Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part I, Chapter 301
1
ששאלת לראובן טען על שמעון הפקדתי בידך חגור של כסף ובית נפש של זהב והשיב שמעון זוגתך הפקידו אות' בידי קודם שנשאתך על תנאי שלא יהא לך רשות בהם כדי לתנם לבניה הראשונים שהיו לה מבעלה הראשון ועתה נפטרה זוגתך ואני רוצה לקיים צוויה ופסקתם שישבע שמעון שכך הוא כדבריו ויתן הפקדון ליורשי האשה ויורשי האשה הי' במעמד כשנפסק הדין ויהי ממחרת כשהיה לו לשבע אמר שמעון זוגתי הזכירה אותי לי הדברים והדין עם ראובן והוא כדבריו שהוא נתן מידו לידי אחרי שנשא את זוגתו הואיל ויש לי לשבע לא אשבע כ"א על האמת ואמרו יורשי האשה כבר הודה לנו בב"ד שהחצפים שלנו הם נ"ל דשמעון נאמן בשבועה כדבריו האחרונים לומר טעיתי מתחלה ועכשיו נזכרתי מגו דאי בעי לומר החזרתי החפצים ליורשי האשה משנפסק הדין ואלו אמר החזרתי להם החפצים ויורשי' אמרו לא החזיר לנו שבועה בעי השתא נמי נשבע להם שכך הוא כדבריו האחרונים ומתחלה טעה דאע"ג דטעיתי טענה גרועה היא מ"מ כיון דאיכא מגו מהימן כדאשכחן טובא בתלמוד טענות גרועות דבלא מגו לא מהימני' ליה וע"י מגו מהימנ' ואפילו אינש דעלמא שאינו לא התובע ולא הנתבע כי ההוא דס"פ זה בורר (סנהדרין ל"א ע"א) ההיא אתתא דנפק שטרא מתותי ידה הימנה ר"נ במגו דאי בעי קלתה ול"ל דלאו מגו טוב קרוי דמגו דהעזה הוא דכי אמר טעיתי אין שכנגדו יודע שהוא משקר דאי משום הא לא איריא דאפ"ה אמרינן מגו כמו שהוכיח ר"י מפ"ב דכתו' (ט"ו ע"ב) גבי שדה זו של אביך היתה וכו' דהיכא דליכא עדים שהיתה של אביו דנאמן לומר לקחתיה ממנו במגו דאי בעי אמר לא היתה שלו מעולם ואע"ג דבטענה דטעון לקחתיו הימנו אין שכנגדו יודע שהוא משקר ואי הוי טעין להד"ם ידע דמשקר ואפ"ה אמרינן מגו ועוד יש להאמינו לומר השתא טעיתי מעיקרא מגו דאי בעי אמר נגנבו ממני או נאנסו משעה שנפסק הדין כי אז הי' פטור בטענה דנגנבו או נאנסו וגם בטענה זו כשנגדו אינו יודע אם הוא משקר השתא נמי יהא נאמן לומר טעיתי במגו דאי בעי אמר נגנבו או נאנסו. ואע"ג דבספ"ק דגיטין (י"ד ע"א) גבי הני גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדי פש גבי' וכו' עד לא פש גבי' ולא מידי ופר"ת ובעדות ברורה שטעה אבל בע"א לא מהמני' למימר טעיתי במגו דאי בעי אמר פרעתי אח"כ והביא ראיה מפרק שבועות הדיינים ואין להאריך בזה מ"מ חזינן דלא מהימן לומר טעיתי במגו שאני התם דההוא דטען בע"ד גופי' הוי וכיון דהודה מעיקרא הוי הודאת בע"ד כק' עדים ואלו יש עדים שהי' מעידי' עליו שלא טעה ויודעים שהיה חייב לו והוא טוען ואומר העדים משקרים כי לא הייתי חייב לו לא מהימן למימר הדים טעו במגו דאי בעי אמר העדים אומרים אמת אבל אח"כ פרעתי מ"ט דמגו במקום עדים לא אמרינן השתא נמי הודאת פיו כק' עדים מגו במקום הודאת פיו לא אמרינן אבל הכא דהנפקד אינו בע"ד ממ"נ בין לטענה קמייתא בין לטענה בתרייתא הוא מודה שאין לו בחפצים כלום נאמן במגו כדפריש.
Q. A demanded of B the silver girdle and golden stomacher he had deposited with him. B averred that A's wife, before her marriage to A, had deposited these jewels with him in order to withhold them from A and keep them for the children by her former marriage. Now that she had died, B wished to do her bidding and deliver the jewels to her children. We, therefore, decided that B take an oath as to the truth of his statement and deliver the jewels to the heirs of A's wife. Next day, however, when B was to take the oath, he declared that he had been reminded, by his wife, of the truth of A's claim, and that he was ready to take an oath to the effect that A deposited the jewels with him. The heirs of A's wife, however, who were present at the trial on the previous day, claimed that B had, then, admitted having in his possession jewels that belonged to them. They, therefore, demanded these jewels. A. If B takes an oath to the effect that A deposited the jewels with him, and returns them to A, he will be free from obligation to the woman's heirs. We must be satisfied with such an oath since B had recourse to a Miggo (an alternative claim) that would only have imposed a different oath on him; for B could have claimed that he had returned the jewels to the heirs, or that the jewels had been stolen or lost, after the court had reached the above decision. Such claims by B would only have obligated him to take an oath. Although we usually do not accept a defendant's claim to have been mistaken in his original admission, even when such defendant had recourse to a Miggo, this case is different, since B is not a litigant and is to gain nothing from either alternative. SOURCES: P. 301; Mord. B. B. 524; Agudah B. B. 64.
