Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part I, Chapter 10
1
על היבם הדוחה את יבמתו מליבם ולחלוץ ואומר שאינו יכול מחמת עגמת נפש שעדיין לא עברה שנה ממיתת אחיו אומר אני אמרי נואש הם דברי היבם אין להם על מה שיסמכו שהרי לא תלו חכמי' לא בשנה ולא בשנתים אלא בג' חדשים דתנן (יבמות מ"א ע"א) היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיה לה ג' חדשים מכאן ואילך אם לא רצה היבם לחלוץ או ליבם כופין אותו במילי ובשוטי כדתנן (שם ל"ט ע"א) מצוה בגדול ליבם כו' עד לא רצו חוזרי' אצל גדול ואומרי' לו עליך מצוה חלוץ או תייבם ומפרש בגמרא חוזרי' אצל גדול למכפייה וכל היכא דאיכא לשון כפיי' פסק ר"י אפילו בשוט דאי במילי לחוד הא קיימי' דבדברים לא יוסר עבד (כתובות ע"ז ע"א) ועוד אי במילי מאי פריך בגמ' דפ' אע"פ בשמעתי' דמורדות (ס"ג ע"א) והאמר רב איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה וכו' לישני הא דקתני מתני' מוסיפי' הייאו היכא דכייפי' במילי ולא חשש אז ודאי מוסיפי' על כתובתה אלא ש"מ כל היכא דאיכא כפי' בשוטי הוא ועוד דמצות עשה הוא על היבם בדקתני בהחולץ עליך מצוה או חלוץ או יבם מ"ש ממצות סוכה ולולב דאם אומרי' לו עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו (חולין קל"ב ע"ב) כ"ש הכא דעבר על מ"ע דרע לשמים ורע לבריות דכופי' בשוטי ומילי ובגוים חובטי' אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל אומר לך וטוב בעיני שיטעוהו בכל מה שיוכל להטעותו פן יבא לידי מכשול אפ יכפהו בשוטי או יברח ע"כ ינסו אם יכולים להטעותו שתמחול לו כל הממון שבידו משל אחיו ואפי' בקנין ותמסור מודעא מקודם לכן ואחר שיחלוץ תגבו ממנו הממון כיון דנתן רשות להכות כ"ש שיש לנו רשות להפקיע הממון ממנו כדי שיקיים המצוה דהפקר ב"ד הפקר במגדר מלתא כדי לעשות סייג כ"ש היכא דעובר על דברי תורה דמטעי' ליה בכל מילי דמצינו למטעי' והדר מגבי' מיניה.
Q. A refuses to marry or give halitzah to his brother's childless widow claiming that, because a year has not yet passed since his brother's death, his deep sorrow prevents him from either marrying her or giving her halitzah. A. A's temporizing is baseless and useless. Our sages have decreed that three months, and not a year or two, after a person died leaving no children, his brother must either marry the widow or give her halitzah. Therefore, no temporizing is permitted. A should be coerced, either by persuasion or by flagellation, into giving halitzah to the woman immediately. Let Gentiles belabor him till he agrees to do what he is told to do. I should prefer, however, that A be misled or deceived by offers of money till he voluntarily gives her halitzah. Thus the widow may officially forego her claim to her husband's money that is in A's possession, and even bind herself thereto by a kinyan. After the ceremony the widow would still be entitled to collect this money from A, for the court that has a right to inflict corporal punishment on A, has a right to confiscate his property if it be required by considerations of public welfare. I should prefer to practice deception on A rather than inflict flagellation, since the latter might involve great hardship, have very serious consequences, and even cause A to abscond. SOURCES: Cr. 244; Pr. 492; P. 10; Moses Minz, Responsa 10.
על היבם הדוחה את יבמתו מליבם ולחלוץ ואומר שאינו יכול מחמת עגמת נפש שעדיין לא עברה שנה ממיתת אחיו אומר אני אמרי נואש הם דברי היבם אין להם על מה שיסמכו שהרי לא תלו חכמי' לא בשנה ולא בשנתים אלא בג' חדשים דתנן (יבמות מ"א ע"א) היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיה לה ג' חדשים מכאן ואילך אם לא רצה היבם לחלוץ או ליבם כופין אותו במילי ובשוטי כדתנן (שם ל"ט ע"א) מצוה בגדול ליבם כו' עד לא רצו חוזרי' אצל גדול ואומרי' לו עליך מצוה חלוץ או תייבם ומפרש בגמרא חוזרי' אצל גדול למכפייה וכל היכא דאיכא לשון כפיי' פסק ר"י אפילו בשוט דאי במילי לחוד הא קיימי' דבדברים לא יוסר עבד (כתובות ע"ז ע"א) ועוד אי במילי מאי פריך בגמ' דפ' אע"פ בשמעתי' דמורדות (ס"ג ע"א) והאמר רב איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה וכו' לישני הא דקתני מתני' מוסיפי' הייאו היכא דכייפי' במילי ולא חשש אז ודאי מוסיפי' על כתובתה אלא ש"מ כל היכא דאיכא כפי' בשוטי הוא ועוד דמצות עשה הוא על היבם בדקתני בהחולץ עליך מצוה או חלוץ או יבם מ"ש ממצות סוכה ולולב דאם אומרי' לו עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו (חולין קל"ב ע"ב) כ"ש הכא דעבר על מ"ע דרע לשמים ורע לבריות דכופי' בשוטי ומילי ובגוים חובטי' אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל אומר לך וטוב בעיני שיטעוהו בכל מה שיוכל להטעותו פן יבא לידי מכשול אפ יכפהו בשוטי או יברח ע"כ ינסו אם יכולים להטעותו שתמחול לו כל הממון שבידו משל אחיו ואפי' בקנין ותמסור מודעא מקודם לכן ואחר שיחלוץ תגבו ממנו הממון כיון דנתן רשות להכות כ"ש שיש לנו רשות להפקיע הממון ממנו כדי שיקיים המצוה דהפקר ב"ד הפקר במגדר מלתא כדי לעשות סייג כ"ש היכא דעובר על דברי תורה דמטעי' ליה בכל מילי דמצינו למטעי' והדר מגבי' מיניה.
Q. A refuses to marry or give halitzah to his brother's childless widow claiming that, because a year has not yet passed since his brother's death, his deep sorrow prevents him from either marrying her or giving her halitzah.
A. A's temporizing is baseless and useless. Our sages have decreed that three months, and not a year or two, after a person died leaving no children, his brother must either marry the widow or give her halitzah. Therefore, no temporizing is permitted. A should be coerced, either by persuasion or by flagellation, into giving halitzah to the woman immediately. Let Gentiles belabor him till he agrees to do what he is told to do. I should prefer, however, that A be misled or deceived by offers of money till he voluntarily gives her halitzah. Thus the widow may officially forego her claim to her husband's money that is in A's possession, and even bind herself thereto by a kinyan. After the ceremony the widow would still be entitled to collect this money from A, for the court that has a right to inflict corporal punishment on A, has a right to confiscate his property if it be required by considerations of public welfare. I should prefer to practice deception on A rather than inflict flagellation, since the latter might involve great hardship, have very serious consequences, and even cause A to abscond.
SOURCES: Cr. 244; Pr. 492; P. 10; Moses Minz, Responsa 10.