השתעשעתי במכתבו של אתמול והפסקתי תשובה אחרת כדי לעיין בו. רוב המקומות שציין איני רואה בהם קושי לע"ד, ולכן אפתח במה שסיים בו בדברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ג הלכה י"א, מקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות מכל הרדידין, ואם היה עשיר נותן לה לפי עשרו כדי שתצא בו לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה, לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא, אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאת תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמיים בחודש לפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה עכ"ל.
Rambam wrote in Hilchot Ishut 13:11: In a place where a woman does not normally go to market with only a cap on her head until she wears a shawl over it that covers most of her body like a talit, [her husband] gives her the least expensive type of shawl as part of her clothing. If he is wealthy, he gives her one commensurate with his wealth, so that she can wear it to her father's house, to a house of mourning or to a wedding-hall. Every woman should go to her father's house to visit him, or to a house of mourning or a wedding-hall to do chesed to her friends and relatives so that they will respond in kind, for she is not in prison that she may not go out and in. However, it is degrading for a woman to be always going out, "one time outside and [another] time in the streets" (Mishlei 7:12). A husband should prevent his wife from doing so, and not let her go out more than once or twice a month or so, as needed. There is beauty in a woman only if she remains in the corner of her house, for it is so written, "kal kevodah bat melech penimah [the honor of a princess is all inward]" (Tehillim 45:14).
5
הנה הרמב"ם מדבר בשני מיני יציאות, הא' שיוצאת לבית אביה ולגמילות חסדים בבית האבל ובבית המשתה וכו' והב' שיוצאת פעם לחוץ ופעם לרחובות. והיציאה לחוץ ולרחובות היא הנקראת יציאה לשוק ועל זה אמר שיש לבעל למנוע שלא תצא אלא פעם או פעמיים בחודש, אבל אינו ענין ליציאה שיש בה תועלת ומצוה. ולכן לא תקשה על מה שכתב פעם או פעמיים לפי הצורך עכ"ל שאם פעם או פעמיים למה לפי הצורך ואם לפי הצורך למה פעם או פעמיים, וכי אם יהיו הרבה בתי אבלים רח"ל תיאסר עליה לבקר אלא באחד או בשנים מהם. אבל זה אינו, שלא אמר פעם או פעמיים אלא לגבי יציאה לחוץ ולרחובות שהיא ללא תועלת ולכן גנאי לה אם עושה כן תמיד כי כל כבודה בת מלך פנימה וזהו יופיה, מה שאין כן יציאה לתועלת ולמצוה שזו אינה גנאי וגם לא שייך בה יופי שהרי עושה כן לגמול חסדים.
Rambam describes two types of excursions: (a) going out for cause, to market, to visit her family or to go to a mourner's house or a wedding-hall, and (b) going out in general, "once outside and once in the streets." [The verse in Proverbs refers to loose women.] According to Rambam, a husband should prevent his wife from going out in the streets just for the sake of it more than once or twice a month, but this has no bearing on the times she goes out for a useful purpose or for a mitzvah. This explains the statement that "the husband … should not let her go out more than once or twice a month or so, as needed." If only once or twice a month, what is "as needed," and if "as needed," why only once or twice? If she has a number of relatives or friends each of whom happens to have a simchah or is in mourning, should she be prevented from visiting more than one or two of them? Rather, "once or twice" refers only to going out without cause: it is degrading for her to do so often, for "kal kevodah bat melech penimah." But going out for benefit or for a mitzvah is not degrading, and attractiveness is irrelevant to performing a mitzvah.
6
וזה מוכח גם מלשון פעם בחוץ פעם ברחובות עכ"ל, שאין לו קשר לבית אביה והאבל. ועוד ראיה לפי מה שפרשו המגיד משנה והבית יוסף שמקור מה שכתב הרמב"ם שעל הבעל למנוע אשתו שלא תצא וכו' הוא ממאמר רבי יוחנן בן ברוקא בבראשית רבה פרשה ח', ושם נאמר וכבשוה וכבשה שהאיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שכל שיוצאה לשוק סופה להיכשל עכ"ל, הרי מבואר שביציאה לשוק דוקא מיירי ולא לבית האבל וכו'.
