מארוכות שי' ל' קצרות סי' ס"ה מרדכי יבמות פ"ד סי' כ"ד כ"ה. אדוני שאל על ראובן שנפלה לפניו יבמה והי' סבור שהיה לה יתר מכדי כתובתה ולא רצה לחלוץ לה עד שהיתה נותנות לו ממון ופשרו ביניהם שהיה לה ליתן ליבמה ב' זקוקים והיה לו לחלוץ לה ומחלו זה לזה כל תביעות שהיו ביניהם בקנין גמור בפני ב"ד וכשבאו לב"ד לחלוץ אז נתנה לשליש ב' זקוקים במעמד שלשתן ואמר היבם לשליש לכשאחלץ לה אז תתן לי אותם ב' זקוקי' וא"ל השליש הן ולאחר חליצה הוציאה שטר כתובתה והחזירו לה ב"ד אותם ב' זקוקים בפריעת שטר כתובתה כי נשבעה שלא הי' כדי כתובתה עכ"ל אתה לא ביארת לי כל הצורך אמנם אני אפרש אם היא אומרות לשליש במעמד שלשתן תן לו אותם ב' זקוקים לאחר שיחליץ לי אז ודאי יש לו לשליש ליתן ליבם שהרי היבם קנאם במעמד שלשתן מיד ליתנם לו לאחר חליצה ולא מציא היבמה בתר הכי לאפוקי שטר כתובתה ולגבותם בכתובתה דלא שייך משטה אני בך בדבר שכבר זכה בו ובא לידו והא דאמר טול דינר זה והעבירני אין לו אלא שכרו (ב"ק ד' קט"ז ) לא מיירי דיהיב לי' הדינר מיד דבהא לא הוה שייך משטה אני בך אלא דא"ל טול דינר כשתעבירני בהא קיי"ל דאין לו אלא שכרו ולא יהיב לי' מידי מדקתני סיפא אבל אמר אם אמר טול בשכרך נותן לו שכרו משלם אלמא משמע דרישא איירי דאכתי לא יהיב לי' אבל אם לא אמרה לשליש תן לו אלא נתנה אותן ב' זקוקים בשתיקה הרי אותן ב' זקוקים שלה לעולם ולא יצאו מרשותה וא"כ אע"פ שהשליש אומר חלוץ לה ואני אתן לך אותם ב' זקוקים לא קנינהו היבם דבמאי ליקנינהו באמירה בעלמא לא קני דגריעא טפי מטול רינר והעבירני דאע"ג דאיהו גופי' א"ל הכי אעפ"כ אין לו אלא שכרו דהשתא מציא אמרה לי' משטה אני בך כ"ש דהכא שהיבמה לא אמרה לו כלום אלא השליש הוא שאומר לו ליתן לו משלה. ושלום מאיר בר' ברוך שיחי':
Q. A believed that his brother's (childless) widow had retained from her husband's estate more than the amount due her for her ketubah, and he refused to go through with the ceremony of halitzah, unless she paid him some money. They finally agreed on the sum of 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks. Before the ceremony of halitzah she gave the money to a trustee in A's presence. A said to the trustee: "After the ceremony, you must give me the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks". To this, the trustee replied, "I shall." After the ceremony, the widow produced her ketubah, swore that she had not received enough to cover same, and demanded the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks back. The court decided that the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks.marks belong to the widow. Is the decision of the court correct? A. The question is not sufficiently clear for us to express an opinion. If the widow told the trustee, in A's presence, to give the money to A after the ceremony, the money belongs to A; since this money is simply a gift which the trustee received for A's benefit. But, if the widow said nothing while she gave the money to the trustee, A's words are of no avail, and she can reclaim her money in payment of her ketubah. SOURCES: Cr. 65: Pr. 30; L. 339; Mord. Yeb. 24.
מארוכות שי' ל' קצרות סי' ס"ה מרדכי יבמות פ"ד סי' כ"ד כ"ה. אדוני שאל על ראובן שנפלה לפניו יבמה והי' סבור שהיה לה יתר מכדי כתובתה ולא רצה לחלוץ לה עד שהיתה נותנות לו ממון ופשרו ביניהם שהיה לה ליתן ליבמה ב' זקוקים והיה לו לחלוץ לה ומחלו זה לזה כל תביעות שהיו ביניהם בקנין גמור בפני ב"ד וכשבאו לב"ד לחלוץ אז נתנה לשליש ב' זקוקים במעמד שלשתן ואמר היבם לשליש לכשאחלץ לה אז תתן לי אותם ב' זקוקי' וא"ל השליש הן ולאחר חליצה הוציאה שטר כתובתה והחזירו לה ב"ד אותם ב' זקוקים בפריעת שטר כתובתה כי נשבעה שלא הי' כדי כתובתה עכ"ל אתה לא ביארת לי כל הצורך אמנם אני אפרש אם היא אומרות לשליש במעמד שלשתן תן לו אותם ב' זקוקים לאחר שיחליץ לי אז ודאי יש לו לשליש ליתן ליבם שהרי היבם קנאם במעמד שלשתן מיד ליתנם לו לאחר חליצה ולא מציא היבמה בתר הכי לאפוקי שטר כתובתה ולגבותם בכתובתה דלא שייך משטה אני בך בדבר שכבר זכה בו ובא לידו והא דאמר טול דינר זה והעבירני אין לו אלא שכרו (ב"ק ד' קט"ז ) לא מיירי דיהיב לי' הדינר מיד דבהא לא הוה שייך משטה אני בך אלא דא"ל טול דינר כשתעבירני בהא קיי"ל דאין לו אלא שכרו ולא יהיב לי' מידי מדקתני סיפא אבל אמר אם אמר טול בשכרך נותן לו שכרו משלם אלמא משמע דרישא איירי דאכתי לא יהיב לי' אבל אם לא אמרה לשליש תן לו אלא נתנה אותן ב' זקוקים בשתיקה הרי אותן ב' זקוקים שלה לעולם ולא יצאו מרשותה וא"כ אע"פ שהשליש אומר חלוץ לה ואני אתן לך אותם ב' זקוקים לא קנינהו היבם דבמאי ליקנינהו באמירה בעלמא לא קני דגריעא טפי מטול רינר והעבירני דאע"ג דאיהו גופי' א"ל הכי אעפ"כ אין לו אלא שכרו דהשתא מציא אמרה לי' משטה אני בך כ"ש דהכא שהיבמה לא אמרה לו כלום אלא השליש הוא שאומר לו ליתן לו משלה. ושלום מאיר בר' ברוך שיחי':
Q. A believed that his brother's (childless) widow had retained from her husband's estate more than the amount due her for her ketubah, and he refused to go through with the ceremony of halitzah, unless she paid him some money. They finally agreed on the sum of 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks. Before the ceremony of halitzah she gave the money to a trustee in A's presence. A said to the trustee: "After the ceremony, you must give me the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks". To this, the trustee replied, "I shall." After the ceremony, the widow produced her ketubah, swore that she had not received enough to cover same, and demanded the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks back. The court decided that the 20*In Mord. ibid. L. ibid. the reading is — 2 marks. marks belong to the widow. Is the decision of the court correct?
A. The question is not sufficiently clear for us to express an opinion. If the widow told the trustee, in A's presence, to give the money to A after the ceremony, the money belongs to A; since this money is simply a gift which the trustee received for A's benefit. But, if the widow said nothing while she gave the money to the trustee, A's words are of no avail, and she can reclaim her money in payment of her ketubah.
SOURCES: Cr. 65: Pr. 30; L. 339; Mord. Yeb. 24.