה וסיעתו [בי] כנישתא ויסדוהו באבנים ועפר שהביאו עמהם מבית המקדש לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו וקריוה [לההיא בי כנישתא בי כנישתא ד]שף ויתיב [והיא בנהרדעא] כלומר שנסע [בית ה]מקדש וישב כאן. והות שכינה עמהון כדאמרינן בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בבי כנשתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף ויתיב ולא תימא הכא ולאו הכא אלא (אימא) זימנין הכא וזימנין הכא אמר אביי תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה התם מצלינא. והדא כנישתא דהוצל קרובה היא לבית מדרשו של עזרא הסופר ולמטה מנהרדעא היא.

And regarding what you asked: "How were the Saboraic Rabbis (רבנן סבוראי) ordered after Ravina (רבינא), and who reigned after them from that time until now?" We see fit to explain to you the essence of this matter: how the authority of Israel was formerly, and how the two Yeshivot were divided, because there is an erroneous matter in it. Know that initially, when Israel was exiled in the exile of Jeconiah with the craftsmen and the smiths, and many prophets with them, they brought them to Nehardea (נהרדעא). Jeconiah, King of Judah, and his faction built a synagogue there, establishing it with stones and earth they brought with them from the Holy Temple to fulfill what is stated: "For Your servants take pleasure in her stones, and favor her dust." And they called that synagogue 'Shaf V'Yativ' (שף ויתיב) [which is in Nehardea], meaning that the Holy Temple traveled and settled here. And the Divine Presence was with them, as we say: "In Babylon, where does the Divine Presence dwell? Rav (רב) said: In the synagogue of Hutzal. And Shmuel (שמואל) said: In the synagogue of Shaf V'Yativ. And do not say here and not there, but rather say sometimes here and sometimes there. Abaye (אביי) said: May it come to me, for when I am a parasang away, I pray there." And this synagogue of Hutzal is close to the study hall of Ezra the Scribe and is below Nehardea.

וכיון שעלו עזרא וזרובבל והגולה מבבל ובנו בית המקדש והוו שם ראשי סנהדרין כגון שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו ושאר אותן הזוגות ורובן מבבל היו עולין. והלל הזקן היה עולה עמהן ואע"פ כן היו מרביצין תורה הכא והוו להו ראשי גליות מבית דוד אבל ראשי מתיבתא [וסנהדרין] לא הות בהון דהדא מילתא קא אמרין דלא הוו אלא מן המקום אשר יבחר יי'.

And when Ezra, Zerubbabel, and the exiles went up from Babylon and built the Holy Temple, the heads of the Sanhedrin were there, such as Shimon HaTzaddik (שמעון הצדיק), Antigonus of Sokho (אנטיגנוס איש סוכו), and the rest of those 'Pairs' (Zugot), and most of them went up from Babylon. Hillel the Elder (הלל הזקן) went up with them, and nevertheless, they disseminated Torah here, and they had Exilarchs (Rashei Galuyot) from the House of David, but they did not have Heads of Yeshivot and Sanhedrin among them, for they say this matter is only from "the place that the Lord shall choose."

ועד דאיפטר רבי בריש גלותא הוו נהיגין בבבל ולא בראשי מתיבתא ונשיאים דאינון ראשי סנהדרין בארץ ישראל [הוא דהוו] כדמפרש באבות עד הלל ושמאי. ובתר הלל שמעון בנו. ובתריה רבן גמליאל הזקן בנו. ובתריה רשב"ג קמא דאיקטיל קמי חרבן הבית ור' ישמעאל בן אלישע [היה] כהן גדול. ואילין ד' דרי הוו בכלל [הני] מאה שני דאמרינן ביציאות השבת הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה.

And until Rabbi (רבי) passed away, the Exilarch led in Babylon, and not the Heads of Yeshivot. And the Nesi'im, who are the heads of the Sanhedrin in the Land of Israel, as explained in Avot up to Hillel and Shammai. And after Hillel, Shimon (שמעון) his son. And after him, Rabban Gamliel the Elder (רבן גמליאל הזקן) his son. And after him, Rabban Shimon ben Gamliel the First (רבן שמעון בן גמליאל), who was killed before the destruction of the Temple, and Rabbi Yishmael ben Elisha (רבי ישמעאל בן אלישע) was the High Priest. And these four generations were included in those hundred years that we say in the Exits of Shabbat: "Hillel, Shimon, Gamliel, and Shimon conducted their presidency before the Temple for a hundred years."

ובתר רשב"ג דאיקטיל בהרוגי מלכות הוה רבן יוחנן בן זכאי והוא הוה בעדן חרבן הבית ואפקוהו לות אספסינוס קיסר וביקש ממנו שושילתא דרבן גמליאל ויבנה וחכמיה. וכד שקט רבן יוחנן בן זכאי ורבנן ביבנה תקינו להו עשר תקנות. דתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. ובתריה רבן גמליאל בנו של רשב"ג [הזקן] שנהרג [עם עשרה הרוגי מלכות ואותו רבן גמליאל בנו] היה נשיא ביבנה ור' יהושע אב ב"ד וכיון דצעריה לר' יהושע תלתא זימני עברוה ואוקמוה לר' אלעזר בן עזריה דהוה עשיר והוא עשירי לעזרא הסופר והדר [פייסיה ו]אהדרוה לרבן גמליאל ולא עברוה לר' אלעזר בן עזריה אלא רבן גמליאל תרתי שבתא ור' אלעזר בן עזריה חדא שבתא כדמפר' בגמ' דתפלת השחר. ובתריה ר' שמעון בנו [אבי ר' היה נשיא]. ובתריה רבי בריה שהיה בציפורי ובבית שערים:

And after Rabban Shimon ben Gamliel (רבן שמעון בן גמליאל) who was killed among the Martyrs of the Kingdom, there was Rabban Yohanan ben Zakkai (רבן יוחנן בן זכאי), who was at the time of the destruction of the Temple. They brought him out to Vespasian (אספסינוס) Caesar, and he requested from him the dynasty of Rabban Gamliel, and Yavneh and its Sages. And when Rabban Yohanan ben Zakkai and the Sages settled in Yavneh, they established ten enactments for them. As we learned: "When the Temple was destroyed, Rabban Yohanan ben Zakkai enacted..." And after him was Rabban Gamliel, son of Rabban Shimon ben Gamliel the Elder who was killed with the Ten Martyrs of the Kingdom. And that Rabban Gamliel his son was the Nasi in Yavneh, and Rabbi Yehoshua (רבי יהושע) was the Head of the Court. And since he pained Rabbi Yehoshua three times, they removed him and appointed Rabbi Elazar ben Azariah (רבי אלעזר בן עזריה), who was wealthy and tenth in descent to Ezra the Scribe. And then they appeased him and returned it to Rabban Gamliel, and they did not remove Rabbi Elazar ben Azariah, but Rabban Gamliel taught two Sabbaths and Rabbi Elazar ben Azariah one Sabbath, as explained in the Gemara of the Morning Prayer. And after him was Rabbi Shimon (רבי שמעון) his son, father of Rabbi, who was Nasi. And after him was Rabbi (רבי) his son, who was in Tzippori and Beit She'arim.

וביומי דר' הוה רב הונא קמא ריש גלות בבבל והיינו דאמרינן בעא מניה ר' מר' חייא כגון אני מה אני בשעיר אמר ליה הרי צרתך בבבל [ומנו רב הונא] ומתני רב ספרא דהכי אמר ליה התם שבט והכא מחוקק. דתניא לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם במקלות ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל [שמלמדין תורה ברבין]. אלמא דהני דבבבל עדיפי [טפי] הואיל ושבט אינון:

And in the days of Rabbi (רבי), Rav Huna the First (רב הונא) was the Exilarch in Babylon. And this is what we say: Rabbi asked Rabbi Hiyya (רבי חייא), "Someone like me, what am I regarding a male goat [offering for a Nasi]?" He said to him, "Behold, your rival is in Babylon [and who is it? Rav Huna]." And Rav Safra (רב ספרא) teaches that this is what he said to him: "There is the scepter, and here is the lawgiver." As it is taught: "'The scepter shall not depart from Judah, nor the lawgiver from between his feet.' 'The scepter shall not depart from Judah'—these are the Exilarchs in Babylon who subjugate the people with staffs. 'And the lawgiver from between his feet'—these are the descendants of Hillel who teach Torah in public." Thus, those in Babylon are superior, since they hold the scepter.

וביומיה דרבי נח נפשיה [דרב הונא בבבל] ומפרשי רבנן בתלמוד ארץ ישראל שהיה רבי ענו ביותר והיה אומר [רבי] כל מה שיאמר לי אדם אני עושה חוץ ממה שעשו זקני בתירא לזקני [הלל] דשדין גרמיהון [מנשיאותיה] ומנוניה. ואי סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא מותיב[נא] ליה לעיל מינאי דהוא משבט יהודה ואנא משבט בנימין דהוא מן רברביא דיהודה מדובריא ואנא [מן רקתא] מנוקבתא חד זמן עייל ר' חייא רבה לגביה אמר ליה הא רב הונא לבר. נתכרכמו פניו של רבי אמר לו ארונו בא אמר ליה רבי לר' חייא פוק חזי מאן בעי לך לבר נפק ולא אשכח בר נש וידע [רב חייא] דכעס עליה רבי ונהיג נזיפותא בנפשיה תלתין יומיין [ולא עייל לגביה דר' תלתין יומין א"ר יוסי בר' בון בהילין תלתין יומין יליף רב מיניה כל כלליא דאורייתא].

And in the days of Rabbi (רבי), Rav Huna (רב הונא) in Babylon passed away. And the Sages explain in the Talmud of the Land of Israel that Rabbi was extremely humble, and Rabbi used to say: "Whatever a person tells me to do, I will do, except for what the Elders of Bathyra did for Hillel the Elder, when they removed themselves from their presidency and appointed him. But if Rav Huna the Exilarch were to come up here, I would seat him above me, for he is from the tribe of Judah and I am from the tribe of Benjamin; he is from the male line of Judah, and I am from the female line." One time, Rabbi Hiyya the Great (רבי חייא רבה) entered before him and said, "Behold, Rav Huna is outside." Rabbi's face blanched. He said to him, "His coffin has arrived." Rabbi said to Rabbi Hiyya, "Go out and see who wants you outside." He went out and found no one, and Rabbi Hiyya knew that Rabbi was angry with him. He took upon himself a reprimand for thirty days and did not enter before Rabbi for thirty days. Rabbi Yose b'Rabbi Bun (רבי יוסי ברבי בון) said: "In those thirty days, Rav learned from him all the general rules of the Torah."

ואתמני בתר רב הונא בבבל מר רב עוקבא והוה בהדיה שמואל דאמרינן שמואל ומר עוקבא כד הוו (יתבי) גרסי הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל בד' אמות [דיליה]. וכד הוו (יתבי) בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא בארבע אמות [דיליה]. ואמרינן אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי הא מר עוקבא ובית דינו קיים וכתיב בהו כה אמר יי' בית דוד דינו לבקר משפט:

And after Rav Huna (רב הונא) in Babylon, Mar Rav Ukva (מר רב עוקבא) was appointed. And Shmuel (שמואל) was with him, as we say: Shmuel and Mar Ukva, when they sat and learned, Mar Ukva would sit before Shmuel at his four cubits. And when they sat in judgment, Shmuel would sit before Mar Ukva at his four cubits. And we say: Shmuel said to Rav Yehudah (רב יהודה), "Sharp one! Your head is in cold water, and the head of your master is in hot water. Behold, Mar Ukva and his court exist, and it is written concerning them, 'Thus says the Lord, O house of David, execute justice in the morning.'"

