Responsa Rav Pealim · Volume I, Orach Chayim, Chapter 3
1
שאלה. ראובן כתב לו הסופר תפילין ורצה להתחסד שיכתוב בידו אות ראשונה ואות אחרונה מפרשת קדש כדרך שעושין המתחסדים בכתיבת ס"ת, לכתוב אות למ"ד שבסוף התורה בידם, והוא אינו אומן לכתוב אשורית בטוב, על כן אחז ראובן הקלמום בידו, והסופר אחז בידו של ראובן, וכתב אות ראשונה של פרשת קדש שהיא אות וא"ו, ואות אחרונה שהיא אות מ"ם, ודא עקא כי ראובן אחז הקולמוס בשמאלו שישב מצד ימין של הסופר, אך הסופר אחז בימינו בשמאל ראובן האוחזת הקולמוס. ונסתפקנו אם יש חשש פיסול בזה, כיון דפסק מר"ן ז"ל בסימן ל"ב סעיף ה', אם כתב בשמאל פסול, וכאן אע"פ שהסופר אחז שמאל ראובן ביד ימין, מ"מ אי אזלינן בתר יד ראובן, הו"ל נכתב בשמאל דפסול. יורינו בזה תשובה נכונה ושכמ"ה:
Question: Reuven had a scribe write for him a pair of Tefilin, and he wished to be pious and write with his own hand, the first and last letter of the portion of “Kadesh”, the way those who are pious have the custom of writing the last word with their own hand, however he is not a professional scribe, and he therefore held the quill in his hand, and the scribe held on to his hand, and wrote the first and last letter of the portion of “Kadesh”, however alas, Reuven held the quill in his left hand, while sitting on the right side of the scribe, and the scribe with his right hand held on to Reuven’s left hand, which was holding the quill. So we were debating regarding its validity, being that the Shulchan Aruch (Orach Chaim 32:5) rules that if Tefilin is written with one’s left hand, it is considered to be invalid. So in this case, although the scribe held on to Reuven’s hand with his right hand, nevertheless, if we consider Reuven to be the actual writer, then it would be invalid, so would you please inform us of the correct answer?
2
תשובה. מצאתי בס"ד בהרמב"ם ז"ל הלכות שבת פרק י"א הלכה י"ד, שפסק קטן אוחז בקלמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב. גדול אוחז בקלמום וקטן אוחז בידו וכותב פטור. וכתב הרב המגיד ז"ל, שהוא מפורש בתוספתא ע"ש. והנה תוספתא זו היא בפרק י"ב דשבת, ושם כתוב חלוקה אחרת בגדול וגדול, והרמב"ם ז"ל השמיטה משום דגרסתה משובשת, והרב חסדי דוד הגיה ופירש בה בדוחק, ועיין להרב מג"א ז"ל סי' ש"מ ס"ק י"ז שהביא דברי הרמב"ם הנ"ז:
Answer: I have found it written in the Rambam (Laws of Shabbat 11:14), where he rules that in a case where a child held on to the pen, and an adult held on to the child’s hand, and wrote on Shabbat - the adult would be liable, and if it was vice versa then he would be exempt.
3
נמצינו למידין מדין הנז', דאזלינן בתר האוחז העליון, וה"ה בנ"ד יד הסופר עיקר שכתב בימינו, ואע"ג דלא יבצר מהיות ראובן מסייע קצת בזה, הא קיי"ל מסייע אין בו ממש כדאיתא בגמרא דשבת דף צ"ג, ובגמרא דביצה, אך לכאורה עדיין אין ראיה ברורה מדין הנ"ז דשבת, די"ל אזלינן לחומרא ולהכי חייב, מיהו נראה שי"ל נמי לאידך גיסא, דא"א חייב הרי בשוגג מביא ספק חולין לעזרה:
So it comes out from the above mentioned ruling, that the one who moves the hand of the one holding the pen, is considered to be the actual writer, and the same would apply in our case regarding the scribe, who held on to Reuven’s hand with is right hand - he is considered to be the actual writer. And although it is likely that Reuven provided some assistance, we nevertheless rule that assistance is not considered to be of any significance. And one cannot argue that the Rambam’s ruling regarding Shabbat is not for certain, and he is merely being stringent, in order to be on the safe side, because if that were true, then we would not be able to hold him liable, and punish him out of doubt, and even to require him to bring a sacrifice would not be possible, being that it is forbidden to bring into the Holy Temple an animal that was consecrated based on a doubt.
