חלק ראשון 1

מחיצת עזרת נשים בבית הכנסת האם צריכה דין הבדלת רשות

Mechitzah in the Synagogue and Whether It Must Separate Reshut

ב"ה, כ"ג אדר־ב' תשל"ו

לועד לעניני דת במושב אחד

פעמים כשבקרתי אצלכם הערתי על המחיצה בבית הכנסת שאינה מבדלת רשות כיון שהוילון מרוחק ד' טפחים מהקרקע וגם אינו קשור למטה ואינו עומד ברוח מצויה. לפי הנראה לא קבלתם דעתי ואמרתם לסמוך על פרוש המשנה של הרמב"ם ז"ל לסוכה פרק ה' שטעם התקנה בשמחת בית השואבה היה שלא יסתכלו האנשים בנשים, ופרשתם ותו לא, והרי הוילון אצלכם מונע הסתכלות. איני תמה עליכם היות וראיתי ששאלה זו של מחיצה בבית הכנסת האם צריכה דין מבדלת רשות אינה נדונה כלל ועיקר בין הפוסקים. ואולם גם על זה אין לתמוה, שהרי כל ענין מחיצת עזרת נשים לא נזכר בדברי הראשונים ורק בדורות האחרונים ממש דנו בו להשיב על המהרסים את המחיצה בפרט ודת יהודית בכלל. ואם כן אנחנו באים קמעא קמעא להעלות בכתב מה שלא היה צריך להיכתב כשזמנים כתיקונם.

Some synagogues use a curtain as a mechitzah between the men's and women's sections. Often the curtain fails to establish the women's gallery as a separate reshut ("domain") because its bottom is higher than three tefachim off the floor, or it is not tied down and could not withstand a normal breeze without flapping. Those who use it apparently rely on Rambam's commentary on the Mishnah in Sukkah 5:2, where he explained that the reason for separating men and women at the Simchat Beit haSho'eivah celebrations in the Temple was "in order that the men not look at the women." They take this to mean that nothing else is needed, and their curtain indeed prevents looking.

I am not surprised, for the question of whether the mechitzah in the synagogue needs to separate one reshut from another is not discussed by the poskim. In fact, the rishonim do not deal at all with the nature of the mechitzah in the synagogue. The whole issue was first raised in recent generations, in order to counter those who sought to do away with the mechitzah altogether.

אמרתי שיש ביניכם אלה שלמדו בישיבה ויבינו הענינים וגם מובטח עליכם שתקבלו את האמת, בפרט שאין בדבר הפסד וטורח כלל לתקן את המחיצה, וגם איני צריך לחשוש למוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, שאתם מקפידים במצוות כפי שידכם מגעת. ולכן אכתוב טעמי הענין.

הרמב"ם בפרוש המשנה הנזכר כתב כנ"ל אולם במשנה תורה לא הזכיר ענין שלא יסתכלו, אלא בהלכות לולב פרק ח' הלכה י"ב כתב כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ובהלכות בית הבחירה פרק ה' הלכה ט' כתב כדי שלא יהיו מעורבבין. ובאחרונים נראה שיש דעות, כאלה תפסו לשון פרוש המשנה כעיקר עיין בשו"ת מהר"ם שיק חלק אורח חיים סימן ע"ז, וכאלה הביאו רק לשון המשנה תורה עיין בערוך השלחן העתיד הלכות בית המקדש סימן י"א וכן בהלכה ברורה על סוכה להגרא"י קוק ז"ל הביא רק לשון היד. ואם נאמר שפליג המשנה תורה על פרה"מ פשוט שההלכה כמשנה תורה, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' סימן ח' כתב שאינם חולקים, ובשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א' סימן ל"ט הסתפק בדבר.

In his commentary on the Mishnah in Sukkah 5:2 Rambam explained as mentioned above. However, in his Mishneh Torah he did not mention men looking at women. He wrote in Hilchot Lulav 5:12 that the reason for the separation was "so that they should not mingle with each other" (k'dei shelo yitarvu eilu im eilu), and similarly in Hilchot Beit haBechirah 5:9, "so that they should not be intermingled" (k'dei shelo yiheyu me'uravin), following the language of the Mishnah in Middot 2:5.

Some achronim view the commentary in Sukkah as primary, see Resp. Maharam Shick, Orach Chayim, no. 67; while others copied only the language of the Mishneh Torah, see Aruch haShulchan haAtid, Hilchot Beit haMikdash, chapter 11. R. Kuk z"l in Halachah Berurah similarly cited only the language of the Mishneh Torah. If the Mishneh Torah disagrees with the commentary on the Mishnah, Halachah is obviously in accordance with the Mishneh Torah. Do the two disagree here? Resp. Tzitz Eliezer, vol. 7, no. 8, wrote that they do not disagree about the purpose of the mechitzah, while Resp. Igrot Moshe, Orach Chayim, part 1, no. 39, is uncertain.