Support for this can be brought from the source cited by Magid Mishneh and Beit Yosef for a husband preventing his wife from going out. They cited R. Yochanan b. Broka's statement in Midrash Rabah that "v'chivshuha—they shall conquer it [the earth]" in Bereishit 1:28 should be vocalized differently: "V'chivshah—he shall conquer her," to teach [us] that a man prevents his wife from going out to the market, for a woman who goes out to the market will eventually stumble [into sin]. This applies only to going out to the marketplace, and certainly not to going her father's house or to a house of mourning and the like.
7
איברא שעל זה האחרון יש להקשות, שאם כדעת רבי יוחנן בן ברוקא למה לא הביא הרמב"ם מקרא של וכבשה שהוא מן התורה במקום כל כבודה שהוא מדברי קבלה, ועוד שהיה לו לכתוב שהוא מטעם חשש מכשול דאלים טפי מגנאי ויופי. ולכן לולא דבריהם נראה לע"ד שהרמב"ם אדרבה בא להוציא מדברי רבי יוחנן בן ברוקא, שמדברי רבי יוחנן משמע שלא תצא אשה לשוק כלל מה שאין כן לדעת הרמב"ם היא יוצאת כמו פעם או פעמיים בחודש. ולשון הרמב"ם שאינה בבית הסוהר שהוא תוספת על לשון המשנה במסכת כתובות דף ע"א עמוד ב' מרמז לזה, שאינה כבושה בבית האסורים [הערות ותיקונים: צ"ע ממס' ערובין דף ק' עמוד ב'] ולהוציא ממדרשו של רבי יוחנן בן ברוקא וכבשה וכבש אותה. אלא דעת הרמב"ם היא שכמו שאין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא בדרשת ההלכה בענין פריה ורביה במסכת יבמות דף ס"ה עמוד ב' שדנתי בו בהספד [מאמר ו] כך אין מתקבלת דעתו במדרש האחר, ואין לנו אלא כל כבודה בת מלך פנימה שהוא ענין גנאי ויופי.
However, I think it unlikely that this was Rambam's source, for if so, why did he cite kal kevudah bat melech penimah rather than vechivshah, particularly as the latter is from the Torah and the former only from the Writings? Also, he should have mentioned the danger of stumbling into sin, which is a far weightier consideration than honor or attractiveness. Rather, Rambam's point is just the opposite. He disagrees with R. Yochanan b. Broka, who held that a woman should not go out to market at all. This is the point of Rambam's language "for she is not in prison that she may not go out and in," i. e., she is not a captive in her own home, in contrast to R. Yochanan b. Broka's exposition of "vichivshah—he shall conquer her." Just as in Yevamot 65b we disagree with R. Yochanan b. Broka's Halachic exposition of this verse regarding procreation, so we disagree with his Midrashic exposition. We are therefore left with "kal kevodah bat melech penimah," which relates only to honor and attractiveness.
8
ולפי מה שכתבנו לחלק בין יציאה לבית האבל וכו' ליציאה לחוץ ולרחובות, מתורץ מה שקשה בדברי המגיד משנה על דברי הרמב"ם מקום שדרכן שלא תצא וכו', שכתב לא הוצרך רבינו לפרוט בזה אלא לומר אף על פי שהן עומדות בבית בלא רדיד כיון שאינן יוצאות לשוק חוץ ממנו חייב ליתן לה שהרי צריכה היא לצאת לבית האבל וכיוצא בו עכ"ל. וקשה שאם כן למה נקט הרמב"ם לשון שוק, שהיה לו לכתוב בסתם מקום שאין דרכן של נשים לצאת בכפה שעל ראשה לבד אלא ברדיד וכו' וכמו שבאמת העתיק הטור באבן העזר סימן ע"ג. אלא הכי פרושו בדברי הרמב"ם, מקום שאין דרכן של נשים לצאת לשוק אלא וכו' וגם היא בכלל, שאף על פי שלא תעשה כן תמיד ויש לבעל למנוע זאת מכל מקום פעם או פעמיים בחודש יכולה לעשות כן ועל כן צריך לתת לה רדיד ועשיר לפי עשרו, ואפילו באשה שאינה יוצאת כלל לשוק צריכה לצאת על כל פחות לבית אביה וכו' ולכן צריך לתת לה רדיד גם כן. וזהו שכתב בשלחן ערוך שם ואם באותו מקום אין דרך לצאת אשה לשוק עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה נותן לה רדיד הפחות מכל הרדידין עכ"ל ומשמע כדי שתצא לשוק, ועל זה כתב הרמ"א שאשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית הבית עכ"ל ומוסב על יציאה לשוק, אבל יציאה לתועלת ולמצוה אין בזו פגם ואפילו תמיד וכמו שהוכחתי בדברי הרמב"ם.