וביומיה דרבי נחית רב לבבל בשנת תק"ל שנה למנין [מלכות] יון דרגילנא ביה. והוה הכא ר' שילא רישא בי רבנן [בתר ר'] והוה מיקרי ריש סידרא בבבל רישא דרבנן דאמרינן רב איקלע לאתריה דר' שילא קם עליה באמורא. וכד נח נפשיה דר' שילא הוו רב ושמואל [הכא] ואדבריה רב לשמואל [מקמיה] ולא איצטבי רב למהוי רישא עליה ולאותובי לשמואל קמיה ואף שמואל לא איצטבי למהוי רישא עליה דרב ולאותובי לרב קמיה דהוה קשיש רב משמואל טובא כההיא דאמרינן בגמרא דמרובה רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן רב לא עייל מקמיה דשמואל שמואל לא עייל מקמיה דרב אסי ורב אסי לא עייל מקמיה דרב [אמרי] מאן נטרח. נטרח שמואל ונטרח רב. שאני שמואל דאדבריה רב מקמי' משום ההוא מעשה דלטייה.

And in the days of Rabbi (רבי), Rav (רב) went down to Babylon in the year 530 of the Greek era (Seleucid era), which we are accustomed to using. And Rabbi Shila (רבי שילא) was here as the head of the Sages after Rabbi, and he was called the 'Resh Sidra' (Head of the Order) in Babylon, the head of the Sages. As we say: Rav happened to visit the place of Rabbi Shila, and he stood up for him as an interpreter. And when Rabbi Shila passed away, Rav and Shmuel (שמואל) were here, and Rav deferred to Shmuel. Rav did not want to be head over him and seat Shmuel before him, and Shmuel also did not want to be head over Rav and seat Rav before him, for Rav was much older than Shmuel. Like that which we say in the Gemara of Merubah: Rav, Shmuel, and Rav Assi (רב אסי) happened to attend a 'Shavua HaBen' (circumcision feast), and some say a 'Yeshua HaBen' (redemption of the son). Rav would not enter before Shmuel, Shmuel would not enter before Rav Assi, and Rav Assi would not enter before Rav. They said, "Who should be troubled?" Shmuel was troubled [and entered first], and then Rav. Shmuel was different, because Rav deferred to him due to that incident where he cursed him.

ומשום הכי שבקיה רב לשמואל בנהרדעא דהוה דוכתיה והוא מקום התורה ואיתרחק לדוכתא דלא הוה (אית) ביה תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיה. והוו ישראל נפישי התם ואפי' איסור והיתר לא [הוו] ידעי ואמר [רב] איתיב הכא כי היכי דלהוי תורה בהאי דוכתא. כי ההוא מעשה דמפרש בכל הבשר רב בקעה מצא וגדר בה גדר וכי איקלע לטטלפוש אגמרינון ואורינון איסור כחלי ואיקרי ריש סידרא. דקאמר ליה ר' יוחנן לאיסי בן היני מאן ריש סידרא בבבל אמר ליה אבא אריכא. איקיים [ביה] חלמא דחזא ליה ר' חנינא דזקפיה התם כי היכי דמפורש בפרק יום הכפורים.

And because of this, Rav (רב) left Shmuel (שמואל) in Nehardea (נהרדעא), which was his place and a place of Torah, and he distanced himself to a place where there was no Torah, which is Sura (סורא), that is, Mata Mehasya (מתא מחסיה). And there were many Israelites there, and they did not even know the laws of forbidden and permitted. And Rav said, "I will sit here so that there will be Torah in this place." Like that incident explained in 'Kol HaBasar': Rav found an open valley and built a fence around it, and when he visited Tatlefush, he taught them and instructed them regarding the prohibition of udder, and he was called 'Resh Sidra'. As Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) said to Issi ben Hini (איסי בן היני): "Who is the Resh Sidra in Babylon?" He said to him: "Abba Arikha (אבא אריכא)." The dream that Rabbi Hanina (רבי חנינא) saw about him was fulfilled, that they hoisted him there, as explained in the chapter of Yom Kippur.

וקנייה רב לגנותא דבי רב בצורתא דהויא נכסי הגר וכניף [התם] תלמידי טובא ורבץ שם תורה [הרבה] וקבע שם ב"ד. והיו [בבבל] שני בתי דינין גדולים חד בנהרדעא דהוה כבר וחד בסורא דקבעיה רב והיינו דאמר שמואל לא כתבינן פרוסבולא אלא או בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא. והויין להו לרב ושמואל תרתין מתיבתא דאמרינן בהמביא גט ממדינת הים. בבל רב אמר הרי היא כארץ ישראל לגיטין ושמואל אמר כחוצה לארץ ופשטי' כיון דרב סבר דאיכא מתיבתא משכח שכיחי ושמואל סבר מתיבתא בגרסייהו טרידי. ולפרקים הוו חזו רב ושמואל אהדדי:

And Rav (רב) acquired the garden of the school of Rav in an area of desolation, which was the property of a proselyte, and he gathered many students there, disseminated much Torah, and established a court there. And there were two great courts in Babylon: one in Nehardea (נהרדעא) which already existed, and one in Sura (סורא) which Rav established. And this is what Shmuel (שמואל) said: "We only write a prozbul in the court of Sura or in the court of Nehardea." And Rav and Shmuel thus had two Yeshivot. As we say in "One who brings a Get from Medinat HaYam": "Babylon: Rav says it is like the Land of Israel for Gittin, and Shmuel says it is like the Diaspora." And we resolve it: "Since Rav holds that there are Yeshivot, one can find witnesses; and Shmuel holds that the Yeshivot are busy with their studies." And occasionally Rav and Shmuel would see one another.

ושכיב רב בשנת תקנ"ח ונהג שמואל בתריה לחודיה שבע שנים והויא חדא מתיבתא. וכמה דהוה קיים רב הוה כתיב [ליה] ר' יוחנן לקדם רבנו שבבבל ובתר דנח נפשיה דרב הוה כתיב ליה ר' יוחנן לשמואל לקדם חבירנו שבבבל אמר [אכתי] לא ידע דאנא רביה כתב ושדר ליה עיבורא דשתין שנין. אמר אכתי חושבנא בעלמא [הוא דידע] כתב ושדר ליה טעון תליסר גמלי ספק טריפאתא אמר [שמעת מינה] אית לי רבה בבבל איזיל ואחזיה.

And Rav (רב) passed away in the year 558, and Shmuel (שמואל) led alone after him for seven years, and it was one Yeshiva. And as long as Rav was alive, Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) would write to him: "To our master in Babylon." And after Rav passed away, Rabbi Yohanan would write to Shmuel: "To our colleague in Babylon." Shmuel said, "He still does not know that I am his master." He wrote and sent him the calculations for intercalating the calendar for sixty years. Rabbi Yohanan said, "He just knows mere calculations." Shmuel wrote and sent him thirteen camel-loads of doubtful cases of terefot (non-kosher animals). Rabbi Yohanan said, "You hear from this that I have a master in Babylon! I will go and see him."

ושכיב שמואל ונח נפשיה בשנת תקס"ד והוו תלמידיה רב נחמן בנהרדעא ורב יהודה בפום בדיתא ורב ששת בשלחי. ובשנת תק"ע אתא פפא בן נצר ואחרבה לנהרדעא ואזל רבה בר אבוה זקננו לשכנציב ולשלחי ולמחוזא. והוה התם רב יוסף בר חמא אבוה דרבא ורבנן דילן בפום בדיתא דמן יומא בית שני הוה עיקר גולה. כדתנן עד שרואה את (כל) הגולה לפניו כמדורת אש ואמר אביי [גולה היא] פום בדיתא.

And Shmuel (שמואל) passed away in the year 564. And his students were Rav Nahman (רב נחמן) in Nehardea, Rav Yehudah (רב יהודה) in Pumbedita, and Rav Sheshet (רב ששת) in Shilhi. And in the year 570, Papa ben Netzer (פפא בן נצר) came and destroyed Nehardea, and Rabbah bar Avuha (רבה בר אבוה) our ancestor went to Shechantziv, Shilhi, and Mahoza. And there was Rav Yosef bar Hama (רב יוסף בר חמא) the father of Rava (רבא), and our Rabbis in Pumbedita (פומבדיתא), which from the days of the Second Temple was the main center of the Golah (Diaspora). As we learned: "Until he sees the entire Golah before him like a bonfire." And Abaye (אביי) said: "The Golah is Pumbedita."

ובתר שמואל מלך רב הונא דהוה מן בני נשיאה וארבעין שנין מלך ורבץ תורה הרבה. דאמרינן כד הוו מפטרי רבנן מבי רב הונא הוו פיישי תמני מאה רבנן ורב הונא הוה דריש בתליסר אימוראי כד הוו מפטרי רבנן מבי רב הונא ונפצי גלימייה הוה סליק אבקא ומכסי ליה ליומא. ואמרי (לה) במערבא קמה לה השתא מתיבתא דרב הונא בבלאה. וכדאמרינן בפרק הבא על יבמתו ר' אבא בר זבדא ורב ששת ור' חלבו ורב גדל ור' אחא בר חנינא כולהו איתעקרו מפרקיה דרב הונא אמר ר' אחא בר יעקב שתין סבי הוינן וכולהו איעקרו מפרקיה דרב הונא לבר מינאי דקיימית בנפשאי והחכמה תחיה בעליה.

And after Shmuel (שמואל), Rav Huna (רב הונא) reigned, who was from the descendants of the Nasi, and he reigned for forty years and disseminated much Torah. As we say: When the Rabbis would take leave from the school of Rav Huna, eight hundred Rabbis would remain. And Rav Huna would expound with thirteen interpreters. When the Rabbis would take leave from the school of Rav Huna and shake out their cloaks, the dust would rise and cover the daylight. And they say in the West (Israel): "Now the Babylonian Yeshiva of Rav Huna has risen." And as we say in the chapter 'He who has relations with his sister-in-law': Rabbi Abba bar Zavda (רבי אבא בר זבדא), Rav Sheshet (רב ששת), Rabbi Helbo (רבי חלבו), Rav Giddel (רב גידל), and Rabbi Aha bar Hanina (רבי אחא בר חנינא) were all uprooted from the lecture of Rav Huna. Rabbi Aha bar Yaakov (רבי אחא בר יעקב) said, "We were sixty elders, and we were all uprooted from the lecture of Rav Huna, except for myself, who sustained myself, for wisdom preserves the life of him who has it."

וביומיה דרב הונא שכיב ר' יוחנן בארץ ישראל ואמרינן דתמנין שנין מלך ר' יוחנן בארץ ישראל בתר ר' חנינא דהוה בתר ר' אפס דהוה בתר רבנו הקדוש כדמפרש בפרק הנושא. ובשנת תק"ץ איפטר ר' יוחנן ור' אלעזר בשתא חדא ומלך ר' אמי ואגבר רב הונא טובא דהוה מבי נשיאה ורב יהודה בפום בדיתא ותלמידיה קמיה והוה מתחזי ליה לרב הונא לפרקים. ורב נחמן בשלחי ובמחוזא עם רבנן דנהרדא. ולא אשכחינן דהוה עייל [רב נחמן] לקמיה דרב הונא אלא כבני זוגי דבכמה דוכתאי אמר רב נחמן הונא חברין [מוקי' לה במלה אחרי].

