ששאלת על אודות שנתפסו ביחד וברחת ממנו וגרמת במעשה שיש בו ממש שכעס עלינו השר ולקח ממנו מס גדול מה שלא היה עושה אם היו מתפשרים ואני תובע ממך כל מה שהפסדת לי ולכל הפחות חלק המגיע לך ואם יש לך מעות של בני תחת ידך להלוות ולשאול מהם רבית גם מאלו אני תובע ממך מס המגיע לחלקך גלוי וידוע כשנתפסו לא תפסו טף ונשים מה שנתפסנו עבור ממון בנינו נתפסנו על כן אני תובע ממך חלקך, ושמעון משיב ח"ו לא הפסדנו לכם אפילו פרוטה ורחמי ד' עזרונו אדרבה טוב לכם שנמלטתי כי עין הישוב הכל היה עלי ולולי נמלטתי הייתי מפסיד הכל ומה שאמרת ממון בניך כשנמלטתי נמלט הממון עמי ונסתחפה שדך, ולא שדה הנערים ואיני נותן לך מאומה חדא ועוד קאמר כ"ת ראובן כשנתפסנו נתפס לוי ויהוד' עמי ודברתי אל הגוים שתפסו אותנו אלו עניים אין להם פת לאכול הניחו אותם וזה עשיתי כדי למעט העין ממני, גם מאתכם אני שואל ויען כל העם יחדיו ויאמרו לא שמענו אותך אך הגוים מכירים אותנו שאין בידינו והניחו אותנו ולמה הרעותה לעבדך שאתה שואל ממנו ועוד טוען ראובן היינו יושבים בישוב אחד ועדיין אנו יושבים בו ונדרת לי מס מממון הנערים ועולים תמיד וכבר שש שנים נתת ממנו וגם אתה תן, והשיב שמעון איני נותן לך ממון הנערים אפילו ממונים הייתם במעמד שעשיתי פשרה עם השר ולא שאל ממני מאומה. מנחם בר' אליעזר, דוד בר' מאיר שיחיה.
Q - A number of Jews were incarcerated [for purposes of extortion] but their wives and children were not harmed. A escaped, and as a result, the overlord became enraged and exacted a very heavy ransom from the others. B claims that had A not fled, they could have negotiated a more favorable settlement with the overlord. B therefore, demands that A should pay the former his share of the ransom. B contends they were incarcerated because of the desire [by the overlord] to extort money from their sons. Therefore, B insists that even money belonging to B's son X, that was in A's possession, and which could be used for investment purposes, should also be considered part of A'S assets. B further claims that A, under oath, had included money belonging to the youth, which was in A's possession, as part of his taxable assets, and that A had paid tax on these assets for six years. B demands that A should now pay tax on these assets. B asserts that he had interceded on behalf of C and D, who were also incarcerated with the former, and had implored the Gentile authorities to release the latter from paying ransom, alleging that C and D were destitute. B now demands that C and D reimburse him with their share of the ransom. A contends that he has escaped by the grace of G-d, and did not cause the others any loss. He therefore refuses to make any reimbursements whatsoever. A refuses to pay tax on the youth's money, which was in his possession, and avers that he had made a separate agreement with the overlord, and was not asked by the latter to pay the tax. C and D deny that B was responsible for their being released from the ransom. C and D assert that the Gentiles had previously known that the former were impoverished, and therefore refuse to pay B their share of the ransom. signed: Menachem b. Eliezer, David b. Meir