Based on the distinction between the two types of going out, we can resolve a difficulty in Rambam. Magid Mishneh explained Rambam's words, "in a place where a woman usually does not go out to market": Our master [Rambam] did not need to go into detail, but only to say that even though [women] stay at home without a shawl, since they do not go out to the market without one [her husband] is required to give her one, since she has to go out to a house of mourning and the like. Even without going to market, a woman needs a shawl to go to a house of mourning, and so on. But if so, why mention market at all? Rambam should simply have written "in a place where a woman would normally not go out with only a cap on her head," which is indeed Tur's language in Even haEzer 73. What Rambam means is that in places where a woman would not go to market without a shawl, her husband has to provide her one, for although she should not go there often, she may do so once or twice a month. And even if she never goes to the marketplace at all—as was the custom in some places, as Rambam wrote in Hilchot Ishut 25:2—she nonetheless needs to go out to visit her father's house or to a house of mourning, and so on.
9
ואין להקשות מטור ושלחן ערוך חושן משפט סימן צ"ו וקכ"ד שיש שפטרו נשים יקרות מלבוא לבית דין מטעם כל כבודה בת מלך פנימה אף על פי שיש בזה תועלת ומצוה והכתוב צוה ושמוע בין אחיכם, כי שם ענין בית דין עצמו הוא כבזיון כמו שאמרו שנוח לאדם שלא תתבזה אשתו בבית דין, ובפרט כשאין האשה רוצה לבוא בעצמה ואנחנו מכריחים אותה. ויש לתרץ כן גם את מה שבמסכת שבועות דף ל' עמוד א' תניא אידך ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר וכו' וכי אנשים באים לדון נשים אינן באות לדון וכו' וכי תאמר נשים לאו אורחא משום כל כבודה בת מלך פנימה וכו' עכ"ל. ולא הבנתי מה שכבודו כתב ששם הוא דרשה גמורה מדאורייתא, שאמנם ועמדו שני האנשים הוא דרשה גמורה אבל כל כבודה בת מלך פנימה אינו מדאורייתא וגם אינו דרשה, אלא הוא גלוי מלתא מדברי קבלה שאינן רגילות לצאת כשאין זה לפי כבודן [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' בספר חסידים סימן תקס"ח כבוד של נשים ונערים להחבא שנאמר ראוני נערים ונחבאו וכתיב כל כבודה בת מלך פנימה עכ"ל, כלל נערים עם נשים ובנערים לא שייך איסור] וכגון לבית דין, ולכן בפסוק ועמדו שני האנשים דיבר הכתוב בהווה ואינו ראיה שאנשים דוקא באים [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' חדושי הר"ן שם].
A better explanation is that "so that she can wear it to her father's house, to a house of mourning or to a wedding-hall" modifies the preceding phrase, "if he is wealthy, he gives her one commensurate with his wealth." That is to say, Rambam first establishes that a woman must be given at least an inexpensive shawl suitable for wearing to market. But if her husband can afford a better one, he must give her one commensurate with his wealth so that she can wear it to her father's house or to a house of mourning or a wedding-hall, where it is not proper to wear the cheapest shawl available. And he cannot prevent her from going there, for she is not in prison.
10
מכאן למה שהספדתי בענין מקומה של אשה שסיימתי בו הגם שהכתוב תאר וחכמים הזהירו על סתם נשים שתשארנה בבתיהן, כל זה אמור לגבי רוב נשים, אבל יחידה שיכולה להיות גם אשת חיל ואשה יראת ה' יכולה לצאת. וכתבתי שהדבר נובע מן המציאות ומן הרגילות ומוסב על אזהרת חכמים שהאשה היוצאת מתקלקלת, וגם דברי הכתוב יש לפרש כן, שכיון שהמציאות כן ממילא כבודה של אשה היא פנימה כדי שלא תתבזה ביציאתה שהלא אם תכשל אין לה גנאי יותר מזה. ועל דרך הרמב"ם שדברנו בה אפשר שחינניות שלה כשלעצמה היא כשנשארת בבית, אבל שוב מדובר ביציאות שלא לתועלת ולא באשה היוצאת לפעול ולהגשים שהזכרתי בהספד.