ונ"ל שחולקים, ששיטת פרה"מ בסוכה מבוססת על ציור הרמב"ם בפרה"מ במדות פרק ב' וכמו שכתב שם בסוכה וכשאצייר העזרה בכללה במקומה יתבאר לך עזרת נשים וזולתה מן המקומות עכ"ל עיי"ש. ובמדות כתב, וענין חלקה שהיתה פרוצה ואין כותל מקיף לה וכבר נתבאר בסוף סוכה שבה היתה הכניסה לשמחה בימי החג ומיראה שמא יתערבו האנשים בין הנשים הקיפו אותה בשקופים אטומים ועשו בהם כמין מעלות כדי שיביטו מהן הנשים בשעת כניסת ישראל לשמחת בית השואבה שם כמו שבאר בסוף סוכה עכ"ל. הרי בפרה"מ בסוכה תלה במדות ובפרה"מ במדות תלה בסוכה ושניהן אחד.

I think that they do disagree. Rambam based his commentary in Sukkah on his description of the Temple in the second chapter of Middot. He wrote in Sukkah, "when I sketch the Temple as a whole, Ezrat Nashim and the other places will become clear to you." He wrote in Middot:

There was no wall around [the Ezrat Nashim in the Temple]. It has already been explained at the end of Sukkah that there was a joyous convocation during the days of the holiday [Sukkot] and, out of concern lest the men intermingle with the women, they encompassed it with shkufim atumim and constructed a sort of steps, so that the women could watch from them when Israel gathered for Simchat Beit haSho'eivah, as was explained at the end of Sukkah.

ואמת לפי הציור במדות לא יכלו האנשים להסתכל בנשים כפרושו בסוכה, שזהו שכתב בלשון שקופים אטומים שהוא לקוח ממלכים־א' פרק ו' ויעש לבית חלוני שקפים אטמים עכ"ל הכתוב, ובמסכת מנחות דף פ"ו עמוד ב' פרשו שקופים בחוץ ואטומים מבפנים עכ"ל כדי שהאור יצא ולא יכנס עיי"ש ובנוסחאות בפרש"י. לכן העמידו הנשים מאחורי השקופים אטומים כדי שתוכלנה לראות ולא להראות דרכם, כמו שבבית המקדש היה האור יוצא ולא נכנס. וכן פרש שעשו בהם כמין מעלות כדי שיביטו מהן הנשים בשעת כניסת ישראל וכו' עכ"ל שעמדו הנשים על המעלות כדי שתראנה דרך השקופים אטומים מעל לראשי האנשים את החסידים הרוקדים באמצע, ואפשר שזהו שדייק לכתוב שיביטו מהן בלשון נקבה ומוסב על המעלות, ועיין בפרה"מ בסוכה שם יום טוב הראשון של חג וכו' שכן דרך הרמב"ם להקפיד בלשון זכר ונקבה בפרוש המשניות, אף שיש לחלק. ומה שכתב בלשון כמין מעלות עכ"ל נראה שבא להוציא שלא היו כמתכונת שאר המעלות שבעזרת הנשים שהיו חצי אמה כל אחת כמו שכתב במדות, כי לא הקפידו במעלות אלה.

In his commentary in Sukkah he referred to Middot and in Middot he referred back to Sukkah, and according to his description in Middot the men were indeed prevented from looking at the women. That is the meaning of "shkufim atumim," which is taken from I Kings 6:4, "He [Shlomoh] made windows shkufim atumim for the [Temple] building." In Menachot 86b the Sages explained that the windows were wide (shkufim) outside and narrow (atumim) inside so that light could go out but not come in; see the textual variants there and Rashi's commentary. According to Rambam's commentary on the Mishnah, then, during Simchat Beit haSho'eivah the women were positioned behind the shkufim atumim so that they could see but not be seen, just as light could go out of the Temple but not enter.

Rambam further explained that they made "a sort of steps, so that the women could watch from them when Israel gathered," i. e., the women stood on the steps and watched, through the shkufim atumim and over the heads of the men, the chasidim who were dancing in the center. This may be the reason he wrote that the women "could watch from them (meihen)" in the feminine, "them" referring to the steps (ma'alot) the women stood on. Rambam was careful in his use of masculine and feminine; see his commentary to Sukkah there in the paragraph beginning "On the first day of Yom Tov," although one can distinguish between the two cases.