4
וראיתי להגאון שמלה חדשה סי' ב' סיף סעיף כ"ח שכתב, אם הכשר סכין בידו, ואחז הפסול ביד הכשר ושחט, פסולה, דכח הפסול שחטה, ואם הפסול סכין בידו ואחז הכשר בידו, נ"ל דפסולה מספק, דדילמא כח הפסול נמי שחטה, אא"כ יודע שהכשר היה יכול לעכב על ידי הפסול מלשחטה, והפסול לא היה יכול לעכב ע"י הכשר, דכיון שאוחזה בידו ומוליכה כרצונו, הו"ל זה יכול וזה אינו יכול וכשרה, ומ"מ אין להקל אפילו בכה"ג, כי אם בהפסד מרובה עכ"ל. והגאון עצמו פירש דבריו בתבואת שור שם את נ"ה, וז"ל, ראיתי למג"א שכתב בה' שבת סי' ש"מ, קטן אוחז בקלמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב, גדול אוחז בקלמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור, והוא מלשון הרמב"ם וכו' והנה מזה נלמוד מה שכתבתי בפנים דפסול אוחז ביד הכשר ושוחט דפסולה. וכן יש ללמוד נמי ממשנה פרק י"ב דפרה, אבל למילף איפכא דאם הכשר שוחט ע"י שאוחז ביד הפסול שאוחז הסכין צ"ע וכו', ולכן אין לסמוך אא"כ ידוע שהאוחז ביד יכול לעכב על האוחז בסכין, דאז דמיא ממש למ"ש הרמב"ם דגדול חייב כשאוחז ביד הקטן וכותב, וגם זאת דוקא בהפסד מרובה, משום דלא מצאתי דין זה בפוסקים להדיא, עכ"ל יע"ש. ולפ"ד הגאון ז"ל דבעי שיהי' באופן שהכשר הי' יכול לעכב על ידי הפסול מלשוחטה, והפסול לא הי' יכול לעכב ע"י הכשר, כיון שאוחזו ביד ומוליך ומביא כרצונו, הנה לפ"ז גם בנ"ד נמי דינא הכי, ומתוך דברי השאלה לא נתברר אם הוא כך או לאו, וכפי הנראה מהשערת השכל, שראובן הי' יכול למנוע את הסופר מלכתוב, ע"י שישמיט את ידו ממנו, על כן לפ"ד הגאון תב"ש דין זה דנ"ד צריך עיון עדיין, ואין היתר ברור לתפילין ההוא:
And I have seen it written in the “Simlah Chadashah”, that in a case where one who is qualified to slaughter holds on to the knife, and someone who is not qualified holds on to his hand, and slaughters with it, it would be considered invalid, and if it was vice versa, then it would appear to me that it would be considered invalid because of uncertainty as to whether it was slaughtered by the one who was not qualified as well, unless it is known for certain that the one who was qualified was not able to prevent the one who was not qualified from slaughtering, and the one who was not qualified was unable to prevent the one who was qualified, and even in such a case, one should not be lenient, unless being stringent would bring about a great loss.
