תתריב. וששאלת על גבאי הנשפט עם הקהל שנסתלק מגבאותו דעבד גבאה דחצר מות תריסא שנין ומקודם נשבע לקהל עבור מס ובשבועה לקח ב' זקוקי' שהיתה הצדקה חייב לו ולא נפרעו לו עדיין ולקחו ממנו מאותן ב' זקוקי' מס וכשנתלק מגבאוו תבע את הקהל לצוות לגבאי חדש [לפרעו] ב' זקוקי' אלו כי צוו לידו מעות נדבה לצורך [שלהם] וירדו לדין ולפי שטען בב"ד ואישתמיטתי' שכך אמר בב"ד לקהל והלא איני שואל [מכם] דבר פטרו ב"ד את הקהל לפרעו מן הצדקה ורצו לומר כיון דאמר הכי רי מחל את תביעתו. ודאי ב"ד שפסקו כן ב"ד טועין הן כי אין בלשון זה לשון מחילה ועוד כ"ש בדין זה אם פירש דבריו ואמר מה שאמרתי כן היינו לפי שלא תבעתי הקהל לפרעני משלהם כ"א ממעות של צדקה וגדולה מזו קיי"ל בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל"א ע"א) דטוען וחוזר וטוען היכא דלא נפיק לבראי והדר על וטעין וכיון דבעודו גבאי אמר כך וכך הלויתי לצדקה ובשעת סלוקו תבע מן הקהל לפרעו אותם ב' זקיקי' מן הצדקה והשיבהו אין עתה במזומן בכיס אנו נצוה לגבאי חדש [כשיהי'] לו בכיס במזומן מעות מוכנים שיתן לך נראה דנאמן בלא שבועה כיון דכך הוא דרך הגבאים כשאין בכיס שלפנמים מלוים מלשהם עד שיהא בכיס ואז הן פורעי' לעצמן ואדעתא דהכי מוקמי להו שיעשו כן וכל מה [דעה אדעתא דקהל עשה] הלכך יפרעו לעצמן ויהא נאמן לומר כך וכך הלויתי דכיון דבדעת בני העיד תלוי רשאין בני העיר לעשות תמחוי [קופה] וקופה תמחוי ולהעמיד גבאי' ולהאמינם וכן משמע פ"ק דב"ב (ח' ע"ב) דהגבאים נאמנים בכל מה שיאמרו דאמרי' אין עושין שררה על הצבור בפחות משנים כו' עד [שררותא היא] פירוש שיהי' לו כח למשכן על הצדקה אפי' בע"ש [ולא עבדי' פחות משנים] ויש לי לדקדק בדברי רבינו האלפסי שהרי דלג בפ' הזהב (בבא מציעא נ"ח ע"א) כולה מלתא הא דרבי אליעזר אלמא דלית הלכתא כותי' שאין שום פסק יוצא מדבריו כי כן דרכו של האלפסי שמדלג כל דברי' שיאן פסק יוצא ממנו.
a) Q. A was a Gabbai (officer) of a cemetery for twelve years. He lent two marks to the charity chest of the cemetery. When he took an oath as to his wealth from which he was to pay taxes, he included among his assets the two marks due him from the charity chest, and paid taxes for the whole amount. Subsequently he resigned his post as Gabbai and demanded that the community order the new Gabbai to pay him the two marks. When the case appeared at court, A said to the community representatives: "I do not ask anything from you." The judges construed this statement to mean that A relinquished his claim, in spite of A's protests that he meant to say that he demanded the money from the charity chest and not from the community. A. It is customary for charity officers to advance their own money when the charity chest is empty and to collect it afterwards. Such officers' claims that money is due them from the chest are believed. Therefore, A is entitled to collect his two marks, and his subsequent explanation of his statement "I do not ask anything of you", should be accepted. b) Q. Some members of the community are ready to testify in A's behalf. Is their testimony admissible as evidence? A. The testimony of residents of a city is admitted as evidence in a case to which all the residents of the city are a party, if their testimony is against the interests of the city residents. Such testimony, however, is not admissible against the relatives of the witnesses. SOURCES: Pr. 1012; Mordecai Hagadol, p. 301a; ibid. p. 350a; cf. Mord. B. B. 489; Weil, Responsa 124.
2
וששאלת אם מקצת בני העיר רשאין להעיד לו לראובן אע"ג דאמרי' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא מ"ג ע"א) אין דנין אותו [בדייני] אותה העיר ואין מביאי' ראי' מאנשי אותה העיר ה"מ להעיד לזכות בני העיר [אבל] לחוב לעצמן נאמנים דהודאת בע"ד כק' עדי' דמי ונאמני' לחוב לעצמן [בעדותן] ולכל בני העיר שאינם קרוביהם דפלגי' דבורא אפי' את"ל דלזכות לצדקה לא מהימני אע"ג דלאו דידהו דלצורך בית הקברות הוא מ"מ ניחא [להו] לזכות לצדקה דניחא להו כיו דרווח רווח [משום כשאין] מעות לבנין בית הקברות על הקהל מוטל לתת משלהם מ"מ לחוב עצמן ולאחרי' שאין קרוביהם נאמנים.
