נקצרות סי' קע"ב מרדכי ב"ב פ"ט סי' תרל"ח תרל"ט תשובת מי' לס' משפטים סי' ה'. ראיתי מכתב רבותי בדין נפל הבית עליו ועל ארבע בנותיו ועל לאה אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואחריה מת הבעל וד' בנותיו והננו יורשים אותו ואחיה של לאה אומר אחותי מתה אחרונהסצ"ל והנני יוקש. והננו יורשים כתובתה ויש מרבותינו אומרים שלא יטול אחי לאה אלא חלק י"ב מן הנכסים וחשבי לה בספיקות וספיקי ספיקות דילמא הבעל מת אחרון ואת"ל לא מת אחרון שמא בת אחת מתה אחרונה ושמא השניה ושמא השלישית ושמא הרביעית ואני בעניותי נ"ל דאע"ג דיורש הבעל בא מכח ה' כוחותעצ"ל מכח ראובן. וד' בנותיו אין זה אלא כח אחד דכיון דכולן קבועין אמרינן (כתובות ד' ט"ו.) כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכח אחי לאה שקולה כנגד כולן וא"כ לא שייך לומר ספק ספיקא ולא דמיא הך מילתא כלל לספק ספיקא דעלמא כדפ' מטעמא דכל קבוע והכי אמרינן פ"ב דנזיר (ד' י"ב.) בהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה עד אמינא לך דלא נייד פי' אשה שקבועה בבית משום דכל כבודה בת מלך פנימה ואיכא למימר דאסור בכל הנשים אע"פ שלא קידש לו אלא אחת מטעם כל קבוע וכן פי'פצ"ל שם. משם ר"י ולר"ת שפי' שם בע"א אין ראי' משם אמנם יש ראי' מספ"ק דכתובות (ד' ט"ו.) אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובה פריש הכי במאי עסקינן דאזלה איהי לגבייהו והו"ל קבוע ולא דמי לה כי בהיו בנות נשואו' היו גם בעליהן אומרים כל אחד אשתו מתה באחרונה דאז ודאי כל אחד הי' נוטל חלק ששי דיש לזה כח כמו לזה אבל השתא דליכא אלא שני בעלי דינין אע"ג דזה בא מכח הבעל וד' בנותיו וזה מכח אחותו גרידא הואיל ואמרינן כל קבוע שקוליןצצ"ל הן. ויחלקו ואין לומר שמא לא נהרגו במקום קביעתן אלא כשיצאו חוץ לבית דכה"ג פריך בנזירקצ"ל ודלמא. בשוקא אשכח וקידש הא לא קשיא דאפי' נהרגו חוץ לבית אמרינן ראשון ראשון שיצא נהרג דכל דפריש מרובא מריש ואיכא למימר דתחילה נהרגו ארבע מן האב וד' בנותיו עד שלא נשאר אלא אחד מהםרכ"ה בהכ"י וט"ס הוא. (וד' בנותיו עד שלא נשאר אלא א' מהם) והאשה ומהנך תרתי שנשארו איכא חדא ספיקא איזה מהם נהרג תחילה ויחלקו ואין לומר דלא אשכחן כל קבוע אלא בדיני נפשות ואיסור ולא בדיני ממונות דסברא זו מנין משום דקרא וארב לו דגמרינן מיני' כל קבוע (שם י) בדיני נפשות כתיב א"כ באיסורין מנין אלא ודאי אין לחלק וקצת יש סעד מדאמר פ' מי שמת (בבא בתרא ד' קנ"ז.) נפל הבית עליו ועל מורישיו וכו' אע"ג דיש לפרש על כל אחד ממורישיו משמע נמי אם היו מורישיו שנים באין מב' כוחות ובעל חוב מכח אחד וע"כ לא פליגי בהא דאמר נכסים בחזקתו אלא משום דיורשי האב ויורשי מורישיו הם ודאי ובע"ח ספק ואין ספק מוצאשצ"ל מידי. ודאי אפי' מתו מורישיו תחלה וירשם ראובן אין לו עד שיגבוהו ב"ד דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כדמפ' פ' החולץ (יבמות ד' ל"ח:) אבל בנדון זה אידי ואידי ספק הוא דהללו באין לירש והללו באין לירש דד"ה יחלוקו ואפי'תאם הלכה כרב ושמואל. אין הלכה כשמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו (שבועות ד' מ"ז.) שהרי אם מת הבעל ראשון היא ראויה ליטול כתובתה בלא שבועה דכל כה"ג שנהרג פתאום לא חיישינן לצררי וכן פי' רבי' שמעון מאנטל על קשיא שמקשין גבי נפל הבית עליו ועלאצ"ל אשתו. מורישיו (ב"ב ד' קנ"ח. וע"ש בתוס'.) למ"ד לב"ה נכסים בחזקתן ויחלוקו והא אין אדם מוריש שבוע' לבניו ותירץ רבי' שמעון מיינבל דהכא מת פתאום ולא אסיקא דעת' לאתפושי צררי אלא היכא שמת על מטתו כדרך כל הארץ וביישוב הדעת דכל כה"ג הבו דלא להוסיף על מילתי' דרב ושמואל ואפי' את"ל דרב ושמואל איירי בכל ענין מדלא משני התם בפ' הנשבעין (ד' מ"ח.) הכי על כמה פירכות דפריך להו מיהו אנן לא קיי"ל בהא כוותיהו דהא אפי' ההוא דשכיב ושביקבצ"ל אחי. מהא ס"ד התם (שם ד' מ"ח:) למימר הבו דלא להוסיף עלה ונהי דאסיק מה לי שלא פקדנו אבא מ"ל שלאגצ"ל פקדני. אחי ה"מ התם דאין טעם לחלק אבל הכא שיש טעם לחלק כדפי'דצ"ל אמרינן. נמי הבו דלא להוסיף. וצורינו יוסיף לנו אומן וגבורה לעובדו ביראה ובטהרה מאיר בר' ברוך שיחי':