And in the days of Rav Huna (רב הונא), Rabbi Yohanan (רבי יוחנן) passed away in the Land of Israel, and we say that Rabbi Yohanan reigned in the Land of Israel for eighty years, after Rabbi Hanina (רבי חנינא), who was after Rabbi Efes (רבי אפס), who was after our Holy Rabbi (רבנו הקדוש), as explained in the chapter 'HaNose'. And in the year 590, Rabbi Yohanan and Rabbi Elazar (רבי אלעזר) passed away in the same year, and Rabbi Ammi (רבי אמי) reigned. And Rav Huna grew very strong, for he was from the House of the Nasi. And Rav Yehudah (רב יהודה) was in Pumbedita, and his students were before him, and he would appear before Rav Huna occasionally. And Rav Nahman (רב נחמן) was in Shilhi and Mahoza with the Rabbis of Nehardea. And we do not find that Rav Nahman went before Rav Huna except as peers, as in several places Rav Nahman said, "Huna our colleague," though he applied it to another matter.

ובית מדרשו דרב הונא קרוב למתא מחסיא הוא ורב חסדא חבר היה לרב הונא ובסורא הוה. ובשניה דר' הונא בנייה רב חסדא לבי רב בשנת תר"ד. ושכיב רב הונא בשנת תר"ח ואסיקו לארונו לארץ ישראל כי היכי דמפרש באלו מגלחין היכי זקפיה רב חגא לארונו בקברו של ר' חייא. ואמרינן התם האי דלא מענשי דבי ריש גלותא משום דזקיף ארונו דרב הונא. וחיה רב יהודה אחריו שתי שנים וכולהו רבנן אתו לקמיה לפום בדיתא.

And the study hall of Rav Huna (רב הונא) was close to Mata Mehasya (מתא מחסיא). And Rav Hisda (רב חסדא) was a colleague of Rav Huna and was in Sura (סורא). And in the years of Rav Huna, Rav Hisda rebuilt the school of Rav in the year 604. And Rav Huna passed away in the year 608, and they brought his coffin up to the Land of Israel, as explained in 'Eilu Megalchin', how Rav Hama (רב חמא) hoisted his coffin into the grave of Rabbi Hiyya (רבי חייא). And we say there, the reason the house of the Exilarch is not punished is because he hoisted the coffin of Rav Huna. And Rav Yehudah (רב יהודה) lived after him for two years, and all the Sages came before him to Pumbedita.

ובתר דשכיב רב יהודה בשנת תר"י שנה מלך רב חסדא בסורא עשר שנין ושכיב בשנת תר"כ שנה. ורבה ורב יוסף דהוו בפום בדיתא בהדיה דרב יהודה כל חד וחד אמר ליה לבריה מליך את ולא קבילו על נפשייהו רבנות למהוי (הוא) רישא כדמפרש בסוף מסכת הוריות ובסוף מסכת ברכות דרבה ורב יוסף איצטריכא להו שעתא ושלחו מתם רב יוסף קדים דהוא סיני והכל צריכין למרי חיטיא ואפי' הכי לא קביל [עליה] רב יוסף דאמרי (ליה) כלדאי לאימיה דמליך רב יוסף תרתין שנין ופלגא ומלך רבה עשרין ותרתין [שנין] ומלך רב יוסף [בתריה] תרתין שנין ופלגא וכיון דכל חד [וחד] מדחי לגבי חבריה קמת מילתהון והוה אזיל רבה לגבי רב חסדא לסורא כמה שני. ובסוף יומיה דרב חסדא כד חזא רבה דאיצטריכא ליה מילתא טובא בפום בדיתא קביל עליה רשונותא ומלך עשרים ותרתין שנין ושכיב בשנת תרל"א. ושמענא מן רבוותא (דמתיבתא) דילנא דהנהו שני דבתר רב יהודה דלא קביל רבה רשואניתא מלך רב הונא בר חייא בפום בדיתא והוה ליה התם (השתא) מדרש גדול:

And after Rav Yehudah (רב יהודה) passed away in the year 610, Rav Hisda (רב חסדא) reigned in Sura for ten years and passed away in the year 620. And Rabbah (רבה) and Rav Yosef (רב יוסף) who were in Pumbedita with Rav Yehudah, each one said to his fellow, "You reign," and they did not accept the authority upon themselves to be head, as explained at the end of Tractate Horayot and at the end of Tractate Berachot. For Rabbah and Rav Yosef were needed at that time, and they sent from there: "Rav Yosef precedes, for he is Sinai, and everyone needs the master of wheat." And even so, Rav Yosef did not accept it, for the Chaldeans told his mother that Rav Yosef would reign for two and a half years. So Rabbah reigned for twenty-two years, and Rav Yosef reigned after him for two and a half years. And since each one deferred to his fellow, their matter stood still, and Rabbah would go to Rav Hisda in Sura for several years. And at the end of the days of Rav Hisda, when Rabbah saw that the matter was greatly needed in Pumbedita, he accepted the authority and reigned for twenty-two years, passing away in the year 631. And we have heard from the great masters of our Yeshiva that in those years after Rav Yehudah, when Rabbah did not accept the authority, Rav Huna bar Hiyya (רב הונא בר חייא) reigned in Pumbedita, and there was a great study hall there at that time.

וכד שכיב ואיצטריכא ליה מילתא לרבה [למהוי רישא] קביל עליה רשואנותא [כי היכי] דלא תבטל תורה במתיבתא דפום בדיתא דרובא דרבנן וישראל הוו התם. [ומלך] רבה דהוא רבה בר נחמני [בפום בדיתא ורבץ שם תורה הרבה]. ובשמדא דאורייתא נח נפשיה דאכלו ביה קורצא דקא מבטל תליסר אלפי גברי ירחא בקייטא וירחא בסיתוא דאינון תרי ירחי דכלה אדר ואלול וערק מן פריסתקא לאגמא ושכיב התם ונפל פתקא [מן שמיא] בפום בדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה וכל המעשה כלו כמו שמפורש בגמ' דהשוכר את הפועלים.

And when he passed away, and the matter was needed for Rabbah (רבה) to be head, he accepted the authority upon himself so that the Torah would not be nullified in the Yeshiva of Pumbedita (פומבדיתא), for the majority of the Sages and Israel were there. And Rabbah, who is Rabbah bar Nahmani (רבה בר נחמני), reigned in Pumbedita and disseminated much Torah there. And during the persecution of the Torah, he passed away, for they informed against him, saying that he kept twelve thousand men idle from paying the royal tax for a month in the summer and a month in the winter—these being the two months of Kallah, Adar and Elul. He fled from the royal messenger to the marsh, and died there, and a note fell from Heaven in Pumbedita: "Rabbah bar Nahmani is requested in the Heavenly Yeshiva," and the entire incident is exactly as explained in the Gemara of 'HaSocher Et HaPo'alim'.

ובאילין שנין [דהוה רבה בר נחמני בפום בדיתא] רבה בר חייא הוה מרביץ תורה בסורא. ובתר רבה [בר נחמני] מלך רב יוסף בפום בדיתא תרתין שנין ופלגא ושכיב בשנת תרל"ד. ובתריה מלך אביי תליסר שנין ושכיב בשנת תרמ"ט שנה. והכי מפורש בפרק הניזקין האי שיפורא מעיקרא [הוה] בי רב יהודה ולבסוף בי רבה ולבסוף בי ר' יוסף ולבסוף בי אביי כלומר דהני הוו רישי מתיבתא ושיפורא היא קופה דרבנן דמתיבתא [דמאי] דאתי להו מישראל [מותבי בגווה] כדתנן בשקלים שלש עשרה שופרות היו במקדש וכתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין.

And in those years when Rabbah bar Nahmani (רבה בר נחמני) was in Pumbedita (פומבדיתא), Rabbah bar Hiyya (רבה בר חייא) was disseminating Torah in Sura (סורא). And after Rabbah bar Nahmani, Rav Yosef (רב יוסף) reigned in Pumbedita for two and a half years and passed away in the year 634. And after him, Abaye (אביי) reigned for thirteen years and passed away in the year 649. And this is explained in the chapter 'HaNizakin': "This Shofar was originally in the school of Rav Yehudah (רב יהודה), and finally in the school of Rabbah (רבה), and finally in the school of Rav Yosef (רב יוסף), and finally in the school of Abaye (אביי)." Meaning, these were the Heads of the Yeshiva, and the 'Shofar' is the collection box of the Sages of the Yeshiva, in which they placed what came to them from Israel. As we learned in Shekalim: "There were thirteen Shofarot (collection boxes) in the Temple, and inscribed upon them were 'New Shekels', 'Old Shekels'..."

ובתר אביי מלך רבא במחוזא דמן פום בדיתא הוה כדמפרשינן בהרואה בר הדיא מפשר חלמין הוה וכו' עד כי נח נפשיה דאביי ואתא מתיבתא לקמיה ורבנן דכולי עלמא איכנפו לקמיה. ואע"ג דמכי נח נפשיה דרב חסדא לא הוה גאון בסורא (אלא) מיהו מלכותא דרבא טפי הוי נפישא והוה שליט [טובא] ואיתקיים ביה ברכתא דרב יוסף דאמרי' בהוציאו לו את הכף רבא כד הוה מפטר מבי רב יוסף (הוה) מסגי ואזיל לאחוריה ומנקיף ליה לכרעיה עד דמלא סקופתיה דבי רב יוסף דמא אתו אמרו ליה לרב יוסף אמר ליה תהא רעוא דתירום רישך אכולה כרכא. ושני מלכותא דרבא הוו ארביסר שנין ושכיב בשנת תרס"ג ובכולהו אילין שנין [דרבא] לא הוה אלא חדא מתיבתא בפום בדיתא. ובתר (דשכיב) רבא איפלגן תרתי מתיבתא. ומלך רב נחמן בר יצחק בפום בדיתא ארבע שנין ושכיב בשנת תרס"ז. ורב פפא [הוה] בנרש קרוב לסורא מלך תשסרי שנין ושכיב בשנת תרפ"ז שנה.

And after Abaye (אביי), Rava (רבא) reigned in Mahoza (מחסיה), for he was from Pumbedita, as we explain in HaRo'eh: "Bar Hedya was an interpreter of dreams..." etc., until the time Abaye passed away, and the Yeshiva came before him, and the Sages from all over gathered before him. And even though since the passing of Rav Hisda (רב חסדא) there was no Gaon in Sura (סורא), nevertheless, the reign of Rava was much greater, and he was very powerful. And the blessing of Rav Yosef (רב יוסף) was fulfilled in him, as we say in "He brought him the spoon": Rava, when he would take leave of the school of Rav Yosef, would walk backward and stub his feet until the threshold of the school of Rav Yosef was filled with blood. They came and told Rav Yosef. He said to him, "May it be God's will that your head is elevated over the entire city." And the years of Rava's reign were fourteen years, and he passed away in the year 663. And in all these years of Rava, there was only one Yeshiva, in Pumbedita. And after Rava passed away, the two Yeshivot were divided. Rav Nahman bar Yitzhak (רב נחמן בר יצחק) reigned in Pumbedita for four years and passed away in the year 667. And Rav Pappa (רב פפא) was in Neresh, close to Sura, and reigned for nineteen years, passing away in the year 687.

ובתר רב נחמן בר יצחק מלכו בפום בדיתא כמה גאונים רב חמא בפום בדיתא ושכיב בשנת תרפ"ח והיינו דאמרינן בפ' כל הנשבעין ההוא דיינא דעבד בר' אלעזר הוה ההוא צורבא מרבנן התם אמר (ליה איזיל) אנא (למתיבתא ו)מייתינא איגרתא [ממערבא] דלית הלכה כר' אלעזר אתא לקמיה דרב חמא ואמר ליה (האי) דיינא דעבד כר' אליעזר עבד.