5
מיהו ראיתי להגאון מהר"ם בן חביב ז"ל בגט פשוט סי' קכ"ג ס"ק ט', שכתב נ"ל דאם קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב לשמה, דהוי גט כשר אם צוה הבעל לגדול, אבל אם גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב לשמה, חשיבה הכתיבה של קטן וכו', ומנא אמינא לה, ממ"ש הרמב"ם פרק י"א דשבת דין י"ד, ועיין פ"ד דהלכות גירושין דין ז', ולקמן סי' קכ"ה ס"ה, ובפ"ב דגיטין דף י"ט, ועיין בתומת ישרים סי' קמ"ב שכתב בשם רבינו ישעיה השני שכתב שהחיתם על ידי לבלר, שהלבלר אוחז ידיו וכותב, אין חתימתו מועלת כלום, שאין זו כתיבת החותם, והאריך בראיות עכ"ל. והנה דין זה דתומת ישרים הביאו משחא דרבותא אה"ע סי' ק"ל, ולא זכר שר לספר תומת ישרים, אך מזה אין ללמוד לנ"ד, כי התם הוא לחומרא ונ"ד לקולא, אך מדעת מהר"ם בן חביב ז"ל דפשיטא ליה בקטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו דהוי גט כשר, יש ללמוד לנ"ד גבי תפילין דכשר. אך הרב ז"ל לא נכנס בסברא זו של הגאון תב"ש, ולחלק בין אם זה האוחז בקולמוס יכול לעכב ביד אותו שאוחז בידו, ויכול להשמיט ידיו ממנו, או לאו, ויש לצדד ולומר דנידון הגאון גט פשוט דאיירי שזה האוחז בקולמוס הוא קטן, אמרינן מסתמא אין הקטן יכול לעכב ביד הגדול האוחז בידו, ואינו יכול להשמיט ידיו, ולכן לא חש לפרושי מילתיה בדבר זה. זאת ועוד דסיום דבריו שסיים ועיין בפ"ד דהלכות גירושין, ולקמן סי' קכ"ה וכו', נראה מדבריו דחושש לחלק בין גירושין לדין שבת:
6
וראיתי להרב הגדול מהר"י נבון ז"ל, בגט מקושר דף נ"ה ע"ב, שהביא דברי הרב ג"פ הנז', וכתב דדין זה הוא פשוט מצד הסברא, דאחיזת הקלמוס מעשה קוף בעלמא, והעיקר הוא נענוע של האוחז בידו וכותב, והראיה שהביא מדין שבת מכרעת היא, ואין לומר דאין ראיה משבת לענין גט וכו', ולא דמי לדין שרמז הג"פ מפ"ד דגירושין דין ז', שנראה שיש לחלק בין שבת לגט, דהתם טעמא הוי משום דאינו דבר מתקיים וכו' יע"ש. ויש להאריך בדבר זה, ואין הפנאי מסכים:
7
ולענין הלכה בנ"ד נ"ל, דאם כוחו של הסופר חזק מאד על ראובן הכותב בשמאלו, שאינו יכול להשמיט ידיו מיד הסופר, יש להכשיר התפילין דחשיב יד הסופר עיקר, אבל אם ראובן ידיו חזקות על יד הסופר, שיכול להשמיט ידיו ולמנוע כתיבת יד הסופר, הרי תפילין אלו בספק הן עומדין. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
שאלה. ראובן כתב לו הסופר תפילין ורצה להתחסד שיכתוב בידו אות ראשונה ואות אחרונה מפרשת קדש כדרך שעושין המתחסדים בכתיבת ס"ת, לכתוב אות למ"ד שבסוף התורה בידם, והוא אינו אומן לכתוב אשורית בטוב, על כן אחז ראובן הקלמום בידו, והסופר אחז בידו של ראובן, וכתב אות ראשונה של פרשת קדש שהיא אות וא"ו, ואות אחרונה שהיא אות מ"ם, ודא עקא כי ראובן אחז הקולמוס בשמאלו שישב מצד ימין של הסופר, אך הסופר אחז בימינו בשמאל ראובן האוחזת הקולמוס. ונסתפקנו אם יש חשש פיסול בזה, כיון דפסק מר"ן ז"ל בסימן ל"ב סעיף ה', אם כתב בשמאל פסול, וכאן אע"פ שהסופר אחז שמאל ראובן ביד ימין, מ"מ אי אזלינן בתר יד ראובן, הו"ל נכתב בשמאל דפסול. יורינו בזה תשובה נכונה ושכמ"ה:
Question: Reuven had a scribe write for him a pair of Tefilin, and he wished to be pious and write with his own hand, the first and last letter of the portion of “Kadesh”, the way those who are pious have the custom of writing the last word with their own hand, however he is not a professional scribe, and he therefore held the quill in his hand, and the scribe held on to his hand, and wrote the first and last letter of the portion of “Kadesh”, however alas, Reuven held the quill in his left hand, while sitting on the right side of the scribe, and the scribe with his right hand held on to Reuven’s left hand, which was holding the quill. So we were debating regarding its validity, being that the Shulchan Aruch (Orach Chaim 32:5) rules that if Tefilin is written with one’s left hand, it is considered to be invalid. So in this case, although the scribe held on to Reuven’s hand with his right hand, nevertheless, if we consider Reuven to be the actual writer, then it would be invalid, so would you please inform us of the correct answer?
