שאלה: ת"ח השרוי בביה עקתא והכרח מבלי מקום שיהיו ספריו בחדר משכבו ומה גם בימות החורף והקור שאשתו עם עולל ויונק שוכבים בבית החורף שנקרא בל"א שטו"בא וגם הוא מוכרח ללמוד שם לילה ויומם כי שם שם לו חקים ומשפטים בספרי הש"ס והפוסקים על הדפים שבכתליו ועל השלחן ואשתו מבקשת תפקידה וא"א לו בשום ענין לעשות להם כדת וכחק להוציאם חוצה ולפחות להניחם בכלי בתוך כלי כמ"ש התו' והראב"ד והרא"ש ובטור וש"ע א"ח סי' ר"מ וי"ד סי' רפ"ב אם יש היתר משום שימת שלום בין איש לאשתו בליל עונ' או בליל טבילה ובכה"ג אף כי אפשר לומר בהם צד היתר דסגי בשיעמידם על דף גבוהים מן הארץ יוד טפחים דה"ל כרשות אחר כמ"ש הטור י"ד סי' רפ"ב:
Question: A Torah scholar lives in a shack, and perforce, due to lack of space, keeps his [sacred] books in his bedroom. In the winter and the cold, his wife, with the nursing infant, sleep in the heated room, called a stube in German, so he must study there day and night, because that is where he placed the laws and statutes from the Talmud and decisors—on the shelves along the walls and on the tables. His wife requests her visitation, and it is completely impossible for him to treat [the books] in accordance with the law by taking them out or at least placing them in a vessel within a vessel, as stated by Tosafot, Ra’avad, and Rosh, and in Tur and Shulhan Arukh, Orah Hayim §240 and Yoreh De’ah §282. Is there license, to create harmony between man and wife on the night of her appointed time or on the night of her immersion? In such a case, is it possible to suggest a rationale to permit, namely, that it is sufficient to place them on a shelf that is more than ten handbreadths above the ground, which is akin to a different domain—as stated in Tur, Yoreh De’ah §282?
2
תשובה: וע"ד שאלתך במה דסיימת אפתח כי במ"ש צד היתר בשהם עומדים למעלה מי"ט הס כי לא להזכיר לומר דלמעלה מי"ט לארץ ה"ל כרשות אחר אדרבה רוב תשמישו של אדם שם הוא וראיה מנר חנוכה ובדיקת חמץ הגע בעצמך והרי קומת איש הוא ג' אמות חוץ מראשו כמו שהוכיחו התוס' בכמה דוכתי. ומ"ש ממ"ש טור י"ד ר"ס רפ"ב והוא לשון הרמב"ם קרוב לסוף הלכות ס"ת אין משם ראיה כלל חדא דמ"ש אא"כ היה גבוה ממנו י"ט ר"ל למעלה מראשו בעמדו דאל"ה הל"ל אא"כ למעלה מי"ט אלא ודאי כמ"ש.
Response to the matter about which you inquired: I will begin with your conclusion, that is, with your suggestion that there is a rationale to permit if they are more than ten handbreadths. Hush! It should not be mentioned that above ten handbreadths from the ground is akin to a different domain. On the contrary, most of a person’s usage is there. This is demonstrated from [the laws of] Hanuka candles and the search for hametz. Consider: man’s height is three cubits, not including his head, as demonstrated by Tosafot in several places. That which you cited from the beginning of §282 in Tur, Yoreh De’ah, which is the formulation of Maimonides [Mishneh Torah], near the end of the Laws of Torah Scrolls, in no way constitutes proof. Firstly, when he states “unless it was ten handbreadths above him” it means above his head when he is standing. Otherwise he would have simply said “unless it was above ten handbreadths.” Rather, it is as I have written.
