לקצרות סי' קפ"ה. הארכתם עלי דבריכם ביותרמצ"ל והזמן לא. יתנוני להשיב על כל הדברים האלה ובקצרה אשיב את הנראה בעיני אם ראובן הי' ציית דינא ואע"פנצ"ל כן. הלשין אותו שמעון לשר ומתוך כך הוצרך ליתן על כורחו ליטרא לשופט כמו שכתבתם ששמעון מודה שהלשיןסצ"ל אותו וצוה לעכב את שלו עד כו' וכ"ה בקצרות. אתי שלו עד שיעשה לו דין לא היה לו לעשות זה אלא ע"פ ב"ד והקהל אבל מעצמו לא דהא דאמ' עביד אינש דינא לנפשי' ה"מ בחפץ שלו אם ראובן היה מוחזק בחפץ שהוא של שמעון ושמעון הי' יכול ליקח אותו חפץ המבורר יכול הוא לעשות דין לעצמו כיון שאותו חפץ הוא וכן מוכחת כל ההלכה בפ' המניח (בבא קמא דף כ"ז:) אבל מי שנתחייב לחבירו ואינו פורעו הא תנא פ' המקבל (בבא מציעא דף קי"ג.) לא ימשכננו ואפילו שליח ב"דעצ"ל אמר. ואמר שמואל דמינתח ניחוחי אבל לביתו לא אזיל וא"כ כי יש עדים כמה הפסיד ראובן כן ישלם לו שמעון ואם אין עדים ושמעון טוען איני יודע אם הפסדת כלום בזה ישבע שאינו יודע אם ראובן הפסיד כלום ויפטור ועל הב' ליטרין שראובן תובע הליטרא שאומר ראובן שהוצרך ליתן לשופט עבורו נהי דעכו"ם בתר ערבא אזיל מ"מ לא משבעינן לשמעון עבור אותו ליטרא שהוא כדבריו כל זמן שלא נתברר בעדים או בשבועת ראובן שפרעם לעכו"ם אמנם על ליטרא השני' שאומר שנדר לו כדי שיסייענו ושמעון משיב להד"מ יש לו לשבע לשמעון שלא נדר לו כלום אם אינו רוצה לשבע משלם ולא כל הליטרא אלא לפי טורחו ולפי מה שביטל ממלאכתו ופסידא דמטייה לראובן בשעה שטרח כדתניא ומייתי לה בהגוזל בתרא (דף קט"ז.) הרי שהיה בורח מבית האסורין ואמר לספן טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו ואם אמר טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם ומפ' התם מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא עד בשולה דגים מן הים דא"ל אפסדתי כוורי בזוזא ואם ראובן רוצה לישבע שפרע ליטרא האחרת לשופט אז ישבע שמעון גם על אותו ליטרא שלדבריו הוא ויפטור ומה ששמעון טוען שהשכין סוס עבור בנופדבר זה צריך פי' וחסר הענין גם בקצרות. וכו' אם יש עדים שעל פי הקהל עשה פטור ואם לאו ישבע על זה שברשות הקהל עשה ועל הב' ליטרין ישבעצצ"ל שמעון. ראובן שלא הפסידו מאומה כדבריו. ושלום מאיר בר' ברוך שיחי':
Q. A was ready to obey the decision of a Jewish court regarding his dispute with B; nevertheless, B informed against him before the overlord and, consequently, A was forced to pay one pound to the [Gentile] judge. B admitted having informed against A and having asked (the overlord) to retain A's valuables till A answer his summons to [a Jewish] court and abide by its decision. A. B had no right to force A to abide by the decision of a Jewish court through the intervention of a Gentile, unless the community or the court instructed him to do so. No person is permitted to take the law into his own hands except when he seeks to retrieve his own particular article. Therefore, it witnesses testify to the amount A lost through B's unlawful act, B must make good such loss. But if no such witnesses exist, and B claims not to know of any loss sustained by A, he may take an oath in support of his claim and thus be free from obligation. (R. Meir alludes in an obscure manner to various claims and counterclaims of the two parties, the exact meaning of which is hard to determine. I. A.) SOURCES: Cr. 185 b; L. 334. Cf. Menahem of Merseburg, Nimmukim (58).
