זקצרות סי' ק"ע. ראובן טוען על שמעון קניתי ממך כסף והנחתי משכון עליהםחט"ס הוא. כך וכך אמרתי אם לא אתן מעותיך תוך ג' ימים שיש לך לגבותטצ"ל מערבוני ותיבת על כל נמחק. על כלי צ"ל לחלפו וכ"ה שם: ערבוני בכל ענינו שתוכל בין למשכנו בריבית והן בין החלפנים ואתה שניתה במשכוני שמשכנת אותו להחלט בתוך שבועיים זה לא עלה על לבי מעולם ומה שאמרתי לך לגבות מעותיך בכל ענין שתוכל לפי נוהג העולם הי' דעתי ללוותם בריבית או הי' לך לחתוך מן הכסף כנגד מעותיך ולהחזיר לי המותר כי המשכון של זה לא הי' צריך שומא. ושמעון השיב ידעתי כי דחיין אתה ולא רציתי כלל לקבל ערבונך אלא בענין זה שנתתי לי רשות לגבות מעותי בכל ענין שהייתי יכול וכן עשיתי וחזרתי על כל צדדין ולא יכולתי למשכנו בע"א וכאשר משכנתיו ביד יהודי הודעתיך וניתרצית וראובן אומר להד"מ שהודעתני עד שרכבתי לדרכי ואף כי הודעתני לא שמתי אל לבי: לענין שאילתא דשאילנא קדמיכון נ"ל דכל מה שהחפץ שוה יותר מן החוב יחזיר לו שמעון לראובן דאפי' הוא כדברי שמעון שא"ל אם לא אתן לך מעותיך עד יום פלוני תגבה מעותיך מערבוני בכל ענין שתוכל מ"מ אסמכתא היא ולא קניא דכל דאי לא קני ואפי' הלווהו על שדהו וא"ל אם אין אתה נותן לי עד ג' שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו (ב"מ ד' ס"ו.) ומוקי לה בגמ' בדאמר לי' מעכשיו אבל א"ל בלא מעכשיו לא אע"ג דעדיפ' הלואה דהתם משאר אסמכתו' דלא קנו אפי' במעכשיו אלא א"כ קנו מיני' בב"ד חשוב כמו שפיר"ת ור"י מ"מ בלא מעכשיו לא קני וכ"ש בנדון זה דלא קני, וגדולה מזו אמרו פ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ו:) דהיכא דא"ל אי לא פרענא לך ליום פלוני גבי מהאי חמרא אסמכתא היא ולא קניא אע"ג דלא גזים כולי האי מ"מ חשיב לי' גזים כיון דמפסיד קצת שמרשהו למכור קודם שהגיע זמן מכירת היין וכ"ש בנידון זה דגזים טפי ועוד דלא אמר מעיקרא להחליטן ואע"ג דלבתר הכי אודעי' שדעתו הי' למשכון ערבונו להחליט שלא מצא ללוות עליו ונתרצה לו אפ"ה לאכצ"ל קני דהאי דאמר לו קני משום דכי לימטי כו'. קנו דהאי דאמר לא קני משום הכי דכי לימטי זימני' לא ליתי ולטרח וכ"ש אשכחי' בתר זימני' וא"ל קני דמחמת כיסופא הוא דקא"ל ועוד בנדון זהלצ"ל נראה. דאפי' אי אקני לי'מבהכ"י כתוב. איתא לגמר ולא בקנין. ולית לי' פיתרא. בקנין גמורנצ"ל וב"ד חשוב. וחשוב אם לא אפדנו ביום פלוני שימשכנו לאחרים להיחלט ולא א"ל קני את גופך הוהסצ"ל הוה לי' קני. ליקני השתא ע"מ להקנות לאחריםעצ"ל לאחר זמן וקיי"ל דלא קני דהא לא הדר ואקני לאחריני כו'. לא לא קני דהא לא הדר דמקני לאחריני ולהכי לא קני בקניין דמקני השתא דהאי שלא לצורך עצמו א"לפצ"ל אלא לאחריני. לאחריני לאחר זמןצצ"ל ובההיא. עי' נדרים מ"ח ב': דבההיא שעתא הדר סודרא למרי' ועוד מה שחזר ומשכנו לאחרים בלי קנין בב"ד ליחלט אחר שבועיים אסמכתאקצ"ל היא. דלא קניא ומה שכתבתי דקני ע"מ להקנות לא קני אין להקשות על מה שמעשי' בכל יום דכי כתבי הרשא' פעמים המורשהרצ"ל מוחל. ומוחל קצת ומתפשר עמו דהא אע"ג דשוי' שליח יכול הוא למחול דהוי כאלו א"ל מעיקרא אם תרצה למחול לו אני מוחל לך מעכשיו וקיימא לןשעי' תוס' סנהדרין ד' ו' א'. דמחילה אין צריכה קנין ואפי' בלא מעכשיו אם אמר אם תמחול לו אני מוחל לו כמו כן כמאן דא"ל מעכשיו דמי כיון דכבר הממון ביד הנתבע אבל הכא שבשעת הקנין שהקנה לשמעון להקנות לאחרים לא הי' הממון ביד אחרים הוה לי' קני על מנת להקנות ולא קני כדפ' טעמא כ"ש בלא קנין דלא קני ואפי' אם לא משכנו ליחלט אלא משכנו בריבי' לא יפרע ראובן הריבי' ואפי' א"ל מעיקר' אם לא אפרע לך תמשכן ערבוני בריבית אסמכת' הוא טפי מגבי האי חמרא (ב"מ ס"ו:) ולא יפרע לו ראובן אלא הקרן ואי יהיב לי' הריבית תרוייהו איסורא קעבדו. ושלום מאיר בר' ברוך שיחי':
