נ"ל שאפילו אם יש עדים שנתן המחלק לשמעון יותר מק' זקוקים ואמר לו היה בידי משל מורישך כך הרבה שזה הוא חלקך אין לראובן עליו כלום ואין ראובן יכול לומר לשמעון פלוני גזלני ונתנו לך (ב"ב נ"א ב') דהא קבל מן האשה אע"ג דלכתחלה לא יקבל דחשדינא לה שמא גנבה אפילו הכי אם גרשה ומתה יחזיר ליורשיה כפרשב"ם זצ"ל ואין הבעל יכול לומר ליורשיה גזלה ממני. מיהו אם יש עדים שהמחלק נתן לשמעון יותר מק' זקוקים ואמר שזה חלקו א"כ כ"ש כשתבע ראובן את המחלק לדין וכפר לו מה שכפר זה הפסידו כולם אם לא חלקו בגורל דקיימא לן כשעלה גורל ואחד מהם דנו כולם אע"ג דקיימא לן (שם ק"ז א') דבטלה מחלוקת היינו דוקא כשטרפה בעל חוב אבל שטפה נהר או אם חלקו כספים ומיגנבי מחד מינייהו, פשיטא דלא שקיל איהי בהדי אידך ה"ה כאן אם חלקו בגורל אבל אם חלקו בלא גורל או אפילו אם המחלק הפיל גורל מעצמו דאין שייך לומר כאן דצייתי אהדדי וגמרי ומקנו אהדדי א"כ מה שנטל שמעון לחלקו לא זכה בו וחשוב הוא כאלו הוא עדיין ביד הנפקד ומה שכופר המחלק הפסידו כולם ומעתה חזינן כשאמר ראובן למחלק השבע ותיפטר אם היה כך שגם ב"ד לא היו מחייבים אותו כי אם זו השבועה א"כ שבועה לאחד שבועה לכולם אפילו אם שאר היורשים לא היו בעיר כדאמר ב"פ מי שהיה נשוי (צ"ד א') גבי הנהו תרי אחי דאית ליה דינא בהדיה חד ולא מצי למימר אם היינו שם היינו מתפשרים עמו דא"כ גם כשיחייבוהו ב"ד שבועה לימרו הכי ואפילו כשהמחלק נשבע שנתן לראובן לא הפסיד ראובן בכך דדוקא בחנווני על פנקסו משבעינן לפועלים שהחנווני לא נתן להם כיון שהם באים להוציא מבעל הבית אבל הכא לא אטו אם א' מהשותפין אמר שנטל מן הנפקד מנה ואמר חלקתי המנה ונתתי נ' לאחד מן השותפין בחלקו והשותף אומר לא היו דברים מעולם דמצי שותף שני להשביע לראשון שלא נתן לו הנפקד חלקו היכא דמעיקרא לא הימני להדדי אדרבא השותף יאמר לנפקד מאי אית לי גבי האי אע"ג דמשתבע לא מהימן לי את הימנת ליה דלא יהבית נהליה באפי סהדי וכי אם היית משליך מעותיך לאיבוד מה היינו יכולים הלכך הנשארים היו חולקים בין שניהם וה"נ שאמר שנתן לאחד מהם ונשבע לו הוא פטור מחלקו ולשני היה צריך לפרוע כ"ה דינר מטעם דפירשתי לעיל. גם נ"ל כך שמה שנשאר יחלקו ביניהם ומה שהמחלק אומר שנתן לראובן ונשבע על ככה מחלק ראובן הוא פטור ולשאר היורשים צריך הוא לפרוע חלקם ואין ליורשים על ראובן כלום דלאו בעלי דברים דידיה אינון. מיהו בזה צריך עיון אם המחלק יחזור ויטעון על ראובן להחזיר לו כל מה שנתן לו יותר על חלקו כיון שאחיו חולקים עמו כל הנשאר בידם שמא היה צריך ראובן לישבע למחלק כיון דלא קיימא לן כבן ננס ומיהו כיון שלא טענו עתה עבור זה לא נכתוב מזה כלום.
A - (1b) Even if there are witnesses who could testify that X gave B more than 100 marks, and informed B that this represented the latter's share of G's estate (which was in the possession of the former) A is not sustained in his claim against B, that X had stolen part of A's share and had given it to B. However, if X is summoned to court by A, and denies the charges of the latter, then the money which B received is considered as if it is still in the possession of X, provided, the heirs themselves, did not personally partition the estate, by casting lots. The residue of the estate must be divided among the heirs. X, however, is no longer responsible for the share which he swore that he gave B. X must allot A and the other heirs, their rightful share of the estate. In any event, A has no grounds for complaint against B, concerning the latter's share. However, further study and thought on the subject, would be required if X were to demand that B return all money that was in excess of the latter's rightful share of the estate.