ובשו"ת אגרות משה סימן ל"ט הקשה שבפסוק מוזכר חלונות שקופים אטומים ואילו בפרה"מ לא כתב חלונות, ומכוח זה שלל קשר בין פרוש הגמרא במנחות לפרוש הרמב"ם, ויצא בפרוש חדש להעמיד שיטתו שכולי עלמא מודים במחיצה בת י"ח טפחים עיי"ש. אבל אין כאן קושיא לע"ד שבודאי חלונות לא היו שם אבל ענין שקופים אטומים שיוכל האור לצאת ולא להכנס שפיר הוה בציור פרה"מ. ומוכח כן להדיא במאירי במדות שכתב וחלקה היתה בראשונה ר"ל פרוצה בלי כותל מקיפה וכו' וחיפוה כצוצטרא והיא מחיצה כעין שבכה וכו' עכ"ל, הרי פרש כשיטת הרמב"ם שלא היה כותל בתחלה, ופרש כצוצטרא שהיא מחיצה כעין שבכה וזהו ענין שקופים אטומים שדרך השבכה יכלו הנשים לראות ולא להראות. ומכאן לפרה"מ במדות שהיו הנשים מכוסות לגמרי מאחורי המחיצה כתפיסת האחרונים בפרה"מ בסוכה כפשוטו^*(הגה"ה) וכן בפסקי רי"ד לסוכה היו הנשים מוסתרות לגמרי, שכתב חלקה היתה בראשונה עזרת נשים ולא היו זיזין יוצאין מן הכותל ואחרי כן הקיפוה גזוזטרא שהוציאו בה זיזין בכותל העזרה מבפנים סביב סביב או בבנין או על ידי חורין שעשו שם בכתלים ושמו שם קורות ועליהן נסרים שיעמדו עליהן הנשים ויראו השמחה מלמעלה, והאנשים יעמדו למטה ולא יוכלו האנשים להביט בנשים, שהיו לה מחיצות סביב ועשויות כמין סריגי חלונות, שהנשים בפנים רואות מבחוץ ושבחוץ לא יוכלו לראות מפנים עכ"ל. והוא לשיטת רש"י בחלקה היתה לראשונה ולא לשיטת פרה"מ.
ולדעת פסקי רי"ד קלות ראש תלויה בהסתכלות הדדית וקריצת עינים ולא בראיית נשים בלבד, שכתב בראשונה היו אנשים מבפנים ונשים בחוץ והיו באין לידי קלות ראש פי' שהיו האנשים נכנסין ויוצאין על הנשים התקינו שיהו אנשים מבחוץ ונשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש פי' שהיו מסתכלין אילו באילו וקורצין בעיניהן, התקינו שיהו הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה, עכ"ל., ובודאי דוחק גדול הוא לשו"ת אגרות משה להוציא הלשון ממשמעות הקרא והגמרא ונראה שלא ראה את המאירי.

Resp. Igrot Moshe objected that Scripture mentions "windows shkufim atumim," while Rambam mentioned shkufim atumim but not windows. Based on this, Igrot Moshe denied that there was any connection between the Gemara's explanation in Menachot and Rambam's commentary in Middot, and proposed a novel interpretation in an attempt to buttress his chidush that a mechitzah need be only eighteen tefachim high. But I think there is no basis for his objection. There were indeed no windows shkufim atumim nor windows of any other kind at Simchat Beit haSho'eivah, but the principle of shkufim atumim, i. e., that light and vision go in one direction but not the other, certainly applied.

This is clear from Meiri in Middot, who wrote:

[The Ezrat Nashim] was originally flat, that is to say exposed, without an encompassing wall…. They enclosed it with ketzotzera which is a partition like a mesh (sevachah).

Meiri follows Rambam's commentary there that there was no wall around the Ezrat Nashim, and he explained that the ketzotzera mentioned in the Mishnah as having been constructed for Simchat Beit haSho'eivah was a mesh or latticelike barrier, through which women could peer but not be seen. This is precisely the nature of shkufim atumim. From this we can return to Rambam's commentary and state that his intention, too, was that the women were completely hidden behind the mechitzah, which is the understanding of the achronim who followed the simple meaning of his words. It is very tenuous indeed for Resp. Igrot Moshe to attempt to sever Rambam's use of shkufim atumim from its Scriptural roots, and apparently he overlooked the Meiri.

ומה שבאמת לפי שיטת הרמב"ם בפרה"מ העמידו הנשים מוסתרות כולן מאחורי מחיצה, והקשה בשו"ת אגרות משה וכן בשו"ת שרידי אש חלק ב' סימן י"ד שהלא בכל מקום וזמן אסור לאדם להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה לשם הנאה כמו שהביא הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ב' ואם כן לא היו צריכים לתקן נגד זה בבית המקדש בלבד, ומקושיא זו הביאו סיוע לדעתם שגם בפרה"מ לא התכוון הרמב"ם אלא למחיצה י"ח טפחים גובה. גם זה אינו קשה כלל לפע"ד, ראשית שלשיטת הרמב"ם בפרה"מ מותר להסתכל בפנויה כשאינה ערוה לו ליהנות ביופיה ואין בזה איסור אלא על דרך הצניעות עכ"ל בפרושו במסכת סנהדרין פרק ז' הבא על הזכור וכו' עיי"ש, ואנן בפרה"מ קא עסקינן ולא במשנה תורה שם כתב אחרת. ושנית והיא העיקר, בגמרא במסכת סוכה דף נ"א עמוד ב' תלו התקון שעשו בשמחת בית השואבה בקלות ראש וכן בתוספתא פרק ד' שם, ולשיטת הרמב"ם בכל מקום קלות ראש היא ענין שחוק ומהתלות כמו שכתב בהלכות תפלה פרק י"א הלכה ו' עיי"ש ובהלכות דעות פרק ב' הלכה ז' כתב לא יהיה אדם בעל שחוק ומהתלות וכו' כך אמרו חכמים שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה עכ"ל [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן בפרוש רב האי גאון באוצר הגאונים למס' ברכות עמ' 43]. ולפי זה מובנים הרבה חילוקים בין הרמב"ם לבין פרש"י בכמה סוגיות בגמרא ואכ"מ. ובמסכת ברכות אמרו בדף ל' עמוד ב', אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא וכו' אמר ליה אנא תפילין מנחנא עכ"ל ובהגהות הרצ"ה חיות ז"ל שם ציין לרמב"ם הלכות תפילין פרק ד' הלכה כ"ה שכתב שכל זמן שתפילין בראשו ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ושיחה בטלה ואינו מהרהר מחשבות רעות עכ"ל. ואם כן פשוט, מה שחששו בשמחת בית השואבה להסתכלות בנשים הוה כיון ששעת שמחה היא היא שעת קלות ראש, ושמחה יתרה מביאה להרהורים רעים והסתכלות בנשים מה שאין כן בזמנים אחרים. ומעין חילוק זה כתב בספר עיר הקודש והמקדש חלק ד' פרק י"ד אות ב' עיי"ש. אבל בשו"ת אגרות משה כתב משום התוספות יו"ט שהסתכלות מביאה לידי קלות ראש, ובמח"כ לע"ד ההפך הוא הנכון לשיטת הרמב"ם בכל מקום קלות ראש ושמחה מביאות לידי הרהור והסתכלות כמו שכתבנו. ועוד עיין בענין קלות ראש בשו"ת זקן אהרן חלק א' חלק יורה דעה סימן ס"א.