Q. A bought silver from B. Having no money to pay for it, he gave B a quantity of gold on condition that should he fail to pay B within three days, B would have the right to raise money against such gold by using it as security on an interest-bearing loan, or by having the money-changers exchange it for money, or by resorting to any other possible manner of raising money. B, however, pledged the gold with C on condition that it become forfeited after two weeks shall have elapsed, should A fail to redeem it within that time. A did not redeem his gold within the stipulated time. Now A demands that B return his gold since he never intended to allow B to pledge his gold on such unusual, and extremely unfavorable, conditions. By the phrase "any other possible manner" he meant to permit the employment of customary methods of raising money against security, and no more. Moreover, B did not necessarily have to raise a loan. He could have taken off a piece of the gold commensurate in value with the money due him, and returned the remainder to A; since gold bullion lends itself to such treatment without the necessity of appraisal [by a court]. B, on the other hand, claims that knowing what a dilatory debtor A was, he refused to do business with him until A gave him the gold and specified that it could be used to raise money "in any possible manner", the last phrase to be taken literally. He further claims that he could not raise the money in any other way than on the terms made with C, and that he informed A about this transaction with C, and that A agreed to it. A, however, denies B's assertions and claims that he was informed of the transaction with C after he had mounted his horse and had been ready to ride on his way, and that he did not realize at the time the meaning of B's words. A. Even assuming the truth of B's version of his agreement with A, such agreement is considered an asmakhta and is not valid unless accompanied by a kinyan and made before an authoritative court. Therefore, B must pay to A the difference between the value of A's gold and the amount due B. Moreover, B's agreement with C regarding the forfeiture of the pledge is also considered an askmakhta and is invalid. SOURCES: Cr. 170; L. 331.
זקצרות סי' ק"ע. ראובן טוען על שמעון קניתי ממך כסף והנחתי משכון עליהםחט"ס הוא. כך וכך אמרתי אם לא אתן מעותיך תוך ג' ימים שיש לך לגבותטצ"ל מערבוני ותיבת על כל נמחק. על כלי צ"ל לחלפו וכ"ה שם: ערבוני בכל ענינו שתוכל בין למשכנו בריבית והן בין החלפנים ואתה שניתה במשכוני שמשכנת אותו להחלט בתוך שבועיים זה לא עלה על לבי מעולם ומה שאמרתי לך לגבות מעותיך בכל ענין שתוכל לפי נוהג העולם הי' דעתי ללוותם בריבית או הי' לך לחתוך מן הכסף כנגד מעותיך ולהחזיר לי המותר כי המשכון של זה לא הי' צריך שומא. ושמעון השיב ידעתי כי דחיין אתה ולא רציתי כלל לקבל ערבונך אלא בענין זה שנתתי לי רשות לגבות מעותי בכל ענין שהייתי יכול וכן עשיתי וחזרתי על כל צדדין ולא יכולתי למשכנו בע"א וכאשר משכנתיו ביד יהודי הודעתיך וניתרצית וראובן אומר להד"מ שהודעתני עד שרכבתי לדרכי ואף כי הודעתני לא שמתי אל לבי: לענין שאילתא דשאילנא קדמיכון נ"ל דכל מה שהחפץ שוה יותר מן החוב יחזיר לו שמעון לראובן דאפי' הוא כדברי שמעון שא"ל אם לא אתן לך מעותיך עד יום פלוני תגבה מעותיך מערבוני בכל ענין שתוכל מ"מ אסמכתא היא ולא קניא דכל דאי לא קני ואפי' הלווהו על שדהו וא"ל אם אין אתה נותן לי עד ג' שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו (ב"מ ד' ס"ו.) ומוקי לה בגמ' בדאמר לי' מעכשיו אבל א"ל בלא מעכשיו לא אע"ג דעדיפ' הלואה דהתם משאר אסמכתו' דלא קנו אפי' במעכשיו אלא א"כ קנו מיני' בב"ד חשוב כמו שפיר"ת ור"י מ"מ בלא מעכשיו לא קני וכ"ש בנדון זה דלא קני, וגדולה מזו אמרו פ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ו:) דהיכא דא"ל אי לא פרענא לך ליום פלוני גבי מהאי חמרא אסמכתא היא ולא קניא אע"ג דלא גזים כולי האי מ"מ חשיב לי' גזים כיון דמפסיד קצת שמרשהו למכור קודם שהגיע זמן מכירת היין וכ"ש בנידון זה דגזים טפי ועוד דלא אמר מעיקרא להחליטן ואע"ג דלבתר הכי אודעי' שדעתו הי' למשכון ערבונו להחליט שלא מצא ללוות עליו ונתרצה לו אפ"ה לאכצ"ל קני דהאי דאמר לו קני משום דכי לימטי כו'. קנו דהאי דאמר לא קני משום הכי דכי לימטי זימני' לא ליתי ולטרח וכ"ש