And after Rav Nahman bar Yitzhak (רב נחמן בר יצחק), several Geonim reigned in Pumbedita (פומבדיתא). Rav Hama (רב חמא) reigned in Pumbedita and passed away in the year 688. And this is what we say in the chapter 'Kol HaNishba'in': "There was a judge who judged according to Rabbi Elazar (רבי אלעזר). There was a certain young Torah scholar there who said to him, 'I will go to the Yeshiva and bring a letter from the West (Israel) that the halacha does not follow Rabbi Elazar.' He came before Rav Hama, and he said to him, 'This judge who judged according to Rabbi Elazar, judged correctly.'"

ובתריה מלך רב זביד בפום בדיתא ושכיב בשנת תרצ"ו. ובתריה מלך רב דימי מנהרדעא ושכיב בשנת תרצ"ט שנים. ובתריה מלך רפרם ושכיב בשנת תש"ו שנים. ובתריה מלך רב כהנא ושכיב בשנת תשכ"ה שנים. ובתריה מלך רב אחא בריה דרבא ושכיב בשנת תש"ל שנים. ובכולהו אילין שני מבתר רב פפא הוה רב אשי גאון במתא מחסיא וסתריה לבי כנישתא דבי רב ובנייה כדאמרי' בהשותפין ועבד (בה) כמה תקנתא שפירתא וקבע להו רגלי ותעניתא דלא הוויין אלא לרישי גלואתא ובנהרדעא ושוייה לריגלא דריש גלותא בגווה הואיל והוא מפליג ונפישא תורתו וגדולתו:

And after him, Rav Zevid (רב זביד) reigned in Pumbedita (פומבדיתא) and passed away in the year 696. And after him, Rav Dimi of Nehardea (רב דימי מנהרדעא) reigned and passed away in the year 699. And after him, Rafram (רפרם) reigned and passed away in the year 706. And after him, Rav Kahana (רב כהנא) reigned and passed away in the year 725. And after him, Rav Aha son of Rava (רב אחא בריה דרבא) reigned and passed away in the year 730. And in all these years after Rav Pappa (רב פפא), Rav Ashi (רב אשי) was the Gaon in Mata Mehasya (מתא מחסיא). He tore down the synagogue of the school of Rav and rebuilt it, as we say in 'HaShutafin', and he made several beautiful improvements in it. He established festivals and fasts for them, which previously belonged only to the Exilarchs and in Nehardea, and he made it the festival place of the Exilarch, since he was distinguished, and his Torah and greatness were immense.

והונא בר נתן דהוה ריש גלותא בהנהו יומי ומרימר ומר זוטרא דהוו בתריה כלהו היו כייפין ליה לר' אשי ושוינהו לרגליהון במתא מחסיא דאמרינן אמר רב אחא בריה דרבא אף אנו נאמר מימות ר' ועד ר' אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. והא הוה הונא בר נתן מיכף הוה כייף ליה לר' אשי וכיון דאתקינו רגלי דרישי גלוותא [במתא מחסיא] והוו צריכי רשואתא דפום בדיתא למיזל תמן בשבת לך לך [דההוא שבתא] דהוה ריגלא דרישי גלוותא ואיקבעו רובא דרישי גלוותא למיזל התם.

And Huna bar Natan (הונא בר נתן), who was the Exilarch in those days, and Maremar (מרימר) and Mar Zutra (מר זוטרא), who were after him, all submitted to Rav Ashi (רב אשי) and established their festivals in Mata Mehasya (מתא מחסיא). As we say: Rav Aha son of Rava (רב אחא בריה דרבא) said, "We can also say, from the days of Rabbi until Rav Ashi, we have not found Torah and greatness in one place. And behold, Huna bar Natan submitted to Rav Ashi." And since they established the festivals of the Exilarchs in Mata Mehasya, the authorities of Pumbedita needed to go there on the Sabbath of 'Lech Lecha', which was the festival Sabbath of the Exilarchs, and it became fixed that most of the Exilarchs would go there.

ובמה דעבד רב אשי לא בטילא בתר כן כדבטילא בשנייה דרב יהודה ורבה ורב יוסף ואביי ורבא [דלא הויא] אלא [חדא מתיבתא בפום בדיתא ובתר רב אשי] הוויין תרתי מתיבאתא. והיינו דאמר רב אשי אנא עבדי לה למתא מחסיא דלא חרבה. ובכל שתא ושתא כד הוי ריש גלותא [במתא מחסיא] דקבע ריגלא בבי רב אזלין קמיה רשוותא ורבנן בפום בדיתא.

And what Rav Ashi (רב אשי) did was not nullified afterward, just as it was not nullified in the years of Rav Yehudah (רב יהודה), Rabbah (רבה), Rav Yosef (רב יוסף), Abaye (אביי), and Rava (רבא), when there was only one Yeshiva in Pumbedita. And after Rav Ashi, there were two Yeshivot. And this is what Rav Ashi said, "I made it so that Mata Mehasya (מתא מחסיא) would not be destroyed." And every year, when the Exilarch was in Mata Mehasya, establishing the festival in the school of Rav, the authorities and the Sages of Pumbedita (פומבדיתא) would go before him.

והכין נהיגא מילתא הדין עד שיעור מאתן שנין מן השתא הואיל והוה (אית) להון לרישי גלוואתא מרות קשה ושולטנותא רבתא בימי פרסיים ובראש ימי ישמעאלים (נמי) דהוו זבנין ליה לריש גלותא בדמים גדולים. והות בהון מאן דמצער רבנן טובא ומעיק להו. ואבהתא דילנא דבי נשיאה אינון מיהו הוו שבקי כל הני אורחא [בישתא] דנשיאות ועיילי בדרבנן דמתיבתא למיבעי ענוה ושפלות ונמיכות ולא מבני בסתנאי אנחנא אלא מקמי הכי עיילי זקננו בדרבנן דמתיבתא.

And this practice continued this way until about two hundred years ago, since the Exilarchs possessed severe authority and great dominion in the days of the Persians, and also in the early days of the Ishmaelites, who would sell the position of Exilarch for great sums of money. And there were those among them who oppressed the Sages greatly and distressed them. And our ancestors, who were of the House of the Nasi, nevertheless abandoned all these evil ways of the presidency and entered among the Sages of the Yeshiva seeking humility, lowliness, and submission. And we are not the ones who built this submission; rather, before this, our ancestors entered among the Sages of the Yeshiva.

וכיון דהוו שליטין [הני] נשיאים לא הוו יכלין רשואתא לאימנועי מלמיזל קמיהון ברגליהון. ובאמצע ימי ישמעאלים בימי דוד בן זכאי הנשיא אישתפלו מן שולטנותא דמלכא ולא אזלו רשואתא דפום בדיתא בתריהון אלא כדניחא להו לנשיאים למהוי להו ריגלא בפום בדיתא אזלין להתם וקבעין [ליה]. והשתא לא אשתייר מכולהון דבי נשיאה (במתא מחסיא) אלא חד יניק.

And since these Nesi'im were ruling, the Yeshiva authorities could not refrain from going before them on their festivals. And in the middle of the days of the Ishmaelites, in the days of David ben Zakkai (דוד בן זכאי) the Nasi, they fell from the authority of the king, and the authorities of Pumbedita (פומבדיתא) no longer went after them, but rather, when the Nesi'im wanted their festival to be in Pumbedita, they would go there and establish it. And now, of all the House of the Nasi in Mata Mehasya (מתא מחסיא), only one youth remains.

ונהג רב אשי רשוותא במתיבתא קרוב לשיתין שנין דאמרי' בפ' מי שמת במהדורא קמא דרב אשי [אמר לן הכי] ובמהדורא בתרא דרב אשי [אמר לן באנפא אחרי] דהכי תקינו רבנן למיתני בכל שתא ושתא תרתין מסכייתא הן חסר והן יתר דהדר תלמודא כולה בתלתין שנין. וכיון דרב אשי מלך קרוב לשיתין שנין הוו הכי תרי מהדורא. ושכיב בשנת תשל"ח ומלך בתריה במתא מחסיא רב יימא ונח נפשיה בשנת תשמ"ג. ובתריה רב אידי בר אבין ושכיב בשנת תשס"ג שנים. ובתריה רב נחמן בר רב הונא ושכיב בשנת תשס"ו ונפל שמדא וגזר יזדגרד לבטולי שבתא. ומלך במתא מחסיא רב טביומי דהוא מר בר רב אשי ושכיב בשנת תשע"ט במוצאי יום הכפורים. ובתריה רבה תוספאה ושכיב בשנת תשפ"א. ובארבע בשבא דהוא תליסר בכסלו בשנת תתי"א שכיב רב אבינא בריה דרב הונא דהוא רבינא והוא סוף הוראה:

And Rav Ashi (רב אשי) wielded authority in the Yeshiva for close to sixty years. As we say in the chapter 'Mi SheMet', "In the first edition of Rav Ashi, he told us this, and in the second edition of Rav Ashi, he told us in another way." For the Sages enacted to teach two tractates every year, whether short or long, so that the entire Talmud cycles in thirty years. And since Rav Ashi reigned for close to sixty years, there were thus two editions. And he passed away in the year 738. And after him, Rav Yeimar (רב יימא) reigned in Mata Mehasya and passed away in the year 743. And after him, Rav Idi bar Avin (רב אידי בר אבין), who passed away in the year 763. And after him, Rav Nahman bar Rav Huna (רב נחמן בר רב הונא), who passed away in the year 766, and persecution fell, and Yazdgerd (יזדגרד) decreed to abolish the Sabbath. And Rav Tavyumi (רב טביומי) reigned in Mata Mehasya, who is Mar bar Rav Ashi (מר בר רב אשי), and he passed away in the year 779 on the night after Yom Kippur. And after him, Rabbah Tosfa'ah (רבה תוספאה), who passed away in the year 781. And on Wednesday, the thirteenth of Kislev in the year 811, Rav Avina son of Rav Huna (רב אבינא בריה דרב הונא), who is Ravina (רבינא), passed away, and he is the end of instruction.

ובאילין שנין מלכו בפום בדיתא רב גביהא מבי כתיל ושכיב בשנת תשמ"ד. ובתריה רפרם מן פום בדיתא ושכיב בשנת תשנ"ד. ובתריה רב ריחומאי ואית דמחלפין רב ניחומאי ושכיב בשנת תש"ס בעדן שמדא דגזר יזדגרד. ובתריה מלך רב סמא בריה דרבא ובאותו הפרק דיליה ודמר בר רב אשי שמענו מן הראשונים ו[ראינו כתוב] בספרי זכרוניהם דבעי רחמי ובלעיה תנינא ליזדגרד מלכא בבית משכבו ובטל שמדא.

And in these years, Rav Geviha of Bei Katil (רב גביהא מבי כתיל) reigned in Pumbedita (פומבדיתא) and passed away in the year 744. And after him, Rafram of Pumbedita (רפרם מן פומבדיתא), who passed away in the year 754. And after him, Rav Rihumai (רב ריחומאי), and some interchange it with Rav Nihumai (רב ניחומאי), who passed away in the year 760 during the persecution decreed by Yazdgerd (יזדגרד). And after him, Rav Sama son of Rava (רב סמא בריה דרבא) reigned. And in that period of his and of Mar bar Rav Ashi (מר בר רב אשי), we heard from the early ones and saw written in their books of remembrance that they begged for mercy, and a snake swallowed King Yazdgerd in his bedchamber, and the persecution was abolished.