Another objection raised by Resp. Igrot Moshe and by Resp. Seridei Eish, vol. 2, no. 14, was that at all times and in all places men are forbidden to pleasurably gaze at women, even at their little fingers, as Rambam ruled in Hilchot Issurei Bi'ah 21:2. Why, then, erect a mechitzah only in the Temple and only for Simchat Beit haSho'eivah? They used this question to buttress their view that even according to Rambam's commentary on the Mishnah the mechitzah was not intended to prevent the women from being visible, and that the proper height of a mechitzah is eighteen tefachim, a view I think is completely without foundation.

But this, too, represents no difficulty. First, according to Rambam's commentary on the Mishnah a man is indeed permitted to pleasurably gaze at an unmarried women who is not an ervah to him, and no prohibition is involved even though it is immodest to do so, as he wrote in chapter 7 of Sanhedrin. At this juncture we are arguing about Rambam's views in his commentary and not in his Mishneh Torah, where he ruled otherwise.

Second, and this is the main point, Sukkah 51b gives kalut rosh (lightheadedness, frivolity) as the reason for enacting the separation between the sexes in Simchat Beit haSho'eivah, as does Tosefta Sukkah in chapter 2. For Rambam kalut rosh is a matter of joking and jesting, see Hilchot Tefillah 11:6. He wrote in Hilchot De'ot 2:7, "a person should not be of a joking and jesting nature…. This is what the Sages said: joking (sechok) and kalut rosh accustom a person to ervah."

In Berachot 30b, "Abaye was seated before Raba, who saw that he was full of mirth…. He [Abaye] said, '[the reason I am so happy is that] I am laying tefillin.'" R. Tzvi Hirsh Chayot z"l in his glosses cited Rambam's Hilchot Tefillah 4:25:

Whenever tefillin are on his head and arm he is submissive and fears Heaven, and is not drawn after joking (sechok) and idle conversation, and does not harbor forbidden thoughts.

The reason there was so much concern about looking at women during Simchat Beit haSho'eivah was that as a joyous occasion it lent itself to kalut rosh more than other times, and kalut rosh leads to forbidden thoughts and gazing at women. A similar distinction was made in the book Ir haKodesh vehaMikdash, part 4, chapter 17. But Resp. Igrot Moshe wrote in the name of Tosafot Yom Tov that "looking at women leads to kalut rosh." Begging his pardon, I think Rambam's view is that kalut rosh and excessive merriment lead to forbidden thoughts and gazing at women and not the other way around. For more on this point, see Resp. Zekan Aharon, vol. 1, Yoreh De'ah no. 61.

יוצא לנו שלפרה"מ בודאי היו הנשים נסתרות כולן מאחורי שקופים אטומים שהם שבכה לפי פרוש המאירי בדברי הרמב"ם. ואולם במשנה תורה לא הזכיר ענין זה אלא תפש לשון שלא יהיו מעורבבין כלשון המשנה במסכת מדות ולא היו מעורבין. ולשון זה הוא ענין שנוי רשות ומחיצת י' טפחים, שכן כתב הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרק י' הלכה י"ב נכנס לבית הכנסת עושים לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות ונכנס ראשון ויוצא ראשון כדי שיהיה מושבו לבדו ולא יעמוד עם העם בערבוב ויטמא אותם עכ"ל. עיין בפרושו במסכת נגעים פרק י"ג שמשם נראה שצריכים לקרוא במשנה תורה לצדדים, שעושים לו מחיצה י' טפחים כדי שיהיה מושבו לבדו ונכנס ראשון ויוצא אחרון כדי שלא יעמוד עם העם בערבוב ויטמא אותם. אבל מוכח גם לפי זה שישיבה אחורי מחיצת י' טפחים נקראת שלא בערבוב, ומכאן ללשון הרמב"ם בהלכות לולב והלכות בית הבחירה שלא יהיו מעורבבין שהוא ענין מחיצת י' והבדלת רשות [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' הלכות קרבן פסח פרק א' הל' ג' ופרק ט' הל' ג' ובכסף משנה, ויש לחלק בין כשמדובר במחיצה או לא]. וא"כ מהיכי תיתי לבנות מחיצה בבית הכנסת שלא יהיה בה דין שנוי רשות כלשון הרמב"ם במשנה תורה.