אשכחי' בתר זימני' וא"ל קני דמחמת כיסופא הוא דקא"ל ועוד בנדון זהלצ"ל נראה. דאפי' אי אקני לי'מבהכ"י כתוב. איתא לגמר ולא בקנין. ולית לי' פיתרא. בקנין גמורנצ"ל וב"ד חשוב. וחשוב אם לא אפדנו ביום פלוני שימשכנו לאחרים להיחלט ולא א"ל קני את גופך הוהסצ"ל הוה לי' קני. ליקני השתא ע"מ להקנות לאחריםעצ"ל לאחר זמן וקיי"ל דלא קני דהא לא הדר ואקני לאחריני כו'. לא לא קני דהא לא הדר דמקני לאחריני ולהכי לא קני בקניין דמקני השתא דהאי שלא לצורך עצמו א"לפצ"ל אלא לאחריני. לאחריני לאחר זמןצצ"ל ובההיא. עי' נדרים מ"ח ב': דבההיא שעתא הדר סודרא למרי' ועוד מה שחזר ומשכנו לאחרים בלי קנין בב"ד ליחלט אחר שבועיים אסמכתאקצ"ל היא. דלא קניא ומה שכתבתי דקני ע"מ להקנות לא קני אין להקשות על מה שמעשי' בכל יום דכי כתבי הרשא' פעמים המורשהרצ"ל מוחל. ומוחל קצת ומתפשר עמו דהא אע"ג דשוי' שליח יכול הוא למחול דהוי כאלו א"ל מעיקרא אם תרצה למחול לו אני מוחל לך מעכשיו וקיימא לןשעי' תוס' סנהדרין ד' ו' א'. דמחילה אין צריכה קנין ואפי' בלא מעכשיו אם אמר אם תמחול לו אני מוחל לו כמו כן כמאן דא"ל מעכשיו דמי כיון דכבר הממון ביד הנתבע אבל הכא שבשעת הקנין שהקנה לשמעון להקנות לאחרים לא הי' הממון ביד אחרים הוה לי' קני על מנת להקנות ולא קני כדפ' טעמא כ"ש בלא קנין דלא קני ואפי' אם לא משכנו ליחלט אלא משכנו בריבי' לא יפרע ראובן הריבי' ואפי' א"ל מעיקר' אם לא אפרע לך תמשכן ערבוני בריבית אסמכת' הוא טפי מגבי האי חמרא (ב"מ ס"ו:) ולא יפרע לו ראובן אלא הקרן ואי יהיב לי' הריבית תרוייהו איסורא קעבדו. ושלום מאיר בר' ברוך שיחי':
Q. A bought silver from B. Having no money to pay for it, he gave B a quantity of gold on condition that should he fail to pay B within three days, B would have the right to raise money against such gold by using it as security on an interest-bearing loan, or by having the money-changers exchange it for money, or by resorting to any other possible manner of raising money. B, however, pledged the gold with C on condition that it become forfeited after two weeks shall have elapsed, should A fail to redeem it within that time. A did not redeem his gold within the stipulated time. Now A demands that B return his gold since he never intended to allow B to pledge his gold on such unusual, and extremely unfavorable, conditions. By the phrase "any other possible manner" he meant to permit the employment of customary methods of raising money against security, and no more. Moreover, B did not necessarily have to raise a loan. He could have taken off a piece of the gold commensurate in value with the money due him, and returned the remainder to A; since gold bullion lends itself to such treatment without the necessity of appraisal [by a court]. B, on the other hand, claims that knowing what a dilatory debtor A was, he refused to do business with him until A gave him the gold and specified that it could be used to raise money "in any possible manner", the last phrase to be taken literally. He further claims that he could not raise the money in any other way than on the terms made with C, and that he informed A about this transaction with C, and that A agreed to it. A, however, denies B's assertions and claims that he was informed of the transaction with C after he had mounted his horse and had been ready to ride on his way, and that he did not realize at the time the meaning of B's words.
A. Even assuming the truth of B's version of his agreement with A, such agreement is considered an asmakhta and is not valid unless accompanied by a kinyan and made before an authoritative court. Therefore, B must pay to A the difference between the value of A's gold and the amount due B. Moreover, B's agreement with C regarding the forfeiture of the pledge is also considered an askmakhta and is invalid.
SOURCES: Cr. 170; L. 331.