לקצרות סי' קפ"ה. הארכתם עלי דבריכם ביותרמצ"ל והזמן לא. יתנוני להשיב על כל הדברים האלה ובקצרה אשיב את הנראה בעיני אם ראובן הי' ציית דינא ואע"פנצ"ל כן. הלשין אותו שמעון לשר ומתוך כך הוצרך ליתן על כורחו ליטרא לשופט כמו שכתבתם ששמעון מודה שהלשיןסצ"ל אותו וצוה לעכב את שלו עד כו' וכ"ה בקצרות. אתי שלו עד שיעשה לו דין לא היה לו לעשות זה אלא ע"פ ב"ד והקהל אבל מעצמו לא דהא דאמ' עביד אינש דינא לנפשי' ה"מ בחפץ שלו אם ראובן היה מוחזק בחפץ שהוא של שמעון ושמעון הי' יכול ליקח אותו חפץ המבורר יכול הוא לעשות דין לעצמו כיון שאותו חפץ הוא וכן מוכחת כל ההלכה בפ' המניח (בבא קמא דף כ"ז:) אבל מי שנתחייב לחבירו ואינו פורעו הא תנא פ' המקבל (בבא מציעא דף קי"ג.) לא ימשכננו ואפילו שליח ב"דעצ"ל אמר. ואמר שמואל דמינתח ניחוחי אבל לביתו לא אזיל וא"כ כי יש עדים כמה הפסיד ראובן כן ישלם לו שמעון ואם אין עדים ושמעון טוען איני יודע אם הפסדת כלום בזה ישבע שאינו יודע אם ראובן הפסיד כלום ויפטור ועל הב' ליטרין שראובן תובע הליטרא שאומר ראובן שהוצרך ליתן לשופט עבורו נהי דעכו"ם בתר ערבא אזיל מ"מ לא משבעינן לשמעון עבור אותו ליטרא שהוא כדבריו כל זמן שלא נתברר בעדים או בשבועת ראובן שפרעם לעכו"ם אמנם על ליטרא השני' שאומר שנדר לו כדי שיסייענו ושמעון משיב להד"מ יש לו לשבע לשמעון שלא נדר לו כלום אם אינו רוצה לשבע משלם ולא כל הליטרא אלא לפי טורחו ולפי מה שביטל ממלאכתו ופסידא דמטייה לראובן בשעה שטרח כדתניא ומייתי לה בהגוזל בתרא (דף קט"ז.) הרי שהיה בורח מבית האסורין ואמר לספן טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו ואם אמר טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם ומפ' התם מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא עד בשולה דגים מן הים דא"ל אפסדתי כוורי בזוזא ואם ראובן רוצה לישבע שפרע ליטרא האחרת לשופט אז ישבע שמעון גם על אותו ליטרא שלדבריו הוא ויפטור ומה ששמעון טוען שהשכין סוס עבור בנופדבר זה צריך פי' וחסר הענין גם בקצרות. וכו' אם יש עדים שעל פי הקהל עשה פטור ואם לאו ישבע על זה שברשות הקהל עשה ועל הב' ליטרין ישבעצצ"ל שמעון. ראובן שלא הפסידו מאומה כדבריו. ושלום מאיר בר' ברוך שיחי':
Q. A was ready to obey the decision of a Jewish court regarding his dispute with B; nevertheless, B informed against him before the overlord and, consequently, A was forced to pay one pound to the [Gentile] judge. B admitted having informed against A and having asked (the overlord) to retain A's valuables till A answer his summons to [a Jewish] court and abide by its decision.
A. B had no right to force A to abide by the decision of a Jewish court through the intervention of a Gentile, unless the community or the court instructed him to do so. No person is permitted to take the law into his own hands except when he seeks to retrieve his own particular article. Therefore, it witnesses testify to the amount A lost through B's unlawful act, B must make good such loss. But if no such witnesses exist, and B claims not to know of any loss sustained by A, he may take an oath in support of his claim and thus be free from obligation.
(R. Meir alludes in an obscure manner to various claims and counterclaims of the two parties, the exact meaning of which is hard to determine. I. A.)
SOURCES: Cr. 185 b; L. 334. Cf. Menahem of Merseburg, Nimmukim (58).