וביומי דהדין רב סמא בטבת בשנת תשפ"א אתאסרו רבנא אמימר בר מר ינקא והונא בר מר [זוטרא] ריש גלותא ומשרשיא בר פקוד. ובשמונה עשר יום בטבת איתקטילו הונא בר מר זוטרא נשיא ומשרשיא (אילין). ובאדר דשתא דא איתקטיל אמימר בר מר ינקא. ובשנת תשפ"א איתסרו כל [בי] כנשתא דבבל ואיתנקיטו בני יהודאי לאמגושי. ובשנת תשפ"ז שכיב רב סמא בריה דרבא. ובתריה מלך רב יוסי וביומיה סוף הוראה ואסתיים תלמודא:

And in the days of this Rav Sama (רב סמא), in Tevet of the year 781, Rabana Ameimar bar Mar Yanka (רבנא אמימר בר מר ינקא), Huna bar Mar Zutra (הונא בר מר זוטרא) the Exilarch, and Mesharshiya bar Pakod (משרשיא בר פקוד) were imprisoned. And on the eighteenth day of Tevet, Huna bar Mar Zutra the Nasi and Mesharshiya were executed. And in Adar of that year, Ameimar bar Mar Yanka was executed. And in the year 781, all the synagogues of Babylon were shut down, and Jewish children were taken to the Magi (Amgoshi). And in the year 787, Rav Sama son of Rava passed away. And after him, Rav Yose (רב יוסי) reigned, and in his days was the end of instruction, and the Talmud was completed.

ורובא דרבנן סבוראי שכיבו בשנים מועטות דהכי פירשו גאונים בספרי זכרוניהם בדברי הימים. ובשנת תתט"ו שכיב רבנא סמא בריה דרבנא יהודה בסיון ואמרין דדיינא דבבא הוה. ובחד בשבא דהוא ארבע באדר שנת תתי"ז שכיב רב אחאי בר רב הונא. ובניסן דשתא דא שכיב רב ריחומאי ואית דמחלפין רב ניחומאי. ובשנת תתי"ז בכסלו שכיב רב שמואל בר יהודה דמן פום בדיתא. ובאדר שכיב רבינא מן אמוציא. ובשנת תתי"ט שכיב רב הונא ריש גלותא. ובשנת תתכ"ב ביום כפור הוה זעפא ושכיב רב אחא בריה דרבה בר אבוה. ובשנת תתכ"ו שכיב רב תחנא ומר זוטרא בני רב חיננא ואישתייר רבה יוסף גאון במתיבתא כמה שנין. ובתר הכי רב עינא בסורא ורב סימונא בפום בדיתא. ובתר הכי רב רבאי מרוב ומן מתיבתא דילן הוה ואמרין דגאון הוה.

And most of the Saboraic Rabbis (רבנן סבוראי) passed away in a few years, as the Geonim explained in their books of remembrance in the Chronicles. In the year 815, Rabana Sama son of Rabana Yehudah (רבנא סמא בריה דרבנא יהודה) passed away in Sivan, and they say he was a Judge of the Gate. And on Sunday, the fourth of Adar in the year 817, Rav Ahai bar Rav Huna (רב אחאי בר רב הונא) passed away. And in Nisan of that year, Rav Rihumai (רב ריחומאי) passed away, and some interchange it with Rav Nihumai (רב ניחומאי). And in the year 817 in Kislev, Rav Shmuel bar Yehudah (רב שמואל בר יהודה) of Pumbedita passed away. And in Adar, Ravina of Amutzia (רבינא מן אמוציא) passed away. And in the year 819, Rav Huna (רב הונא) the Exilarch passed away. And in the year 822 on Yom Kippur, there was a storm, and Rav Aha son of Rabbah bar Avuha (רב אחא בריה דרבה בר אבוה) passed away. And in the year 826, Rav Tahna (רב תחנא) and Mar Zutra (מר זוטרא), the sons of Rav Hinena (רב חיננא), passed away, and Rabbah Yosef (רבה יוסף) the Gaon remained in the Yeshiva for several years. And after this, Rav Eina (רב עינא) in Sura and Rav Simuna (רב סימונא) in Pumbedita. And after this, Rav Rabbai of Rov (רב רבאי מרוב), who was from our Yeshiva, and they say he was a Gaon.

והוויין שני שמד וצרות [בתר אילין מילי] בסוף מלכות פרסיים ולא הוו יכילין למקבע פרקי ואותיבי מתיבתא ומדבר מנהג גאונים עד בתר כמה שנין דאתו רבנן דילנא מפומבדיתא לסביבות נהרדעא למדינתא דפירוז שאבור. ואילן גאונים דהוו במתיבתא דילנא בפומבדיתא בתר אילין מילין בסוף מלכות פרסיים משנת תת"ק מלך מר בר רב חנן מאשקייא. ובתריה מלך מר רב מרי זקננו בריה דמר רב דימי הורנו ובית מדרשו בפירוז שבור נודע בי רב מרי עד היום הזה. ובימיו היה בסורא מר רב מר בן מר רב הונא גאון בשנת תתק"כ.

And there were years of persecution and troubles after these events at the end of the Persian kingdom, and they were unable to establish lectures, seat the Yeshiva, or conduct the customs of the Geonim until after several years, when our Rabbis came from Pumbedita (פומבדיתא) to the vicinity of Nehardea, to the city of Peroz-Shapur. And these are the Geonim who were in our Yeshiva in Pumbedita after these events at the end of the Persian kingdom: From the year 900, Mar bar Rav Hanan of Ashkaya (מר בר רב חנן מאשקייא) reigned. And after him reigned Mar Rav Mari (מר רב מרי), our ancestor, son of Mar Rav Dimi (מר רב דימי) of Horen, and his study hall in Peroz-Shapur is known as the School of Rav Mari to this day. And in his days, Mar Rav Mar ben Mar Rav Huna (מר רב מר בן מר רב הונא) the Gaon was in Sura in the year 920.

ואחרי הורנו מר רב מרי גאון מלך בנהרדעא מר רב חנינא גאון מן בני גהרא ובימיו יצא מחמד לעולם. ואמרין דהוה בסורא אותו העת רבי חנינא ומר רב חנא גאון בפום בדיתא ומר רב יצחק והוא שהיה בפרוז שבור עת שכבשה עלי בן אבוטאלב ויצא מר רב יצחק מן פרוז שבור לקראתו והקביל פניו בסבר פנים יפות. ואחריו מר רב רבה שתקנו בימיו לתת גט לאלתר לאשה דלא כשמעתא דכלתיה דר' זביד. ובימיו היו בסורא מר רב הונא גאון ובתר מר רב רבה בר רב בוסאי והוה בסורא מר רב ששנא דכתיב על חומרתיה משרשיא בר תחליפא.

And after Horen, Mar Rav Mari (מר רב מרי) the Gaon reigned in Nehardea. Mar Rav Hanina (מר רב חנינא) the Gaon of the sons of Gahara. And in his days, Muhammad went forth to the world. And they say that at that time Rabbi Hanina (רבי חנינא) was in Sura, and Mar Rav Hana (מר רב חנא) the Gaon in Pumbedita, and Mar Rav Yitzhak (מר רב יצחק), and he was in Peroz-Shapur when Ali ibn Abi Talib conquered it. And Mar Rav Yitzhak went out from Peroz-Shapur to meet him, and he received him with a friendly countenance. And after him was Mar Rav Rabbah (מר רב רבה), in whose days they enacted to give a Get immediately to a woman, unlike the teaching of the daughter-in-law of Rabbi Zevid. And in his days, Mar Rav Huna (מר רב הונא) the Gaon was in Sura. And after Mar Rav Rabbah was Rav Bosai (רב בוסאי). And Mar Rav Shashna (מר רב ששנא) was in Sura, whose seal was inscribed with 'Mesharshiya bar Tahlifa' (משרשיא בר תחליפא).

ובתר מר בוסאי (ו)בפום בדיתא מר רב הונא מרי בר מר רבי יוסף הוה גאון בשנת אלפא. ובתריה מר רב חייא ממישן. ובתריה מר רב רביא. ובתריה מר רב נטרונאי בר מר נחמיה ומלך בשנת אלפא ותלתין וידיע בבר מר ינקא והוה מיחתן בדבית נשיאה ואתקיף מרות על רבנן דמתיבתיה וערקו מנהון לסורא עד דנח נפשיה דבר מר ינקא ואהדרו למתיבתהון. ובתריה מלך מר רב יהודה.

And after Mar Bosai in Pumbedita, Mar Rav Huna Mari bar Mar Rabbi Yosef (מר רב הונא מרי בר מר רבי יוסף) was Gaon in the year 1000. And after him, Mar Rav Hiyya of Meshan (מר רב חייא ממישן). And after him, Mar Rav Ravya (מר רב רביא). And after him, Mar Rav Natronai bar Mar Nehemiah (מר רב נטרונאי בר מר נחמיה), who reigned in the year 1030 and was known as Bar Mar Yanka. He married into the House of the Nasi and asserted authority over the Sages of his Yeshiva, and they fled from him to Sura, until Bar Mar Yanka passed away, and they returned to their Yeshiva. And after him, Mar Rav Yehudah (מר רב יהודה) reigned.

ובתריה מלך מר רב יוסף דהוה ידיע בבר מר כיתנאי בשנת אלפא וחמשין. ובתריה מלך מר רב שמואל בר מר רב מר דאיקרי בשנת אלפא ונ"ט. ובתריה מלך מר רב נטרוי כהנא בר מר אחנאי ומן בגדאד הוה ומן תותירא ברא. וביומיה סליק (מר) רב אחא מן שבחא לארץ ישראל דמר רב נטרוי שמעיה הוה וכד אדברינהו נשיא עלוהי סליק להתם. ובתריה מלך מר רב אברהם כהנא. ובתריה מלך מר רב דודאי בר מר רב נחמן בשנת אלף וע"ב והוא אחוהי דמר רב יהודאי גאון.

And after him, Mar Rav Yosef (מר רב יוסף) reigned, who was known as Bar Mar Kitanai, in the year 1050. And after him, Mar Rav Shmuel bar Mar Rav Mar (מר רב שמואל בר מר רב מר) reigned, who was appointed in the year 1059. And after him, Mar Rav Natroi Kahana bar Mar Ahnai (מר רב נטרוי כהנא בר מר אחנאי) reigned, and he was from Baghdad and from Tutira. And in his days, Mar Rav Aha of Shabcha (מר רב אחא מן שבחא) went up to the Land of Israel, for he was the student of Mar Rav Natroi, and when the Nasi asserted authority over him, he went up there. And after him, Mar Rav Avraham Kahana (מר רב אברהם כהנא) reigned. And after him, Mar Rav Dodai bar Mar Rav Nahman (מר רב דודאי בר מר רב נחמן) reigned in the year 1072, and he is the brother of Mar Rav Yehudai (מר רב יהודאי) the Gaon.

ובתריה מלך מר רב חנניה בר (מר) רב משרשיא בשנת ע"ה. ובתריה מלך מר רב מלכה בר מר רב אחא בשנת פ"ב והוא אחתיה לנטרונאי בר חביבאי נשיא בפלוגתא על זכאי בר מר רב אחונאי נשיא דהוה קמי הכי כמה שנין ואיכנפן תרתין מתיבאתא עם זכאי נשיא ועברוהי. ואפטר רב מלכה לגן עדן ונטרונאי נשיא אזל למערב ובתר רב מלכה מר ר(ב א)בא בריה דרב דודאי זקננו בשנת פ"ד ובתריה מלך מר רב שינואי ולא האריך.

