יארוכות סי' ע"ז וקצרות סי' קכ"ה באריכות. ומרדכי ב"מ פ"ו סי' שמ"ו. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתע"ג. וששאלתם על מלמד שהתחיל ללמוד וא"ל בעה"ב לך מעמי איני חפץ בך ונתרצה המלמד ושוב חזר בו בעה"ב ורוצה לעכבו והמלמד אומר מחלת לי השיעבוד ואיני רוצה ללמוד עוד. ונר' בעיני דלא נמחל שעבודו באמירה וראי' מפ"ק דקדושין (ד' טז.) דפריך גבי עבד ולימא ליה באפי תרי זיל ומשני עבד עברי גופו קנוי אלמא לא זכי נפשיה באמירה וה"ה בנידון זה דמדמינן פועל לעבד עברי פרק קמא דב"מ (ד' י'.) ועוד נ"ל כיון שהשכירו הרי חייב לבן ללמדו ולא כל הימנו לאב למחול שעבוד הבן דזכין לקטן ואין חבין לו וראיי' מתוספתא דכתובות פ' מי שהי' נשוי נדר לזון את בת אשתו ושיברה לו לא כל הימנו שזכין לקטן ואין חבין לו ועוד ראי' מתוספתא דפ' בתרא (דכתובות) הפוסק מעותכצ"ל לבתו קטנה וכ"ה בתוספתא. (לחתנו ולבתו) ופשט לה את הרגל כופין אותו ליתן שזכין לקטן ואין חבין לו מאיר בר ברוך זלה"ה:
Q. A engaged a tutor for his son for one year. After the tutor had entered upon his duties, he was requested by A to leave. When the tutor had gone, A changed his mind and demanded that the tutor return to fulfill the terms of his agreement. The tutor, however, refuses to return, and claims that A released him from all obligations when he ordered him to leave. A. A verbal release is not binding when the obligation is personal [such as the obligation of a slave or a tutor]. Moreover, the tutor is under an obligation to A's son, and A had no right to release the tutor from such obligation. Therefore, the latter must resume his teaching of A's son. SOURCES: Cr. 125; Pr. 77; L. 205; Rashba I, 873; Mord. B. M. 346; Agudah B. M. 118. Cf. Moses Minz, Responsa 98.
יארוכות סי' ע"ז וקצרות סי' קכ"ה באריכות. ומרדכי ב"מ פ"ו סי' שמ"ו. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתע"ג. וששאלתם על מלמד שהתחיל ללמוד וא"ל בעה"ב לך מעמי איני חפץ בך ונתרצה המלמד ושוב חזר בו בעה"ב ורוצה לעכבו והמלמד אומר מחלת לי השיעבוד ואיני רוצה ללמוד עוד. ונר' בעיני דלא נמחל שעבודו באמירה וראי' מפ"ק דקדושין (ד' טז.) דפריך גבי עבד ולימא ליה באפי תרי זיל ומשני עבד עברי גופו קנוי אלמא לא זכי נפשיה באמירה וה"ה בנידון זה דמדמינן פועל לעבד עברי פרק קמא דב"מ (ד' י'.) ועוד נ"ל כיון שהשכירו הרי חייב לבן ללמדו ולא כל הימנו לאב למחול שעבוד הבן דזכין לקטן ואין חבין לו וראיי' מתוספתא דכתובות פ' מי שהי' נשוי נדר לזון את בת אשתו ושיברה לו לא כל הימנו שזכין לקטן ואין חבין לו ועוד ראי' מתוספתא דפ' בתרא (דכתובות) הפוסק מעותכצ"ל לבתו קטנה וכ"ה בתוספתא. (לחתנו ולבתו) ופשט לה את הרגל כופין אותו ליתן שזכין לקטן ואין חבין לו מאיר בר ברוך זלה"ה:
Q. A engaged a tutor for his son for one year. After the tutor had entered upon his duties, he was requested by A to leave. When the tutor had gone, A changed his mind and demanded that the tutor return to fulfill the terms of his agreement. The tutor, however, refuses to return, and claims that A released him from all obligations when he ordered him to leave.
A. A verbal release is not binding when the obligation is personal [such as the obligation of a slave or a tutor]. Moreover, the tutor is under an obligation to A's son, and A had no right to release the tutor from such obligation. Therefore, the latter must resume his teaching of A's son.
SOURCES: Cr. 125; Pr. 77; L. 205; Rashba I, 873; Mord. B. M. 346; Agudah B. M. 118. Cf. Moses Minz, Responsa 98.