בקצרה אשיב את הנראה בעיני לאלופי ומיודעי הר' ידידיה על אשר אדוני שאל שראובן תבע את שמעון ואמ' לו אתה פטרת את בעל חובי וערביי בלא ידיעתי והלה משיב אתה אמרת לי לפוטר' אם יש עדים שעדיין חייב לראובן לאו כל כמיניה דשמעון למימר אתה אמרת לי לפוטרם כדאמרי' בסוף פרק החובל (בבא קמא דף צא) נטעותיי קצצת שורי הרגת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקצצו פטור. ופריך כל כמיניה לא שבקת חיי לכל בריה וכו'. עד בשור עומד להריגה וכו'. ומשמע הא לאו הכי לא מהימן ואפילו אין עדים שקצץ נטיעותי. לא מהימן לומר אבל אמרת לי לקוצצן במיגו דאי בעי אמ' לא קצצתי. דאי בדאיכא עדים דוקא מיירי א"כ מאי פריך כל כמינ' לוקמה בדליכא עדים שקצץ או שהרג אלא שמ"מ דאפילו ליכא עדים לא מהימן. וא"ת אמאי לא מהימנין ליה במיגו. י"ל דהוה ליה מיגו במקום עדים דאנן סהדי שהאי משקר דאין אדם נותן רשות לקצץ נטיעתיו שאין עומדי' לקציצה. ה"נ אנן סהדי שלא אמר לו לפטור החוב כל זמן שלא כרעוהו ואם יש עדים כמה הוה החוב ישלם לפי טובת הנאה שבו ולא כל דמי החוב. אלא בשויו לימכר כדתנן בפ"ק דמכות (דף ג) מעיד כי באיש פלו' שהוא חייב לחבירו אלף זוז. על מנת ליתנו לי מכאן ועד ל' יום והוא אומ' מכאן ועד י' שנים ונמצאו זוממין אומדין כמה אדם רוצה לתן ויהא בידו אלף זוז בין לחנו עד ל' יום בין לתנו עד י' שנים. וכן יש פ' החובל (בבא קמא דף פח) מעידני באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן לה כתובת ונמצאו זוממין משלמין לה כתובת' וכי האי גוונא בפ"ק דמכות (דף ג) גבי גירש ולא נתן כתובה אלמא דכל שעתא אמדינן לפי ההזק. הכא נמי כל אשראי ספק אתי ספק לא אתי ואינו משלם אלא בפי אומדנ' ההזק. ואם אין עדים כמה היה החוב ישבע שמעון כמה היזיקו ומשלם ומן המותר יפטר דבעיא היא אם עשו תקנת נגזל כמסור. ומסקינן בתיקו והמוציא מחבירו עליו הראיה. ואם אין עדים היודעים שהחוב לא הוה פרוע אז נאמן הוא לומ' אתה אמרת לי לפוטרם במיגו דאי בעי אמר לא פטרת אותם דהשת' ליכא למימר דהוה ליה מיגו במקום עדים. דה"מ כשיש עדים שאינו פרוע דאנן סהדי דאינו פוטר בחנם. וחוב שאינו פרוע כמו שאינו אומר לקצוץ נטיעותיו ולהרוג שורו שאינן עומדין להריגה ולקציצה. אבל כיון דליכא עדים שאינו פרוע יכול להיות שאמ' לפוטרם משום דכבר פרעוהו ואם שכנגדו מודה שאמר לפטור הערבים אע"פ שלא אמר לו על מנת לפטור פטור. כדמסיק רבא ס"פ החובל (בבא קמא דף צג). דלא בעי ע"מ לפטור גבי ממון אלא היכא דאתא לידיה בתורת שמירה ושלום מאיר בר ברוך:
Rabbi Samuel of Eisenach, a relative of R. Meir, permitted the eating of ritually slaughtered chickens with which a trefah chicken was mixed up. He based his decision on an opinion he said he had received from R. Jacob, that the law stated in Mishna Ab. Z. 5, 9, and interpreted in the Talmud Ab. Z. 74a, is the accepted law governing mixtures. This talmudic interpretation implies, that only objects possessing both characteristics: a) items usually sold by the piece, and b) forbidden objects, the profitable use of which is prohibited (issurei hanaah), are never neutralized in a mixture. However, objects lacking one of these characteristics do become neutralized in the proper mixture. R. Meir took issue with R. Samuel, pointing out, that the accepted authorities never mention the foregoing view as the final law. On the contrary, these authorities decide that items usually sold by the piece, even though they be not forbidden objects the profitable use of which is prohibited, are never neutralized. Moreover, R. Samuel contradicted himself and ruled that a "piece fit to be offered a guest", even though it be not issurei hanaah, is not neutralized; but a whole chicken is also considered "a piece fit to be offered a guest". R. Meir, therefore, pleads with R. Samuel to acknowledge his mistake, and change his decision, lest it become a misleading precedent which may be followed by future generations. SOURCES: Cr. 14; Am I, 75.
בקצרה אשיב את הנראה בעיני לאלופי ומיודעי הר' ידידיה על אשר אדוני שאל שראובן תבע את שמעון ואמ' לו אתה פטרת את בעל חובי וערביי בלא ידיעתי והלה משיב אתה אמרת לי לפוטר' אם יש עדים שעדיין חייב לראובן לאו כל כמיניה דשמעון למימר אתה אמרת לי לפוטרם כדאמרי' בסוף פרק החובל (בבא קמא דף צא) נטעותיי קצצת שורי הרגת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקצצו פטור. ופריך כל כמיניה לא שבקת חיי לכל בריה וכו'. עד בשור עומד להריגה וכו'. ומשמע הא לאו הכי לא מהימן ואפילו אין עדים שקצץ נטיעותי. לא מהימן לומר אבל אמרת לי לקוצצן במיגו דאי בעי אמ' לא קצצתי. דאי בדאיכא עדים דוקא מיירי א"כ מאי פריך כל כמינ' לוקמה בדליכא עדים שקצץ או שהרג אלא שמ"מ דאפילו ליכא עדים לא מהימן. וא"ת אמאי לא מהימנין ליה במיגו. י"ל דהוה ליה מיגו במקום עדים דאנן סהדי שהאי משקר דאין אדם נותן רשות לקצץ נטיעתיו שאין עומדי' לקציצה. ה"נ אנן סהדי שלא אמר לו לפטור החוב כל זמן שלא כרעוהו ואם יש עדים כמה הוה החוב ישלם לפי טובת הנאה שבו ולא כל דמי החוב. אלא בשויו לימכר כדתנן בפ"ק דמכות (דף ג) מעיד כי באיש פלו' שהוא חייב לחבירו אלף זוז. על מנת ליתנו לי מכאן ועד ל' יום והוא אומ' מכאן ועד י' שנים ונמצאו זוממין אומדין כמה אדם רוצה לתן ויהא בידו אלף זוז בין לחנו עד ל' יום בין לתנו עד י' שנים. וכן יש פ' החובל (בבא קמא דף פח) מעידני באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן לה כתובת ונמצאו זוממין משלמין לה כתובת' וכי האי גוונא בפ"ק דמכות (דף ג) גבי גירש ולא נתן כתובה אלמא דכל שעתא אמדינן לפי ההזק. הכא נמי כל אשראי ספק אתי ספק לא אתי ואינו משלם אלא בפי אומדנ' ההזק. ואם אין עדים כמה היה החוב ישבע שמעון כמה היזיקו ומשלם ומן המותר יפטר דבעיא היא אם עשו תקנת נגזל כמסור. ומסקינן בתיקו והמוציא מחבירו עליו הראיה. ואם אין עדים היודעים שהחוב לא הוה פרוע אז נאמן הוא לומ' אתה אמרת לי לפוטרם במיגו דאי בעי אמר לא פטרת אותם דהשת' ליכא למימר דהוה ליה מיגו במקום עדים. דה"מ כשיש עדים שאינו פרוע דאנן סהדי דאינו פוטר בחנם. וחוב שאינו פרוע כמו שאינו אומר לקצוץ נטיעותיו ולהרוג שורו שאינן עומדין להריגה ולקציצה. אבל כיון דליכא עדים שאינו פרוע יכול להיות שאמ' לפוטרם משום דכבר פרעוהו ואם שכנגדו מודה שאמר לפטור הערבים אע"פ שלא אמר לו על מנת לפטור פטור. כדמסיק רבא ס"פ החובל (בבא קמא דף צג). דלא בעי ע"מ לפטור גבי ממון אלא היכא דאתא לידיה בתורת שמירה ושלום מאיר בר ברוך:
Rabbi Samuel of Eisenach, a relative of R. Meir, permitted the eating of ritually slaughtered chickens with which a trefah chicken was mixed up. He based his decision on an opinion he said he had received from R. Jacob, that the law stated in Mishna Ab. Z. 5, 9, and interpreted in the Talmud Ab. Z. 74a, is the accepted law governing mixtures. This talmudic interpretation implies, that only objects possessing both characteristics: a) items usually sold by the piece, and b) forbidden objects, the profitable use of which is prohibited (issurei hanaah), are never neutralized in a mixture. However, objects lacking one of these characteristics do become neutralized in the proper mixture.
R. Meir took issue with R. Samuel, pointing out, that the accepted authorities never mention the foregoing view as the final law. On the contrary, these authorities decide that items usually sold by the piece, even though they be not forbidden objects the profitable use of which is prohibited, are never neutralized. Moreover, R. Samuel contradicted himself and ruled that a "piece fit to be offered a guest", even though it be not issurei hanaah, is not neutralized; but a whole chicken is also considered "a piece fit to be offered a guest". R. Meir, therefore, pleads with R. Samuel to acknowledge his mistake, and change his decision, lest it become a misleading precedent which may be followed by future generations.
SOURCES: Cr. 14; Am I, 75.