נ"ל שאפילו אם יש עדים שנתן המחלק לשמעון יותר מק' זקוקים ואמר לו היה בידי משל מורישך כך הרבה שזה הוא חלקך אין לראובן עליו כלום ואין ראובן יכול לומר לשמעון פלוני גזלני ונתנו לך (ב"ב נ"א ב') דהא קבל מן האשה אע"ג דלכתחלה לא יקבל דחשדינא לה שמא גנבה אפילו הכי אם גרשה ומתה יחזיר ליורשיה כפרשב"ם זצ"ל ואין הבעל יכול לומר ליורשיה גזלה ממני. מיהו אם יש עדים שהמחלק נתן לשמעון יותר מק' זקוקים ואמר שזה חלקו א"כ כ"ש כשתבע ראובן את המחלק לדין וכפר לו מה שכפר זה הפסידו כולם אם לא חלקו בגורל דקיימא לן כשעלה גורל ואחד מהם דנו כולם אע"ג דקיימא לן (שם ק"ז א') דבטלה מחלוקת היינו דוקא כשטרפה בעל חוב אבל שטפה נהר או אם חלקו כספים ומיגנבי מחד מינייהו, פשיטא דלא שקיל איהי בהדי אידך ה"ה כאן אם חלקו בגורל אבל אם חלקו בלא גורל או אפילו אם המחלק הפיל גורל מעצמו דאין שייך לומר כאן דצייתי אהדדי וגמרי ומקנו אהדדי א"כ מה שנטל שמעון לחלקו לא זכה בו וחשוב הוא כאלו הוא עדיין ביד הנפקד ומה שכופר המחלק הפסידו כולם ומעתה חזינן כשאמר ראובן למחלק השבע ותיפטר אם היה כך שגם ב"ד לא היו מחייבים אותו כי אם זו השבועה א"כ שבועה לאחד שבועה לכולם אפילו אם שאר היורשים לא היו בעיר כדאמר ב"פ מי שהיה נשוי (צ"ד א') גבי הנהו תרי אחי דאית ליה דינא בהדיה חד ולא מצי למימר אם היינו שם היינו מתפשרים עמו דא"כ גם כשיחייבוהו ב"ד שבועה לימרו הכי ואפילו כשהמחלק נשבע שנתן לראובן לא הפסיד ראובן בכך דדוקא בחנווני על פנקסו משבעינן לפועלים שהחנווני לא נתן להם כיון שהם באים להוציא מבעל הבית אבל הכא לא אטו אם א' מהשותפין אמר שנטל מן הנפקד מנה ואמר חלקתי המנה ונתתי נ' לאחד מן השותפין בחלקו והשותף אומר לא היו דברים מעולם דמצי שותף שני להשביע לראשון שלא נתן לו הנפקד חלקו היכא דמעיקרא לא הימני להדדי אדרבא השותף יאמר לנפקד מאי אית לי גבי האי אע"ג דמשתבע לא מהימן לי את הימנת ליה דלא יהבית נהליה באפי סהדי וכי אם היית משליך מעותיך לאיבוד מה היינו יכולים הלכך הנשארים היו חולקים בין שניהם וה"נ שאמר שנתן לאחד מהם ונשבע לו הוא פטור מחלקו ולשני היה צריך לפרוע כ"ה דינר מטעם דפירשתי לעיל. גם נ"ל כך שמה שנשאר יחלקו ביניהם ומה שהמחלק אומר שנתן לראובן ונשבע על ככה מחלק ראובן הוא פטור ולשאר היורשים צריך הוא לפרוע חלקם ואין ליורשים על ראובן כלום דלאו בעלי דברים דידיה אינון. מיהו בזה צריך עיון אם המחלק יחזור ויטעון על ראובן להחזיר לו כל מה שנתן לו יותר על חלקו כיון שאחיו חולקים עמו כל הנשאר בידם שמא היה צריך ראובן לישבע למחלק כיון דלא קיימא לן כבן ננס ומיהו כיון שלא טענו עתה עבור זה לא נכתוב מזה כלום.
A - (1b) Even if there are witnesses who could testify that X gave B more than 100 marks, and informed B that this represented the latter's share of G's estate (which was in the possession of the former) A is not sustained in his claim against B, that X had stolen part of A's share and had given it to B. However, if X is summoned to court by A, and denies the charges of the latter, then the money which B received is considered as if it is still in the possession of X, provided, the heirs themselves, did not personally partition the estate, by casting lots.
The residue of the estate must be divided among the heirs. X, however, is no longer responsible for the share which he swore that he gave B. X must allot A and the other heirs, their rightful share of the estate. In any event, A has no grounds for complaint against B, concerning the latter's share.
However, further study and thought on the subject, would be required if X were to demand that B return all money that was in excess of the latter's rightful share of the estate.