שלום וכ"ט לי"נ הרב המא"הג המפורסים מו"ה געץ נ"י אב"ד דק"ק גערמענד יע"א:
Chatam Sofer discusses Rabbi Yehudah HaNasi’s wish to eliminate Tishah b’Av when it occurs on Shabbat. (Megilah 5b)]
2
יקרתו הגיעני עש"ק סמוך לה"כ ואשיב בקיצור נמרץ כי מעלתו אץ עלי ואני אינני פנוי כמאז למהר להשיב ע"כ הקיצור יספיק לסתור בה"כ ישנה לבנות חדש דחזי בי' תיוהא וגוהה ליפול וכדומה מבואר בש"ס פ"ק דב"ב ופ' בני העיר ואין אומר ואין דברים לחוש מטעם לא תעשון כן לה' אלקיכם רק משום פשיעותא והטעם נ"ל משום דנהי גבי מחיקות שמות הקדושים לא ברירא לי' למהר"י אסכנדרי שבב"י י"ד סי' רע"ו למחוק לצורך תיקון הכא שאני מתרי טעמא חדא התם אפשר בגניזת היריעה והכא לא אפשר ושפיר איכא למילף ממזבח חשמונאי והוא במס' ע"ז נ"ד ע"ב ובהגה' הטור החדשי' לא ידע מקומו איה ויש לי עוד כמה ראיות לזה הארכתי במקום אחר וגם פלוגתת אביי ורבא במסכת ע"ז י"ג ע"ב הא דאביי ס"ל דזה מקרי דרך השחתה ורבא ס"ל כיון שעושי' כן לכבודו של הקדש דלא ליתי' לידי תקלה לא מקרי דרך השחתה לכן נדחק משום דמחזי כמטיל מום בקדשים אבל בין למר ובין למר לצורך תיקון ממש מותר אבל אין נ"ל דלכ"ע אפילו שלא כדרך השחתה אסור ופליגי אי שייך לאו זה גם בדבר המטלטל וכדמשמע חילוק זה במג"א סי' קנ"ב סק"ו בשם מהרמ"פ ז"א דהמעיי' במהרמ"פ יראה דמיירי להסיר המטלטלי' מבה"כ השטענדר והמנורות זאת הסרה אין בה משום לא תעשון אבל לשבור המטלטלים אית בי' משום לא תעשון כדמוכח בפסחי' מ"ח ע"א ובמכות כ"ב ע"א ע"ש (ועיין לעיל סי' ל"ב) אע"כ אביי ורבא פליגי בהנ"ל ולכ"ע לצורך תיקון ובנין שרי ובפרט היכי דא"א בענין אחר וכמו דמוכח ממזבח ששקצו אנשי יון הנ"ל:
3
ועוד בה אחרת דבה"כ איכא בי' משום חלול הקדש ויוצא לחולין והקדוש' חל על מעות שמפרישי' קהל לבנות חדשה או על עצים ואבנים שבנאו כבר (משום פשיעות) וכמבואר בש"ס מגלה כ"ו ע"ב וברש"י ד"ה חלופי וזביני וכו' ונפלאות נוראתי משנים רבים על הר"י אסכנדרי הנ"ל דמייתי ממזבח נהי דחלול הקדש לא שייך במזבח אבל מבואר שם במס' ע"ז נ"ג ע"ב דמקרא מלא ובאו בה פריצים וחללוהו א"כ אין ראיה משם לשמות הקדש ואולי ראייתו למאי דלא הוה ס"ל לש"ס הך קרא ודוחק:
4
ודבר בעתו בחידושי אמרתי בסוף תענית אר"י אי הוינא התם קבענא בעשירי משום שרובו של היכל בו נשרף וצ"ל דאנן ס"ל דבאו בה פריצים נתחלל נמצא מששלטו בו זרים בט' והציתו בו האש מיד יצא לחולי' נמצא בעשירי נשרף בית חול ע"כ לא קבעוהו בעשירי והנה בע"ז נ"ג ע"ב הנ"ל בעא מיני' ר"י בן שאול מרבי יע"ש ועלי' תסוב הך דובאו פריצים י"ל עם מ"ש תוספות מגלה ה' ע"ב ד"ה ובקש וכו' א"נ י"ל וכו' וק"ל ורגיל אני ליישב מה שמדקדקי' שם מנ"ל דלא כך הי' מעשה דלמא ב' המעשים היו אמת שבקש לעקור ולא הודו לו ושוב פ"א רצה לומר כיון דאידחי אידחי ואמרתי דיל"ד הרי כשחל ט"ב בשבת חל גם י"ז תמוז בשבת (אם לא שקידש ע"פ ראי' ועיבר תמוז) וא"כ מ"ט לא בקש לומר בי"ז בתמוז כיון דאידחי אידחי ואין לומר ה"נ ובי"ז בתמוז הודו לו חכמי' ז"א דהא אנן לא קיי"ל הכי אע"כ צ"ל בי"ז בתמוז לא ס"ל כיון דאידחי אידחי דהרי גם י"ח תמוז הוא בימי המצרים משא"כ ט' באב שמשעבר היום ליכא איבול למ"ד מר"ח עד אחר התענית וע"כ אמר כיון דאדחי אדחי כן צ"ל א"כ מוכח דעובדא קמייתא לא הי' דאי ס"ד רבי ס"ל עשירי עדיף שרובו של היכל בו נשרף נהי דלא הודו לו עכ"פ למה יאמר כיון דאידחי טפי מי"ז בתמוז וק"ל:
