תתקפא. קבלו עליהם ר' אליעזר ומרת מרים ע"פ החרם לזווג יחד יצחק הלוי בנה וגוטלין בתו ונתנו גם הם להם ג' ליטר' ע" שאם ח"ו ימות אחד מהם יטול [הנשאר] מחצית אותם ג' ליטר' [לעצמו] והריוח ומחצית יחזיר ע"כ התנאי'. ועתה מורינו הרב ר' מאיר ראה התנאים שכך התנו שאם לא יהיה אחד מהם בחיים שיחזירו המחצית לשניהם לאב ולאם ועכשיו כך בא המעשה שנפטר [אביה] של הבת ועדיין היו שני הבנים בחיים והסגולה שעשו להם עדיין מונח בכחם ולאחר מות האב מתה הבת ועתה יש אח קטן לבת יתום מאביו ומאמו והאפטרופוס שהעמידו לו תובע את המחצית שנפל לו מאביו שאם היה אביו בחיים היה נוטל המחצית מאחר שמתה בתו כפי התנאים ואשתו תובעת כמו כן מכח הבעל בשביל כתובתה ועתה אתה אביהם של יתומי' תבאר לנו מי יזכה במעות החזרה והנערים שזווגו יחד קטנים הם עדיין ולא נשאו ונ"ל שהדין עם היתום דראוי הוא ותנן [פ' יש בכור נ"ב ע"א] ולא האשה בכתובתה ואי לומר אחרי שהמעות [ברשותה] לאו ראוי הוא אלא מוחזק ודמי למלוה על המשכון דמוחזק הוא ותנן נמי בפ' הכותב (כתובות פ"ד ע"א) מי שמת והניח כו' דוקא נקיט ביד אחרים אבל ביד האשה לאשה הא לא דמי' אלא להאשה דאפקידו גבה כו' בההוא פרקא (פ"ה ע"א) דלאו תפיסה הוא כ"ש הכא בדין שלפנינו ולא מגו [איכא] הכא אחרי שבב"ד ניתן לה ודמי לההוא דפ' זה בורר (סנהדרין ל"א ע"א) דקלתה ועוד שהוצרך להודות אשתקד על ענין מס וצדקה ומה שדנתי בשביל יתום שין לו אב ואם ולא רציתי להכניס ראשי בדין אלמנה ושלום משה עזריאל.
Q. R. Eliezer bound himself by a herem to give his daughter Gutlin, a minor, in marriage to Miriam's son, Isaac Levi, also a minor; and Miriam also obligated herself by a herem. Both parents put up a trust fund of three pounds for the couple, on condition that in case one of the parties dies before marriage the parents should divide between themselves the principal and the accrued interest. R. Eliezer died, and subsequently, but before her marriage, his daughter also died. A young son by a former marriage, who is also motherless, and a widow survived him. The trustee of the orphan, appointed by the community, and the widow, both made claims to one half of the trust-fund money. To whom should it be given? It seems to me that the orphan is entitled to this money since it was not an actual asset at the time R. Eliezer died, and a widow collects her ketubah only from actual assets. The fact that the widow is in possession of the money, as the court gave it to her temporarily, does not make this asset any more actual as is evident from the case, quoted in the Talmud, of the woman with whom notes of indebtedness were deposited (Ket. 85a). Neither does the principle of Miggo apply to her since the money was given to her by the court and since the previous year she was obliged to make out a detailed statement of her assets, for the purpose of taxation and assessment for charity, in which statement the trust-money was listed. Signed: Moses Azriel. A. Since half of the fund which belonged to R. Eliezer was to be given to the couple on their wedding day and was to be returned to R. Eliezer in case of death, it did not leave R. Eliezer's possession, and was, therefore, at the time of his death, an actual asset of his estate from which his widow is entitled to collect her ketubah. The widow is further entitled to collect her ketubah from the interest that accrued on the investment up to R. Eliezer's death, but not from the interest that accrued after his death. SOURCES: Pr. 981; Mordecai Hagadol, p. 172b.