According to Rambam's commentary on the Mishnah, then, the women were hidden behind shkufim atumim which was a mesh or latticework, as Meiri explained. However, in Mishneh Torah Rambam made no mention of shkufim atumim but wrote only "so that they should not be intermingled," which corresponds to the wording of the Mishnah in Middot, "velo hayu m'urbavin." This phraseology denotes a separation of reshut such as by a mechitzah ten tefachim high, as Rambam wrote in Hilchot Tum'at Tzara'at 10:12:

[When the leper] enters the synagogue they make him a mechitzah ten tefachim high and four cubits in width. He enters first and leaves first, so that he can be seated by himself and not be intermingled (b'irbuv) with the people and make them ritually impure.

From his commentary to Nega'im 13:12 it appears that the Mishneh Torah is to be read a-c b–d, i. e., they make him a mechitzah ten tefachim high and four cubits wide so that he can sit by himself, and he enters first and leaves first so as not to intermingle with the people. But regardless, it shows that sitting behind a mechitzah ten tefachim high, which is the minimum height that separates reshut, is called not being intermingled. From this it can be determined that the language in Hilchot Lulav and Hilchot Beit haBechirah, "velo yihyu m'urbavin," also connotes a separation of reshut. On what basis in Rambam, then, can we permit a synagogue mechitzah that does not separate reshut?

ועוד נראה דלא פליג הפרה"מ על המשנה תורה בענין זה כלל וגם בפרה"מ מודה שצריכים הבדלת רשות, שהרי לפי ציור הרמב"ם במדות אמת היה שם שנוי רשות בין הנשים לבין האנשים על ידי השקופים אטומים. רק זה לא היה צריך הרמב"ם לפרש ולתת טעם, שהרי גם מקודם כשהיו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ וכן אחר כך כשהיו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ תמיד היה שנוי רשות ביניהם שהיו אלה בחיל ואלה בעזרת נשים כפרש"י בסוכה והוא פשוט, שגם לשיטת הרמב"ם בפרה"מ שלא היתה חומה לעזרת נשים, עדיין היו עזרת נשים והחיל רשויות חלוקות בהבדל שש אמות וחצי גובה בפינות המזרחיות של עזרת הנשים, ונ"ל שהבדל זה היה הולך ונפחת בצדי עזרת הנשים כיון שהר הבית היה משפע ועולה מצד עזרת הנשים שהיתה בשוה עיין במדות פרק ב' וברמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ו', אבל על כל פנים תמיד היתה ביניהם ירידה והבדלת רשות, עיין בתוי"ט במדות וברש"ש שם. ואם כן לא היה הרמב"ם צריך להשמיע לנו שהיו הנשים ברשות אחרת מהאנשים, שתקון זה היה גם לפני התקון הגדול שעשו לבסוף, ורק כתב טעם לעשיית הגזוזטרא שיכלו בה למנוע הסתכלות אנשים בנשים וזה היה בנוסף להבדלתם על ידי שנוי רשויות שהיה מקודם. ממילא שאין מקום לפרש בפרה"מ שמניעת הסתכלות מועילה בלי שנוי רשויות בצדה, אלא כמו שהיו שניהם שם באמת לפי ציורו. ואם כן אתם על מה אתם סומכים.

Furthermore, I think that Rambam's commentary on the Mishnah and his Mishneh Torah do not disagree on this point at all, for even according to his commentary in Sukkah in practice the shkufim atumim separated reshut. There was no need for Rambam to mention this explicitly because it was nothing new: the beraita in Sukkah records that at first the Sages enacted that the women were to be inside the Ezrat Nashim and the men outside in the Chayil, and when this proved ineffective they enacted that the men were to be inside the Ezrat Nashim and the women outside.

In both cases there was a separation of reshut between the sexes, because the Chayil and Ezrat Nashim were separate domains, their floors separated by a height of six and one-half cubits at the latter's northeastern and southeastern corners. Since the Temple Mount was sloped upwards but the Ezrat Nashim was level, the difference in levels gradually decreased along the sides of the Ezrat Nashim; see the second chapter of Middot and the sixth chapter of Hilchot Beit haBechirah. Nevertheless, there was a separation of reshut between them throughout; see Tosafot Yom Tov and Rashash there in Middot.

Rambam did not need to mention in his commentary that the women were located in a separate reshut from the men at Simchat Beit haSho'eivah, since this was true even before the final and "major enactment" (tikkun gadol) of building a balcony for the women. However, although his commentary and Mishneh Torah agree on the need to separate reshut, they certainly disagree as to the reason for the enactment. In Mishneh Torah he depicts nothing more than a balcony (gezuztra) at least ten tefachim high that separates reshut, as is evident from Hilchot Tum'at Tzara'at, and this does not indicate hiding the women behind a screen to prevent them from being seen.

