תתקפח. ועוד הא אמרי' בפ' הכותב (כתובות פ"ד ע"א) מי שמת והניח פקדון או מלוה ביד אחרים כו' עד ר"ע אומר ינתנו ליורשי' שכולן צריכי' שבועה והיורשי' א"צ שבועה והלכתא [כותי'] כדפסקי' בגמרא ה"נ כיון דהיתומי' ממ"נ זוכי' קודם שנשבעה והיא אינה יכולה לזכות אלא בשבועה נכסי [בחזקתן] קיימי ותו לא [מצית] לאפוקי בטענת ספק מחזקתיהו ולשבע ואפי' ר' טרפון מודה הכא כיו דלא מצי' לשבע בספק ואף שבועה שלא פקדנו כו' [אין להשביע היתומי' דלא תקנו חכמי' שבועת יתומי' שלא פקדנו אבא] אלא לטול כגון שיש להם שטר ורוצי' לגבות מן היתומי' אבל כשהם נתבעי' והתובע טוען טענת שמא שאמר השבעו לי שאינכם יודעי' שאביכם הי' חייב לי [אין] נשבעי' בטענת שמא ואפי' גדולים כ"ש יתומי' קטנים וכן אני רגיל לדון ושוב שמעתי כמו כן בשם הר' שמעיה מטרונא ושוב מצאתי [שכן] כתב ר' יהודה מפרי"ש בס"פ המוכר את הבית ושוב מצאתי בתשו' רב פלטוי גאון ז"ל לגמרי כדברי וכן [דנין] בהרבה מקומות של הגדולים ששמעו דברי וישרו בעיניהם. אמנם רבי' שמואל פי' בס"פ המוכר את הבית (בבא בתרא ע' ע"ב) נשבעי' שבועת יורשי' אפי' כשהן נתבעי' ולא נהירא כדפי' ורב פלטיאל כתב שיש להחרים על היורשי' ועל כל [היודע] מזה שיעיד בפני ב"ד ועוד מצאתי [און] לי בתשו' רב צמח ז"ל על דין [אחד] וסיים בו כך וכל מי שאינו גובה אלא בשבועה ואינו יבול לשבע פקע ממונו ואין גובה בין אלמנה בין בע"ח וזה ראי' למאי [דפרישת]. [כתובה] לעיל בסי' [רנ"ט]).
Q. A's widow, Leah, and his children put forth their claims, through representatives, regarding real property left to A by his mother on condition that after A's death the property be transferred to A's children and not be used to pay Leah's ketubah. Leah claimed that the said property never belonged to A's mother since the latter received it in payment of her ketubah, but failed to take the required oath before collecting such ketubah. Leah, therefore, demanded her ketubah from this property. A's sons, then, produced a document to the effect that A, foregoing the required oath, permitted his mother to take the property of his deceased father in payment of her ketubah, and bestowed upon her as a gift whatever amount the property was worth in excess of her ketubah. Leah, however, claimed that as soon as her father-in-law died, his property, automatically falling to her husband, was subject to the lien of her ketubah, and that A, therefore, had no right to waive the oath his mother was required to take and to bestow gifts upon her without her (Leah's) permission. A. The property belongs to the grandchildren who were already born at the time the gift was made by A's mother, and Leah cannot collect her ketubah therefrom. We have no proof that A's mother received more than the amount specified in the ketubah. A's document bestowing on his mother as a gift whatever she received over and above her ketubah does not prove that she actually received more than was due her. Leah's claim that A had no right to bestow gifts without her permission is valid only in regard to real property, but a husband may sell or give away personal property without his wife's permission. Therefore, A's mother had a right to give her property to A and to his children. Moreover, since Leah is not certain that A's mother collected more than her ketubah, and can take no oath to that effect, the property goes to A's children. This Responsum is addressed to "my teachers and relatives, Rabbi Menahem and Rabbi Hillel." SOURCES: Cr. 205; Pr. 987–8; Mordecai Hagadol, p. 153c; Tesh. Maim. to Mishpatim, 7; cf. ibid. 43; Maharil, Responsa 75.