From this to what I concluded in my eulogy "A Woman's Place" (Bnei Banim, vol. 1, ma'amar 6) in memory of Esther Ben-David, haShem yikom damah. Although Scripture praises bat melech penimah and the Sages cautioned that a woman should stay at home, this applies to most women, but a woman who can be both "a woman of valor" and "a woman who fears haShem" may go out freely. To stay in is not an absolute imperative, but is determined by circumstances and custom. A woman who goes out too often may be corrupted, and she can incur no greater dishonor; in addition, Rambam viewed a woman's charm as contingent on her remaining a private person. But this does not prevent her from going out when necessary or for a mitzvah.
11
ואם ימצא כבודו מאמר באיזה אחרון שנדמה שהוא סתירה לזה, לע"ד אין למהר להבהל אם לא שמתיחס לנושא במפורש. והנה חדושי חתם סופר למסכת שבת אינם בידי אבל לפי מה שהעתיק כבודו מדבריו לא נראית קושיא, כי מאחר שאין רגילות לנשים לצאת שוב לא חייבו אותן חכמים בנר חנוכה. וגם שו"ת משפטי עוזיאל לחושן משפט אינם בידי, ואולם גם בזה אף לפי מה שבארתי שבכשרונות האשה להיות יוצאת כמו האיש, עדיין בדרך כלל טבעה להיות רוצה להשאר בבית לגדל המשפחה אף שאינה מוגבלת בהכי, ולכן אין סתירה משם.
If one comes across statements that seem to differ with this, do not jump to conclusions unless the statements are explicit. Tur and Shulchan Aruch in Choshen Mishpat 96 and 124 do not contradict this when they write that some authorities exempt respectable women from appearing in court, even though there is a good reason and a mitzvah to appear, as Scripture urges, "Hear [the litigation] between your brothers" (Devarim 1:16). A court appearance is by its nature degrading, as the Sages said, "A man does not want his wife to be disgraced in court," especially when she does not want to go and we compel her, and the same holds for Shevuot 30a.
כל כבודה בת מלך פנימה והאם אשה יכולה לצאת
Kal Kevudah: May Women Go Out?
ב"ה, כ"ז שבט תשל"ז
לרב של ישוב אחד
השתעשעתי במכתבו של אתמול והפסקתי תשובה אחרת כדי לעיין בו. רוב המקומות שציין איני רואה בהם קושי לע"ד, ולכן אפתח במה שסיים בו בדברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ג הלכה י"א, מקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות מכל הרדידין, ואם היה עשיר נותן לה לפי עשרו כדי שתצא בו לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה, לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא, אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאת תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמיים בחודש לפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה עכ"ל.
Rambam wrote in Hilchot Ishut 13:11:
In a place where a woman does not normally go to market with only a cap on her head until she wears a shawl over it that covers most of her body like a talit, [her husband] gives her the least expensive type of shawl as part of her clothing. If he is wealthy, he gives her one commensurate with his wealth, so that she can wear it to her father's house, to a house of mourning or to a wedding-hall. Every woman should go to her father's house to visit him, or to a house of mourning or a wedding-hall to do chesed to her friends and relatives so that they will respond in kind, for she is not in prison that she may not go out and in. However, it is degrading for a woman to be always going out, "one time outside and [another] time in the streets" (Mishlei 7:12). A husband should prevent his wife from doing so, and not let her go out more than once or twice a month or so, as needed. There is beauty in a woman only if she remains in the corner of her house, for it is so written, "kal kevodah bat melech penimah [the honor of a princess is all inward]" (Tehillim 45:14).
הנה הרמב"ם מדבר בשני מיני יציאות, הא' שיוצאת לבית אביה ולגמילות חסדים בבית האבל ובבית המשתה וכו' והב' שיוצאת פעם לחוץ ופעם לרחובות. והיציאה לחוץ ולרחובות היא הנקראת יציאה לשוק ועל זה אמר שיש לבעל למנוע שלא תצא אלא פעם או פעמיים בחודש, אבל אינו ענין ליציאה שיש בה תועלת ומצוה. ולכן לא תקשה על מה שכתב פעם או פעמיים לפי הצורך עכ"ל שאם פעם או פעמיים למה לפי הצורך ואם לפי הצורך למה פעם או פעמיים, וכי אם יהיו הרבה בתי אבלים רח"ל תיאסר עליה לבקר אלא באחד או בשנים מהם. אבל זה אינו, שלא אמר פעם או פעמיים אלא לגבי יציאה לחוץ ולרחובות שהיא ללא תועלת ולכן גנאי לה אם עושה כן תמיד כי כל כבודה בת מלך פנימה וזהו יופיה, מה שאין כן יציאה לתועלת ולמצוה שזו אינה גנאי וגם לא שייך בה יופי שהרי עושה כן לגמול חסדים.