3
ועוד כי גם למעלה מראשו לא הותר רק לאותן דברים דנקט שלא מצינו בהם איסור בש"ס רק כתבם הרמב"ם מצד האמת והצדק והסברא לכן סגי בגבוה י"ט למעלה מראשו מש"כ תשמיש המטה דאסור מדרז"ל בש"ס אין היתר כלל אפי' יהיו עומדים גבוה טובא מי"ט מעל ראשו או על מטתו (עי' נגעים פי"ג מי"ח) בשכבו ואפי' למעלה אחורי ראשו אסור. ואין ראי' מהא דבשו"ת הרשב"א והוא הג"ה רמ"א בי"ד סי' רמ"ב סי"ח דאינו מחויב לעמוד כל זמן שהס"ת על הבימה מפני דה"ל ברשות אחר ג"כ מטעם שכתבנו שלא נזכר בש"ס ואין ישיבתו בזיון כולי האי והאמת כי שם מיירי ברחב המקום ההוא ארבע (כדרך בימה דידן) ומוקף ג"כ מחיצות כל דהו או אפילו זולתם דודאי ה"ל גבוה י' ורחב ד' רה"י בפני עצמו לשבת ולכל מילי ובכה"ג מיירי ג"כ הא דבטור א"ח ר"ס ע"ט.
Moreover, even above his head only those activities that we do not find prohibited by the Talmud are permitted; Maimonides included them by virtue of truth, justice, and reason, and therefore it is sufficient to count ten handbreadths above his head. Therefore, marital relations, which the Sages of the Talmud forbade, are not permitted at all, even if [the books] are much more than ten handbreadths above his head, or above his bed while he is laying down (see m. Nega’im 13:18); even if it is above and behind his head, it is forbidden. No evidence can be adduced from Responsa Rashba, cited in Rema’s gloss to Yoreh De’ah 242:18, which states that one need not stand during the entire time that the Torah scroll is on the bimah (podium) because it is in a different domain. This is also for the reasons we have written: [the prohibition] is not mentioned in the Talmud, and sitting is not considered so demeaning. In truth, that case is an instance where the space is broad (like our bimot are) and surrounded by walls/barriers (mehitzot) of any sort, or even not. They are certainly ten handbreadths tall and four cubits square at the top, which renders them a separate private domain with regard to Shabbat. This is also the case considered in Tur, Orah Hayim at the beginning of §79.
4
ויותר היה נראה לכאורה היתר אם רחוקה מטתו ממקום הספרים ד' אמות דלא ק"ל כרשב"א דס"ל כל הבית כד' אמות דמי בתנאי בשהם אחורי ראשו שהרי סגי בהרחקת שיעור זה אם אחוריו צואה ומ"ר בלי סרחון בתורה ובק"ש ובתפלה ונלמד הרחקת זוהמא דתשמיש מן הקדושה כמו הרחקת קדושה מן הזוהמא שהרי פשוט דג"כ שרי לפנות בשעת הדחק בחדר שיש בו ספרים בריחוק זה ומ"מ גם זה אינו כדאי להקל די"ל ודאי תשמיש המטה יש בו בזיון טפי דצריך רחיצה ועזרא תיקן טבילה אע"פ שהיה מטעם כדי שלא יהיו ת"ח מצויין וכו' מ"מ ה"ל קצת טומאה כבעל קרי והוא ראשון לטומאה כבסוף מס' זבים ועי' בש"ס בפסחים דף ס"ז ולכן י"ל במעשה ההוא שגורם טומאה לעצמו חמיר טפי ולכן אמר הש"ס ר"פ מי שמתו אפי' בספרים עד שיוציאם או יניחם בכלי תוך כלי.
At first glance, it seems more plausible to permit if his bed is more than four cubits from the place of the books, since we do not follow the opinion of Rashba, who maintains that the entire house is akin to within four cubits. This is as long as [the books] are behind his head; after all, it is sufficient to ensure that excrement and urine are this distance behind him, and it will not befoul his Torah study, recitation of the Shema, or prayer. We may infer the distancing of the filth of intercourse from sacred objects from the distancing of the sacred from filth; it is also clear that, under pressing circumstances, one may relieve himself in a room that contains books, if they are separated by this distance. Nevertheless, this too is not sufficient to rule leniently, for one may contend that sexual relations are certainly more disgraceful. After all, it requires bathing, and Ezra instituted immersion [afterward]. Even though this was so that Torah scholars would not constantly be found [with their wives], there is nevertheless a bit of impurity, such as one who experiences a seminal ejaculation, which is a primary source of impurity (rishon le-tumah) as recorded at the end of m. Zavim. See also Pesahim 67. Therefore, one may say about that case, that one who causes his own impurity is a more severe case. And so the Talmud stated at the beginning of the chapter “Mi She-meto” [in Berakhot] that even in the case of books, [one may not engage in intercourse] until he takes them our or places them in a vessel within a vessel.
