ואשר שאלתם אם השותפים יכולים להכריח את ראובן שיטול חלקו במזרח והמה יקחו במערב לפי שמקצתם יש להם שם קרקע אצלו ודאי לפירוש רש"י שמחלק בין שדה בית השלחין לשדה בית הבעל דוקא שפעמי' זו מתברכ' וזו אינה מתברכ' שיש למימר מעלינן ליה וכו'. יפה כתבתם דדוחקין ראובן ליטול ראובן במזרח כגון זה כופין על מדת סדום דבבתים לא שייך מעלינן ליה. אבל לפירוש ר"ת דפירש שאין לחלק בין שדה השלחין לשדה בית הבעל. והא דבפלוגתא קמייתא אמר רב יוסף לטעמא משום מעלינן ליה וכו' ובאידך אמר טעמא אחרינא פירש ר"ת משום דבפלוגתא קמייתא מיירי דהוו להו תרי ארעתא. ואמר ראובן שקול את חדא ואנא אשקול חדא אמצראי ושמעון אמר נטיל גורלות ואותה שדה שתעלה לגורלך קח ואני אקח כמו כן אחת שלימה כאשר יפול הגורל להם. אמר רב יוסף כיון ששמעון גם הוא חפץ שיטול כל אחד שדה אחת שלימה לאו כל כמיניה דראובן למימר הב לי חדא אמצראי כיון דיש לשמעון טענה מעלייתא מצי למימר אם אותה השלימה הקיימת אמצרך תעלה לחלקי לא אמכרנה אלא בדמים יתירים כנכסי דבר מריון שמעלין קרקעו' בדמים יקרים אבל אידך פלוגתא מיירי דלית לשום חד מנייהו אמצרא מידי ואית להו תרי ארעתא למפלג אתרי נגרי. דראובן אמר נחלוק על פי הגורל וטול שדה אחת ואני אחת שלימה כי היכי דליהוי לכל חד וחד חלקו ביחד. ושמעון אמר נחלוק כל שדה לשני חלקים ויטול כל אחד חלקו חצי חלקו כזה וחצי חלקו בזה. והשתא מטעמא דמעלינן ליה וכו'. לא היינו שומעין לשמעון. דאטו אי אמר שמעון נחלק כל אחת לעשרים חלקים מטעמא דמעלינן. וכי היה לנו לשמוע לו. אבל מטעמא דהאי מדויל והאי לא מדויל שומעין לו לחלוק כל אחת לשני חלקים ולא יותר. אם כן בנדון דידן כיון דאידי ואידי אינם מבקשים לחלוק החדר אלא לשני חלקים אלא דהשותפים אמרי הב לן אמצרא מצי אמר להו ראובן נפיל בגורלות. ואם יעלה לחלקי חלק שבמזרח מעלינן ליה וכו'. וקל להבין. ומאחר דלא ברור לן אי הלכה כר"שי ור"ת יש להפיל גורלות אם יעלה לשותפים חלק שבמזרח יקחו חלקם במזרח. וראובן יטול חלקו במערב. ואם יעלה לראובן לא יזכה לאלתר דילמא קיימא לן כר"שי. ונמצא דשלא כדין הטלנו גורלות כי היה לנו להחזיק השותפים במזרח. הלכך כל דאלים גבר אם תגבר יד השותפים להחזיק בחלק המזרח יחזיקו:
Q. One part of a room is held in partnership by B, C, and D, and the other part belongs solely to A. B and C own estates which border on the east side of the room. When the partners are ready to partition the room with A, can they compel A to take the west part of the room so that B and C may have their own part, which they intend to continue to hold in partnership, contiguous to their estates? A. According to the opinion of Rashi, the partners may compel A to take the west part of the room; R. Tam, however, thinks that they cannot do so. Since we cannot decide whose opinion should prevail, we must order A and the partners to cast lots; if the east part of the room falls to the partners, they shall gain title to it; but if the east part falls to A, he shall not gain title to it immediately, but whatever person or persons can by force succeed in taking possession of the east part that person or persons shall gain title to it. This Responsum was addressed to R. Meir's relative, Rabbi Joel. The latter objected to R. Meir's ruling that the use of force be invoked in settling the above dispute, on the ground that this procedure would lead to serious quarrels. R. Meir answered: In order to obviate the necessity of leaving the matter to be settled by force, I searched for a more practical solution and found that Maimonides in his code ruled that upon the partitioning of a field held in partnership, a partner may insist on receiving his part of the field adjoining his own property, provided that both parts of the field are exactly equal [in fertility or arrangement of irrigation facilities]. Therefore, if B, C, and D, agree to equalize the two parts of the room by adding structures to the western side of the room similar to the ones in the eastern side, they will be entitled to receive as their share the eastern part of the room. This ruling is in accordance with the views of both Rashi and Maimonides. In the present case we may disregard the view of R. Tam since it is contradicted by the two authorities, and since their interpretation of the pertinent talmudic source is more acceptable to our way of thinking. SOURCES: Cr. 235; Pr. 948; Mord. B. B. 507; Mordecai Hagadol, p. 367a; Agudah B. B. 24. Cf. Terumat Hadeshen 352.