תשובה. מצאתי בס"ד בהרמב"ם ז"ל הלכות שבת פרק י"א הלכה י"ד, שפסק קטן אוחז בקלמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב. גדול אוחז בקלמום וקטן אוחז בידו וכותב פטור. וכתב הרב המגיד ז"ל, שהוא מפורש בתוספתא ע"ש. והנה תוספתא זו היא בפרק י"ב דשבת, ושם כתוב חלוקה אחרת בגדול וגדול, והרמב"ם ז"ל השמיטה משום דגרסתה משובשת, והרב חסדי דוד הגיה ופירש בה בדוחק, ועיין להרב מג"א ז"ל סי' ש"מ ס"ק י"ז שהביא דברי הרמב"ם הנ"ז:
Answer: I have found it written in the Rambam (Laws of Shabbat 11:14), where he rules that in a case where a child held on to the pen, and an adult held on to the child’s hand, and wrote on Shabbat - the adult would be liable, and if it was vice versa then he would be exempt.
נמצינו למידין מדין הנז', דאזלינן בתר האוחז העליון, וה"ה בנ"ד יד הסופר עיקר שכתב בימינו, ואע"ג דלא יבצר מהיות ראובן מסייע קצת בזה, הא קיי"ל מסייע אין בו ממש כדאיתא בגמרא דשבת דף צ"ג, ובגמרא דביצה, אך לכאורה עדיין אין ראיה ברורה מדין הנ"ז דשבת, די"ל אזלינן לחומרא ולהכי חייב, מיהו נראה שי"ל נמי לאידך גיסא, דא"א חייב הרי בשוגג מביא ספק חולין לעזרה:
So it comes out from the above mentioned ruling, that the one who moves the hand of the one holding the pen, is considered to be the actual writer, and the same would apply in our case regarding the scribe, who held on to Reuven’s hand with is right hand - he is considered to be the actual writer. And although it is likely that Reuven provided some assistance, we nevertheless rule that assistance is not considered to be of any significance. And one cannot argue that the Rambam’s ruling regarding Shabbat is not for certain, and he is merely being stringent, in order to be on the safe side, because if that were true, then we would not be able to hold him liable, and punish him out of doubt, and even to require him to bring a sacrifice would not be possible, being that it is forbidden to bring into the Holy Temple an animal that was consecrated based on a doubt.
וראיתי להגאון שמלה חדשה סי' ב' סיף סעיף כ"ח שכתב, אם הכשר סכין בידו, ואחז הפסול ביד הכשר ושחט, פסולה, דכח הפסול שחטה, ואם הפסול סכין בידו ואחז הכשר בידו, נ"ל דפסולה מספק, דדילמא כח הפסול נמי שחטה, אא"כ יודע שהכשר היה יכול לעכב על ידי הפסול מלשחטה, והפסול לא היה יכול לעכב ע"י הכשר, דכיון שאוחזה בידו ומוליכה כרצונו, הו"ל זה יכול וזה אינו יכול וכשרה, ומ"מ אין להקל אפילו בכה"ג, כי אם בהפסד מרובה עכ"ל. והגאון עצמו פירש דבריו בתבואת שור שם את נ"ה, וז"ל, ראיתי למג"א שכתב בה' שבת סי' ש"מ, קטן אוחז בקלמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב, גדול אוחז בקלמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור, והוא מלשון הרמב"ם וכו' והנה מזה נלמוד מה שכתבתי בפנים דפסול אוחז ביד הכשר ושוחט דפסולה. וכן יש ללמוד נמי ממשנה פרק י"ב דפרה, אבל למילף איפכא דאם הכשר שוחט ע"י שאוחז ביד הפסול שאוחז הסכין צ"ע וכו', ולכן אין לסמוך אא"כ ידוע שהאוחז ביד יכול לעכב על האוחז בסכין, דאז דמיא ממש למ"ש הרמב"ם דגדול חייב כשאוחז ביד הקטן וכותב, וגם זאת דוקא בהפסד מרובה, משום דלא מצאתי דין זה בפוסקים להדיא, עכ"ל יע"ש. ולפ"ד הגאון ז"ל דבעי שיהי' באופן שהכשר הי' יכול לעכב על ידי הפסול מלשוחטה, והפסול לא הי' יכול לעכב ע"י הכשר, כיון שאוחזו ביד ומוליך ומביא כרצונו, הנה לפ"ז גם בנ"ד נמי דינא הכי, ומתוך דברי השאלה לא נתברר אם הוא כך או לאו, וכפי הנראה מהשערת השכל, שראובן הי' יכול למנוע את הסופר מלכתוב, ע"י שישמיט את ידו ממנו, על כן לפ"ד הגאון תב"ש דין זה דנ"ד צריך עיון עדיין, ואין היתר ברור לתפילין ההוא:
And I have seen it written in the “Simlah Chadashah”, that in a case where one who is qualified to slaughter holds on to the knife, and someone who is not qualified holds on to his hand, and slaughters with it, it would be considered invalid, and if it was vice versa, then it would appear to me that it would be considered invalid because of uncertainty as to whether it was slaughtered by the one who was not qualified as well, unless it is known for certain that the one who was qualified was not able to prevent the one who was not qualified from slaughtering, and the one who was not qualified was unable to prevent the one who was qualified, and even in such a case, one should not be lenient, unless being stringent would bring about a great loss.