... One should ask: When Tishah b’Av occurs on Shabbat, the 17th of Tammuz is also Shabbat (unless they set the calendar by seeing the moon, and they added a day to Tammuz). If so, then why did Rabbi Yehudah HaNasi not suggest regarding this fast, that once it is pushed off [from Shabbat], it should not be observed! And do not say that this is correct, and the Sages agreed with him [to eliminate the fast of] the 17th of Tammuz; that is not so, for we do not rule thus! Rather, one must say that he did not think we should say that once the 17th of Tammuz is pushed off, it should not be observed. The 18th of Tammuz is also part of the period of tragedy, as opposed to the 9th of Av, where once the day has passed, there is no mourning according to the view that one mourns from Rosh Chodesh until after the fast. (Taanit 29b) ...
5
ושבוע זו נתחדשתי פי' מדרש איכה שרבי למד איכה בשבת ט' באב ונקף אצבעו וקרא על עצמו רבים מכאובים לרשע ור' חייא השיב משיח ה' נלכד בשחיתותינו יע"ש על זה הפסוק והנה מג"א ס"סי תקנ"ג מייתי מהכא דאין ללמוד בשבת ט' באב אלא דברים המותרים יע"ש ואין משם ראי' דודאי מותר ללמוד איכה בכל שבת וי"ט ואדרבא משם מוכח בהיפוך דמג"א כתב רס"י תקנ"ד סק"ב דאין ללמוד עם אחרי' ורבי למד עם אחרי' א"כ מוכח בהיפוך ולהכריע נ"ל כך למאי דקיי"ל למידחי תעני' עד יו"ד אב א"כ שבת אין לו דין ט"ב כלל ומותר ללמוד עם אחרי' וכמ"ש מג"א בעצמו דיש לו רק דין עט"ב. אך אי הוה קיי"ל כס"ד דרבי הואיל ונדחה ידחה ואין לו שום תשלומין א"כ ט"ב נשאר בזמנו בשבת רק מצות עונג שבת דוחה ט"ב אבל עכ"פ מה שהוא בצינעא או ללמוד עם אחרי' וכדומה אסור כמו כל אבל בשבת והנה עבר על דברי עצמו שהרי הוא סבר הואיל ונדחה ידחה ואפ"ה למד עם אחרים ע"כ תלה חטא נקיפת אצבעו בזה וקרא על עצמו רבים מכאובים ר"ל ור"ח אמר אנו הסיבוני כי לא רצינו להודות לך ולא רצית לעבור על דברי חברך והיינו משיח ה' נלכד בשחיתותינו:
And this week I developed a new explanation for Eichah Rabbah 4:24, which states that Rabbi Yehudah HaNasi learned Eichah on Shabbat which was the 9th of Av, and when he [accidentally] banged his finger, he said of himself, “There are many pains for the wicked. (Tehillim 32:10)” Rabbi Chiya responded, “The anointed of G-d is caught [only] due to ourcorruption.” (cf. Eichah 4:20) ... It appears to me that within our view that we push the fast to the 10th of Av, Shabbat is not Tishah b’Av at all, and one may learn with others, as Magen Avraham wrote; the day only has the status of the eve of Tishah b’Av. But if we held as Rabbi Yehudah HaNasi does, that once Tishah b’Av is pushed off, it should not be observed and it cannot be made up, then the observance of Tishah b’Av actually remains in place on the proper day, on Shabbat, and it is only that the mitzvah of Shabbat pleasure pushes off [fasting for] Tishah b’Av –but that which is private, learning with others and the like, are prohibited as they would be for any mourner on Shabbat. So Rabbi Yehudah HaNasi violated his own position ... And therefore he blamed banging his finger on this, and said of himself. “There are many pains,” and Rabbi Chiya responded, “We caused this, for we did not give in to you, and you did not wish to trespass the words of your colleagues.” ...
