דפוס ברלין, שער א 48

אשר שאלת על ראובן ושמעון ולוי ויהודה השותפי' בתוך אחד ופרעו להם כסף וחלקוהו בגורל ואחר זמן קנה ראובן חלק שמעון שותפו בכסף וחזר ומכרו לסוחרים וחתכוהו הסוחרים ונמצא מזוייף מתוכו מלא סיגים וכמעט בא לידי סכנה והוצרך לפייס הסוחרי' ע"י כסף שלא יעלילו עליו כו' יפה כתבת דמקח טעות וחוזר אף אם שהה בכדי שיראה לתגר או לקרוביו או ביותר דלא נתנו בו חכמי' שיעור זה אלא בחפץ הנראה שמה שהתנה עמו נתן לו בכך וכך אלא שמכרו ביותר משויו אבל אם מכר לו כסף ונמצא עופרת מקח טעות הוא וחוזר לעולם ואפי' גבי קידושין אמרי' בפ"ב דקידושין (מ"ח ע"ב) התקדשי לי במנה של זהב ונמצא של כסף ומפרש בגמרא מאי נמצא סצייר בבליתא אינה מקודשת לעולם דכל כמה דלא ידעה בי' ליכא למימר דסברה וקבלה. ועוד שמעון אלו הוי ידע בשעה שמכר לו שכספו הי' סיגים וכי הי' מוכר לו כסף בחזקת טוב והא קעבר בבל תונו ובשארית ישראל לא יעשו עולה וכי היכי דהוא לא ידע ראובן נמי לא ידע דמחל כה"ג אמרי' פ' חזקת הבתים (בבא בתרא מ"א ע"א) גבי רב ענן שקיל בידקא בארעי' אזל אהדר גודא בארעי' דחברי' אתא לקמי' דר"נ א"ל זיל הדר כו' וא"ל והא אחיל א"ל מחילה בטעות היא את גופא אי הוי ידעת מי הוי עבדת כי היכי דאת לא ידעת איהו נמי לא הוי ידע ובספ"ק דגיטין (י"ד ע"א) גבי הנהו גינאי מסקי' דאפי' קנין בטעות חוזר ואין זמן לדבר עד דאיכא סהדי דסבר וקבל וידע וכ"כ רב אלפס בשם רב האי גאון ז"ל כמו שהבאת בעצמך דכל כה"ג חוזר לעולם ודמי נמי להא דאמ' פ' המוכר פירות (בבא בתרא צ"ב ע"ב) המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טנופת לסאה ומפרש בגמ' רובע קטניות לסאה חטי' ורובע קטניות לסאה שעורי' ורובע עפרורית לסאה עדשים וטפי לא מקבל דלא שכיח דמערב וסתמא דמלתא מאן דיהיב זוזי אפירי שפיר יהיב וה"נ המוכר אומר לקנות כסף ואיהו נמי אדעתא דכספא קנה וכי אשתכח לי' ביה בדיל או עופרת טפי ממאי דרגילי אינשי לאיערובי ביה מקח טעות הוא וחוזר לעולם. ועוד אמרי' בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ג ע"ב) דטעות של גוי מותר כי הא דשמואל זבין מגוי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי וכו' אלמא אפי' בדבר הנראה למי שנראה לו לדקדק מ"מ כיון דמוכחא מלתא דהאי גברא מוטעה טפי מקח טעות קרי בי' וגבי גוי הוא דשרי אבל בישראל דומי' דגוי אסור המטעה את חבירו לעכב את ריוח הטעות לעצמו אפי' היכא דלא ידע המוטעה שהטעוהו כי ההוא מלתא דשמואל דלא ידע הגוי שהטעוהו ולא הדר וקתבע משמואל מידי ואפ"ה יליף מינה דטעות גוי מותר הא בישראל כה"ג אסור ולגבי חלוקת השותפי' נמי בטלה מחלוקת וצריכי' כולם לחזור ולחלוק פעם שנית כדאמ' פ' בית כור (בבא בתרא ק"ו ע"ב) גבי האחי' שחלקו ובא להם אח ממדה"י רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר מקמצין ומסקי' והלכתא בטלה מחלוקת ופרשב"ם ז"ל א"נ אי טעו לחלוק ביניהם שדה שגזל אביהם ונמצאת יוצאת מתחת אחד מהם דחוזרי' וחולקי' בשוה עכ"ל וע"כ מיירי אפי' בחלקו בגורל דאי בלא גורל או שהלך זה בתוך זה במאי לקני ובמה תתקיים שלא יוכלו לחזור בהם והאמרי' לעיל (שם) האחי' שחלקו שנפל הגורל לאחד מהם קנו כולם והא דמסיק רב אשי בההוא הנאה דקא צייתי אהדדי גמרי ומקני להדדי לא אתא לאפלוגי אר' אלעזר דאמר דוקא בגורל קנו כמו שפרשב"ם מדלא גרסי' אלא בספרים אלמא דלעולם לא קאמר בדברים אלא בגורל כר' אלעזר כיון דליכא אורים ותומים כהנחלה בא"י ולא דמי לההוא יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם דב"ד מעמידים להם אפטרופוס ובוררי' להם חלק יפה ופר"י אפי' בלא גורל דהתם ע"פ ב"ד אביהם של יתומי' אינן לתקנת היתומי' יפה כח בד אפי' בלא גורל.

Q. A, B, C, and D, were partners in a loan made by them. In repayment they received a quantity of silver which they divided among themselves by lot. Subsequently, A bought B's silver and sold it to merchants [probably Gentile merchants]. The latter broke up the silver and found it mixed with base metal. A averted a calamity by pacifying the merchants with gifts of money, thus preventing their bringing false accusations against him. A demands that B reimburse him with the price of the silver, and also compensate him for the money he had spent in pacifying the merchants.
A. The sale of the silver to A is void, since it was made in error. Similarly, the division of the silver among the partners is void, even though made by lot, since that too was made in error. However, B is not required to compensate A for the money he spent in pacifying the merchants, since B did not know, at the time of the sale, that his silver contained base metal. Moreover, even if B knew the contents of his silver, he would still be absolved from paying A the money he had given to the merchants, since he was only an indirect cause of A's loss, though he would be liable to punishment by the Heavenly Court.
SOURCES: P. 48, 49.