תתריב. וששאלת על גבאי הנשפט עם הקהל שנסתלק מגבאותו דעבד גבאה דחצר מות תריסא שנין ומקודם נשבע לקהל עבור מס ובשבועה לקח ב' זקוקי' שהיתה הצדקה חייב לו ולא נפרעו לו עדיין ולקחו ממנו מאותן ב' זקוקי' מס וכשנתלק מגבאוו תבע את הקהל לצוות לגבאי חדש [לפרעו] ב' זקוקי' אלו כי צוו לידו מעות נדבה לצורך [שלהם] וירדו לדין ולפי שטען בב"ד ואישתמיטתי' שכך אמר בב"ד לקהל והלא איני שואל [מכם] דבר פטרו ב"ד את הקהל לפרעו מן הצדקה ורצו לומר כיון דאמר הכי רי מחל את תביעתו. ודאי ב"ד שפסקו כן ב"ד טועין הן כי אין בלשון זה לשון מחילה ועוד כ"ש בדין זה אם פירש דבריו ואמר מה שאמרתי כן היינו לפי שלא תבעתי הקהל לפרעני משלהם כ"א ממעות של צדקה וגדולה מזו קיי"ל בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל"א ע"א) דטוען וחוזר וטוען היכא דלא נפיק לבראי והדר על וטעין וכיון דבעודו גבאי אמר כך וכך הלויתי לצדקה ובשעת סלוקו תבע מן הקהל לפרעו אותם ב' זקיקי' מן הצדקה והשיבהו אין עתה במזומן בכיס אנו נצוה לגבאי חדש [כשיהי'] לו בכיס במזומן מעות מוכנים שיתן לך נראה דנאמן בלא שבועה כיון דכך הוא דרך הגבאים כשאין בכיס שלפנמים מלוים מלשהם עד שיהא בכיס ואז הן פורעי' לעצמן ואדעתא דהכי מוקמי להו שיעשו כן וכל מה [דעה אדעתא דקהל עשה] הלכך יפרעו לעצמן ויהא נאמן לומר כך וכך הלויתי דכיון דבדעת בני העיד תלוי רשאין בני העיר לעשות תמחוי [קופה] וקופה תמחוי ולהעמיד גבאי' ולהאמינם וכן משמע פ"ק דב"ב (ח' ע"ב) דהגבאים נאמנים בכל מה שיאמרו דאמרי' אין עושין שררה על הצבור בפחות משנים כו' עד [שררותא היא] פירוש שיהי' לו כח למשכן על הצדקה אפי' בע"ש [ולא עבדי' פחות משנים] ויש לי לדקדק בדברי רבינו האלפסי שהרי דלג בפ' הזהב (בבא מציעא נ"ח ע"א) כולה מלתא הא דרבי אליעזר אלמא דלית הלכתא כותי' שאין שום פסק יוצא מדבריו כי כן דרכו של האלפסי שמדלג כל דברי' שיאן פסק יוצא ממנו.
a) Q. A was a Gabbai (officer) of a cemetery for twelve years. He lent two marks to the charity chest of the cemetery. When he took an oath as to his wealth from which he was to pay taxes, he included among his assets the two marks due him from the charity chest, and paid taxes for the whole amount. Subsequently he resigned his post as Gabbai and demanded that the community order the new Gabbai to pay him the two marks. When the case appeared at court, A said to the community representatives: "I do not ask anything from you." The judges construed this statement to mean that A relinquished his claim, in spite of A's protests that he meant to say that he demanded the money from the charity chest and not from the community.
A. It is customary for charity officers to advance their own money when the charity chest is empty and to collect it afterwards. Such officers' claims that money is due them from the chest are believed. Therefore, A is entitled to collect his two marks, and his subsequent explanation of his statement "I do not ask anything of you", should be accepted.
b) Q. Some members of the community are ready to testify in A's behalf. Is their testimony admissible as evidence?
A. The testimony of residents of a city is admitted as evidence in a case to which all the residents of the city are a party, if their testimony is against the interests of the city residents. Such testimony, however, is not admissible against the relatives of the witnesses.
SOURCES: Pr. 1012; Mordecai Hagadol, p. 301a; ibid. p. 350a; cf. Mord. B. B. 489; Weil, Responsa 124.
וששאלת אם מקצת בני העיר רשאין להעיד לו לראובן אע"ג דאמרי' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא מ"ג ע"א) אין דנין אותו [בדייני] אותה העיר ואין מביאי' ראי' מאנשי אותה העיר ה"מ להעיד לזכות בני העיר [אבל] לחוב לעצמן נאמנים דהודאת בע"ד כק' עדי' דמי ונאמני' לחוב לעצמן [בעדותן] ולכל בני העיר שאינם קרוביהם דפלגי' דבורא אפי' את"ל דלזכות לצדקה לא מהימני אע"ג דלאו דידהו דלצורך בית הקברות הוא מ"מ ניחא [להו] לזכות לצדקה דניחא להו כיו דרווח רווח [משום כשאין] מעות לבנין בית הקברות על הקהל מוטל לתת משלהם מ"מ לחוב עצמן ולאחרי' שאין קרוביהם נאמנים.