ששאלת לראובן טען על שמעון הפקדתי בידך חגור של כסף ובית נפש של זהב והשיב שמעון זוגתך הפקידו אות' בידי קודם שנשאתך על תנאי שלא יהא לך רשות בהם כדי לתנם לבניה הראשונים שהיו לה מבעלה הראשון ועתה נפטרה זוגתך ואני רוצה לקיים צוויה ופסקתם שישבע שמעון שכך הוא כדבריו ויתן הפקדון ליורשי האשה ויורשי האשה הי' במעמד כשנפסק הדין ויהי ממחרת כשהיה לו לשבע אמר שמעון זוגתי הזכירה אותי לי הדברים והדין עם ראובן והוא כדבריו שהוא נתן מידו לידי אחרי שנשא את זוגתו הואיל ויש לי לשבע לא אשבע כ"א על האמת ואמרו יורשי האשה כבר הודה לנו בב"ד שהחצפים שלנו הם נ"ל דשמעון נאמן בשבועה כדבריו האחרונים לומר טעיתי מתחלה ועכשיו נזכרתי מגו דאי בעי לומר החזרתי החפצים ליורשי האשה משנפסק הדין ואלו אמר החזרתי להם החפצים ויורשי' אמרו לא החזיר לנו שבועה בעי השתא נמי נשבע להם שכך הוא כדבריו האחרונים ומתחלה טעה דאע"ג דטעיתי טענה גרועה היא מ"מ כיון דאיכא מגו מהימן כדאשכחן טובא בתלמוד טענות גרועות דבלא מגו לא מהימני' ליה וע"י מגו מהימנ' ואפילו אינש דעלמא שאינו לא התובע ולא הנתבע כי ההוא דס"פ זה בורר (סנהדרין ל"א ע"א) ההיא אתתא דנפק שטרא מתותי ידה הימנה ר"נ במגו דאי בעי קלתה ול"ל דלאו מגו טוב קרוי דמגו דהעזה הוא דכי אמר טעיתי אין שכנגדו יודע שהוא משקר דאי משום הא לא איריא דאפ"ה אמרינן מגו כמו שהוכיח ר"י מפ"ב דכתו' (ט"ו ע"ב) גבי שדה זו של אביך היתה וכו' דהיכא דליכא עדים שהיתה של אביו דנאמן לומר לקחתיה ממנו במגו דאי בעי אמר לא היתה שלו מעולם ואע"ג דבטענה דטעון לקחתיו הימנו אין שכנגדו יודע שהוא משקר ואי הוי טעין להד"ם ידע דמשקר ואפ"ה אמרינן מגו ועוד יש להאמינו לומר השתא טעיתי מעיקרא מגו דאי בעי אמר נגנבו ממני או נאנסו משעה שנפסק הדין כי אז הי' פטור בטענה דנגנבו או נאנסו וגם בטענה זו כשנגדו אינו יודע אם הוא משקר השתא נמי יהא נאמן לומר טעיתי במגו דאי בעי אמר נגנבו או נאנסו. ואע"ג דבספ"ק דגיטין (י"ד ע"א) גבי הני גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדי פש גבי' וכו' עד לא פש גבי' ולא מידי ופר"ת ובעדות ברורה שטעה אבל בע"א לא מהמני' למימר טעיתי במגו דאי בעי אמר פרעתי אח"כ והביא ראיה מפרק שבועות הדיינים ואין להאריך בזה מ"מ חזינן דלא מהימן לומר טעיתי במגו שאני התם דההוא דטען בע"ד גופי' הוי וכיון דהודה מעיקרא הוי הודאת בע"ד כק' עדים ואלו יש עדים שהי' מעידי' עליו שלא טעה ויודעים שהיה חייב לו והוא טוען ואומר העדים משקרים כי לא הייתי חייב לו לא מהימן למימר הדים טעו במגו דאי בעי אמר העדים אומרים אמת אבל אח"כ פרעתי מ"ט דמגו במקום עדים לא אמרינן השתא נמי הודאת פיו כק' עדים מגו במקום הודאת פיו לא אמרינן אבל הכא דהנפקד אינו בע"ד ממ"נ בין לטענה קמייתא בין לטענה בתרייתא הוא מודה שאין לו בחפצים כלום נאמן במגו כדפריש.
Q. A demanded of B the silver girdle and golden stomacher he had deposited with him. B averred that A's wife, before her marriage to A, had deposited these jewels with him in order to withhold them from A and keep them for the children by her former marriage. Now that she had died, B wished to do her bidding and deliver the jewels to her children. We, therefore, decided that B take an oath as to the truth of his statement and deliver the jewels to the heirs of A's wife. Next day, however, when B was to take the oath, he declared that he had been reminded, by his wife, of the truth of A's claim, and that he was ready to take an oath to the effect that A deposited the jewels with him. The heirs of A's wife, however, who were present at the trial on the previous day, claimed that B had, then, admitted having in his possession jewels that belonged to them. They, therefore, demanded these jewels.
A. If B takes an oath to the effect that A deposited the jewels with him, and returns them to A, he will be free from obligation to the woman's heirs. We must be satisfied with such an oath since B had recourse to a Miggo (an alternative claim) that would only have imposed a different oath on him; for B could have claimed that he had returned the jewels to the heirs, or that the jewels had been stolen or lost, after the court had reached the above decision. Such claims by B would only have obligated him to take an oath. Although we usually do not accept a defendant's claim to have been mistaken in his original admission, even when such defendant had recourse to a Miggo, this case is different, since B is not a litigant and is to gain nothing from either alternative.
SOURCES: P. 301; Mord. B. B. 524; Agudah B. B. 64.