Q. A, his four daughters, and his wife, were killed when the house they occupied collapsed. A's heirs claim that perhaps the wife died first and that therefore they now were the only heirs to A's estate. The wife's brothers, on the other hand, claim that perhaps the wife died last and that therefore they were entitled to her ketubah. Some Rabbis are of the opinion that the wife's heirs were entitled to one-twelfth of the estate; while other Rabbis, computing probabilities, believe that they were entitled to one thirty-second of the estate. A. It is my humble opinion that the wife's heirs are entitled to one-half of the estate, because of the talmudic principle Kol Kavua kemahaze al mahaze domi, meaning: whenever an event is about to befall (or has befallen) one of a number of fixed persons or objects, each person or object has a fifty-fifty chance that the incident will befall (or has befallen) him or it. Therefore, legally, there is a fifty-fifty chance for each one of the six persons involved that he or she died last. Had the daughters been married and had their husbands appeared to demand their share, the estate would have had to be divided into six parts. But, since only two persons demand their share, the estate should be divided between the two. Although a woman has to take an oath before she is entitled to collect her ketubah, no such oath is required in this case since A died suddenly and we have no reason to suspect that before his death he had deposited with her valuables to be used in payment of her ketubah. SOURCES: Cr. 172; L. 378; Mord. B. B. 638; Tesh. Maim. to Mishpatim, 5; Agudah B. B. 213; Asher, Responsa 84, 3. Cf. ibid. 85, 1; ibid. 86, 1; Maharil, Responsa 63; ibid. 169; Moses Minz, Responsa 96; Terumat Hadeshen 330.
נקצרות סי' קע"ב מרדכי ב"ב פ"ט סי' תרל"ח תרל"ט תשובת מי' לס' משפטים סי' ה'. ראיתי מכתב רבותי בדין נפל הבית עליו ועל ארבע בנותיו ועל לאה אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואחריה מת הבעל וד' בנותיו והננו יורשים אותו ואחיה של לאה אומר אחותי מתה אחרונהסצ"ל והנני יוקש. והננו יורשים כתובתה ויש מרבותינו אומרים שלא יטול אחי לאה אלא חלק י"ב מן הנכסים וחשבי לה בספיקות וספיקי ספיקות דילמא הבעל מת אחרון ואת"ל לא מת אחרון שמא בת אחת מתה אחרונה ושמא השניה ושמא השלישית ושמא הרביעית ואני בעניותי נ"ל דאע"ג דיורש הבעל בא מכח ה' כוחותעצ"ל מכח ראובן. וד' בנותיו אין זה אלא כח אחד דכיון דכולן קבועין אמרינן (כתובות ד' ט"ו.) כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכח אחי לאה שקולה כנגד כולן וא"כ לא שייך לומר ספק ספיקא ולא דמיא הך מילתא כלל לספק ספיקא דעלמא כדפ' מטעמא דכל קבוע והכי אמרינן פ"ב דנזיר (ד' י"ב.) בהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה עד אמינא לך דלא נייד פי' אשה שקבועה בבית משום דכל כבודה בת מלך פנימה ואיכא למימר דאסור בכל הנשים אע"פ שלא קידש לו אלא אחת מטעם כל קבוע וכן פי'פצ"ל שם. משם ר"י ולר"ת שפי' שם בע"א אין ראי' משם אמנם יש ראי' מספ"ק דכתובות (ד' ט"ו.) אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובה פריש הכי במאי עסקינן דאזלה איהי לגבייהו והו"ל קבוע ולא דמי לה כי בהיו בנות נשואו' היו גם בעליהן אומרים כל אחד אשתו מתה באחרונה דאז ודאי כל אחד הי' נוטל חלק ששי דיש לזה כח כמו לזה אבל השתא דליכא אלא שני בעלי דינין אע"ג דזה בא מכח הבעל וד' בנותיו וזה מכח אחותו גרידא הואיל ואמרינן כל קבוע שקוליןצצ"ל הן. ויחלקו ואין לומר שמא לא נהרגו במקום קביעתן אלא כשיצאו חוץ לבית דכה"ג פריך בנזירקצ"ל ודלמא. בשוקא אשכח וקידש הא לא קשיא דאפי' נהרגו חוץ לבית אמרינן ראשון ראשון שיצא נהרג דכל דפריש מרובא מריש ואיכא למימר דתחילה נהרגו ארבע מן האב וד' בנותיו עד שלא נשאר אלא אחד מהםרכ"ה בהכ"י וט"ס