2
כך נראה בעיני מה שהציל שמעון הציל לאמצע כיון שלא אמר מתחלה לעצמי אני מציל אפי' אמר שמא לא מהני אלא בב"ד כדתניא בפרק הגוזל בתרא (קט"ז ב') שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמדו עליהם גייס וטרפום ועמד אחד והציל הציל לאמצע ובתוספת' דב"מ קתני לה ולא קתני בה וטרפה הלכך אין חילוק בין טרפה ובין בקש לטרפה וזה שהציל הציל לאמצע ובתוס', אוקמא רמי בר חמי בשותפין והכי קיימא לן כי כך פסק ר' אלפס בתלתא השינויין ואפי' אם אמר, השיב ר' שמחה זצ"ל דלא מהני בלא ב"ד מדקתני בתוספתא עלה אם התנה עליה בב"ד ובשם נפשו בסכנה איירי מדקאמר כגון זה שותף חולק וכן פירש רבינו שמחה כמו זה ששם נפשו בסכנה לכן נראה שחייב שמעון לתת עמהם כאלו לא ברח ולוי ויהודה ויששכר גם הם חייבים ליתן מס אפילו אם לא ביקש ראובן עבורם דתניא (תוספתא הובא רא"ש ב"ק קט"ז ד' ובטוש"ע ח"מ סי' קע"ח) שותפין שמחלו להם מה שמחלו מחלו לאמצע והקשה רבינו שמחה פשיטא למי היה להיות כי אם לאמצע ופי' שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו לאחד מחלו לאמצע, ומה שמסיים שם אם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו פי' שמעצמם אמרו כך בלא פיוס פי' רבינו שמחה זצ"ל מדשבק ליסטים דאיירי בהו לעיל ונקט מוכסים ש"מ דוקא מוכסים שהמכס בידם ובידם למחול למי שירצו אבל לסטים שלא זכו בממון מעולם אפילו אם אמרו לך פלוני אנו מניחים, מה שנשאר נשאר לאמצע עכ"ד וה"ה כאן דאין זה דינא דמלכותא לרושש היהודים וליקח כל אשר להם אלא גזלה וגרע ממוכס שאין לו קצבה ושלום, חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
A - A is obligated to pay his share of the ransom even though he had escaped. C and D [and all others who were incarcerated] are partners, insofar as paying ransom, and must therefore pay their share of the ransom. Such action on the part of the overlord to ruin the Jews and confiscate all their possessions, is not considered governmental law, but is to be put in the category of outright robbery.
ששאלת על אודות שנתפסו ביחד וברחת ממנו וגרמת במעשה שיש בו ממש שכעס עלינו השר ולקח ממנו מס גדול מה שלא היה עושה אם היו מתפשרים ואני תובע ממך כל מה שהפסדת לי ולכל הפחות חלק המגיע לך ואם יש לך מעות של בני תחת ידך להלוות ולשאול מהם רבית גם מאלו אני תובע ממך מס המגיע לחלקך גלוי וידוע כשנתפסו לא תפסו טף ונשים מה שנתפסנו עבור ממון בנינו נתפסנו על כן אני תובע ממך חלקך, ושמעון משיב ח"ו לא הפסדנו לכם אפילו פרוטה ורחמי ד' עזרונו אדרבה טוב לכם שנמלטתי כי עין הישוב הכל היה עלי ולולי נמלטתי הייתי מפסיד הכל ומה שאמרת ממון בניך כשנמלטתי נמלט הממון עמי ונסתחפה שדך, ולא שדה הנערים ואיני נותן לך מאומה חדא ועוד קאמר כ"ת ראובן כשנתפסנו נתפס לוי ויהוד' עמי ודברתי אל הגוים שתפסו אותנו אלו עניים אין להם פת לאכול הניחו אותם וזה עשיתי כדי למעט העין ממני, גם מאתכם אני שואל ויען כל העם יחדיו ויאמרו לא שמענו אותך אך הגוים מכירים אותנו שאין בידינו והניחו אותנו ולמה הרעותה לעבדך שאתה שואל ממנו ועוד טוען ראובן היינו יושבים בישוב אחד ועדיין אנו יושבים בו ונדרת לי מס מממון הנערים ועולים תמיד וכבר שש שנים נתת ממנו וגם אתה תן, והשיב שמעון איני נותן לך ממון הנערים אפילו ממונים הייתם במעמד שעשיתי פשרה עם השר ולא שאל ממני מאומה. מנחם בר' אליעזר, דוד בר' מאיר שיחיה.