5
ומתוך שאלתך משמע דפשוט לך דלא יספיקו להתיר וילונות שסביב הספרים או סביב המטה והדין עמך כי אחר שאינם מחוברין למטה רק נעים ונדים ותלויים ברפיון אין להם דין מחיצה כלל עיין בטור וש"ע א"ח ר"ס שט"ו בהג"ה וסי' שס"ב ס"א ותר"ל ס"י ואפילו מחיצה חזקה תלויה לא התירו אלא במים כבגמ' דעירובין וטור וש"ע סי' שנ"ה.
It can be inferred from your question that it is clear to you that it would be insufficient to drape curtains around the books or around the bed, and you are correct. Since the curtains are not connected to the bed, but rather move around and hang loosely, they do not have the status of a mehitza at all. See Tur and Shulhan Arukh, Orah Hayim at the beginning of §315 in the glosses, 362:1, and 630:10. Even a strong hanging mehitza is not permitted except in the case of water, as in the Talmud in Eruvin and in Tur and Shulhan Arukh §355.
6
רק מה שאני קוהה בצד היתר לא להלכה ולא למעשה רק גמרא גמור זמורתא תהא הוא מצד שהם בדפוס [עי' תשובה ק"ט דנ"ז] שנתחדש בזמנינו מקרוב תוך רי"ש שנה כמ"ש בצמח דוד שנת רע"א לאלף הששי שאז נתחדש ובד"ה לר' יוסף הכהן בדרך חידוש שמצא דפוס וינציאה שנת אלף תכ"ח למספרם והוא לחשבונינו לב"ע שנת קפ"ח לאלף הששי ולא מצד העדר קדושת הכתב מפני שהוא בדפוס שכבר אסרוהו הפוסקים כמ"ש הט"ז ר"ס רע"ב אף כי לע"ד אין הוכחתו כלום מפני שלא ידעו לפני שי"ן שנה מענין הדפוס אף כי ראיתי בספר כח ה' שהי' בנמצא מימים קדמונים ברזילי' מוכנים לדפוס אכן לא אותיות נפרדים רק מלות שלימות מלה מלה רצופה לכן לא היו מספיקי' לדפוס המבוקש לכן אין ראיה מאוקמת' דש"ס וע"ש בט"ז ודוק.
My sole, weak support for permitting—this is not the law, and not intended practically; rather, it is a lesson to be recited as a song —is due to the fact that they are from the printing press [see responsum §109, p. 57], which was invented recently, within the past 200 years or so, as is stated in Tzemah David: “In the year 5271 (=1511) it was invented. And in the chronicles of R. Yosef Ha-kohen he wrote as a novelty that he saw something printed in Venice in 1428, which, by our calculation from the creation of the world, is 5168. This is not because there is a lack of sanctity of the written word when it is printed, because the authorities have already prohibited this, as stated by Taz at the beginning of §272. And even though, in my opinion, his proofs are worthless, for they knew nothing of printing 300 years ago. Even though I saw in the book Ko’ah Hashem that in ancient times there was metal type for the printing press, there were no separate letters, only complete words. Each word was placed consecutively. Thus, it was insufficient to print whatever one wanted, and so the Talmud’s case does not serve as proof. Look carefully at Taz loc. cit.
7
רק מצד שהמדפיס הוא גוי ולא עדיפא מכותבם גוי דק"ל יגנז וה"ה שאר ספרים לענין קדושתן כדמוכח בגיטין דמ"ה ע"ב ותמה על הקדמונים ובט"ז שלא הרגיש בזה ואפשר דמיירי בשהמדפיסם ישראל וסתמא כך הוא על הרוב. וגם בזה צל"ע דהא בעינן קידוש כל שם ושם וזולתו הס"ת פסול כבגיטין. האמנם קושיא זו ק"ל גם בגמ' שם דבעי למימר שם הא דתני ס"ת שכתבו גוי כשרה כהאי תנא דתנא לוקחין ספרים מן הגוים ואיך תהיה ס"ת שכתבו גוי כשירה.
Rather, it is because the printer is a gentile, and it would be no better than if a gentile had written them—about which we maintain that such [a Torah scroll] should be buried. The same applies to other books vis-à-vis sanctity, as can be demonstrated from Gittin 45b. It is astonishing that the earlier authorities and Taz did not notice this. Perhaps they were talking about a Jewish printer, as this is the norm in most cases. But even such a case requires further scrutiny, for we require a separate sanctification for each and every instance of God’s name. Without that, the Torah scroll is disqualified, as stated in Gittin. However, this question should pertain to the Talmud in Gittin there as well, which tries to posit that the opinion that a Torah scroll written by a gentile is valid follows the beraita which teaches that one may purchase books from gentiles; yet how could a Torah scroll written by a gentile be valid?