הוא. (וד' בנותיו עד שלא נשאר אלא א' מהם) והאשה ומהנך תרתי שנשארו איכא חדא ספיקא איזה מהם נהרג תחילה ויחלקו ואין לומר דלא אשכחן כל קבוע אלא בדיני נפשות ואיסור ולא בדיני ממונות דסברא זו מנין משום דקרא וארב לו דגמרינן מיני' כל קבוע (שם י) בדיני נפשות כתיב א"כ באיסורין מנין אלא ודאי אין לחלק וקצת יש סעד מדאמר פ' מי שמת (בבא בתרא ד' קנ"ז.) נפל הבית עליו ועל מורישיו וכו' אע"ג דיש לפרש על כל אחד ממורישיו משמע נמי אם היו מורישיו שנים באין מב' כוחות ובעל חוב מכח אחד וע"כ לא פליגי בהא דאמר נכסים בחזקתו אלא משום דיורשי האב ויורשי מורישיו הם ודאי ובע"ח ספק ואין ספק מוצאשצ"ל מידי. ודאי אפי' מתו מורישיו תחלה וירשם ראובן אין לו עד שיגבוהו ב"ד דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כדמפ' פ' החולץ (יבמות ד' ל"ח:) אבל בנדון זה אידי ואידי ספק הוא דהללו באין לירש והללו באין לירש דד"ה יחלוקו ואפי'תאם הלכה כרב ושמואל. אין הלכה כשמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו (שבועות ד' מ"ז.) שהרי אם מת הבעל ראשון היא ראויה ליטול כתובתה בלא שבועה דכל כה"ג שנהרג פתאום לא חיישינן לצררי וכן פי' רבי' שמעון מאנטל על קשיא שמקשין גבי נפל הבית עליו ועלאצ"ל אשתו. מורישיו (ב"ב ד' קנ"ח. וע"ש בתוס'.) למ"ד לב"ה נכסים בחזקתן ויחלוקו והא אין אדם מוריש שבוע' לבניו ותירץ רבי' שמעון מיינבל דהכא מת פתאום ולא אסיקא דעת' לאתפושי צררי אלא היכא שמת על מטתו כדרך כל הארץ וביישוב הדעת דכל כה"ג הבו דלא להוסיף על מילתי' דרב ושמואל ואפי' את"ל דרב ושמואל איירי בכל ענין מדלא משני התם בפ' הנשבעין (ד' מ"ח.) הכי על כמה פירכות דפריך להו מיהו אנן לא קיי"ל בהא כוותיהו דהא אפי' ההוא דשכיב ושביקבצ"ל אחי. מהא ס"ד התם (שם ד' מ"ח:) למימר הבו דלא להוסיף עלה ונהי דאסיק מה לי שלא פקדנו אבא מ"ל שלאגצ"ל פקדני. אחי ה"מ התם דאין טעם לחלק אבל הכא שיש טעם לחלק כדפי'דצ"ל אמרינן. נמי הבו דלא להוסיף. וצורינו יוסיף לנו אומן וגבורה לעובדו ביראה ובטהרה מאיר בר' ברוך שיחי':
Q. A, his four daughters, and his wife, were killed when the house they occupied collapsed. A's heirs claim that perhaps the wife died first and that therefore they now were the only heirs to A's estate. The wife's brothers, on the other hand, claim that perhaps the wife died last and that therefore they were entitled to her ketubah. Some Rabbis are of the opinion that the wife's heirs were entitled to one-twelfth of the estate; while other Rabbis, computing probabilities, believe that they were entitled to one thirty-second of the estate.
A. It is my humble opinion that the wife's heirs are entitled to one-half of the estate, because of the talmudic principle Kol Kavua kemahaze al mahaze domi, meaning: whenever an event is about to befall (or has befallen) one of a number of fixed persons or objects, each person or object has a fifty-fifty chance that the incident will befall (or has befallen) him or it. Therefore, legally, there is a fifty-fifty chance for each one of the six persons involved that he or she died last. Had the daughters been married and had their husbands appeared to demand their share, the estate would have had to be divided into six parts. But, since only two persons demand their share, the estate should be divided between the two. Although a woman has to take an oath before she is entitled to collect her ketubah, no such oath is required in this case since A died suddenly and we have no reason to suspect that before his death he had deposited with her valuables to be used in payment of her ketubah.
SOURCES: Cr. 172; L. 378; Mord. B. B. 638; Tesh. Maim. to Mishpatim, 5; Agudah B. B. 213; Asher, Responsa 84, 3. Cf. ibid. 85, 1; ibid. 86, 1; Maharil, Responsa 63; ibid. 169; Moses Minz, Responsa 96; Terumat Hadeshen 330.