איברא כבר כתבתי שגם אם לא פליג הפרה"מ על המשנה תורה בענין הבדלת רשות, בודאי פליג המשנה תורה על פרה"מ בענין טעם התקון, שממשנה תורה לא משתמע יותר ממחיצת י' טפחים ושנוי רשות כמו שנראה מהלכות טומאת צרעת ואין זה ענין למניעת הסתכלות. והטעם שחזר בו הרמב"ם לע"ד, כי הנה לפרושו במדות קשה מיניה וביה בפרה"מ גופא בפרוש ענין גזוזטרא. עיין בפרש"י בסוכה שפרש שהיו מוציאים זיזים מן הכותלים ושמים עליהם לוחות, וכן בכל התלמוד גזוזטרא ענינה זיזים וכותלים, וכן בכל מקום בפרה"מ של הרמב"ם עצמו פרש כן, שבמסכת שבת פרק י"א משנה ב' כתב גזוזטראות כצוצריות והוא בנין מעצים יוצא מן הכותל וכו' עכ"ל, ובמסכת ערובין פרק ז' משנה ד' כתב וכצוצרא וגזוזטרא אחד והיא תקרה בולטת מרשות היחיד על רשות הרבים וכו' עכ"ל, ובפרק ח' שם במשנה ח' כתב גזוזטרא כבר בארנו צורתה והוא מקום מקורה יוצא מכותל רשות היחיד וכו' עכ"ל, ובמסכת בבא בתרא פרק ג' משנה י"א כתב וגזוזטראות הם קורות גדולות שיוצאין מן הכותל שיכולין לקבל תקרה ומעזיבה עכ"ל. הרי שלפעמים פרש שגזוזטרא היא הקורה הבולטת מהכותל ולפעמים כתב שהיא כל הבנין של התקרה עם הזיזים, אבל על כל פנים בכל מקום בפרה"מ גזוזטראות הן ענין זיזים וכותלים וכפרש"י.

Clearly, Rambam changed his mind about the nature of the separation, and I think the reason is a contradiction about the gezuztra on which the women stood. See Rashi in Sukkah, who explained that brackets or protrusions (zizim) were attached to the walls and that planks were laid on them. Everywhere in the Talmud gezuztraot involve walls and protrusions from walls. Rambam himself explained them as such: in his commentary to the Mishnah in Shabbat 11:2 he wrote, "gezuztraot, ketzotzerot: a wooden structure protruding from the wall." In his commentary to Eiruvin 7:4 he wrote, "ketzotzra and gezuztra are one and the same: a ceiling protruding from an individual's domain to over the communal domain." In Eiruvin 8:8 he wrote, "gezuztra, we have already explained its nature: it is a covered area protruding from a wall of an individual's domain." And in Bava Batra 3:11 he wrote, "gezuztraot are large beams that protrude from a wall and are able to support plastering and a ceiling."

Sometimes Rambam defined gezuztra as the beams that protruded from a wall and sometimes as the whole structure that rested on the beams, but it was always a matter of walls and protrusions.

ואם כן היאך כתב בפרה"מ במדות פרוש אחר שאין בו לא זיזים ולא כותלים, שהרי לפרושו שם לא היה כותל כלל, שאין לאמר שבתקון תחילה בנו כותל ועליו בנו גזוזטרא, שהרי כתב חלקה היתה בראשונה וכו' והקיפוה בשקופים אטומים וכו' עכ"ל ואין הלשון מורה בניית כותל כלל וכן מפורש במאירי שהבאנו. ואין לי דרך לתרצו אלא לדחוק שאף שכתב במקומות אחרים שגזוזטראות וכצוצריות הכל חד הוא וענינן כותלים וזיזים כמו שהבאנו, במשנה במדות גרס גרסא אחרת שאינה משמע לו כן, וקצת ראיה ממה שכתב המאירי בדעתו הקיפוה כצוצטרא והיא מחיצה כעין שבכה עכ"ל ונראה שכן גרס הרמב"ם ואינה לא לשון גזוזטרא ולא כצוצרא. אבל אם כן הדבר קשה מאד, ובערוך כתב שגם לשון כצוצטרא הוא ענין כותל וזיזים וכן הוא באור זרוע ועוד ראשונים, ועיין בחילופי גרסאות במשניות הנ"ל[ הערות ותיקונים: ברמב"ם הלכות ערובין פרק ג' הל' י"ד כתב לשון גזוזטרא וכצוצטרא בהלכה אחת].

According to Meiri in Sukkah, the Gemara itself states that zizim were attached to the walls of the Ezrat Nashim and that the gezuztra rested on them, although this is not found in our texts of Sukkah. I think that what Meiri meant is that since the Gemara quoted the Mishnah as using the term gezuztra, it is as if it stated explicitly that they attached zizim to the walls, for that is what a gezuztra always entails.

How, then, could Rambam in Middot describe the gezuztra as steps women stood on to watch from, involving neither walls nor protrusions? He had to, because according to his commentary the Ezrat Nashim had no walls! Rambam wrote in Middot, "there was no wall around it … they encompassed it with shkufim atumim," and this is explicit there in Meiri.