2
תשובה: מורי הר' משה ותורתו אמת אבל בזו אין אני מודה לו דודאי אי מעלמא ירש ר' אליעזר בקבר לזה יקרא ראוי אבל הכא שהמעות הללו הוא זיכם אותו לבתו ע"מ שלא יתנו לה אלא בעת נישואיה וע"מ שאם תמות קודם שיחזירם לו אגלאי מלתא למפרע שמעולם לא יצאו מרשותו ול"ד להאומר [לחבירו] אתרוג זה נתון לך במתנה על [מנת] שתחזירהו לי דקיי"ל דע"מ [להחזיר] שמי' מתנה (סוכה מ"א ע"ב) דשאני התם דיהבי לי' לפי שעה לצאת בו וכיון דיהבי' למקצת הוי מתנה ואף אם הקדיש מקודשת לענין שהנהנה ממנו קודם שהגיע זמן חזרתו חייב קרבן מעילה אבל בדין זה שלא הי' לה כח לבת במעות הללו לשום דבר קקודם נישואיה אפי' לקח מהם רצועה לסנדלה ואי הוי מקדשא להו לא קדישי כלל ודמי' [למתנת] בית חורין [שאמרו] חכמי' (נדרים מ"ח ע"א) כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנ וכיון דאינה מתנה הרי לא יצאו מרשותו ואשה גובה פורנא מהם דהני זוזי מתו תלי וקיימו אי הויא מטי הבת לנישואי' הוי' זכיא בהו ואי לא [לא] זכי' בהו מעולם ודמי לנותן מעות ביד שליש ואמר אם יעשה לי פלוני צנאי זה תן לו אלו המעות ואם לא קיים תנאו דבר פשוט הוא שלא זכה במעות הללו מעולם ה"נ כיון דמתה קודם נישואי' ודאי לא זכתה בהו למידי ואין כאן מתנה ואין זה ראוי אלא מוחזק למפרע והאשה [תגבה] את כתו' מן הקרן והריוח שעלה בחיי בעלה ולא בריוח שעלה לאחר מותו דאין האשה גובה כתובתה מן השבח כדתניא פ' יש בכור (בכורות נ"ב ע"א) ושלום מאיר ב"ר ברוך ז"ל.
תתקפא. קבלו עליהם ר' אליעזר ומרת מרים ע"פ החרם לזווג יחד יצחק הלוי בנה וגוטלין בתו ונתנו גם הם להם ג' ליטר' ע" שאם ח"ו ימות אחד מהם יטול [הנשאר] מחצית אותם ג' ליטר' [לעצמו] והריוח ומחצית יחזיר ע"כ התנאי'. ועתה מורינו הרב ר' מאיר ראה התנאים שכך התנו שאם לא יהיה אחד מהם בחיים שיחזירו המחצית לשניהם לאב ולאם ועכשיו כך בא המעשה שנפטר [אביה] של הבת ועדיין היו שני הבנים בחיים והסגולה שעשו להם עדיין מונח בכחם ולאחר מות האב מתה הבת ועתה יש אח קטן לבת יתום מאביו ומאמו והאפטרופוס שהעמידו לו תובע את המחצית שנפל לו מאביו שאם היה אביו בחיים היה נוטל המחצית מאחר שמתה בתו כפי התנאים ואשתו תובעת כמו כן מכח הבעל בשביל כתובתה ועתה אתה אביהם של יתומי' תבאר לנו מי יזכה במעות החזרה והנערים שזווגו יחד קטנים הם עדיין ולא נשאו ונ"ל שהדין עם היתום דראוי הוא ותנן [פ' יש בכור נ"ב ע"א] ולא האשה בכתובתה ואי לומר אחרי שהמעות [ברשותה] לאו ראוי הוא אלא מוחזק ודמי למלוה על המשכון דמוחזק הוא ותנן נמי בפ' הכותב (כתובות פ"ד ע"א) מי שמת והניח כו' דוקא נקיט ביד אחרים אבל ביד האשה לאשה הא לא דמי' אלא להאשה דאפקידו גבה כו' בההוא פרקא (פ"ה ע"א) דלאו תפיסה הוא כ"ש הכא בדין שלפנינו ולא מגו [איכא] הכא אחרי שבב"ד ניתן לה ודמי לההוא דפ' זה בורר (סנהדרין ל"א ע"א) דקלתה ועוד שהוצרך להודות אשתקד על ענין מס וצדקה ומה שדנתי בשביל יתום שין לו אב ואם ולא רציתי להכניס ראשי בדין אלמנה ושלום משה עזריאל.
