ולענין הדיינין אם לא נאמר בזמן הזה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, א"כ מי ידין ומי יאמר אדון דין תורה ולכתוב מאיזו טעם דנו לא ידעתי מה יועיל דאם הנידון ילך לפני חכמים הגדולים ויאמר להם כך דנוני אם טעה בדבר משנה יכתבו לו כן ויחזיר הדין ואם לא טעה בדבר משנה כיון דקבלוהו עלייהו אפילו חד הדיוט דינו דינא ומה שעשה עשוי ואינו משלם מביתו ואפילו אי נשא ונתן ביד (לפע"ד חסר כאן ודוקא אם קבלוהו עלייהו סתם) ולא אם אמרו לו דון לנו דין תורה וכן הדין בג' הדיוטות ואפילו דנו על כרחייהו דבעלי דינין או יחיד מופלג ומופלא כרב נחמן ורב חייא, אכן תלתא הדיוטות או יחיד מופלג ומופלא שדנו על כרחם צריכים לשלם מביתם אם נשאו ונתנו ביד או אי קם דינא אפומייהו אבל אם לא נשאו ונתנו ביד אלא מעצמו פרע החייב על פיהם פטורים ואפילו הכי דינא לא הדר כך כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל בשם ריב"א, ומ"מ נכון הוא לכל ירא שמים לכתוב מאיזה טעם דן, אבל מ"מ אם לא טעה בדבר משנה אין הדין חוזר וגם אינו משלם מביתו אם לא נשא ונתן ביד ולא קם דינא אפומיה.
Q - (1) Can a judge base his decision only on the evidence before him? (2) Is it necessary for a judge, when requested by a litigant, to record the reasons upon which he based his decision? A - (1) A judge can render a decision only on the evidence brought before him, otherwise it will become most difficult, in these times to procure men to act as judges. (2) It would be of little use for a judge to record the reasons upon which he based his opinion for the following reasons: Should the litigants appeal the decision to a higher court, then if the court of appeal should decide that the judge erred regarding a law cited in a Mishna (or a basic legal principle) they will inform him in writing, and the latter will have to reverse his decision. If the court of appeal should decide that the judge did not err in a law cited in a Mishna (or a basic legal principle) but rather in the weighing of conflicting opinions, then since the litigants had originally agreed to abide by the decision of the judge, and asked him to arbitrate rather than render his decision according to strict law the decision is binding, regardless of the manner of its rendition and the judge need not compensate the injured party out of his own pocket, even if he had personally enforced his decision. If, however, it were a case where the court consisted of three lay judges, or a single authorized judge, and the case was tried without the consent of the litigants, the decision remains valid, even if the court of appeal decided that the verdict was based on an error in the weighing of conflicting opinions. The judges must compensate the injured party from their own pockets only if they had personally enforced their decision or as a result of their decree, the decision was enforced. However, if the litigants voluntarily carried out the decision, the judges are not required to compensate the injured party. A G-d fearing judge should, nevertheless, record the reasons for his opinions and decisions.
ולענין הדיינין אם לא נאמר בזמן הזה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, א"כ מי ידין ומי יאמר אדון דין תורה ולכתוב מאיזו טעם דנו לא ידעתי מה יועיל דאם הנידון ילך לפני חכמים הגדולים ויאמר להם כך דנוני אם טעה בדבר משנה יכתבו לו כן ויחזיר הדין ואם לא טעה בדבר משנה כיון דקבלוהו עלייהו אפילו חד הדיוט דינו דינא ומה שעשה עשוי ואינו משלם מביתו ואפילו אי נשא ונתן ביד (לפע"ד חסר כאן ודוקא אם קבלוהו עלייהו סתם) ולא אם אמרו לו דון לנו דין תורה וכן הדין בג' הדיוטות ואפילו דנו על כרחייהו דבעלי דינין או יחיד מופלג ומופלא כרב נחמן ורב חייא, אכן תלתא הדיוטות או יחיד מופלג ומופלא שדנו על כרחם צריכים לשלם מביתם אם נשאו ונתנו ביד או אי קם דינא אפומייהו אבל אם לא נשאו ונתנו ביד אלא מעצמו פרע החייב על פיהם פטורים ואפילו הכי דינא לא הדר כך כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל בשם ריב"א, ומ"מ נכון הוא לכל ירא שמים לכתוב מאיזה טעם דן, אבל מ"מ אם לא טעה בדבר משנה אין הדין חוזר וגם אינו משלם מביתו אם לא נשא ונתן ביד ולא קם דינא אפומיה.
Q - (1) Can a judge base his decision only on the evidence before him? (2) Is it necessary for a judge, when requested by a litigant, to record the reasons upon which he based his decision?![]()
the decision is binding, regardless of the manner of its rendition and the judge need not compensate the injured party out of his own pocket, even if he had personally enforced his decision.
A - (1) A judge can render a decision only on the evidence brought before him, otherwise it will become most difficult, in these times to procure men to act as judges.
(2) It would be of little use for a judge to record the reasons upon which he based his opinion for the following reasons: Should the litigants appeal the decision to a higher court, then if the court of appeal should decide that the judge erred regarding a law cited in a Mishna (or a basic legal principle) they will inform him in writing, and the latter will have to reverse his decision. If the court of appeal should decide that the judge did not err in a law cited in a Mishna (or a basic legal principle) but rather in the weighing of conflicting opinions, then since the litigants had originally agreed to abide by the decision of the judge, and asked him to arbitrate rather than render his decision according to strict law
If, however, it were a case where the court consisted of three lay judges, or a single authorized judge, and the case was tried without the consent of the litigants, the decision remains valid, even if the court of appeal decided that the verdict was based on an error in the weighing of conflicting opinions. The judges must compensate the injured party from their own pockets only if they had personally enforced their decision or as a result of their decree, the decision was enforced. However, if the litigants voluntarily carried out the decision, the judges are not required to compensate the injured party.
A G-d fearing judge should, nevertheless, record the reasons for his opinions and decisions.