כדי איני. וענותך תרביני. מורי ורבי הר' אליעזר. אשר נסתפקו הדיינים בפירוש דברי. כך כתבתי אם ראובן טוען שמקום החומה והחומה עשאום הוא והגוים בשותפות יש להחזיקן בחצי החומה ומקומה. אחרי שאין עדות המכחישתו. ואפילו שבועה אין להטיל עליו דאין נשבעין על טענת שמא. וכל שכן הכא שיש רגלים לדבר שהוא כדבריו כי ביתו בקיר החומה ובחומה יושביה ראשי קורותיו. ואפילו אם יתחייב שבועה ממקום אחר אין להשביעו על ידי גלגול. דאף על גב דאפילו בספק אמרינן בפרק קמא דקדושין (דף פז) דמגלגלין פירש ר"י דאיכא קצת סברא בדברי התובע הבא לגלגל עליו. אבל הכא אדרבה הוכחה יש בדברי ראובן קורותיו ורהיטיו כדפרישי' וכל כי האי גוונא שהחומה של שניהם נראה דמאי אחזוק ככר אחזוק אבל מכאן ואילך אם בא אחד מהם לסתור החומה ולהקלישה. או לפתוח בה חלונות ולפרוץ בה פרצות חבירו מעכב עליו אלא אם כן התנו מעיקרא. ותדע דגדולה מזו אמרו הבית והעלייה של שנים תחתון בא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו. עליון שבא לשנות בגויל אין שומעין לו. אלמא אף על גב דעקר החומה שכנגד הבית של התחתון וכנגד העלייה של עליון אפילו הכי חד מינייהו לא מצי עביד בשלו מאי דמרע חלק משותא דחבריה. אבל אם ראובן מודה שהגויה בנתה כל החומה אלא שהוא פייס ממנה אחר זמן להרשיתו להניח בה ראשי קורותיו. נראה לי נהי דהרשתה אותו להניח בה ראשי קורותיו המקום והחומה לא נתנה לו:
The question was again referred to Rabbi Meir who answered: Since the judges did not clearly understand my last statement, I shall explain. If A claims that half of the wall and half of the ground it rests on belongs to him, we uphold his claim since the fact that his beams rest on the wall corroborates his statement, and no witness or witnesses contradict him. A is not required to take an oath, not even a gilgul shebuah (oath of implication) in support of his claim. If A, however, admits that the Gentile woman had built the entire wall on her grounds, but that he subsequently persuaded her to permit his placing of his beams on her wall, no part of the wall belongs to him; for the Gentile merely permitted him to place his beams on her wall, but she gave him no part of the wall itself.
2
ומה שכתבת שיש לקנוס שמעון הכל לפי מה שהוא אדם. וכתבת ששמעון אדם כשר ולא יצא שום דופי עליו לא בעבירות שבועה ולא בשאר דברים. כל שכן שהוא צריך כפרה יותר דאם כן יש חלול השם טפי. אם צורבא דרבנן הוא לא לימנו עליה אשמתא ולא אנגדא אם גנאי גדול הוא יותר מדאי במלקות. אך יתקן בממון ויתן לתוך כיס של צדקה או לתלמידי רבינו כאשר ישיתי עליו הגדולים:
I have considered your inquiry regarding a proper punishment for B who, you claim, is a righteous, reputable and blameless person. He, indeed, must suffer severe punishment in order duly to atone for his sin; for when a person of his character commits a shameful act, he profanes the name of the Lord. However, if B is a scholar, he should not be put under the ban, but should be required to give a certain sum to the charity chest, or for the support of your students, the amount of the fine to be determined by the leaders (of the community). These Responsa are addressed to "our teacher Rabbi Eliezer." SOURCES: Cr. 241–2; Am II, 123; Agudah 21.
כדי איני. וענותך תרביני. מורי ורבי הר' אליעזר. אשר נסתפקו הדיינים בפירוש דברי. כך כתבתי אם ראובן טוען שמקום החומה והחומה עשאום הוא והגוים בשותפות יש להחזיקן בחצי החומה ומקומה. אחרי שאין עדות המכחישתו. ואפילו שבועה אין להטיל עליו דאין נשבעין על טענת שמא. וכל שכן הכא שיש רגלים לדבר שהוא כדבריו כי ביתו בקיר החומה ובחומה יושביה ראשי קורותיו. ואפילו אם יתחייב שבועה ממקום אחר אין להשביעו על ידי גלגול. דאף על גב דאפילו בספק אמרינן בפרק קמא דקדושין (דף פז) דמגלגלין פירש ר"י דאיכא קצת סברא בדברי התובע הבא לגלגל עליו. אבל הכא אדרבה הוכחה יש בדברי ראובן קורותיו ורהיטיו כדפרישי' וכל כי האי גוונא שהחומה של שניהם נראה דמאי אחזוק ככר אחזוק אבל מכאן ואילך אם בא אחד מהם לסתור החומה ולהקלישה. או לפתוח בה חלונות ולפרוץ בה פרצות חבירו מעכב עליו אלא אם כן התנו מעיקרא. ותדע דגדולה מזו אמרו הבית והעלייה של שנים תחתון בא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו. עליון שבא לשנות בגויל אין שומעין לו. אלמא אף על גב דעקר החומה שכנגד הבית של התחתון וכנגד העלייה של עליון אפילו הכי חד מינייהו לא מצי עביד בשלו מאי דמרע חלק משותא דחבריה. אבל אם ראובן מודה שהגויה בנתה כל החומה אלא שהוא פייס ממנה אחר זמן להרשיתו להניח בה ראשי קורותיו. נראה לי נהי דהרשתה אותו להניח בה ראשי קורותיו המקום והחומה לא נתנה לו:
The question was again referred to Rabbi Meir who answered: Since the judges did not clearly understand my last statement, I shall explain. If A claims that half of the wall and half of the ground it rests on belongs to him, we uphold his claim since the fact that his beams rest on the wall corroborates his statement, and no witness or witnesses contradict him. A is not required to take an oath, not even a gilgul shebuah (oath of implication) in support of his claim. If A, however, admits that the Gentile woman had built the entire wall on her grounds, but that he subsequently persuaded her to permit his placing of his beams on her wall, no part of the wall belongs to him; for the Gentile merely permitted him to place his beams on her wall, but she gave him no part of the wall itself.
ומה שכתבת שיש לקנוס שמעון הכל לפי מה שהוא אדם. וכתבת ששמעון אדם כשר ולא יצא שום דופי עליו לא בעבירות שבועה ולא בשאר דברים. כל שכן שהוא צריך כפרה יותר דאם כן יש חלול השם טפי. אם צורבא דרבנן הוא לא לימנו עליה אשמתא ולא אנגדא אם גנאי גדול הוא יותר מדאי במלקות. אך יתקן בממון ויתן לתוך כיס של צדקה או לתלמידי רבינו כאשר ישיתי עליו הגדולים:
I have considered your inquiry regarding a proper punishment for B who, you claim, is a righteous, reputable and blameless person. He, indeed, must suffer severe punishment in order duly to atone for his sin; for when a person of his character commits a shameful act, he profanes the name of the Lord. However, if B is a scholar, he should not be put under the ban, but should be required to give a certain sum to the charity chest, or for the support of your students, the amount of the fine to be determined by the leaders (of the community).
These Responsa are addressed to "our teacher Rabbi Eliezer."
SOURCES: Cr. 241–2; Am II, 123; Agudah 21.