שאלת קהל יש להם בה"כ בעירם ועשיר אחד מן העיר קנה שם מקומו' ישיבה הרבה בזול ואח"כ נתייקרו המקומות בסבתו וכיון שעלה השער העלה שכירותן עד שנסוג אחור לב השוכרים לבא לביהכ"נ ליוקר שכירות המקומות והקהל רצו להוסיף מקומות בביהכ"נ במקום פנוי שיש שם ולמכרם לזה ולזה ויגיע מזה תועלת לקהל בממון וגם שיצדקו הרבים לבא לביהכ"נ באותן המקומות הנוספות וקם העשיר ההוא וערער בדבר באמרו כי בזה יהיו מצרין לו הדרך לעבור למקומותיו ואף אם ישאר לו די לעבור דרך שם הנה יהיה צר עתה ממה שהיה ושאלת אם הדין עמו או עם הקהל כיון שב"ה של כרכים הוא של רבים ואינה נמכרת זהו תורף שאלתך בקצרה אעפ"י שבאה בלשון ארוך וצח המליצה:
You asked: A community has a local synagogue,and a wealthy resident of the city has acquired many seats there in expensively. The seats have appreciated because of him, and since the rate has appreciated, he has raised the rent for the seats to the point that the renters now desist from coming to the synagogue, because the cost of seats is expensive. The community wants to add seats in an open space in the synagogue and to sell them to these people, benefiting the community financially and improving the righteousness of the community as they come to synagogue and use those extra seats. This wealthy person has stood to challenge this, saying this would narrow his path to reach his seats ...
2
תשובה הדין עם העשיר ההוא שכיון שיש לו מקומות ישיבה שם ויש לו דרך רחב למקומותיו במקום הפנוי ההוא אין הקהל יכולין לקצרו מפני שמרבין עליו הדרך שהוא יצטרך לעבור למקומותיו במקום צר והרי זה כההיא דתניא בתוספתא הובאה בהלכות בפרקא קמא דב"ב מי שיש לו פתח במבוי אין בני המבוי כופין אותו לעשות דלת במבוי שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על כתפי עד פתחי וכתב הרב בן מאגש ז"ל שכיון שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על כתפי אפי' לעכב נמי יכול ולמנוע אותם מעשיית הדלת וכ"כ הרשב"א ז"ל ואעפ"י שאין טענת חבילתי על כתפי בביהכ"נ מכ"מ ג"כ יש לו טענה שאינו רוצה שיקצרו דרכו הרחב ואם בההיא שהם בני מבוי כמותו ורוצין להעמיד הדלת ואינם מקפידין אם אינם נכנסים בחבילתם על כתפם ואפילו הכי אחד מבני מבוי יכול לעכב וכל שכן בכאן שמי שיש לו דרך שם יעכב לאחרים ודמיא לההיא דאמרינן בגמרא התם (י"א:) אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהם את הדרך ופי' הרמב"ם ז"ל שבנה אצטבא כנגד פתחו וסתמו מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם באורך הדרך שהרי מקיפין האצטבא וכן פירש רש"י ז"ל בדרך זה ואע"פ שהגאונים ז"ל פסקו דלא כרב הונא היינו במאי דקאמר בני מבוי מעכבין עליו דמשמע כל אחד מבני המבוי ואפילו החצונים ממנו ובהא לא קיי"ל כוותיה דקאי כרשב"א דסבר דה' חצרות הפתוחות למבוי כלן משתמשות במבוי וכל א' משתמשת בכל המבוי ואפילו במה שלפנים הימנה ואנן קיי"ל כרבי דסבר כלן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכו' דכל אחת משתמשת במבוי במה שכנגדה ולחוץ ולא במה שלפנים הימנה אבל לכולי עלמא בני מבוי הפנימים מזה הסותם כנגד פתחו יכולין לעכב עליו שהרי יש להם דרך רחב עליו והוא מקצרו וצריכין להקיף והלא אמר במבואות המפולשין לרשות הרבים ובקשו בני מבואות להעמיד להם דלתות בני רה"ר מעכבין עליהם ואע"פ שאין להם דרך באותו מבוי והיינו מטעמא דזימנין דבני רה"ר דחקי ועיילי להתם כלומר ועתה כשיסגרו דלתות המבוי אם לפעמים יתקבצו רבים ברה"ר וידחק להם לא יהיה להם מקום להתרחב שם כ"ש בכאן שיקבעו שם מקומות ישיבה שיצר לאותן שיש להם דרך שם שיכולים לעכב ואע"פ שיש להם עדיין דרך רחב אפילו הכי כיון שהחזיקו רבים בזה אסור כדאמרינן בסוף פרק חזקת (ס"א:) גבי כונס לתוך שלו שאם רצה להחזיר כותלים למקומן אינו מחזיר ואע"ג דאיכא רוחא כרבי יוחנן דקיימא לן כוותיה:
Answer: The law is with that wealthy person. Since he owns seats there, and he has a broad path to his seats through that empty space, the community may not reduce it, as that would increase the path he would need to travel to his seats, through that narrow space. It is like the Tosefta [Bava Batra] “One who owns an entrance [from his property] into the street cannot be compelled by the other residents of the street to put a door on [the entrance into] the street. He may say, ‘I want to enter [directly] with my burden on my shoulder, to reach my entrance.” ...
3
גם מה שאמרת אם יוכלו קצת אנשים שאין להם מקומות לתת כסאות הנטלין באמצע ב"ה ולישב שם או שרצו לישב בארץ שורות שורות על מחצלאות נקיות אם רשאין לעשות כן שהרי אין לכל יחיד ויחיד אלא גוף המקו' אשר לו וכניסה ויציאה אבל בשאר יד הכל שוה גם זה אינן רשאין שאף אותן שיש להם מקומות שם ויש להם כניסה ויציאה אינן יכולין להשתמש במה שהוא דרך לאחרים ומשמש גם להם כניסה ויציאה אלא במה שדרך להשתמש כמו שאין בני מבוי או חצר יכולין להשתמש במבוי או בחצר אלא בדברים שדרך בני המדינה להשתמש בהן במבואות או בחצרות כדאמרי' בפ' חזקת (בבא בתרא נ"ז:) בכל שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר וכמש"כ זה הרמב"ם ז"ל (פרק ד' מהלכות שכנים) ואיך יבאו אחרים שאין להם דרך שם וישתמשו בדרכם של אלו שיש להם מקומות שם בתשמיש שאין דרך בני העיר להשתמש בו וכל המשנה ידו על התחתונה ואם בא אחר ושנה בו פטור:
Also, regarding your suggestion that some of the people without seats could put portable seats in the middle of the synagogue and sit there, or sit on rows of clean mats on the ground if they wish, for no individual owns anything other than his space and its entrance and exit access, but everyone owns the rest equally: They also may not do this. For even those who own seats, with access for entrance and exit, may not use that which is a path belonging to others ... just as residents of a street or [shared] yard may not use the street or yard other than in ways that residents normally use streets or yards ...
4
אבל מה שרשאין בני העיר לעשות ונאה להם הוא לתת קצב לשכירות המקומות ושיתחייב מי שיש לו מקום שאין צריך להשכירו לאחר לישב בו כדתניא בפ"ק דב"ב (ח':) רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכירות פועלים ולהסיע על קיצותן כלומר להעניש מי שעובר על דבריהם ולשון הרמב"ם ז"ל (פי"ד מהלכות מכירה) רשאין בני העיר לקוץ להן שעור לכל דבר ואפי' לבשר וללחם ולהתנות ביניהם כל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך עד כאן:
But that which residents of the city may do, and it would be good for them, would be to cap the rental price of seats, and to obligate owners of seats they do not need to rent them to others for sitting. As taught in Bava Batra 8b, “A city’s residents may stipulate conditions for measures, prices, and wages of workers, and may punish those who violate their norms.” ...
5
גם מה שאמרת אם באו יחידים לעשות להם מדרש לתפלה וקמו אנשים למנוע אם נתן לשמוע ודאי משתקין אותו בנזיפה שמעכבין את הרבים מלעשות מצוה ואין עון גדול מזה וכבר מנה הרמב"ם ז"ל זה באותן כ"ד דברי' שב"ד נזקקי' לנדות העובר ואיתא בירושלמי דמוע"ק (פ"ג ה"א) מעכב רבים מלעשות מצוה צריך נדוי ואם נותנין טעם לדבריהם מפני ישוב הבה"כ שלא תחרב אז הקהל מעיינין בדבר ועושין תקנה לקיים את שתיהן *( ב"י ח"מ סי' קס"ג מחו' א' וד"מ שם אות ד':):
שאלת קהל יש להם בה"כ בעירם ועשיר אחד מן העיר קנה שם מקומו' ישיבה הרבה בזול ואח"כ נתייקרו המקומות בסבתו וכיון שעלה השער העלה שכירותן עד שנסוג אחור לב השוכרים לבא לביהכ"נ ליוקר שכירות המקומות והקהל רצו להוסיף מקומות בביהכ"נ במקום פנוי שיש שם ולמכרם לזה ולזה ויגיע מזה תועלת לקהל בממון וגם שיצדקו הרבים לבא לביהכ"נ באותן המקומות הנוספות וקם העשיר ההוא וערער בדבר באמרו כי בזה יהיו מצרין לו הדרך לעבור למקומותיו ואף אם ישאר לו די לעבור דרך שם הנה יהיה צר עתה ממה שהיה ושאלת אם הדין עמו או עם הקהל כיון שב"ה של כרכים הוא של רבים ואינה נמכרת זהו תורף שאלתך בקצרה אעפ"י שבאה בלשון ארוך וצח המליצה:
You asked: A community has a local synagogue,and a wealthy resident of the city has acquired many seats there in expensively. The seats have appreciated because of him, and since the rate has appreciated, he has raised the rent for the seats to the point that the renters now desist from coming to the synagogue, because the cost of seats is expensive. The community wants to add seats in an open space in the synagogue and to sell them to these people, benefiting the community financially and improving the righteousness of the community as they come to synagogue and use those extra seats. This wealthy person has stood to challenge this, saying this would narrow his path to reach his seats ...
תשובה הדין עם העשיר ההוא שכיון שיש לו מקומות ישיבה שם ויש לו דרך רחב למקומותיו במקום הפנוי ההוא אין הקהל יכולין לקצרו מפני שמרבין עליו הדרך שהוא יצטרך לעבור למקומותיו במקום צר והרי זה כההיא דתניא בתוספתא הובאה בהלכות בפרקא קמא דב"ב מי שיש לו פתח במבוי אין בני המבוי כופין אותו לעשות דלת במבוי שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על כתפי עד פתחי וכתב הרב בן מאגש ז"ל שכיון שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על כתפי אפי' לעכב נמי יכול ולמנוע אותם מעשיית הדלת וכ"כ הרשב"א ז"ל ואעפ"י שאין טענת חבילתי על כתפי בביהכ"נ מכ"מ ג"כ יש לו טענה שאינו רוצה שיקצרו דרכו הרחב ואם בההיא שהם בני מבוי כמותו ורוצין להעמיד הדלת ואינם מקפידין אם אינם נכנסים בחבילתם על כתפם ואפילו הכי אחד מבני מבוי יכול לעכב וכל שכן בכאן שמי שיש לו דרך שם יעכב לאחרים ודמיא לההיא דאמרינן בגמרא התם (י"א:) אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהם את הדרך ופי' הרמב"ם ז"ל שבנה אצטבא כנגד פתחו וסתמו מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם באורך הדרך שהרי מקיפין האצטבא וכן פירש רש"י ז"ל בדרך זה ואע"פ שהגאונים ז"ל פסקו דלא כרב הונא היינו במאי דקאמר בני מבוי מעכבין עליו דמשמע כל אחד מבני המבוי ואפילו החצונים ממנו ובהא לא קיי"ל כוותיה דקאי כרשב"א דסבר דה' חצרות הפתוחות למבוי כלן משתמשות במבוי וכל א' משתמשת בכל המבוי ואפילו במה שלפנים הימנה ואנן קיי"ל כרבי דסבר כלן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכו' דכל אחת משתמשת במבוי במה שכנגדה ולחוץ ולא במה שלפנים הימנה אבל לכולי עלמא בני מבוי הפנימים מזה הסותם כנגד פתחו יכולין לעכב עליו שהרי יש להם דרך רחב עליו והוא מקצרו וצריכין להקיף והלא אמר במבואות המפולשין לרשות הרבים ובקשו בני מבואות להעמיד להם דלתות בני רה"ר מעכבין עליהם ואע"פ שאין להם דרך באותו מבוי והיינו מטעמא דזימנין דבני רה"ר דחקי ועיילי להתם כלומר ועתה כשיסגרו דלתות המבוי אם לפעמים יתקבצו רבים ברה"ר וידחק להם לא יהיה להם מקום להתרחב שם כ"ש בכאן שיקבעו שם מקומות ישיבה שיצר לאותן שיש להם דרך שם שיכולים לעכב ואע"פ שיש להם עדיין דרך רחב אפילו הכי כיון שהחזיקו רבים בזה אסור כדאמרינן בסוף פרק חזקת (ס"א:) גבי כונס לתוך שלו שאם רצה להחזיר כותלים למקומן אינו מחזיר ואע"ג דאיכא רוחא כרבי יוחנן דקיימא לן כוותיה:
Answer: The law is with that wealthy person. Since he owns seats there, and he has a broad path to his seats through that empty space, the community may not reduce it, as that would increase the path he would need to travel to his seats, through that narrow space. It is like the Tosefta [Bava Batra] “One who owns an entrance [from his property] into the street cannot be compelled by the other residents of the street to put a door on [the entrance into] the street. He may say, ‘I want to enter [directly] with my burden on my shoulder, to reach my entrance.” ...
גם מה שאמרת אם יוכלו קצת אנשים שאין להם מקומות לתת כסאות הנטלין באמצע ב"ה ולישב שם או שרצו לישב בארץ שורות שורות על מחצלאות נקיות אם רשאין לעשות כן שהרי אין לכל יחיד ויחיד אלא גוף המקו' אשר לו וכניסה ויציאה אבל בשאר יד הכל שוה גם זה אינן רשאין שאף אותן שיש להם מקומות שם ויש להם כניסה ויציאה אינן יכולין להשתמש במה שהוא דרך לאחרים ומשמש גם להם כניסה ויציאה אלא במה שדרך להשתמש כמו שאין בני מבוי או חצר יכולין להשתמש במבוי או בחצר אלא בדברים שדרך בני המדינה להשתמש בהן במבואות או בחצרות כדאמרי' בפ' חזקת (בבא בתרא נ"ז:) בכל שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר וכמש"כ זה הרמב"ם ז"ל (פרק ד' מהלכות שכנים) ואיך יבאו אחרים שאין להם דרך שם וישתמשו בדרכם של אלו שיש להם מקומות שם בתשמיש שאין דרך בני העיר להשתמש בו וכל המשנה ידו על התחתונה ואם בא אחר ושנה בו פטור:
Also, regarding your suggestion that some of the people without seats could put portable seats in the middle of the synagogue and sit there, or sit on rows of clean mats on the ground if they wish, for no individual owns anything other than his space and its entrance and exit access, but everyone owns the rest equally: They also may not do this. For even those who own seats, with access for entrance and exit, may not use that which is a path belonging to others ... just as residents of a street or [shared] yard may not use the street or yard other than in ways that residents normally use streets or yards ...
אבל מה שרשאין בני העיר לעשות ונאה להם הוא לתת קצב לשכירות המקומות ושיתחייב מי שיש לו מקום שאין צריך להשכירו לאחר לישב בו כדתניא בפ"ק דב"ב (ח':) רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכירות פועלים ולהסיע על קיצותן כלומר להעניש מי שעובר על דבריהם ולשון הרמב"ם ז"ל (פי"ד מהלכות מכירה) רשאין בני העיר לקוץ להן שעור לכל דבר ואפי' לבשר וללחם ולהתנות ביניהם כל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך עד כאן:
But that which residents of the city may do, and it would be good for them, would be to cap the rental price of seats, and to obligate owners of seats they do not need to rent them to others for sitting. As taught in Bava Batra 8b, “A city’s residents may stipulate conditions for measures, prices, and wages of workers, and may punish those who violate their norms.” ...
גם מה שאמרת אם באו יחידים לעשות להם מדרש לתפלה וקמו אנשים למנוע אם נתן לשמוע ודאי משתקין אותו בנזיפה שמעכבין את הרבים מלעשות מצוה ואין עון גדול מזה וכבר מנה הרמב"ם ז"ל זה באותן כ"ד דברי' שב"ד נזקקי' לנדות העובר ואיתא בירושלמי דמוע"ק (פ"ג ה"א) מעכב רבים מלעשות מצוה צריך נדוי ואם נותנין טעם לדבריהם מפני ישוב הבה"כ שלא תחרב אז הקהל מעיינין בדבר ועושין תקנה לקיים את שתיהן *( ב"י ח"מ סי' קס"ג מחו' א' וד"מ שם אות ד':):