8
וגם בלה"נ צ"ע דמה ענין דמיון ס"ת או תפילין דמברכין עלייהו ובפסולין ה"ל ברכה לבטלה גם אינו יוצא בחובתן כי גם קריאה בס"ת מתיקון מרע"ה ועזרא בבב"ק דפ"ב לספרים שאם מברכין הברכה על הלימוד אפי' על פה ודוחק לומר שהאיסור הוא מכח ספק שכתבן לשם ע"ז עכ"פ מנא למקשין להקשות מעיבוד לשמן וכתיבה לשמן בשאר ספרים וצל"ע במפרשי הש"ס האחרונים.
Moreover, even without this, we must scrutinize this further: for what is the basis of comparing a Torah scroll or tefilin—on which one recites a blessing; and if they are invalid the blessing is in vain and he does not fulfill his obligation; and reading from a Torah scroll was instituted by Moshe and Ezra, as in Bava Kama 82—to books? When one recites a blessing, it is recited on the study of Torah books, or even their study by heart. It would be a contrivance to contend that the prohibition is based on an uncertainty that perhaps the books were written for the sake of foreign worship. Nevertheless, what is the basis of the question from the issue of tanning leather for the sake of the mitzva and writing for the sake of the mitzva to the issue of writing other books? It requires further study of the later Talmud commentators.
9
עכ"פ נלפענ"ד דיש צד קולא מה בספרים נדפסים [ע"ל תשובה ט"ז וק"ט] ע"י גוי עע"ז ואינו מאמין בבורא כי גם הסברא נותנת ומסכמת כי קדושת הס"ת נמשכת ע"י כתיבת איש אשר נשמת חיים באפיו חלק אלוה ממעל שע"י כוונתו וציורי תבנית אותיות קדושים וכל ישראל בחזקת כך שדבקים מצד נפשותן בה' אלהינו ומצד זה נמשכה הקדושה לסת"מ וספרים וכל הקדושות דברים הקדושים למטה כמ"ש קדושים תהיו והייתם קדושים ועי' בספ"ר בשער השמות פ"א דף ק"ט ע"ב. ואם הספרים בכתב אשכנזי משייטי יש ג"כ צד היתר עי' שו"ת רמ"א סי' ל"ד עי' מ"ש בתשובה ק"ו. וע"ע שו"ת רמ"ע סי' צ"ג בגט הנדפס ואם יודפסו מזוזות ותפילין או ס"ת לא יעלה על דעת אדם שיהיו כשרים. מכל הלין נראה שיש בכח מי שדעתו יפה וכדאי להכריע להקל (מה שאין בי) למצא בשעת הדחק הגדול ובדא"א לעשות בהם כדין ש"ס צד להקל בזמן עונה וליל טבילה וליל יציאה וביאה בדרך.
Nonetheless, in my humble opinion, it seems that there is some basis for leniency regarding books printed [see above, §§16 and 109] by an idolatrous non-Jew who does not believe in the Creator of the world. It also stands to reason and is agreeable that the sanctity of a Torah scroll derives from the writing of a man in whom there is a soul of life, a piece of God above, by means of his intentions and his forming of the holy letters. All of Israel are presumed to cleave spiritually to our God, and because of this, holiness is drawn down into the Torah scroll, tefilin, mezuzot, books, and the sanctity of every sacred object. As Scripture states: “You shall be holy…” “and you shall be holy….” See Pardes Rimonim, in chapter 1 of Sha’ar Ha-shemot, p. 109b. If the books are in German, there is another basis for permitting; see Responsa Rema § 34 and what I wrote in responsum 106. Also see Responsa R. Menahem Azaryah §93, regarding a printed writ of divorce (get). But if mezuzot, tefilin, and Torah scrolls would be printed, no one would even consider that they would be valid. From all the aforementioned, it seems that one who has the power, and whose mind is good and sufficient to rule leniently (which I do not possess), may, in times of great duress, and when it is impossible to fulfill the Talmud’s law, may be lenient at the appointed time, on the night of her immersion, and on the day he leaves or returns from a trip.
שאלה: ת"ח השרוי בביה עקתא והכרח מבלי מקום שיהיו ספריו בחדר משכבו ומה גם בימות החורף והקור שאשתו עם עולל ויונק שוכבים בבית החורף שנקרא בל"א שטו"בא וגם הוא מוכרח ללמוד שם לילה ויומם כי שם שם לו חקים ומשפטים בספרי הש"ס והפוסקים על הדפים שבכתליו ועל השלחן ואשתו מבקשת תפקידה וא"א לו בשום ענין לעשות להם כדת וכחק להוציאם חוצה ולפחות להניחם בכלי בתוך כלי כמ"ש התו' והראב"ד והרא"ש ובטור וש"ע א"ח סי' ר"מ וי"ד סי' רפ"ב אם יש היתר משום שימת שלום בין איש לאשתו בליל עונ' או בליל טבילה ובכה"ג אף כי אפשר לומר בהם צד היתר דסגי בשיעמידם על דף גבוהים מן הארץ יוד טפחים דה"ל כרשות אחר כמ"ש הטור י"ד סי' רפ"ב:
Question: A Torah scholar lives in a shack, and perforce, due to lack of space, keeps his [sacred] books in his bedroom. In the winter and the cold, his wife, with the nursing infant, sleep in the heated room, called a stube in German, so he must study there day and night, because that is where he placed the laws and statutes from the Talmud and decisors—on the shelves along the walls and on the tables. His wife requests her visitation, and it is completely impossible for him to treat [the books] in accordance with the law by taking them out or at least placing them in a vessel within a vessel, as stated by Tosafot, Ra’avad, and Rosh, and in Tur and Shulhan Arukh, Orah Hayim §240 and Yoreh De’ah §282. Is there license, to create harmony between man and wife on the night of her appointed time or on the night of her immersion? In such a case, is it possible to suggest a rationale to permit, namely, that it is sufficient to place them on a shelf that is more than ten handbreadths above the ground, which is akin to a different domain—as stated in Tur, Yoreh De’ah §282?
תשובה: וע"ד שאלתך במה דסיימת אפתח כי במ"ש צד היתר בשהם עומדים למעלה מי"ט הס כי לא להזכיר לומר דלמעלה מי"ט לארץ ה"ל כרשות אחר אדרבה רוב תשמישו של אדם שם הוא וראיה מנר חנוכה ובדיקת חמץ הגע בעצמך והרי קומת איש הוא ג' אמות חוץ מראשו כמו שהוכיחו התוס' בכמה דוכתי. ומ"ש ממ"ש טור י"ד ר"ס רפ"ב והוא לשון הרמב"ם קרוב לסוף הלכות ס"ת אין משם ראיה כלל חדא דמ"ש אא"כ היה גבוה ממנו י"ט ר"ל למעלה מראשו בעמדו דאל"ה הל"ל אא"כ למעלה מי"ט אלא ודאי כמ"ש.
Response to the matter about which you inquired: I will begin with your conclusion, that is, with your suggestion that there is a rationale to permit if they are more than ten handbreadths. Hush! It should not be mentioned that above ten handbreadths from the ground is akin to a different domain. On the contrary, most of a person’s usage is there. This is demonstrated from [the laws of] Hanuka candles and the search for hametz. Consider: man’s height is three cubits, not including his head, as demonstrated by Tosafot in several places. That which you cited from the beginning of §282 in Tur, Yoreh De’ah, which is the formulation of Maimonides [Mishneh Torah], near the end of the Laws of Torah Scrolls, in no way constitutes proof. Firstly, when he states “unless it was ten handbreadths above him” it means above his head when he is standing. Otherwise he would have simply said “unless it was above ten handbreadths.” Rather, it is as I have written.
ועוד כי גם למעלה מראשו לא הותר רק לאותן דברים דנקט שלא מצינו בהם איסור בש"ס רק כתבם הרמב"ם מצד האמת והצדק והסברא לכן סגי בגבוה י"ט למעלה מראשו מש"כ תשמיש המטה דאסור מדרז"ל בש"ס אין היתר כלל אפי' יהיו עומדים גבוה טובא מי"ט מעל ראשו או על מטתו (עי' נגעים פי"ג מי"ח) בשכבו ואפי' למעלה אחורי ראשו אסור. ואין ראי' מהא דבשו"ת הרשב"א והוא הג"ה רמ"א בי"ד סי' רמ"ב סי"ח דאינו מחויב לעמוד כל זמן שהס"ת על הבימה מפני דה"ל ברשות אחר ג"כ מטעם שכתבנו שלא נזכר בש"ס ואין ישיבתו בזיון כולי האי והאמת כי שם מיירי ברחב המקום ההוא ארבע (כדרך בימה דידן) ומוקף ג"כ מחיצות כל דהו או אפילו זולתם דודאי ה"ל גבוה י' ורחב ד' רה"י בפני עצמו לשבת ולכל מילי ובכה"ג מיירי ג"כ הא דבטור א"ח ר"ס ע"ט.