Rambam describes two types of excursions: (a) going out for cause, to market, to visit her family or to go to a mourner's house or a wedding-hall, and (b) going out in general, "once outside and once in the streets." [The verse in Proverbs refers to loose women.] According to Rambam, a husband should prevent his wife from going out in the streets just for the sake of it more than once or twice a month, but this has no bearing on the times she goes out for a useful purpose or for a mitzvah.
This explains the statement that "the husband … should not let her go out more than once or twice a month or so, as needed." If only once or twice a month, what is "as needed," and if "as needed," why only once or twice? If she has a number of relatives or friends each of whom happens to have a simchah or is in mourning, should she be prevented from visiting more than one or two of them? Rather, "once or twice" refers only to going out without cause: it is degrading for her to do so often, for "kal kevodah bat melech penimah." But going out for benefit or for a mitzvah is not degrading, and attractiveness is irrelevant to performing a mitzvah.
וזה מוכח גם מלשון פעם בחוץ פעם ברחובות עכ"ל, שאין לו קשר לבית אביה והאבל. ועוד ראיה לפי מה שפרשו המגיד משנה והבית יוסף שמקור מה שכתב הרמב"ם שעל הבעל למנוע אשתו שלא תצא וכו' הוא ממאמר רבי יוחנן בן ברוקא בבראשית רבה פרשה ח', ושם נאמר וכבשוה וכבשה שהאיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שכל שיוצאה לשוק סופה להיכשל עכ"ל, הרי מבואר שביציאה לשוק דוקא מיירי ולא לבית האבל וכו'.
Support for this can be brought from the source cited by Magid Mishneh and Beit Yosef for a husband preventing his wife from going out. They cited R. Yochanan b. Broka's statement in Midrash Rabah that "v'chivshuha—they shall conquer it [the earth]" in Bereishit 1:28 should be vocalized differently:
"V'chivshah—he shall conquer her," to teach [us] that a man prevents his wife from going out to the market, for a woman who goes out to the market will eventually stumble [into sin].
This applies only to going out to the marketplace, and certainly not to going her father's house or to a house of mourning and the like.
איברא שעל זה האחרון יש להקשות, שאם כדעת רבי יוחנן בן ברוקא למה לא הביא הרמב"ם מקרא של וכבשה שהוא מן התורה במקום כל כבודה שהוא מדברי קבלה, ועוד שהיה לו לכתוב שהוא מטעם חשש מכשול דאלים טפי מגנאי ויופי. ולכן לולא דבריהם נראה לע"ד שהרמב"ם אדרבה בא להוציא מדברי רבי יוחנן בן ברוקא, שמדברי רבי יוחנן משמע שלא תצא אשה לשוק כלל מה שאין כן לדעת הרמב"ם היא יוצאת כמו פעם או פעמיים בחודש. ולשון הרמב"ם שאינה בבית הסוהר שהוא תוספת על לשון המשנה במסכת כתובות דף ע"א עמוד ב' מרמז לזה, שאינה כבושה בבית האסורים [הערות ותיקונים: צ"ע ממס' ערובין דף ק' עמוד ב'] ולהוציא ממדרשו של רבי יוחנן בן ברוקא וכבשה וכבש אותה. אלא דעת הרמב"ם היא שכמו שאין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא בדרשת ההלכה בענין פריה ורביה במסכת יבמות דף ס"ה עמוד ב' שדנתי בו בהספד [מאמר ו] כך אין מתקבלת דעתו במדרש האחר, ואין לנו אלא כל כבודה בת מלך פנימה שהוא ענין גנאי ויופי.
