תתנח. ראובן הלך למדה"י [והניח] אשתו ובתה והאשה קדשה בתה ופסקה לתן לה כך וכך ונתרצה החתן עד שנעשה שמעון יבמה ערב ובקנין ולקחה האשה נכסי' ונתנה לשמעון לתשלום [הערבות] ונפטרה האשה וחזר ראובן ותבע משמעון [מה שנתנה] לו האשה ואמר איני חושש במה שפסקה אשתי נראה שחייב שמעון להחזיר לראובן מה שקבל מאשתו דת"ר בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא נ"א ע"ב) אין מקבלין פקדונות מן הנשים כו' מתה יחזור לבעלה ולא מבעי' אשת ראובן שלא אמרה בשעת מיתתה כלום שקנה ראובן הממון אשר ביד שמעון אחיו אלאל אפי' אמרה בשעת מיתתה כך וכך בא הממון זה לידי כדי להפקיע מיד בעלה הרשות ביד בעלה לקיים ולבטל [כדקתני] סיפא כי אמרה בשעת מיתתה של פלוני הם [אי מהימנא לך עשה כפי' ואם לא עשה פירוש לפירושה] ואם יאמר שמעון ממון זה שבידי שלי הוא שיבמתו פרעת' לי בערבות יבמתו [אינה רשאי לפרוע] אלא מדעת אחיו ועל שלא העלה זה על לבו הפסיד דא"ר יוסי בר' חנינא (ב"ב קל"ט ע"ב) באושא התקינו האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואמר בסוף יש נוחלי' (שם) דאפסידו אנפשיהו דלא איבעי להו למזבן מן אתתא [דיתבא] ותי גברא ה"נ ל"ש. אבל אם אמר שמעון בפני אמר לתן לה ממון זה לצורך נדונית בתה כו' והיא פרעתו לי טענתי' טענה מגו דאי בעי אמר לראובן אין לך בידי כלום דאמר רבא (ב"ב ל"ו ע"א) אי אמר ישראל קמי [דידי] זבנה גוי [מינך וזבני] מיניה מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתי' מינך הלכך ישבע שמעון כדבריו ויפטר מיד ראובן אחיו וא"ת והא רבא לא מחייב שבועה [לישראל] שמעון נמי לא מחייב שבועה י"ל [ה"מ] בדורות הראשונים שלא היו נשבעי' על הקרקעות אף זה ישבע על דבריו.
Q. A went to a distant country, leaving behind a wife and a daughter. His wife betrothed her daughter to C and promised him a dowry. C demanded that A's brother, B, become surety for the dowry. B did so, and A's wife deposited valuables with B to be used in the discharge of B's suretyship. A's wife died. When A returned, he demanded that B restore to him the valuables his late wife had entrusted to B. A. A's wife had no right to promise a dowry or give anything to B or C without A's permission. Her promises and gifts were, therefore, void and B must return to A the valuables A's wife had deposited with him. SOURCES: Pr. 858.
תתנח. ראובן הלך למדה"י [והניח] אשתו ובתה והאשה קדשה בתה ופסקה לתן לה כך וכך ונתרצה החתן עד שנעשה שמעון יבמה ערב ובקנין ולקחה האשה נכסי' ונתנה לשמעון לתשלום [הערבות] ונפטרה האשה וחזר ראובן ותבע משמעון [מה שנתנה] לו האשה ואמר איני חושש במה שפסקה אשתי נראה שחייב שמעון להחזיר לראובן מה שקבל מאשתו דת"ר בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא נ"א ע"ב) אין מקבלין פקדונות מן הנשים כו' מתה יחזור לבעלה ולא מבעי' אשת ראובן שלא אמרה בשעת מיתתה כלום שקנה ראובן הממון אשר ביד שמעון אחיו אלאל אפי' אמרה בשעת מיתתה כך וכך בא הממון זה לידי כדי להפקיע מיד בעלה הרשות ביד בעלה לקיים ולבטל [כדקתני] סיפא כי אמרה בשעת מיתתה של פלוני הם [אי מהימנא לך עשה כפי' ואם לא עשה פירוש לפירושה] ואם יאמר שמעון ממון זה שבידי שלי הוא שיבמתו פרעת' לי בערבות יבמתו [אינה רשאי לפרוע] אלא מדעת אחיו ועל שלא העלה זה על לבו הפסיד דא"ר יוסי בר' חנינא (ב"ב קל"ט ע"ב) באושא התקינו האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואמר בסוף יש נוחלי' (שם) דאפסידו אנפשיהו דלא איבעי להו למזבן מן אתתא [דיתבא] ותי גברא ה"נ ל"ש. אבל אם אמר שמעון בפני אמר לתן לה ממון זה לצורך נדונית בתה כו' והיא פרעתו לי טענתי' טענה מגו דאי בעי אמר לראובן אין לך בידי כלום דאמר רבא (ב"ב ל"ו ע"א) אי אמר ישראל קמי [דידי] זבנה גוי [מינך וזבני] מיניה מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתי' מינך הלכך ישבע שמעון כדבריו ויפטר מיד ראובן אחיו וא"ת והא רבא לא מחייב שבועה [לישראל] שמעון נמי לא מחייב שבועה י"ל [ה"מ] בדורות הראשונים שלא היו נשבעי' על הקרקעות אף זה ישבע על דבריו.
Q. A went to a distant country, leaving behind a wife and a daughter. His wife betrothed her daughter to C and promised him a dowry. C demanded that A's brother, B, become surety for the dowry. B did so, and A's wife deposited valuables with B to be used in the discharge of B's suretyship. A's wife died. When A returned, he demanded that B restore to him the valuables his late wife had entrusted to B.
A. A's wife had no right to promise a dowry or give anything to B or C without A's permission. Her promises and gifts were, therefore, void and B must return to A the valuables A's wife had deposited with him.
SOURCES: Pr. 858.