6
ואודות קילוף השמות פשיטא דישראל יקליף קליפת החומה בשלימות עם השמות ויגנזם וה' יבנה עירו וישכלל היכלו פ"ב יום א' ז"ך תמוז תק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
שלום וכ"ט לי"נ הרב המא"הג המפורסים מו"ה געץ נ"י אב"ד דק"ק גערמענד יע"א:
Chatam Sofer discusses Rabbi Yehudah HaNasi’s wish to eliminate Tishah b’Av when it occurs on Shabbat. (Megilah 5b)]
יקרתו הגיעני עש"ק סמוך לה"כ ואשיב בקיצור נמרץ כי מעלתו אץ עלי ואני אינני פנוי כמאז למהר להשיב ע"כ הקיצור יספיק לסתור בה"כ ישנה לבנות חדש דחזי בי' תיוהא וגוהה ליפול וכדומה מבואר בש"ס פ"ק דב"ב ופ' בני העיר ואין אומר ואין דברים לחוש מטעם לא תעשון כן לה' אלקיכם רק משום פשיעותא והטעם נ"ל משום דנהי גבי מחיקות שמות הקדושים לא ברירא לי' למהר"י אסכנדרי שבב"י י"ד סי' רע"ו למחוק לצורך תיקון הכא שאני מתרי טעמא חדא התם אפשר בגניזת היריעה והכא לא אפשר ושפיר איכא למילף ממזבח חשמונאי והוא במס' ע"ז נ"ד ע"ב ובהגה' הטור החדשי' לא ידע מקומו איה ויש לי עוד כמה ראיות לזה הארכתי במקום אחר וגם פלוגתת אביי ורבא במסכת ע"ז י"ג ע"ב הא דאביי ס"ל דזה מקרי דרך השחתה ורבא ס"ל כיון שעושי' כן לכבודו של הקדש דלא ליתי' לידי תקלה לא מקרי דרך השחתה לכן נדחק משום דמחזי כמטיל מום בקדשים אבל בין למר ובין למר לצורך תיקון ממש מותר אבל אין נ"ל דלכ"ע אפילו שלא כדרך השחתה אסור ופליגי אי שייך לאו זה גם בדבר המטלטל וכדמשמע חילוק זה במג"א סי' קנ"ב סק"ו בשם מהרמ"פ ז"א דהמעיי' במהרמ"פ יראה דמיירי להסיר המטלטלי' מבה"כ השטענדר והמנורות זאת הסרה אין בה משום לא תעשון אבל לשבור המטלטלים אית בי' משום לא תעשון כדמוכח בפסחי' מ"ח ע"א ובמכות כ"ב ע"א ע"ש (ועיין לעיל סי' ל"ב) אע"כ אביי ורבא פליגי בהנ"ל ולכ"ע לצורך תיקון ובנין שרי ובפרט היכי דא"א בענין אחר וכמו דמוכח ממזבח ששקצו אנשי יון הנ"ל:
ועוד בה אחרת דבה"כ איכא בי' משום חלול הקדש ויוצא לחולין והקדוש' חל על מעות שמפרישי' קהל לבנות חדשה או על עצים ואבנים שבנאו כבר (משום פשיעות) וכמבואר בש"ס מגלה כ"ו ע"ב וברש"י ד"ה חלופי וזביני וכו' ונפלאות נוראתי משנים רבים על הר"י אסכנדרי הנ"ל דמייתי ממזבח נהי דחלול הקדש לא שייך במזבח אבל מבואר שם במס' ע"ז נ"ג ע"ב דמקרא מלא ובאו בה פריצים וחללוהו א"כ אין ראיה משם לשמות הקדש ואולי ראייתו למאי דלא הוה ס"ל לש"ס הך קרא ודוחק:
ודבר בעתו בחידושי אמרתי בסוף תענית אר"י אי הוינא התם קבענא בעשירי משום שרובו של היכל בו נשרף וצ"ל דאנן ס"ל דבאו בה פריצים נתחלל נמצא מששלטו בו זרים בט' והציתו בו האש מיד יצא לחולי' נמצא בעשירי נשרף בית חול ע"כ לא קבעוהו בעשירי והנה בע"ז נ"ג ע"ב הנ"ל בעא מיני' ר"י בן שאול מרבי יע"ש ועלי' תסוב הך דובאו פריצים י"ל עם מ"ש תוספות מגלה ה' ע"ב ד"ה ובקש וכו' א"נ י"ל וכו' וק"ל ורגיל אני ליישב מה שמדקדקי' שם מנ"ל דלא כך הי' מעשה דלמא ב' המעשים היו אמת שבקש לעקור ולא הודו לו ושוב פ"א רצה לומר כיון דאידחי אידחי ואמרתי דיל"ד הרי כשחל ט"ב בשבת חל גם י"ז תמוז בשבת (אם לא שקידש ע"פ ראי' ועיבר תמוז) וא"כ מ"ט לא בקש לומר בי"ז בתמוז כיון דאידחי אידחי ואין לומר ה"נ ובי"ז בתמוז הודו לו חכמי' ז"א דהא אנן לא קיי"ל הכי אע"כ צ"ל בי"ז בתמוז לא ס"ל כיון דאידחי אידחי דהרי גם י"ח תמוז הוא בימי המצרים משא"כ ט' באב שמשעבר היום ליכא איבול למ"ד מר"ח עד אחר התענית וע"כ אמר כיון דאדחי אדחי כן צ"ל א"כ מוכח דעובדא קמייתא לא הי' דאי ס"ד רבי ס"ל עשירי עדיף שרובו של היכל בו נשרף נהי דלא הודו לו עכ"פ למה יאמר כיון דאידחי טפי מי"ז בתמוז וק"ל:
