אארוכות סי' צ"ג קצרות סי' ז'. ברכות יעטה מורה ונצר משרשיו יפרה יתיר יורה ומי כמוהו מורה ומי אנכי בא עד הלום בער מאיש ולא בינת אדם לי ולא הוצרכת לדיעות הקצרות ותבונות החסירות ואתה הגעת לגבורות לבאר קלות וחמורות וענוותך תרבני ובקצרה אשיב את הנר' בעיניאארוכות סי' צ"ג קצרות סי' ז'. כי יהודה פשע וחייב לשלם כי לא הי' לו לפטור את הערבים עד שיהיה נודע לו בברורבצ"ל כי מצות. כמצות שמעון ולוי לפוטרם ואפי' אדיקני לא סמכינן (ב"ק ד' ק"ד:) וכ"ש אכתב מזוייף ואדם מועד לעולם בין שוגג וכו' (שם ד' כ"ו.) ואע"גגצ"ל דהערבים. דערבות נדרו לשלשתןדאולי צ"ל והשנים עדין לא פטרו את הערבים אפ"ה השלישי חייב דבקל כו'. והשלישי עדיין לא פטר את הערבים אפ"ה השניים חייבים דבקל יכול לפשוע בממון ישראל נגד העכו"ם כתוא במכמר וכיון שישראל גורם לחבירו הפסד אע"פ שמן הדין אין ערבים פטורין כיוןהאולי צ"ל השלשה או השנים. שהשלישי לא פטרם אפ"ה חייב דכל בידי עכו"ם ברי הזיקא ואפי' שלא מן הדין וראיה ממסור וקל למבין. ואע"פ שהואוצ"ל כאשר הוא בחצרות. ואע"פ שהואלאצוה להחזיר הערבון מ"מ אחרי שידע בדבר שהי' להם להחזיר הערבון ע"פ כתב כו'. צוה להחזיר הערבון ע"פ כתב של יעקב אביו וידע כמו כן שאביו שלח להם כבר להחזיר הערבוןזצ"ל איבעי. אי בעי לאסוקי אדעתי' שלא לפטור את הערבים בכתב מזויף כדי שלא יהי' שמעון ולוי מקורחים מכאן ומכאן ואם בשעהחצ"ל שפטר. שפטרו את הערבים אז עדיין לא החזירו שמעון ולויטצ"ל העירבון. הערבות הזה אז אין לו לשלם אלא מה שהחוב הי' שוה יותר מן הערבונות אבל אם כבר הוחזר הערבוןיצ"ל פטר. פטרו את הערבים יש לוכבהכ"י ליהודים וט"ס. ליהודה לשלם כל החוב כפי מה שישומו אותו ולא כל דמי החוב אלא אומדים כמה הי' אדם רוצה ליתן עבור חוב זה וזה ישלם ולא יותר כדא' פ"ק דמכות (ד' ג'.) מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה ונמצאו זוממין וכו' עד אומדין כמה רוצה אדם ליתן בכתובתה של זו אם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה ירשינה בעלה וקתני נמי סיפא כה"ג מעידים אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתן מכאן ועוד ל' יום והוא אומר מכאן עד י' שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן שיהי' בידו אלף זוז וכו' אלמא אמדינן ה"נ אמדינן ומשלם יהודה כל שוויו של החוב אע"פלצ"ל שגם. שגבו אביו פטר את הערבים הרי תחילהמצ"ל התנה. הרעה אביו להיות פטור מפשיעה וכל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי כיון דהאי עביד כולי הזיקא והא עביד כולי הזיקא דהלכה כר' נתן דפ' הפרה (דף נ"ג.) גבי שור שנפל לבור דר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא וליכא למימר דר' נתן לא אמר אלא גבי בור משום טעם דאמר אנא תוראי בבירך אשכחתי' ומאי דליתא לאישתלומי מבעל השור מישתלימנאנצ"ל מינך. כדאי' פ"ק דב"ק (דף י"ג.) דהא כדפר"י התםסצ"ל דע"כ והוא ר"ת על כרחך. (דעד כאן) ההיא חילוקא דיחויא בעלמא הוא שהרי בפ' הפרה (דף ל"ג:) אמרינן אפי' בשורעצ"ל ושור. כל היכ' דליכא לאישתלומי וכו' א"נ ה"ק ההוא טעם בפ"ק אע"ג דפלגי הזיקא עביד אפ"ה משום טעמא דתוראי בבירך אשכחתי' משלם הכל מה דלית לי' לאישתלומי מבעל השור אבלפצ"ל היכא דכולא הזיקא כו'. הכא דליכא הזיקא עבד בלאו ההוא טעמא אמרינן כל היכא דליכא לאישלומי וכו' כמו בשור ושור והכא נמי בנידון זה כל חד וחדצצ"ל כולא. הזיקא עביד דאיזה מהם שהי' פוטר את הערבים הי' מקלקל החוב דברי הזיקא כתוא מכמר כדפ' לעיל. ואתה תעלה מעלה לשם ולתהלה כנפש אוהבך נדבה מאיר בר' ברוך שיח':
Q. B, C and D with the help of D's father, A, lent money to a Gentile on a pledge that was worth less than the amount of the loan. The Gentile, therefore, put up Gentile sureties for the entire loan. A, originally, agreed to negotiate with the Gentile on condition that he (A) be free from any responsibility should B, C and D sustain a loss through his intervention even though it be as a result of his wilful neglect. Subsequently, A wrote to B and C to return the pledge, and the latter did so. Meanwhile, one of the sureties showed A and D a letter signed by B and C instructing them to release the sureties. Thereupon, they released the sureties. B and C claim that the letter was forged and demand their money from D. A. D had no right to release the sureties until he was absolutely certain of B's and C's instructions. He was not to rely on a letter nor on any signature. Although the sureties were still legally responsible for the payment of the debt until released by B and C, D's release afforded the Gentiles an excuse to evade payment. Since A cannot be held responsible, D must make good B's and C's losses, the amount of which is to be evaluated by the court (not the face value of the loan since it was a bad debt and not worth its face value). If, however, B and C returned the pledge to the Gentile after the release of the sureties by D, though they had no knowledge of such release, the loss of the pledge is to be borne by them pro rata. Any additional loss, over and above the pledge, is to be borne by D alone. SOURCES: Cr. 7; Pr. 93; L. 314; Tesh. Maim. to Nezikin, 12.
אארוכות סי' צ"ג קצרות סי' ז'. ברכות יעטה מורה ונצר משרשיו יפרה יתיר יורה ומי כמוהו מורה ומי אנכי בא עד הלום בער מאיש ולא בינת אדם לי ולא הוצרכת לדיעות הקצרות ותבונות החסירות ואתה הגעת לגבורות לבאר קלות וחמורות וענוותך תרבני ובקצרה אשיב את הנר' בעיניאארוכות סי' צ"ג קצרות סי' ז'. כי יהודה פשע וחייב לשלם כי לא הי' לו לפטור את הערבים עד שיהיה נודע לו בברורבצ"ל כי מצות. כמצות שמעון ולוי לפוטרם ואפי' אדיקני לא סמכינן (ב"ק ד' ק"ד:) וכ"ש אכתב מזוייף ואדם מועד לעולם בין שוגג וכו' (שם ד' כ"ו.) ואע"גגצ"ל דהערבים. דערבות נדרו לשלשתןדאולי צ"ל והשנים עדין לא פטרו את הערבים אפ"ה השלישי חייב דבקל כו'. והשלישי עדיין לא פטר את הערבים אפ"ה השניים חייבים דבקל יכול לפשוע בממון ישראל נגד העכו"ם כתוא במכמר וכיון שישראל גורם לחבירו הפסד אע"פ שמן הדין אין ערבים פטורין כיוןהאולי צ"ל השלשה או השנים. שהשלישי לא פטרם אפ"ה חייב דכל בידי עכו"ם ברי הזיקא ואפי' שלא מן הדין וראיה ממסור וקל למבין. ואע"פ שהואוצ"ל כאשר הוא בחצרות. ואע"פ שהואלאצוה להחזיר הערבון מ"מ אחרי שידע בדבר שהי' להם להחזיר הערבון ע"פ כתב כו'. צוה להחזיר הערבון ע"פ כתב של יעקב אביו וידע כמו כן שאביו שלח להם כבר להחזיר הערבוןזצ"ל איבעי. אי בעי לאסוקי אדעתי' שלא לפטור את הערבים בכתב מזויף כדי שלא יהי' שמעון ולוי מקורחים מכאן ומכאן ואם בשעהחצ"ל שפטר. שפטרו את הערבים אז עדיין לא החזירו שמעון ולויטצ"ל העירבון. הערבות הזה אז אין לו לשלם אלא מה שהחוב הי' שוה יותר מן הערבונות אבל אם כבר הוחזר הערבוןיצ"ל פטר. פטרו את הערבים יש לוכבהכ"י ליהודים וט"ס. ליהודה לשלם כל החוב כפי מה שישומו אותו ולא כל דמי החוב אלא אומדים כמה הי' אדם רוצה ליתן עבור חוב זה וזה ישלם ולא יותר כדא' פ"ק דמכות (ד' ג'.) מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה ונמצאו זוממין וכו' עד אומדין כמה רוצה אדם ליתן בכתובתה של זו אם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה ירשינה בעלה וקתני נמי סיפא כה"ג מעידים אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתן מכאן ועוד ל' יום והוא אומר מכאן עד י' שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן שיהי' בידו אלף זוז וכו' אלמא אמדינן ה"נ אמדינן ומשלם יהודה כל שוויו של החוב אע"פלצ"ל שגם. שגבו אביו פטר את הערבים הרי תחילהמצ"ל התנה. הרעה אביו להיות פטור מפשיעה וכל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי כיון דהאי עביד כולי הזיקא והא עביד כולי הזיקא דהלכה כר' נתן דפ' הפרה (דף נ"ג.) גבי שור שנפל לבור דר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא וליכא למימר דר' נתן לא אמר אלא גבי בור משום טעם דאמר אנא תוראי בבירך אשכחתי' ומאי דליתא לאישתלומי מבעל השור מישתלימנאנצ"ל מינך. כדאי' פ"ק דב"ק (דף י"ג.) דהא כדפר"י התםסצ"ל דע"כ והוא ר"ת על כרחך. (דעד כאן) ההיא חילוקא דיחויא בעלמא הוא שהרי בפ' הפרה (דף ל"ג:) אמרינן אפי' בשורעצ"ל ושור. כל היכ' דליכא לאישתלומי וכו' א"נ ה"ק ההוא טעם בפ"ק אע"ג דפלגי הזיקא עביד אפ"ה משום טעמא דתוראי בבירך אשכחתי' משלם הכל מה דלית לי' לאישתלומי מבעל השור אבלפצ"ל היכא דכולא הזיקא כו'. הכא דליכא הזיקא עבד בלאו ההוא טעמא אמרינן כל היכא דליכא לאישלומי וכו' כמו בשור ושור והכא נמי בנידון זה כל חד וחדצצ"ל כולא. הזיקא עביד דאיזה מהם שהי' פוטר את הערבים הי' מקלקל החוב דברי הזיקא כתוא מכמר כדפ' לעיל. ואתה תעלה מעלה לשם ולתהלה כנפש אוהבך נדבה מאיר בר' ברוך שיח':
Q. B, C and D with the help of D's father, A, lent money to a Gentile on a pledge that was worth less than the amount of the loan. The Gentile, therefore, put up Gentile sureties for the entire loan. A, originally, agreed to negotiate with the Gentile on condition that he (A) be free from any responsibility should B, C and D sustain a loss through his intervention even though it be as a result of his wilful neglect. Subsequently, A wrote to B and C to return the pledge, and the latter did so. Meanwhile, one of the sureties showed A and D a letter signed by B and C instructing them to release the sureties. Thereupon, they released the sureties. B and C claim that the letter was forged and demand their money from D.
A. D had no right to release the sureties until he was absolutely certain of B's and C's instructions. He was not to rely on a letter nor on any signature. Although the sureties were still legally responsible for the payment of the debt until released by B and C, D's release afforded the Gentiles an excuse to evade payment. Since A cannot be held responsible, D must make good B's and C's losses, the amount of which is to be evaluated by the court (not the face value of the loan since it was a bad debt and not worth its face value). If, however, B and C returned the pledge to the Gentile after the release of the sureties by D, though they had no knowledge of such release, the loss of the pledge is to be borne by them pro rata. Any additional loss, over and above the pledge, is to be borne by D alone.
SOURCES: Cr. 7; Pr. 93; L. 314; Tesh. Maim. to Nezikin, 12.