תתקפח. ועוד הא אמרי' בפ' הכותב (כתובות פ"ד ע"א) מי שמת והניח פקדון או מלוה ביד אחרים כו' עד ר"ע אומר ינתנו ליורשי' שכולן צריכי' שבועה והיורשי' א"צ שבועה והלכתא [כותי'] כדפסקי' בגמרא ה"נ כיון דהיתומי' ממ"נ זוכי' קודם שנשבעה והיא אינה יכולה לזכות אלא בשבועה נכסי [בחזקתן] קיימי ותו לא [מצית] לאפוקי בטענת ספק מחזקתיהו ולשבע ואפי' ר' טרפון מודה הכא כיו דלא מצי' לשבע בספק ואף שבועה שלא פקדנו כו' [אין להשביע היתומי' דלא תקנו חכמי' שבועת יתומי' שלא פקדנו אבא] אלא לטול כגון שיש להם שטר ורוצי' לגבות מן היתומי' אבל כשהם נתבעי' והתובע טוען טענת שמא שאמר השבעו לי שאינכם יודעי' שאביכם הי' חייב לי [אין] נשבעי' בטענת שמא ואפי' גדולים כ"ש יתומי' קטנים וכן אני רגיל לדון ושוב שמעתי כמו כן בשם הר' שמעיה מטרונא ושוב מצאתי [שכן] כתב ר' יהודה מפרי"ש בס"פ המוכר את הבית ושוב מצאתי בתשו' רב פלטוי גאון ז"ל לגמרי כדברי וכן [דנין] בהרבה מקומות של הגדולים ששמעו דברי וישרו בעיניהם. אמנם רבי' שמואל פי' בס"פ המוכר את הבית (בבא בתרא ע' ע"ב) נשבעי' שבועת יורשי' אפי' כשהן נתבעי' ולא נהירא כדפי' ורב פלטיאל כתב שיש להחרים על היורשי' ועל כל [היודע] מזה שיעיד בפני ב"ד ועוד מצאתי [און] לי בתשו' רב צמח ז"ל על דין [אחד] וסיים בו כך וכל מי שאינו גובה אלא בשבועה ואינו יבול לשבע פקע ממונו ואין גובה בין אלמנה בין בע"ח וזה ראי' למאי [דפרישת]. [כתובה] לעיל בסי' [רנ"ט]).
Q. A's widow, Leah, and his children put forth their claims, through representatives, regarding real property left to A by his mother on condition that after A's death the property be transferred to A's children and not be used to pay Leah's ketubah. Leah claimed that the said property never belonged to A's mother since the latter received it in payment of her ketubah, but failed to take the required oath before collecting such ketubah. Leah, therefore, demanded her ketubah from this property. A's sons, then, produced a document to the effect that A, foregoing the required oath, permitted his mother to take the property of his deceased father in payment of her ketubah, and bestowed upon her as a gift whatever amount the property was worth in excess of her ketubah. Leah, however, claimed that as soon as her father-in-law died, his property, automatically falling to her husband, was subject to the lien of her ketubah, and that A, therefore, had no right to waive the oath his mother was required to take and to bestow gifts upon her without her (Leah's) permission.
A. The property belongs to the grandchildren who were already born at the time the gift was made by A's mother, and Leah cannot collect her ketubah therefrom. We have no proof that A's mother received more than the amount specified in the ketubah. A's document bestowing on his mother as a gift whatever she received over and above her ketubah does not prove that she actually received more than was due her. Leah's claim that A had no right to bestow gifts without her permission is valid only in regard to real property, but a husband may sell or give away personal property without his wife's permission. Therefore, A's mother had a right to give her property to A and to his children. Moreover, since Leah is not certain that A's mother collected more than her ketubah, and can take no oath to that effect, the property goes to A's children.
This Responsum is addressed to "my teachers and relatives, Rabbi Menahem and Rabbi Hillel."
SOURCES: Cr. 205; Pr. 987–8; Mordecai Hagadol, p. 153c; Tesh. Maim. to Mishpatim, 7; cf. ibid. 43; Maharil, Responsa 75.