... One should ask: When Tishah b’Av occurs on Shabbat, the 17th of Tammuz is also Shabbat (unless they set the calendar by seeing the moon, and they added a day to Tammuz). If so, then why did Rabbi Yehudah HaNasi not suggest regarding this fast, that once it is pushed off [from Shabbat], it should not be observed! And do not say that this is correct, and the Sages agreed with him [to eliminate the fast of] the 17th of Tammuz; that is not so, for we do not rule thus! Rather, one must say that he did not think we should say that once the 17th of Tammuz is pushed off, it should not be observed. The 18th of Tammuz is also part of the period of tragedy, as opposed to the 9th of Av, where once the day has passed, there is no mourning according to the view that one mourns from Rosh Chodesh until after the fast. (Taanit 29b) ...
ושבוע זו נתחדשתי פי' מדרש איכה שרבי למד איכה בשבת ט' באב ונקף אצבעו וקרא על עצמו רבים מכאובים לרשע ור' חייא השיב משיח ה' נלכד בשחיתותינו יע"ש על זה הפסוק והנה מג"א ס"סי תקנ"ג מייתי מהכא דאין ללמוד בשבת ט' באב אלא דברים המותרים יע"ש ואין משם ראי' דודאי מותר ללמוד איכה בכל שבת וי"ט ואדרבא משם מוכח בהיפוך דמג"א כתב רס"י תקנ"ד סק"ב דאין ללמוד עם אחרי' ורבי למד עם אחרי' א"כ מוכח בהיפוך ולהכריע נ"ל כך למאי דקיי"ל למידחי תעני' עד יו"ד אב א"כ שבת אין לו דין ט"ב כלל ומותר ללמוד עם אחרי' וכמ"ש מג"א בעצמו דיש לו רק דין עט"ב. אך אי הוה קיי"ל כס"ד דרבי הואיל ונדחה ידחה ואין לו שום תשלומין א"כ ט"ב נשאר בזמנו בשבת רק מצות עונג שבת דוחה ט"ב אבל עכ"פ מה שהוא בצינעא או ללמוד עם אחרי' וכדומה אסור כמו כל אבל בשבת והנה עבר על דברי עצמו שהרי הוא סבר הואיל ונדחה ידחה ואפ"ה למד עם אחרים ע"כ תלה חטא נקיפת אצבעו בזה וקרא על עצמו רבים מכאובים ר"ל ור"ח אמר אנו הסיבוני כי לא רצינו להודות לך ולא רצית לעבור על דברי חברך והיינו משיח ה' נלכד בשחיתותינו:
And this week I developed a new explanation for Eichah Rabbah 4:24, which states that Rabbi Yehudah HaNasi learned Eichah on Shabbat which was the 9th of Av, and when he [accidentally] banged his finger, he said of himself, “There are many pains for the wicked. (Tehillim 32:10)” Rabbi Chiya responded, “The anointed of G-d is caught [only] due to ourcorruption.” (cf. Eichah 4:20) ... It appears to me that within our view that we push the fast to the 10th of Av, Shabbat is not Tishah b’Av at all, and one may learn with others, as Magen Avraham wrote; the day only has the status of the eve of Tishah b’Av. But if we held as Rabbi Yehudah HaNasi does, that once Tishah b’Av is pushed off, it should not be observed and it cannot be made up, then the observance of Tishah b’Av actually remains in place on the proper day, on Shabbat, and it is only that the mitzvah of Shabbat pleasure pushes off [fasting for] Tishah b’Av –but that which is private, learning with others and the like, are prohibited as they would be for any mourner on Shabbat. So Rabbi Yehudah HaNasi violated his own position ... And therefore he blamed banging his finger on this, and said of himself. “There are many pains,” and Rabbi Chiya responded, “We caused this, for we did not give in to you, and you did not wish to trespass the words of your colleagues.” ...
ואודות קילוף השמות פשיטא דישראל יקליף קליפת החומה בשלימות עם השמות ויגנזם וה' יבנה עירו וישכלל היכלו פ"ב יום א' ז"ך תמוז תק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: