להרבות משובב נתיבות אלופי ומיודעי הר' יצחק. בקצרה אשיב הנראה לעיני כי שמעון חייב להחזיר ביד הנאמן כסף ישיב לבעליו שהרי אם יתומים חייבים לפרוע מס בעירו של שמעון. והלך הוא ופרע בשבילם. הווה ליה מבריח ארי מנכסי חבירו. כמו פורע חובו של חבירו ואפילו בבעל חוב אחר כדאמר בירושלמי. ואפילו לר"ח ולר"ת דמוקמי ההיא דפורע חובו דוקא בחוב דמזונות. ומפרש הא מני חנן היא. כלומר בחוב דמזונות מיירי ביה חנן. וטעמא משום דמצי למימר אם לא היתה מלוה לה היתה מצמצמת והיתה מתפרנס' בדוחק במעשה ידיה אבל בפורע חוב גמור של חבירו שאינו יכול להשמט מלפורעו חייב לפרוע לו. הני מילי בחוב שנתחייב כבר ודבר ברור הוא שאינו יכול להשמט מלפורעו. אבל בנדון זה שלא נתחייבו היתומים עדיין במס מעולם. וגם לא היו נושאין ונותנים בעיר. גם כספם לא היו שם דמי למזונות. ואדרבה ק"ו דהתם חוב גמור ותנאי ב"ד. ואע"ג דלא כתב כמאן דכתב דמי ואפילו הכי פטר ליה חנן. וקיימא לן כוותיה משום דמצי טעין שמא היתה מצמצמת. כ"ש בנדון זה שלא נתחייבו היתומים מעולם. וכיון דדמיא לדתנן ועדיפא מיניה. הא קיימא לן שני דברים אמר חנן והלכה כמותו וכיוצא בו. והד' זקוקים הנותרים שנתן שמעון להוליכם לצרפת הדבר ידוע שהוא כן שכל אחד צריך ב' זקוקים קודם שיקבלוהו. והרי הוא אומר שיש לו עדים מלתא דעבידא לאיגלויי הוא.
B must return the money to the trustee of the orphans. Though B has paid for the orphans the taxes that were demanded of them in his town, he merely freed them from a nuisance, like the man who drove away a lion from his neighbor's property (B. K. 58a), and he was entitled to no compensation, especially because the orphans never became obligated to pay the tax, since they transacted no business in that town, and since their money was not there. Regarding the four marks, however, that B paid in order that the orphans be taken to France, it is a well known fact that two marks are required of each person before he is accepted. Moreover, B claims that witnesses are ready to testify on his behalf, this is a matter the truth of which can easily be ascertained. SOURCES: Cr. 114.
להרבות משובב נתיבות אלופי ומיודעי הר' יצחק. בקצרה אשיב הנראה לעיני כי שמעון חייב להחזיר ביד הנאמן כסף ישיב לבעליו שהרי אם יתומים חייבים לפרוע מס בעירו של שמעון. והלך הוא ופרע בשבילם. הווה ליה מבריח ארי מנכסי חבירו. כמו פורע חובו של חבירו ואפילו בבעל חוב אחר כדאמר בירושלמי. ואפילו לר"ח ולר"ת דמוקמי ההיא דפורע חובו דוקא בחוב דמזונות. ומפרש הא מני חנן היא. כלומר בחוב דמזונות מיירי ביה חנן. וטעמא משום דמצי למימר אם לא היתה מלוה לה היתה מצמצמת והיתה מתפרנס' בדוחק במעשה ידיה אבל בפורע חוב גמור של חבירו שאינו יכול להשמט מלפורעו חייב לפרוע לו. הני מילי בחוב שנתחייב כבר ודבר ברור הוא שאינו יכול להשמט מלפורעו. אבל בנדון זה שלא נתחייבו היתומים עדיין במס מעולם. וגם לא היו נושאין ונותנים בעיר. גם כספם לא היו שם דמי למזונות. ואדרבה ק"ו דהתם חוב גמור ותנאי ב"ד. ואע"ג דלא כתב כמאן דכתב דמי ואפילו הכי פטר ליה חנן. וקיימא לן כוותיה משום דמצי טעין שמא היתה מצמצמת. כ"ש בנדון זה שלא נתחייבו היתומים מעולם. וכיון דדמיא לדתנן ועדיפא מיניה. הא קיימא לן שני דברים אמר חנן והלכה כמותו וכיוצא בו. והד' זקוקים הנותרים שנתן שמעון להוליכם לצרפת הדבר ידוע שהוא כן שכל אחד צריך ב' זקוקים קודם שיקבלוהו. והרי הוא אומר שיש לו עדים מלתא דעבידא לאיגלויי הוא.
B must return the money to the trustee of the orphans. Though B has paid for the orphans the taxes that were demanded of them in his town, he merely freed them from a nuisance, like the man who drove away a lion from his neighbor's property (B. K. 58a), and he was entitled to no compensation, especially because the orphans never became obligated to pay the tax, since they transacted no business in that town, and since their money was not there. Regarding the four marks, however, that B paid in order that the orphans be taken to France, it is a well known fact that two marks are required of each person before he is accepted. Moreover, B claims that witnesses are ready to testify on his behalf, this is a matter the truth of which can easily be ascertained.
SOURCES: Cr. 114.