And after him, Mar Rav Hananya bar Mar Rav Mesharshiya (מר רב חנניה בר מר רב משרשיא) reigned in the year 75. And after him, Mar Rav Malka bar Mar Rav Aha (מר רב מלכה בר מר רב אחא) reigned in the year 82. And he is the brother of Natronai bar Havivai (נטרונאי בר חביבאי) the Nasi, who was in dispute against Zakkai bar Mar Rav Ahunai (זכאי בר מר רב אחונאי) the Nasi, who was there prior for several years. And the two Yeshivot gathered with Zakkai the Nasi and removed him. Rav Malka departed to the Garden of Eden, and Natronai the Nasi went to the West. And after Rav Malka, Mar Rav Abba son of Rav Dodai (מר רב אבא בריה דרב דודאי), our ancestor, in the year 84. And after him, Mar Rav Shinuai (מר רב שינואי) reigned, but did not live long.

ובתריה מלך מר רב חנינאי כהנא גאון בר מר רב אברהם גאון בשנת צ"ג ועבריה נשיא. וקם בתריה מר רב הונא בר מר הלוי בר מר יצחק בשנת צ"ו. וביומיה התקינו למיגבי בעל חוב וכתובה מן יתמי ממטלטלי. ובתריה מלך מר רב מנשה בר מר רב יוסף בשנת תתרצ"ט וגובאה הוא מן בני בי עקובה:

And after him, Mar Rav Haninai Kahana the Gaon bar Mar Rav Avraham the Gaon (מר רב חנינאי כהנא גאון בר מר רב אברהם גאון) reigned in the year 93, and the Nasi removed him. And after him arose Mar Rav Huna bar Mar HaLevi bar Mar Yitzhak (מר רב הונא בר מר הלוי בר מר יצחק) in the year 96. And in his days they enacted to collect a debt and a ketubah for orphans from movable property. And after him, Mar Rav Menashe bar Mar Rav Yosef (מר רב מנשה בר מר רב יוסף) reigned in the year 1099, and he was the collector from the sons of Bei Akiva.

ובאילין שני כלהון גאונים דהוו במתא מחסיא עד שנת אלפא לא נהירנא להון שפיר על הסדר ואית בהון תפוכאתא וטריאתא דנשיאים דמעברין ומהדרין. ומאי דבריר לנא כבר כתבנא לכון אבל מן שנת אלפא [ואידך] קים לנא בהון.

And in all these years, concerning all the Geonim who were in Mata Mehasya (מתא מחסיא) up to the year 1000, we do not have clear light on their exact order, and there are reversals and interventions of the Nesi'im who removed and reinstated them. And what is clear to us we have already written to you, but from the year 1000 onward, we are certain of them.

ובאילין מאה שני [מאלף ואילך] דפרישנא לכון גאונים דקמו בהון מן פום בדיתא מלכו בסורא [אילין] גאונים. מר רב חנינא מנהר פקוד ה' שנים. מר רב נהילאי הלוי מן נרש י"ח שנים. אחריו מר רב יעקב הכהן מנהר פקוד י"ח שנים. אחריו מר רב שמואל י"ח שנים. ומישיבתנו של פום בדיתא [היה] מן בני בניו של אמימר היה ואביו של מר שמואל זה היה בנו של מר רבה גאון שכתבנו שהיה [גאון] בפום בדיתא. ובהדיה הוה רב הונא דמתא מחסיא בשעת תקנת הגט וכיון דלא הוה במתא מחסיא מאן דמפליג בחכמה כוותיה שקליה שלמה בר' חסדאי ריש גלותא למר רב מר ומנייה במחסיא וחכם גדול היה ובנוהי בפו' בדיתא (הוו) ואית מן זרעיה (השתא) קדמנא במתיבתא ואית בהון מאן דמחתן בנא. ובתריה מר רב מרי הכהן מנהר פקוד ה' שנים ובתריה מר רב אחא חצי שנה. ובתריה מר רב יהודאי בר מר רב נחמן שלש שנים ומחצה דהוה נמי מן פום בדיתא ולא הוה איכא מאן דמפלג [בחכמה] בסורא [כוותיה] אף הוא (נמי) שקליה שלמה הנשיא ומנייה להתם ומאור עינים הוה והוא ואחיו היו גאונים בתרתין מתיבאתא בפרק אחד. ובאותן הימים נפק. ובתר מר רב יהודאי מר רב אחונאי כהנא בר מר פפא ה' שנין.

And in these hundred years from 1000 onward, which we explained to you regarding the Geonim who arose in Pumbedita, these Geonim reigned in Sura: Mar Rav Hanina of Nehar Pakod (מר רב חנינא מנהר פקוד) for 5 years. Mar Rav Nehilai HaLevi of Neresh (מר רב נהילאי הלוי מן נרש) for 18 years. After him, Mar Rav Yaakov HaKohen of Nehar Pakod (מר רב יעקב הכהן מנהר פקוד) for 18 years. After him, Mar Rav Shmuel (מר רב שמואל) for 18 years. And he was from our Yeshiva of Pumbedita, from the grandsons of Ameimar, and the father of this Mar Shmuel was the son of Mar Rabbah the Gaon whom we wrote was Gaon in Pumbedita. And with him was Rav Huna of Mata Mehasya at the time of the enactment of the Get. And since there was no one in Mata Mehasya equal in wisdom to him, Shlomo b'Rabbi Hasdai the Exilarch took Mar Rav Mar and appointed him in Mehasya. He was a great Sage, and his sons were in Pumbedita, and there are of his seed now before us in the Yeshiva, and there are among them those who intermarry with us. And after him, Mar Rav Mari HaKohen of Nehar Pakod (מר רב מרי הכהן מנהר פקוד) for 5 years. And after him, Mar Rav Aha (מר רב אחא) for half a year. And after him, Mar Rav Yehudai bar Mar Rav Nahman (מר רב יהודאי בר מר רב נחמן) for three and a half years, and he was also from Pumbedita, and there was no one equal in wisdom in Sura to him. Shlomo the Nasi also took him and appointed him there, and he was blind, and he and his brother were Geonim in the two Yeshivot at the same time. And in those days he passed away. And after Mar Rav Yehudai, Mar Rav Ahunai Kahana bar Mar Pappa (מר רב אחונאי כהנא בר מר פפא) for 5 years.

ובתריה מר רב חנינא כהנא בר מר רב הונא ח' שנים ובתריה מר רב מרי הלוי בר רב משרשיא הלוי ג' שנים ומחצה. ובתריה מר רב ביבוי הלוי בר מר רב אבא מנהר פקוד י' שנים ומחצה והוא היה עם מר רב הונא בר מר הלוי ומר רב מנשה גאוני פום בדיתא כשתקנו [למגבה] לכתובה [ובעל חוב] מן מטלטלי ואלין תמת מאה שני: ובתריהון מן גאונים דפום בדיתא מר רב ישעיה הלוי בן מר רב אבא ומן כלואדי הוה מתא דמקרבא לבגדד בשנת ק"ז.

And after him, Mar Rav Hanina Kahana bar Mar Rav Huna (מר רב חנינא כהנא בר מר רב הונא) for 8 years. And after him, Mar Rav Mari HaLevi bar Rav Mesharshiya HaLevi (מר רב מרי הלוי בר רב משרשיא הלוי) for 3 years and a half. And after him, Mar Rav Bivai HaLevi bar Mar Rav Abba of Nehar Pakod (מר רב ביבוי הלוי בר מר רב אבא מנהר פקוד) for 10 years and a half. And he was with Mar Rav Huna bar Mar HaLevi and Mar Rav Menashe, Geonim of Pumbedita, when they enacted to collect a ketubah and a debt from movable property, and these are the end of the hundred years. And after them, from the Geonim of Pumbedita: Mar Rav Yeshayah HaLevi ben Mar Rav Abba (מר רב ישעיה הלוי בן מר רב אבא), and he was from Kalwada, a town close to Baghdad, in the year 107.

ובתריה מר רב יוסף בן מר רב שילא מן שלחי בשנת ק"ט. ובתריה מר רב כהנא גאון בר מר רב חנינאי גאון בשנת קט"ו. ובתריה מר רב אבומאי גאון אחי אביו בריה דמר רב אברהם גאון בשנת קכ"א. ובתריה מר רב יוסף בריה דמר רב אבא בשנת קכ"ה ולא הות דוכתיה דהוה מר אהרן קמוי דהוא אב בית דין והוה גמיר ועדיף טפי מיניה מיהו ע"י חלום אדברוהי למר רב יוסף גאון והוה חסיד טובא וזקן מאד ואיתמר דהוה אליהו ז"ל אתי [ליה] ויתיב במתיבתיה בכולהו יומיה יומא חד אמר להו לרבנן כד סיב ואשטיף ארוחו ליה לגברא סבא דאתא לגביה ולא חזו [ליה] רבנן אדם וידעו דאליהו [ז"ל] הוא וארוחו ליה טובא והאי דמרוחין השתא מסטר ימין בצד רישא מן ההוא מעשה [דעבדי].

And after him, Mar Rav Yosef ben Mar Rav Shila of Shilhi (מר רב יוסף בן מר רב שילא מן שלחי) in the year 109. And after him, Mar Rav Kahana the Gaon bar Mar Rav Haninai the Gaon (מר רב כהנא גאון בר מר רב חנינאי גאון) in the year 115. And after him, Mar Rav Avumai the Gaon (מר רב אבומאי גאון), the brother of his father, the son of Mar Rav Avraham the Gaon, in the year 121. And after him, Mar Rav Yosef son of Mar Rav Abba (מר רב יוסף בריה דמר רב אבא) in the year 125. And it was not his place, for Mar Aharon (מר אהרן) was before him, who was the Head of the Court, and was more learned and superior to him. However, through a dream, they guided Mar Rav Yosef the Gaon to it. He was very pious and very old, and it was said that Elijah, of blessed memory, would come to him and sit in his Yeshiva all his days. One day he said to the Sages, when he had grown old and weary, "Make room for the elder who has come to him," and the Sages saw no man, and they knew it was Elijah, of blessed memory, and they made much room for him. And the reason we now make room on the right side next to the head is from that incident that they did.

ואבי אבי גאון (אבי אבינו) היה סופרו ועומד בכל צורך הישיבה לפניו בכל ימיו וביומא דאפטר הוה זעף גדול ונדת ארעא ואיתמר נמי דהוה מצער נפשיה על גירסיה בינקותיה וברכיה מר רב שינואי גאון רביה ואמר ליה תזכה דתדבר אומתך. ותרתין שנין מלך.

And the grandfather of the Gaon (our grandfather) was his scribe, standing for every need of the Yeshiva before him all his days. And on the day he passed away, there was a great storm and an earthquake. And it was also said that he used to afflict himself over his studies in his youth, and Mar Rav Shinuai the Gaon, his master, blessed him and said to him, "May you merit to lead your nation." And he reigned for two years.