However, I think it unlikely that this was Rambam's source, for if so, why did he cite kal kevudah bat melech penimah rather than vechivshah, particularly as the latter is from the Torah and the former only from the Writings? Also, he should have mentioned the danger of stumbling into sin, which is a far weightier consideration than honor or attractiveness. Rather, Rambam's point is just the opposite. He disagrees with R. Yochanan b. Broka, who held that a woman should not go out to market at all. This is the point of Rambam's language "for she is not in prison that she may not go out and in," i. e., she is not a captive in her own home, in contrast to R. Yochanan b. Broka's exposition of "vichivshah—he shall conquer her." Just as in Yevamot 65b we disagree with R. Yochanan b. Broka's Halachic exposition of this verse regarding procreation, so we disagree with his Midrashic exposition. We are therefore left with "kal kevodah bat melech penimah," which relates only to honor and attractiveness.
ולפי מה שכתבנו לחלק בין יציאה לבית האבל וכו' ליציאה לחוץ ולרחובות, מתורץ מה שקשה בדברי המגיד משנה על דברי הרמב"ם מקום שדרכן שלא תצא וכו', שכתב לא הוצרך רבינו לפרוט בזה אלא לומר אף על פי שהן עומדות בבית בלא רדיד כיון שאינן יוצאות לשוק חוץ ממנו חייב ליתן לה שהרי צריכה היא לצאת לבית האבל וכיוצא בו עכ"ל. וקשה שאם כן למה נקט הרמב"ם לשון שוק, שהיה לו לכתוב בסתם מקום שאין דרכן של נשים לצאת בכפה שעל ראשה לבד אלא ברדיד וכו' וכמו שבאמת העתיק הטור באבן העזר סימן ע"ג. אלא הכי פרושו בדברי הרמב"ם, מקום שאין דרכן של נשים לצאת לשוק אלא וכו' וגם היא בכלל, שאף על פי שלא תעשה כן תמיד ויש לבעל למנוע זאת מכל מקום פעם או פעמיים בחודש יכולה לעשות כן ועל כן צריך לתת לה רדיד ועשיר לפי עשרו, ואפילו באשה שאינה יוצאת כלל לשוק צריכה לצאת על כל פחות לבית אביה וכו' ולכן צריך לתת לה רדיד גם כן. וזהו שכתב בשלחן ערוך שם ואם באותו מקום אין דרך לצאת אשה לשוק עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה נותן לה רדיד הפחות מכל הרדידין עכ"ל ומשמע כדי שתצא לשוק, ועל זה כתב הרמ"א שאשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית הבית עכ"ל ומוסב על יציאה לשוק, אבל יציאה לתועלת ולמצוה אין בזו פגם ואפילו תמיד וכמו שהוכחתי בדברי הרמב"ם.
Based on the distinction between the two types of going out, we can resolve a difficulty in Rambam. Magid Mishneh explained Rambam's words, "in a place where a woman usually does not go out to market":
Our master [Rambam] did not need to go into detail, but only to say that even though [women] stay at home without a shawl, since they do not go out to the market without one [her husband] is required to give her one, since she has to go out to a house of mourning and the like.
Even without going to market, a woman needs a shawl to go to a house of mourning, and so on. But if so, why mention market at all? Rambam should simply have written "in a place where a woman would normally not go out with only a cap on her head," which is indeed Tur's language in Even haEzer 73. What Rambam means is that in places where a woman would not go to market without a shawl, her husband has to provide her one, for although she should not go there often, she may do so once or twice a month. And even if she never goes to the marketplace at all—as was the custom in some places, as Rambam wrote in Hilchot Ishut 25:2—she nonetheless needs to go out to visit her father's house or to a house of mourning, and so on.
ואין להקשות מטור ושלחן ערוך חושן משפט סימן צ"ו וקכ"ד שיש שפטרו נשים יקרות מלבוא לבית דין מטעם כל כבודה בת מלך פנימה אף על פי שיש בזה תועלת ומצוה והכתוב צוה ושמוע בין אחיכם, כי שם ענין בית דין עצמו הוא כבזיון כמו שאמרו שנוח לאדם שלא תתבזה אשתו בבית דין, ובפרט כשאין האשה רוצה לבוא בעצמה ואנחנו מכריחים אותה. ויש לתרץ כן גם את מה שבמסכת שבועות דף ל' עמוד א' תניא אידך ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר וכו' וכי אנשים באים לדון נשים אינן באות לדון וכו' וכי תאמר נשים לאו אורחא משום כל כבודה בת מלך פנימה וכו' עכ"ל. ולא הבנתי מה שכבודו כתב ששם הוא דרשה גמורה מדאורייתא, שאמנם ועמדו שני האנשים הוא דרשה גמורה אבל כל כבודה בת מלך פנימה אינו מדאורייתא וגם אינו דרשה, אלא הוא גלוי מלתא מדברי קבלה שאינן רגילות לצאת כשאין זה לפי כבודן [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' בספר חסידים סימן תקס"ח כבוד של נשים ונערים להחבא שנאמר ראוני נערים ונחבאו וכתיב כל כבודה בת מלך פנימה עכ"ל, כלל נערים עם נשים ובנערים לא שייך איסור] וכגון לבית דין, ולכן בפסוק ועמדו שני האנשים דיבר הכתוב בהווה ואינו ראיה שאנשים דוקא באים [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' חדושי הר"ן שם].