ואשר שאלתם אם השותפים יכולים להכריח את ראובן שיטול חלקו במזרח והמה יקחו במערב לפי שמקצתם יש להם שם קרקע אצלו ודאי לפירוש רש"י שמחלק בין שדה בית השלחין לשדה בית הבעל דוקא שפעמי' זו מתברכ' וזו אינה מתברכ' שיש למימר מעלינן ליה וכו'. יפה כתבתם דדוחקין ראובן ליטול ראובן במזרח כגון זה כופין על מדת סדום דבבתים לא שייך מעלינן ליה. אבל לפירוש ר"ת דפירש שאין לחלק בין שדה השלחין לשדה בית הבעל. והא דבפלוגתא קמייתא אמר רב יוסף לטעמא משום מעלינן ליה וכו' ובאידך אמר טעמא אחרינא פירש ר"ת משום דבפלוגתא קמייתא מיירי דהוו להו תרי ארעתא. ואמר ראובן שקול את חדא ואנא אשקול חדא אמצראי ושמעון אמר נטיל גורלות ואותה שדה שתעלה לגורלך קח ואני אקח כמו כן אחת שלימה כאשר יפול הגורל להם. אמר רב יוסף כיון ששמעון גם הוא חפץ שיטול כל אחד שדה אחת שלימה לאו כל כמיניה דראובן למימר הב לי חדא אמצראי כיון דיש לשמעון טענה מעלייתא מצי למימר אם אותה השלימה הקיימת אמצרך תעלה לחלקי לא אמכרנה אלא בדמים יתירים כנכסי דבר מריון שמעלין קרקעו' בדמים יקרים אבל אידך פלוגתא מיירי דלית לשום חד מנייהו אמצרא מידי ואית להו תרי ארעתא למפלג אתרי נגרי. דראובן אמר נחלוק על פי הגורל וטול שדה אחת ואני אחת שלימה כי היכי דליהוי לכל חד וחד חלקו ביחד. ושמעון אמר נחלוק כל שדה לשני חלקים ויטול כל אחד חלקו חצי חלקו כזה וחצי חלקו בזה. והשתא מטעמא דמעלינן ליה וכו'. לא היינו שומעין לשמעון. דאטו אי אמר שמעון נחלק כל אחת לעשרים חלקים מטעמא דמעלינן. וכי היה לנו לשמוע לו. אבל מטעמא דהאי מדויל והאי לא מדויל שומעין לו לחלוק כל אחת לשני חלקים ולא יותר. אם כן בנדון דידן כיון דאידי ואידי אינם מבקשים לחלוק החדר אלא לשני חלקים אלא דהשותפים אמרי הב לן אמצרא מצי אמר להו ראובן נפיל בגורלות. ואם יעלה לחלקי חלק שבמזרח מעלינן ליה וכו'. וקל להבין. ומאחר דלא ברור לן אי הלכה כר"שי ור"ת יש להפיל גורלות אם יעלה לשותפים חלק שבמזרח יקחו חלקם במזרח. וראובן יטול חלקו במערב. ואם יעלה לראובן לא יזכה לאלתר דילמא קיימא לן כר"שי. ונמצא דשלא כדין הטלנו גורלות כי היה לנו להחזיק השותפים במזרח. הלכך כל דאלים גבר אם תגבר יד השותפים להחזיק בחלק המזרח יחזיקו:
Q. One part of a room is held in partnership by B, C, and D, and the other part belongs solely to A. B and C own estates which border on the east side of the room. When the partners are ready to partition the room with A, can they compel A to take the west part of the room so that B and C may have their own part, which they intend to continue to hold in partnership, contiguous to their estates?
A. According to the opinion of Rashi, the partners may compel A to take the west part of the room; R. Tam, however, thinks that they cannot do so. Since we cannot decide whose opinion should prevail, we must order A and the partners to cast lots; if the east part of the room falls to the partners, they shall gain title to it; but if the east part falls to A, he shall not gain title to it immediately, but whatever person or persons can by force succeed in taking possession of the east part that person or persons shall gain title to it.
This Responsum was addressed to R. Meir's relative, Rabbi Joel.
The latter objected to R. Meir's ruling that the use of force be invoked in settling the above dispute, on the ground that this procedure would lead to serious quarrels.
R. Meir answered: In order to obviate the necessity of leaving the matter to be settled by force, I searched for a more practical solution and found that Maimonides in his code ruled that upon the partitioning of a field held in partnership, a partner may insist on receiving his part of the field adjoining his own property, provided that both parts of the field are exactly equal [in fertility or arrangement of irrigation facilities]. Therefore, if B, C, and D, agree to equalize the two parts of the room by adding structures to the western side of the room similar to the ones in the eastern side, they will be entitled to receive as their share the eastern part of the room. This ruling is in accordance with the views of both Rashi and Maimonides. In the present case we may disregard the view of R. Tam since it is contradicted by the two authorities, and since their interpretation of the pertinent talmudic source is more acceptable to our way of thinking.
SOURCES: Cr. 235; Pr. 948; Mord. B. B. 507; Mordecai Hagadol, p. 367a; Agudah B. B. 24. Cf. Terumat Hadeshen 352.