לכן שפיר היה מוכרח הרמב"ם לחזור בו במשנה תורה ממה שכתב בפרה"מ, ומדויק כן לשונו בהלכות בית הבחירה שגרס גזוזטרא שהיא לשון כותל וזיזים בכל מקום גם בפרה"מ כמו שכתבנו, ואילו בפרה"מ במדות לא נתפרש לנו איזה לשון גרס ואפשר שגרס לשון המאירי. ונראה לי שחזר בו במשנה תורה גם ממה שפרש במדות חלקה היתה בראשונה וכו' בלא כותל מקיפה וכו' עכ"ל דהא בהא תליא, וחזר לפרש שגם עזרת נשים היתה מוקפת בתחילה חומה ועל החומה הוציאו זיזים וגזוזטרא כפרש"י. וזהו שכתב בהלכות כלי מקדש פרק ז' הלכה ו' תוקעין שלוש לפתיחת שער התחתון והוא שער עזרת נשים עכ"ל ולשון שער משמע שהיתה חומה לעזרת הנשים כמו שהקשה בספר עזרת כהנים ומובא בספר בית המדות פרק ב', וכן הוא בתוספתא פרה פרק ג' כותל מעלות של עזרת נשים וכו' עכ"ל עיי"ש ובהגר"א שגרס כותל של עזרת נשים. ואם כן קושטא מבואר שלרמב"ם במשנה תורה עזרת נשים היתה מוקפת חומה, ובספר בית המדות נדחק הרבה בזה עיי"ש. וראיה מהמאירי במסכת סוכה שאף שבמדות פרש כדברי הרמב"ם בפרה"מ וכמו שכתבנו, אבל בסוכה פרש הענין בלשון כותל וזיזים. והרחיק עוד לכת וכתב שפרשו בגמרא שהיו מוציאים זיזים מכותליה ובונים עליהם גזוזטראות עכ"ל, ולא נמצא כן בגמרא שלנו. ואם לא נאמר שהיה למאירי נוסח אחר בגמרא, נ"ל כוונתו שכיון שבגמרא בסוכה גרס חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא וכו' עכ"ל בלשון גזוזטרא, הוי כאילו נתפרש שהוציאו זיזים מן הכותל שכן ענין גזוזטרא בכל מקום, מה שאין כן באותה משנה במקומה במדות גרס כצוצטרא, וכמו שגם בספרינו יש שנוי נוסחא בין המשנה במדות לנוסחתה במסכת סוכה דף נ"א. ובמשנה במדות פרש המאירי כגרסת המשנה אבל בפרושו לסוכה חזר לפרש לפי גרסת הגמרא, וכן יש לאמר לדעת הרמב"ם בפרה"מ לעומת דעתו ביד.

For good reason, therefore, Rambam retracted in Mishneh Torah what he wrote in his commentary in Middot about the women standing on steps behind shekufim atumim rather than on a balcony. [In R. Kapach's translation of Rambam's commentary, shekufim atumim is missing entirely.] He also retracted his statement there that there was no wall around the Ezrat Nashim, since the two matters are linked. In Mishneh Torah Rambam agrees with Rashi that there was indeed a wall around the Ezrat Nashim and that zizim protruded from it and balconies for the women were built on them. See Hilchot Klei haMikdash 7:6 where he wrote, "They blew three [trumpet] blasts at the opening of the lower gate, which is the gate of the Ezrat Nashim," and the presence of a gate implies that there were walls, as Beit haMiddot, chapter 2, noted in the name of Ezrat Kohanim. Tosefta Parah in chapter 3 also refers to "the gate of the stairs of Ezrat Nashim," which Gra emended to read "the gate of Ezrat Nashim."

על כל פנים אין זה משנה בענין שלנו, שבין אם לא חולקים הפרה"מ והמשנה תורה בין אם לא חזר בו וכל שכן אם חזר בו מפרה"מ, בכל מקרה לשיטת הרמב"ם בעי שנוי רשות בין אנשים ונשים וכמו שכתבנו. וכן בכל תפוצות ישראל בכל הדורות לא נמצאת עזרת נשים שלא היתה מובדלת ברשות מעזרת הגברים, וברוב המקרים היו חדרים נפרדים לגמרי או עליות, ולא עלה על דעת מישהו לאמר ששנוי רשות הוא ענין טפל ומניעת הסתכלות בלבד היא העיקר, וכמו שכתבנו שעזרת נשים בביהמ"ק היתה בשנוי רשות מעזרת ישראל ומהחיל ומשם למדו לעיקר עזרת נשים בביהכ"נ. ופשוט שהתופס כלשון הרמב"ם בפרה"מ תופס כן להחמיר ולא להקל, ואם כן אחי אל נא תרעו, אלא תקנו וילונכם והעמידוהו על הדין בפרט שאין בדבר טורח והפסד כלל. ואין לתמוה מה ענין מחיצה מבדלת רשות למחיצות בית הכנסת, שכבר מצינו שהושוו להדדי לכמה ענינים במסכת ערובין דף צ"ב עמוד ב' ועיין בשו"ת מהרי"ט חלק ב' סימן ד', ועוד שיש בענין מניעת יחוד ואין להאריך.

But regardless, it makes no difference for our discussion. Whether or not Rambam's commentary on the Mishnah and his Mishnah Torah disagree and whether or not he changed his mind, a separation of reshut between men and women always existed at Simchat Beit haSho'eivah. So, too, throughout the Diaspora and throughout the centuries we do not find any ezrat nashim that did not constitute a separate reshut from the men's section, regardless of whether or not the women were visible. In most cases the women were in a balcony or in a different room altogether. It never occurred to anyone to say that separation of reshut is secondary and only the prevention of looking is essential. In the Temple, the Ezrat Nashim was separate from both the Ezrat Yisrael and the Chayil, and from there we learn the basic requirements of the ezrat nashim in the synagogue.

Therefore, a synagogue that uses curtains of the sort I described should fix its mechitzah. One should not be surprised at equating a mechitzah that separates reshut with a mechitzah in the synagogue, for in Eiruvin 92b the two are equated in a number of matters, and see Resp. Maharit part 2, no. 4. Forestalling possible yichud is also a consideration.