Moreover, even above his head only those activities that we do not find prohibited by the Talmud are permitted; Maimonides included them by virtue of truth, justice, and reason, and therefore it is sufficient to count ten handbreadths above his head. Therefore, marital relations, which the Sages of the Talmud forbade, are not permitted at all, even if [the books] are much more than ten handbreadths above his head, or above his bed while he is laying down (see m. Nega’im 13:18); even if it is above and behind his head, it is forbidden. No evidence can be adduced from Responsa Rashba, cited in Rema’s gloss to Yoreh De’ah 242:18, which states that one need not stand during the entire time that the Torah scroll is on the bimah (podium) because it is in a different domain. This is also for the reasons we have written: [the prohibition] is not mentioned in the Talmud, and sitting is not considered so demeaning. In truth, that case is an instance where the space is broad (like our bimot are) and surrounded by walls/barriers (mehitzot) of any sort, or even not. They are certainly ten handbreadths tall and four cubits square at the top, which renders them a separate private domain with regard to Shabbat. This is also the case considered in Tur, Orah Hayim at the beginning of §79.
ויותר היה נראה לכאורה היתר אם רחוקה מטתו ממקום הספרים ד' אמות דלא ק"ל כרשב"א דס"ל כל הבית כד' אמות דמי בתנאי בשהם אחורי ראשו שהרי סגי בהרחקת שיעור זה אם אחוריו צואה ומ"ר בלי סרחון בתורה ובק"ש ובתפלה ונלמד הרחקת זוהמא דתשמיש מן הקדושה כמו הרחקת קדושה מן הזוהמא שהרי פשוט דג"כ שרי לפנות בשעת הדחק בחדר שיש בו ספרים בריחוק זה ומ"מ גם זה אינו כדאי להקל די"ל ודאי תשמיש המטה יש בו בזיון טפי דצריך רחיצה ועזרא תיקן טבילה אע"פ שהיה מטעם כדי שלא יהיו ת"ח מצויין וכו' מ"מ ה"ל קצת טומאה כבעל קרי והוא ראשון לטומאה כבסוף מס' זבים ועי' בש"ס בפסחים דף ס"ז ולכן י"ל במעשה ההוא שגורם טומאה לעצמו חמיר טפי ולכן אמר הש"ס ר"פ מי שמתו אפי' בספרים עד שיוציאם או יניחם בכלי תוך כלי.
At first glance, it seems more plausible to permit if his bed is more than four cubits from the place of the books, since we do not follow the opinion of Rashba, who maintains that the entire house is akin to within four cubits. This is as long as [the books] are behind his head; after all, it is sufficient to ensure that excrement and urine are this distance behind him, and it will not befoul his Torah study, recitation of the Shema, or prayer. We may infer the distancing of the filth of intercourse from sacred objects from the distancing of the sacred from filth; it is also clear that, under pressing circumstances, one may relieve himself in a room that contains books, if they are separated by this distance. Nevertheless, this too is not sufficient to rule leniently, for one may contend that sexual relations are certainly more disgraceful. After all, it requires bathing, and Ezra instituted immersion [afterward]. Even though this was so that Torah scholars would not constantly be found [with their wives], there is nevertheless a bit of impurity, such as one who experiences a seminal ejaculation, which is a primary source of impurity (rishon le-tumah) as recorded at the end of m. Zavim. See also Pesahim 67. Therefore, one may say about that case, that one who causes his own impurity is a more severe case. And so the Talmud stated at the beginning of the chapter “Mi She-meto” [in Berakhot] that even in the case of books, [one may not engage in intercourse] until he takes them our or places them in a vessel within a vessel.