A better explanation is that "so that she can wear it to her father's house, to a house of mourning or to a wedding-hall" modifies the preceding phrase, "if he is wealthy, he gives her one commensurate with his wealth." That is to say, Rambam first establishes that a woman must be given at least an inexpensive shawl suitable for wearing to market. But if her husband can afford a better one, he must give her one commensurate with his wealth so that she can wear it to her father's house or to a house of mourning or a wedding-hall, where it is not proper to wear the cheapest shawl available. And he cannot prevent her from going there, for she is not in prison.
מכאן למה שהספדתי בענין מקומה של אשה שסיימתי בו הגם שהכתוב תאר וחכמים הזהירו על סתם נשים שתשארנה בבתיהן, כל זה אמור לגבי רוב נשים, אבל יחידה שיכולה להיות גם אשת חיל ואשה יראת ה' יכולה לצאת. וכתבתי שהדבר נובע מן המציאות ומן הרגילות ומוסב על אזהרת חכמים שהאשה היוצאת מתקלקלת, וגם דברי הכתוב יש לפרש כן, שכיון שהמציאות כן ממילא כבודה של אשה היא פנימה כדי שלא תתבזה ביציאתה שהלא אם תכשל אין לה גנאי יותר מזה. ועל דרך הרמב"ם שדברנו בה אפשר שחינניות שלה כשלעצמה היא כשנשארת בבית, אבל שוב מדובר ביציאות שלא לתועלת ולא באשה היוצאת לפעול ולהגשים שהזכרתי בהספד.
From this to what I concluded in my eulogy "A Woman's Place" (Bnei Banim, vol. 1, ma'amar 6) in memory of Esther Ben-David, haShem yikom damah. Although Scripture praises bat melech penimah and the Sages cautioned that a woman should stay at home, this applies to most women, but a woman who can be both "a woman of valor" and "a woman who fears haShem" may go out freely. To stay in is not an absolute imperative, but is determined by circumstances and custom. A woman who goes out too often may be corrupted, and she can incur no greater dishonor; in addition, Rambam viewed a woman's charm as contingent on her remaining a private person. But this does not prevent her from going out when necessary or for a mitzvah.
ואם ימצא כבודו מאמר באיזה אחרון שנדמה שהוא סתירה לזה, לע"ד אין למהר להבהל אם לא שמתיחס לנושא במפורש. והנה חדושי חתם סופר למסכת שבת אינם בידי אבל לפי מה שהעתיק כבודו מדבריו לא נראית קושיא, כי מאחר שאין רגילות לנשים לצאת שוב לא חייבו אותן חכמים בנר חנוכה. וגם שו"ת משפטי עוזיאל לחושן משפט אינם בידי, ואולם גם בזה אף לפי מה שבארתי שבכשרונות האשה להיות יוצאת כמו האיש, עדיין בדרך כלל טבעה להיות רוצה להשאר בבית לגדל המשפחה אף שאינה מוגבלת בהכי, ולכן אין סתירה משם.
If one comes across statements that seem to differ with this, do not jump to conclusions unless the statements are explicit. Tur and Shulchan Aruch in Choshen Mishpat 96 and 124 do not contradict this when they write that some authorities exempt respectable women from appearing in court, even though there is a good reason and a mitzvah to appear, as Scripture urges, "Hear [the litigation] between your brothers" (Devarim 1:16). A court appearance is by its nature degrading, as the Sages said, "A man does not want his wife to be disgraced in court," especially when she does not want to go and we compel her, and the same holds for Shevuot 30a.
יהודה הרצל הנקין
רב אזורי