וקם בתריה מר רב אברהם בן מר רב שרירא בשנת קכ"ז ומלך י"ב שנים. והוה מר רב יוסף בר מר רב חייא אב ב"ד ובפלוגתא דדניאל ודוד בן יהודה נשיאים איקרי מר רב יוסף בגאונות ולבסוף פייסו (כתאיבה בין דילליה) לר רבי אברהם ואמרו דתרויהו מר רב יוסף ומר רב אברהם מקרו תרויהו גאונים מיהו כד מכנפין בחדא דוכתא מתני רב מר אברהם ויתיב מר רב יוסף קמיה וזמנא חדא אתו לבגדד ואתרמו דהוו ביה כנשתא דבר נשלה בכלה רבתי וכד קם שליחא [דצבורא] ואכריז שמעו מאי דאסברוה ראשי מתיבתא למימר בכו ישראל וליכא דשמיע להון כד אמר ראשי מתיבתא. ואף מר יוסף אזדעזע וקם על רגלוי ואמר סליקת נפשאי מן גאונות ואהדרית לאבות ב"ד וברכיה מר רב אברהם לאלתר ואמר רחמנא לזכך ל[עלמא דאתי] דיליה.

And after him arose Mar Rav Avraham ben Mar Rav Sherira (מר רב אברהם בן מר רב שרירא) in the year 127, and he reigned for 12 years. And Mar Rav Yosef bar Mar Rav Hiyya (מר רב יוסף בר מר רב חייא) was the Head of the Court. And during the dispute of Daniel and David ben Yehudah the Nesi'im, Mar Rav Yosef was called to the Gaonate. Ultimately, they appeased Rabbi Avraham, and they said that both Mar Rav Yosef and Mar Rav Avraham would both be called Geonim. However, when they gathered in one place, Rav Mar Avraham would teach, and Mar Rav Yosef would sit before him. One time they came to Baghdad, and it happened that they were in the synagogue of Bar Nashla at a great gathering. When the prayer leader stood up and announced, "Hear what the Heads of the Yeshiva have explained, say 'Bless you, Israel!'" and no one had heard them when he said "Heads of the Yeshiva." And Mar Yosef also trembled, stood on his feet, and said, "My soul departs from the Gaonate, and I return to be Head of the Court." And Mar Rav Avraham immediately blessed him and said, "May the Merciful One grant you merit for His World to Come."

ובתר מר רב אברהם מלך מר רב יוסף דנן בשנת קל"ט שבע שנים. ובתריה (בשנת קמ"ד מלך) מר רב יצחק בר מר חנניה ואחתוהי על מר רבי יוסף בר מר רב רבי דהוה אב ב"ד בשני מר רב יוסף בר מר רב חייא והוה (חכים ובן דודו) בר בריה דמר רב אבא זקננו גאון. ומר רב יצחק [הוה] קשיש מינהו וכד סמכיה דוד בן יהודה נשיא למר רב יצחק קשא ליה למר רב יוסף ואתא מר רב יצחק לותיה ואמר ליה לא ליקשי ליה לדיינה דבבא דאנן כרבה ורבי יוסף [אנן] אמר מובטח לך דחיית וזכית בתראי וסבר וקבליה רב יוסף ואתרצי (ואמר) ליה (כרע) קמי ריש מתיבתא ומלך ז' שנים ובתריה מר רב יוסף דנן (בר מר רבי) בשנת ק"נ (ומלך ב' שנין).

And after Mar Rav Avraham, this Mar Rav Yosef (מר רב יוסף) reigned in the year 139 for seven years. And after him, in the year 144, Mar Rav Yitzhak bar Mar Hananya (מר רב יצחק בר מר חנניה) reigned. And they placed him over Mar Rabbi Yosef bar Mar Rav Rabbi, who was the Head of the Court in the years of Mar Rav Yosef bar Mar Rav Hiyya, and he was a wise man, his cousin, the grandson of Mar Rav Abba our ancestor, the Gaon. But Mar Rav Yitzhak was older than them, and when David ben Yehudah the Nasi ordained Mar Rav Yitzhak, it was difficult for Mar Rav Yosef. Mar Rav Yitzhak came to him and said to him, "Let it not be difficult for the Judge of the Gate, for we are like Rabbah and Rav Yosef." He said, "I assure you that you will live and merit after me." Rav Yosef accepted this, was appeased, bowed before the Head of the Yeshiva, and reigned for 7 years. And after him, this Mar Rav Yosef (bar Mar Rabbi) in the year 150, and he reigned for 2 years.

ובתריה בשנת קנ"ג מלך מר רב פלטוי בר מר רב אביי י"ו שנים ובתריה מר רב אחאי כהנא בר מר רב מר שתא ירחי בשנת קס"ט. ובתריה הות פלוגתא [בין] מר רב מנחם גאון בריה דמר רב יוסף גאון בר רב חייא ומובחרים דרבנן בהדיה שתא ופלגא ו[בין] מר רב מתתיה בר מר רבי ו[הוו] רבנן אחריני בהדיה ונח נפשיה דמר רב מנחם בשנת קע"א והדרו [כלהו] רבנן לקמיה מר רב מתתיה עשר שנים [בתר הכין].

And after him, in the year 153, Mar Rav Paltoi bar Mar Rav Abaye (מר רב פלטוי בר מר רב אביי) reigned for 16 years. And after him, Mar Rav Ahai Kahana bar Mar Rav Mar (מר רב אחאי כהנא בר מר רב מר) for a year and months in the year 169. And after him, there was a dispute between Mar Rav Menahem the Gaon son of Mar Rav Yosef the Gaon bar Rav Hiyya (מר רב מנחם גאון בריה דמר רב יוסף גאון בר רב חייא) and the elite of the Sages with him for a year and a half, and Mar Rav Matityahu bar Mar Rabbi (מר רב מתתיה בר מר רבי), and other Sages were with him. Mar Rav Menahem passed away in the year 171, and all the Sages returned before Mar Rav Matityahu for ten years thereafter.

ובתריה מר רב אבא בר רב אמי בשנת ק"פ והוא בן בנו של מר רב שמואל שהציבו [שלמה בר חסדאי ריש גלותא] ב[מתא] מחסיא כמו שפירשנו למעלה. ושתי שנים ומחצה מלך. ובתריה בשנת קפ"ג [מלך] מר רב צמח גאון בר מר פלטוי גאון והוא אבי אמו של גאון אבינו ומלך י"ט שנים. ובתריה בשנת מאתים וחד מר רב האיי בר רב מר דוד שבע שנין ופלגא:

And after him, Mar Rav Abba bar Rav Ammi (מר רב אבא בר רב אמי) in the year 180, and he is the grandson of Mar Rav Shmuel whom Shlomo bar Hasdai the Exilarch appointed in Mehasya as we explained above. And he reigned for two and a half years. And after him, in the year 183, reigned Mar Rav Tzemah the Gaon bar Mar Paltoi the Gaon (מר רב צמח גאון בר מר פלטוי גאון), and he is the maternal grandfather of our father the Gaon, and he reigned for 19 years. And after him, in the year 201, Mar Rav Hai bar Rav Mar David (מר רב האיי בר רב מר דוד) for seven and a half years.

ובאילו מאה שנה עמדו במחסיא גאונים מר רב הילאי בר מר רב מרי תשע שנים. ואחריו מר רב יעקב הכהן בר מר רב מרדכי י"ד שנים. ובתריה מר רב אבימי אחוהי דמר רב מרדכי ח' שנים. ובתריה מר רב צדוק בר מר רב אשי ב' שנים. ובתריה מר רב הילאי בר מר רב חנניה ג' שנים ומחצה. ובתריה רב קימוי בר מר רב אשי ג' שנים ומחצה והויין פלוגתא דליכא לסמך עליהון. ובתריה מר רב משה כהנא בר מר יעקב עשר שנים ומחצה. ועמדו שתי שנים בלא גאון.

And in these hundred years, Geonim stood in Mehasya (מחסיא): Mar Rav Hilai bar Mar Rav Mari (מר רב הילאי בר מר רב מרי) for nine years. And after him, Mar Rav Yaakov HaKohen bar Mar Rav Mordechai (מר רב יעקב הכהן בר מר רב מרדכי) for 14 years. And after him, Mar Rav Avimi (מר רב אבימי), brother of Mar Rav Mordechai, for 8 years. And after him, Mar Rav Tzadok bar Mar Rav Ashi (מר רב צדוק בר מר רב אשי) for 2 years. And after him, Mar Rav Hilai bar Mar Rav Hananya (מר רב הילאי בר מר רב חנניה) for 3 years and a half. And after him, Rav Kimui bar Mar Rav Ashi (רב קימוי בר מר רב אשי) for 3 years and a half, and there were disputes such that one cannot rely upon them. And after him, Mar Rav Moshe Kahana bar Mar Yaakov (מר רב משה כהנא בר מר יעקב) for ten and a half years. And they stood for two years without a Gaon.

ובתר הכין איסתמיך מר רב כהן צדק בר מר רב איבומי גאון י' שנים ומחצה. ובתריה מר רב שלום בר מר רב בועז עשר שנים. ובתריה מר רב נטרונאי גאון בר מר רב הילאי גאון בר מר רב מרי ח' שנים. ובתריה מר רב עמרם בר מר רב ששנא י"ח שנים וקמי הכין הוה פליג ליה רב עמרם ואיקרי גאון ונחית מיניה. ובתר הכי מלך כדפרישנא ואיפטר. ובתריה מר רב נחשון (גאון) בר מר רב צדוק גאון ח' שנים. ובתריה מר רב צמח בר מר רב חיים אחיו של מר רב נחשון [גאון] ז' שנים. ובתריה מר רב מלכה חד ירחא ואפטר לגן עדן ושכיבו (באותו הפרק) רובא דסבי דמתא מחסיא בשיעור תלתא ירחי ואיסתמיך בתר הכין מר רב האיי גאון בריה דמר רב נחשון ז' שנים. ובתריה מר רב הילאי בר רב נטרונאי גאון ח' שנים.

And after this, Mar Rav Kohen Tzedek bar Mar Rav Ivumi the Gaon (מר רב כהן צדק בר מר רב איבומי גאון) was ordained for 10 and a half years. And after him, Mar Rav Shalom bar Mar Rav Boaz (מר רב שלום בר מר רב בועז) for ten years. And after him, Mar Rav Natronai the Gaon bar Mar Rav Hilai the Gaon bar Mar Rav Mari (מר רב נטרונאי גאון בר מר רב הילאי גאון בר מר רב מרי) for 8 years. And after him, Mar Rav Amram bar Mar Rav Shashna (מר רב עמרם בר מר רב ששנא) for 18 years. Before this, Rav Amram had disputed against him, was called Gaon, and then stepped down. And after this he reigned as we explained, and passed away. And after him, Mar Rav Nahshon the Gaon bar Mar Rav Tzadok the Gaon (מר רב נחשון גאון בר מר רב צדוק גאון) for 8 years. And after him, Mar Rav Tzemah bar Mar Rav Hayyim (מר רב צמח בר מר רב חיים), brother of Mar Rav Nahshon the Gaon, for 7 years. And after him, Mar Rav Malka (מר רב מלכה) for one month, and he departed to the Garden of Eden. And most of the elders of Mata Mehasya passed away at that time within a period of three months. And after this, Mar Rav Hai the Gaon son of Mar Rav Nahshon (מר רב האיי גאון בריה דמר רב נחשון) was ordained for 7 years. And after him, Mar Rav Hilai bar Rav Natronai the Gaon (מר רב הילאי בר רב נטרונאי גאון) for 8 years.