ומתוך שאלתך משמע דפשוט לך דלא יספיקו להתיר וילונות שסביב הספרים או סביב המטה והדין עמך כי אחר שאינם מחוברין למטה רק נעים ונדים ותלויים ברפיון אין להם דין מחיצה כלל עיין בטור וש"ע א"ח ר"ס שט"ו בהג"ה וסי' שס"ב ס"א ותר"ל ס"י ואפילו מחיצה חזקה תלויה לא התירו אלא במים כבגמ' דעירובין וטור וש"ע סי' שנ"ה.
It can be inferred from your question that it is clear to you that it would be insufficient to drape curtains around the books or around the bed, and you are correct. Since the curtains are not connected to the bed, but rather move around and hang loosely, they do not have the status of a mehitza at all. See Tur and Shulhan Arukh, Orah Hayim at the beginning of §315 in the glosses, 362:1, and 630:10. Even a strong hanging mehitza is not permitted except in the case of water, as in the Talmud in Eruvin and in Tur and Shulhan Arukh §355.
רק מה שאני קוהה בצד היתר לא להלכה ולא למעשה רק גמרא גמור זמורתא תהא הוא מצד שהם בדפוס [עי' תשובה ק"ט דנ"ז] שנתחדש בזמנינו מקרוב תוך רי"ש שנה כמ"ש בצמח דוד שנת רע"א לאלף הששי שאז נתחדש ובד"ה לר' יוסף הכהן בדרך חידוש שמצא דפוס וינציאה שנת אלף תכ"ח למספרם והוא לחשבונינו לב"ע שנת קפ"ח לאלף הששי ולא מצד העדר קדושת הכתב מפני שהוא בדפוס שכבר אסרוהו הפוסקים כמ"ש הט"ז ר"ס רע"ב אף כי לע"ד אין הוכחתו כלום מפני שלא ידעו לפני שי"ן שנה מענין הדפוס אף כי ראיתי בספר כח ה' שהי' בנמצא מימים קדמונים ברזילי' מוכנים לדפוס אכן לא אותיות נפרדים רק מלות שלימות מלה מלה רצופה לכן לא היו מספיקי' לדפוס המבוקש לכן אין ראיה מאוקמת' דש"ס וע"ש בט"ז ודוק.
My sole, weak support for permitting—this is not the law, and not intended practically; rather, it is a lesson to be recited as a song —is due to the fact that they are from the printing press [see responsum §109, p. 57], which was invented recently, within the past 200 years or so, as is stated in Tzemah David: “In the year 5271 (=1511) it was invented. And in the chronicles of R. Yosef Ha-kohen he wrote as a novelty that he saw something printed in Venice in 1428, which, by our calculation from the creation of the world, is 5168. This is not because there is a lack of sanctity of the written word when it is printed, because the authorities have already prohibited this, as stated by Taz at the beginning of §272. And even though, in my opinion, his proofs are worthless, for they knew nothing of printing 300 years ago. Even though I saw in the book Ko’ah Hashem that in ancient times there was metal type for the printing press, there were no separate letters, only complete words. Each word was placed consecutively. Thus, it was insufficient to print whatever one wanted, and so the Talmud’s case does not serve as proof. Look carefully at Taz loc. cit.
רק מצד שהמדפיס הוא גוי ולא עדיפא מכותבם גוי דק"ל יגנז וה"ה שאר ספרים לענין קדושתן כדמוכח בגיטין דמ"ה ע"ב ותמה על הקדמונים ובט"ז שלא הרגיש בזה ואפשר דמיירי בשהמדפיסם ישראל וסתמא כך הוא על הרוב. וגם בזה צל"ע דהא בעינן קידוש כל שם ושם וזולתו הס"ת פסול כבגיטין. האמנם קושיא זו ק"ל גם בגמ' שם דבעי למימר שם הא דתני ס"ת שכתבו גוי כשרה כהאי תנא דתנא לוקחין ספרים מן הגוים ואיך תהיה ס"ת שכתבו גוי כשירה.
Rather, it is because the printer is a gentile, and it would be no better than if a gentile had written them—about which we maintain that such [a Torah scroll] should be buried. The same applies to other books vis-à-vis sanctity, as can be demonstrated from Gittin 45b. It is astonishing that the earlier authorities and Taz did not notice this. Perhaps they were talking about a Jewish printer, as this is the norm in most cases. But even such a case requires further scrutiny, for we require a separate sanctification for each and every instance of God’s name. Without that, the Torah scroll is disqualified, as stated in Gittin. However, this question should pertain to the Talmud in Gittin there as well, which tries to posit that the opinion that a Torah scroll written by a gentile is valid follows the beraita which teaches that one may purchase books from gentiles; yet how could a Torah scroll written by a gentile be valid?
