ראובן ושמעון שכרו בית בשותפות וחזרו והשכירו חדר אחד בבית לוי והחדר של לוי עומד למטה סמוך לשער בכניסתו ועתה טוענים ראובן ושמעון על לוי שעושה להם היזק כי כל גוי הבא ללות ברבית פוגע בו בתחלת כניסתו ולוה הימנו ולא יניח שום גוי לעלות אצלם עד בלתי השאיר לו שריד, ולכן הם רוצים שישב אצלם למעלה ולוי משיב אני השכרתי חדר זה לדור בו כאשר דרתי בו עד הנה וראובן ידע שכך דרכי לישב בחדרי ולישא וליתן בתוכו כי הוא היה תחלה בזה הבית ושכרתי חדר זה ממנו תחלה ולדעת כך שכרתיו גם עתה וגם שמעון שנשתתף עם ראובן שתק עתה ואם היה מוחה בו בתחלת הזמן הייתי שוכר חדר במקום אחר.
Q - A and B were partners in a house, which they had leased. They rented quarters, on the main floor near the entrance, to C. A and B charged that C would accost every Gentile who came to the building to borrow money on interest from the partners. C would then arrange a loan between the Gentile and himself. The partners assert that they had suffered severe financial losses because of C's action. A and B demand the issuance of an injunction that would restrain C from luring away their clients, and would require the latter to transact his business, upstains, near the partners quarters. C claims that A was fully aware of the former's business methods since the former had previously rented quarters from the latter in this house. C maintains that he had rented these quarters with the purpose of transacting his business therein, as he had done previously. C avers that B had voiced no objection to the former's occupancy, and had the latter objected, C would have sought other premises wherein to pursue his business.
2
תשובה נראה דלא מצי מעכבי עליה מלישא וליתן בחדרו דשכירות הוי כמכר וחשוב כאלו מכרו לו זה החדר זו השנה כאשר הוכיחו התו' פ' איזהו נשך (ע"ג ב' ד"ה השתא) ופ' אעפ"י (נ"ט ב' ד"ה שדה) דאין אדם יכול להקדיש ולמכור מה שמושכר ביד אחרים, ומעתה אינם יכולים לומר לא השכרנו לך חדר זה לישא וליתן בתוכו דאין קנין למחצה כמו שכתב רבינו שמשון זצ"ל פ"ק דב"ב (ו' א') גבי אחזיק להורדי אחזיק לכשורי ואע"פ שלא הקנו לו כאן בחליפין, הרי קנאו בכסף ובנעל בפניו דלא בעי למימר ליה לך חזק וקני ואעפ"י שעתה באים לידי הפסד אינם יכולים לומר אדעתא דהכי לא מכרנו לך חדר זה כדמוכח פ' לא יחפור (כ"ג א') גבי תאלי דרב יוסף דאם היה חזקה לנזקין לא היה יכול לגרשם משם אעפ"י שבא לידי הפסד בקלקול הפירות. חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה, אבל אם אין רוצה לישב בחדרו אלא במקום המיוחד לכולם, אז ודאי יכולים לעכב עליו כר' יוחנן פ' ח"ה דאמר בכל שותפין מעכבים זה על זה חוץ מן הכניסה, סליק.
A - A and B can not restrain C from transacting his business in his quarters, since C acquired these rights upon renting the quarters. However, C must confine his business dealings to his quarters and can not transact business in quarters that were reserved for the partners.
ראובן ושמעון שכרו בית בשותפות וחזרו והשכירו חדר אחד בבית לוי והחדר של לוי עומד למטה סמוך לשער בכניסתו ועתה טוענים ראובן ושמעון על לוי שעושה להם היזק כי כל גוי הבא ללות ברבית פוגע בו בתחלת כניסתו ולוה הימנו ולא יניח שום גוי לעלות אצלם עד בלתי השאיר לו שריד, ולכן הם רוצים שישב אצלם למעלה ולוי משיב אני השכרתי חדר זה לדור בו כאשר דרתי בו עד הנה וראובן ידע שכך דרכי לישב בחדרי ולישא וליתן בתוכו כי הוא היה תחלה בזה הבית ושכרתי חדר זה ממנו תחלה ולדעת כך שכרתיו גם עתה וגם שמעון שנשתתף עם ראובן שתק עתה ואם היה מוחה בו בתחלת הזמן הייתי שוכר חדר במקום אחר.
Q - A and B were partners in a house, which they had leased. They rented quarters, on the main floor near the entrance, to C. A and B charged that C would accost every Gentile who came to the building to borrow money on interest from the partners. C would then arrange a loan between the Gentile and himself. The partners assert that they had suffered severe financial losses because of C's action. A and B demand the issuance of an injunction that would restrain C from luring away their clients, and would require the latter to transact his business, upstains, near the partners quarters.
C claims that A was fully aware of the former's business methods since the former had previously rented quarters from the latter in this house. C maintains that he had rented these quarters with the purpose of transacting his business therein, as he had done previously. C avers that B had voiced no objection to the former's occupancy, and had the latter objected, C would have sought other premises wherein to pursue his business.
תשובה נראה דלא מצי מעכבי עליה מלישא וליתן בחדרו דשכירות הוי כמכר וחשוב כאלו מכרו לו זה החדר זו השנה כאשר הוכיחו התו' פ' איזהו נשך (ע"ג ב' ד"ה השתא) ופ' אעפ"י (נ"ט ב' ד"ה שדה) דאין אדם יכול להקדיש ולמכור מה שמושכר ביד אחרים, ומעתה אינם יכולים לומר לא השכרנו לך חדר זה לישא וליתן בתוכו דאין קנין למחצה כמו שכתב רבינו שמשון זצ"ל פ"ק דב"ב (ו' א') גבי אחזיק להורדי אחזיק לכשורי ואע"פ שלא הקנו לו כאן בחליפין, הרי קנאו בכסף ובנעל בפניו דלא בעי למימר ליה לך חזק וקני ואעפ"י שעתה באים לידי הפסד אינם יכולים לומר אדעתא דהכי לא מכרנו לך חדר זה כדמוכח פ' לא יחפור (כ"ג א') גבי תאלי דרב יוסף דאם היה חזקה לנזקין לא היה יכול לגרשם משם אעפ"י שבא לידי הפסד בקלקול הפירות. חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה, אבל אם אין רוצה לישב בחדרו אלא במקום המיוחד לכולם, אז ודאי יכולים לעכב עליו כר' יוחנן פ' ח"ה דאמר בכל שותפין מעכבים זה על זה חוץ מן הכניסה, סליק.
A - A and B can not restrain C from transacting his business in his quarters, since C acquired these rights upon renting the quarters. However, C must confine his business dealings to his quarters and can not transact business in quarters that were reserved for the partners.