ובתריה מר רב שלום בר מר רב מישאל ז' שנים. ובתריה אידלדלא מילתא במתא מחסיא טובא ולא אשתארו בה חכימי. ובתריה מנוהו למר רב יעקב בר מר רב נטרונאי י"ג שנים. ובתריה לא הוה בהון ראוי וסמכיה דוד נשיאה למר רב יום טוב כהנא בר מר רב יעקב ואורג היה הואיל ולא הוו [תמן] רבנן [כולי האי] (ומלך) י' שנים. ובתריה אתמר ביני רבנן לבטולה למתא מחסיא ולמייתי מאן דמשייר בהו לפום בדיתא. ולבסוף אסכימו למסמכיה למר רב נתן אלוף אחי אבינו בריה דמר רב יהודה גאון (אבי) אבינו בשם גאונות מחסיא [כי היכי] דלא לבטל שמה.

And after him, Mar Rav Shalom bar Mar Rav Mishael (מר רב שלום בר מר רב מישאל) for 7 years. And after him, the matter was greatly diminished in Mata Mehasya (מתא מחסיא), and no wise men remained in it. And after him, they appointed Mar Rav Yaakov bar Mar Rav Natronai (מר רב יעקב בר מר רב נטרונאי) for 13 years. And after him, there was no one suitable among them, and David the Nasi ordained Mar Rav Yom Tov Kahana bar Mar Rav Yaakov (מר רב יום טוב כהנא בר מר רב יעקב), who was a weaver, since there were no Sages there, and he reigned for 10 years. And after him, it was discussed among the Sages to abolish Mata Mehasya and bring whoever remained to Pumbedita. Ultimately, they agreed to ordain Mar Rav Natan Aluf (מר רב נתן אלוף), our father's brother, son of Mar Rav Yehudah the Gaon, our grandfather, with the title of Gaon of Mehasya, so as not to abolish its name.

ואדהכי נח נפשיה ואתייה דוד נשיאה למר רב סעדיה בר מר רב יוסף ולאו מבני רבנן דמתיבתא הוה אלא מן מצרים [הוה] וידיע בפיומי וסמכיה באייר שנת רל"ט וכניף מאן דהוה אשתייר מן (בני) בניהון דרבנן דמחסיא ומן עלולי דסמיכין על רבנן דפום בדיתא ואותיב מתיבתא [דמתא מחסיא] תרתי שנין ונצא בהדי דוד הנשיא וקרייה דוד הנשיא לרב יוסף בריה דר' יעקב (גאון) דידיע בבר סטיא להיות גאון במתא מחסיא ורך בשנים הוה ותלמיד קטן הוה לגבי מר רב סעדיה גאון ונחבא מר רב סעדיה גאון כמה שנים מפני דוד הנשיא ורב יוסף נהיג גאונות במחסיא. ולבסוף אפייס רבי סעדיה עם דוד נשיא ורב יוסף [גם] בדוכתיה כלל שני דמר רב סעדיה י"ד שני. ושכיב [רב סעדיה] בימי גאון אבינו בשנת רנ"ג בתר דוד נשיא.

And meanwhile, he passed away, and David the Nasi brought Mar Rav Saadia bar Mar Rav Yosef (מר רב סעדיה בר מר רב יוסף). He was not from the sons of the Sages of the Yeshiva, but from Egypt, known as 'Al-Fayyumi'. He ordained him in Iyar of the year 239. He gathered whoever remained from the descendants of the Sages of Mehasya and from the newcomers supported by the Sages of Pumbedita, and he sat in the Yeshiva of Mata Mehasya for two years. He disputed with David the Nasi, and David the Nasi called Rav Yosef son of Rabbi Yaakov the Gaon (רב יוסף בריה דרבי יעקב גאון), known as Bar Satya, to be the Gaon in Mata Mehasya. He was tender in years and a minor student compared to Mar Rav Saadia Gaon. Mar Rav Saadia Gaon hid for several years because of David the Nasi, and Rav Yosef led the Gaonate in Mehasya. Ultimately, Rabbi Saadia made peace with David the Nasi, and Rav Yosef also returned to his place. The total years of Mar Rav Saadia were 14 years. And Rav Saadia passed away in the days of our father the Gaon in the year 253, after David the Nasi.

ואתיחד רב יוסף במתא מחסיא ואידלדלה מילתיה (לגמרי) ולא הוה ליה פתחון פה אפי' בהדי רב אהרן גאון ושבקה למחסיא ולבבל (כולה) ואזל ויתיב במדינתא דבצרה ושכיב התם ובתר הכי לא הות מתיבתא במתא מחסיא:

And Rav Yosef (רב יוסף) was left alone in Mata Mehasya, and his matter was completely diminished. He had no voice at all, even with Rav Aharon the Gaon (רב אהרן גאון), and he abandoned Mehasya and Babylon entirely, went and settled in the city of Basra, and died there. And after that, there was no Yeshiva in Mata Mehasya.

ובאילין מאה שנים אחרות מלכו בפום בדיתא גאונים [ואלו הן]. בתר מר רב האיי גאון בר מר רב דוד. מר רב קימוי גאון בר מר רב אחאי גאון [ומלך] בשנת ר"א ח' שנין ופלגא. ובתריה מלך מר רב יהודאי (גאון) זקננו שהוא אבי אבינו בר מר רב שמואל ריש כלה בראש שנת רי"ז י"א שנים ומחצה ושכיב באדר שנת רכ"ח. והות פלוגתא [בין רבנן דמתיבתא ודור הנשיא] דרבנן דמתיבתא איכנפו וקריוה למר רב מבשר כהנא גאון בר מר רב קמוי גאון ודוד נשיא קריוה למר רב כהן צדק כהנא בר מר רב יוסף. והות פלוגתא [ביניהון] עד [חדש] אלול שנת רל"ג ועבדו שלמא דוד נשיא עם מר רב מבשר גאון ויתיב רב מבשר גאון ורבנן דיליה לבדם ומובחרים דרבנן הוו בהדיה ומר רב כהן צדק ורבנן דיליה לבדם. ובשנת רל"ז בכסליו שכיב מר רב מבשר גאון ואתו רבנן [דיליה] לות (רב) כהן [צדק] ושכיב בשנת רמ"ז. ומלך מר רב צמח בר מר רב כפנאי תרתי שנין ופלגא. ושכיב בריש שנת רמ"ט. ובטבת שנת רמ"ט מלך בתריה מר רב חנניה גאון אבינו בריה דמר רב יהודה גאון ה' שנים ופלגא ושכיב בשנת רנ"ד.

And in these last hundred years, Geonim reigned in Pumbedita (פומבדיתא), and these are they: After Mar Rav Hai the Gaon bar Mar Rav David, Mar Rav Kimui the Gaon bar Mar Rav Ahai the Gaon (מר רב קימוי גאון בר מר רב אחאי גאון) reigned in the year 201 for 8 and a half years. And after him, Mar Rav Yehudai the Gaon (מר רב יהודאי גאון), our grandfather, who is the father of our father, bar Mar Rav Shmuel the Resh Kallah (מר רב שמואל ריש כלה) reigned at the beginning of the year 217 for 11 and a half years, and passed away in Adar of the year 228. And there was a dispute between the Sages of the Yeshiva and David the Nasi, for the Sages of the Yeshiva gathered and called Mar Rav Mevasser Kahana the Gaon bar Mar Rav Kimui the Gaon (מר רב מבשר כהנא גאון בר מר רב קמוי גאון), and David the Nasi called Mar Rav Kohen Tzedek Kahana bar Mar Rav Yosef (מר רב כהן צדק כהנא בר מר רב יוסף). And the dispute between them lasted until the month of Elul in the year 233, when David the Nasi made peace with Mar Rav Mevasser the Gaon. Rav Mevasser the Gaon and his Sages sat alone, and the elite of the Sages were with him, and Mar Rav Kohen Tzedek and his Sages sat alone. And in Kislev of the year 237, Mar Rav Mevasser the Gaon passed away, and his Sages came to Rav Kohen Tzedek, who passed away in the year 247. And Mar Rav Tzemah bar Mar Rav Kafnai (מר רב צמח בר מר רב כפנאי) reigned for two and a half years. And he passed away at the beginning of the year 249. And in Tevet of the year 249, Mar Rav Hananya the Gaon (מר רב חנניה גאון), our father, son of Mar Rav Yehudah the Gaon, reigned for 5 and a half years and passed away in the year 254.

ובתריה איסתמיך מר רב אהרן בר מר רב יוסף הכהן ולא מן בני רבנן הוה אלא מן תגרי הוה. ומר רב מבשר גאון סמכיה בדרא רבא במתיבתא ולאו דהוא הוה ראוי לגאונות בתר גאון אבונא אלא דוכתא הות למר רב עמרם (אב) אחי אמנו (בריה דמר רב מנשה) ראש כלה. וקפץ עליה מר רב אהרן והוה עז מאד ודחיל מיניה מר רב עמרם ואזל לקמיה ובתר כמה פליג עליה מר (רב) נחמיה בר מר רב כהן צדק בתר דיתיב קמיה ומר (רב) אהרן הוה עדיף מיניה ולא פרשו רבנן מן מר רב אהרן. ובתר דשכיב מר אהרן בסוף שנה רע"א הדרו מקצתהון דרבנן לקמיה דמר נחמיה ואנחנא ורבנן נפישי דילנא לא אשוינא עימה ולא אזלנא לקמיה והוינא בההוא עדנא אב ב"ד ולא קבילנא גאונות עד דשכיב [מר רב נחמיה].

And after him, Mar Rav Aharon bar Mar Rav Yosef HaKohen (מר רב אהרן בר מר רב יוסף הכהן) was ordained, and he was not from the sons of the Sages, but from the merchants. Mar Rav Mevasser the Gaon ordained him in the Great Generation in the Yeshiva. It was not that he was fitting for the Gaonate after our father the Gaon, but the position belonged to Mar Rav Amram (מר רב עמרם), the brother of our mother, son of Mar Rav Menashe (בריה דמר רב מנשה), the Resh Kallah. Mar Rav Aharon leaped over him; he was very fierce, and Mar Rav Amram feared him and went before him. And after a while, Mar Rav Nehemiah bar Mar Rav Kohen Tzedek (מר רב נחמיה בר מר רב כהן צדק) disputed against him, after having sat before him, and Mar Rav Aharon was greater than him, and the Sages did not separate from Mar Rav Aharon. And after Mar Aharon passed away at the end of the year 271, some of the Sages returned before Mar Nehemiah. But we, and our many Sages, did not equate ourselves with him and did not go before him, and at that time we were the Head of the Court, and we did not accept the Gaonate until Mar Rav Nehemiah passed away.

ובשנת רע"ט אסתמכינא בגאונות וסמיכיניה להאיי בננו באבות בית דין מן שיעור תרתין שנין. יהא רעוא מן קמי קודשא בריך הוא דלשוי יתנא חשובים (עם החיים ו)עם הכתובים לחיים ויזכי יתנא לדבורי ישראל בקושטא] כהוגן [וכראוי] וייתי למשיחא בר דוד (השתא) בעגלא ובזמן קריב בחיינא ובחיכון [ובחיי דכל בית ישראל וכן יהי רצון] אמן נשלמה תשובת רבינו שרירא גאון אביו של רבינו האיי גאון ז"ל:

And in the year 279, I was ordained to the Gaonate, and we ordained Hai (האיי), our son, to be the Head of the Court for a period of two years. May it be the will before the Holy One, Blessed be He, to make us considered among the living, and among those written for life, and may He grant us the merit to lead Israel in truth, as is fitting and proper, and may He bring the Messiah, son of David, now, swiftly, and in a near time, in our lifetimes and in your lifetimes, and in the lifetimes of all the House of Israel, and may it be His will, Amen. The response of our master Sherira Gaon (שרירא גאון), father of our master Hai Gaon (האיי גאון), of blessed memory, is complete.