וגם בלה"נ צ"ע דמה ענין דמיון ס"ת או תפילין דמברכין עלייהו ובפסולין ה"ל ברכה לבטלה גם אינו יוצא בחובתן כי גם קריאה בס"ת מתיקון מרע"ה ועזרא בבב"ק דפ"ב לספרים שאם מברכין הברכה על הלימוד אפי' על פה ודוחק לומר שהאיסור הוא מכח ספק שכתבן לשם ע"ז עכ"פ מנא למקשין להקשות מעיבוד לשמן וכתיבה לשמן בשאר ספרים וצל"ע במפרשי הש"ס האחרונים.
Moreover, even without this, we must scrutinize this further: for what is the basis of comparing a Torah scroll or tefilin—on which one recites a blessing; and if they are invalid the blessing is in vain and he does not fulfill his obligation; and reading from a Torah scroll was instituted by Moshe and Ezra, as in Bava Kama 82—to books? When one recites a blessing, it is recited on the study of Torah books, or even their study by heart. It would be a contrivance to contend that the prohibition is based on an uncertainty that perhaps the books were written for the sake of foreign worship. Nevertheless, what is the basis of the question from the issue of tanning leather for the sake of the mitzva and writing for the sake of the mitzva to the issue of writing other books? It requires further study of the later Talmud commentators.
עכ"פ נלפענ"ד דיש צד קולא מה בספרים נדפסים [ע"ל תשובה ט"ז וק"ט] ע"י גוי עע"ז ואינו מאמין בבורא כי גם הסברא נותנת ומסכמת כי קדושת הס"ת נמשכת ע"י כתיבת איש אשר נשמת חיים באפיו חלק אלוה ממעל שע"י כוונתו וציורי תבנית אותיות קדושים וכל ישראל בחזקת כך שדבקים מצד נפשותן בה' אלהינו ומצד זה נמשכה הקדושה לסת"מ וספרים וכל הקדושות דברים הקדושים למטה כמ"ש קדושים תהיו והייתם קדושים ועי' בספ"ר בשער השמות פ"א דף ק"ט ע"ב. ואם הספרים בכתב אשכנזי משייטי יש ג"כ צד היתר עי' שו"ת רמ"א סי' ל"ד עי' מ"ש בתשובה ק"ו. וע"ע שו"ת רמ"ע סי' צ"ג בגט הנדפס ואם יודפסו מזוזות ותפילין או ס"ת לא יעלה על דעת אדם שיהיו כשרים. מכל הלין נראה שיש בכח מי שדעתו יפה וכדאי להכריע להקל (מה שאין בי) למצא בשעת הדחק הגדול ובדא"א לעשות בהם כדין ש"ס צד להקל בזמן עונה וליל טבילה וליל יציאה וביאה בדרך.
Nonetheless, in my humble opinion, it seems that there is some basis for leniency regarding books printed [see above, §§16 and 109] by an idolatrous non-Jew who does not believe in the Creator of the world. It also stands to reason and is agreeable that the sanctity of a Torah scroll derives from the writing of a man in whom there is a soul of life, a piece of God above, by means of his intentions and his forming of the holy letters. All of Israel are presumed to cleave spiritually to our God, and because of this, holiness is drawn down into the Torah scroll, tefilin, mezuzot, books, and the sanctity of every sacred object. As Scripture states: “You shall be holy…” “and you shall be holy….” See Pardes Rimonim, in chapter 1 of Sha’ar Ha-shemot, p. 109b. If the books are in German, there is another basis for permitting; see Responsa Rema § 34 and what I wrote in responsum 106. Also see Responsa R. Menahem Azaryah §93, regarding a printed writ of divorce (get). But if mezuzot, tefilin, and Torah scrolls would be printed, no one would even consider that they would be valid. From all the aforementioned, it seems that one who has the power, and whose mind is good and sufficient to rule leniently (which I do not possess), may, in times of great duress, and when it is impossible to fulfill the Talmud’s law, may be lenient at the appointed time, on the night of her immersion, and on the day he leaves or returns from a trip.
כ"ד הטרוד יאיר חיים בכרך
The opinion of the ever busy Yair Hayim Bacharach