מיהו ראיתי להגאון מהר"ם בן חביב ז"ל בגט פשוט סי' קכ"ג ס"ק ט', שכתב נ"ל דאם קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב לשמה, דהוי גט כשר אם צוה הבעל לגדול, אבל אם גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב לשמה, חשיבה הכתיבה של קטן וכו', ומנא אמינא לה, ממ"ש הרמב"ם פרק י"א דשבת דין י"ד, ועיין פ"ד דהלכות גירושין דין ז', ולקמן סי' קכ"ה ס"ה, ובפ"ב דגיטין דף י"ט, ועיין בתומת ישרים סי' קמ"ב שכתב בשם רבינו ישעיה השני שכתב שהחיתם על ידי לבלר, שהלבלר אוחז ידיו וכותב, אין חתימתו מועלת כלום, שאין זו כתיבת החותם, והאריך בראיות עכ"ל. והנה דין זה דתומת ישרים הביאו משחא דרבותא אה"ע סי' ק"ל, ולא זכר שר לספר תומת ישרים, אך מזה אין ללמוד לנ"ד, כי התם הוא לחומרא ונ"ד לקולא, אך מדעת מהר"ם בן חביב ז"ל דפשיטא ליה בקטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו דהוי גט כשר, יש ללמוד לנ"ד גבי תפילין דכשר. אך הרב ז"ל לא נכנס בסברא זו של הגאון תב"ש, ולחלק בין אם זה האוחז בקולמוס יכול לעכב ביד אותו שאוחז בידו, ויכול להשמיט ידיו ממנו, או לאו, ויש לצדד ולומר דנידון הגאון גט פשוט דאיירי שזה האוחז בקולמוס הוא קטן, אמרינן מסתמא אין הקטן יכול לעכב ביד הגדול האוחז בידו, ואינו יכול להשמיט ידיו, ולכן לא חש לפרושי מילתיה בדבר זה. זאת ועוד דסיום דבריו שסיים ועיין בפ"ד דהלכות גירושין, ולקמן סי' קכ"ה וכו', נראה מדבריו דחושש לחלק בין גירושין לדין שבת:
וראיתי להרב הגדול מהר"י נבון ז"ל, בגט מקושר דף נ"ה ע"ב, שהביא דברי הרב ג"פ הנז', וכתב דדין זה הוא פשוט מצד הסברא, דאחיזת הקלמוס מעשה קוף בעלמא, והעיקר הוא נענוע של האוחז בידו וכותב, והראיה שהביא מדין שבת מכרעת היא, ואין לומר דאין ראיה משבת לענין גט וכו', ולא דמי לדין שרמז הג"פ מפ"ד דגירושין דין ז', שנראה שיש לחלק בין שבת לגט, דהתם טעמא הוי משום דאינו דבר מתקיים וכו' יע"ש. ויש להאריך בדבר זה, ואין הפנאי מסכים:
ולענין הלכה בנ"ד נ"ל, דאם כוחו של הסופר חזק מאד על ראובן הכותב בשמאלו, שאינו יכול להשמיט ידיו מיד הסופר, יש להכשיר התפילין דחשיב יד הסופר עיקר, אבל אם ראובן ידיו חזקות על יד הסופר, שיכול להשמיט ידיו ולמנוע כתיבת יד הסופר, הרי תפילין אלו בספק הן עומדין. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו בתורתו אכי"ר: