ואשר שאלתם על אודות ראובן שהיו לו בעלי חובים הרבה ובא אחד ותובעו והודה שהוא חייב לו ולאחרים ואומר שרוצה לחלוק נכסיו בין בעלי חוביו. אם הדין יכול לכופו לפרוע לזה כל חובו. נראה לי דאין יכול לכופו להגבות לו כל חובו ממטלטלי. אלא יפרע לכל בעלי חוביו בשוה אע"פ שחייב לזה יותר מלזה חולקין כל הנמצא בידו בשוה ממש במו שפירש רבינו אלפס ז"ל פרק מי שהיה נשוי ולא אמרינן כל חד שקיל לפי חשבון מעותיו כמו שכתב בשערי' שלו בשער י"ט בסתם דשקיל כל חד וחד לפי חובו אבל [*שוב קבלנו שאותו שיסד השערים היה שמו ר' יצחק בר ראובן ורבינו האלפסי שעשה החבור היה שמו ר' יצחק בר יעקב והיה אבי אביו של בעל השערים:] בתלמוד פרק מי שהיה נשוי פירש דברי האומר לפי החוב ודברי האומר חולקין בשוה ממש וסתר דברי האומר לפימעות. הלכך כיון דידעינן בודאי דאית ליה בעלי חובים אחריני האי דיינא דמזדקק ליה לחד מינייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עבד דהא תנן סתמא חולקין. וקא פסיק ותני חולקין בין דאתו כולהון קמן בין דלא אתו אלא חד מינייהו. ודאי אי תפס איהו גופיה לא מפקינן מיניה במטלטלין כמו שהוכיח ר"ח מההיא דפרק ב' דערכין אבל אנו לא מזדקקינן ליה לאתפוסי לחוב לאחרים כמו תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה כדאיתא פרק הכותב (כתובות דף פד) הכי נמי בית דין אין להם להשתדל בדבר להתפיסו למיחב לאחריני כיון דאילו מתפסינ' ליה לא מצי לאפוקי מיניה הלכך לא תפסינן כיון דאי תפיס לא מפיק אלא כל דאלים גבר כי דינא דההיא ארבא דהאי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא דלא מזדקקינן להו אלא כל דאלים גבר. ומיהו יש בזה חילוק דהכא כיון דאיכא דררא דממונא למר ולמר אמרינן חולקין לכתחילה. אבל בההיא ארבא דליכא דררא דממונא לתרוייהו דיינינן לכתחילה כל דאלים גבר: והאי דינא דמי לדין המחליף פרה בחמור דאית להו דררא דממונא לתרוייהו דאמר סומכוס חולקין. ואפילו רבנן לא פליגי עליה אלא התם דאזלינן בתר מרא קמא אבל הכא דליכא להאי חזקה טפי מלהאי מודו ליה דחולקין לכתחילה. ואי תפס חד מינייהו לא מפקינן מיניה. הלכך בנדון זה אי תפיס הלוה גופיה לכל אחד מבעלי חוביו לפי חלקו שפיר עבד ולא מפקינן מיניה. וכל הבעלי חובים לא שקלו אלא בשבועה כדין הבא לפרוע מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה לא שנא ממקרקעי ולא שנא ממטלטלי. וכן כתוב בשערים. ושלום מאיר בר ברוך:
Q. A owed money to several persons. When B demanded his money from A, the latter admitted the debt but claimed that since he did not possess enough money or valuables to cover all his obligations, he preferred to divide his possessions equitably among his creditors. Since A admits, in court, his debt to B, may the latter force A to repay that debt in full, before he divides his property? A. Since A owes money to several persons, and since he owes more than the total value of his possessions, each creditor is entitled to receive an equal share of such possessions irrespective of the amount due him. The debtor, however, may distribute his assets among his creditors in proportion to the amount due to each, before they come to court; such distribution would be irrevocable, and would even constitute a praiseworthy act. Since A is willing so to divide his possessions, no judge can force him to favor one creditor at the expense of the other creditors. However, before receiving his share of A's possessions, movables or immovables, each creditor will have to take a creditor's oath — the same oath that a creditor takes upon collecting his debt from encumbered property. SOURCES: Cr. 219; Am II, 45; Tesh. Maim. to Mishpatim, 41.
ואשר שאלתם על אודות ראובן שהיו לו בעלי חובים הרבה ובא אחד ותובעו והודה שהוא חייב לו ולאחרים ואומר שרוצה לחלוק נכסיו בין בעלי חוביו. אם הדין יכול לכופו לפרוע לזה כל חובו. נראה לי דאין יכול לכופו להגבות לו כל חובו ממטלטלי. אלא יפרע לכל בעלי חוביו בשוה אע"פ שחייב לזה יותר מלזה חולקין כל הנמצא בידו בשוה ממש במו שפירש רבינו אלפס ז"ל פרק מי שהיה נשוי ולא אמרינן כל חד שקיל לפי חשבון מעותיו כמו שכתב בשערי' שלו בשער י"ט בסתם דשקיל כל חד וחד לפי חובו אבל [*שוב קבלנו שאותו שיסד השערים היה שמו ר' יצחק בר ראובן ורבינו האלפסי שעשה החבור היה שמו ר' יצחק בר יעקב והיה אבי אביו של בעל השערים:] בתלמוד פרק מי שהיה נשוי פירש דברי האומר לפי החוב ודברי האומר חולקין בשוה ממש וסתר דברי האומר לפימעות. הלכך כיון דידעינן בודאי דאית ליה בעלי חובים אחריני האי דיינא דמזדקק ליה לחד מינייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עבד דהא תנן סתמא חולקין. וקא פסיק ותני חולקין בין דאתו כולהון קמן בין דלא אתו אלא חד מינייהו. ודאי אי תפס איהו גופיה לא מפקינן מיניה במטלטלין כמו שהוכיח ר"ח מההיא דפרק ב' דערכין אבל אנו לא מזדקקינן ליה לאתפוסי לחוב לאחרים כמו תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה כדאיתא פרק הכותב (כתובות דף פד) הכי נמי בית דין אין להם להשתדל בדבר להתפיסו למיחב לאחריני כיון דאילו מתפסינ' ליה לא מצי לאפוקי מיניה הלכך לא תפסינן כיון דאי תפיס לא מפיק אלא כל דאלים גבר כי דינא דההיא ארבא דהאי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא דלא מזדקקינן להו אלא כל דאלים גבר. ומיהו יש בזה חילוק דהכא כיון דאיכא דררא דממונא למר ולמר אמרינן חולקין לכתחילה. אבל בההיא ארבא דליכא דררא דממונא לתרוייהו דיינינן לכתחילה כל דאלים גבר: והאי דינא דמי לדין המחליף פרה בחמור דאית להו דררא דממונא לתרוייהו דאמר סומכוס חולקין. ואפילו רבנן לא פליגי עליה אלא התם דאזלינן בתר מרא קמא אבל הכא דליכא להאי חזקה טפי מלהאי מודו ליה דחולקין לכתחילה. ואי תפס חד מינייהו לא מפקינן מיניה. הלכך בנדון זה אי תפיס הלוה גופיה לכל אחד מבעלי חוביו לפי חלקו שפיר עבד ולא מפקינן מיניה. וכל הבעלי חובים לא שקלו אלא בשבועה כדין הבא לפרוע מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה לא שנא ממקרקעי ולא שנא ממטלטלי. וכן כתוב בשערים. ושלום מאיר בר ברוך:
Q. A owed money to several persons. When B demanded his money from A, the latter admitted the debt but claimed that since he did not possess enough money or valuables to cover all his obligations, he preferred to divide his possessions equitably among his creditors. Since A admits, in court, his debt to B, may the latter force A to repay that debt in full, before he divides his property?
A. Since A owes money to several persons, and since he owes more than the total value of his possessions, each creditor is entitled to receive an equal share of such possessions irrespective of the amount due him. The debtor, however, may distribute his assets among his creditors in proportion to the amount due to each, before they come to court; such distribution would be irrevocable, and would even constitute a praiseworthy act. Since A is willing so to divide his possessions, no judge can force him to favor one creditor at the expense of the other creditors. However, before receiving his share of A's possessions, movables or immovables, each creditor will have to take a creditor's oath — the same oath that a creditor takes upon collecting his debt from encumbered property.
SOURCES: Cr. 219; Am II, 45; Tesh. Maim. to Mishpatim, 41.