ואשר שאלת על כתובה בנין דכרין אם נוהגות בזמן הזה. הילך תשובה מר בר רב חנניה גאון זצ"ל וזה לשונו. היום כמה שנים בטלו כתובת בנין דכרין מישיבתינו ולמה בטלה לפי שצריך דקדוק בנכסים שיש להם בראוי ובמוחזק ובמותר דינר. ואם אמרו הרינו מעלין על נכסי אבינו מותר דינר אין שומע להם וצריך חקירת ב"ד ושומת זקנים שלא להוסיף על הדמים. ועוד עיקר התקנה כדי שיקפיץ ויתן אדם לבתו כבנו. והיום הוה הלואי שיתן אדם לבנו כבתו. וכמה פעמים הוצרך לנדות כל מי שירבה במתנת בתו. וכיון שהוא כך בטלו כתובת בנין דכרין על מה שפסקו חכמים. והיום כמה שנים שאין ישיבתינו נוהגת כתובת בנין דיכרין. ומר רב דוסא אמר לא חזינא לרבוותא דהוו מיקמי דדייני להו כתוב' בנין דיכרין. ומשני נפישתא לא דייני' להו בתרין מתיבתא וכיון דעברו להו כמה שני דלא דייני'. אנן לכתחילה נמי לא דייני' להו בהכי. אלא דמר רב האיי אמר היכי מבטלי רבנן כתובת בנין דיכרין (פירש בתמיה). עד כאן לשונו. ומר רב שמואל אמר הרבה הורו שכבר בטלו כתובת בנין דכרין בזמן הזה. ומסתברא טעמא דמר חננאל ז"צל. ואפילו למאן דאמר לא בטלה דוקא במקרקעי. ולא במטלטלי שלא מצאנו בו לא תקנה ולא מנהג. זו התשובה כתב בעל העיטור. וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא המוציא מחבירו עליו הראייה:
Q. According to talmudic law, after the death of a person who had children by two wives, the sons of each wife first collect (from the father's estate) the ketubah of their mother; whatever is left of the estate is, then, divided among the heirs. Is this collection of a mother's ketubah, called ketubat benin dichrin, enforced nowadays? A. Many Geonim are of the opinion that the ketubat benin dichrin is not collectible nowadays. But R. Hai Gaon is of the opinion that it is collectible; and I am inclined to decide, in accordance with the opinion of R. Hai, that it is collectible even from movable property, unless a custom exists in a particular community that it is not collectible. This decision is based on R. Meir's Responsum as recorded in Pr. 248; Am. II, 64, 65; Tesh. Maim. to Nashim 26; and the opinion expressed in Mord. Ket. 162. But Cr. 116 records the following decision: Since a difference of opinion exists between the Geonim, the burden of proof [to prove according to which authority the law is to be decided] lies on the person who wants to collect money from the other person. Tesh. Maim. ibid. continues: The ketubat benin dichrin is collectible nowadays from both real property and from personal property. As the ordinance of R. Tam, providing that a woman's dowry be returned to her heirs if the woman dies within the first year of marriage, is enforced; surely the ordinance of talmudic scholars, of a similar nature, should be enforced. According to the custom of the communities, the dowry is thus returned to the woman's heirs if she died within two years after her marriage. But R. Meir is of the opinion that the dowry should not be returned to her heirs, but to those who have given it originally. Similarly, R. Meir gave a dowry to his granddaughter Rachel. When she died in the second year of her marriage, R. Meir demanded that the dowry be returned to him although she had other heirs. In some communities only half of the dowry is returned when the woman dies in the second year of her marriage. The ordinance of the communities, which bears the signature of R. David of Merseburg, also has a similar provision. SOURCES: Cr. 116; Pr. 248; Am. II, 64, 65; Tesh. Maim. to Nashim, 26; Mord. Ket. 162. Cf. Asheri Ket. 4, 24.