Q. R. Eliezer bound himself by a herem to give his daughter Gutlin, a minor, in marriage to Miriam's son, Isaac Levi, also a minor; and Miriam also obligated herself by a herem. Both parents put up a trust fund of three pounds for the couple, on condition that in case one of the parties dies before marriage the parents should divide between themselves the principal and the accrued interest. R. Eliezer died, and subsequently, but before her marriage, his daughter also died. A young son by a former marriage, who is also motherless, and a widow survived him. The trustee of the orphan, appointed by the community, and the widow, both made claims to one half of the trust-fund money. To whom should it be given?
It seems to me that the orphan is entitled to this money since it was not an actual asset at the time R. Eliezer died, and a widow collects her ketubah only from actual assets. The fact that the widow is in possession of the money, as the court gave it to her temporarily, does not make this asset any more actual as is evident from the case, quoted in the Talmud, of the woman with whom notes of indebtedness were deposited (Ket. 85a). Neither does the principle of Miggo apply to her since the money was given to her by the court and since the previous year she was obliged to make out a detailed statement of her assets, for the purpose of taxation and assessment for charity, in which statement the trust-money was listed. Signed: Moses Azriel.
A. Since half of the fund which belonged to R. Eliezer was to be given to the couple on their wedding day and was to be returned to R. Eliezer in case of death, it did not leave R. Eliezer's possession, and was, therefore, at the time of his death, an actual asset of his estate from which his widow is entitled to collect her ketubah. The widow is further entitled to collect her ketubah from the interest that accrued on the investment up to R. Eliezer's death, but not from the interest that accrued after his death.
SOURCES: Pr. 981; Mordecai Hagadol, p. 172b.
תשובה: מורי הר' משה ותורתו אמת אבל בזו אין אני מודה לו דודאי אי מעלמא ירש ר' אליעזר בקבר לזה יקרא ראוי אבל הכא שהמעות הללו הוא זיכם אותו לבתו ע"מ שלא יתנו לה אלא בעת נישואיה וע"מ שאם תמות קודם שיחזירם לו אגלאי מלתא למפרע שמעולם לא יצאו מרשותו ול"ד להאומר [לחבירו] אתרוג זה נתון לך במתנה על [מנת] שתחזירהו לי דקיי"ל דע"מ [להחזיר] שמי' מתנה (סוכה מ"א ע"ב) דשאני התם דיהבי לי' לפי שעה לצאת בו וכיון דיהבי' למקצת הוי מתנה ואף אם הקדיש מקודשת לענין שהנהנה ממנו קודם שהגיע זמן חזרתו חייב קרבן מעילה אבל בדין זה שלא הי' לה כח לבת במעות הללו לשום דבר קקודם נישואיה אפי' לקח מהם רצועה לסנדלה ואי הוי מקדשא להו לא קדישי כלל ודמי' [למתנת] בית חורין [שאמרו] חכמי' (נדרים מ"ח ע"א) כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנ וכיון דאינה מתנה הרי לא יצאו מרשותו ואשה גובה פורנא מהם דהני זוזי מתו תלי וקיימו אי הויא מטי הבת לנישואי' הוי' זכיא בהו ואי לא [לא] זכי' בהו מעולם ודמי לנותן מעות ביד שליש ואמר אם יעשה לי פלוני צנאי זה תן לו אלו המעות ואם לא קיים תנאו דבר פשוט הוא שלא זכה במעות הללו מעולם ה"נ כיון דמתה קודם נישואי' ודאי לא זכתה בהו למידי ואין כאן מתנה ואין זה ראוי אלא מוחזק למפרע והאשה [תגבה] את כתו' מן הקרן והריוח שעלה בחיי בעלה ולא בריוח שעלה לאחר מותו דאין האשה גובה כתובתה מן השבח כדתניא פ' יש בכור (בכורות נ"ב ע"א) ושלום מאיר ב"ר ברוך ז"ל.