שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שראית כתוב אם אמר השלטון לישראל הנח לי לקצץ אבר אחד שאינך מת ממנו או אמית ישראל חבירך. יש אומרים שחייב להניח לקצץ האבר הואיל ואינו מת והראיה מדאמרינן בע"ז חש בעיניו מותר לכוחלה בשבת ומפרש טעמא משום דשורייני דעינא בלבא תליא משמע הא אבר אחר לא והשתא יבוא הנדון מק"ו ומה שבת החמורה שאין אבר אחד דוחה אותה היא נדחית מפני פקוח נפש אבר אחד שנדחה מפני השבת אינו דין שתדחה מפני פקוח נפש ורצית לדעת אם יש לסמוך על טעם זה:
You have requested that I inform you of my opinion regarding that which you have seen written: if the government would say to a Jew, “Allow us to chop off one limb that will not cause you to die, or we will kill your fellow Jew,” there are those who say that he is obligated to allow them to chop off the limb since he will not die … And this may be deduced from a logical [kal vachomer] argument. If Shabbath, which is very stringent, is not pushed aside to save a limb but is pushed aside to save a life, then saving a life which is pushed aside in favour of Shabbath should certainly be pushed aside to save another life. You wanted to know if one should rely on this reasoning.
2
תשובה זו מדת חסידות אבל לדין יש תשובה מה לסכנת אבר דשבת שכן אונס דאתי משמיא ולפיכך אין סכנת אבר דוחה שבת אבל שיביא הוא האונס עליו מפני חבירו לא שמענו. ותו דילמא ע"י חתיכת אבר אעפ"י שאין הנשמה תלויה בו שמא יצא ממנו דם הרבה וימות ומאי חזית דדם חבירו סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק טפי. ואני ראיתי אחד שמת ע"י שסרטו את אזנו שריטות דקות להוציא מהם דם ויצא כ"כ עד שמת והרי אין לך באדם אבר קל כאוזן וכ"ש אם יחתכו אותו. ותו דמה לשבת שכן הוא ואיבריו חייבין לשמור את השבת ואי לאו דאמר קרא וחי בהם ולא שימות בהם הוה אמינא אפילו על חולי שיש בו סכנה אין מחללין את השבת תאמר בחבירו שאינו מחוייב למסור עצמו על הצלתו אע"ג דחייב להצילו בממונו אבל לא בסכנת איבריו. ותו דאין עונשין מדין ק"ו ואין לך עונש גדול מזה שאתה אומר שיחתוך אחד מאיבריו מדין ק"ו והשתא ומה מלקות אין עונשין מדין ק"ו כ"ש חתיכת אבר. ותו דהתורה אמרה פצע תחת פצע כויה תחת כויה ואפ"ה חששו שמא ע"י הכוייה ימות והתורה אמרה עין תחת עין ולא נפש ועין תחת עין ולכך אמרו שמשלם ממון והדבר ברור שיותר רחוק הוא שימות מן הכויה יותר מעל ידי חתיכת אבר ואפ"ה חיישינן לה כ"ש בנ"ד. תדע דסכנת אבר חמירא דהא התירו לחלל עליה את השבת בכל מלאכות שהם מדבריהם אפילו ע"י ישראל. ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מדת חסידות ואשרי חלקו מי שיוכל לעמוד בזה ואם יש ספק סכנת נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה. והנראה לע"ד כתבתי:
Response: Sacrificing a limb to save a fellow Jew] is a pious trait, but the logical argument could be disputed… Further, perhaps by cutting off his limb, even though his life does not depend upon this limb, he might lose much blood and die. “Who says that you friend’s blood is redder? Perhaps your blood is redder? (See Sanhedrin 74a)” I witnessed one who died resulting from small holes pierced in his ear to remove blood’ he lost so much [blood] that he died, even though man has no limb smaller than the ear! Certainly [he could die] if they would cut it off. Further, it is written [of Torah] “its ways are pleasant ways” [Proverbs 3:17] and the Torah’s laws must be consistent with intellect and logic. How could we believe that one should let someone blind his eye or cut off his arm or leg in order that they not kill his friend? Therefore, I see no reason for this ruling; rather, it is a pious act and praised is the lot of one who could withstand this [sacrifice]. However, if [allowing his limb to be chopped offer would present] a possible risk to his life then such a person would be considered a pious fool, for the doubt [regarding his life] is greater than the certainty of [saving] his friend’s [life].
שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שראית כתוב אם אמר השלטון לישראל הנח לי לקצץ אבר אחד שאינך מת ממנו או אמית ישראל חבירך. יש אומרים שחייב להניח לקצץ האבר הואיל ואינו מת והראיה מדאמרינן בע"ז חש בעיניו מותר לכוחלה בשבת ומפרש טעמא משום דשורייני דעינא בלבא תליא משמע הא אבר אחר לא והשתא יבוא הנדון מק"ו ומה שבת החמורה שאין אבר אחד דוחה אותה היא נדחית מפני פקוח נפש אבר אחד שנדחה מפני השבת אינו דין שתדחה מפני פקוח נפש ורצית לדעת אם יש לסמוך על טעם זה:
You have requested that I inform you of my opinion regarding that which you have seen written: if the government would say to a Jew, “Allow us to chop off one limb that will not cause you to die, or we will kill your fellow Jew,” there are those who say that he is obligated to allow them to chop off the limb since he will not die … And this may be deduced from a logical [kal vachomer] argument. If Shabbath, which is very stringent, is not pushed aside to save a limb but is pushed aside to save a life, then saving a life which is pushed aside in favour of Shabbath should certainly be pushed aside to save another life. You wanted to know if one should rely on this reasoning.
תשובה זו מדת חסידות אבל לדין יש תשובה מה לסכנת אבר דשבת שכן אונס דאתי משמיא ולפיכך אין סכנת אבר דוחה שבת אבל שיביא הוא האונס עליו מפני חבירו לא שמענו. ותו דילמא ע"י חתיכת אבר אעפ"י שאין הנשמה תלויה בו שמא יצא ממנו דם הרבה וימות ומאי חזית דדם חבירו סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק טפי. ואני ראיתי אחד שמת ע"י שסרטו את אזנו שריטות דקות להוציא מהם דם ויצא כ"כ עד שמת והרי אין לך באדם אבר קל כאוזן וכ"ש אם יחתכו אותו. ותו דמה לשבת שכן הוא ואיבריו חייבין לשמור את השבת ואי לאו דאמר קרא וחי בהם ולא שימות בהם הוה אמינא אפילו על חולי שיש בו סכנה אין מחללין את השבת תאמר בחבירו שאינו מחוייב למסור עצמו על הצלתו אע"ג דחייב להצילו בממונו אבל לא בסכנת איבריו. ותו דאין עונשין מדין ק"ו ואין לך עונש גדול מזה שאתה אומר שיחתוך אחד מאיבריו מדין ק"ו והשתא ומה מלקות אין עונשין מדין ק"ו כ"ש חתיכת אבר. ותו דהתורה אמרה פצע תחת פצע כויה תחת כויה ואפ"ה חששו שמא ע"י הכוייה ימות והתורה אמרה עין תחת עין ולא נפש ועין תחת עין ולכך אמרו שמשלם ממון והדבר ברור שיותר רחוק הוא שימות מן הכויה יותר מעל ידי חתיכת אבר ואפ"ה חיישינן לה כ"ש בנ"ד. תדע דסכנת אבר חמירא דהא התירו לחלל עליה את השבת בכל מלאכות שהם מדבריהם אפילו ע"י ישראל. ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מדת חסידות ואשרי חלקו מי שיוכל לעמוד בזה ואם יש ספק סכנת נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה. והנראה לע"ד כתבתי:
Response: Sacrificing a limb to save a fellow Jew] is a pious trait, but the logical argument could be disputed… Further, perhaps by cutting off his limb, even though his life does not depend upon this limb, he might lose much blood and die. “Who says that you friend’s blood is redder? Perhaps your blood is redder? (See Sanhedrin 74a)” I witnessed one who died resulting from small holes pierced in his ear to remove blood’ he lost so much [blood] that he died, even though man has no limb smaller than the ear! Certainly [he could die] if they would cut it off. Further, it is written [of Torah] “its ways are pleasant ways” [Proverbs 3:17] and the Torah’s laws must be consistent with intellect and logic. How could we believe that one should let someone blind his eye or cut off his arm or leg in order that they not kill his friend? Therefore, I see no reason for this ruling; rather, it is a pious act and praised is the lot of one who could withstand this [sacrifice]. However, if [allowing his limb to be chopped offer would present] a possible risk to his life then such a person would be considered a pious fool, for the doubt [regarding his life] is greater than the certainty of [saving] his friend’s [life].