האשה שבעלה המיר והניח חובות ביד הגוים וקצת מטלטלין בידה, ואחר כמה שנים חזר ורוצה להוציא כל הממון שהרויחה מידה, נראה שאין לו כלום זכות במה שבידה כי כשנשתמד והיא תפסה הנכסים לזכות בהן לעצמה זכתה בהם מן ההפקר שכך השיב רבינו שלמה זצ"ל שהעובד ע"ז מין הוא ומורידין אותו וגופו הפקר ממונו לא כל שכן כמו מסור. וכתוב כיון דלא איפסק הילכתא להדי' כמ"ד (ב"ק קי"ט א') ממון מסור אסור לאבדו ביד לא מפקי' מיד התופס דשמא קיימא לן כמ"ד מותר וכן גם כאן זכתה מן ההפקר ואפילו אם לא נתכוונה לזכות בו מ"מ החובות שהיו ביד הגוים כשקבלתם מן הגוים לא זכה בהם המשומד ואפילו בישראל כשר אם ראובן מקבל חוב של שמעון מיד הגוי לא זכה בו שמעון עד שיבא לידו כדאמר באיזהו נשך (ע"א ב') גוי שלוה מישראל ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי וכו' שפסק ר"ת זצ"ל שאינו אסור אלא בנטל ונתן ולא בהעמידו אצלו ומעתה אין לו שום תביעה עליה אלא במה שקבלה מן הגוים ואם נשארו מטלטלין בידה והיא מכרתם וטוענת שפרעה לו כשיעור שהניח בידה וזה שבידה מן החובות לא יוכל להשביעה כדפסק ר"ת זצ"ל פרק הכותב וכ"ש שהיא תאמר אכלתי והוצאתי למזונותי ולפרנסה ואעפ"כ אין מעשה ידיה שלו דקיימא לן כרב הונא דמזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה והכא תהוי לה איבה ואיבה כדאמר פ' האשה רבה (צ' ב') אמציאתה והא דלא אמר התם ההוא טעמא נמי אמעשה ידיה שמא ליתן טעם אפילו לרשב"ל, ואפילו לרשב"ל דמעשה ידיה עיקר לא תיקנו כלל מעשה ידיה למשומד ומעתה הרי היא כאדם דעלמא שהיה לוקח מעות של המשומד ונושא ונותן בהם שכל הריוח לעצמו כרב ספרא דלא שביח גירסא וטרח לאחריני ואע"ג דלא אמר ראו כמאן דאמר דמי ואעפ"י ששבחו נכסים מחמת נכסים כדפירש רשב"ם זצ"ל.
Q - A apostatized and left his wife L. Prior to this, he had lent money to Gentiles, and left some immovable property in the possession of L. Later, the Gentiles paid back the loan to L. After many years, A returned to the fold and wanted to exact from L, all profit that she realized from A's property. Furthermore, A insists that all money which L had earned since the former's departure, should now be given to him. A - A forfeited his rights to the property that was in the possession of L when he apostatized. A is entitled to neither any profit that was realized by L from the loans, nor to any money that might have since been earned, by the latter. L's situation is similiar to that of a person who utilized an apostate's money for business purposes. The profit belongs to that person and not to the apostate.
האשה שבעלה המיר והניח חובות ביד הגוים וקצת מטלטלין בידה, ואחר כמה שנים חזר ורוצה להוציא כל הממון שהרויחה מידה, נראה שאין לו כלום זכות במה שבידה כי כשנשתמד והיא תפסה הנכסים לזכות בהן לעצמה זכתה בהם מן ההפקר שכך השיב רבינו שלמה זצ"ל שהעובד ע"ז מין הוא ומורידין אותו וגופו הפקר ממונו לא כל שכן כמו מסור. וכתוב כיון דלא איפסק הילכתא להדי' כמ"ד (ב"ק קי"ט א') ממון מסור אסור לאבדו ביד לא מפקי' מיד התופס דשמא קיימא לן כמ"ד מותר וכן גם כאן זכתה מן ההפקר ואפילו אם לא נתכוונה לזכות בו מ"מ החובות שהיו ביד הגוים כשקבלתם מן הגוים לא זכה בהם המשומד ואפילו בישראל כשר אם ראובן מקבל חוב של שמעון מיד הגוי לא זכה בו שמעון עד שיבא לידו כדאמר באיזהו נשך (ע"א ב') גוי שלוה מישראל ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי וכו' שפסק ר"ת זצ"ל שאינו אסור אלא בנטל ונתן ולא בהעמידו אצלו ומעתה אין לו שום תביעה עליה אלא במה שקבלה מן הגוים ואם נשארו מטלטלין בידה והיא מכרתם וטוענת שפרעה לו כשיעור שהניח בידה וזה שבידה מן החובות לא יוכל להשביעה כדפסק ר"ת זצ"ל פרק הכותב וכ"ש שהיא תאמר אכלתי והוצאתי למזונותי ולפרנסה ואעפ"כ אין מעשה ידיה שלו דקיימא לן כרב הונא דמזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה והכא תהוי לה איבה ואיבה כדאמר פ' האשה רבה (צ' ב') אמציאתה והא דלא אמר התם ההוא טעמא נמי אמעשה ידיה שמא ליתן טעם אפילו לרשב"ל, ואפילו לרשב"ל דמעשה ידיה עיקר לא תיקנו כלל מעשה ידיה למשומד ומעתה הרי היא כאדם דעלמא שהיה לוקח מעות של המשומד ונושא ונותן בהם שכל הריוח לעצמו כרב ספרא דלא שביח גירסא וטרח לאחריני ואע"ג דלא אמר ראו כמאן דאמר דמי ואעפ"י ששבחו נכסים מחמת נכסים כדפירש רשב"ם זצ"ל.
Q - A apostatized and left his wife L. Prior to this, he had lent money to Gentiles, and left some immovable property in the possession of L. Later, the Gentiles paid back the loan to L. After many years, A returned to the fold and wanted to exact from L, all profit that she realized from A's property. Furthermore, A insists that all money which L had earned since the former's departure, should now be given to him.
A - A forfeited his rights to the property that was in the possession of L when he apostatized. A is entitled to neither any profit that was realized by L from the loans, nor to any money that might have since been earned, by the latter. L's situation is similiar to that of a person who utilized an apostate's money for business purposes. The profit belongs to that person and not to the apostate.