נותר לנו לבאר מה שכתב במהרי"ל בהלכות שבת, שפסק באבי"ה שנהגו להתיר בשבת בשעת הדרשה לפרוש טליתות לחצוץ בין אנשים ונשים לצניעותא עכ"ל וכן כתב המרדכי במסכת שבת סימן שי"א עיי"ש, ומשמע שמיירי בפרישת טליתות בעלמא בלא ענין לשנוי רשות. אבל ממה שכתבו בשעת הדרשה מוכח שאינם עוסקים במחיצה לצורך תפלה שאם כן מאי איריא שעת הדרשה. ואי אפשר לפרש לדעתם שנשים לא באו לבית הכנסת אלא בשעת הדרשה, שהרי כתב במהרי"ל וכן בהגהות מיימוניות בפרק ד' מהלכות תפלה אות ג' כתב בשם ראבי"ה עצמו שנשים נדות נהגו סלסול ופרישה בעצמן לא לבוא לבית הכנסת וכו' עכ"ל ומוכח שנשים שאינן נדות היו באות [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן עיר שכולה כהנים וכו' והשאר יקראו נשים, ובירושלמי מי עונה אחר ברכת כהנים הנשים והטף], והיו להן בתי כנסת של נשים כמו שכתב בשו"ת מהרי"ל סימן נ"ג ובמנהגים בהלכות ראש השנה ובהלכות יום כפור. ואם כן פרישת הטליתות בשעת הדרשה אין לה ענין למחיצות עזרת נשים שהיו קיימות וקבועות, ואפשר שהדרשה כלל לא התקיימה בבית הכנסת. וכן מוכח לשון לצניעותא שהביא המהרי"ל שמשמע שהוא סלסול ורשות שהנהיגו בעצמן, ואם להבדיל עזרת נשים מעזרת גברים מה ענין רשות יש בדבר. ומוכח כן במרדכי שכתב כל מחיצה שאינה לצניעות בעלמא אסור לעשותה בשבת וראיה מפרק בתרא בערובין דף ק"ב הנהו דכרי דהוו בי רב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתו קמיה דרבינא וכו' והני מילי במחיצה שאינה עשויה לצורך צניעות אבל מחיצה שעושה לצניעות בעלמא מותר כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה בין אנשים לנשים מותר לעשותה בשבת כדאמרינן בפרק כל גגות דף צ"ב לשמואל דעביד לצניעותא בעלמא הוא דעביד עכ"ל המרדכי, והלא במקרה דשמואל לא בא להתיר שום איסור אלא רשות גמורה עשה מחיצה, ואם בלי פרישת הטלית היה אסור לאנשים ונשים לשמוע הדרשה מה ראיה יש משם, ועוד שאינו נופל עליו לשון צניעותא בעלמא ועיין בדברי הרמב"ם בפרה"מ למסכת סנהדרין פרק ז' שכתבנו למעלה. אלא בודאי לא דברו לענין מחיצת עזרת נשים, ואדרבה אסור לעשותה בשבת שהיא באה להתיר תפלה. וצריך להיות בה דין מחיצה מבדלת רשות ולא מחיצה שהגדיים בוקעים תחתיה או שאינה עומדת ברוח מצויה.

What remains to be explained is what Maharil cited in Hilchot Shabbat:

[Concerning the opinion of] Ravyah to permit unfurling talitot on Shabbat during the derashah, in order to separate between men and women for tzni'uta (modesty or privacy).

This is also quoted by Mordechai in Shabbat, remez 311. The implication is that simply unfurling talitot to separate men and women is sufficient, even though they do not separate reshut. However, Maharil was not discussing prayer, as the words "during the derashah" show. This is also indicated by his language "for tzni'uta," which is a praiseworthy but voluntary practice. If the mechitzah of the ezrat nashim used for prayer is being discussed, what was voluntary about it?

Rather, the unfurled talitot during the derashah had nothing to do with the mechitzah of the ezrat nashim that was fixed and permanent. In fact, in those days they had altogether separate prayer rooms for women, as mentioned in Resp. Maharil, no. 53, and in Minhagei Maharil in the laws of Rosh Hashanah and Yom Kippur. The derashah for men and women probably did not take place in the synagogue at all. [The derashah was a separate activity and is not the present-day Sabbath morning sermon.]

This is further indicated in Mordechai, who wrote:

Making any mechitzah that is not merely for the sake of modesty (litzniuta b'alma) is forbidden on Shabbat…. But making a mechitzah merely for the purpose of modesty is permitted. For instance, making the mechitzah between men and women at the time of the derashah is permitted on Shabbat, as we say [in Eiruvin 94a] that Shmuel [who made a mechitzah on Shabbat] did so merely for the sake of privacy.

As described in the Gemara, Shmuel put up a wholly optional partition that was not required by Halachah. If it was forbidden to deliver the derashah without unfurling a talit between the men and the women, what proof was there from Shmuel? Also, the language litzniuta b'alma ("merely" tzniut) does not fit, and see the language of Rambam's commentary to the seventh chapter of Sanhedrin. It certainly does not apply to the mechitzah of the ezrat nashim, and on the contrary, it is forbidden to erect such a mechitzah on Shabbat because it serves to permit prayer. It must have the status of a mechitzah that separates reshut and not one that is too high off the ground or would flap in a normal breeze.

יהודה הרצל הנקין

רב אזורי