ואשר שאלת על כתובה בנין דכרין אם נוהגות בזמן הזה. הילך תשובה מר בר רב חנניה גאון זצ"ל וזה לשונו. היום כמה שנים בטלו כתובת בנין דכרין מישיבתינו ולמה בטלה לפי שצריך דקדוק בנכסים שיש להם בראוי ובמוחזק ובמותר דינר. ואם אמרו הרינו מעלין על נכסי אבינו מותר דינר אין שומע להם וצריך חקירת ב"ד ושומת זקנים שלא להוסיף על הדמים. ועוד עיקר התקנה כדי שיקפיץ ויתן אדם לבתו כבנו. והיום הוה הלואי שיתן אדם לבנו כבתו. וכמה פעמים הוצרך לנדות כל מי שירבה במתנת בתו. וכיון שהוא כך בטלו כתובת בנין דכרין על מה שפסקו חכמים. והיום כמה שנים שאין ישיבתינו נוהגת כתובת בנין דיכרין. ומר רב דוסא אמר לא חזינא לרבוותא דהוו מיקמי דדייני להו כתוב' בנין דיכרין. ומשני נפישתא לא דייני' להו בתרין מתיבתא וכיון דעברו להו כמה שני דלא דייני'. אנן לכתחילה נמי לא דייני' להו בהכי. אלא דמר רב האיי אמר היכי מבטלי רבנן כתובת בנין דיכרין (פירש בתמיה). עד כאן לשונו. ומר רב שמואל אמר הרבה הורו שכבר בטלו כתובת בנין דכרין בזמן הזה. ומסתברא טעמא דמר חננאל ז"צל. ואפילו למאן דאמר לא בטלה דוקא במקרקעי. ולא במטלטלי שלא מצאנו בו לא תקנה ולא מנהג. זו התשובה כתב בעל העיטור. וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא המוציא מחבירו עליו הראייה:
Q. According to talmudic law, after the death of a person who had children by two wives, the sons of each wife first collect (from the father's estate) the ketubah of their mother; whatever is left of the estate is, then, divided among the heirs. Is this collection of a mother's ketubah, called ketubat benin dichrin, enforced nowadays?
A. Many Geonim are of the opinion that the ketubat benin dichrin is not collectible nowadays. But R. Hai Gaon is of the opinion that it is collectible; and I am inclined to decide, in accordance with the opinion of R. Hai, that it is collectible even from movable property, unless a custom exists in a particular community that it is not collectible.
This decision is based on R. Meir's Responsum as recorded in Pr. 248; Am. II, 64, 65; Tesh. Maim. to Nashim 26; and the opinion expressed in Mord. Ket. 162. But Cr. 116 records the following decision: Since a difference of opinion exists between the Geonim, the burden of proof [to prove according to which authority the law is to be decided] lies on the person who wants to collect money from the other person.
Tesh. Maim. ibid. continues: The ketubat benin dichrin is collectible nowadays from both real property and from personal property. As the ordinance of R. Tam, providing that a woman's dowry be returned to her heirs if the woman dies within the first year of marriage, is enforced; surely the ordinance of talmudic scholars, of a similar nature, should be enforced. According to the custom of the communities, the dowry is thus returned to the woman's heirs if she died within two years after her marriage. But R. Meir is of the opinion that the dowry should not be returned to her heirs, but to those who have given it originally. Similarly, R. Meir gave a dowry to his granddaughter Rachel. When she died in the second year of her marriage, R. Meir demanded that the dowry be returned to him although she had other heirs. In some communities only half of the dowry is returned when the woman dies in the second year of her marriage. The ordinance of the communities, which bears the signature of R. David of Merseburg, also has a similar provision.
SOURCES: Cr. 116; Pr. 248; Am. II, 64, 65; Tesh. Maim. to Nashim, 26; Mord. Ket. 162. Cf. Asheri Ket. 4, 24.