Q - A number of Jews were incarcerated [for purposes of extortion] but their wives and children were not harmed. A escaped, and as a result, the overlord became enraged and exacted a very heavy ransom from the others. B claims that had A not fled, they could have negotiated a more favorable settlement with the overlord. B therefore, demands that A should pay the former his share of the ransom. B contends they were incarcerated because of the desire [by the overlord] to extort money from their sons. Therefore, B insists that even money belonging to B's son X, that was in A's possession, and which could be used for investment purposes, should also be considered part of A'S assets.
B further claims that A, under oath, had included money belonging to the youth, which was in A's possession, as part of his taxable assets, and that A had paid tax on these assets for six years. B demands that A should now pay tax on these assets.
B asserts that he had interceded on behalf of C and D, who were also incarcerated with the former, and had implored the Gentile authorities to release the latter from paying ransom, alleging that C and D were destitute. B now demands that C and D reimburse him with their share of the ransom.
A contends that he has escaped by the grace of G-d, and did not cause the others any loss. He therefore refuses to make any reimbursements whatsoever. A refuses to pay tax on the youth's money, which was in his possession, and avers that he had made a separate agreement with the overlord, and was not asked by the latter to pay the tax.
C and D deny that B was responsible for their being released from the ransom. C and D assert that the Gentiles had previously known that the former were impoverished, and therefore refuse to pay B their share of the ransom.
signed: Menachem b. Eliezer, David b. Meir
כך נראה בעיני מה שהציל שמעון הציל לאמצע כיון שלא אמר מתחלה לעצמי אני מציל אפי' אמר שמא לא מהני אלא בב"ד כדתניא בפרק הגוזל בתרא (קט"ז ב') שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמדו עליהם גייס וטרפום ועמד אחד והציל הציל לאמצע ובתוספת' דב"מ קתני לה ולא קתני בה וטרפה הלכך אין חילוק בין טרפה ובין בקש לטרפה וזה שהציל הציל לאמצע ובתוס', אוקמא רמי בר חמי בשותפין והכי קיימא לן כי כך פסק ר' אלפס בתלתא השינויין ואפי' אם אמר, השיב ר' שמחה זצ"ל דלא מהני בלא ב"ד מדקתני בתוספתא עלה אם התנה עליה בב"ד ובשם נפשו בסכנה איירי מדקאמר כגון זה שותף חולק וכן פירש רבינו שמחה כמו זה ששם נפשו בסכנה לכן נראה שחייב שמעון לתת עמהם כאלו לא ברח ולוי ויהודה ויששכר גם הם חייבים ליתן מס אפילו אם לא ביקש ראובן עבורם דתניא (תוספתא הובא רא"ש ב"ק קט"ז ד' ובטוש"ע ח"מ סי' קע"ח) שותפין שמחלו להם מה שמחלו מחלו לאמצע והקשה רבינו שמחה פשיטא למי היה להיות כי אם לאמצע ופי' שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו לאחד מחלו לאמצע, ומה שמסיים שם אם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו פי' שמעצמם אמרו כך בלא פיוס פי' רבינו שמחה זצ"ל מדשבק ליסטים דאיירי בהו לעיל ונקט מוכסים ש"מ דוקא מוכסים שהמכס בידם ובידם למחול למי שירצו אבל לסטים שלא זכו בממון מעולם אפילו אם אמרו לך פלוני אנו מניחים, מה שנשאר נשאר לאמצע עכ"ד וה"ה כאן דאין זה דינא דמלכותא לרושש היהודים וליקח כל אשר להם אלא גזלה וגרע ממוכס שאין לו קצבה ושלום, חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
A - A is obligated to pay his share of the ransom even though he had escaped. C and D [and all others who were incarcerated] are partners, insofar as paying ransom, and must therefore pay their share of the ransom. Such action on the part of the overlord to ruin the Jews and confiscate all their possessions, is not considered governmental law, but is to be put in the category of outright robbery.